טוען...

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה

תלה"מ 63768-12-17 כ. נ' כ.

922-01-18

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופטת עידית בן-דב ג'וליאן

תובעת

ש. כ.

ע"י ב"כ עו"ד נינה ברדה

נגד

נתבע

ד. כ.

ע"י ב"כ עו"ד שי שמחיוב

פסק דין

לפני תביעות האם נגד האב למזונות ולאיזון משאבים.

רקע עובדתי רלבנטי, בתמצית

1. הצדדים נישאו ביום 7.12.07 והתגרשו ביום 26.2.20. מנישואיהם התברכו בחמש בנות: ... (כבת 14), ... (בת 13), ... (כבת 11), ... (כבת 7) ו... (כבת 5.5).

במהלך החיים המשותפים המשפחה התגוררה בדירה ב... הרשומה ע"ש הורי האב. הצדדים ניהלו חשבון בנק משותף אליו הפקידו הכנסתם וממנו שולמו ההוצאות השוטפות.

ביום 6.9.17 פתחה האם בהליך ישוב סכסוך, מועד זה נקבע כמועד הקרע בין הצדדים.

הצדדים הפרידו מגורים ביום 7.9.17. האב עזב להתגורר בבית הוריו ב....

במסגרת הליך ה"ט הוסכם בין הצדדים כי האם תעזוב את הדירה ב... עד ליום 31.1.18.

בחודש 1/18 האם עברה להתגורר עם הקטינות בדירה שכורה ב.... האב שב להתגורר בדירת הוריו ב....

ביום 31.12.17 הגישה האם תביעתה למזונות הקטינות.

ביום 1.1.18 הגישה האם את תביעתה לאיזון משאבים.

2. בעניין הקטינות הוגשו תביעות הדדיות.

ביום 17.1.20 ניתן פסק דין, בהסכמת הצדדים, הקובע אחריות הורית משותפת על הקטינות. זמני השהות עם האם נקבעו בימים א, ג, ה כולל לינה. זמני השהות עם האב נקבעו בימים ב, ד כולל לינה. זמני השהות בסופי השבוע מתחלפים, מיום ששי עד בוקר יום ראשון.

התביעה לאיזון משאבים - תלה"מ 922-01-18

3. ביום 1.1.18 הגישה האם תביעה לאיזון משאבי הצדדים ולמתן סעדים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 (להלן: "החוק").

טענת האב העיקרית היא שאיזון המשאבים צריך להתבצע גם ביחס לחובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים, העולים על הזכויות, לרבות חובות שנוצרו לפני מועד הקרע ושולמו לאחר מועד הקרע. על פי המפורט בנספח א' בתצהיר האב, בקשת האב מיום 3.3.21 החובות הנטענים:

א. חוב לבנק לאומי בגין עסקי חברת "ש.", לרבות גרעון החברה וחוב בעלים.

ב. חוב לבנק "לאומי" לרבות בגין תביעה כספית שהוגשה נגד האב.

ג. חוב לחברת "ישראכרט".

ד. חוב לחברת "אמנה".

ה. חוב לחברת "מימון ישיר".

ו. חוב לחברת "מיטב דש" כנגד קרנות.

ז. חוב בחשבון המשותף בבנק "פועלים".

ח. חוב להורי האב בגין הלוואות ושכר דירה

ט. כספים שמשכה האם מהחשבון המשותף סמוך לפני מועד הקרע ומשכורות שלא הפקידה בחשבון המשותף.

חוות דעת המומחה

4. הצדדים חלוקים, בין היתר, באשר לאיזון המשאבים ביניהם לשיעור ההשתכרות של כל אחד מהם ולשיתוף בחובות.

נוכח טענות הצדדים הקוטביות בהחלטה מיום 9.12.18 מונה מומחה חשבונאי, רו"ח אבי יחזקאל כמומחה מטעם בית המשפט למתן חוות דעת בדבר איזון שווי כלל רכושם של הצדדים, מכל מין וסוג, לרבות זכויות, זכויות סוציאליות, כספים והכנסות מכל מקור לרבות ממשלח ידם של הצדדים, לרבות חובות, בתקופה שממועד הנישואין 7.12.07 ועד מועד הקרע 6.9.17. כמו כן נדרש לחוות דעתו בעניין שווי עסקי הצדדים נכון למועד הקרע.

חוות הדעת הוגשו לתיק בית המשפט ביום 11.11.20.

תשובות המומחה לשאלות הבהרה על חוות הדעת מטעם הצדדים הוגשו לתיק ביום 15.7.21 (להלן: "חוות הדעת").

לבקשת הצדדים, המומחה זומן לחקירה ונחקר על חוות דעתו.

5. לעניין איזון המשאבים, זכויות סוציאליות, קופו"ג, קרנות ופנסיוניות -

המומחה הציע בחוות הדעת איזון משאבים על פי שתי חלופות:

חלופה א' - איזון בסכום מהוון - על האם לשלם לאב סך 34,072 ₪, נכון למועד חוות הדעת.

חלופה ב' - איזון המשאבים הנזילים - על האם לשלם לאב 85,752 ₪, נכון למועד חוות הדעת. ייחתמו פסיקתות בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד - 2014 בגין הזכויות שאינן נזילות.

6. לעניין הערכת שווי פעילות עסקית של עסקי הצדדים והשתכרותם -

בחוות הדעת נכתב כי הערכות השווי מתבססות על הנחות, הערכות סבירות ואומדנים סבירים למצב העסקים שהיו נכונות עד למועד הקרע (ספטמבר 2017); על מידע שקיבל המומחה מהצדדים או מבאי כחם או רו"ח החברה.

"גישת ההכנסה" נבחרה על ידי המומחה כגישה המועדפת להערכת שווי פעילות עסקית של האם בהינתן שמייצרת זרם מזומנים שוטף (עמ' 8);

בהינתן שכנגד חברת "ש." בבעלות האב תלויים הליכים משפטיים אשר טרם הוכרעו סופית המשפיעים על הכנסות החברה וחוסר הוודאות בקשר עם תזרים מזומנים חזוי לחברה (אם בכלל) לא ניתן לקבוע שוויה במודל היוון תזרים מזומנים נדרש (גישת ההכנסה). לפיכך "גישת שווי הנכס" נבחרה על ידי המומחה כגישה המתאימה להערכת שוויה של החברה (שווי נכסי החברה בניכוי התחייבויותיה של החברה למועד הקרע).

7. הערכת שווי הפעילות העסקית של האם -

האם מטפלת באומנות. הפעילות העסקית החלה בשנת 2010 כעוסק פטור. ההתקשרות לקבלת שירותיה נעשית בעיקר באמצעות עמותת "ע" או המרכז הרפואי של המטופל (עמ' 6); בשנת 2017 שהתה האם בחופשת לידה. בתקופה זו חלה הקטנה משמעותית בהכנסתה בהשוואה לשנים שקדמו לה. שנה זו לא מייצגת מבחינת פעילות עסקית (עמ' 6);

המומחה קבע בחוות דעתו, כי היקף הכנסות האם נע בין סך של כ-80,000 ₪ (שנת 2014) לסך של כ-90,000 ₪ (שנת 2015). היקף ההכנסות בשנת 2017 היה חריג נוכח שהות האם בחופשת לידה. עוד הוסיף וציין המומחה, כי לא נדרשו הוצאות בעסק למעט בשנת 2014 במהלכה נרשמה הוצאה בסך כ-4,000 ₪ (עמ' 7). בהתאם לגישת ההכנסה, במסגרת הערכת שווי הפעילות העסקית בשנים 2014-2016 הונח גידול בהכנסות בשיעור כ-3.3% לכל שנה משנות התחזית. הכנסת הפעילות העסקית בשנה החמישית הוערכה בסך כ-100,000 ₪. לצורך הערכת תזרים יציג לשנה השישית ועד חודש 7/2048 (מועד הגעת האם לגיל פרישה) הונח מחזור של כ-100,000 ₪, ללא הוצאות צפויות ולמעט שיעורי מס אישי לרבות ביטוח לאומי ומס בריאות (עמ' 9).

לאחר התאמות להערכת שווי העסק, הנחת שכר בשנות התחזית בתוספת 15% תשומות ניהול עסק ו-25% כיסוי הוצאות סוציאליות, המומחה צופה אמדן שכר בגובה 10,290 ₪ לחודש ובסך של 123,476 ₪ בשנה (עמ' 10).

יש לציין כי המומחה דרש מהאם להציג "דרישות תשלום מרוכזות" מעזר לציון, והאם לא העבירה הנתונים הנדרשים. משכך לא היה בידי המומחה לבחון את טענות האב לפיהן האם מרוויחה סכומים מעבר למוצהר על ידה (עמ' 7 בחווה"ד). אתייחס לכך במסגרת הדיון בהליך המזונות. לגבי שווי הפעילות העסקית לחלוקה נקבע, כי אין לפעילות העסקית שווי כלכלי לחלוקה מלבד היותה מקור פרנסת האם חלף שכר עבודה (עמ' 11).

8. אשר להערכת שווי הפעילות העסקית של האב

חברת "ש." (להלן: "חברת ש." או "החברה")

החברה התאגדה והחלה פעילותה העסקית בחודש יוני 2015, עוסקת במתן שירותי ניהול ואחזקה פיננסיים. האב הוא בעל המניות היחיד בחברה.

ביום 29.3.15 נחתם הסכם עמלה לחלוקת הכנסות שמקורן מימון קבוצות רכישה, בין חברת "א." (בה הועסק האב כשכיר, להלן: "חברת א.") לבין החברה וחברת "ח." (להלן: "ח."). הוסכם כי על כל הלוואה שתעמיד "א." או גוף מוסדי בשת"פ עם אחת הקרנות של חברת א. (להלן: "הקרן") בהסכמים לאחר 1.1.15 לצורך מימון ליווי בנייה של קבוצות רכישה, יהיו החברה וח. זכאיות לעמלה חד פעמית בשיעור 20% בחלוקה שווה מההכנסות נטו שיהיו לא. (להלן: "הסכם העמלות").

ביום 20.9.15 התפטר האב מעבודתו בחברת א.. עיקר המחלוקת בין חברת א. לבין החברה בתמצית היא בשאלת תוקפו של הסכם העמלות לאחר התפטרות האב מחברת א.. במסגרת תביעת החברה ניתן פסק דין בביהמ"ש המחוזי ביום 8.7.19 (ה"פ ...) לפיו הסכם העמלות עומד בתוקף. הוגש ערעור לבימ"ש עליון. כמו כן קיימת תביעה כספית תלויה ועומדת של חברת ש. וח. נגד חברת א. אשר טרם הוכרעה.

במסגרת ההליך שלפני הפנה האב להליכים מרובים שהתנהלו ומתנהלים בעניינה של חברת ש., לרבות תביעות בביה"ד לעבודה.

בהתאם להצהרת רו"ח החברה ודיווחי החברה למע"מ שהוצגו למומחה אין לחברה הכנסות.

9. בחודש דצמבר 2015 האב הקים שתי חברות נוספות קרן ע. וקרן א. (להלן: "החברות הקשורות"). בהתאם להצהרת רו"ח החברות הקשורות לא הייתה בהן פעילות ולא היו להן הכנסות בשנים 2016-2019.

10. אחזקות שאינן מקנות שליטה המוחזקות על ידי האב

ביום 13.7.14, עת עבד האב בחברת א., נחתם הסכם בין חברת ... (בעלת השליטה בחברת א.) לבין האב לרכישת מניות בחברות קרן א. (להלן: "ק.") וא. ניהול בע"מ (להלן: "א. ניהול"), לפיו רכש 2% ממניות א. ניהול וממניות קרן א. (200 מניות רגילות בכל אחת מהחברות) תמורת סך 100,000 ₪. האב לא מחזיק במניות בכורה.

תלויה ועומדת תביעת חברת א. נגד האב לחייבו בפיצוי 500,000 ₪ ולמכור במכר חוזר מניות שרכש באופן פרטי בקבוצת א. תמורת 100,000 ₪ אשר טרם הוכרעה.

11. קביעות המומחה בחוות הדעת בעניין חברת ש.:

(א) היקף ההכנסות תנודתי ונע בין סך כ-117,000 ₪ (בשנת 2015) לסך כ-275,000 ₪ (בשנת 2016). החל משנת 2017 ונכון לשנת 2019 אין לחברה הכנסות (עמ' 11);

(ב) עיקר ההוצאות בחברה הן הוצאות שכר ושירותים מקצועיים. בתקופה הנבחנת מקבלי השכר הם האם והאב. עיקר השירותים המקצועיים הם הוצאות משפטיות עבור משרד עו"ד כספי ושות' (עמ' 12).

(ג) אשר לחברת א. - לנוכח הליכים משפטיים מתמשכים בקשר לתוקף הסכם העמלות והעובדה שאין ברשות החברה נתונים לגבי העמלות להן זכאית, מידע שמצוי בידי חברות קבוצת א. בלבד, קבע המומחה שנכון להיום לא ניתן לחזות זרם ההכנסות העתידי מהפעילות, אם בכלל.

(ד) אשר לח. - לטענת האב אין לחברה הסכם עם ח. והכנסות הרשומות בשנת 2016 מהוות למעשה הלוואה אותה יש להשיב. טענתו נתמכת בהודעת דרישה בדוא"ל מב"כ ח., עו"ד י. ח. (עמ' 15; נספח 12 לחוות הדעת).

(ה) בשנים הנבחנות לא נרשם רכוש קבוע בחברה. צרכי ההון החוזר בחברה לא נבחנו. הנחת "עסק חי" עליה מתבססת חוות הדעת היא שהבעלים או מי מטעמו ימשיכו להעמיד צרכי ההון החוזר של החברה גם בעתיד.

(ו) נכון למועד הקרע לחברה הפסד עסקי. תשלומי מס עתידי תלויים בעיתוי תקבולי עמלות בחברה (ככל שיתקבלו), נתון שקבע המומחה שלא ניתן לאמוד בשלב זה בחוות הדעת.

(ז) בשנים 2016 ו-2017 נרשמו בחברה הוצאות שכר בגין האב בעלות שנתית של כ-19,485 ₪ וכ-31,191 ₪ בהתאמה. בגין האם נרשמו הוצאות שכר בעלות שנתית של כ-15,966 ₪ וכ-11,018 ₪ בהתאמה.

(ח) שכר 'עובד חלף' האב נאמד בסך 21,000 ₪ בחודש ומבוסס על שכרו בקרן "א. ניהול" ערב התפטרותו (המומחה התבסס על סע' 24 בתביעה בסע"ש ...; עמ' 17). עלות שכר שנתית כ-315,000 ₪ (בתוספת 25% לכיסוי הוצאות סוציאליות). לא בוצעה התאמה בגין השכר בחברה, זאת בשל כך שהכנסות החברה מעמלות, ככל שיהיו, מהסכם העמלות, אינה מותנית בעבודה כלשהי (עמ' 17). האב כאמור התפטר מחב' א..

(ט) חוב בעל מניות לחברה - קיימת בדוחות החברה יתרת חוב של בעל המניות לחברה בסך כ-69,712 ₪. חוב זה נכלל כחוב משותף בדוח איזון המשאבים. בנוסף, קיימת יתרת חוב שכר בסך 15,484.26 ₪ הכולל יתרות חוב בסך 8,836.97 ₪ לאם ו-6,647.29 ₪ לאב.

(י) בהתאם לגישת 'שווי נכסי' נכון למועד הקרע קיים לחברה גרעון בהון בסך 66,551 ₪. ככל שלא ייקבע במסגרת ההליכים המשפטיים התלויים נגד החברה שלה זכות לקבלת עמלות בגין התקופה הקובעת עד מועד הקרע, אין לחברה שווי בהתאם לגישה זו.

סופו של דבר, קבע המומחה לפי גישת ה'שווי הנכסי', כי נכון למועד הקרע קיים בחברה גרעון בהון בסך 66,551- ₪. נכון למועד חווה"ד (וכל עוד לא הוכרעה התובענה בנוגע לתוקף הסכם העמלות) אין לחברה שווי. אשר ל-2% מניות בחברות קרן א. וא. ניהול קבע המומחה שתי אפשרויות לאיזונן: חלוקה בעין או השבת חלק האם (50%) בסכום בו נרכשו המניות (100,000 ₪).

12. את העניינים הבאים הותיר המומחה להכרעת בית המשפט בשאלה האם לכלול אותם באיזון המשאבים:

א. כספים שפדה האב מקרנות השתלמות על שמו לצורך תשלום עיקולי כספים.

ב. הלוואה בסך כ-717,000 ₪ להורי האב.

ג. תביעות נגד האב באופן אישי שטרם ידועות תוצאות החלטה בעניינן.

ד. האם על האם לשאת בחלק היחסי בגרעון ההון בחברה לנוכח היות האב חתום על ערבות אישית לחובות החברה לבנק לאומי שם מתנהל חשבון החברה.

טענות הצדדים

13. טענות האם

א. אין ראיות לחובות הצדדים הנטענים על ידי האב בסך כמיליוני ₪.

ב. האב עבד כמנהל בחברת א. והשתכר כ-15,000 ₪ נטו לחודש. האב התפטר. יש לו הכנסות מעסקאות שביצע עבור חברת א. מאז 2015 ועד היום מכח הסכם עמלות שנחתם עם חברת א.. בנוסף, לאב הכנסות מרווחים ומניות שהשיאו שתי חברות שייסד ש. השקעות בע"מ וש. ייעוץ ופיננסים.

ג. האב מנהל תביעות משפטיות בקשר עם החברה. הוצאות משפט של החברה והאב בתביעות אישיות שהוגשו נגדו דווחו כהוצאות של החברה בדוחות 2016-2017. התביעות נדחו ונפסק לחברה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 48,000 ₪. הוצאות אלה נכנסו לכיסו של האב מבלי שהוצגו ראיות על ששילם אותן מכיסו.

ד. נכס חברת ש. העיקרי הוא הסכם עמלות. בעטיו נכנסו לחברה הכנסות מעמלות בסך כ-400,000 ₪ בשנה וחצי אחרונה; יש להעריך החברה לפי שווי ריאלי ולא לפי שווי נכסי;

ה. אין לאזן את גרעון חברת ש. 66,551 ₪- במסגרת איזון המשאבים. אין מדובר בנכס בר איזון. המומחה לא כלל את הסכום בחוות הדעת ולא קבע שהוא בר איזון. אין לקבל טענת האב לאיזון הגרעון כי הוא חתום בערבות אישית לחברה אשר הועלתה לאחר שהועברו לצדדים טיוטות חוות הדעת.

ו. הלוואה מחברת "אמנה" - הצדדים השביחו דירת המגורים באופן ניכר על ידי שיפוץ, הרחבת הדירה והוספת יחידת דיור בה. לשם כך נטלו הצדדים הלוואה בסך 85,000 ₪ מחברת "אמנה" אשר הוחזרה מהחשבון המשותף.

ז. חשבון הבנק המשותף בבנק פועלים - לצדדים חשבון משותף ב"בנק פועלים" סניף ... אליו הופקדו הכנסותיהם וממנו נמשכו הוצאות משק הבית; ביום 28.8.17 ביטל האב זכות האם לפעול בחשבון מבלי להודיע לה קודם לכן; בנק פועלים הגיש תביעה נגד הצדדים ע"ס 178,151 ₪. פסק דין שניתן נגד הצדדים בהעדר הגנה בוטל ביחס אליה. היא הגיעה עם הבנק להסדר פשרה ופרעה חלקה בחוב. האב בחר שלא להתגונן או להגיע להסדר עם הבנק וחלקו בחוב לא הוסדר.

ח. הלוואות שניטלו במשך החיים המשותפים - הלוואות נטענות שנטל האב מחשבונות בנק פרטיים על שמו ניטלו על דעתו בלבד, ללא ידיעתה או הסכמתה ומבלי שהייתה שותפה או חתומה עליהן. לא ידוע לה לאן הועלמו הכספים והיא סבורה שהועברו להוריו או למקומות אחרים.

ט. חובות נטענים להורי האב - האב העביר להוריו מחשבון הבנק המשותף כספים משותפים בסך כ-75,000 ₪. כספים אלו ברי איזון; נודע לה שהאב העביר כספים מחשבון הבנק המשותף גם לחשבונות פרטיים על שמו. ביום 21.3.17 העביר האב לחשבונו הפרטי 15,000 ₪; הורי האב הגישו נגדה תביעה כספית על סך 717,414 ₪ הכולל 322,500 ₪ שכר דירה ו-229,000 ₪ הלוואות נטענות. בין הורי האב לצדדים לא נחתמו הסכמי שכירות או הלוואות. הכספים הועברו לחשבון בנק ע"ש האב בלבד לאחר מועד הקרע. הוריו ניסו להיבנות ממסמך שערך האב ביום 22.1.12 עליו אילץ את האם לחתום תוך ניצול ועושק כתנאי לחזרתו להתגורר יחד.

י. רכב ששימש את האם - ביום 11.12.17 הרכב ששימש את האם והקטינות נעלם. התברר לה שהאב הפסיק לשלם את תשלום הליסינג החודשי. חברת הליסינג נטלה את הרכב מרשותה ללא כל הודעה מוקדמת. האם נאלצה לשכור רכב בעלות 115 ₪ ליום מאחר וידה אינה משגת לרכוש רכב.

יא. הברחות כספים על ידי האב - לאב חיים כלכליים כפולים. הוא מנהל ח-ן בנק נפרד על שמו ומעביר כספים לאמו.

יב. זכויות שנצברו לאב במהלך החיים המשותפים הם פרי מאמץ משותף וחלק מהרכוש המשותף. לכן האם זכאית למחצית מכל הזכויות שצבר האב בתקופת הנישואים, לרבות כספי פיצויים, תגמולים, זכויות פנסיה וכן כספים או זכויות אחרים שהוא צבר.

יג. אשר לחוות דעת המומחה - יש לגרוע מחוות הדעת את כל החובות שנכללו בדוח האיזון למעט יתרת הלוואה לרכישת המניות; חוות הדעת אינה מעודכנת ולוקה בחסר. התוצאה לפיה על האם לשלם לאב (בין בשיטת ההיוון ובין בשיטה השנייה) אינה נכונה. לדידה, החישוב לפי שיטה א' צריך להיות ניכוי מזכויות האב (242,000 ₪) רק את יתרת ההלוואה לרכישת המניות (סע' 3(א)ו-(ב) בסיכומים) כך שהאב חייב לאם 141,677 ₪;

החישוב לפי שיטה ב' צריך להיות שווי זכויות האב (100,249 ₪) בניכוי ההלוואה לרכישת המניות כך שהאב חייב לאם 86,984 ₪. בשיטה ב' הסכום לא כולל כספים שמגיעים לה מביטוח "הראל" ו"מגדל מקפת" שיתרתם 142,000 ₪;

חוות הדעת הוגשה בחסר מבלי שהוערך שווי החברה בשיטה הנכונה - "גישת ההכנסות". האב לא יידע את המומחה ולא העביר לו נתונים ובכך מנע הערכת שווי החברה.

יד. האם עתרה בכתב התביעה לחלוקת משאבי הצדדים באופן לא שווה ובהתאם להוראת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, תשל"ג - 1973, אך זנחה טענה זו בסיכומיה, נראה כי לנוכח החובות המרובים.

14. טענות האב

א. האם יזמה לסיים יחסי הצדדים נוכח הפסקת עבודתו כשכיר, העדר הכנסות בשנה האחרונה, חובות עתק בהם חב וקריסתה הכלכלית של המשפחה.

ב. מצבו הכלכלי היום לא דומה למצבו בשנת 2015. בשנים 2016-2017 החברה צברה הפסדים. בשנת 2017 היה סכום ההפסד 155,000 ₪; לאב 2% במניות חברת "א." וקרנות "א."; האב מצוי בהכנות להליך פשיטת רגל.

ג. לחברת ש. גרעון בסך 66,000 ₪. כשם שהאם עותרת לקבלת זכויות בחברה, עליה להשתתף בהחזר חוב זה.

ד. תביעות חוב נגד האב - תביעות חוב הוגשו נגד האב בסך 720,000 ₪ במצטבר נוגעות לתקופה שלפני מועד הקרע. האם משתפת פעולה עם התובעים ועושה עמם יד אחת נגדו; החברה נטלה מ"ח." הלוואה בסך כ-300,000 ₪ בשנת 2016.

ה. הלוואה מחברת "אמנה" - ההלוואה שימשה לרכישת מיטלטלין אותם נטלה האם מבית המגורים. ההלוואה כוסתה מכספים שהעבירו הורי האב לחשבונות הצדדים במהלך הנישואים. יתרת חוב בסך 23,302 ₪ שולמה על ידו לאחר מועד הקרע. יש לכלול החזר החוב באיזון המשאבים.

ו. חשבון משותף ב"בנק הפועלים" - לצדדים חוב פסוק לבנק בסך כ-190,000 ₪ שאינו משולם על ידם וצובר ריביות; האב שילם החזר הלוואה לבנק הפועלים לאחר מועד הקרע בסך 64,063 ₪ .

ז. הלוואות שניטלו במהלך החיים המשותפים - סך החובות המשותפים במועד הקרע 1,611,024 ₪. מתוך סכום זה שילם האב במשך ארבע שנים מעל כ-280,000 ₪ לכיסוי החוב לבדו. על האם לשפות אותו במחצית מהסכום בתוספת ריבית והצמדה;

כל ההלוואות נטלו לפני מועד הקרע. בהתאם לחוק יחסי ממון על הצדדים לשאת יחד בחובות בחלקים שווים; האם דורשת זכויות ובו בעת מתכחשת לחובות המשותפים; האב מותיר את הבחירה לגבי חלקה בחובות והזכויות המשותפים ביד האם. ככל שתעתור למעל מחצית הרכוש המשותף על חובותיו וזכויותיו לא תהא לו כל התנגדות;

ח. חובות להורי האב - בעבר הוריו תמכו בצדדים ולא גבו מלוא שכר דירה על מגוריהם בדירת המגורים שבבעלותם. כעת בערוב ימיהם זקוקים להכנסה נוספת ודרשו פינוי הצדדים מדירת המגורים; האב ואימו העבירו לחשבון המשותף סך 243,000 ₪; הצדדים לוו מהורי האב סך 717,400 ₪ לצורך כיסוי חוב שנוצר לפני מועד הקרע. על פי פס"ד חלוט בתיק 45068-12-17 האב השיב להוריו לאחר מועד הקרע סך 155,000 ₪ בגין חוב זה; האם חתומה על הסכם ההלוואה ואישרה חתימתה עליו, אולם מתנערת ממנו ולא דיווחה על חוב זה לאקטואר כמשותף; מכח הסכם זה הוחזרו במלואם חובות הצדדים לאם האם אך לא להוריו.

ט. רכב ששימש את האם - חברת הליסינג נטלה את הרכב נוכח העדר יכולת החברה או האב להמשיך ולשאת בעלות החזקתו בסך כ-2,634 ₪.

י. הברחות כספים - חודש לפני מועד הקרע משכה האם 12,000 ₪ מהחשבון המשותף (ולא הפקידה משכורות); משכורות חודשים 7-9/17 לא הופקדו לחשבון המשותף והוברחו. סך 12,000 ₪, שהנו מחצית סכום המשכורות שייך לאב. האם משכה בשנת 2017 ובסמוך לגירושין 13,000 ₪ מהחשבון המשותף והעלימה אותו. האב זכאי למחצית הסכום.

יא. חובות ששולמו ע"י האב לאחר מועד הקרע והוא זכאי להשבת מחציתם מהאם -

הלוואה מבנק לאומי - ההלוואה שולמה על ידו לאחר מועד הקרע בסך 131,600 ₪.

חוב לחברת "ישראכרט" - סך 48,227 ₪ להחזר חוב שולם על ידו לאחר מועד הקרע.

חוב לחברת "מימון ישיר" - החזר חוב בסך 40,200 ₪ ששילם לאחר מועד הקרע. המומחה הכיר בחוב אולם הותירו ללא התייחסות בחוות הדעת.

יב. הלוואה מקופת גמל מיטב דש - בקופת גמל מיטב דש היה סך 80,000 ₪. לפני מועד הקרע, האב נטל הלוואה מכספים אלו הלוואה בסך כ-60,000 ₪.

יג. ערבות אישית שחתם האב לחברה - האב שילם ערבות אישית בגין החובות לאחר מועד הקרע בסך 87,402 ₪. הבנק הגיש תביעות נגד האב והחברה. בפסק דין מיום 13.10.21 בתא"ק ... נקבע שעליו לשלם לבנק יתרה של 320,000 ₪ במצטבר עבור כיסוי שני החובות. בשנה שקדמה למועד הקרע בוצעו העברות לחשבון המשותף כ-110,000 ₪.

יד. הכנסות האם - לאם חשבון על שמה בבנק דיסקונט שמספרו 154567 עליו לא הצהירה האם; האב והוריו מימנו לימודי התואר השני של האם בטיפול באומנות בסך $26,000. הוא זכאי למחצית משווי הערכת המוניטין שלה;

טו. הימנעות האם מהשתתפות בחובות גרמה לנזקים בעשרות אלפי ₪ עקב ריביות פיגורים, הליכי הוצל"פ ותשלומים לעו"ד. האם גרמה לפיטוריו ממקום עבודתו האחרון וממקומות עבודה נוספים, שיתפה פעולה עם תובעים וחשיפת הליכים בדלתיים סגורות.

טז. האב עותר לאזן את רכוש הצדדים ולהורות לאם להעביר לאב סך 1,743,452 ₪. בנוסף, להורות שככל שייפסק שהחברה תידרש לשלם כספים שעילתם נוצרה בתקופת נישואי הצדדים - על האם לשאת במחצית הסכום.

דיון והכרעה

15. לב ליבה של המחלוקת נעוץ בחובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים, ניטלו הלוואות שונות מבנקים בעיקר חובות הקשורים בחברת ש.. השאלה שלפני הנה האם יש לראות באותם חובות משותפים ועל הצדדים להחזירם בחלקים שווים כטענת האב, או שיש לקבוע כי הם חובות של האב בלבד ולאם לא הייתה כל ידיעה ונגיעה ביצירתם, כטענת האם.

16. המסגרת הנורמטיבית

בהינתן מועד נישואי הצדדים בשנת 2007 הרי שעל מערכת היחסים הרכושית בין הצדדים חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 (להלן: "החוק").

במהלך תקופת הנישואין חלה הפרדת קניין, זכויות וחובות ביחסים הפנימיים שבין בני זוג וכך קובע סעיף 4 בחוק (טרם בשלה הזכות לאיזון משאבים):

"אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".

סעיף 5 לחוק קובע כי ככלל, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווי הנכסים בני האיזון.

עם פקיעת הנישואין מתגבשת הזכות לאיזון המשאבים. המקור לחיוב בן זוג בחובות בן זוגו מצוי בסיפא של סעיף 6(א) בחוק שזו לשונו (ההדגשה אינה במקור - ע'ב'ג'):

"לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים".

הלכה פסוקה היא שכשם שהצדדים זכאים ליהנות מהפירות שנוצרו בתקופת החיים המשותפת, כך חייבים הם לשאת בעול החובות שנוצרו במשך תקופת החיים המשותפת. במשטר איזון המשאבים לא נדרשים הצדדים להביא ראיות לכל נכס או חיוב שנצבר בתקופת החיים המשותפת ועד מועד הקרע. על פניו מלשון הסעיף הפשוטה עולה, כי באיזון המשאבים יש להביא בחשבון גם "החובות המגיעים" מבן הזוג. במקרים חריגים הכירה פסיקה בהחרגת חוב מאיזון המשאבים. כך, חובות בעלי אופי אישי מובהק יוחרגו ממסת איזון המשאבים, כגון: חובות שנוצרו מהוצאות על רכוש נפרד, הוצאות שנעשו תוך הפרת נאמנות (כגון: הוצאות החזקת פילגש), חובות שנוצרו עקב פעולות חריגות, כמו "מניפולציות כספיות". ברם, במקרה כזה על הטוען להוצאת חוב אישי מאיזון המשאבים הנטל להראות כי מדובר בחוב שאינו בר איזון. לצורך כך יש לבחון את מהות החוב הנטען, אופן היווצרו, האם מקורו בנכס בר איזון אם לאו, ותוך הפעלת שיקול דעת וצמצום הפגיעה בזכויות קנייניות של מי מהצדדים (ראו: עמ"ש 65692-11-19 ס. נ' ס, פס' 37 לפסק הדין שניתן בהרכב כב' השופטים מ. ברנט, ו. פלאוט ו-צ. ויצמן; ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, פ"ד מו(5) 661; ע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי, פ"ד מט(5) 163; ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי, פ"ד נא(3) 541, בשים לב כי בשלושת המקרים האחרונים שלעיל דובר בצדדים עליהם חל משטר רכושי של חזקת השיתוף).

מן הכלל אל הפרט

17. בכתב התביעה הרכושי שהגישה האם, עתרה להצהיר על שותפותה בהצלחות הכלכליות של האב ובמה שנצבר בחברות. כך, בלשון סעיפים 31,35 ו-36 בכתב התביעה:

"31. האב (תוספת שלי - ע'ב'ג') החליט להיות עצמאי פתח 2 חברות "ש. השקעות" ו"ש. ייעוץ ופיננסים" יש רווחים נאים וכן מניות ורווחים ממקום עבודתו הקודם. לפני כשנה קיבל מהם כ-40,000 ₪, כמוכן מנהל נגדם תביעות באמצעות משרד עו"ד ויינרוט ואמור לקבל מכך עשרות אלפי שקלים. האב העביר מדי חודש לח-ן 20,000 ₪ המוכיחים כי יש לו יכולת כלכלית.

35. רכושם של הצדדים:

...

ו. כספים וזכויות שנצברו לאב במקום עבודתו הקודם "א.", ובעבודתו הנוכחית.

ז. כספים שקיבל ועתיד לקבל האב בתביעות המנוהלות ע"י עו"ד עמית חדד ממשרד עו"ד ויינרוט ו/או בכל הליך אחר.

ח. זכויות ומניות שיש לאב בחברת "א." ובחברת "א.".

...

36. לאור כך שהזכויות שנצברו לאב במהלך החיים המשותפים הם פרי מאמץ משותף של בני הזוג, וחלק מהרכוש המשותף הרי האם זכאית למחצית מכל הזכויות שנצברו לאב כמפורט לעיל, וכן כל זכות אחר מכל מן וסוג שנצברו על ידו במסגרת עבודתו לרבות כספי פיצויים, תגמולים, זכויות פנסיוניות וכן כל כספים או זכויות אחרות שנצברו על ידו בכל מקום שהוא בתקופת הנישואין".

האם ביקשה לאזן את זכויות האב בחברות שנצברו במהלך החיים המשותפים ופירותיהם, משכך צודק האב בטענתו כי יש לכלול גם את חובותיו במסגרת החברות אשר נוצרו במהלך החיים המשותפים עד למועד הקרע לרבות הלוואות שנדרש לפרוע.

זאת בפרט מעת שהחברות שימשו מקור פרנסת המשפחה משך תקופת הנישואים. לא עלה ביד האם להוכיח כי הלוואות אלו נלקחו שלא כדין תוך כדי פעילות חריגה או בלתי סבירה של האב ולפיכך עליה להיות שותפה בהם.

אין די בטענת האם כי אין מקום לחייבה להשתתף ביתרות החובה או בהפסדים כיוון שהאב לא שאל לדעתה באשר לניהולם ונטל בהם הלוואות על דעתו מבלי להיוועץ עמה (סע' 40 בתצהיר האם). האב אמנם ניהל החברות, אך האם נהנתה מפירותיהן משך זמן רב, כך למשל נמשכו לטובתה משכורות מהחברה, מומן רכב בליסינג שהועמד לשירותה והיא אף מודעת לתביעות שהתנהלו נגד החברה ולתביעות שניהלה החברה נגד צדדי ג'.

18. מעבר לכך, מעיון מכתבי הטענות והראיות שצורפו לתיק נמצאה העברת כספים תדירה בין חשבון הבנק העסקי בבנק לאומי (ע"ש האב) וחשבון הבנק המשותף בבנק פועלים. להמחשת הנטען, ראו לעניין זה את נספח ה' לבקשת נתבע מיום 25.7.18 - תדפיס תנועות בחשבון בנק הפועלים נכון לחודש 9/17 זיכויים מבנק לאומי: 2.10.16 - 12,000 ₪ (משכורת/קצבה); 9.10.16 - 2,618.63 ₪ (משכורת נתבע), 2,804 ₪ (משכורת תובעת); 30.10.16 - 5,000 ₪ (משיכת הון עצמי), 4,000 ₪ (העברה בין חשבונות האב), 2,804 ₪ (משכורת), 2,374.90 ₪ משכורת; 1.1.17 - תשלום מח-ן 007240090 - 2,804 ₪, 2,374.90 ₪; 9.1.17 - 5,000 ₪ (הכנסות אחרות), 2,374.90 ₪ (משכורת/ קצבה); 8.3.17 - 5,000 ₪ (הכנסות אחרות); 16.4.17 - 6,000 ₪ (הכנסות אחרות); 28.4.17 - 12,000 ₪ (הכנסות אחרות); 11.5.17 - 5,000 ₪; 1.6.17 - 10,000 ₪, 2,379.03 ₪ *2 (משכורת/ קצבה); 2.6.17 - 3,000 ₪; 5.6.17 - 5,000 ₪ (הוצאות ששולמו מחשבון 007240090); 8.6.17 - 5,000 ₪ (מקדמה ע"ח משכורת); 15.6.17 - 2,379.03 ₪ (משכורת/ קצבה); 28.6.17 - 23,000 ₪; 6.7.17 - 5,000 ₪; 11.7.17 - 5,000 ₪; 19.7.17 - 2,900 ₪; 31.7.17 - 5,000 ₪, 22,000 ₪; 16.8.17 - 1,000 ₪; 18.8.17 - 250 ₪; 28.8.17 - 1,500 ₪; 4.9.17 - 11,000 ₪, 3,000 ₪.

האם קיבלה רכב מהחברה אשר דווח לגביו כשווי מס. לאם הוצאו תלושי שכר מהחברה בשנים 2015, 2016. משכורות שני הצדדים מהחברה הועברו לחשבון הבנק המשותף.

וביתר פירוט, אבחן כל חוב נטען לגופו -

הנכסים העסקיים -

19. הנכסים העסקיים חברות האב ועסק האם נבחנו במסגרת חוות הדעת.

נחקרו על חוות הדעת רו"ח אבי יחזקאל ורו"ח חן קרמר, שערכו את חוות הדעת וחתמו עליהן בהתייחס לשווי העסקים של שני הצדדים.

20. עסקי הצדדים הוקמו בתקופת החיים המשותפת. חברת ש. הוקמה ביום 30.3.15 במהלך הנישואין ועיסוקה במתן שירותי ניהול ואחזקה פיננסיים. האב הוא בעל המניות היחיד בחברה (לפי נסח חברה ברשם החברות, נספח 1.א בחוות הדעת עמ' 23-24).

חברת קרן א. הוקמה ביום 16.12.15 במהלך הנישואין. האב הוא בעל המניות היחיד בחברה (לפי נסח חברה ברשם החברות, נספח 1.ב בחוות הדעת, עמ' 25-26).

חברת קרן ע. הוקמה ביום 28.12.15 במהלך הנישואין והאב הוא בעל המניות היחיד בה (לפי נסח חברה ברשם החברות, נספח 1.ג בחוות הדעת, עמ' 27-28).

המומחה העריך את שווין נכון למועד הקרע שלילי (עם הערה לגבי תוצאות תביעת ש. התלויה ועומדת להכרעת בימ"ש בעניין הסכם העמלות).

עסק האם הוקם בשנת 2010, בתקופת הנישואין, ועיסוקו טיפול באומנות, ליווי מטופלים וסיוע רגשי (עמ' 6 בחוות הדעת). המומחה העריך כי אין לעסק שווי עסקי למעט היותו מקור פרנסת האם, ואני מקבלת זאת משלא נסתרה חווה"ד בעניין.

21. המומחה ביסס את חוות דעתו בדבר שווי עסקה של האם על שיטת "היוון זרמי המזומנים העתידיים" (D.C.F), "גישת ההכנסה" כהגדרתה בחוות הדעת. לגבי שיטה זו נקבע בפסיקה כי היא השיטה הנכונה להערכת שווי מניות בחברה במסגרת סעד הערכה לפי סעיף 338 בחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים (28.12.09)).

בנוגע לעסקי האב, הבהיר המומחה שהעדר היכולת להעריך את שווי החברה לפי 'גישת ההכנסה' נובעת מהעדר נתונים. נכתב בחוות הדעת כי אמנם גישת ההכנסה הנה המועדפת להערכת שווי החברה אך בהינתן שבמועד עריכת חוות הדעת לא היה קיים מידע דרוש לשם קביעת העמלות המגיעות לחברה בהתאם להסכם העמלות וחרף פסק דין מיום 8.7.19 כי ההסכם עומד בתוקף לא ניתן היה לקבוע שווי החברה לפי מודל זה ולכן נבחנה גישת "השווי הנכסי" (תיאום ערך הנכסים וההתחייבויות כפי שנרשם בספרי החברה לשווים הכלכלי ליום ביצוע הערכת השווי) כרף מינימלי להערכת שווי החברה (עמ' 14 בחוות הדעת).

22. האם משיגה על חוות הדעת בעיקר בשני עניינים - השיטה שנבחרה להערכת שווי החברה והיקף החובות שנכללו במסת איזון המשאבים.

האב מצדו משיג על היקף החובות שלא נכללו בחוות הדעת ולטעמו היו צריכים להיכלל.

23. אני דוחה את טענת האם כי חוות הדעת ביחס לחברת ש. הוגשה בחסר מבלי שהוערך שוויה בגישת ההכנסה (סע' 15).

בחקירתו הנגדית הבהיר המומחה שאין מדובר בנתונים שלא הובאו לפניו כי אם מדובר בנתון שלא קיים ברשות החברה ולכן לא ניתן להעריך שווי החברה (פרוט', עמ' 167 שורות 19-21; עמ' 172 שורות 11-14; ההדגשה לא במקור):

"ש.אשר לי שאתה לא יכול להעריך לפי שווי תזרים מזומנים כי לא הובאו בפניך נתונים?

ת. זה לא שלי לא הביאו נתונים, זה שלחברה אין נתונים כי זו מהות כל התביעות שהחברה מגישה כנגד א.".

...

ש. כל העמלות שאתה מדבר במועד הקרע הן לא היו או התקבלו בחברה?

ת. לא, אני אומר שלמיטב הבנתי אפילו מר כ. לא יודע את התשובה לשאלה זאת כי הוא פנה בבקשה לגילוי מסמכים בתיקים ולמיטב ידיעתי עד מועד כתיבת חוות הדעת אני לא יודע שהתקבל המידע הזה לכן אני אומר בזהירות שאף אחד לא יודע".

תשובת המומחה לא נסתרה ולא מצאתי עילה להתערב במסקנת המומחה בדבר שיטת הערכת שווי החברה.

אשר להיקף החובות שנכללו במסת איזון הנכסים בחוות הדעת -

24. המומחה התייחס לחובות הבאים בחוות הדעת:

האב

האם

הלוואה מקרן השתלמות מיטב דש

62,050 ₪

חוב בעלים לחברה

69,716.3 ₪

יתרת חוב לבנק לאומי

142,785.4 ₪

יתרת חוב לבנק דיסקונט

2,800 ₪

סה"כ

274,551.7 ₪

2,800 ₪

מעיון בחומר הראיות שהונח לפני, בכתבי הטענות ומחקירת הצדדים והמומחה - נמצא חיזוק למסקנות המומחה בחוות הדעת בקשר עם החובות הנ"ל. כפי שיפורט להלן.

25. הלוואה מקופת גמל מיטב דש

הראיה המבססת ההלוואה הנטענת הנה הודעת דוא"ל מחברת מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ (לא צוין מועד שליחת ההודעה או קבלתה), בה אושר כי האב נטל ביום 27.12.16, בתקופת הנישואין, שתי הלוואות כנגד קרנות השתלמות שברשותו בגובה 80% מערכן בסך 62,000 ₪ (נספח א'12 לתצהיר האב). האב העיד, כי כספי ההלוואה מקרן ההשתלמות מיטב דש הועברו לחשבון הבנק המשותף (פרוט', עמ' 137 שורות 25-17; עמ' 138 שורות 19-21).

בסיכומיה, טענה האם כי המדובר בהלוואת בלון כנגד הזכויות בקרן ההשתלמות שבגינה אין החזרים (סע' 3ב' בעמ' 5). המומחה בחקירתו העיד, כי ככל הנראה המדובר בהלוואת בלון כטענת האם (פרוט', עמ' 164 שורות 28-31). האם לא הכחישה כי הכספים נכנסו לחשבון המשותף. אין בטענת האם כדי להשפיע או לסתור טענת האב כי מדובר בחוב משותף.

לא נסתרה עדות האב או חוות הדעת בהתייחס לרכיב זה.

לאור האמור לעיל, נדחית טענת האם להחרגת החוב בגין הלוואה על סך 62,050 ₪ מקרן השתלמות מיטב דש ממסת הנכסים לאיזון המשאבים.

26. יתרת חוב בעלים של האב לחברה

כעולה מחוות דעת המומחה, מדובר בחוב האב כבעלים מול החברה. בחודש 12/16 עמדה יתרת החוב על סך כ-141,000 ₪. נכון למועד הקרע (09/17) עמדה יתרת החוב על סך כ-65,000 ₪. המומחה הסביר, כי הקטנת יתרת החוב יכולה לנבוע משתי אפשרויות: האב החזיר כספים לחברה על חשבון החוב או שהאב רשם הוצאות משכורת והקטין את החוב (פרוט', עמ' 162 שורות 19-30). המומחה התייחס בחוות הדעת לחוב האב כבעל מניות לחברה כחוב בר איזון הנכלל באיזון המשאבים (פרוט', עמ' 163 שורות 4-6).

האב העיד שהלוואה בסך 141,000 ₪ כחוב בעלים הועברה לחשבון המשותף (פרוט', עמ' 143 שורות 7-8, 22-24; עמ' 144 שורות 3-6, 17-22). עוד העיד האב, כי מכסה חלק מחובות החברה באמצעות הלוואות ותרומות. את התרומות הוא מקבל באופן אישי (פרוט', עמ' 129 שורות 31-34; עמ' 130 שורות 1-6). טענות האב - לא נסתרו בחקירתו. כך גם עדות המומחה בנושא.

הוכח להנחת דעתי, כי החוב משותף. מתוך שכך על הצדדים לשאת בהחזר החוב נכון לשוויו במועד הקרע בחלקים שווים ונדחית טענת האם להחרגת חוב הבעלים של האב לחברה ממסת הנכסים לאיזון המשאבים.

27. יתרת חוב לבנק לאומי בחשבון פרטי של האב 2980147

המומחה אישר בחקירתו שיתרת חוב בסך 142,785 ₪ לבנק לאומי כוללת יתרות החזר שתי הלוואות מבנק לאומי, לחברת ישראכרט, לחברת מימון ישיר ויתרת עו"ש בסך 16,141 ₪ (פרוט', עמ' 160 שורות 6-8, 33-35; עמ' 161 שורות 1-6).

האב העיד בחקירתו, כי החשבון בבנק לאומי נפתח בהעדר הסכמת בנק הפועלים (בו נוהל החשבון המשותף) לתת לצדדים הלוואות (פרוט', עמ' 66 שורות 32-34; עמ' 67 שורות 1-5). עוד העיד, כי התנהלות הצדדים מרבית חייהם המשותפים הייתה מנטילת הלוואות הן מהבנק והן מהוריו. הוא העביר כספים מבנק לאומי לחשבון הבנק המשותף כדי לכלכל המשפחה בזמן שהאם שהתה בחופשת לידה והוא לא עבד (פרוט', עמ' 39 שורות 29-33; עמ' 75 שורות 18-34):

"עו"ד ברדה: את החשבון הזה שפתחת כדי לקנות את המניות.

מר' כ.: כן?

עו"ד ברדה: למה לא אמרת לש. שאתה פותח חשבון נפרד?

מר' כ.: למה את מנסה להטעות? היא יודעת טוב מאוד שאני פותח חשבון נפרד.

עו"ד ברדה: באמת?

מר' כ.: בטח. קיבלתי גם את האישור -

עו"ד ברדה: אז למה לא היה לה נגיעה לחשבון? למה לא היה לה כרטיס אשראי? לא צ'קים? לא קוד של אינטרנט?

מר' כ.: דבר ראשון היא לא ביקשה. את זה דבר - את זה היה לה בחשבון המשותף. כרטיסי אשראי. קוד לבנקים. היא הגדילה אפילו את המסגרות אשראי. את אומרת-

עו"ד ברדה: לא, שאלתי אותך על החשבון הזה.

מר' כ.: כי זה- נטו היה שם הלוואה. אין שום דבר חוץ מהלוואה.

עו"ד ברדה: לא היה שום דבר חוץ מהלוואה הזאתי?

מר' כ.: לפי דעתי לא.

...

מר' כ.: הלוואות".

האב הודה כי נטילת ההלוואות מבנק לאומי (בסך 26,000 ₪ ובסך 40,000 ₪), מחברת ישראכרט (40,000 ₪) וממימון ישיר (55,000 ₪) נעשתה ללא ידיעת האם. אלא שהכספים הועברו לחשבון הבנק המשותף והאם נהנתה ממנו (פרוט', עמ' 141 שורות 9-34; עמ' 142 שורות 1-11, 26; ההדגשות אינן במקור):

"מר' כ.: אני אענה. היינו שקועים עד צוואר בחובות. עד צוואר. לקחתי הלוואות בלי ידיעתה כי עוד פעם אמרתי שנינו לא עבדנו, זה לא איזה משהו שאנחנו מסתירים. שנינו לא עבדנו היינו צריכים לקיים את הבית. לקחתי הלוואות מכל המקומות. אפשר לראות מאות אלפי שקלים שנכנסו ישר אחרי שלקחתי את הלוואות האלה גם מימון ישיר גם מישראכרט גם מלאומי.

עו"ד ברדה: כל הכסף הזה עבר לחשבון המשותף?

מר' כ.: הקרן - רוב רוב הכסף היה בחשבון המשותף יש גם הלוואות בלאומי שאני צריך לשלם בשביל להחזיק אותה.

...

מר' כ.: עבר לחשבון המשותף והיא נהנתה".

חוב לחברת ישראכרט (נספח א'8 לתצהיר האב) הוכח במכתב מיום 23.4.18 שמוען לאב לפיו ביום 23.5.17, בתקופת הנישואין הועמדה לו הלוואה לא צמודה בסך 40,000 ₪ לתקופה של 54 חודשים. יתרת קרן ההלוואה 36,923.18 ₪, יתרת הריבית 7,168.78 ₪ (44,091.96 ₪ סה"כ).

חוב לחברת מימון ישיר (נספח א'9 לתצהיר האב) הוכח במכתב מיום 23.4.18 שמוען לאב לפיו ביום 2.8.17 בתקופת הנישואין (חודש לפני מועד הקרע) הועמדה הלוואה בסך 68,557.60 ₪ (כולל ריבית); וכן הוכח באמצעות נספח י' לבקשת האב לעיכוב ביצוע מיום 6.8.18 - לוח תשלומים לעסקה מימון ישיר.

בהינתן, כי ההלוואות הועמדו בתקופת החיים המשותפים;

האם לא הרימה הנטל המוטל עליה להראות כי החובות הנטענים לבנק לאומי נוצרו עקב פעולות חריגות או מניפולציות כספיות, ושלא שימשו לצרכי המשפחה;

האם הכירה בחלק מהחוב המרכיב את ההלוואות הנטענות - בסך 41,152 ₪, שהנה יתרת הלוואה בסך 100,000 ₪, שניטלה ביום 7.4.17 לרכישת מניות א. (סע' 3(א)(1) בסיכומיה).

הוכח כי האם היתה מודעת לנעשה בחשבון הגם שרשום ע"ש האב בלבד. מעבר לכך, לא הניחה האם הסבר בכתבי טענותיה או בחקירתה מדוע בנסיבות אלו יוחרגו יתר החובות בשונה מיתרת החוב בסך כ-40,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל, נדחית טענת האם להחרגת החובות הנזכרים בסעיף 3(א)(2)-(4) בסיכומיה ממסת הנכסים לאיזון המשאבים. הוכח להנחת דעתי, כי החוב משותף. מתוך שכך על הצדדים לשאת בהחזר החוב נכון לשוויו במועד הקרע בחלקים שווים.

28. יתרת חוב לבנק דיסקונט בחשבון פרטי של האם

החשבון בבנק דיסקונט רשום ע"ש האם. על פי חוות הדעת, נכון למועד הקרע החוב לבנק עמד על סך 2,800 ₪. האב לא השיג על יתרת החוב לבנק דיסקונט.

מתוך שכך, לא נסתרה מסקנת המומחה בהתייחס לרכיב זה בחוות הדעת.

לפיכך, החוב לבנק דיסקונט חוב משותף. על הצדדים לשאת בהחזר החוב נכון לשווי החוב במועד הקרע, בחלקים שווים.

29. זכויות סוציאליות-

הצדדים לא חולקים על הסכומים המפורטים בחוות הדעת בעניין איזון הזכויות הסוציאליות לצד כל זכות. המומחה בחן שתי חלופות לאיזון: מימוש איזון הזכויות בתשלום חד פעמי לפי שווי היוון הזכויות למועד הקרע; או מימוש איזון הזכויות לפי חוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, לצורך כך צרף פסיקתות מתאימות לחתימה.

בכל אחת מהחלופות לעיל כלל המומחה גם את החובות הנזכרים בסעיפים 25-28 לעיל.

האם - למעט הפניה לסעיף 9 בסיכומיה (שם הציגה תחשיב לשיטתה בשתי החלופות), לא ציינה באיזו משתי החלופות מבקשת לאזן את משאבי הצדדים לרבות החובות. עוד ציינה בסיכומיה, כי בחלופה ב' בחוות הדעת לא כלל המומחה סך 142,000 ₪ המייצג כספים המגיעים לה מחברת ביטוח הראל וקרן מגדל מקפת. המומחה אישר הנטען (פרוט', עמ' 165 שורות 1-3).

האב - סבור שאיזון המשאבים צריך להיעשות על פי חלופה ב'. אלא שמלבד הסכום הנזכר בחוות הדעת (85,000 ₪), לגרסתו על האם לשלם לו סך נוסף של 1,658,452 ₪ עבור: החזר כספים שהוברחו על ידה, מחצית כספים ששילם לאחר מועד הקרע ועילתם נוצרה לפני כן וכספים נוספים. ובסך הכל סבור שמגיע לו מהאם סך 1,743,452 ₪ (סע' 51 בסיכומים).

הגישה הרווחת בפסיקה מאז הלכת לידאי (ע"א 809/90, פ"ד מו(1) 602), כי איזון זכויות ייעשה במועד הבשלתן בפועל. רק במקרים חריגים יורה בית משפט על היוון מיידי של הזכויות. האם לא הצביעה על טעם מיוחד המצדיק סטייה מהכלל בנסיבות העניין. בהעדר הסכמת האב להיוון הזכויות ובהינתן כי דרך המלך הנה כאמור ביצוע האיזון במועד הבשלת הזכויות בפועל -

איזון הזכויות על פי חווה"ד ייעשה בהתאם לחלופה ב'.

30. איזון מניות חברת א.

לאב 2% במניות חברת "קרן א. " ו"א." שנרכשו בהסכם שנחתם בין האב לבין בעלת השליטה בחברות, חברת "א.". כנגד האב הוגשה תביעה (ת"א ...) במסגרתה התבקש בית המשפט לחייב האב למכור את המניות במכר חוזר תמורת 100,000 ₪.

המומחה קבע, כי אין זה מעשי להעריך את שווי אחזקות האב במניות לאור שיעור האחזקה הנמוך בחברה פרטית שנמצאת בהליכים משפטיים נגד האב כבעל המניות להשיבן (עמ' 21 בחוות הדעת). המומחה עמד על שתי אפשרויות לאיזון המניות שאת ההכרעה לגביהן הותיר לבית המשפט:

האחת - חלוקה בעין. במסגרת חלופה זו ציין המומחה, כי כרוכים הסיכויים והסיכונים לרבות העלויות המשפטיות בקשר עם התביעה שהוגשה נגד האב למכר חוזר;

השניה - השבת חלק האם (בשיעור 50%) בסכום בו נרכשו המניות (100,000 ₪). זהו גם הסכום אותו תובעת חברת "א." לחייב את האב למכור לה את המניות במכר חוזר.

האב העיד כי מניות החברות נרכשו על ידו ביום 13.7.14 בסך 100,000 ₪ שניטלו בהלוואה מבנק לאומי שטרם סולקה (פרוט', עמ' 66 שורות 3-5, 17-20; עמ' 117 שורות 32-34; עמ' 118 שורות 1-4). הוא לא התייחס בסיכומיו במפורש לחלופה המועדפת עליו לאיזון מניות החברה. בצד זאת, בטבלה בסעיף 51 לסיכומיו נכתב, כי מהסכום הנטען המגיע לו יש לקזז סך 50,000 ₪ המגיע לאם עבור חלקה במניות חברת "א.".

האם לא התייחסה בסיכומיה לחלופה המועדפת עליה בעניין איזון המניות. בצד זאת, היא מכירה ביתרת הלוואה בסך 100,000 ₪ שנטל האב מבנק לאומי לטובת רכישת המניות (סע' 3 בפרק ד' עמ' 5 בסיכומים).

הלכה פסוקה היא כי יש להעדיף חיוב כספי של בן הזוג מקום בו לא מדובר בשותפות מסחרית וניהולית בה נטלה חלק בת הזוג. היגיון זה יפה בפרט כשמדובר בנכס של חברה שלאורך שנים הייתה בשליטת שותף אחד ומגשים תכלית לפיה אין להפוך בת זוג לשותפה רטרואקטיבית בניהול החברה, ברווחיה והפסדיה מקום שלא הייתה לה שותפות אמיתית בה (בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(4) 614 (2005), פסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין).

בחקירתו השיב המומחה, כי אם יקבע שהמניות יאוזנו לפי חלוקה של סכום תהא לכך השפעה על חוות הדעת (פרוט', עמ' 164 שורות 11-14).

לאור כל האמור, בהינתן כי תלויה ועומדת תביעה נגד האב למכר חוזר של המניות בסכום השווה לשווי החלוקה (100,000 ₪) אשר טרם הוכרעה ומשהצדדים לא התייחסו בסיכומים לחלופה המועדפת על ידם לחלוקה ובשים לב, כי ההלוואה לרכישת המניות ניטלה בתקופת החיים המשותפים – נקבע כי האם זכאית למחצית שווי רכישת המניות במועד רכישתן – 50,000 ₪ אשר ישולמו לה על ידי האב.

31. לסיכום חלק זה - המומחה פירט בתשובות לשאלות ההבהרה וכן בתשובות בחקירתו הנגדית את השיקולים והפרמטרים השונים שהביא בחשבון לצורך עריכת שווי העסק. המומחה הדגיש בחוות הדעת כי הערכת שווי העסק נעשתה לשימוש בתובענה לאיזון משאבים. הערכת השווי מתבססת על הנחות ואומדנים סבירים למועד התחזית (עמ' 3 בחוות דעת).

במכלול הנתונים שהניח המומחה ופירוט הפרמטרים והחישובים שערך, לא מצאתי להתערב במסקנתו בחוות הדעת. התרשמתי כי חוות הדעת מקצועיות, התשובות לשאלות הבהרה נענו באופן ענייני, כמו גם תשובות המומחה המשכנעות בחקירתו הנגדית.

אשר לחובות נטענים נוספים על ידי האב שלא נכללו בחוות דעת המומחה -

32. חוב לבנק לאומי בגין חתימת האב על ערבות אישית לחברה

לטענת האב, מדי חודש ביצע העברות מהחשבון העסקי בבנק לאומי לחשבון המשותף בבנק פועלים בסך כולל של כ- 110,000 ₪. האב העמיד ערבות אישית לבנק לאומי ושילם לאחר מועד הקרע סך 87,402 ₪ בגין החובות. בפסק דין מיום 13.10.21 שניתן בתביעת הבנק נגד החברה והאב (תא"ק ... ) נקבע, כי על האב לשלם לבנק יתרה בסך 320,000 ₪ במצטבר בגין החוב בסך 110,000 ₪ וחוב נוסף בסך כ-90,000 ₪.

לטענת האם, אין מדובר בנכס בר איזון. העניין הועלה בשיהוי. ערבות אישית של בעל מניות בחברה כלפי בנק משמעותה העמדת בטוחה של בעל מניות לקיום התחייבותה של החברה, כך שאם לא תוכל לפרוע התחייבותה לבנק, הבנק יוכל לממש הערבות האישית עליה חתום בעל המניות. התייחסות לערבות אישית של האב כבעל מניות בחברה באופן אוטומטי כמחייבת גם את בת הזוג מכח קשרי הנישואין תחשוף כל אדם נשוי לתביעות ישירות מנושי בן זוגו (ת"א 55832/04 אתי הראל נ' ליזרוביץ שרה (25.9.08) ובשים לב שבמקרה הנדון דובר על חזקת השיתוף).

המומחה הבהיר בחקירתו בעניין ערבויות אישיות של האב לחברה (פרוט', עמ' 167 שורות 23-29; ההדגשות אינן במקור - ע'ב'ג'):

"סוגיית הערבות האישית של האב לחברה היא בטוחה לבנק כנגד סכומים שהוא קיבל כהלוואה. חלק מן הגירעון של החברה בשנת 2017 מומן מההלוואה הזאת.

נכון למועד הקרע קיימות הלוואות בחברה.

אם ניקח את דצמבר 2016 כדוגמא כדי שנוכל להסתכל על מספרים מוחשיים לחברה עמדו הלוואות בשווי של כ-110,000 ₪ כנגדן היו קיימות הערבויות האישיות. זו הפרקטיקה המקובלת. אין קשר אם זה שולם או לא. אני לא יכול להשיב אם בוצעו החזרות. אני צריך להסתכל שוב".

פסק הדין ניתן נגד האב וחברת ש. במסגרת תביעות הבנק אשר כללו גם חיוב האב בחשבונו הפרטי ולכך נדרש בימ"ש לעיל, וברי כי לא ייחושב בכפל.

בכל הנוגע לחשבון העסקי – בכתבי הטענות מתייחס האב וגם על פי חווה"ד להלוואה שנטלה החברה מהבנק בסך 110,000 ₪ והכספים הופקדו בחשבון הבנק המשותף כשנה לפני מועד הקרע. טענה זו לא נסתרה על ידי האם, כמו גם השימוש שעשו הצדדים בכספים. מכל מקום השימוש בהם נעשה במהלך החיים המשותפים ועל האם להשיב מחצית הסכום -55,000 ₪.

במסגרת כתבי טענות האב לא מצאתי פירוט או הסבר ליתר החוב שנפסק לטענתו (320,000 ₪), לא פורט מה מתוך כך הנו חוב פרטי, חוב מהחשבון העסקי, עבור מה, לאילו שנים (התביעה הוגשה בחודש דצמבר 2020, כשלוש שנים לאחר מועד הקרע, לא הובהר אם החוב כלפי הבנק כולל גם חיובים לאחר מועד הקרע.

33. תביעת "ח."

המומחה התייחס בחוות הדעת ל"ח." במסגרת הערכת שווי הכנסות החברה.

על פניו סך כ-300,000 ₪ נרשם בספרי החברה כהכנסה. נוכח טענת האב כי מדובר בהלוואה שנטלה החברה בשנת 2016 מ"ח.", קבע המומחה שאינו יכול להעריך הכנסות בעתיד מגורם זה ככל שצפויות כאלה.

האם נסמכת על חוות הדעת, לפיה אין מדובר בחוב ל"ח." כי אם בהכנסה (בקשה מיום 5.4.21, סע' 23).

בסיכומיו (סע' 50ז) טען האב לראשונה, כי כחודשיים טרם הגשת הסיכומים, "ח." הגישה נגד החברה תביעה בעניין (תמ"ש ...). האב עתר למתן סעד הצהרתי לפיו ככל שייפסק כי החברה נדרשת להשיב סך 300,000 ₪ ואחרים על האם לשאת בסכום זה.

די בעיתוי הגשת הבקשה בקשר עם "ח." מבלי שהונחו לפני בימ"ש כתב התביעה, הגנה, זהות הנתבע והנטען במסגרתה וכן העלאתה לראשונה בסיכומים כדי לדחות אותה.

מעבר לכך –

  • המומחה אישר שסך 274,569 ₪ בתוספת מע"מ (321,245 ₪) נרשם בשנת 2016 בספרי החברה כהכנסה ולא כהלוואה (פרוט', עמ' 167 שורות 9-11; עמ' 171 שורות 9-17).

  • גרסת האב כי מדובר בהלוואה מתבססת על הודעת דוא"ל מעו"ד ח. בלבד שמוענה אליו ובה נקט לשון "הלוואה" ביחס לכספים הנטענים. עו"ד ח. לא זומן להעיד בהליך.

  • האב אישר שהסך הנטען נרשם כהכנסה בספרי החברה וייחס זאת ל"שיקולים חשבונאיים" אך לא ידע להשיב לשאלת בית משפט מהם אותם שיקולים חשבונאיים נטענים. עוד העיד שפעל כאמור כדי שלא ירשם בחברה הפסד של 300,000 ₪ שיעמיד את החברה בסיכון לכניסה להליך חדלות פירעון ושלא יועמד לה אשראי (פרוט', עמ' 101 שורות 21-24, 33-34; עמ' 102 שורות 1,3-4,10-33; ההדגשות אינן במקור - ע'ב'ג'):

"עו"ד ברדה: זה נכנס כהכנסה?

מר' כ. : זה הלוואה.

...

מר' כ.: זה נרשם כהכנסה.

...

מר' כ.: בדוחות כדי לא להגיע להפסד של מינוס 300 אלף שקל, בשנת 2016 ובאותו רגע הבנקים היו סוגרים לי את כל האשראי והחברה הייתה פושטת את הרגל.

...

מר' כ.: ב-2016 יש הפסד. מופיע בדוח.

...

מר' כ.: למרות ההכנסה הזאתי.

...

מר' כ.: אם הייתי הופך את זה כהלוואה, לא הייתה הכנסה, המינוס היה הרבה יותר גדול. של 300 אלף שקל.

...

מר' כ.: ולא יכולתי להרשות לעצמי-".

  • מדובר בפעילות עסקית במהלך עניינים רגיל של חברה. האב הוא בעל המניות היחיד בחברה ולא הוכח שהאם הייתה שותפה לפעילות עסקית זו או הייתה מודעת לה.

לאור האמור לעיל, נדחית טענת האב בנוגע לשיתוף האם בחוב הנטען ל"ח.".

34. גרעון חברת ש. – 66,000 ₪

לא מצאתי לחייב את האם בגרעון החברה למועד הקרע, בהעדר מידע לגבי זכויות החברה לקבלת עמלות עד מועד הקרע. בעניין זה תלויה ועומדת תביעת חברת ש. וח. נגד א. בסך כ-6.7 מיליון ₪ (ת"א ... .

האב הנו הבעלים היחיד בחברה ונותר הבעלים היחיד, ושני הצדדים לא חלקו על כך ולא עתרו אחרת. זכויות וחובות בחברה מעבר למפורט בפסק הדין הן של האב.

35. הלוואה מחברת "אמנה"

בהתייחס להלוואה הנטענת בחברת "אמנה" הצהירה האם בתצהירה רכושי (סעיף 7): "בשנת 2013 נטלנו אני והאב הלוואה כספית מ'אמנה' לצורך שיפוץ בית המגורים. ההלוואה שולמה מהחשבון המשותף" (ההדגשה אינה במקור - ע'ב'ג'). היא חזרה על עדותה גם בסע' 24 בעמ' 9 בסיכומיה).

בטבלה בנספח א' שצירף האב לתצהיר טען לחוב לחברת "אמנה" בסך 10,329 ₪. בסיכומיו, פירט כי ההלוואה שימשה לרכישת המיטלטלין בדירת המגורים, כוסתה מכספים שהעבירו הוריו לחשבונות הצדדים בתקופת הנישואין והיתרה לתשלום על סך 23,302 ₪ שולמה על ידו לבד לאחר מועד הקרע (סע' 50טז).

בחקירתו, העיד האב כי נטלו שתי הלוואות מחברת "אמנה": בתקופת הנישואין ולאחר מועד הקרע. הלוואה שניטלה בתקופת החיים המשותפים על סך כ-60,000-85,000 ₪ ולאחר מועד הקרע ניטלה הלוואה נוספת על סך כ-20,000-25,000 ₪. האב העיד שההלוואה שניטלה בתקופת הנישואין שולמה בחלקה לשיפוץ בית המגורים שהוערך בסך כ-10,000-20,000 ₪. האב לא זכר את מלוא השימוש שנעשה בכסף וציין כי בין היתר הכספים שימשו גם לרכישת מיטות לקטינות, אי למטבח, פתיחת דלת והוספת מטבח, רכישת כיסאות (פרוט' 12.11.20, עמ' 44 שורות 2-7, 22-34; עמ' 45 שורות 1-7). האב אישר בחקירתו שההלוואה מתקופת הנישואין שולמה מהחשבון המשותף ולאחר מועד הקרע שילם בערך 25,000 ₪ (פרוט', עמ' 45 שורות 21-23, 32-33; עמ' 46 שורות 19-20). עוד האב העיד בחקירתו שביכולתו להציג אישורים על התשלום לחברת "אמנה" לאחר מועד הקרע (פרוט', עמ' 47 שורות 11-18). אך לא הציג אישורים כאלה.

גם המומחה נשאל על החוב לחברת "אמנה" והשיב שהן האב והן האם לא התייחסו לחוב הנטען אף לא בשלב העברת טיוטת חוות הדעת וגם לא הוגשו שאלות הבהרה בעניין (פרוט', עמ' 169 שורות 12-14).

לאור כל האמור לעיל, בכל הנוגע להלוואה שנטל האב מחברת "אמנה" לאחר מועד הקרע - משלא הוכח סכום ההלוואה, התכלית לשמה ניטלה ההלוואה ואף לא הוצגו אישורים על תשלום כפי שהתחייב האב בדיון לעשות, הרי שלא הוכח כי המדובר בחוב משותף. מתוך שכך, נדחית טענת האב לשיתוף בחוב לחברת "אמנה" לאחר מועד הקרע.

בכל הנוגע להלוואה שניטלה מחברת "אמנה" בתקופת הנישואין - בהינתן, כי אין מחלוקת על שההלוואה שולמה בתקופה זו מהחשבון המשותף;

בשים לב כי לגרסת האב מרבית השימוש בכספי ההלוואה נעשה לטובת רכישת מיטלטלין;

בשים לב להחלטת כב' הרשמת מיום 24.1.18 שניתנה על יסוד הסכמת הצדדים לחלוקת המיטלטלין בדירת המגורים (פרוט', עמ' 5 שורות 7-16; עמ' 6 שורות 4-10);

ובהינתן שהחשבון המשותף של הצדדים אוזן במסגרת חוות הדעת -

מתקבלת טענת האב לשיתוף בחוב לחברת "אמנה" בגין הלוואה שניטלה בתקופת הנישואין ותשלום החזריה לאחר מועד הקרע ועל האם לשלם לאב מחצית ההחזרים ששילם 12,500 ₪ (המחצית).

36. יתרת חוב בחשבון הבנק המשותף בבנק פועלים

בחודש 6/18 הגיש הבנק נגד הצדדים תביעה כספית על סך 178,751 ₪ בגין יתרת חוב לעו"ש ואשראים בחשבון הבנק הרשום על שמם (תא"ק ... .

ביום 15.10.18 ניתן בבית משפט שלום בתל אביב פסק דין נגד הצדדים בהעדר הגנה בו חויבו בתשלום החוב הנטען (ראו: נספח 16 לבקשת האם מיום 5.4.21). כעולה מהסכם גישור עם הבנק (שצירפה האם לבקשה מיום 5.4.21, נספח 17), ביום 8.9.20 בוטל פסק הדין שניתן נגדה לאחר שהפקידה ערבון בסך 6,000 ₪ בקופת בית המשפט. הבנק והאם הגיעו להסכמות בהסכם פשרה בהליך גישור המסדיר ומסלק באופן מלא וסופי את טענות הבנק והאם ביחס לאחריותה לחוב בחשבון הבנק, לפיו האם תשלם לבנק סך 65,000 ₪ בשני תשלומים.

לטענת האם, חובה כלפי הבנק נפרע ואין לחייבה בחלק האב בחוב באשר הוא בחר שלא להגיע להסדר עם הבנק/ להגיש בקשת רשות להתגונן (סע' 23 בסיכומים).

לטענת האב, לאחר מועד הקרע שילם בעצמו סך 64,063 ₪ שצבר ריביות והוצאות משפט עקב החלטת הבנק לפתוח בהליכי גבייה בלשכת ההוצל"פ (סע' 50א' בסיכומים).

אין מחלוקת כי החשבון בבנק הפועלים הנו חשבון משותף וכך גם כל יתרת חובה או זכות שנצברו בו בתקופת החיים המשותפת (פרוט', עמ' 5 שורה 19; עדות האב - פרוט', עמ' 61 שורות 24-26, 34; עמ' 62 שורות 1,6-9; עדות האם - פרוט', עמ' 26 שורות 10-11), לרבות החוב הנטען.

בהינתן ההסדר אליו הגיעה האם עם הבנק בקשר לחלקה בחוב, האב ישא בחלקו.

37. חוב נטען להורי האב

הורי האב הגישו תביעה כספית נגד הצדדים ע"ס 717,400 ₪ אשר התנהלה לפני מותב אחר. ביום 1.11.18 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הורי האב והצדדים לפיו נדחתה התביעה כלפי האם (נספח ט' לתצהיר האם). נקבע, כי האב ישלם להוריו את מלוא החוב בסך 717,400 ₪ וכן ישלם את הוצאותיהם בסך 10,000 ₪ וכי האב והאם שומרים על טענותיהם בעניין חבות האם כלפי האב בחוב בהליך שלפני (תמ"ש 45068-12-17; פרוט', עמ' 5 שורות 18-25).

לטענת האב - מדובר בפסק דין חלוט שנוצר לפני מועד הקרע; הוא נסמך על מסמך משנת 2012 עליו חתמה האם בכתב ידה המאשר שמדובר בהלוואות מהוריו שעליהם להשיב; הוריו הלוו להם כספים רבים שהועברו לחשבון המשותף ושימשו את הצדדים למימון הסכם רכש המניות בשנת 2014, רכישת מכוניות ותשלום לימודים; הצדדים שילמו להוריו מדי חודש במשך שנים סך 2,000 ₪ בגין חוב זה ותשלומי שכר דירה; חובות הצדדים להורי אם האם שולמו במלואם בהתאם להסכם, בניגוד לחובות להוריו;

האב השיב להוריו סך 155,000 ₪ בגין החוב לאחר מועד הקרע (סע' 50י'-יא' בסיכומים).

לטענת האם - הצדדים לא חתמו עם הורי האב על הסכמי שכירות או הלוואות וגם לא הוצגו כאלה; הכספים הנטענים הועברו לחשבון האב בלבד ולא לחשבון המשותף וכוללים העברות שבוצעו לאחר מועד הקרע; המסמך שערך האב ביום 22.1.12 נחתם על ידה מתוך אילוץ, ניצול ועושק כתנאי שיחזור הביתה ואינו מקים עילת חיוב כלפיה. בנוסף, נכללו בו גם חובות להוריו בגין כספים שניתנו לו לפני החתונה. לאחר שנחתם המסמך, חזרו הצדדים לשלום בית והוריו כלל לא התייחסו למסמך הנטען וגם לא החתימו את הצדדים על הסכמים אחרים (סע' 24 בסיכומים).

38. תביעת ההורים הוגשה ע"ס 717,400 ₪, אשר לא נדונה לגופה ולא נשמעו בה ראיות. ההורים אינם צד להליך שלפני, ובכל הנוגע לתביעתם, השאלה המונחת לפני הנה ביחסים בין הצדדים כאן וכך גם הוסכם על ידי הצדדים במסגרת תביעת ההורים.

בהתאם, חיוב ככל שייקבע הנו כלפי האב ולא כלפי הוריו.

לאחר שנדרשתי לעדויות הצדדים ולראיות שהונחו לפני, אני מקבלת את טענות האב לגבי הסכומים שהחזיר בפועל להוריו על יסוד פסק הדין, באופן שיפורט.

האם אישרה כי חתמה על המסמך משנת 2012 (נספח ו' לתצהיר האב; נספח ט' לתצהיר האם) וכן אישרה שהסדר דומה היה כלפי אמה ולה הושבו כספי הלוואה שניתנו (פרוט', עמ' 99 שורות 5-10, 14-23).

במסגרת אותו הסכם משנת 2012 בין הצדדים האם מודה בחתימתה בחוב כלפי הורי האב נכון למועד החתימה בסך 213,900 ₪, הכולל תשלום שכ"ד להורים עד חודש ינואר 2012. הגם שהאם טענה שההסכם לא מחייב אותה מכח שנחתם מתוך אילוץ ועושק, לא הגישה הליך מטעמה לביטולו (גם לא אחרי שהוגשה תביעת הורי האב כלפיה).

הצדדים המשיכו לגור בדירת הורי האב עד חודש 9/2018, האם נותרה להתגורר הדירה עד חודש 1/2018. בגין שכ"ד בתקופה זו וכן הלוואות כספים נטענות נוספות הוגשה תביעת ההורים, בקיזוז כספים שהוחזרו להם על ידי הצדדים במהלך התקופה כ-75,000 ₪ כעולה מנספח ג' לתביעת הורי האב (שצורף כחלק מנספח ט' לתצהיר האם).

כנטען על ידי האב בסיכומיו וכעולה מאסמכתאות שצורפו על ידו, לרבות בבקשתו מיום 3.3.21, ממועד הקרע שילם להוריו על חשבון פסק הדין סך 155,000 ₪.

יודגש שוב, כי הכרעה בתביעה זו הנה ביחסים בין הצדדים. ביחסים בין האם להורי האב נדחתה התביעה ומשמעות הדבר כי אינה חייבת להוריו כספים. האב חויב לשלם להוריו במסגרת פסק הדין אשר ניתן בראשית שנת 2018 את מלוא הסכום 717,400 ₪. האב שילם להוריו 155,000 ₪ במשך ארבע שנים, ויש להניח כי הוריו מחלו על יתרת החוב.

ביחסים שבין הצדדים, אני מוצאת כי האם חייבת במחצית כל סכום ששילם האב לידי הוריו על פי פסק הדין עד היום.

על האם לשלם לידי האב מחצית מהסכומים ששילם להוריו, סך 77,500 ₪.

כמו כן אני מוצאת לחייב את האם להשיב לאב מחצית ההוצאות שנפסקו לחובתו בתביעת ההורית, 5,000 ₪ (המחצית).

39. הברחת סך 12,000 ₪ מהחשבון המשותף

לטענת האב, חודש לפני מועד הקרע הבריחה האם סך 12,000 ₪ מחשבון הבנק המשותף (סע' 50יז' בסיכומים). טענת האב נתמכת בנספח 33 שצירף לבקשתו מיום 3.3.21 שהנה טבלה שערך בעצמו אודות משיכות מזומן מכספומט בסך כולל 12,855 ₪. אין די בטבלה שערך האב כדי לבסס הנטען. האב לא צירף תדפיס תנועות בחשבון המשותף בתקופה הרלוונטית ממנו ניתן היה ללמוד על הנטען.

גם אם בוצעו משיכות במזומן מהחשבון, לא הוכח שמשיכות הכספים הנטענות בוצעו על ידי האם בהכרח, ולא למשל על ידו. האם כלל לא נחקרה בעניין.

לאור כל האמור לעיל, לא עלה ביד האב להוכיח הברחות כספים נטענות בסך כ-12,000 ₪ על ידי האם ומשכך נדחית הטענה.

40. הכנסות האם בתקופה 7-9/2017 – אינני מוצאת להדרש לכך במסגרת ההליך הרכושי שעה שהדברים יובאו בחשבון במסגרת הליך המזונות. האב נסמך על הכנסות האם לצורך טענותיו בעניין המזונות. טענתו כי יש לחייב את האם לשלם לידיו מחצית מהכנסתה בתקופה זו (טוען כי לא הפקידה בחשבון המשותף), אינה יכולה לעמוד עם טענתו שיש להתחשב במלוא הכנסתה בתקופה לצורך בחינת מזונות הקטינות.

41. סיכומו של דבר:

על המומחה לתקן את חוות דעתו בהתאם לנפסק לעיל בסעיפים 25-38 ככל שמשנים מחווה"ד.

המומחה יתקן את חווה"ד בתוך 30 ימים ויצרף לה את הפסיקתאות על פי חלופה ב' בחווה"ד.

הצדדים ישאו בשכ"ט המומחה עבור תיקון חווה"ד בחלקים שווים, בתוך 7 ימים מדרישת המומחה.

תמ"ש 63768-12-17 - תביעת מזונות

42. כתב התביעה למזונות הוגש ביום 31.12.17, לאחר הליך י"ס שנפתח ביום 6.9.17 ולא צלח.

במועד הגשת התביעה היו הקטינות כבנות: 9.5, 8.5, 7, 2 ושנה.

בהחלטה מיום 19.1.18 - נפסקו מזונות זמניים עבור חמש הקטינות: 5,500 ₪ בחודש+ 50% מהוצאות שכר הדירה (ולא יותר מ-2,000 ₪ בחודש)+ מחצית הוצאות חינוך ורפואה;

מכתבי הטענות בבקשה ובתגובה אז עלה כי הכנסות האם בשנת 2017 עמדו על כ- 34,940 ₪ (כ-3,000 ₪ בחודש), האב טען כי אינו עובד ואין לו הכנסות מהחברה, לא צרף אז אישור רו"ח לגבי הכנסותיו בשנה שקדמה.

זמני השהות של האב עם הקטינות התקיימו אז פעמיים בשבוע למשך ארבע שעות כל פעם;

על רקע טענת האם כי עבדה והשתכרה עד לפני הולדת הבת הצעירה ועבדה במשך חודשיים לאחר הולדת הקטינה (יוני-יולי 2017) לא נמצא לפסוק מזונות זמניים עבורה. הכל מנימוקי ההחלטה.

בינתיים, על יסוד תסקירים שהוגשו בהחלטה מיום 29.8.18 הורחבו זמני שהות הקטינות עם האב והתקיימו פעמיים באמצע השבוע ממסגרות החינוך, פעם אחת עד השעה 19:30 ופעם כולל לינה. בנוסף, בכל שבוע שני ממסגרות החינוך ביום ששי ועד למסגרות החינוך ביום א'.

כאמור, בפסק דין מיום 27.1.20 נקבעה אחריות הורית משותפת על הקטינות.

זמני השהות של הקטינות עם האב ממועד זה מתקיימים בימים ב' ו-ד' מתום מסגרת החינוך ועד מסגרת החינוך למחרת ובכל סופ"ש לסירוגין עד יום א'.

זמני השהות של הקטינות עם האם ממועד זה מתריימים בימים א', ג', ו-ה' מתום מסגרת החינוך ועד מסגרת החינוך למחרת ובכל סופ"ש לסירוגין עד יום א'.

יחס חלוקת זמני השהות מיום 27.1.20 43% עם האב, 57% עם האם.

43. בהחלטה מיום 24.1.21 – הופחתו המזונות הזמניים. נקבע כי האב ישלם לידי האם 2,000 ₪ עבור מזונות הקטינות (שתיים מהן היו עדיין מקטני קטינות) + 800 ₪ עבור הוצאות המדור והחזקתו+ מחצית מהוצאות חינוך ורפואת הקטינות כאשר במחצית השניה תישא האם.

טענות הצדדים

44. טענות האם הרלוונטיות להליך המזונות

א. מאז נחסם חשבון הבנק המשותף האב לא מעביר תשלום מזונות, למעט סך 5,000 ₪ ששולם בחודש 11/17. סכום המזונות ומחצית מהוצאות חינוך ורפואת הקטינות נגבה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.

ב. לאב תואר שני בכלכלה ומנהל עסקים, כושר השתכרותו 20,000 ₪ לחודש. עבד משך השנים בתחום הפיננסים. בשנים 2014-2015 עבד כמנהל בחברת אשראי א. והשתכר כ-21,000 ₪ לחודש ובנוסף קיבל עמלות על עסקאות שהביא לחברה. הוא עזב עבודתו בשנת 2015 (שנתיים לפני הגשת התביעה) תחת סיכום שימשיך לקבל רווחים מעסקאות שהיה קשור בהן. בשנת 2016 קיבל 400,000 ₪.

מ-5/18 ועד 1/19 עבד האב ב-... והשתכר מעל 12,000 ₪ נטו בחודש; מ-2/19 ועד 9/19 עבד האב ב... והשתכר 25,460 ₪ ברוטו בחודש.

ג. החל מחודש 10/18 האב הפך לעצמאי והקים שתי חברות ש. וש. ייעוץ פיננסי, מהן מתקבלות הכנסות בנוסף על הכנסות ורווחים מעבודתו ועמלות מחברת "א.".

ד. בניגוד לנטען, בשנים 2016-2017 שקדמו לפסיקת המזונות האב עבד כעצמאי בחברה שבבעלותו ומשך משכורות. דמי האבטלה שקיבל אינם 7,000 ₪ לחודש. הוא משך משכורות מהחברה ושלשל לכיסו כ-90,000 ₪ מהוצאות שפסק בית המשפט שלא דווחו כהכנסה. בחודש 6/21 חזר האב לעבוד במשרה מלאה, לא הוכחו תרומות וגמ"ח שנטען שקיבל אלא להיפך - רמת חייו הגבוהה.

ה. האב העביר מדי חודש לחשבון המשותף 20,000 ₪ המוכיחים את יכולתו הכלכלית.

ו. האב חי ברווחה כלכלית, מתגורר בבית המגורים בו התגוררה המשפחה משך תקופת החיים המשותפת מבלי שנושא בעלות שכר דירה. לא צורפו אסמכתאות או קבלות להוצאותיו הנטענות.

ז. בתקופת החיים המשותפת, האם עבדה כמטפלת עצמאית באומנויות ב... כושר השתכרותה אז לא היה גבוה ולכן הוגדרה עוסק פטור לצרכי מס. קרי, הכנסותיה לא עלו על 100,000 ₪ בשנה. כך עולה גם מחוו"ד המומחה. בחודש 1/17 נולדה בתם החמישית של הצדדים והאם שהתה בחופשת לידה. בחודשים 6-7/17 השלימה מתן טיפולים בהם החלה לפני הלידה בלבד ולא חזרה באופן רשמי לעבוד. מחודש 8/18 ועד היום עובדת כשכירה בהיקף משרה חלקי בע... והכנסתה כ-6,000 ₪ נטו לחודש.

ח. הפעילות במחנות קיץ לחולי סרטן ומשפחותיהם היא חד שנתית ומתקיימת בשתי פעימות שבוע אחר שבוע ונמשכת בסך הכל 8 ימים (ולא 10 כנטען). התשלום הוא עבור התכנית (הפעילות) שמגיש המטפל ללא קשר למספר הימים בהם משתתף המטפל. האם לא נתנה פעילות בכל 8 ימי המחנה וגם לא תמיד בשני המחנות. במקרה הטוב שהגיעה לשני המחנות יכלה לקבל מקסימום 10,000-20,000 ₪ בשנה. סכום זה מגולם בהכנסות.

ט. האב ניסה לפגוע בשמה הטוב ובמקום עבודתה ב"ע", הגיע ליו"ר העמותה כב' הרב ... , הטריד את אשתו של כב' הרב, שלח מכתבי איום והטריד את אמו של המנהל של האם בעמותה.

י. לאחר תשלום שכר דירה והוצאות בית בסך 6,083 ₪ לחודש לא נותרת לאם הכנסה פנויה.

יא. יש לדחות על הסף טענות האב המטילות דופי בהתנהלות עמותת ע להעלמת הכנסות. עדויות מר פ. והגב' ט. אשר הפריכו את הנטען.

יב. צרכי הבנות 8,259 ₪ בחודש. בתצהיר עדותה הראשית העמידה את צרכי הקטינות בסך 1,444 ₪, 1,404 ₪, 1,324 ₪, 1,270 ₪ ו- 1,100 ₪ בהתאמה.

יג. בתצהירה העמידה צרכיה בסך 2,126 ₪ ואת הוצאות המדור והחזקתו על סך 6,083 ₪.

יד. מסוף חודש 1/18 היא שוכרת דירה למגוריה עם הקטינות בסך 4,000 ₪ בחודש. בנוסף, לה הוצאות החזקת מדור בסך 2,083 ₪ בחודש.

טו. האם לא מחזיקה אופר כנטען.

טז. חלוקת זמני השהות אינה שוויונית, 60% לאם ו-40% לאב.

יז. האם עותרת לחיוב האב בסך 19,599 ₪ בחודש עבור מזונות, מדור והחזקתו. בנוסף, עותרת לחיובו לשלם לה ולקטינות ביטוח רפואי לרבות ביטוח משלים, הוצאות רפואיות חריגות לטיפולי שיניים, משקפיים, עדשות, פסיכולוג וכו' וכן בהוצאות חינוך חריגות. זאת לטענתה מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך 9/17.

עבור התקופה מחודש 9/17 עד 1/20 – עותרת לחיוב רטרואקטיבי של 50% מהוצאות החזקת מדור וכן בהפרשי המזונות שמעבר ל-850 ₪ לכל אחת מהקטינות מאז 7.9.17.

עבור התקופה שמחודש 1/20 – עותרת לחייב את האב ב-850 ₪ לכל קטינה+ 2,000 ₪ עבור הוצאות מדור.

45. טענות האב הרלוונטיות להליך המזונות

א. דין התביעה שהנה במהותה כספית להידחות משלא נתמכה במסמכים לביסוסה

ב. האם משתכרת יותר מהאב ולכן בהתאם להלכת בע"מ 919/15 אין מקום לחייבו במזונות הקטינות.

ג. ההתנהלות הכספית של האם לאורך השנים, אשר נעשתה תוך התעלמות מצרכי המשפחה והקטינות מחייבת שכל צד יישא בהוצאות הקטינות בזמנים שהן שוהות עמו, עבור הבנות מקטני קטינות יש לחייבו בלא יותר מסך 500 ₪ בחודש.

ד. האב נשא בעלות המעון עבור הבת הצעירה בסך 2,200 ₪ מדי חודש בחודשו עד 6/18 והמשיך לשאת בתשלום למכולת המקומית עבור כלכלת הקטינות בסך כ-1,000 ₪ לחודש. מעבר לתשלום המזונות והמחציות הוא קונה לקטינות פרטי לבוש והנעלה, ניידים לרבות השימוש בהם, תרופות, בילויים משותפים, משחקים, צעצועים ועוד.

ה. מצבו הכלכלי השתנה לרעה לעומת מצבו הכלכלי בשנת 2015. בשנים 2016-2017 עמדה החברה בהפסד. בשנת 2017 עמד ההפסד על סך 155,000 ₪. החל מיום 31.8.19 האב לא עובד ואין לו הכנסה שנתית לאחר ניכוי הוצאות החברה, התקיים מקצבת אבטלה בלבד בסך 9,500 ₪ (שהסתיימה בחודש 3/20). הוא מצוי בהכנות להליך פשיטת רגל בהעדר יכולת לעמוד בתשלום הסדרי החובות בסך מעל 12,000 ₪.

ו. תלונות שווא שהגישה האם נגדו במשטרה, הטלת עיקולים, הליכי הוצל"פ ותביעת בנק פועלים בחשבון המשותף מונעים ממנו מלהתפרנס כשכיר בתחום הכשרתו - תחום הפיננסיים. ללא עזרה מאנשי חסד לא הייתה לו היכולת להתקיים.

ז. הוצאותיו השוטפות ושל חברת "ש." מעל כ-70,000 ₪ מדי חודש עקב חובות רבים שנצברו (וחסכונות לפנסיה ולקטינות).

ח. האם בעלת תואר שני, ותק וניסיון רב כמטפלת באומנויות. בחודשים 6-7/17 השתכרה כ-35,000 ₪ (קרי - 17,500 ₪ לחודש), המהווה את פוטנציאל השתכרותה המינימלי. כיום לטענתה הכנסתה מעבודה בסך 7,000 ₪ בחודש שהנו שכר ממוצע בהתחשב בהיקף המשרה החלקי בו עובדת כיום. עליה למצות פוטנציאל השתכרותה ולהגדיל היקף המשרה ל-100% כך שהכנסתה תעמוד על 10,000 ₪ נטו לחודש, הכנסה שיש בה למלא כל צרכיה וצרכי הקטינות. בנוסף, היא זכאית להנחות כאימא חד הורית.

ט. האם יוצאת לפעילויות במסגרת עבודתה, אשר נמשכות עד שני ימי עבודה, עבורן משולם לה שכר נוסף בסך 5,000 ₪ לכל פעילות. כמו כן, היא עובדת באופן פרטי ולא ידוע לו גבוה הכנסותיה מכך, אך ברור לו כי היא מכמינה כספים רבים.

י. האם עבדה תמיד כעצמאית בעמותת "ע" ושלחה מדי חודש דרישת תשלום לפי תעריף גבוה (180 ₪ לטיפול פרטני ו-800 ₪ למפגש קבוצתי). עבודתה שם כשכירה היא מצג שווא בהתאם לפריווילגיה שניתנה לה כמאהבת של מעסיקה הנוכחי. בנוסף, האם מקבלת תרומות רבות מגורמים שונים וכן את קצבת הילדים מביטוח לאומי.

יא. האם שכרה בית חדש ביישוב י... כ-200 מ"ר, השכירה רכב משך 9 חודשים ורכשה לעצמה רכב חדש שנת 2018 מסוג מזדה 2. האם משתמשת באופר המתגוררת בביתה. פעמים רבות הייתה זו האופר שגם קיבלה את פניהן של הקטינות עת החזירן לבית האם.

יב. הכנסת האם עולה עשרות מונים על הכנסתו בעוד הוא מסיים את החודש בגירעון. מדובר במצב אבסורדי המנציח תופעה של "בית עשיר ובית עני" באופן קיצוני ופוגע בזכותו הבסיסית להתקיים בכבוד ומביא אותו לחרפת רעב.

יג. צרכי האם צריכים להיות משולמים כנגד מעשי ידיה שיש בהם למלא כל צרכיה, כפי שהוכח בשנת 2017.

יד. האם יודעת היטב שהאב אינו עובד תקופה ארוכה למרות הצהרותיה השקריות על ההיפך ואין הדבר מונע ממנה לדרוש 20,000 ₪ מזונות לכל חודש.

טו. האב אב מסור. יש לו משפחה גדולה, נורמטיבית ותומכת שאוהבת את הקטינות ורוצה לקחת חלק משמעותי יותר בחייהן. בניגוד לאם האב מאפשר את ההורות שלה.

טז יש לקזז את הדלתא במזונות לתקופה מההחלטה הראשונה למזונות זמניים (19.1.18) ועד להחלטה להפחתת מזונות זמניים (24.1.21), ולכל הפחות מיום פסק הדין לאחריות הורית שווה.

דיון והכרעה

הכנסות הצדדים

46. הכנסות האם - האם מטפלת באומנות ובעלת תואר שני בטיפול באומנויות, שני תארים ראשונים בייעוץ חינוכי והיא מדריכת הורים בהכשרתה (פרוט', עמ' 51 שורות 17-21). בתקופת החיים המשותפת ועד אוגוסט 2018 עבדה האם כעצמאית בעמותת "ע".

על פי אישור רו"ח שי בדיחי מיום 28.12.17 הכנסתה כעצמאית בשנת 2017 הסתכמה בסך 34,940 ₪ לשנה.

האם העידה כי כעצמאית השתכרה 2,000 ₪ לחודש אחד ו-5,000 ₪ לחודש אחר. עוד העידה, כי הכנסה הגדולה ביותר כעצמאית 12,700 ₪ לחודשיים ויותר (פרוט', עמ' 67 שורות 21-25).

האב צירף לתצהיר עדותו הראשית (מיום 17.1.20) דרישת תשלום מרוכזת נושאת תאריך 20.1.17 לפיה עמד התשלום לאם בגין 21 מפגשים בחודשים 12/16-1/17 סך 12,720 ₪.

האב צירף לבקשה להפחתת מזונות מיום 17.1.21 דרישות תשלום מרוכזות נוספות בשנת 2016: עבור 20 מפגשים בחודשים 6-7/16 12,200 ₪, עבור 31 מפגשים בחודשים 9-11/16 14,260 ₪, עבור 37 מפגשים בחודשים 11-12/16 סך 19,500 ₪.

עוד צורף תדפיס תנועות בחשבון המשותף (ת/5) ממנו עולה, כי היתה לאם הכנסה מע כפרילנסרית בתקופה שלפני הפירוד.

47. לעדותה של האם, לאחר הפירוד החל מיום 8.8.18 הפכה לשכירה בע (פרוט', עמ' 67 שורות 21-25; עמ' 249 שורות 7-8; עמ' 250 שורות 1-4). לטענתה בחודש 3/18 האם עבדה בהיקף מצומצם בע עד ששולבה הבת הקטנה במשפחתון.

לטענתה, הכנסתה עומדת ע"ס 6,000 ₪ בחודש. היא ממצה את שעות העבודה שלה בהיקף משרה 25 שעות בשבוע. בזמני שהות הקטינות עם האב עובדת כ-7-8 שעות ביום (פרוט', עמ' 52 שורות 10-15; עמ' 53 שורות 11-12). בנוסף, העידה האם שבנוסף למשכורת הבסיס היא מבצעת ימי פעילות אחת לשנה בקיץ כתוספת לשכר, היקף העבודה ארבעה ימי עבודה מלאים אחת לשנה עבורם מקבלת סך כ-5,000 ₪ ליום (פרוט', עמ' 66 שורות 17-25; עמ' 67 שורה 6; עמ' 85 שורות 18-24). האם אישרה בחקירתה שגובה עבור טיפול יחידני 180 ₪ (פרוט', עמ' 85 שורות 18-24). עוד העידה האם, כי למרות שהפכה שכירה התיק שלה במס הכנסה נותר פתוח בהעדר זמינות של רו"ח שלה וממילא לא מופקים דו"חות בעניינה מאחר שמוגדרת כעוסק פטור לצרכי מס (פרוט', עמ' 93 שורות 22-24; עמ' 94 שורות 1-5).

48. טענתו העיקרית של האב כי הכנסותיה של האם הן מעבר למוצהר על ידה וכי היא הפכה שכירה בעמותת ע משיקולים אסטרטגיים לצורך ניהול ההליך. הדבר מתאפשר לה נוכח קשר רומנטי עם מנהל המחלקה ... בעמותה (פרוט', עמ' 165 שורות 2-3).

49. עדות מר פ. מטעם האב – העד אישר כי האם היא אחת האחראיות במערך הרגשי בעמותה ומועסקת באותו תפקיד מאז היכרותו עמה (פרוט', עמ' 166 שורות 6-21); התקבלה לעבודה בעמותה כשכירה לאחר עזיבת אחראית ובהתייעצות הצוות המקצועי (פרוט', עמ' 166 שורות 22-24; עמ' 167 שורות 1-20); אין הבדל בתעריפי השכר בנוגע לטיפולים השונים (טיפול קבוצתי, טיפול פרטני ויום בנהריה) בין עובדת שכירה לעצמאית, העובדת מקבלת שכר לפי העבודה שנדרשת לבצע (פרוט', עמ' 169 שורות 21-22; עמ' 170 שורות 1-2); לא ידע להשיב מהו תעריף השכר של עובדת עצמאית וגם לא מהו תעריף השכר של עובדת שכירה (פרוט', עמ' 173 שורות 5-9; עמ' 174 שורות 19-21). הוא מעביר את הנתונים והבקשות למשאבי אנוש בעמותה ושם נבחן השכר ובקשות להעלאתו (פרוט', עמ' 175 שורות 11-19); תשלום של 5,000 ₪ עבור יום עבודה אחד במחנה קיץ ריאלי (פרוט', עמ' 170 שורות 8-13), מחנה קיץ לחולי סרטן מתקיים פעמיים בשנה בקיץ (פרוט', עמ' 213 שורות 15-20, פרוט', עמ' 195 שורות 1-14). כשהאם הוזמנה כעצמאית למחנה קיץ היא הוזמנה כמפעילה חיצונית ולא ידע לומר כמה הרוויחה מכך (פרוט', עמ' 214 שורות 1-7). אשר לגובה הכנסותיה של האם בפועל לא ידע להשיב.

50. עדות הגב' ט. מטעם האב– העידה כי בשנים 2014-2017 שימשה "צינור" להעברת דרישות תשלום האם כנותנת שירותים לעמותה (כמו גם של מטפלים עצמאיים אחרים) למחלקת הנהלת חשבונות (פרוט', עמ' 223 שורות 10-18; עמ' 225 שורות 10-11); בתקופה הרלוונטית הייתה האם מטפלת רגשית; עבור טיפול קבוצתי הייתה העמותה משלמת לאם 800 ₪ ועבור טיפול פרטני 180 ₪ (פרוט', עמ' 226 שורות 12-16).

במהלך חקירת העדה התנגדה תחילה האם שעמותת ע באמצעות העדה תציג מסמכים לגבי היקף התקשורת האישית-עסקית שלה כשכירה ועצמאית עד סוף שנת 2017. בשים לב למסגרת הדיונית של ההליך, תביעת מזונות, והשאלות שבמחלוקת - התנגדותה לא הייתה מובנית ואף נמצא בה טעם לפגם. לבסוף, ניתנה הסכמתה לכך מתוך מחשבה שבידי העדה מצויים מסמכים אלה. התברר שהמסמכים לא נמצאים בידי העדה.

בית משפט לא מצא בכך כדי לאיין את הסכמת האם להציג את המסמכים ובהחלטה מיום 20.6.21 הורה בית משפט לאם לצרפם לתיק.

המסמכים לא צורפו. בדיון טען ב"כ האם כי המסמכים צורפו לחוות הדעת (פרוט', עמ' 251 שורות 8-21; עמ' 252; עמ' 253; עמ' 254 שורות 1-3).

51. מטעם האם העידה הגב' פ., דודתה - בתצהירה נכתב, כי האם פנתה אלי מספר פעמים לעזרה כספית עקב מצוקה כלכלית אליה נקלעה בגירושין והיא גייסה עבורה כספים מבני משפחה, חברים, אנשי חסד וצדקות והעבירה אליה את הכספים (סע' 2 בתצהיר).

לתצהיר האם צורף כנספח יד' אישור על נטילת הלוואה ביום 9.9.19 בסך 10,000 ₪ מקרן גמ"ח חסדי לאה. הגב' פ. העידה שתיווכה בין האם לבין תורם אנונימי שסייע לה במזומן (פרוט', עמ' 19 שורות 17-19, 27).

52. לא מצאתי כי האם הניחה את מלוא המידע בנוגע להכנסתה בפועל.

בכל הנוגע לעבודתה כשכירה – לא נסתרה גרסתה להכנסה של כ-6,000 ₪- 6,500 ₪ בחודש. הכנסתה כשכירה מעבודה בהיקף משרה של כ-70%. האם לא הניחה הסבר מדוע לא מגדילה את היקף משרתה ולא נטען למניעה שתעבוד בהיקף משרד מלאה, ודאי כאשר הבנות גדלו.

התרשמתי כי לאם הכנסות נוספות כפרילנסרית מע, אשר לא הוכח היקפן.

המומחה בחוות דעתו ציין כי לא יכול היה לבחון את הכנסותיה בפועל מעבודה כמטפלת עצמאית מע מהטעם כי האם לא העבירה לו דרישות תשלום מרוכזות מע לתקופת הבדיקה, כפי שנדרשה. יצויין כי חוו"ד המומחה נכונה למועד הקרע בעניין זה.

לאם הכנסות נוספות ממחנה קיץ במסגרת העבודה, לעדותה הכנסותיה מכך 10,000 ₪-20,000 ₪ בשנה, בממוצע כ- 1,300 ₪ נוספים בחודש.

מתוך כלל המסמכים והעדויות שנשמעו אני מעמידה את הכנסותיה הפוטנציאליות של האם ע"ס כ-10,000 ₪ בחודש.

יצויין כי שכר זה דומה גם לשכרה המוערך 'חלף מנהלת העסק' על פי תחזית המומחה בחווה"ד בהתאמות שם (סע' 6.2.1 בחווה"ד המתייחסת לעסק של האם).

האם משלמת שכ"ד בסך 4,000 ₪ בחודש.

אני מעמידה את הכנסתה הפנויה ע"ס 6,000 ₪ בחודש.

53. הכנסות האב – האב עצמאי בתחום השקעות ופיננסיים בתחום הנדל"ן, כמפורט בהליך הרכושי.

בשנים 2017-2019 בהתאם להצהרת רו"ח של החברה ודיווחיה למע"מ שהוצגו אין לחברה הכנסות, אך היו לחברה הוצאות והתחייבויות (עמ' 7). כמו כן, בשנים 2016-2019 לא הייתה פעילות בחברות הקשורות ולא היו להן הכנסות (עמ' 8).

בצד זאת, לחברה פוטנציאל הכנסות מהסכם העמלות עם חברת א. שנקבע לגביו פסק דין כי ההסכם בתוקף ותלויה ועומדת תביעת החברה בעניין. לכך יכולה להיות השפעה משמעותית על שווי החברה שאפשר שיהיה גבוה משווי שלילי של 66,000- ₪ כמו גם על הכנסותיו העתידיות של האב (פרוט', עמ' 171 שורות 30-35; עמ' 172, שורות 1-14; ההדגשה אינה במקור - ע'ב'ג'):

"ש. מפנה להערכה עמ' 21 בחוות הדעת, פסקה 1, על מה התבססה ההערכה הזאת שצפוי לחברה שווי גבוה משמעותי מאמדן שוויה למועד הקרע?

ת. הסברתי את השיקולים במסגרת פרק 8 ופירטתי את הקשיים הנובעים מישום שיטת היוון תזרימי המזומנים. נכון למועד הקרע יש לחברה הסכם עמלה לחלוקת הכנסות ממימון קבוצת רכישה, כאשר החברה בפברואר 2016 קנתה במסגרת ה"פ ... הגישה תובענה למתל סעדים הצהרתיים בשל אכיפת הסכמים בהתאם למכתב עורכי הדין שצירפתי בנספח 7 א' לחוות הדעת סעיף 3. נכתב שההסכם עומד בתוקפו זאת אומרת שלחברה הסכם עם חבורת מקבוצת א. אשר במסגרתו היא זכאית לעמלה בשיעור של 10 אחוז לכל גוף מכל פרויקט שא., מפנה להסכם, נספח 5, במסגרתו צורף הסכם העמלה לחלוקת הכנסות בקבוצות רכישה בין א. לבין ח. וש. כשח. וש. הם צד ב' להסכם. במסגרת ההסכם מפורטות העמלות שמגיעות לצד ב' מכל הלוואה שמעמידה או תעמיד קרן א. או כל קרן אחרת או גוף מוסדי בשת"פ עם אחת הקרנות או החברות שיוקמו לצורך מימון בניה של קב' רכישה... מפורטות העמלות. לכן מאחר שבהתאם לפסק הדין ההצהרתי ההסכם הוא בתוקף אזי ככל שיתקבלו עמלות בחברה להערכתי השווי שלה יהיה משמעותית גבוה משווי שלילי של מינוס 66000.

ש. כל העמלות שאתה מדבר במועד הקרע הן לא היו או התקבלו בחברה?

ת. לא, אני אומר שלמיטב הבנתי אפילו מר כ. לא יודע את התשובה לשאלה זאת כי הוא פנה בבקשה לגילוי מסמכים בתיקים ולמיטב ידיעתי עד מועד כתיבת חוות הדעת אני לא יודע שהתקבל המידע הזה לכן אני אומר בזהירות שאף אחד לא יודע".

לטענת האם, האב השתכר כמנהל בחברת האשראי א. כ-15,000 ₪ נטו לחודש (כ-20,000 ₪ ברוטו בחודש) וכן קיבל עמלות על עסקאות שהביא לחברה. היא נסמכת על טופס 106 של האב בחברת א. לשנת מס 2014, לפיו הכנסתו מעבודה 249,565 ₪ בשנה. קרי, כ-20,800 ₪ בחודש (סע' 33, נספח יא' לכתב התביעה).

לטענת האב, מאז שנת 2015 שונה מצבו הכלכלי לרעה. מיום 31.8.19 אינו עובד ומתקיים מקצבת אבטלה בסך 9,500 ₪ שהסתיימה.

עוד טענה האם, כי מימון ייצוג משפטי פרטי, חוקרים פרטיים והקלטות דיונים מלמדים על מצבו הכלכלי השפיר של האב וזאת בניגוד לנטען על ידו. לטענת האב, כל הנ"ל מומנו מהלוואות ותרומות (פרוט', עמ' 89 שורות 4-11).

האב העיד שבשנים 2018-2019 עבד בחברת ... בשכר של 10,000 ₪ ברוטו ועבודתו שם הסתיימה בהשפעת האם וקשריה (פרוט', עמ' 49 שורות 24-30; עמ' 50; עמ' 52 שורות 3-9).

מעדות האב עלה, כי משך תקופה ארוכה היה מובטל וקיבל דמי אבטלה בסכום שנע בין 7,000 ל-10,000 ₪ בחודש (פרוט', עמ' 57 שורות 6-7, 21, 28-29). לבקשת האב מיום 7.1.21 (בקשה להפחתת מזונות) צורפו אישורים מביטוח לאומי לשנים 2016, 2019-2020 מהם עולה, כי:

בשנת 2020 - הייתה הכנסתו מקצבת דמי אבטלה כ-7,200 ₪ בחודש בממוצע.

החל משנת 2018 האב מתגורר בבית המגורים שבבעלות הוריו. הוא העיד שלא משלם להוריו אך חייב להם 4,000 ₪ עבור כל חודש למגוריו שם לרבות ב-11 שנים האחרונות (פרוט', עמ' 7 שורה 10; עמ' 13 שורות 19-22).

האב נושא בחובות ומשלם אלפי שקלים מדי חודש עבור החזרם.

האב חויב בפסק דין בסך 717,000 ₪ לטובת הוריו, לרבות בגין שכ"ד. האב השיב חלק מהחוב.

אשר לתשלום שכ"ד בפועל להוריו, האב לא הניח אסמכתא לתשלום, לטענתו נדרש לשלם.

מתוך שלפני התרשמתי כי בפועל כיום הכנסותיו הפנויות של האב כהכנסותיה הפנויות של האם, אם לא למטה מכך. התרשמתי כי כיום לצדדים יכולת דומה לפרנס את הקטינות ולשאת בצרכיהן.

54. צרכי הקטינות

בכתב התביעה האם העמידה את צרכי הקטינות על סך 8,259 ₪ בחודש, על פי הפירוט שם.

בתצהיר עדותה הראשית העמידה האם את הוצאות הקטינות על סך 6,541 ₪ בחודש, על פי הפירוט שם. האם כללה בפירוט הצרכים גם הוצאות חינוך ורפואה.

בכתב ההגנה האב העמיד את צרכי הקטינות על סך 3,410 ₪ בחודש יחד.

בתצהיר עדותו הראשית העמיד את צרכי הקטינות על סך כולל של 11,374 ₪ בחודש, הכולל גם הוצאות מדור, חינוך ובריאות.

שני ההורים לא תמכו את מלוא ההוצאות הנטענות באסמכתאות.

על יסוד הנטען על ידי הצדדים, חקירתם, מסמכים שצורפו, בשים לב כי מדובר בחמש קטינות אשר חולקות את זמנן בין שני בתים – אני מעמידה את צרכי כל אחת מהקטינות מעל גיל 6 ע"ס 1,800 ₪ לקטינה, לא כולל הוצאות מדור, חינוך ורפואה.

צרכים הכרחיים של כל קטינה מתחת לגיל 6 – 1,400 ₪.

אינני מתעלמת מכך כי הצרכים הועמדו על סכומים נמוכים במעט מאלו שקבעה הפסיקה ככאלה שאינם דורשים הוכחה. הסכומים נפסקים עבור הקטינות הספציפיות ובשים לב לכימות הצרכים על פי טענות ההורים עצמם, שניהם פרטו בכתבי הטענות את הצרכים על הצד הנמוך.

55. זמני השהות

כמפורט, מתקיימים באופן בו הקטינות שוהות עם האם כ-57% מהזמן, ועם האב כ-43% מהזמן. זמני השהות שוויוניים והתרשמתי כי כל אחד מההורים נושא במלוא צרכי הקטינות כשהן עמו, ודואג להן ולכל מחסורן.

56. אשר לחלוקת צרכי הקטינות בין ההורים

בהינתן גילן של ארבע הבנות הגדולות מעל גיל 6, חלוקת זמני השהות הנוהגת והכנסותיהם הפנויות של הצדדים, מסקנתי בעניין שלפני כי על כל אחד מההורים לשאת בצרכיהן השוטפים תלויי השהות של הקטינות כשהם עמו, ולחלוק בהוצאות שאינן תלויות שהות לרבות חינוך ורפואה, בחלקים שווים ביניהם.

אינני מתעלמת כי חלוקת זמני השהות אינה שווה לחלוטין.

לצד זאת, לאחר הפרדת המגורים ובמהלך כל תקופת ניהול ההליכים המשפטיים האב נשא לבדו במלוא ההתחייבויות והחובות אשר נוצרו במהלך החיים המשותפים. לרבות בסכומים בהם היה על האם לשאת, כפי שנקבע בהליך הרכושי. מדובר בסכומים גבוהים של אלפי ₪ בחודש.

בנוסף נושא האב בהחזר חובות שאינם משותפים.

בנסיבות העניין לא מצאתי להורות על קיזוז והחזר סכומי מזונות ששולמו לאם ונאכלו, על מנת שטובת הקטינות לא תפגע (ראו להלן). לצד זאת, אני כן סבורה בראייה לעתיד ובאיזון הראוי, שאין מקום לחייב את האב בהשלמת מזונות הבנות שמעל גיל 6 לידי האם.

על פי הפסיקה בהינתן צרכי הקטינות, הכנסותיהם הפנויות של הצדדים וחלוקת זמני השהות כפי שנקבע, מדובר על תשלום של כ-200 ₪ עבור כל קטינה לחודש, 1,000 ₪ לחודש עבור חמש הקטינות בשים לב כי הבת הצעירה כבת 5.5 כיום.

57. בשאלת קיזוז והשבת סכומי מזונות שנאכלו באופן מלא או חלקי או כלל לא, הלכה היא כי הקביעה מצויה בשיקול דעת בית משפט כאשר השיקול המרכזי המנחה הנו השפעת התוצאה על רווחת בן הזוג שנדרש להשיב את הסכומים ועל רווחת הקטינים (ראו: בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלונית (21.11.05) וההלכות שם; השוו גם: עמ"ש 65143-10-21 ה. נ' ה, פסק דינו של כב' הרכב השופטים מ. ברנט, צ. ויצמן וי. מושקוביץ, פס' 16 (21.7.22)).

לנוכח יכולות הצדדים שנבחנו כמו גם חיובי האם הכספיים כלפי האב במסגרת ההליך הרכושי, מסקנתי כי השבת כספי מזונות שנאכלו בנסיבות שלפני מהאב לאב, תפגע ברווחת הקטינות. תחת זאת ייעשה קיזוז עתידי כאמור לעיל.

58. בכל הנוגע לבת הצעירה, עד הגיעה לגיל 6, כאשר צרכיה ההכרחיים הועמדו ע"ס 1,400 ₪ וכאשר היא שוהה עם האב כ-43% מהזמן בו מסופקים צרכיה ההכרחיים עמו, ישלם האב עבורה לידי האם סך 800 ₪ בחודש.

59. במלוא ההוצאות שאינן תלויות שהות, ביניהן: חינוך, רפואה, תספורת, טלפון סלולרי והחזקתו, מתנות לחברים ישאו ההורים בחלקים שווים.

מזונות אישה

60. האם עתרה בתביעה לחיוב האב במזונותיה ואני מוצאת לדחות תביעתה בעניין.

חובתו של האב במזונות האם מעוגנת בסעיף 2(א) בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, הקובע: "אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

הזכות למזונות על פי הדין האישי הנה פועל יוצא של הנישואין, ופוקעת עם הגירושין או בנסיבות בהן נמצא מקום לחיוב האישה לקבל את גטה או אם היא נחשבת "מורדת".

הפסיקה דנה ארוכות בשאלת זכותה של אישה לקבל מזונותיה בנסיבות בהן חיים צדדים בפירוד תקופה ארוכה. הכלל הוא כי האישה מאבדת את זכותה אם עזבה את בעלה מיוזמתה והמניעה לא באה מצדו של הבעל.

עוד נדונה בהרחבה שאלת זכאותה של אישה למזונות בנסיבות בהן הנישואין הגיעו לקיצם הגם שהצדדים טרם התגרשו בפועל ואין עוד תקווה להשבת שלום הבית על כנו (ראו למשל: בע"מ 3151/14 פלונית נ' פלוני (5.11.15) וההפניות שם).

כמו כן קיימים עקרונות נוספים רלוונטיים השאובים מהמשפט האזרחי ויש מקום להתחשב בהם במסגרת בחינת תביעה למזונות אישה, כגון: הסתמכות, הגינות, תום לב.

הצדדים התגרשו ביום 26.2.20 כעולה מכתבי הטענות.

בתקופה שממועד הפירוד ועד הגירושין, האם עבדה והשתכרה (נמצא כי מעבר למוצהר על ידה) והאב זכאי ליהנות מהכנסותיה של האם, בבחינת "מעשי ידיה כנגד מזונותיה".

האם לא הוכיחה צרכיה הנטענים.

שאלת מזונות אשה לא עלתה במסגרת החקירות והאם לא התייחסה לכך בסיכומיה, נראה כי זנחה התביעה בעניין.

מתוך כל האמור נדחית התביעה בעניין זה.

61. על יסוד כל האמור נפסק כדלקמן:

א. האב ישלם לידי האם עבור השתתפות בצרכי הבת הצעירה סך 800 ₪ בחודש, עד גיל 6.

ב. כל אחד מהצדדים ישא במלוא צרכי הקטינות תלויי השהות שמעל גיל 6 כשהן עמו.

ג. כל אחד מהצדדים ישא בעלות מדור והחזקת בית עבורו והקטינות כשהן עמו.

ד. הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות הקטינות אשר אינן תלויות שהות כגון: תספורת, טלפון סלולרי והשימוש בו, מתנות לימי הולדת ומסיבות בר/בת מצווה לחברים.

ה. הצדדים יישאו בחלקים שווים בכל הוצאות חינוך הקטינות, לרבות גן חובה, תשלומים לבי"ס, צהרון עד תום כיתה ג', חוגים וקייטנות (חוג אחד לקטינה ומעבר לכך בהסכמת ההורים), שיעורי עזר (בהעדר הסכמה על פי המלצת המורה).

ו. הצדדים יישאו בחלקים שווים בביטוח בריאות ממלכתי של כל אחת מהקטינות ובכל הוצאה רפואית חריגה שאינה מכוסה על ידי ביטוח בריאות ממלכתי או ביטוח רפואי פרטי של כל קטינה, ככל שקיים, לרבות אבחונים, טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים או אחרים, משקפיים, טיפולי שיניים לרבות אורתודנט וכיו"ב, כנגד קבלות.

ז. קצבאות הקטינות מהמוסד לביטוח לאומי, וכן כל מענק אשר ישולם עבור הקטינות, יחלקו בהם ההורים בחלקים שווים.

ח. תוקף פסק הדין מהיום.

לצד זאת, סכומים שנפסקו בהחלטה מיום 24.1.21, מעבר לחיוב בסך 800 ₪ לקטינה מתחת לגיל 6 וחלוקה שווה של הוצאות חינוך ורפואה, ולא שולמו – לא ייגבו.

62. הוצאות ההליכים –

מרבית טענות האב התקבלו בשני ההליכים, ומרבית טענות האם נדחו.

האם תשלם לאב הוצאות ההליכים ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 40,000 ₪.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את שני התיקים שבכותרת.

פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, א' אלול תשפ"ב, 28 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.

46 מתוך 46