ביהמ"ש המחוזי חיפה, שופטת אספרנצה אלון: פס"ד בערעור על מזונות זמניים (רמ"ש 6277-07-22)

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רמ"ש 6277-07-22 ע' נ' מ'

בפני

כבוד השופטת אספרנצה אלון

בעניין:

ג', יליד 2011

(להלן: "הקטין")

ובעניין:

נ' ע'

ע"י ב"כ עוה"ד מוופק אבו יונס ואח'

(להלן: "המבקש")

נגד

ובעניין:

ז' מ'

ע"י ב"כ עוה"ד חלא מוסא דכוור

(להלן: "המשיבה")

פסק דין

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (סגנית הנשיאה, כב' השופטת שירי היימן) מיום 07.06.2022 בתיק תלה"מ 60999-11-21 (להלן: "בית משפט קמא") בגדרה קבע בית משפט קמא במסגרת החלטה למזונות זמניים כדלקמן: המבקש חויב בסך 800 ₪ לחודש שישולמו החל מיום הגשת התביעה ועד הגיע הקטין לגיל 18 ובמחצית מהוצאות החינוך והבריאות של הקטין. עוד חויב המבקש להמשיך ולשאת במלוא הוצאות החזקת המדור של הבית (גם בקומה הראשונה בה מתגוררת המשיבה, גרושתו, יחד עם בנותיו הבגירות) (להלן: "ההחלטה").

2. בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, טען המבקש כי שגה בית משפט קמא באשר לתקופת החיוב- מיום הגשת התביעה, שעה שהקטין היה במשמורתו וכן משקבע כי המזונות יהיו עד הגיעו של הקטין לגיל 18 או סיום לימודי התיכון, משעסקינן בהחלטה למזונות זמניים; שגה בית משפט קמא משחייב את המבקש להמשיך ולשאת בהוצאות מלוא החזקת המדור- המבקש הסכים בעבר לשאת בהוצאות אלו, אולם הסכמתו אינה לעד, קל וחומר משאין הוא מחויב במזונות גרושתו, המשיבה ושתי הבנות הבגירות המתגוררות יחד בקומה התחתונה ושמרכז חייו של הקטין אצל המבקש. זאת ועוד, על פי הדין השרעי, חובתו של המבקש לשאת במזונות הקטין היא רק בגין חלקו היחסי של הקטין בהוצאות המדור; שגה בית משפט קמא משקבע שמלוא קצבת המוסד לביטוח לאומי ו/או המענק ישולמו למשיבה בנוסף לדמי המזונות ולא לו, שכן הקטין נמצא במשמורתו. שגה בית משפט קמא משלא חייב את המשיבה בהוצאות הפרדת שתי הדירות. אשר על כן, עתר המבקש ליתן רשות ערעור לבקשה לדון בה כבערעור ולהורות על ביטול ההחלטה תוך חיוב המשיבה בהוצאות משפט.

3. המשיבה בתשובתה טענה כי אין ליתן רשות ערעור לבקשה שכן על פי ההלכה סמכות בית המשפט לערעורים להתערב בהחלטה למזונות זמניים היא סמכות מצומצמת; טענת המבקש כי הקטין נמצא במשמורתו ולא מתקיימים זמני שהות עמה היא טענה שקרית המנוגדת להודעת המבקש והצהרתו בבית משפט קמא כי מתקיימים זמני שהות שווים בין ההורים וכן אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתסקירים שהוגשו לבית משפט קמא ומעמדת האפוטרופוס לדין שמונתה לקטין; על פי הדין השרעי חובת המזונות חלה באופן מוחלט ואבוסלוטי על האב ואף הוצאות הדיור ומכאן שאין ממש בטענת המבקש לעניין יישום הדין השרעי. יתרה מזו, המשיבה טוענת כי סכום החיוב שנקבע בסך 800 ₪ הוא נמוך ופחות מהמינימום הקבוע בפסיקה וגם מטעם זה צדק בית משפט קמא משחייב את המבקש להמשיך ולשאת בהוצאות הדיור אף של דירת המשיבה. באשר להוצאות בניית הקיר להפרדת המגורים, טוענת המשיבה כי מדובר בחיוב כספי שמקומו בתביעה רכושית ולא ניתן לקזז חיוב זה, המוכחש והמנופח מהחיוב במזונות. לסיום, עותרת המשיבה לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות משפט.

4. לאחר שבחנתי החלטת בית משפט קמא ועמדות הצדדים בבקשה ובתשובה, מצאתי כי אין ליתן רשות ערעור לבקשה למעט שתי הערות. האחת- היא כי המזונות שקבע בית משפט קמא הם עד להחלטה אחרת (וזאת תחת הקביעה כי הם עד הגיע הקטין לגיל 18- סע' 27א' להחלטת בית משפט קמא) והשניה- כי בית משפט קמא מתבקש לקבוע מועד לדיון בפניו בהתאם לתפוסת יומנו.

5. כידוע, במזונות זמניים אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות הזמניים. מזונות זמניים כשמם כן הם- סעד זמני אשר נטייתה של ערכאת הערעור תהיה שלא להתערב בו אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד (ראו למשל בע"מ 1326/12 דברי השופט י. דנצינגר (28.03.2012)). קרי, אי ההתערבות היא הכלל ואילו ההתערבות היא החריג לכלל שיש להפעילו במסורה ובצמצום. הדיון במזונות זמניים בערכאה המבררת נערך בשלב הראשוני בו טרם נשמעו ראיות ומדובר בסעד זמני המבוסס על ראיות לכאוריות בלבד. המקרה שלפניי אינו בא בקהלם של מקרים חריגים ויוצאי דופן.

6. זאת ועוד, טענת המבקש כי הקטין נמצא במשמורתו והוא מקיים הסדרי שהות מינימליים עם אמו, היא טענה שאינה עולה מתוך החומר שהונח בפני בית משפט קמא (ראו ס' 24 להחלטת בית משפט קמא) וממילא מדובר בשאלה עובדתית שתיבחן על ידי הערכאה המבררת והמשליכה אף ליישום הדין האישי, לשיעור המזונות, להיקף החיוב בהוצאות המדור ולקביעה למי תעבור קצבת המוסד לביטוח לאומי. אעיר, כי יש ממש בטענת המשיבה כי יש להניח בית משפט קמא פסק את שיעור החיוב במזונות הקטין (בסך 800 ₪ לחודש) בשים לב להסכמתו של המבקש, להמשיך ולשאת במלוא הוצאות המדור (גם בחלקה של המשיבה בקומה התחתונה) (ראו סע' 17 להחלטת בית משפט קמא). משאלת המבקש כי בית משפט קמא יחייב את המשיבה בהוצאות בניית הקיר שהפריד בין שתי הדירות, תתברר, בהיעדר הסכמה מצד המשיבה לשאת בהוצאות אלו, בהליך אחר, שכן אין הם חלק מהתביעה למזונות הקטין.

7. מילים אחרות, מדובר בהחלטה למזונות זמניים שהיא החלטת ביניים שאינה סופית ותשוב ותיבחן על ידי בית משפט קמא. אין מדובר בהחלטה בעלת השפעה מכרעת על זכויות הצדדים אלא החלטה בעלת אופי הדיר ויש לאפשר לבית משפט קמא להשלים את מלאכתו.

8. בכפוף לכך שבית משפט קמא יתבקש לקבוע מועד לדיון בהתאם לתפוסת יומנו בו יעלו הצדדים את טענותיהם בפניו והבהרה כי המזונות הזמניים הם עד החלטה אחרת ולא על הגיע הקטין לגיל 18 או עד לסיום לימודי התיכון- מצאתי שלא ליתן רשות ערעור לבקשה.

9. המבקש ישלם למשיבה, באמצעות באת כוחה, הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ וזאת מתוך כספי הפיקדון שהפקיד.

10. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

11. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים, תפעל בהתאם לסעיף 9 לעיל ותסגור התיק.

ניתן היום, ד' אב תשפ"ב, 01 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.