ביהמ"ש המחוזי חיפה, אב"ד שופט סארי ג'יוסי, שופטת עפרה אטיאס, שופט ניצן סילמן: פס"ד הדן בסוגייה היכן יילמד קטין כאשר הוריו מתגוררים בישובים אחרים (עמ"ש 64907-08-22)

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 64907-08-22 א. נ' ב.

לפני הרכב כבוד השופטים סארי ג'יוסי [אב"ד] עפרה אטיאס ניצן סילמן

בעניין הקטינה:	ג'.
המערערת בעמ"ש 64907-08-22 (המשיבה בעמ"ש 14886-09-22)	א. ע"י ב"כ עוה"ד ז. הבר
נגד
המשיב בעמ"ש 64907-08-22 (המערער בעמ"ש 14886-09-22)	ב. ע"י ב"כ עוה"ד ע. הראל

שני ערעורים על פסק-דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת הילה גורביץ'-עובדיה), מיום 24.8.22 בתיק תלה"מ 35806-01-22.

פסק-דין

1. ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת הילה גורביץ' עובדיה) מיום 24/8/22 בתיק תלה"מ 35806-01-21. לצרכי הנוחות תיקרא המערערת 'המערערת' או 'האם' או 'האישה' והמערער שכנגד יקרא 'המשיב' או 'האב' או 'האיש'.

2. רקע בקליפת הלוז- הצדדים נישאו זל"ז בספטמבר 2016 ומנישואיהם נולדה להם בתם, ילידת 2017.

3. הצדדים תחילה התגוררו בת"א, אך לבקשת המערערת לעיל עברו לחיפה. סמוך לאחר מכן גבה טורא בין הצדדים, והם התגרשו זמ"ז; למערערת כיום בן-זוג והיא רכשה בית באחד ממושבי חוף-הכרמל והעתיקה מגוריה לשם; האב ממשיך ומתגורר בחיפה.

4. מאז 2018 מתנהלים הליכים בין הצדדים; למעשה, עסקינן בקטינה כבת 5, אשר הליכים בעניינה מתנהלים כארבע וחצי שנים; יש בכך ללמד על הורות הצדדים והקונפליקט עמו נאלצת הקטינה להתמודד.

5. על מנת לנסות לפתור הקונפליקט באמצעים לבר משפטיים, מתוך רצון לשקף לצדדים טובת הקטינה, מונתה פרופ' תרצה יואלס כמומחה מכריע בנקודות מסוימות; כפי שהעיר בית המשפט קמא בפסק דינו, בעצב, המינוי לא סייע בהפחתת עצמת הקונפליקט.

6. בין הצדדים מתנהלים זמני שהות נרחבים עם הקטינה (הסדר מיום 17/1/21).

7. המחלוקת בין הצדדים ניטשת לכאורה על מעבר מקום המגורים, אך בית המשפט קמא דק פורתא עת ציין כי אין מדובר במחלוקת של ממש לענין המגורים, כי אם מחלוקת לעניין 'מרכז החיים', ולמעשה- מוסד החינוך בו תתחנך הילדה. מדובר בקטינה האמורה לשהות בגן חובה טרם עלייתה לבית הספר.

8. לשם בחינת הסוגיה מונה מכון 'התבוננות' והמלצת חוות הדעת הייתה כי הקטינה תתחנך במערכת החינוך של יישובי הכרמל; עוד הומלץ כי האב ירשום הקטינה לחוג בחיפה, שם הוא מתגורר. בהמשך נשלחו למומחית שאלות הבהרה והיא נחקרה על חוות דעתה; גם פרופ' יואלס נחקרה.

9. ביום 24/8/22 ניתן פסק-דינו של בית המשפט קמא. בית המשפט קמא ציין, כי קביעת מוסד חינוך היא חלק מהותי מאפוטרופסות ההורה; לפיכך- ככלל, קביעת המוסד תיעשה ע"י שני ההורים, בהסכמה, כשבהעדר הסכמה יכריע בנושא בית המשפט, בהתאם לעיקרון טובת הילד (סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962).

10. בית המשפט קמא ציין, כי נוכח ש'טובת הילד' היא מושג עמום שיש לצקת בו תוכן, קיימים מספר אבני בוחן לקביעת טובה זו; בין היתר שמירת הקשר בין הקטין ובין כל אחד מההורים, נכונות ההורה לאפשר זאת, רצון הקטין (בהתאם לגילו ולבגרותו), ועוד.

11. בית המשפט קמא מצא כי קיים בסיס לטענות האב 'כי שינויים במציאות המשפחתית יכול ויביאו לפגיעה בקשר בינו ובין הקטינה' (סעיף 14 לפסק).

12. בית המשפט קמא מצא, כי האם אינה מכירה במעמד האב כראוי, ממעטת לשתף אותו ואינה נותנת בו אמון, וזאת חרף שמומחים וגורמי טיפול מצאו האב ראוי, מיטיב ואוהב. מכאן סבר בית המשפט קמא כי 'יש לשמר מסגרת פיזית נוחה לקיומה של הורות שוויונית'.

13. עוד ציין בית המשפט קמא כי להבנתו 'המומחית טעתה עת סברה שקיימת מסגרת חינוכית בתוך מושב .... (אגב הפניה לחקירת המומחית העוסקת בבית ספר אזורי).

14. עוד שלל בית המשפט קמא המלצות חוות הדעת, מהטעם שהאחאות (לאם ולבן-הזוג נולדה קטינה רכה) אינה טעם המצדיק קביעת מסגרת חינוך לעצמו.

15. מכאן נפנה בית המשפט קמא לבחינת המסגרת החינוך הראויה לטעמו, וקבע כי ראוי שזו תהיה באמצע הדרך בין ההורים (המערערת הגדירה אמירת בית המשפט קמא- 'לשני ההורים לא יהיה נוח באותה מידה').

16. על קביעה זו נסב הערעור והערעור שכנגד.

17. הצדדים הרחיבו בטיעוניהם ולא נותרה אבן שלא הפכו; הצדדים טענו לחלוקת זמנים הורית ומשמעה (מבחינת היקפי נסיעות), היסטוריית מעבר מקום המגורים, טיב המומחית וטיב ההמלצות, מיקום מוסדות החינוך במושב.... ומחוצה לה, שיתוף הפעולה ההורי או היעדרו, משמעות מוסד החינוך לטווח הארוך, משמעות המסגרת החברתית, ועוד ועוד.

18. איננו רואים להרחיב הטיעון. נבהיר- הכרעת בית המשפט קמא ניתנה ביום 24/8/22; ערעור האם הוגש ביום 30/8/22; לאור ששנת הלימודים נפתחת ביום 1/9/22, וניתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין, ראינו לקבוע מועד בבהילות, ביום הראשון שלאחר פגרת בתי המשפט; למחרת הדיון הוגש ערעור האב; מטעמי יעילות, היה ראוי לאחד הדיון וכך עשינו; מועד בהול נקבע גם להשלמת טיעון בערעור זה (ליום 12/9/22).

19. שני הצדדים ניצים ובינתיים הקטינה אינה שוהה במסגרת חינוך; אין לנו אלא להיזכר בשורות המשורר הלאומי "שחה נפשי לעפר תחת משא אהבתכם; אללי כי הייתי איסתרא בלגינכם". משבית המשפט אביהם של קטינים, סבורים אנו כי יש לעשות ההכרעה מיידית על מנת לאפשר לשלב הקטינה במסגרת חינוך באופן מיידי.

20. לאחר ששקלנו הטענות, בחנו הכרעת בית המשפט קמא, חוות הדעת, וההליך קמא, הגענו למסקנה כי יש לקבל ערעור המערערת ולדחות את ערעור המערער שכנגד-המשיב.

21. לאור המפורט בסעיף 19 לעיל, רואים אנו לעשות ההכרעה נקודתית, על דרך הקיצור.

22. צודק בית המשפט קמא כי מקום בו שני ההורים לא הגיעו לכדי הסכמה בנושא המסור לאפוטרופסותם, יכריע בנושא בית המשפט לפי עיקרון טובת הקטין; לטעמנו, המבחנים אותם קבע בית המשפט קמא (בחלקם הגדול מבחנים המיועדים להכרעה בהעתקת מקום מגורים, ובמיוחד במרחקים גדולים בין ההורים), והתוצאה אליה הגיע, אינם מגשימים טובת הקטינה אלא עוסקים בטובתם ונוחותם של ההורים ומעמדם ההורי.

23. בית המשפט קמא עשה מעין משפט שלמה בין ההורים- בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה – גזרו". עיקרון היעדר הנוחות ההדדית; אשר היה מותר לחכם מכל אדם, נעשה מתוך ראייה כי ה'גזרו' לא יבוצע; כלומר הנחת המוצא הייתה כי הורה ישכיל להעדיף טובת קטין על פני 'גזרו'; כאן, ה'גזרו' הפך להכרעה; הדבר בלתי אפשרי.

24. כפי שציין בית המשפט קמא טובת הקטינה היא שעל הפרק; עיקרון אי הנוחות ההדדית הוא עיקרון העוסק בנוחות הורים אך לא בטובת קטינה; עיקרון אי הנוחות יכול להביא לכדי אבסורד, אם נקבע כי הורה המתגורר בת"א והורה המתגורר בחיפה יחנכו ילדיהם בחדרה; הנוחות ההורית תוגשם אך הנזק לילד ניכר.

25. השיקולים עליהם יש לתת הדעת אינם נוחות הורית אלא נוחות קטינה וטובתה- בין היתר נגישות הקטינה למוסד החינוך; הסביבה החברתית (האם מוסד החינוך יגשים יצירת סביבה חברתית עמה תוכל לבלות); הסביבה החינוכית (השכבה עמה תלמד הלאה); הסתגלות למקום (בהנחה שהמוסד החינוכי משולב עם העתקה, כמו כאן); זרם החינוך (חילוני או דתי בהתאם להשקפות ההורים); צרכים מיוחדים של הקטין או יכולות מיוחדות של הקטין והתאמת מסגרת החינוך אליהם.

26. בחינת שיקולים אלו, לטעמנו, אינה יכולה להביא לתוצאה של 'אמצע הדרך'.

27. לקטינה למעשה שני בתים בהם היא חולקת זמנה; יש לעשות על מנת שמסגרת חינוך תהיה קרובה לבתים, למען נוחות הקטינה; אם הדבר יטיל נטל על מי מההורים, ועדיין יגשים נוחות הקטינה, נזכור כי טובת הקטינה עיקר.

28. יש לאפשר לקטינה ליצור מסגרת חברתית שתלווה אותה בהמשך הדרך; אם הקטינה תגדל במושב ...., ותמשיך אח"כ לבית ספר, יש לעשות על מנת שבני הגן ימשיכו; כלל לא ברור אם מוסדות אמצע הדרך יאפשרו זאת.

29. יש לאפשר לקטינה מעגל חברתי שיבוא לבקרה; הכוונה כי חברים וחברות שתכיר בגן יוכלו לבקר; ספק אם חברים מ'אמצע הדרך' יגיעו לבקר בישוב מרוחק; אין ספק כי חברים מהמושב יגיעו לבקר במושב וכך גם לגבי חיפה.

30. מקום בו מסגרת החינוך נבחרת אגב העתקה, יש עדיפות למסגרת החינוך הקרובה להעתקה; הטעם לכך כי טובת הקטינה מחייבת לאפשר לקטינה להשתלב בסביבה לאחר ההעתקה; כלומר להכיר סביבה חברתית הקרובה להעתקה.

31. להבנתנו, כפי שעלה בדיון- מסגרת החינוך לשנה"ל הקרובה נמצאת עשרות מטרים משער המושב, בישוב .... הסמוך למושב ...., אף צמוד לו, ולטענת המשיב, מרחק נסיעה של חמש דקות.

32. אין בטעמים אותם מנה בית המשפט קמא, כדי להצדיק סטייה מחוות הדעת; כידוע- המלצת מומחים שמינה בית המשפט בעלת מעמד מיוחד ונדרשים טעמים נכבדים לסטות ממנה; אי הסכמה עם נושא האחאות, שאלת מיקום מוסד החינוך וכיו"ב, אינם מצדיקים לטעמנו סטייה מחוות הדעת. אשר למעמד ההורי- מוסד החינוך אינו הדרך להקנותו.

33. טיב המומחים והכשרתם הוא נושא המסור לבית המשפט; קשה לקבל כי בית המשפט יעיר לגבי הסמכת המומחה רק לאחר קבלת חוות הדעת ושאלות ההבהרה, במסגרת פסק-הדין.

34. על כן בשילוב הקטינה במסגרת החינוך בגבע כרמל לשנה"ל הקרובה יתרונות המגשימים טובת הקטינה, באופן העולה על כל פתרון אחר, גם אם הדבר פוגע בנוחות ההורים או במי מהם.

35. כמה נקודות רואים אנו להטעים טרם נעילה.

36. ראשית, מדובר במסגרת זמנית, לסיוע לקליטת הקטינה לאחר העתקת מקום המגורים; ראוי כי שני ההורים ישקלו העתיד לטווח הארוך, ואולי יפנימו כי הכרעת בית המשפט בשאלות כגון דא היא ברירת מחדל; המחוקק ראה הורות מיטיבה ככזו בה ההורים מצליחים להגיע להסכמה ורק בהיעדר הסכמה יש להביא הסוגיה בפני בית המשפט; אם חפצים ההורים להגשים טובת הקטינה, טרם כל דבר אחר יכירו בכך כי הסכמה היא שתעשה כן (ודוגמה טובה לכך היא ביקוריהם בבית האחר, והשפעת הביקורים על הקטינה כפי שעלה מהתיק).

37. שנית, מסגרת חינוך, כאשר הפער הוא 20 דקות נסיעה, אינה קובעת טיב הקשר בין הורה לילדו; מחקרים, ניסיון, והיגיון הדברים נותנים, כי לא היקף הזמן אלא איכותו הם שקובעים ההורות.

38. שלישית- הורות נמדדת ביכולת להכיר בצורך של הילד (הילדה במקרה כאן) להיות בקשר מיטיב עם ההורה האחר; ככל שהורה מחבל בקשר שכזה, מעיד הדבר יותר מכל על הורותו הוא; על כן אם יתרשם בית המשפט קמא כי הורה אינו מתפקד כמצופה ממנו, התרופה לכך היא לתת מעמד להורה הנפגע, תוך הרחבת מעמדו, זמני השהות, והפעלת סמכות במידת הצורך, כמובן תוך שמירה על טובת הקטינה כערך נפרד.

39. רביעית- להבנתנו, מדובר בשני הצדדים אשר הנכסים בהם הם מתגוררים הנם נכסים בבעלותם; יש בכך לפחות לתת פתח תקווה, כי הנדודים תמו, וכי שאלות של העתקה לא תידרשנה; יש לעשות על מנת לחלוק נטל הסעות ובכך להגשים נוחות ההורים להבדיל מנוחות הקטינה.

40. חמישית- כפי שציינו לעיל- הורות אינה נעשית בבתי המשפט; ההליכים בין הצדדים ארוכים ורבים, ועולמה של הקטינה נסב סביב קונפליקט משפטי מתחדש; השאלה אינה מי צודק, אלא איך תגדל הקטינה ואיך תתפוס את הוריה; ישקלו ההורים להניח נשקם, ויגלו כי חרף המרחק, מסגרת החינוך, והדעות השונות, יטיב הדבר עם בתם.

41. כאמור, סופו של דבר רואים אנו להורות כי לשנה"ל הנוכחית (2022-2023) תתחנך הקטינה במושב .....

בנסיבות העניין, על אף התוצאה, מורים כי כל צד ישא בהוצאותיו.

מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים ופרטים מזהים.

ניתן היום, י"ז אלול תשפ"ב, 13 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.

ס. ג'יוסי, שופט [אב"ד]		ע. אטיאס, שופטת		נ. סילמן, שופט