בימ"ש מחוזי חיפה, השופט חננאל שרעבי: פס"ד בבר"ע על דחיית בקשה להעיד עד (רמ"ש 63908-06-22)

בפני

כבוד השופט חננאל שרעבי

1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מיום 21.6.22 בתיק תמ"ש 7984-01-21 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), אשר במסגרתה נדחתה בקשת המבקש כאן לזמן לעדות את אביהם של המשיבים, והכל כפי שיפורט להלן.

רקע בזעיר אנפין

2. המבקש הוא סבם של המשיבים 1-3, ילדיה ויורשיה של בתו ה' ז"ל (להלן: "המנוחה").

אביהם של המשיבים הוא מר ד. נ (להלן: "ד' ").

3. לטענת המבקש (התובע בתיק קמא), הוא רכש בשנת 1996 נכס ברח' XXXXX בעיר XXX (להלן: "הנכס"). נכס זה משמש כמינימרקט ובקומת הגלריה מפעיל בנו של המבקש עסק קטן.

עוד לטענת המבקש, בשנת 2009 העביר את הנכס לרשות המנוחה בנאמנות, מחשש שייפגעו זכויותיו של המבקש כנכה צה"ל (כך לטענתו).

4. המבקש הגיש בחודש ינואר שנת 2021 תביעה נגד המנוחה, להצהיר כי הנכס בבעלותו ומוחזק על ידה בנאמנות. בין היתר טען המבקש כי היה ברשותו מסמך בכתב ידה של המנוחה בו נרשם כי הנכס הוא של אביה, אולם המנוחה נכנסה לביתו ללא רשות ונטלה את המסמך.

5. בכתב הגנתה קמא, טענה המנוחה כי התביעה מופרכת מיסודה והנכס הועבר על שמה בכוונה מלאה. לטענת המנוחה אביה, המבקש, רכש את הנכס מכספים שהיו שייכים למנוחה (כספי פיצויים מתאונה שעברה בילדותה), ומכספים שהיו אמורים להשתלם לידיה מעבודתה עם המבקש בהופעותיו כאמן.

6. ביום 7.7.21 הגיש המבקש את ראיותיו בתיק קמא, יחד עם רשימת עדים.

7. ביום 22.3.22 הודיע ב"כ המנוחה על פטירת המנוחה עקב מחלתה. בית המשפט קמא נתן אפשרות למשיבים להגיש תצהיר חליפי בתיק קמא.

ביום 2.5.22 הוגש תצהיר חליפי ע"י משיבה 1, בתם של ד' והמנוחה.

8. ביני לביני, יצוין כי שני הצדדים טענו כי אירעו בנכס מספר אירועי אלימות בין בני המשפחה וכן לטענת המבקש, ד' חיבל במתכוון במערכת החשמל בגלריה על מנת לשבש את פעילות העסק ולנשל את המבקש ובנו מהנכס. כמו כן הוחלף המנעול בדלת הגלריה ונמנעה גישת המבקש ובנו למקום;

המבקש ביקש בתיק קמא סעד זמני לתיקון מערכת החשמל וכן החזרת החזקה בגלריה לידיו; הבקשה נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 12.5.22. בקשת רשות ערעור על החלטה זו שנדונה בפני מותב זה נדחתה אף היא (עם אפשרות להגישה מחדש, בתנאים שצויינו בפסק הדין שם), לאחר קיום דיון במעמד הצדדים ביום 19.6.22.

9. ביום 15.5.22 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בתיק קמא, וקבועה ישיבת הוכחות נוספת ביום 10.7.22, במסגרתה אמורים להישמע עדים נוספים מטעמו של המבקש; בהחלטה קמא מיום 22.6.22 צוין כי "ככל שיידרש לקבוע מועד נוסף – בסיום הדיון יקבע מועד כאמור לחקירת יתר עדי התובע והנתבעת 1 (משיבה 1, ח"ש)".

10. ביום 21.6.22 הגיש המבקש בקשה בתיק קמא, להורות על זימונו לעדות של ד'. נימוקי בקשתו היו, כי ד' הינו בעלה של המנוחה ז"ל ואפוטרופוס של משיבים 2-3, וידועות לו עובדות רבות על הפרשה; ד' היה מעורב בטיפול בענייני הנכס מול משפחת המנוחה וכן היה מעורב בהליכים מול עורך הדין שרשם את הנכס על שמה; לטענת המבקש, ד' היה מעורב בהתפרצות המנוחה לביתו וכן הוא מחזיק במידע נוסף רלוונטי לתיק; מדובר בעד חיוני והכרחי שחקירתו בבית המשפט תתרום לגילוי האמת.

11. בו ביום (21.6.22) ניתנה ההחלטה קמא, כהאי לישנא:

"ככל שהתובע סבר כי העד נחוץ להוכחת תביעתו, היה עליו לנקוב בשמו עם הגשת ראיותיו בהתאם לאמור בהחלטתי מיום 8.6.21. התובע לא עדה כן, ומכאן – שלא סבר כי העד חיוני, ובקשה זו אינה אלא ניסיון תמוה ונוסף של התובע להאריך את הדיון שלא לצורך.

בנוסף, וזה העיקר – העד הינו בעלה של המנוחה. לו סברה המנוחה, או יורשיה לאחר לכתה, כי לעד "ידועות עובדות רבות על הפרשה", מן הסתם היה מוגש תצהיר גם מטעמו. המנוחה או חליפיה לא סברו כן, ואף מטעם זה אין מקום לזימון העד.

הבקשה נדחית. אני מחייבת את התובע בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ₪".

בגין החלטה זו, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

טענות המבקש בבקשת רשות הערעור

12. בתמצית, המבקש טוען כדלקמן:

א. עקרון גילוי האמת הוא עקרון על במשפט וגובר על כל אינטרס אחר, מבלי להקל ראש בסדרי הדין.

ב. במועד החלטת בית המשפט קמא מיום 8.6.21 (אשר הוזכרה בהחלטה קמא) ובמועד הגשת ראיות המבקש בתיק קמא, המנוחה הייתה בחיים; המבקש צפה כי המנוחה ז"ל ואף בעלה ד' יגישו תצהירים בהליך – ואכן המנוחה הגישה תצהירה.

ג. לאחר פטירת המנוחה היה אך צפוי ומתבקש לדעת המבקש, כי מי שיגיש תצהיר חליפי יהיה ד'; העובדה כי משיבה 1, בתה של המנוחה, כבת עשרים שאינה מכירה את העובדות כלל ומרבית ידיעותיה הן מפי השמועה, היא זו שהגישה תצהיר, הייתה מפתיעה ביותר ותמוהה.

ד. אין זה מתקבל על הדעת כי שאלת זימונו של עד תוכרע לפי השאלה מה סבורים הנתבעים בכל הקשור לידיעותיו, כאמור בהחלטה קמא. ברי כי ל-ד' יש ידיעה על אודות הפרשה אולם הידוע לו לא משרת את המשיבים ולכן הם מבכרים למנוע את העדתו.

ה. משמעות ההחלטה קמא היא כי באופן אבסורדי, שיקול הדעת בדבר זימון עדים "מקורבים" לא נתון לבית המשפט אלא לבעל הדין היריב, שהינו בעל אינטרס מנוגד לאינטרס של מבקש הזימון. הדבר חסר הגיון.

ו. עד לפטירת המנוחה ז"ל, היה ד' בבחינת צד לתובענה ואף כעת הוא צד באופן פורמלי, בהיותו האפוטרופוס של משיבים 2-3 (קטינים יורשי המנוחה). כל עוד היה צפוי כי המנוחה ו-ד' יעידו בתיק קמא, לא היה מקום לזמנם על ידי המבקש; זימונו של ד' לעדות על ידי המבקש נובע מכך שהמנוחה נפטרה ותצהירה הוחלף, אולם ד' לא נתן תצהיר.

ז. טרם הסתיימה הבאת ראיות התביעה, ופרשת התביעה בעיצומה. יש לאפשר את זימון ד'. ישיבת ההוכחות בתיק קמא קבועה ליום 10.7.22 כך שיש מספיק זמן להיערך לעדותו של ד'. לא ייגרם לצד השני כל נזק ממתן עדות זו.

ח. המבקש מבקש להורות כי חקירתו הראשית של ד' תהיה בדרך של חקירה נגדית.

תשובת המשיבים לא ניתנה עד המועד שנקצב

13. בהחלטתי מיום 29.6.2022 הוריתי על מתן תשובת המשיבים לבקשה עד היום (6.7.22) בשעה 12:00. זאת לנוכח קיום ישיבת ההוכחות בתיק קמא הקבועה ליום 10.7.2022.

השעה כעת 15:45 ותשובת המשיבים לא ניתנה.

מששכך פסק דין זה יינתן בהתאם למפורט בבקשה ומעיון בתיק קמא, שכבר מוכר לי מרמ"ש קודם, בו אף קיימתי דיון במעמד הצדדים, כמפורט לעיל.

דיון והכרעה

14. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור באופן שיפורט להלן, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

להלן אנמק החלטתי.

15. כאמור לעיל בפרק הרקע, המבקש הגיש את ראיותיו בתיק ואת רשימת העדים מטעמו ביום 7.7.21, עת הייתה המנוחה בחיים. כשמונה חודשים לאחר מכן נפטרה המנוחה, ובית משפט קמא נתן למשיבים אפשרות להגיש תצהיר חליפי בתיק קמא.

ביום 2.5.22 הוגש תצהיר חליפי ע"י משיבה 1, בתם של ד' והמנוחה.

16. ביום 15.5.22 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בתיק קמא, וקבועה ישיבת הוכחות נוספת ביום 10.7.22, במסגרתה אמורים להישמע עדים נוספים מטעמו של המבקש; ביום 21.6.22 הגיש המבקש את הבקשה בתיק קמא, להורות על זימונו לעדות של ד'.

17. מהשתלשלות העניינים ניתן להבין, כי במועד בו הוגשו ראיות המבקש, לא התבקש זימונו של ד' מהעובדה הפשוטה שהמנוחה עודה הייתה בחיים; לדידו של המבקש, הצורך בזימונו של ד' התעורר במיוחד לאחר פטירתה של המנוחה – ועם הגשת התצהיר החליפי של משיבה 1. או אז הבין המבקש כי ד' לא מתכוון להעיד ככל הנראה, והגיש את הבקשה לזמנו כעד מטעמו.

18. סבורני כי יש ממש בטענות המבקש בבקשתו.

מהפן המהותי, נראה לכאורה כי ל-ד' ידע משמעותי בסכסוך המשפחתי, וייתכן שיהיה בעדותו כדי לשפוך אור על הסוגיה קמא;

מהפן הדיוני, הפרוצדוראלי, טרם הסתיימה פרשת התביעה וזימונו של ד' לישיבה הבאה (או לישיבות הבאות) לא יהווה חריגה מסדרי הדין הנוהגים.

19. מכל המקובץ לעיל, אני מורה על ביטול ההחלטה קמא.

המבקש יוכל לזמן את ד' לעדות בתיק קמא, במועד ההוכחות הקרוב (קבוע ליום 10.7.22) או בכל מועד הוכחות נדחה אחר, בהתאם להחלטת השופטת קמא.

20. עם זאת, לא אוכל להיעתר לבקשת המבקש להורות כי חקירתו הראשית של ד' תהיה בדרך של חקירה נגדית. בקשה זו כלל לא התבקשה בתיק קמא וממילא לא נדונה ולא הוכרעה בהחלטה קמא (או בכל החלטה אחרת); מדובר בבקשה דיונית, הנוגעת לדרך קיום דיון ההוכחות ושמיעת העד, ועל המבקש להגישה לבית משפט קמא, שידון ויכריע בה כמיטב חוכמתו.

סוף דבר

21. לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת הערעור כמפורט לעיל בסעיף 19.

22. בנסיבות הענין, ומשלא השיבו המשיבים לערעור, ויש לראות בכך העדר התנגדות למבוקש בו, שוכנעתי לא לעשות צו להוצאות.

המזכירות תחזיר העירבון שהופקד בהליך לידי מפקידו באמצעות בא כוחו.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.