בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה |
|
|
|
תלה"מ 63171-04-21 א' נ' ר'
תיק חיצוני: |
|
בפני |
כבוד השופטת הילה מלר-שלו
|
|
מבקש/ נתבע |
א' |
|
נגד
|
||
משיבה/ תובעת |
ר' |
|
|
||
|
|
|
החלטה [עותק לפרסום לאחר תהליך התממה]
|
||
הכרעה בסוגיית סמכות השיפוט של ערכאה זו מלדון בחלק ממצבת הנכסים הנדונים בגדרי ההליך הרכושי המתנהל בין בני הזוג בערכאה דכאן, המצויים מחוץ לגבולות ישראל.
רקע נדרש
התובעת והנתבע (להלן גם "המשיבה" וה"מבקש" בהתאמה) הם בני זוג, אשר נישאו כדמו"י בשנת 2010 בישראל והורים במשותף לשלושה קטינים.
זמן קצר לאחר נישואי הצדדים, הם עברו להתגורר ב-X למספר שנים; לאחר מכן העתיקו את מקום מגוריהם ל-Y ומשם שבו להתגורר בישראל עד לפרוץ הסכסוך הזוגי, שבגינו נפרדו הצדדים והנתבע שב להתגורר ב-X.
כיום מתגוררת התובעת והקטינים בישראל ואילו הנתבע מחלק זמנו בין ישראל לחו"ל.
בין הצדדים מתנהלים בבית משפט זה שלושה הליכים; תביעה בעניין מזונות אשה וקטינים, תובענה בעניין משמורת וענייני אפוטרופוסות וההליך דנן שעניינו תביעה רכושית לאיזון משאבים, מתן חשבונות וסעדים לשמירת זכויות.
טענות הצדדים בסוגיה נשמעו במסגרת הדיון שנערך לפני ביום 3.3.2022, שבסיומו הסכימו הצדדים לפנות לגישור וככל וזה לא יצלח, הוסכם כי המחלוקת בסוגיית הסמכות תוכרע על בסיס סיכומים (ר' בעמ' 6 לפרוט' הדיון, ש' 34-35); לאחר קבלת עדכון הצדדים בדבר הצורך בהגשת הסיכומים לצורך ההכרעה הוגשו אלו, ומכאן ניתנת החלטתי זו.
טענות הצדדים בעיקרן
המבקש (הנתבע)
אין לבית המשפט סמכות לדון בנכסי הנתבע המצויים בחו"ל ובפרט כאשר אלו נצברו על-ידו קודם לנישואי הצדדים כאיש עסקים בעל אזרחות X וישראלית, שפעל שנים רבות בחו"ל.
בכתב התביעה עתרה התובעת לקבלת סעדים הנוגעים לנכסי הנתבע המצויים ב-X או ב-Y, ביניהם חברת "Z", חברה שהוקמה ע"י הנתבע שנים רבות טרם נישואיו והרשומה במדינת X, שבאשר אליה טוענת התובעת כי זכאית לפירות השבחתה. עוד טוענת התובעת, לזכאות להשבחה בנכסי המקרקעין של הנתבע - מגרש המצוי ב-Y, שאותו קיבל הנתבע לידיו בשנת 2002 במסגרת חלוקת רכוש מגירושיו מרעייתו הראשונה ולזכויות במקרקעין בנכס המצוי ב-X אשר נרכש כנכס חלופי לנכס שהיה בבעלותו בסוף שנות ה-90.
חברת "Z" נעדרת כל זיקה לישראל מלבד בעלות הנתבע בה; היא הוקמה בשנת 2003, ומדובר בישות של מדינת X שאינה מנהלת עסקים בישראל ובה מחזיק הנתבע ב-70% מהמניות וליתר בעלי המניות אין כל זיקה וקשר לישראל. נכס זה ואלו המצויים בחו"ל כפופים למדינות שבהן הם מצויים ואין כל מקום להתדיינות שיפוטית במסגרת הליכים אלו ביחס אליהם.
כן כלל כתב התביעה שלושה נכסים המצויים בישראל, שגם הם נצברו ע"י הנתבע טרם נישואי הצדדים ומהונו האישי; ברם אין בכך כדי להקנות סמכות לבית משפט זה ביחס לנכסים המצויים בחו"ל.
בבוא בית המשפט להכריע בסוגיה, עליו לבחון האם קמה לו הסמכות לדון בסוגיה על פי דיני המשפט הבינלאומי ובאם כן, להפעיל את שיקול דעתו, האם נכון בנסיבות העניין להוציא לפעול סמכות זו או לקבוע כי ישנו פורום זר המתאים יותר לקיום ההתדיינות. בהקשר זה יש ליישם את מבחן "מירב הזיקות", כאשר הכלל המנחה הוא, כי תביעה להכרה בזכויות במקרקעין, מצויה בסמכות בית המשפט במדינה שבה מצויים המקרקעין.
הצדדים חיו מרבית שנות נישואיהם, כ-12 שנה, בחו"ל; מרבית הנכסים להם טוענת התובעת מצויים בחו"ל. דיון בנכסים אלו מצריך מינוי מומחים במקום הימצאם של הנכסים לצורך בחינת טענות ההשבחה של התובעת, דבר שאיננו אפשרי במסגרת ניהול ההליך דכאן וכי הפורום הטבעי לירידה לחקר האמת הינו בית המשפט בחו"ל.
אין לקבל טענת התובעת, כי ניהול התדיינויות בחו"ל יכביד עליה כלכלית, שהרי ניהול שגוי ולא נכון לרבות בסוגיה של זימון עדים רלוונטיים, בהיעדר הפורום הנאות לבירור הטענות, יכול שיוביל לשגיאות משפטיות רבות ובכך יצא שכרה בהפסדה. כך גם לגבי היכולת לאכוף את פסק הדין שינתן במדינות שבהן מצויים הנכסים.
הדבר יכול אף לעלות כדי פגיעה בזכויותיו הדיוניות של הנתבע, שכן תפגע יכולתו להתגונן כראוי ויקשה עליו ניהול התיק. ציפיית התובעת כי סוגיות אלו ידונו כאן היא בלתי סבירה. מירב הזיקות מצביעות לכך שהפורום הזר הוא הפורום הנאות - מקום החיים המשותפים של הצדדים בחו"ל, ליבת הסכסוך נוגעת לנכסים המצויים בחו"ל, מיקום העדים והצורך במינוי מומחים רלוונטיים בעלי הידע המקצועי הנדרש, אפשרות מעשית להגשת ההליך בחו"ל וכן יעילות אכיפת פסקי הדין.
כך שעל בית המשפט להכריע, כי הוא נעדר סמכות לדון בנכסים המצויים בחו"ל, וכי הכרעה בתיק תינתן ביחס לנכסים בישראל בלבד.
בסיכומי התשובה הוסיף כי, התובעת מטעה בציינה כי מקום המגורים המשותף האחרון היה בישראל, בעת שזה היה ב-Y, באשר התובעת הגיעה ארצה מתוך מטרה להוציא לפועל את תוכניתה להתגרש. מרכז חיי הצדדים היה בחו"ל ובהתאם לכך יש לבחון האם לבית משפט זה הסמכות לדון ביחס לנכסים שנצברו ומצויים בחו"ל; כך גם הועלתה טענה בדבר הצורך בקיומו של דיון הוכחות באשר לבירור העובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
בדיון שנערך לפני ביום 3.3.2022 ציין, כי מרבית הרכוש בעניינו הוגש ההליך הינו רכוש שנצבר בחו"ל וקודם לנישואי הצדדים ובית המשפט נעדר סמכות לדון בענייניו. אין טעם במינוי מומחה, ישראלי, רו"ח חוקר, כבקשת התובעת, אשר נעדר כל ידע בהתייחס לנכסים המצויים בחו"ל. מה שנדרש הוא מומחה זר. בני הזוג חיו 95% מהנישואין בחו"ל ולא בישראל (ר' בעמ' 4-5 לפרוט').
בסיכומי התשובה, הוסיף לראשונה, כי לדידו קיימים פערים ניכרים בין הצדדים לעניין העובדות המקימות סמכות ויש מקום לקיים הליך בירור בנדון.
המשיבה (התובעת)
המדובר בבקשת סרק שכל מטרתה להתיש את התובעת, מחוסרת האמצעים בניסיון לנשלה מהזכויות הכספיות הרבות שצברו הצדדים משך חיי הנישואין. הגם מגוריהם בחו"ל במהלך חיי הנישואין, שמרו הצדדים על קשר הדוק עם ישראל, שהו כאן בחופשות ובחגים, רכשו דירות והשכירו אותם לצדדי ג', התובעת עברה כאן בישראל טיפולי הפרייה מפרכים של שלושת הקטינים וכו'.
הצדדים העתיקו את מגוריהם ארצה בחודש יולי 2020 ושכרו דירה ב-ד', שבה מתגוררת התובעת עם הקטינים גם כיום. לאחר שניסיונות לשיקום הקשר הזוגי לא צלחו, עזב הנתבע ל-X בחודש פברואר 2021. כיום שוהה הנתבע, מאז חודש מאי 2022, בנכס ששכר ב-ו'.
בבעלות הנתבע השליטה בקבוצת חברות "Z", הנותנת שירותים לגורמים ממשלתיים ולגורמים פרטיים. עיקר עיסוקה של החברה הוא טכנולוגיה מיוחדת שפותחה, המאפשרת ניקיון של מתקני דלק ונפט באופן שמאפשר שימוש במתקנים שנים רבות. כיום מטפל הנתבע בכניסתה המחודשת של "Z" לשוק בישראל.
בנוסף לצדדים נכסים נוספים, שלוש דירות בישראל. ב-Yמצוי נכס מקרקעין שהושבח משמעותית במהלך חיי הנישואין ובעניינו הוקמה חברה לתכנון בניית מלון בוטיק על המקרקעין וב-X נכס מקרקעין נוסף שנרכש במהלך חיי הנישואין, לנתבע אף זכויות שטיבן לא ברור בבית מגורים ב-X וכן כספים בסכומים גבוהים שמופקדים בחשבונות בבנקים שונים.
טענת הנתבע אודות הצורך בהוכחת דינים זרים משוללת יסוד, כאשר הצדדים נישאו בישראל ואף חיו בה, מקום מגוריהם האחרון בישראל ולכן חל לגביהם חוק יחסי ממון והתובעת לא נדרשת להוכיח כל דין אחר. כך גם לגבי טענתו כי עליה לנהל הליכים משפטיים בנוגע לרכוש המצוי בחו"ל בכל מדינה ומדינה הינה תלושה.
פיצול הדיון הרכושי בין ישראל לחו"ל יפגע קשות בתובעת, הנעדרת אמצעים כלכליים לניהול הליכים בחו"ל ומנגד לא יפגע בנתבע במאום. כך שהתנאי לקבל את טענת הפורום הלא נאות לא מתקיים כאן.
הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק מתבסס על איזון כולל של כלל הנכסים והזכויות שצברו הצדדים ובשל כך נדרש בית המשפט לקבל את מלוא התמונה הכלכלית הרלוונטית. עתירתו הנתבע אם כן לביצוע איזון רק בנכסים ספציפיים נוגדת את הדין.
כך גם לגבי הצורך במינוי מומחים זרים להערכת שווי הנכסים; אין כל מניעה כי ימנה בית המשפט מומחה ישראל אשר יקבל סמכויות לקבלת המידע מן בעל המקצועי במדינה בה נמצא הנכס. המדובר בחוסר תום לב מובהק מצד הנתבע השולט בנכסים וביכולתו לגרור את התובעת להליכים ארוכי שנים בערכאות השונות בחו"ל, עד שתיכנע לתכתיביו ותוותר על זכויותיה.
טענת הנתבע להעדר יכולת אכיפה בחו"ל, אין לה מקום, כאשר הזכויות שנצברו והושבחו הינן זכויות לאיזון על פי שוויין ולא במתן זכויות קנייניות וממילא לא נדרשת כל אכיפה בחו"ל. מכאן כי יש לדחות את טענות הנתבע, להורות על קידום ההליך ולהורות על חיובו בהוצאות.
בדיון שנערך ביום 3.3.2022 הוסיפה, כי הרכוש מצוי בשליטתו של הנתבע ולה אין דרך להגיע לנכסים או לקבל מידע לגביהם. במצב דברים זה, לא ניתן לסגור את ההתדיינויות הנ"ל ולאלץ את האישה לנהל הליכים משפטיים במדינות שונות (ר' בעמ' 6 לפרוט' הדיון). בדומה להליכים אחרים, שבהם דן בית המשפט אף בנכסים הנמצאים בחו"ל, אין כל מניעה, כי ימנה מומחה אשר יעריך את הנכסים בשיתוף פעולה עם הגורמים המקצועיים במדינות.
דיון והכרעה
סוגיית העדר סמכות
סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), מקנה לבית המשפט את הסמכות לדון ב"כלל נכסי בני הזוג"; בהעדר החרגה כאמור בלשון החוק, ברי כי המדובר בנכסים המצויים בישראל ומחוצה לה; כך שנהיר, כי בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה לאיזון משאבים המתייחסת אף לנכסים שאינם בישראל.
הנתבע עצמו אינו כופר בסמכותו של בית משפט זה מלדון בזכויות הרכושיות העומדות לצדדים או מי מהם ביחס לנכסים בישראל; אלא דומה שנהפוך הוא. בהקשר זה ולמען הסדר הטוב, יצוין, כי הנתבע מיוצג ע"י ב"כ במסגרת כלל ההליכים בבית המשפט דכאן, ובהם סוגיית המזונות, הליך בעניין הקטינים וכן הליך הרכוש ולא הועלתה טענה בדבר אי המצאת כתבי הטענות לידיו; כן עולה למצער מצד התובעת, כי הנתבע הגיש מטעמו הליך לבית הדין הרבני בישראל.
על רקע זה, יוצרות טענות הנתבע בדבר העדר סמכות ביחס לרכיבים מרכיבי הרכוש משום הפרדה מלאכותית, שאינה מתיישבת עם המסגרת הנורמטיבית שבגדרה הוגש ההליך. כך גם חותרת הפרדה זו תחת היתכנות לקיומו של דיון אינטגרטיבי במכלול הנפקויות הנורמטיביות הנובעות מקשר הנישואין ע"י ערכאה אחת, ולמצער מקיומו של דיון מהותי אודות אופן סיווג מכלול רכיבי הרכוש של הצדדים כרכוש משותף אם לאו, באופן שאינו מתיישב עם החוק או הפסיקה בנדון.
חוק יחסי ממון קובע, כאמור, הסדר נורמטיבי בדבר איזון משאבי הצדדים כמכלול; המונחים "מפה כלכלית" או "תמונה כלכלית" חוזרים כחוט השני בפסיקה במקרים כגון דא ולא בכדי (ר' למשל בע"מ 7181/12 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 19.11.12), בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 14.3.07)); יצירתה של תמונה מעין זו בעיני הערכאה הדנה בסוגיות רכושיות של בני הזוג נדרשת לבחינת הדברים מתוך נקודת מבט נורמטיבית רחבה המשקפת נאמנה את מצבת הנכסים.
כך שדומה, כי ההפרדה לה טוען הנתבע חותרת תחת קביעת חוק יחסי ממון ואין מקום לקבלה; קל וחומר בנסיבות הסכסוך דנא, שבו מתקיימים פערי כוחות בין הצדדים בהיבט הכלכלי, הנלמדים וביתר שאת דווקא מטענות הנתבע; אותן טענות שמהן הוא מבקש ללמוד על העדר סמכותה של ערכאת המשפחה בישראל ולהצדיק את אותה הפרדה דיונית בינערכאתית מלאכותית בסביבה הנורמטיבית הנדרשת.
בהקשר זה ראוי להדגיש, כי אין בהקניית הסמכות לערכאה במדינת ישראל משום כל הבעת עמדה או קביעת מסמרות אשר לאופן סיווג הרכוש של הצדדים כמשותף אם לאו, בין אם הוא בישראל ובין מחוצה לה וכלל טענות הצדדים שמורות להם בנדון; בהתאם מסורות לנתבע כלל האפשרויות למיצוי זכויותיו הדיוניות והמהותיות במרוצת ניהול ההליכים כדבעי בין כתלי ערכאת המשפחה בישראל, לרבות טענותיו להעדר שיתוף.
בבחינת למעלה מן הצורך, יצוין כי, בנסיבות דנא, אין אף מקום להחלת הלכת "מוזמביק" שנקלטה בפסיקה הישראלית (British South Africa Co. v. Compania de Mozambique (1983) A.C. 602) הקובעת בעיקרה ועל יסוד הכרה ב"עקרון האפקטיביות", כי רק בידי בית המשפט שבתחומו מצויים נכסי המקרקעין הסמכות לדון וליתן הוראות בעניין נכסים אלו (ר' ע"א 490/88 ד"ר אנבא בסיליוס – המוטראן הקופטי של הכסא הקדוש של ירושלים והמזרח הקרוב נ' עדילה ואח', פ"ד מד (4) 397); והדברים רלבנטיים ביתר שאת בהליך דנא, שבמרכזו סעד בדבר איזון משאבים (ר' פסה"ד של כב' השופט צ' ויצמן ברמ"ש 15826-11-17 צ.כ. נ' ב.ב (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 4.1.18, סעיף 23 לפסה"ד וההפניות שם).
טענת פורום בלתי נאות
בהתאם לדוקטרינת 'הפורום הבלתי נאות' נדרש בית המשפט שיקול הדעת להכריע בשאלת היותו הפורום המתאים לדון בתביעה שלפניו; הבחינה נסיבתית ובגדריה יש לבדוק "האם הפורום המקומי הוא 'פורום טבעי'... או שמא קיים פורום טבעי זר, בעל סמכות" (ע"א 300/84 אבו-עטיה נ' ערבטיסי פ"ד לט (1) 365, 385).
הנטל להוכחת הטענה רובץ על כתפי הטוען לשלילת סמכות בית המשפט ובמסגרתו עליו להוכיח כי המאזן נוטה בירור לטובת הפורום המשפטי הזר; בפסיקה הישראלית רווחת הגישה המצמצמת קבלת טענה מסוג זה; זאת בין השאר, בזיקה טבעית להתפתחויות הטכנולוגיות בעולם לרבות באמצעי התקשורת והתחבורה (ר' ברמ"ש 15826-11-17 צ.כ. נ' ב.ב (פורסם במאגרים האלקטרוניים, 4.1.18, סעיף 24); רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer, פ"ד נב (1) 109, 114).
מבלי להתעלם מטענות המבקש, לרבות בסיכומי תשובתו, ובזיקה למכלול האמור לעיל בדבר קיומה של סמכות לבית משפט זה, לרבות האמור לעיל, סבורתני כי לא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל המוכיח העדר נאותות פורום זה מלהכריע בסכסוך הרכושי בין בני הזוג, אף לא ביחס לסוגיית הנכסים שאינם בתחומי ישראל, באופן המצדיק את החרגתם ממסת הנכסים הנדונים ע"י ערכאה אחת (כאמור לעיל, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין אופן סיווגם בראי שיתוף הצדדים כבני זוג).
המדובר בסכסוך משפחתי המתנהל על מכלול רבדיו בישראל, לרבות בערכאה אזרחית זו כמו גם בערכאת בית הדין הרבני; זאת מבלי שאיש מהצדדים משיג על כך; נהפוך הוא, הצדדים משתפים פעולה, הנתבע מיוצג ומגיע לדיונים, כך שהוא עצמו מכיר בסמכות ופועל בגדרי מדינת ישראל לצורך הסדרת פרידת הצדדים על מכלול היבטיה לרבות הרכושיים (למצער ככל שהם נוגעים לנכסים בישראל); כך שאף לא ניתן לטעון לדבר קיומו של נטל מוגבר המונח על כתפי הנתבע בניהול ההליכים כאן, למצער לא באופן לו הוא טוען.
בהינתן ההכרח להידרש לסוגיית איזון נכסי הצדדים, המצויים בישראל, לטענת הנתבע וגם אלו המצויים בחו"ל, לטענת התובעת, הרי שדומה כי על בית המשפט הדן במכלול הרכושי הזוגי לקבל את מלוא המידע על התמונה הכלכלית הרלוונטית לצדדים, שעל פיה יבוצע איזון המשאבים הראוי בנסיבות העניין. כך גם נהיר, כי אין אף כל מניעה במינוי מומחים מישראל ושאינם מישראל לצורך קבלת חוות דעת רלוונטיות.
כלל האמור לעיל עומד אף בראי מאזן הנוחות הנוטה בנסיבות המקרה לטובתה התובעת, אשר אין חולק, כי היא הנושאת בנטל העיקרי בטיפול בקטינים, ילדי בני הזוג; כך שהקשיים הטמונים בניהול הליכים משפטיים בחו"ל רובצים לפתחה, בשעה שמקום מגורי הקבע שלה ושל הקטינים הוא בישראל, זאת בין היתר אף תוך שקלול עובדת היות מרבית הנכסים המצויים בחו"ל נתונים תחת שליטתו של הנתבע; דבר המעצים את פערי הכוחות ומטה את המאזן, כאמור.
אשר על כן ובהינתן המקובץ לעיל, מצאתי לדחות את בקשת הנתבע; הנתבע יישא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪; המשך הוראות בדבר ניהול ההליך יינתנו ע"י כב' המותב המטפל דהיום בהליך.
ההחלטה תהא מותרת בפרסום לאחר השלמת תהליך התממה להשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא לצדדים וכן תעלה ההחלטה לפני כב' המותב המטפל.
ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"ג, 12 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
9 מתוך 9