בימ"ש מחוזי ת"א, השופטת יעל בלכר: החלטה שעניינה חובת התובע לבסס את הסמכות העניינית בתובענה לסעד הצהרתי (ת"א 64438-01-22)

1. התובעת הגישה תובענה לסעד הצהרתי להצהיר על חובת העירייה לקיים הסכם שנחתם עמה ולאפשר לה לבצע סלילת רחוב ומדרכה תמורת תשלום לפי הוראות ההסכם, במועד שיאושרו בעתיד תוכניות סלילה וייקבע תוואי הדרך. לפי האמור בתביעה, לא ניתן להעריך את שווי התובענה, שכן טרם גובש תוואי הדרך וטרם נקבעו תוכניות לביצוע; אין מידע הכרחי בדבר רוחב והיקף הכביש והמדרכה, "השווי הכספי מצוי בערפל וכל השערה תהא טובה כאחותה". על כן סבורה התובעת כי הסמכות ליתן סעד הצהרתי כקבוע בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (חוק בתי המשפט), נתונה לבית משפט זה, בתוקף סמכותו השיורית.
2. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעת, שהיא חברה קבלנית, יכולה להעריך את עלויות הסלילה ולגזור מהן את שווי התביעה והרווח הצפוי לה (לשיטתה). כן ציינה כי ניתן להעריך את שווי התובענה באופן גס ולא מחייב בשלב זה. מדובר באורך כביש של כ- 370 מ"ר ורוחבו לפי התכניות התקפות במועד החתימה על החוזה 10 מ' (8 מ' כביש ו- 2 מ' מדרכה). עלות הסלילה כ- 320 ₪ למ"ר בממוצע ובסך הכל 1,200,000 ₪, הרווח לטענת תובעת צ"ל 15% מהעלות ולכן, שווי התובענה (המוכחש) הוא כ- 180,000 ₪ והסמכות נתונה לבית משפט השלום.
3. בהמשך לאמור התבקשה התובעת להבהיר סמכותו של בית משפט זה "משלפי הסכומים הנקובים בכתב ההגנה גם אם יוכפלו פי 10 - עדיין תיוותר התביעה בתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום" (החלטת כב' סגנית הנשיא, השופטת שבח, מיום 17/4/22).
4. התובעת הגיש הבהרה והתיק הועבר לטיפולי, לרבות לצורך הכרעה בסוגיה זו.
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורני כי התובענה מצויה בתחום הסמכות של בית משפט השלום ואני מורה על העברתה בתוקף הסמכות לפי סעיף 79 לחוק בית המשפט.
6. תחילה אניח יסודות ראשונים. "סעד הצהרתי" אינו צמד מילות קסם שפוטר את התובע מחובתו להעריך את שווי התובענה, כנדרש (גם) לצורך קביעת הסמכות העניינית (ראו תקנה 10(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 המחייבות לכלול את שווי נושא התובענה, לצד החובה לפרט את העובדות המקנות סמכות לבית המשפט, כקבוע בתקנה 11(4)). כבר נקבע לא-אחת כי "תובענה לסעד הצהרתי לא בהכרח תסווג כתובענה שלא ניתן להעריך את שוויה" (רע"א 6681/17 רשות המיסים נ' Three D Investments Ltd). כפי שהובהר ברע"א 6500/19 גבריאל נ' אשד, על התובע להעריך את שווי התובענה ולשכנע כי זה מוציאה מגדר הסמכות של בית משפט השלום (ניתן ביום 7/5/20, להלן: עניין גבריאל. ראו פסקאות 28 ואילך. ראו גם רע"א 4643/20 שטרן נ' חברת בנק הדואר מיום 8/7/20, פסקה 6). כפי שנקבע בעניין גבריאל בדרך כלל ניתן להעריך ולו באופן גס את שווים של האינטרסים שלשם הגנתם נדרשים סעדים שאינם כספיים ולגזור מהם את ערכו של הסעד המבוקש. אם נדרש, במקרים מאתגרים יותר, יש לעשות שימוש בכלי של אומדן לצורך הערכת השווי; ואין התובע יכול לפטור את עצמו מחובה זו בנקל או בטענה כללית וסתמית, שאינו יודע להעריך את השווי של התובענה (שם, פסקאות 33-34. ראו גם החלטתי בת"א 7083-12-19 יוסף חיים (ייבוא ושיווק) בע"מ נ' הקונטיינר רן פיינה בע"מ מיום 15/12/19).
7. ביישום הדין לענייננו, סבורני כי מקומה של התביעה בבית משפט השלום.
8. כאמור, לטענת התובעת מדובר בתובענה לסעד הצהרתי, שלא ניתן להעריך את שוויה. התובעת הסתפקה בניסיון לבסס את הטיעון שהשווי המדויק לא ניתן לקביעה בשלב זה וכן, ביקשה לנגח את שווי התובענה כפי שהוצג ע"י הנתבעת (180,000 ₪ לפי התחשיב הנ"ל). התובעת טענה, בין היתר, כי טרם גובשו תוכניות ואין מפרט, כך שלא ניתן לכמת את עלות הביצוע; כי הרווח הצפוי אינו 15% כנטען; כי עלויות הסלילה שציינה הנתבעת אינן נכונות; כי לא הוגש תמחיר הנדסי לתמיכה בטענות הנתבעת ולא הוגשה חו"ד; כי לא ניתן על יסוד הנחות תיאורטיות וללא תיעוד וראיות לבסס טענת חוסר סמכות ועוד.
9. דומה כי התובעת בטיעוניה נתפסה לכלל טעות בסברה כי הנטל הוא על הנתבעת להוכיח כי אין הסמכות נתונה לבית משפט זה. אלא שעל פי הדין, הנטל הוא על התובעת לבסס במסגרת כתב התביעה את הסמכות העניינית וללמד, כי השווי המוערך של הסעד שאינו כספי, סביר שיעלה על השווי של 2.5 מיליון ₪, ולו על דרך של אומדן או הערכה. כאמור, לא עלה בידה של התובעת לעשות כן. למותר לציין כי אף אין לקיים מעין "משפט זוטא" בסוגיה זו ובוודאי שאין על הנתבעת להמציא חוות דעת או ראיות אחרות לצורך קביעת הסמכות (ראו פסקה 35 לפסק הדין בעניין גבריאל הנ"ל).
10. מעבר לניסיון למצוא פגמים בתחשיב/אומדן הנתבעת, לא הציגה התובעת כל אומדן, תחשיב או הערכה מטעמה, על מנת להניח, כנדרש, יסוד לכך ששווי התובענה עולה על גבול הסמכות של בית משפט השלום. דומה כי הדבר מדבר בעד עצמו. מכל מקום, לא עלה בידי התובעת להניח כל תשתית לכך ששווי התובענה עולה על סך של 2.5 מיליון ₪; ועיון בטיעוניה של התובעת אף מחזק את המסקנה שאין השווי עולה על סכום זה, הגם שאינו ידוע במדויק. הטענה כי לא ניתן לקבוע את השווי במדויק, אף היא, אין בה כדי להועיל לתובעת. שכן במקרים שבהם לא ניתן להעריך במדויק את שווי התובענה אך ברור, כי אפילו בהערכה גסה שוויה לא עולה על 2.5 מיליון ₪ - כפי שהדבר בענייננו - התביעה היא בסמכותו של בית משפט השלום (עניין גבריאל, פסקה 40). כפי שציינה כבר כב' הש' שבח בהחלטתה הנזכרת לעיל, אין מדובר במקרה גבולי או אף קרוב לכך (הנתבעת העריכה את השווי בסך של 180,000 ₪). אלה פני הדברים גם אם אתייחס לעלות הסלילה של הכביש והמדרכה (להבדיל מאומדן הרווח הצפוי לתובעת), שהוערכה ע"י הנתבעת בסך של 1.2 מיליון ₪. זהו, אפוא, מקרה שבו ברור, גם בהערכה גסה, כי שווי התובענה אינו עולה על 2.5 מיליון ₪.
11. סוף דבר: מכל המקובץ, התובענה מועברת לבית משפט השלום.

המזכירות תמציא לצדדים

המזכירות תעביר את התיק ותמציא העתק ההחלטה לכב' נשיא בתי משפט השלום בתל אביב

ניתנה היום, ב' סיוון תשפ"ב, 01 יוני 2022, בהעדר הצדדים.