ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, רשמת בכירה אילנה הדר: החלטה בבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ לתקופה קצובה כנגד בטוחה (י"ס 63651-11-17)

בפניי בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ לתקופה קצובה, כנגד בטוחה.

רקע וטענות הצדדים

1. ביום XXX וביום XXX ניתנו בתיק זה צווי עיכוב יציאה מהארץ נגד המבקש, בגין דרכונו הישראלי ובגין דרכונו הרוסי, בהתאמה (להלן ביחד – "צו עיכוב היציאה").
2. ביום XXXX נחתם בין הצדדים הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין ביום XXX, ובו הסכימו הצדדים שצו עיכוב היציאה יעמוד בתוקפו עד למועד בו ייפסק תשלום המזונות של אחרון הילדים, קרי – עד לחודש XXXX. כן הוסכם, כי ככל שירצה המבקש לצאת את הארץ לצורך "טיול ו/או עבודה", יהיה עליו להביא "ערב כשר אשר יחתום על כתב ערבות לצורך שובו של הבעל ארצה ויתחייב בכתב הערבות שיקח הוא על עצמו את מלוא התחייבויות הבעל ככל שהבעל לא ישוב ארצה" (להלן – "הסכם הגירושין" או "ההסכם", להלן – "הערב").
3. כעת, המבקש מעוניין לצאת מהארץ לצורך ביקור בני משפחה שלא ראה במשך מספר שנים, במיוחד לאור האירועים ברוסיה, מבלי שהביא ערב כנדרש בהסכם הגירושין. חלף הערב, המבקש הודיע שיש בבעלותו דירה שרק כשליש משוויה משמש בטוחה למשכנתא ושהוא מוכן להפקיד דמי מזונות עתידיים לתקופה שבין 12-24 חודשים מראש. כן ציין שעד כה שילם את דמי המזונות כסדרם והדגיש שמדובר בנסיעה משפחתית.
4. המשיבה הגיבה לבקשה וטענה שיש חשש כבד ומציאותי שהמבקש יעזוב את הארץ לצמיתות וכי מקורו של חשש זה הן בהיכרותה עם "אופיו של המבקש הלא אמין, והבלתי יציב", וכי לאור האירועים ברוסיה הרי שבמקרה של גיוס פומבי, לא תתאפשר יציאתו של המבקש מרוסיה, שכן הוא קצין בדרגת XXX בצבא הרוסי. עוד טענה שהמבקש לא מקיים את הסדרי הראיה כפי שפורטו בהסכם הגירושין, כי רק לפני כחצי שנה התחיל לאסוף את הילד מאימונים ולשלם מזונות וכי המבקש מעוניין לעזוב את ישראל שכן אינו מרוצה ואינו מעוניין להיות כאן. באשר לדירה – לטענת המשיבה, אין הוכחה שהיא שייכת למבקש לבדו ובכל מקרה היא משועבדת לבנק.
5. לאחר תגובה זו ובהתאם להוראתי, המבקש צירף את המסמכים הבאים - נסח טאבו עדכני ממנו עולה שהוא הבעלים היחיד של הדירה ונרשם ככזה ביום XXX, שמאות ממנה עולה כי שווי הדירה בשוק החופשי עומד על כ-XXX ש"ח ותדפיס יתרת משכנתא ממנו עולה כי היתרה לסילוק עומדת על סך של XXX ₪, נכון ליום XXX.
6. המסמכים הועברו לתגובת המבקשת וזו טענה שהמבקש מצוי בחיים משותפים עם גב' ט' (להלן –"ט'") מזה ארבע שנים וכי יש צורך בויתורה בכתב על הזכויות בדירה, ולכן עומדת המשיבה על התחייבות וערבות צד ג' כפי שנקבע בהסכם הגירושין. עוד טענה כי ישנו הליך נוסף בין הצדדים שעניינו התנגדות המבקש לרישום הבת ל-XXX.
7. ייאמר כבר עתה, כי ההליך הנוסף הנטען כמו גם הטענות בעניין זמני השהות, אינם רלוונטיים לבקשה שבפניי, שכן כעולה מהסכם הגירושין, צו עיכוב היציאה מהארץ נועד להבטיח את תשלום המזונות בלבד.

הדיון בפניי

ביום XXX התקיים דיון בפניי, בו נחקרו הצדדים.

המשיבה טענה בחקירתה, בין היתר, כי ט' היא זו שסיפרה לה שהוא מתכוון לעזוב את הארץ, לא ידעה לומר האם ט' והמבקש גרו יחד בדירה נשוא השמאות, אישרה שהוא משלם את המזונות כסדרם אך לא את המחציות שעליהן ויתרה, ושהיא לא מתנגדת שהמבקש יסע לחוץ לארץ. בחקירתה החוזרת הסבירה שהיא מוכנה שיסע, אולם רק בהתאם לתנאי הסכם הגירושין בכפוף להבאת "שני אנשים לחתום" ושהיא חייבת להקפיד על כך לטובת הילדים. כן טענה שט' אמרה לה שאולי בעתיד תרצה לבוא בדרישות למבקש אולם הדברים לוקחים זמן ועדיף לה, לט', לא להכנס לזה.

בסיכומיה טענה, בין היתר, כי המבקש מנסה להפר את הסכם הגירושין בכך שייצא מהארץ ללא ערב, כי הוכח שאינו נושא במחציות, כי הוכח שיש חשש שיגויס לצבא הרוסי עם הגעתו לרוסיה, וכי ברצונה להביא את ט' לעדות על מנת שתעיד שהמבקש מעוניין לעזוב את הארץ.

המבקש טען בחקירתו, כי הוא לא "קצין קצין שהייתי בתפקיד כל הזמן. למדתי וקיבלתי דרגות קצונה", שאי אפשר לגייס אותו למבצע באוקראינה ואין חשש שיעצרו אותו כשיגיע לרוסיה שכן הוא לא בתפקיד ולא עוצרים מי שבתפקיד ולא עוצרים מי שלא בתפקיד, שכלל לא קיבל צו גיוס למבצע באוקראינה, ושהוא לא בקשר עם ט' מזה כחצי שנה.

בסיכומיו טען, בין היתר, כי מהחקירה עלה שאין חוב בתיק המזונות ושלא הייתה כל דרישה למחציות, כי הטענות בעניין דבריה של ט' הן טענות בעלמא וכך גם הטענות בדבר קריסת עסקו של המבקש, וכי למעלה מן הצורך – שכן אין חוב מזונות - הוכח שלמבקש נכסים העולים על שווי המזונות.

השאלה שבמחלוקת

השאלה הניצבת בפניי במסגרת הליך זה אינה האם מתקיימים התנאים להותרתו של צו עיכוב היציאה מהארץ על כנו, שכן הדברים כבר הוסכמו במסגרת הסכם הגירושין ולא הוגשה בקשה לשנותם, אלא האם יש מקום להתיר למבקש להמציא בטוחה אחרת כתנאי לביטול הצו לתקופה קצובה, חלף הבטוחה המוסכמת בהסכם הגירושין.

לכן, אין רלוונטיות לטענות בדבר החשש מאי חזרתו של המבקש לישראל מסיבה כזו או אחרת, וכל יתר הטענות שהיה מקום לשקול לולא היה מדובר בהסכמות במסגרת הסכם גירושין שקיבלו תוקף של פסק דין, כך שלא אתייחס אליהן במסגרת החלטה זו.

דיון והכרעה

• • • 1. לאחר ששקלתי היטב את טענות הצדדים, הן בבקשות ובתגובות שהוגשו טרם הדיון והן כפי שהובאו בדיון ובסיכומים, נחה דעתי כי אין מניעה להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ לתקופה קצובה, בכפוף לבטוחות כפי שיפורט בהמשך.

נימוקיי להלן.

• • • 1. כאמור, צו עיכוב היציאה הוא מכח הסכם גירושין בין הצדדים, אשר במסגרתו צפו הצדדים מראש את רצונו של המבקש לצאת מהארץ לתקופה קצובה, וקבעו בו תנאים לביטולו הזמני של צו עיכוב היציאה.
      2. לו היה המבקש ממציא "ערב כשר" שהיה חותם על התחייבות כנדרש, יתכן שהבקשה וההתנגדות לה כמות שהן כלל לא היו באות לעולם, אולם יתכן באותה מידה שהייתה מתעוררת בין הצדדים מחלוקת בשאלה מהו "ערב כשר".

במאמר מוסגר יצוין, כי בניגוד לטענת המשיבה בחקירתה, לפי ההסכם יש צורך בערב אחד, ולא בשניים.

• • • 1. המונח "ערב כשר" המופיע בהסכם הגירושין הוא מונח עמום ולא חד משמעי, שכן יתכן שערב שיהיה כשר בעיני המבקש, לא יהיה כזה בעיני המשיבה, או להיפך.
      2. מכאן, הרי שכך או כך וגם אם הבטוחה המוצעת הייתה ערב, יש צורך בפרשנות של הסעיף הרלוונטי בהסכם הגירושין על מנת לקבוע מהי בטוחה ראויה התואמת את הסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם הגירושין.
      3. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – "חוק החוזים"), קובע כי:

חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.

• • • 1. ההלכה בעניין פרשנות חוזים נקבעה בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995)) (להלן – "הלכת אפרופים"). פסק הדין ניתן טרם חקיקת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011, אשר תיקן את סעיף 25(א) לחוק החוזים לנוסחו כיום.
      2. בהלכת אפרופים נקבע שיש לפרש הסכם, בראש ובראשונה, לפי תכליתו הסובייקטיבית, קרי, לפי כוונתם המשותפת של הצדדים לו, כפי שזו עולה מנוסחו ומנסיבות כריתתו, וכי אלה צריכים להישקל ביחד ולא לחוד. עוד נקבע, כי באין אפשרות לקבוע את תכליתו הסובייקטיבית של ההסכם על ידי התחקות אחר כוונות הצדדים, על בית המשפט לפרש את החוזה לפי תכליתו האובייקטיבית, כלומר, באופן המשלב את לשון ההסכם והמטרה שמשתמעת ממנו עם חובות ההגינות ותום הלב החלות על הצדדים.
      3. בע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (פורסם 20.11.2019) (להלן – "עניין ביבי כבישים") נקבע, ש"הלכת אפרופים חלה על כל חוזה וחוזה, אבל לא כל החוזים נולדו שווים" (שם, בעמ' 9). כב' השופט שטיין אבחן שם בין "חוזה יחס פתוח", המנוסח בקווים כלליים בלבד, ואשר בפרשנותו רשאי בית המשפט להשלים את חלליו על ידי הוספת תנאים וחיובים פרי יצירתו והוא אינו מוגבל לקביעת ממצאים עובדתיים, לבין "חוזה סגור עם התניה מלאה", שכל תנאיו מוגדרים וברורים והוא אינו זקוק לפרשנות יצירתית.

"בין שני קצוות אלו - חוזה יחס פתוח וחוזה סגור עם התניה מלאה - ניצבת קשת רחבה של חוזים אשר מכילים בתוכם רכיבים של חוזי יחס, מזה, וחוזים סגורים, מזה. על פרשנותם של חוזים אלו יחולו, בהתאמה, כללי הפרשנות הערכיים, אשר חלים על חוזי יחס, וכללים בדבר קביעת עובדות החוזה אשר חלים על חוזים סגורים" (שם, בעמ' 11).

• • • 1. איני סבורה שהסכם הגירושין הוא חוזה יחס פתוח שכן הוא מנוסח בפרטי פרטים, אולם איני סבורה שהוא חוזה סגור עם התניה מלאה וזאת מהסיבות שפורטו בסעיף 4 לעיל ומשום שהמונחים בהם נעשה שימוש נתונים אף הם לפרשנות.
      2. מכאן, הרי שההסכם נמצא על אותה קשת רחבה של חוזים שיש בהם מרכיבי שני הסוגים האמורים ולכן יחולו על פרשנותו הן כללי הפרשנות הערכיים והן הכללים בדבר קביעת עובדות, כאמור בפסק דינו של כב' השופט שטיין כאמור.
      3. דומה כי אין חולק, כי תכליתו הסובייקטיבית של הסכם הגירושין לפי כוונת הצדדים כפי שעולה ממנו הייתה להבטיח את תשלומם השוטף של המזונות הן בתקופה בה מצוי המבקש בחו"ל והן במידה ולא ישוב ארצה, שהרי דמי המזונות אמורים להיות משולמים מדי חודש בחודשו באופן שוטף. בהתאם, אין די בבטוחה (כדוגמת הדירה) שיש בה כדי להבטיח את הסכום הגלובלי של כלל תשלום המזונות מאותו מועד ועד תום תשלום המזונות לאחרון הקטינים, וזאת גם אם אניח ששווי הבטוחה מבטיח את הסכום הגלובלי כאמור (ויצוין שאף אחד מהצדדים לא הביא נתונים מספריים רלוונטיים).
      4. כן דומה כי אין חולק, כי חל שינוי בנסיבות מאז חתימת ההסכם ועד היום, שכן הדירה נרשמה על שם המבקש רק בחודש XXX, כלומר כ-X שנים לאחר החתימה על הסכם הגירושין, לא הייתה בבעלותו באותה עת ולא נטען שהייתה לו אז דירה אחרת. מכאן ברור מדוע לא נלקחה הדירה בחשבון כבטוחה אפשרית בעת חתימת ההסכם, ולכן יש לבדוק בדרך של פרשנות אובייקטיבית, כיצד והאם משנה קיומה של הדירה את הצורך בבטוחה של "ערב כשר".
      5. דעתי היא, כי קיומה של הדירה אינו משרת באופן ישיר את ההסכמה של תשלום מזונות שוטף, וכי אין דין תשלום מזונות מדי חודש בחודשו ע"י הערב שלקח על עצמו התחייבות זו של המבקש, כדין הצורך במימוש דירת מגורים לצורך תשלום אותם מזונות, במיוחד כאשר זו משועבדת לבנק. לכן, יש צורך לוודא שתשלום המזונות ימשיך להיות משולם באופן שוטף וכי לא יהיה במשך הזמן שנדרש למימוש הדירה כדי למנוע מהקטינים את מזונותיהם בתקופה זו.
      6. עמדתה של המשיבה, המתנגדת באופן נחרץ לכל בטוחה שאינה ערב וכך גם למתן בטוחה המשלבת הן הפקדה כספית בקופת בית המשפט (ויוזכר שהמבקש הציע הפקדה בסך של 12-24 חודשי מזונות) והן קבלת הדירה כבטוחה, מהווה לטעמי עמידה על זכות הנובעת מההסכם שלא בתום לב, וזאת בניגוד לקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים, וגם עניין זה נלקח בחשבון במסגרת השיקולים שיש לשקול כחלק מהפרשנות האובייקטיבית של ההסכם.
      7. לכן, הן בפרשנות התכלית הסובייקטיבית והן בפרשנות תכליתו האובייקטיבית של ההסכם, באופן המשלב את לשון ההסכם והמטרה שמשתמעת ממנו עם חובות ההגינות ותום הלב החלות על הצדדים, אני מוצאת לנכון לקבוע שאין מניעה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ לתקופה קצובה כנגד הפקדה כספית וצו עיקול על הדירה.
      8. באשר לסכום ההפקדה – המבקש לא פירט מדוע הוא מציע 12-24 חודשים דווקא ולא תקופה אחרת. לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה, שבשים לב למורכבות האפשרית במימוש הדירה המשועבדת לבנק והזמן המשוער שיידרש לצורך מימוש כאמור – ככל שיעלה הצורך – יש לוודא כי ישנו מקור לתשלום דמי המזונות השוטפים בתקופה זו ולקבוע את ההפקדה בהתאם.

סיכום

1. צו עיכוב היציאה מהארץ יבוטל לתקופה של 45 יום ממועד הפקדת מלוא הבטוחות שלהלן ע"י המבקש:
   1. הפקדת סך של XXXX ₪, במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט. ככל שתופקד ערבות בנקאית, עליה להיות בתוקף לתקופה של שלוש שנים.
   2. רישום צו עיקול על הדירה.
2. המבקש יבצע את ההפקדה ויגיש צו עיקול פורמלי לחתימתי לא יאוחר מיום XXX.

היה ולא יעשה שניים אלה, אניח שזנח את הבקשה.

1. לאחר הפקת צו העיקול, המבקש יפעל לרישומו בלשכת רישום המקרקעין ויגיש נסח טאבו בו ניתן לראות את רישום העיקול, לא יאוחר מיום XXX.
2. עם המצאת נסח טאבו כאמור, יבוטל צו עיכוב היציאה לתקופה של 45 יום ממועד מתן אישורי לו.
3. עם שובו של המבקש ארצה ולאחר שיוצג על ידו אישור כניסה לישראל, יושב צו עיכוב היציאה מהארץ על כנו, ההפקדה תושב למבקש ויופק צו ביטול עיקול.
4. מובהר, כי אין באמור כדי למנוע מהצדדים להגיע להסכמות אחרות ולהגישן לאישור בית המשפט.
5. בנסיבות העניין, על מנת להקל על הצדדים את ההדברות ועל מנת שלא להעצים את הסכסוך, איני עושה צו להוצאות.

ההחלטה הותרה לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, ט' סיוון תשפ"ב, 08 יוני 2022, בהעדר הצדדים.