בימ"ש לענייני משפחה ת"א, השופט ארז שני: פס"ד בערעור של אישה על החלטה לפריסת חוב עבר של מזונות של איש (ע"ר 64401-06-22)

<#1#>

נוכחים:

המערערת וב"כ – עורך דין יוסי קמלי

המשיב התייצב

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כבוד הרשמת מיטל דלאל-איינשטיין מיום 17.06.2022, במסגרתה פרסה היא חוב עבר למזונות של המשיב לסך 2,000 ₪ בחודש והוסיפה וקבעה חיוב בגובה 750 ₪ עבור תשלום חוב פיגורים.
2. ההחלטה סיפרה כי למשיב נקבע בעבר צו פריסת חוב על סך 2,000 ₪ לאחר חקירה ובהסכמה בנוסף לדמי המזונות השוטפים, המשיב לא עמד בפריסת חוב העבר ולכן ובשים לב ל"פוטנציאל ההשתכרות" ניתן הצו.
3. המערערת באה בטרוניה על ההחלטה בכמה:
4. לשיטתה של המערערת האמור בהחלטה אינו עולה כדי עמידה בחובת הנימוק, כפי שמחייב הדין.
5. המערערת סוברת כי כדי לקבוע דבר מה הן לעניין פוטנציאל השתכרות והן לגבי עצם פריסת החוב, חייבת היתה הרשמת הנכבדה לקיים דיון, לאפשר למערערת לחקור גם להראות מהם נכסיו ו/או הכנסותיו של החייב והמשיב.
6. עוד טוענת המערערת כי פריסת החוב לתקופה העולה על 80 שנה היא בגדר מעשה בלתי מידתי שאינו יכול לעבור.
7. המערערת הדגישה כי למעשה לא יכולה היתה כלל כבוד הרשמת לעשות את שעשתה, שעה שהמשיב לא עמד גם בתשלומי העבר.
8. המערערת הפנתה גם לסעיף 69ב'1 לחוק ההוצאה לפועל, באומרה כי הפריסה הנטענת לא יכולה היתה לעלות מעל 4 שנים ובוודאי לא יכולה היתה להיפרש על פני 80 שנה ויותר.
9. המשיב לא הגיש עיקרי טיעון ולמעשה כל טענתו היא באמירה כי ההחלטה היא החלטה הגיונית.

........

המשך פסק הדין

1. סבור אני כי דין הערעור להתקבל, בשל שורת טעמים.
2. גם כאשר תוקן חוק ההוצאה לפועל (וראה תיקון 55 משנת 2018), לא בטלו ההלכות שקבע בית המשפט העליון ובהן ע"א 307/12 – בלום נ' הכנ"ר, שם נקבע בין השאר כי פריסת חוב צריכה להיות תכנית תשלומים שתיפרש על פני זמן סביר.
3. המשיב אינו איש צעיר באופן יחסי ופריסה על פני 80 שנה היא פריסה בלתי סבירה, שיש בה כדי להפר את הדין הבסיסי האומר שפריסת חוב נועדה בראש ובראשונה לגרום לפירעון החוב ולא להפיכתו לאי תשלום.
4. מצבים של הפטר מחוב מוכרים בפקודת פשיטת הרגל ואולם, פריסת חוב בהליכי הוצאה לפועל לא נועדה לשמש תחליף להליכי פשט"ר, ומי שאינו זכאי להליכי פשט"ר ובכלל זאת בשל היות החוב חוב מזונות, עדיין חייב לאפשר לצד השני לחקור אותו אודות נכסיו והכנסתו, גם כדי שאפשר יהא לגלות ולטעון להברחת נכסים, לקיומם של נכסים, לקיום פוטנציאל השתכרות אחר וכו'.

1. על כולנו מקובל, למשל (וראה ע"ר (ירושלים) 874-03-15) כי פסק דין למזונות יכול להשתנות בשל שינוי נסיבות. אלא שהפיכת הליכי ההוצאה לפועל להליכים של בדיקת שינוי נסיבות כפעם בפעם, קל וחומר ללא דיון ובדיקה היא בלתי סבירה לחלוטין.
2. אם נעיין בסעיפי החוק, אזי סעיף 69א' מבקש חקירת יכולת כתנאי להסדר תשלומים וגם אם תגיד שאין צורך בחקירת יכולת במקרה מזונות, אזי בשינוי כזה של המזונות לפריסה על פני 80 שנה וכאשר הרשמת מציינת בהחלטתה מה פוטנציאל השתכרות המשיב כיום, היא בלתי סבירה לחלוטין ללא קיום דיון.
3. סעיף 69ב'1 לחוק, שעניינו תשלום שיעורי חוב עבר במזונות, מחייב את הרשם הנכבד לקיים חקירת יכולת, גם לברר ולאזן את הפגיעה האפשרית בזוכה כפי שהוצגה לו בעמדת הזוכה.

כאמור, בחוב עתק כפי הקיים כאן לא ניתן לקבל החלטה על פריסת חוב למשך 80 שנה ויותר ללא קיום דיון ושמיעה.

1. סעיפים 69ב'1ג' ו- 69ב'3 לחוק לא נענו גם הם, שהרי המשיב עצמו טוען כי לא עמד בפירעון תשלומי עבר יותר מחודשיים ימים ואילו הרשמת הנכבדה לא קבעה מהן הנסיבות החריגות והמיוחדות בגינן נפרס החוב על פני עשרות בשנים ובחוסר סבירות, שהרי ברור כי בצורה זו לא יסתיים פירעון החוב לעולם.

1. נסיבות חריגות יכולות היו להיות אם למשל היתה משתכנעת הרשמת, לאחר דיון, כי אין טעם גם לנקוט הליכי פשט"ר ואולם דיון כאמור לא התקיים וממצאים עובדתיים לא נקבעו.
2. סעיף קטן ד' מבקש מן הרשמת לתהות על שינוי נסיבות בתקופה שלאחר מתן פסק הדין וקיומו של הסבר סביר לאי קיום פסק הדין, אך כזאת לא פורט כלל בהחלטה.
3. גם אם בעבר היה הסדר בו לא עמד החייב, אין הסדר כזה גם אם הגיעו אליו לאחר חקירה בעבר, מהווה טעם שלא לקיים היום דיון לצורך פריסה חדשה.
4. סעיף י'1 לחוק למשל, מבקש מרשמת ההוצאה לפועל להשתכנע ששינוי הנסיבות לא היה בשליטת החייב, אך לא תמצא לך בהחלטה הסבר, גם לא מילה מדוע כך נוכחה היא הרשמת הנכבדה.

לא תמצא לך גם בפסק הדין כי על-פי סעיף י'2 לחוק אזי המשיב עמד בתשלומים תקופה ממושכת – ההפך הוא הנכון.

אומר סעיף יא2 לחוק כי אם לא שילם חייב שני תשלומים של חוב שוטף, יבטל הרשם את חוב העבר כליל ולא מצאתי בהחלטה התייחסות לסוגיה זו.

1. צר לי, אך סבור אני, כעיקר לפסק דין זה, כי פריסה של חוב עבר מחייבת דיון וקביעת ממצאים קודם לכן בהתייחס לדין.
2. בנוסף סבור אני, בהסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון, שכל סטיה מעבר ל- 4 השנים מחייבת לפחות הנמקה מיוחדת לאחר דיון והיא עומדת במגבלה של פריסת החוב לתחום זמן סביר שיוכל הזוכה לראות את עיקר הפירעון ולא ייווצר מצב בו יהפוך רשם ההוצאה לפועל את פסק הדין ל"כלי ריק", ללא הליכי פשיטת רגל.
3. הערעור מתקבל.
4. החלטת כבוד הרשמת בטלה.
5. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך 5,000 ₪.
6. הפיקדון יושב למערערת, על-ידי בא כוחה.
7. אני מתיר פרסום פסק דיני זה, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ח תמוז תשפ"ב, 17/07/2022 במעמד הנוכחים.