ביהמ"ש המחוזי מרכז לוד, אב"ד השופטת ורדה פלאוט, השופט צבי ויצמן והשופט אבי גורמן: פס"ד עניינו בסמכותה של הערכאה הדיונית במניעת עדותם של עדים ככל שלסברתה אין בהם להועיל ולקדם ההליך (רמ"ש 63444-02-22)

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

רמ"ש 63444-02-22 כ. נ. כ.

			מספר בקשה:1
בפני	כבוד השופט צבי ויצמן
מבקש		ד. מ. כ.
נגד
משיבה		ש. א. כ.

החלטה

בקשת המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטות בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' הש' ע. בן-דב ג'וליאן) מיום 22.1.22 ומיום 26.1.22 המתייחסות לאופן ניהול הליך שמיעת הראיות בענינם של הצדדים.

הנדרש לנדון

1. הצדדים הורים משותפים לחמש בנות קטינות (להלן- הקטינות), המנהלים בניהם מספר הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה ובכלל זה תביעה כספית-נזיקית שהגיש המבקש כנגד המשיבה בטענה להסתת הקטינות כנגדו ויצירת ניכור הורי מצידה וכן תלונות שווא שהגישה כנגדו במשטרה והוצאת דיבתו רעה. כך טען המבקש בתביעתו, בין השאר, כי המשיבה הגישה נגדו תלונות שווא על פריצה, גניבה, הפרת הסדרי ראיה ועוד ביום 28.9.17, 11.12.17, 15.9.18, 13.11.18 ו – 29.6.19 (רא' סע' 33 לכתב התביעה).

2. בכתב הגנתה, טענה המשיבה, בין היתר, כי התלונה מיום 28.9.17 הוגשה בעקבות אירוע פלישה במסגרתו התפרצו המבקש, אמו, ועורך דין מטעמו, לבית בו התגוררה עם הקטינה, וכי נוכח האיום שחשה לשלומה ולשלום הקטינות הגישה התלונה כאמור, וכן הוסיפה וטענה טענות עובדתיות שונות ביחס לתלונות האחרות שהוגשו על ידה (ראו סע' 33 כתב הגנה מתוקן).

3. בהחלטתו מיום 21.10.21 הורה בית משפט קמא לצדדים להגיש רשימת עדים לצורך הליך שמיעת הראיות בתיק.

ביום 2.11.21 הגיש המבקש בקשה לזימון שמונה עדים ובכללן שתי עדות, הגב' ש.ה והגב' ש.ג, אשר לטענתו היו עדות לכך שהמשיבה זימנה משטרה ביום 28.9.17 לעיני הקטינות ובנוכחותן.

בתגובתה לבקשה, טענה המשיבה, בין השאר, כי העדים שמבוקש לזמנם אינם רלבנטיים, ואף כי מדובר בעדים שהם קרובי משפחה, מעסיקים ורבנים של המשיבה, וכי כל מטרת זימונם היא להביכם. בנוסף, טענה המשיבה לעניין זימון שתי העדות הנזכרות כי זימון זה מיותר נוכח העובדה שהיא הודתה בכתב הגנתה שזימנה את המשטרה בנוכחות הקטינות וכי היא כלל אינה מכחישה עובדה זו (סע' 16-18 לתגובת המשיבה מיום 26.12.21).

החלטת בית משפט קמא מיום 22.1.22

4. בהחלטתו מיום 22.1.22, נעתר בית משפט קמא באופן חלקי לבקשת זימון העדים מצד המבקש, ובצד התרת זימנם של 6 עדים דחה הבקשה לזימון שתי העדות הנזכרות בהעדר צורך ממשי לזימונן נוכח הודאת המשיבה בתגובתה באשר לנטען ע"י המבקש בכל הקשור לעילת זימונן בבקשתו.

בית המשפט הוסיף וציין כי החלטה על קביעת מועדי הוכחות כמו גם מועדי הגשת תצהירי עדות ראשית וקציבת זמני חקירת כל צד וחקירת עדי התובע, תנתן בנפרד.

ואכן ביום 26.1.22 הוסיף בית משפט קמא וקבע את אופן שמיעת העדים .

החלטת בית משפט קמא מיום 26.1.22

5. בהחלטתו מיום 26.1.22 הורה בית משפט קמא על הגשת תצהירי עדות מטעם הצדדים, כמו כן נקבעו שני מועדי הוכחות. בנוסף, קצב בית משפט קמא פרקי זמן לחקירות הנגדיות, באופן שחקירה הנגדית של כל בעל דין תהא למשך 45 דקות, ואילו חקירת כל עד נוסף תהא למשך 20 דקות.

על שתי החלטות דיוניות אלו עותר המבקש ליתן לו רשות לערער.

תמצית טענות המבקש

6. שגה בית משפט קמא שלא נעתר לבקשתו לזימון העדות גב' ש. ה. וגב' ש.ג., וזאת בהתייחס לכך שהגב' ש.ה גייסה תרומה עבור המשיבה ודאגה לסייע בהרחקתו מהיישוב, וכן בהתייחס לעדה ש.ג, אשר הוזמנה מטעם המשיבה בתיקים אחרים, ובכלל זה בהליך להוצאת צו הגנה כנגדו שנקטה המשיבה, לצורך הוכחת מסוכנתו וכי חקירתה חשובה לצורך הפרכת הנטעם כנגדו.

כך נטען כי פרק הזמן שהוקצה לשמיעת העדים הוא מצומצם ביותר וכי אין בו די, בנסיבות העניין ובהתייחס לתלונות השווא הרבות שהגישה המשיבה כנגד המבקש והצורך בבירור הדברים כדבעי.

המבקש עותר, אפוא, לאפשר חקירה של חצי שעה לפחות לכל עד וכן פרק זמן של שעתיים וחצי לחקירת בעלי הדין עצמם.

לטענת המבקש, נסיבות העניין מצדיקות חריגה מהכלל לפיו ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות דיונות של הערכאה הדיונית שכן יש בה, בהחלטה הנדונה, קיפוח זכותו לברר עניינו ולרדת לחקר האמת.

אחר שבחנתי את טענות המבקש מצאתי כי דין הבקשה להדחות אף ללא צורך בתגובת הצד שכנגד.

דיון והכרעה

7. הובהר בפסיקה כי על דרך הכלל בית המשפט שלערעור לא יתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, שכן מלאכת ניהול המשפט מופקדת בידי שופט הערכאה הדיונית, וזאת גם אם היא סבורה כי יש דרך טובה, פשוטה או נאותה יותר לניהול ההליך (ראו כדוגמה - רע"א 1881/15 - גביראל מיראלי (מירלשווילי) נ' מיכאל מירלשווילי (2015); רע"א 7167/13 גד ליבמן נ' בנק דיסקונט בע"מ (2013) והאסמכתאות שם).

החלטה שעניינה זימון עדים היא החלטה דיונית מובהקת שבסדרי דין, הנמצאת בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. כך מצאנו, כדוגמה, בעניין בעמ 2126/09 פלוני נ' פלונית (2009):

" זימון עדים והיתר להבאת ראיות הינם עניינים מובהקים שבסדרי הדין ולערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בהם. ככלל, תמנע ערכאת הערעור מלהתערב בעניינים אלו והיא תעשה כן רק במקרים חריגים" (הדגשה שלי – צ.ו; ועוד לעניין זה – רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ נ. נחום (2009) בפסקה 7; רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (2009) בפסקה 3 והאסמכתאות שם)"

8. כך גם לעניין החלטת בית המשפט לקצוב זמן חקירה נגדית, נפסק כי זהו בעניין מובהק שבסדרי דין הנופל בגדרי שיקול דעתה הרחב הניתן לערכאה הדיונית, המכירה היטב את התיק, את הנדרש להוכחה וראייה ואת הצדדים עצמם והתנהלותם במהלך ההליך בכל הקשור לשמירה על גדרי הזמן הראויים בו, וכי אין שיקול דעתה של ערכאת הערעור בא תחת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כך נפסק בעניין רע"א 3113/13 אלון נאור נ' מדינת ישראל (2013)-

"באשר להחלטת בית המשפט לקצוב את זמן החקירה הנגדית, הרי שמדובר באופן מובהק בעניינים שבסדרי דין ובניהול שוטף של הדיון המצויים בסמכותה של הערכאה הדיונית ונתונים לשיקול דעתה הרחב ביותר. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בהם, במיוחד לא במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים, אלא אם ההחלטה שניתנה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין" (הדגשה שלי – צ.ו; ועוד ראו לעניין זה – רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ. מד"י (1990); רע"א 1534/04 צבי טמיר ושות' חברה לאחזקות בע"מ נ. פלומנבליט (2004); רע"א 9348/12 שלומוביץ נ' בית חנינה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (2012)).

איני סבור כי המקרה הנדון נופל לגדר אחד המקרים החריגים המצדיקים התערבות.

9. מכל מקום, ואף שהדברים פשוטים, אבקש להרחיב בהם מעט –

סעיף 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) העוסק בסמכות לזמן עדים קובע כדלקמן -

(א) מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו.

(ב) בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת"

ואם כן, עניין זימונם של עדים נשען על שני נדבכים עיקריים – האחד הוא הרלוונטיות של העדות להליך וקבילותה, היינו ככל שעדות אינה נצרכת לעניין המתברר מכל סיבה שהיא, הרי שאין מקום לזמן העד (הבלתי נחוץ) למתן עדותו. ואילו הנדבך השני מעניק שיקול דעת לערכאה המבררת - המדובר במקרים שבהם, למרות שהעדות רלוונטית וקבילה, בית המשפט רשאי לסרב לזמן לעדות, ככל שישנם שיקולים ראויים לדחיית הבקשה לזמן אדם לעדות. בתוך כך, ניתן למנות, למשל, את תכלית העדות, ובפרט אם התברר כי תכלית הזימון לעדות אינה גילוי האמת, או שאין בעדות צורך בנסיבות העניין (ראו רע"א 457/21 לומדעת מכשירי כתיבה בע"מ נ' עיריית אילת, פיסקה 8 (2021)). עם זאת, ראוי לציין כי השימוש בסמכות שלא להתיר זימון עד צריך להיות זהיר, מדוד ומצומצם (ר' רע"א 4741/20 קופת חולים לאומית נ' פלוני, פיסקה 13 (2020)).

10. לצד הסמכות שהוקנתה לבית המשפט בסעיף 1(ב) לפקודת הראיות, קבעו תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, כי בין סמכויותיו של שופט בישיבת קדם המשפט הסמכות "להורות על מתכונת ניהול ההליך, משך זמן הוכחת הטענות וכשרותן של הראיות", וכן הסמכות "להורות על סדר העדים שיתייצבו לדיון או יציגו מסמכים ואת משך זמן החקירות וכן לקבוע שחקירת עד מסוים היא מיותרת ואינה נדרשת" (תקנה 63(ב) (6) ו-(7) לתקנות). סמכות זו באה, בין היתר, לקדם את ניהול ההליך המשפטי בצורה יעילה ומידתית כמתחייב מעקרונות היסוד שנקבעו בתקנות.

תקנות אלו מיישמות למעשה פסיקה ארוכת שנים של בתי המשפט במסגרתה הובהר הצורך בקביעת מסגרת דיונית קשיחה להליך על מנת לייעלו. כך הובהר, כדוגמה, בעניין בג"צ 674/07 וינברג נ' בית הדין הארצי לעבודה (2007) (להלן – בג"צ וינברג)-

"הגבלת משך זמן חקירת עדים הינה סמכות וכוח הנתונים לערכאה הדיונית, שעליה החובה להנהיג ולכוון את הדיון, ולקבוע את אופן הבאת הראיות בפניה, ועליה הנטל לדאוג לכך שההליך יתנהל ברמה נאותה, ביעילות, ותוך ניצול נכון של הקצאת הזמן לצרכיו השונים של ההליך. הקצאת זמן לצורך חקירה נגדית של עד שחקירתו מתמשכת בחוסר יעילות הינה צעד סביר ותקין, ולא נפל בה פגם המצדיק התערבות לשינוייה".

אמנם, בצד דברים אלו יש לזכור כי החקירה הנגדית "היא זכות דיונית מן המעלה הראשונה בהיותה מכשיר חשוב לגילוי האמת" (ראו - ע"א 1531/03 פינטו נ' אשטון (2003); ע"פ 5329/98 אחמד דג'אני נ' מדינת ישראל (2003)). מתוך שכך נפסק כי נדרש איזון בין שמירה על הליך דיוני ענייני ויעיל לבין חקירה נגדית הוגנת . כך בענין דג'אני הנ"ל נפסק כי -

" חשיבות החקירה הנגדית כמכשיר לגילוי האמת מחייבת כי תינתן לבעל דין הזדמנות לנהל את חקירותיו בצורה אפקטיבית, גם אם יש בכך משום ניצול זמן דיוני ניכר. עם זאת, גם בהינתן חשיבותו של אמצעי דיוני זה, נתונים בידי בית המשפט הכוחות והסמכות לשלוט בהליכי המשפט ולכוונם, ובכלל זה גם להתערב בנסיבות מתאימות באופן ניהול החקירה הנגדית, כאשר היא נערכת בדרך בלתי אפקטיבית ובלתי יעילה, ומקום שאין בה כדי לקדם את בירור האמת, והיא צורכת זמן שיפוטי יקר שלא לצורך...נדרש איזון ראוי בין השמירה על הליך דיוני ענייני ויעיל תוך ניצול מירבי של הזמן השיפוטי, לבין הצורך להבטיח קיום חקירה נגדית הוגנת אשר תעמיד לרשות בעל הדין אמצעי יעיל לחקר האמת..." (ה.ש.- צ.ו).

11. בנדון, כאמור, שוכנעתי כי בית משפט קמא נטועה בגדר סמכותו לניהול ההליך שלפניו וכי האיזון הראוי נעשה. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 22.1.22 קיבל את בקשת המבקש לזימון עיקר העדים המבוקשים על ידו (שישה מתוך שמונה), ואולם דחה את בקשתו לזימון העדות ש. ה. וש. ג. כיוון שבהתייחס לעילת זימונן המפורטת בבקשה, מצא כי זו מיותרת נוכח הודאת המשיבה בעובדות אותם ביקש המבקש להוכיח באמצעות אותן עדות. ראוי להדגיש כי טענות המבקש במסגרת רשות הערעור, לפיהן זימון העדות נחוץ אף מטעמים נוספים אחרים, לא עמדו לפני בית משפט קמא ואין כל סיבה כי ערכאת הערעור תידרש אליהן בשלב זה.

ואם כן מעת שעומד בעל דין על זימון עד אשר הצד שכנגד מודה בפרטי עדותו (למצער אלו להם טען המבקש לפני בית משפט קמא) הרי שזימון אותם עדים אין בו צורך ויש בו משום בזבוז זמן שיפוטי יקר.

במאמר מוסגר ונוכח חשיבותה של החקירה הנגדית אוסיף ואומר, וזאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות בדבר או לרמוז על הדרך בה ראוי שיפסוק בית משפט קמא, כי ככל שסבור המבקש שיש בנימוקים שציין בבקשתו לפני ערכאת הערעור ואשר, כאמור, לא הובאו לפני ערכאה קמא, כדי להצדיק את זימון העדים, יגיש בקשה מתאימה לעניין זה לפני בית משפט קמא וזאת כמובן מבלי להביע עמדה באשר לעצם ההכרעה בבקשה שכזו ככל ותוגש.

12. כך גם בהחלטתו מיום 26.1.22, במסגרתה קצב בית משפט קמא זמנים לחקירת בעלי הדין והעדים שהוזמנו, לא נפל פגם המצדיק התערבות בה, למצער לעת הזו. קביעות אלו של בית משפט קמא, לא זו בלבד שהן מצויות במרחב שיקול דעתו הדיוני, כפי שהובהר בהרחבה לעיל, אלא שהן אף עומדות בבסיס תפקידו וחובתו לנהל את ההליך שבפניו באופן ענייני ויעיל, כפי שמורות התקנות (וראו סע' 2, 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018), ומתוך חובתו לפעול לצמצום ההתדיינות המשפטית בין בעלי הדין בהליך הבין משפחתי (רא' תקנה 2(א) לתקנות בית משפט לענייני משפחה, תשפ"א-2020). עניין זה אף מהווה חלק מאינטרס הצדדים והאינטרס הציבורי כאחד (וראו לעניין זה סע' 5 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018).

13. גם אם הזמנים שקצב בית משפט קמא נחזים להראות כמצומצמים במידה מסויימת, הרי שאין הם חריגים ומכל מקום דומה כי קביעתו והגבלתו של בית משפט קמא אף הייתה נחוצה בנסיבות העניין בהתייחס אף לכתבי בי דין הנערכים ע"י המבקש המנוסחים באריכות יתירה ובאופן שלא פעם יש צורך לבור בר מן התבן על מנת לרדת לשורשי הנטען (וראו נוסח הבקשה המקורית אותה הגיש המבקש בנדון ואף נוסח הבקשה המקוצרת אחר שכבר תוקנה על ידו).

חזקה על המותב הדן בתיק, בוודאי בכובעו כבית המשפט לענייני משפחה הרשאי לחרוג מסדרי הדין לצורך קידומו והכרעה צודקת במחלוקת המשפחתית (סע' 8 (א) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה התשנ"ה – 1995) כי אם וככל שיעלה הצורך במהלך חקירת העדים, וככל שזו תעשה באופן ענייני ויעיל, כי לא יכבול עצמו לפרקי הזמן שנקבעו ויאפשר חריגה מהם לגבי העדויות שבהן הדבר יידרש, ככל שידרש, ואולם הדבר נתון לשיקול דעתו ומכל מקום - קביעת גדרי זמן והיקף לחקירה היא בגדר כורח וחובה בנסיבות בהן בתי המשפט עמוסים לעייפה וזמן שיפוטי הוא מצרך יקר (ודוק, בית משפט קמא הקדיש לתובענה הנזכרת שני ימי הוכחות).

14. נוכח האמור – הבקשה נדחית.

15. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

16. ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.

ניתנה היום, ז' אדר ב' תשפ"ב, 10 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.

8 מתוך 8