בימ"ש לענייני משפחה חיפה, השופט טל פפרני: פס"ד שעניינו תביעה רכושית, שמירה על זכויות ופירוק שיתוף (תלה"מ 65349-09-19)

עניינו של פסק דין זה, תביעה רכושית על פי חוק יחסי ממון, שמירה על זכויות ופירוק שיתוף.

העובדות הרלוונטיות לעניינינו:

1. הצדדים ילידי 1966, כבני 56 כיום, יהודים נישאו זל"ז בתאריך 20.2.1988. יחסי הצדדים עלו על שרטון והם התגרשו זמ"ז ביום 24.5.2020. לצדדים שלש בנות, כולן בגירות.
2. עיקר הנכסים עליהם נסובה התביעה דנן הם : דירת מגורים הרשומה ע"ש הצדדים בחלקים שווים ברח' ...... חדרה, חשבונות בנק, רכב, מיטלטלין בדירת המגורים וזכויות סוציאליות ופנסיוניות ממקום העבודה.
3. ביום 10.2.2020 התקיים דיון ובו הגיעו הצדדים להסכמות הבאות: בגין שווי המיטלטלין ואוסף המטבעות שנטל התובע מבית המגורים בזמן שעזב את הבית, ישלם התובע לנתבעת סך של 10,000 ₪ אשר יקוזז מתוך חלקו בדירת המגורים בעת פירוק השיתוף. עוד הוסכם בין הצדדים באותו מועד כי בית המשפט ימנה מומחה אקטואר לצורך עריכת חוות הדעת ואיזון המשאבים עבור התקופה החל מיום נישואיהם של הצדדים, היינו, מיום 20.2.1988 ועד למועד האיזון, 31.8.2019 (להלן: "התקופה הרלוונטית"). באותו מועד, הוריתי על מינוי שמאי המקרקעין מר דן ברלינר על מנת להעריך את שוויה של דירת המגורים הממוקמת בחדרה ברח' ......... במקרקעין הידועים כגוש ..... חלקה ..... תת חלקה .... (להלן: "דירת המגורים").
4. ביום 18.3.2020 הוגשה חוות דעתו של שמאי המקרקעין וביום 8.6.2020 הוגשה חוות דעת האקטואר.
5. בדיון אשר התקיים ביום 10/6/20 הסכימו הצדדים כי יינתן צו לפירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת, ברח' ....... בית ......., וכי תמורת הדירה תופקד בחשבון ייעודי שיפתח לשם כך, עד סיום ההליכים והכרעה בטענות הצדדים אודות אופן ביצוע האיזון.
6. תלה"מ 65068-02-20: ביום 26.2.2020, הוגשה מטעם התובעת תביעת מזונות ומדור. ביום 6.4.2020 ניתנה החלטתי במסגרת בקשה למזונות זמניים לפיה "...אני מורה כי החל מיום הגשת התביעה, ומידי 1 לכל חודש, יעביר המשיב למבקשת סך של 2,000 ₪. לעת הזו, אינני סבור כי יש לקבוע מסמרות אודות שיוך הסכום האם כחלק מאיזון המשאבים בין הצדדים כולל פער הכנסות או מכל זכות אחרת, ואין בכך משום קביעה כי המבקשת זכאית למזונות אישה". בדיון שהתקיים ביום 10.6.2020, הוצע לצדדים הסדר דיוני לפיו, לנוכח חוות הדעת שהוגשה על ידי המומחה, והעובדה כי בין הצדדים קיימים פערים משמעותיים גם בזכויות הצבורות וגם פערים משמעותיים בהכנסות החודשיות, ולמרות שהצדדים התגרשו, הסכום שנקבע בסך של 2,000 ₪ לחודש ימשיך להיות משולם לנתבעת עד מועד מתן פסק הדין וזאת על חשבון הכספים שיגיעו לנתבעת בין במסגרת איזון המשאבים ובין במסגרת פירוק השיתוף בדירת המגורים. ביום 29.6.2020 ניתנה החלטתי ובה קבעתי כי "בשלב זה, ימשיכו הצדדים לפעול בהתאם להחלטתי מיום 6.4.2020"
7. תלה"מ 1870-10-20: תביעה לדמי שימוש שהוגשה מטעם התובע. לנוכח העובדה כי התביעה הוגשה שלא בהתאם למועדים שנקבעו, ומהנימוקים שפורטו באותה החלטה, הוריתי על מחיקת התביעה בהתאם להחלטה מיום 4.1.2021.
8. ביום 4.1.2021 התקיים דיון הוכחות שבו נחקרו הצדדים והעדים שזומנו מטעמם. ביום 19.1.2021 ניתנה החלטתי שבה הוריתי על הגשת סיכומים. ביום 25.2.2021 הוגשו סיכומי התובע. סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 22.3.2021. סיכומי התשובה מטעם התובע הוגשו ביום 14.4.2021.

טענות התובע בתמצית:

1. דירת המגורים: דירת המגורים לא נמכרה והנתבעת עושה שימוש בלעדי בנכס משותף. התובע עזב את דירת המגורים בחודש 2/21 ומאז מעל שנה, מתגוררת הנתבעת בדירת המגורים מבלי לשלם לתובע כל סכום. יש מקום להתייחס במסגרת התביעה לאיזון משאבים גם להטבה הכספית ו/או החיסכון המשמעותי שזכתה לו הנתבעת על אף שתביעת התובע לדמי שימוש נמחקה וזאת לאור סמכותו של בית המשפט לעשיית צדק. יש להורות על מכירת דירת המגורים לאלתר במסגרת כינוס נכסים, ולמנות את ב"כ הצדדים לכונסות נכסים במשותף.
2. חשבונות בנק: לצדדים שני חשבונות בנק משותפים: חשבון בנק משותף המתנהל בבנק לאומי סניף ..... חשבון ....... וחשבון בנק משותף המתנהל בבנק יהב סניף ..... חשבון ...... הנתבעת ביצעה משיכות שנועדו לבצע הברחת כספים. בחשבון המתנהל בבנק לאומי, נצבר חוב משותף על סך 16,000 ₪. בהתאם לחוות דעת המומחה, עד למועד הקובע, החוב עמד על סך של 14,278 ₪ כך שכל אחד מהצדדים עליו לשאת במחצית מהחוב, היינו, סך של 7,139 ₪. אולם, מאחר והתובע עצמו סגר את החשבון שנוצר ובמשך זמן צבר עוד ריביות עד שהגיע לסך של 16,000 ₪, אזי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,000 ₪ בגין חלקה בחוב שנצבר בחשבון המשותף. על הנתבעת להשיב את כל הכספים ששילם התובע לבדו בגין חובות משותפים.
3. זכויות פנסיוניות וסוציאליות: התובע מקבל את חוות דעת המומחה. האיזון יעשה בהתאם לחוק במועד פירעון הזכות. התובע מסכים לכך שחלוקת הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות תהיה בהתאם לקבוע בחוות דעת המומחה.
4. פערי השתכרות ואיזון נכסי קריירה: טענות בעניין נושא פערי ההשתכרות ו/או התייחסות למוניטין ונכסי קריירה לא עלו כלל במסגרת כתבי הטענות של הנתבעת. נושא זה עלה ביוזמת בית המשפט. במקרה דנן, התובע הוא זה אשר השקיע וטיפח את כושר ההשתכרות של הנתבעת. התובע סיים את מלוא לימודיו לפני הנישואין, לעומת הנתבעת, אשר למדה במהלך הנישואין. אין המדובר "בבת זוג ביתית" על פי הגדרת הפסיקה. הנתבעת ללא ספק, לא ויתרה על הקריירה ו/או על ההשכלה שלה על מנת שהתובע יפתח את הקריירה שלו. במקרה דנן, לא מתקיימים התנאים הקבועים בפסיקה המצדיקים איזון נכסי הקריירה ואין הצדקה לתשלום כלשהו בגין פערי השתכרות.

כפי שעולה מחקירתה הנגדית של הנתבעת, אין לה כל בעיית כשירות שמונעת ממנה לעבוד במשרה מלאה. הנתבעת בוחרת לעבוד פחות שעות. הנתבעת לא התייחסה שיש לה בעיה רפואית שמונעת ממנה לעבוד במשרה מלאה. להיפך, הנתבעת טענה כי אינה עובדת במשרה מלאה כי היא רוצה ליהנות מהחיים.

1. רכב: בהתאם לחוות הדעת, מגיע לתובע מחצית משווי הרכב אשר תופחת מהסכום שעל התובע להעביר לנתבעת בגין הנכסים הנזילים או לחילופין, יש להורות כי על הנתבעת להעביר סך של 4,050 ₪ לידי התובע. שווי הרכב 8,100 ₪.
2. מיטלטלין: חרף החלטת בית המשפט, לא בוצעה חלוקת מיטלטלין. כך שהנתבעת נותרה כמעט עם מלוא המיטלטלין המשותף בבית, שעה שהתובע נאלץ לרכוש ריהוט חדש.
3. כסף זר שהיה בכספת: הכספים ניתנו במתנה על ידי הוריו. המדובר בנכס לא מאוזן. לנתבעת אין זכות בהם ולכן יש לחייב את הנתבעת במסגרת איזון המשאבים בתשלום של 30,000 ₪ בגין הכספים שלקחה מהתובע.

טענות הנתבעת בתמצית:

1. דירת המגורים: יש להורות על מכירת דירת המגורים. הנתבעת הביעה נכונות לרכוש את הדירה במחיר של 1,300,000 ₪ ביחס של 30%-70%. ככל ויוחלט למנות כונס נכסים אזי יש למנות את שני ב"כ הצדדים. בכל הנוגע לאופן חלוקת הכספים שיתקבלו (להלן : "התמורה"), נטען, כי בית המשפט מתבקש להפעיל את סמכותו ושיקול דעתו כאמור בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולהורות על ביצוע חלוקה אחרת ש "אינה שוויונית" של דירת המגורים. יש לחלק את כספי התמורה ביחס של 70% לטובת הנתבעת ו 30% לטובת התובע.

1. חשבון בנק: הצדדים כיסו את החובות בבנק בטרם החשבון ועל כן אין יתרות חוב לאיזון.
2. זכויות פנסיוניות: יש לאמץ את חוות דעת המומחה, בשים לב לכך שהתובע ויתר על חקירתו של המומחה ועל כן יש לאמץ את קביעותיו בהתאם לחלופה ב' - ביצוע איזון בהתאם להוראות החוק.
3. איזון קרנות השתלמות נזילות על שמו של התובע: יש לאמץ את חוות הדעת בכל הנוגע לזכויות הנזילות, יש להעביר באופן מידי כאמור בסע' 3א' ו ב' לחוות דעת המומחה.
4. נכסי קריירה ופערי השתכרות: בין הצדדים אין שוויון. בין הצדדים נוצר פער עצום בהכנסות חרף השכלתם הזהה וזאת בשל הקרבת חייה של הנתבעת לשלושת הבנות. הנתבעת מהנדסת בהכשרתה ואחות במקצועה כיום, מצאה עצמה מקריבה, שנים ארוכות לטובת הבית. עת שהתובע, עבד והתקדם במשרות, טס המון לחו"ל במסגרת עבודתו וכיום הוא עובד בחברת הייטק ומשתכר משכורת גבוהה מאוד.

יש לאזן את הזכויות בהתאם לחוות הדעת בשל הפערים העצומים שנפערו ביניהם. במקרה דנן, מוצדק להיזקק לחלוקה של נכסי קריירה מאחר ומדובר במקרה מובהק שבו נוצר פער ממשי בכושר ההשתכרות. הנתבעת מסוגלת מבחינה רפואית לעבוד במשרה חלקית. יש לאשר את חוות דעתו של המומחה כאמור בסעיף 4(יג) לחוות הדעת. כך שיש להורות לתובע להעביר לנתבעת סך (מהוון) של 212,870 ₪.

1. טענות נוספות: הוכח כי התובע לקח לאורך השנים סך של 2.5 מש"ח כך שיש לקחת בחשבן סך זה, במסגרת איזון המשאבים [ראה סע' 3 לסיכומי הנתבעת], התובע משך מזומנים והבריח כספים. התובע נהג כנגדה בטרור כלכלי [ראה עמ' 3 לסיכומיה] . יש לאזן סך של 20,000 ₪ הוצאות עבור חובות בגין נטישת התובע את הבית, סך של 4,050 ₪ וסך של 27,000 ₪ חצי מהוצאות הרכב של הנתבעת עקב הפרידה, סך של 10,000 ₪ בגין אוסף המטבעות של התובע שנרכש במהלך הנישואין וסך של 30,000 ₪ מזונות שהתובע לא שילם במשך יותר משנה [ ראה סע' 10ג' בעמ' 7 לסיכומי הנתבעת].

הסוגיות שבהן נדרשת הכרעתי הן כדלקמן:

1. אופן חלוקת התמורה שתתקבל ממכירת דירת המגורים
2. אופן ביצוע איזון המשאבים
3. קיזוזים וניכויים מתוך הכספים שיתקבלו.

ראיות הצדדים:

1. התובע: חקירתו הראשית של התובע נערכה בתצהיר שהוגש וסומן ת/1. התובע העיד כי הוא טיפל הן בנתבעת והן בבנות [ש' 6-9 בעמ' 18]. עת נשאל התובע לגבי ההלוואה בסך של 60,000 ₪ שלקח ביולי 2019 [ש' 5 בעמ' 19], השיב כי הנתבעת השאירה את חשבון הבנק המשותף ביתרת חובה בסך של 25,000 ₪, במועד תחילת הליך י"ס בשנת 2018. הכסף שהיה בחשבון הבנק נעלם והתובע, מניח כי הנתבעת פעלה כך על מנת שלא יהיה ביכולתו של התובע לשכור שירותי עו"ד [ש' 8-12 בעמ' 19]. התובע ביקש הלוואה פרטית בסך של 20,000 ₪ שאינה קשורה לנתבעת [ש' 13-14 בעמ' 19]. לאחר שחזרו הצדדים, המשיך התובע לשלם הוצאות הבית כך ללא השתתפות מצד הנתבעת והחשבון נכנס ליתרת חובה. התובע נאלץ לקחת הלוואה. [ ש' 14-16 בעמ' 19]. התובע אישר בחקירתו כי ההלוואה בסך של 60,000 ₪ נלקחה מהחשבון הפרטי [ש' 31 בעמ' 19]. לדבריו, כל הכספים והמזומנים שקיבל מהוריו, נלקחו על ידי הנתבעת [ש' 9-10 בעמ' 19]. בכספת היו כספים מסוג מט"ח, בעיקר מטבע מסוג יורו, קצת שקלים וקצת דולרים, כך שאם הכספים יומרו לש"ח אזי המדובר בסך של 30,000 ₪ [ש' 10-11 בעמ' 19]. עת נשאל בשנית, מדוע נלקחה הלוואה בסך של 60,000 ₪ [ש' 5 בעמ' 20], השיב התובע, לצורך החזרת ההלוואה בסך של 20,000 ₪ שאינה קשורה לנתבעת ולצורך כיסוי יתרת החובה בסך של 18,000 ₪ בחשבון הפרטי שלו [ש' 6-7 בעמ' 20].
2. התובע אישר כי יש לו תחביב לאיסוף מטבעות [ש' 34-35 בעמ' 20]. התובע הכחיש כל טענה בדבר הברחת כספים [ש' 31 בעמ' 21]. עת נשאל התובע לגבי משיכות המזומנים שנמשכו מכרטיס האשראי שלו [ש' 17 בעמ' 22], השיב כי המדובר בממוצע בסך של 2,000 ₪ כך שאין המדובר בסכומי עתק [ש' 18-21 בעמ' 22]. התובע המשיך והעיד כי כל מה שהיה לו, היה לטובת המשפחה [ש' 24 בעמ' 22] וכי כל המשכורת הייתה נכנסת לחשבון המשותף [ש' 26-27 בעמ' 22]. בהמשך חקירתו של התובע העיד כי הייתה כספת משותפת כאשר אף פעם לא הייתה לו כספת פרטית [ ש' 31-32 בעמ' 25] . בכספת המשותפת היו דרכונים, מסמכים, תכשיטי הנתבעת ומעטפה שיש בה כספים שקיבל התובע מהוריו [ש' 1-3 בעמ' 26].
3. העדה הגב' xxxxx (הבת): ביום 4.1.2021, ניתנה החלטה במעמד הדיון, לפיה, נעתרתי לבקשת התובע לחקירת בתם המשותפת של הצדדים, חיילת משוחררת. הבת העידה, שהיא מכירה את שני הצדדים ויודעת כיצד כל אחד התנהג [ש' 11-12 בעמ' 14]. התובע מבליג וסולח [ש' 13 בעמ' 14]. עת נשאלה הבת לשאלת בית המשפט, האם יש לה ידיעות אישיות בכל הנוגע לוויכוח הכספי בין הצדדים, השיבה " אני רוצה להגיד שמעולם לא היה חסר לנו משהו בבית. תמיד קיבלנו מה שרצינו" [ש' 14-15 בעמ' 14]. הוסיפה הבת והעידה "היינו בחוגים, הייתי בכדורסל, כדורעף, ריקוד, שחמט, אחותי הייתה בחוג משפטים. היינו טסים לחו"ל, כמעט פעם בשנה, בערך" [ש' 16-17 בעמ' 14]. בכל הנוגע לשימוש במזומנים העידה הבת " ...בזמן האחרון שאני הייתי גרה בבית תמיד כשהיינו הולכות לקניות או לרופאים או בילויים היא הייתה משלמת במזומן. אני לא יודעת מאיפה הכסף המזומן. אמא שלי שכירה ואבא שלי שכיר. אף אחד לא עבד במקום עבודה אחר, לא שידוע לי" [ש' 19-22 בעמ' 14]. לגבי הרכב, לדברי הבת הנתבעת נהגה ברכב שקיבל התובע ממקום העבודה בזמן שהתובע נוהג ברכב מסוג הונדה ונוסע לעבודה ברכבת [ש' 24-25 בעמ' 14]. לדבריה, התובע מרוויח כ 16,000 ₪ [ש' 8-9 בעמ' 15]. העידה הבת כי שני הצדדים הם הוריה ושניהם דואגים לה [ש' 25-27 בעמ' 15].

ראיות הנתבעת:

1. הנתבעת: חקירתה הראשית של הנתבעת, נערכה בתצהיר שהוגש וסומן נ/3. הנתבעת העידה כי כיום היא משתכרת בסך של 5,500-5,700 ₪ [ש' 7 בעמ' 28]. עת נשאלה הנתבעת מדוע היא עובדת במשרה בהיקף של 60%, השיבה כי "ככה מקומות עבודה מציעים. אחיות לא עובדות בדרך כלל 100%, כי אם יש פנצ'ר מאוד של אחות אחת, יש לך הרבה פנצ'רים. למשל, מעדיפים כדי לכסות 100% משרה, להחזיק שתי אחיות" [ש' 32-35 בעמ' 28]. לדבריה, אין אפשרת לעבוד בעבודה בהיקף של 100% [ש' 6 בעמ' 29]. לשאלה, מדוע לא עבדה במקום אחר ומה הייתה הבעיה באם היא תעבוד במקום אחר, השיבה " כי אני לא יכולה להתעורר בבוקר רק בשביל לעבוד. אני רוצה לעשות עוד דברים בחיים" [ש' בעמ' 28, ש' 1 בעמ' 29]. הנתבעת נתבקשה להשיב לשאלת בית המשפט מדוע לא עבדה בקופת חולים במשרה בהיקף של 60% ובמשרה חלקית נוספת במקום אחר, אז השיבה הנתבעת כי " אני לא חושבת שזה פייר בגילי, שאני צריכה פתאום לעבוד יותר ממה שהייתי רגילה. זה עבודה מאוד מאומצת" [ש' 7-10 בעמ' 29]. הנתבעת אישרה, שלא פנתה לוועדת חריגים במקום עבודתה לצורך קבלת אישור לעסוק בעבודה נוספת [ש' 33-35 בעמ' 30]. לדבריה, היא סובלת מבעיות בריאותיות [ש' 25 בעמ' 30].
2. המשיכה הנתבעת והעידה כי, לאחר שנתקבלו דפי חשבון מבנק לאומי, גילתה כי התובע מושך בתדירות ובשיטתיות סכומי כסף ומשיכת מזומנים אשר הנתבעת מעולם לא ציפתה ולא ראתה [ש' 9-17 בעמ' 31]. הנתבעת העידה כי לתובע יש מיליון שקל [ש' 26-27 בעמ' 31]. לנתבעת לא היה מפתח הכספת, כאשר המפתח היה עם התובע [ש' 29-30 בעמ' 31]. לצדדים היו שתי כספות, אחת של התובע והשנייה משותפת לצדדים, כאשר שתי הכספות היו בבית [ש' 31-32 בעמ' 31]. עת הופנתה הנתבעת למשיכה בכרטיס אשראי בסך של 70,000 ₪, היא לא ידעה להעיד מה היה שם [ש' 3-4 בעמ' 32]. הנתבעת אישרה שהיא סבלה וספגה אלימות כלכלית, מילולית ונפשית [ש' 1-3 בעמ' 33]. עת עומתה, מדוע ב"כ התובע אינו רואה שנעשתה פניה לפסיכולוגית או למומחית, השיבה "פניתי פניתי. פניתי גם לקופת חולים" [ש' 4-5 בעמ' 33].
3. העדה הגב' xxxxxx: חקירתה הראשית נערכה בתצהיר שסומן נ/1. לדברי העדה, היא מכירה את הנתבעת אורח חייה והתנהלותה [ש' 32-36 בעמ' 10]. העדה עבדה עם הנתבעת בתפירה ולאחר מכן הפכו לחברות, כך עד היום, כולל חוויות משותפות קשות [ש' 27-29 בעמ' 10 וש' 23 בעמ' 11]. עת נשאלה העדה באם היא ראתה מה התנהל בחשבון הבנק של הנתבעת, השיבה: "בזמן האחרון רק ראיתי מצב חשבון הבנק. היינו בשוק. זמן אחרון זה חודשים אחרונים..." [ש' 1-3 בעמ' 11].
4. העדה הגב' xxxxx: חקירתה הראשית נערכה בתצהיר שסומן נ/2. העדה חברתה לעבודה של הנתבעת [ש' 15 בעמ' 12]. עת עומתה העדה עם האמור בתצהירה, לפיו הסיקה שהכנסות הצדדים מכובדת וכיצד ידעה אודות התנהלות הצדדים מבחינה כלכלית [ש' 24-25 בעמ' 12], השיבה "לא צריך להיות רואה חשבון. לא כל משפחה בארץ רואת חשבון, אבל כולם מחויבים להתנהל כלכלית" [ש' 26-27 בעמ' 12]. העדה לא ידעה להסביר מהו מקור הידיעה אודות התנהלות הצדדים [ש' 29-30 בעמ' 12]. העדה נשאלה כיצד היא ידעה והאם הנתבעת סיפרה לה [ש' 3 בעמ' 13], השיבה "אני רואה שיש קיץ ובערב מדברות, לא הולכות לחוג. לא צריך להיות בשביל זה גאון. אני מחפשת איך להעשיר את הילדים שלי אחרי בית הספר. בנות בחצר של הגינה, הגדולות שומרות על הקטנות" [ש' 4-6 בעמ' 13].

חוות דעת מומחים:

1. השמאי דן ברלינר - חוות דעת שהוגשה ביום 18.3.2020 (נושאת תאריך 15.3.2020): שטח החלקה עליה בנויה דירת המגורים 264 מ"ר (כולל הקרקע מתחת לדירה עצמה). המגרש מגודר מסביב. בצד הדרומי : משטח בשטח כ – 26 מ"ר, מרוצף באריחי קרמיקה, מחסן מחומר פלסטי, בשטח כ- 7 מ"ר, כיור על משטח בלוי. הכניסה מהרחוב היא בשער מתכת ועלייה במדרגה אחת. אל הכניסה לדירה : שביל ברוחב 130 ס"מ, מאריחי קרמיקה, עולים ב 2 מדרגות אל משטח מקורה בגגון עץ לפני דלת הכניסה. קיים שער נייד, לא חשמלי, לכלי-רכב. ביציאה מחדר המגורים, משטח בשטח כ- 7 מ"ר, מרוצף באריחי קרמיקה. הגינה אינה מטופלת. זכות הבעלות על הנכס רשומה ע"ש קרן קיימת לישראל, עת רשומה חכירה לטובת הצדדים. רישוי: באתר הוועדה המקומית, לא אותר היתר הבנייה לדירה. בהתאם להערכת השמאי שווי הנכס כריק, פנוי וחופשי מכל חוב ושעבוד הוא 1,550,000 ₪.
2. האקטואר יום טוב בילו - חוות דעת שהוגשה ביום 8.6.2020 (נושאת תאריך 4.6.2020): חוות הדעת מתייחסת לתקופה החל מיום 20.2.1988 ועד למועד הקובע שחל ביום 31.8.2019. בהתאם לחוות הדעת, איזון כלל הנכסים כולל אלו שאינם נזילים (קרן פנסיה, זכויות סוציאליות , קופות קפל וביטוח חיים) שנצברו במהלך התקופה הרלבנטית מביא לתוצאה לפיה על התובע להעביר לנתבעת סך של 513,928 ₪ לאחר ניכוי 35% מס [ חלופה א' – איזון מיידי]. איזון הנכסים הנזילים של הצדדים מביא לתוצאה לפיה על התובע להעביר לנתבעת כיום סך של 38,314 ₪, וזאת לאחר קיזוז שווי הרכב 4,050 ₪, איזון חשבונות הבנק הנפרדים, איזון קרנות השתלמות, ופדיון מקופת מגדל לאחר המועד הקובע 28,170 ₪]. בנוסף, על יתרת הזכויות תירשם הערה ע"פ הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני לפיה שיעור העברה לנתבעת הנו סך של 50%, וזאת במועד גמילת הזכויות [ חלופה ב' – ביצוע איזון, בהתאם להוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני].
3. חשבונות הבנק - בכל הנוגע לאיזון החשבון המשותף של הצדדים, על הצדדים לשאת במחצית יתרת החובה בחשבון הבנק המשותף למועד הקובע, סך של 7.139 ₪.
4. בית המגורים – חלוקת שווי בית המגורים המשותף, הינה בהתאם להחלטת בית המשפט.
5. תכולת הבית – הצדדים זכאים, כל אחד, למחצית משווי תכולת הבית.
6. פערי השתכרות – לצורך בחינת הנושא, קיבל המומחה לידיו מהצדדים תלושי שכר אחרונים וכן קו"ח של שני הצדדים כולל השכלה, מועדי לימודים, מקצוע, מקומות עבודה ומועדים רלוונטיים. בהתאם לחוו"ד המומחה, בין הכנסות הצדדים קיים פער משמעותי, שכרו הממוצע של התובע 20,000 – 18,000 לחודש, ומנגד שכרה של הנתבעת 10,000 – 5,500 ₪ לחודש. מסקנת המומחה הנה כי על התובע להעביר לנתבעת פיצוי בגין פערי השתכרות. המומחה הציג שתי חלופות. האחת: לפיה הנתבעת כשירה לעבודה במשרה חלקית. במקרה זה, על התובע להעביר לנתבעת, מידי חודש, במשך 5 שנים, סך של 3,825 ₪ ולחילופין, היוון הסכום לתשלום חד פעמי בסך של 212,870 ₪. השניה: לפיה הנתבעת כשירה לעבודה במשרה מלאה. במקרה זה, על התובע להעביר לנתבעת מידי חודש למשך 5 שנים סך של 2,546 ₪ או לחילופין, היוון הסכום לתשלום חד פעמי בסך של 141,690 ₪.

הכלל המשפטי:

1. הצדדים נישאו בשנת 1988 . כך שבעניינם של הצדדים, חל המשטר הרכושי המעוגן בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") . משבני הזוג לא ערכו הסכם ממון, חל עליהם הסדר איזון משאבים הקבוע בפרק השני לחוק הקובע שיתוף אובליגטורי דחוי לעת פקיעת הנישואין מחמת גירושין או פטירה של אחד מבני הזוג.
2. סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, קובע כי עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט אלו המפורטים בסעיף שהם אינם ברי איזון. סעיף 5(ג) מגדיר את "כלל נכסי בני הזוג"-

"לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות".

1. סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון קובע כי ב"נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת", רשאי בית המשפט או בית הדין לקבוע:

" שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;"

1. יפים לעניינים הדברים שנקבעו בע"מ 8206/14 פלונית נ' פלוני עמ' 8-9 [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] (14.4.2015) נקבע כדלקמן:

"כידוע סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון מסמיך את בית המשפט לפעול בניגוד לברירת המחדל שבסעיף 5 לחוק, באופן המאפשר להפחית מחלקו של בן זוג באיזון, אל מתחת למחצית, אם ראה שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, ובלשונו:

"8.ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים: [...]

(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג; [...]

המחוקק הותיר לשיקול דעתם של בתי המשפט ובתי הדין פיתוח כללים מתאימים באשר לנסיבות הספציפיות לשימוש בסמכות זו, ואין מדובר ברשימה סגורה (ראו למשל אריאל רוזן-צבי יחסי ממון בין בני זוג (תשמ"ב) (להלן רוזן-צבי); בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (2014), פסקה 2 לחוות דעתו של השופט הנדל; בע"מ 4047/14 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (2014) פסקה ו'; תמ"ש (שלום י-ם) 20964/02 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (2009) (להלן עניין פלונית 2009))".

1. בכל הנוגע לנכסי הקריירה, בפסק דינו של כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין (כתוארו דאז) בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו) (26.08.2007) , נקבע כי חזקת השיתוף חלה גם על נכסי קריירה, לרבות מוניטין אישי. הפסיקה הכירה כי תפיסה זו גלומה אף בהסדר איזון המשאבים.
2. שם נקבע מהם נכסי קריירה, כדלקמן:

"...מהם "נכסי הקריירה"? מבלי להציב רשימה סגורה, נבהיר כי עוסקים אנו בכושרו של האדם להשתכר, קרי: בשיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב, על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי. ברי כי אלה קשורים זה לזה ועשויה להיות ביניהם חפיפה – כך למשל, המוניטין שאדם רוכש, השכלתו וניסיונו, אינם בהכרח מרכיבים נפרדים...."

1. לעניין חלוקת נכסי הקריירה נקבע שם כי:

"...התפישה המתאימה לחלוקת "נכסי הקריירה", גם בגדר הלכת השיתוף, דומה לזו הגלומה בהסדר איזון המשאבים. יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף. ודוק: מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין. יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק. יובהר, כי בדברנו על כושר השתכרות אין אנו עוסקים ב"נכס עתידי" כי אם בנכס בר-קיימא, שפירותיו יצמחו ויבשילו ברבות השנים. כושר ההשתכרות נוצר וקיים. הוצאתו אל הפועל היא שתעשה בעתיד. במובן זה, אין הוא שונה מכל נכס, שמחירו משקף את האפשרות להפיק ממנו רווחים בעתיד...." 

1. עוד נקבע שם כי בירור הפער בכושר ההשתכרות שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין מבוסס תכופות על אומדן והשערה המביאים בחשבון מודדים רלבנטיים. כבוד השופט ריבלין נטה להעדיף כללי חלוקה ואיזון שייקבעו "ממקרה למקרה", תוך התחשבות במספר מדדים לחישוב, עליהם עמד בפסק דינו:

"...ובכללם: משך תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני-הזוג ואופק השתכרותם, הפרשי ההשתכרות של בני-הזוג - בין ראשית הקשר הזוגי לבין סופו - נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין, וכן מרכיב הוויתור שעשה כל אחד מבני-הזוג עבור העזר שכנגד – ככל שניתן לאתר מרכיב זה...."

1. הפסיקה רואה במוניטין רכיב למתן פיצוי, שוויון הזדמנויות, צדק כלכלי ולא כראיה דווקנית של המוניטין האישי כנכס (ר' תמ"ש (חי') 6960-05 ש'ס' נ' ד"ר א' ס' (פורסם בנבו) (4.03.2012)). בפסק דינו של כבוד השופט ריבלין נקבע כי:

"...הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי הקריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן-הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו...." (ר' גם בע"מ 3664/07 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו) (10.12.2007)).

1. לאחר פסק הדין, התייחס אף המחוקק לסוגית כושר ההשתכרות במסגרת תיקון 4 לחוק יחסי ממון, כפי שהובא בתמ"ש (ת"א) 47769-01-12 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו) (26.8.2014) מספרו של פרופ' שחר ליפשיץ "השיתוף הזוגי":

"סוגיית כושר ההשתכרות אף עלתה במהלך הדיונים לתיקון חוק יחסי ממון, אולם סעיף 5(ג), שהוסף לחוק במסגרת התיקון והוסיף להגדרת "נכסי" בני הזוג "זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות וקופות תגמולים וחסכונות" לא מתייחס לכושר ההשתכרות. במקום הכללה ישירה של כושר ההשתכרות במסת הנכסים הכפופים לאיזון, העדיף המחוקק לשלב את כושר ההשתכרות, ובאופן רחב יותר את מה שכונה "נכסי העתיד", בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, העוסק בסמכויות מיוחדות של בתי המשפט. לצורך זאת תוקן הנוסח הקודם של סעיף 8. סעיף 8(2) לחוק המתוקן קבע כי בית המשפט רשאי לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע, בהתחשב, בין היתר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג. בכך, אימץ המחוקק כלי אקוויטבילי המקנה לבתי המשפט שיקול דעת לסטייה מחלוקה שוויונית של נכסי הנישואים הממשיים".

1. הדעות בפסיקה ובספרות חלוקות באשר למסגרת המשפטית לפיה יש לאזן את נכסי הקריירה, לפי סעיף 5 או לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון (ר' תמ"ש (י-ם) 3640/10 א.ב נ' צ.ב (פורסם בנבו) (15.05.2012), שחר ליפשיץ "יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון" חוקים א' (2009) 227).
2. בתי המשפט בפסיקות המאוחרות לבע"מ 4623/04 לא התייחסו על פי רוב לנכסי הקריירה כנכסים רגילים, אשר יש להעריכם ולאומדם בכלים חשבונאיים מדויקים ולאזנם בין בני הזוג מחצה על מחצה, אלא כנכסים אשר יש לשקלל את עצם קיומם ולקחתו בחשבון בעת עריכת איזון המשאבים (ראו תמ"ש (משפחה ב"ש) 15485/03 צ.א. נ' צ. אל. (פורסם בנבו)(6.1.2008); תמ"ש (משפחה י-ם) 1933/09 א. ג. א. נ' י. ג. א. (פורסם במאגרים [פורסם בנבו]); תמ"ש (משפחה ת"א) 44221/05 א. ה. נ' א. ע. (פורסם במאגרים [פורסם בנבו]). נראה כי חישוב ערכם של נכסי הקריירה או המוניטין הוא בהערכה בלבד ולא בחישוב חשבונאי (ר' (י-ם) 3640/10 א.ב נ' צ.ב (פורסם בנבו) (15.05.2012)).
3. באשר לשאלת אופן התשלום, תשלומים עיתיים או תשלום חד פעמי, נקבע בבע"מ 4623/04 כי על דרך הכלל וככל שהדבר אפשרי ומועיל, עדיפה שיטת התשלום החד פעמי מן הטעמים של הימנעות משימור קשר כלכלי בין הצדדים אם אין הם רוצים בכך והסתמכות עתידית. מכל מקום, נקבע כי אין לקבוע מסמרות וכי ראוי שההלכה תתפתח ממקרה למקרה כאשר הערכאה המבררת היא זו שתתאים את הסדר התשלום הראוי לפי מידותיהם של בני הזוג שבפניה. עוד נקבע, כי במקרה של תשלום חד פעמי ניתן לחלק סכום זה למספר תשלומים שישולמו במועדים ובסכומים קבועים מראש (ס' 25 לפסק הדין).
4. כבוד השופטת שפרה גליק סיכמה בתמ"ש 52231-09 מ.ב נ' ע.ב. (פורסם בנבו) (1.11.2011) את שלושת התנאים הנדרשים לצורך הענקת "פיצוי" בגין הפרשים בכושר ההשתכרות:

"ההלכה המשפטית גורסת כי הכללת כושר ההשתכרות ב"נכסי הנישואין" תיעשה בכפוף לתנאים מסוימים ובהם ניתן למנות מ"מעוף הציפור", שלושה יסודות (כאשר בד"כ הטענה היא כי בן הזוג הביתי הוא שאפשר לבן הזוג האחר לפתח את הקריירה שלו): (א) בן זוג "ביתי" מחד גיסא ובן זוג "קרייריסטי" מאידך גיסא; (ב) קיים "פער דרמטי" בכושר ההשתכרות של בני הזוג; (ג) נישואים לאורך זמן. "

לפיכך מוניטין ייקבע לעיתים בגין כושר השתכרות "ביתר" או צבירה ביתר, וכפיצוי הצד שהקריב את הקריירה שלו לטובת התא המשפחתי".

(ר' תמ"ש (ת"א) 17359-01-10 פלוני אלמונית, [פורסם בנבו] (5.4.2012), תמ"ש 35944-02-11 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (14.3.2013), תמ"ש (ת"א) 47769-01-12 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו) (26.8.2014).

מן הכלל אל הפרט:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שקלתי עמדתם, בשים לב לכלל החומר המצוי בתיק ובהתאם להלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה, לפיה, יש לאמץ את קביעותיו של המומחה ולבצע את האיזון כאמור בחוות דעתו בכפוף לאמור כדלקמן. להלן יפורטו טעמיי.

1. כידוע, על פי הפסיקה, אמנם נכון כי לבית המשפט נתון תמיד שיקול הדעת וההחלטה הסופית, ואולם, יש ליתן משקל של ממש לחוו"ד מומחה אשר מונה על ידו, ובהעדר טעמים של ממש, לא יסטה בית המשפט מקביעותיו של מומחה שהוא עצמו מינה [ר' 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פורסם במאגרים המקוונים]. במקרה זה, הצדדים לא זימנו המומחה לחקירה למרות הזדמנות שניתנה להם בהחלטה מיום 4/1/21 [עמ' 35 ש' 20]. לפיכך, ולאחר עיון בחוו"ד ובטענות הצדדים, הגעתי למבקשה כי יש לאמץ את ממצאי ומסקנות המומחה, זאת כפוף לאמור להלן.
2. איזון המשאבים: כידוע, בהתאם לפסיקה, בהעדר הסכמה או נסיבות מיוחדות וחריגות, לא ניתן לחייב בעל דין לבצע איזון משאבים בגין נכסים וזכויות שאינם נזילים. לא מצאתי כי במקרה זה יש מקום לחרוג מהכלל. לפיכך, האיזון יבוצע בהתאם לאפשרות א' בחוות דעתו של המומחה, לפיה, על התובע להעביר לנתבעת כעת סך של 38,314 ₪ [סע' ו בעמ' 15 לחוות הדעת]. ביחס לנכסים וכספים שאינם נזילים, תירשם הערה על זכויותיה של הנתבעת כמפורט בחו"ד המומחה. ככל הדרוש, על הצדדים לפנות למומחה לשם עריכת פסיקתות מתאימות שיוגשו לתיק.
3. מיטלטלין / תכולת הבית, כמפורט בחוו"ד המומחה, הצדדים זכאים, כל אחד, למחצית משווי תכולת הבית. ישקלו הצדדים לפעול בהתאם לשיטת "שתי הרשימות". ככל שלא יעלה הדבר, אשקול ליתן בידי כונס הנכסים שימונה לפירוק השיתוף בדירה, סמכויות לפירוק השיתוף גם במיטלטלין, תוך השתת העלויות הכרוכות על הצדדים. ככל והצדדים לא יגישו הודעה כלשהי לתיק בתוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין, יראו מסכימים כי פירוק השיתוף יבוצע על ידם באופן עצמאי וללא הזקקות לגורם חיצוני.
4. כסף זר שהיה בכספת, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בהקשר זה, והאזנתי לדברי העדים, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח כי הכספים שנלקחו על ידי הנתבעת הם כספי התובע וזאת על סמך התשתית העובדתית שהונחה לפני.
5. טענות הצדדים להברחת ו/או העלמת כספים: כפי שהבהרתי והפניתי את תשומת לב הצדדים כבר במעמד הדיון ביום 4.1.2021, אין עסקינן בתביעה שעניינה העלמת כספים, ולנוכח העובדה כי לא הוגשה תביעה ספציפית בעניין, דומה כי הצדדים זנחו טענותיהם במישור זה. אציין עוד, כי מתוך החומר המצוי בתיק, לא התרשמתי כי עלה בידי מי מהצדדים להוכיח העלמות והברחת כספים. על כן, אינני סבור כי יש מקום ליתן הוראות נוספות בהקשר זה.
6. חשבון הבנק המשותף: אני מאמץ את קביעותיו של המומחה לפיהן, על הצדדים לשאת במחצית יתרת החובה בחשבון הבנק המשותף, למועד הקובע, סך של 7,139 ₪.
7. פערי השתכרות, כאמור לעיל, אינני סבור כי יש מקום לסטות מקביעותיו של המומחה לפיהן, הנתבעת זכאית לפיצוי בגין פערי ההשתכרות. קביעתו זו של המומחה, מתיישבת אף עם התרשמותי בהחלטות קודמות בהן הבהרתי קיומו של פער בין הכנסות הצדדים [ראה החלטה מיום 10.6.2020 והחלטה מיום 4.6.2020]. עם זאת, מובהר כי אינני סבור שמדובר במקרה "קלאסי" שבו מדובר בבת זוג "ביתית" לעומת בן זוג "קרייריסטי". הנתבעת, כבת 56 אישה משכילה, מהנדסת בהכשרתה ועובדת כאחות. לא התרשמתי כי מדובר במקרה של "הקרבת" הקריירה לטובת טיפוח המשפחה. אמנם, קיים פער בין הכנסות הצדדים, אך אינני סבור כי מדובר בפער "דרמטי" ע"פ הגדרת הפסיקה. על הפער אכן יש לפצות, אך זוהי אינה חזות הכל, ויש להביא בחשבון את כל יתר הנתונים. זאת ועוד, קיימת מידה של צדק בטענות התובע בכל הנוגע לכשירותה של הנתבעת לעבודה, ואינני סבור כי לנתבעת מניעה רפואית משמעותית המונעת ממנה לעסוק בעבודה נוספת ו/או להגדיל במידה מסוימת את היקף משרתה. עת נשאלה הנתבעת מדוע הסתפקה בהיקף משרה של 60% [עמ' 28 ש' 32], השיבה: "כי ככה מקומות עבודה מציעים". אינני סבור כי ניתן להסתפק בתשובה זו, שכן ממנה עולה, כי לתובעת אינן מניעה רפואית להגדיל את היקף המשרה, והיא אינה עושה כן נוכח דרישות מקום העבודה. לאחר מכן, נשאלת הנתבעת מדוע היא אינה עובדת במקם אחר [עמ' 28 ש' 36], ותשובתה: "אני רוצה לעשות עוד דברים בחיים." מנגד, לא ניתן להתעלם משנות הנישואין הרבות, מגילה של הנתבעת, ומהקושי הכרוך בהשתלבות בשוק העבודה עם עליית הגיל.
8. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה יש לבצע את האיזון בהתאם לממוצע בין שתי החלופות אותן הציע המומחה [141,690 – 212,870], שכן יש בכך כדי לאזן נכונה בין טענות הצדדים. שקלתי האם יש מקום לביצוע תשלום חד פעמי או תשלומים חודשיים. סיכומו של דבר, ולנוכח העובדה כי בין הצדדים ממילא יבוצע פירוק שיתוף ואיזון דירת המגורים, ועל מנת לנתק היחסים הכלכליים בין הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה יש מקום לחייב הנתבעת לשלם סכום חד פעמי מהוון ע"פ חוו"ד המומחה בסך של 177,280 ₪, וזאת באמצעות קיזוז מחלקו של התובע בדירת המגורים.
9. דירת המגורים, כמפורט לעיל, החלטה על פירוק השיתוף ניתנה לפני זמן רב, ואולם, לא עלה בידי הצדדים לבצע את הפירוק עצמאית. בנסיבות אלו, יש מקום למנות כונס נכסים לצורך פירוק השיתוף. שקלתי האם יש מקום למנות את ב"כ הצדדים ככונסות נכסים, והגעתי למסקנה כי במקרה זה אין לכך מקום. בעניין אחר כתבתי כי: "מצב בו ממונים ב"כ הצדדים גם ככונסי נכסים, הנו מצב מורכב טעון ובעייתי. לצד היתרונות בהכרות מעמיקה של העובדות והצדדים, קיימים חסרונות לא מעטים, בפרט נוכח אפשרות לניגוד עניינים שבין תפקידם של ב"כ הצדדים כמייצגים את שולחיהם לתפקידם ככונסי נכסים – זרועו הארכה של בית המשפט. למרות החסרונות, כאשר קיים שיתוף פעולה ותקשורת טובה בין ב"כ הצדדים, אשר מפרידים בין כובע המייצג לכובע הכונס, ניתן לאפשר זאת, ובדרך זאת פועלים בתי המשפט לעתים קרובות." [ר' ע"ר 19836-12-20, פורסם במאגרים המקוונים]. במקרה זה, להתרשמותי, שיתוף הפעולה בין ב"כ הצדדים אינו מיטבי, ולפיכך, בדעתי למנות כונס נכסים חיצוני. החלטה נפרדת בעניין זה, תינתן ותשלח לצדדים.
10. אופן חלוקת הכספים שיתקבלו ממכירת דירת המגורים : לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בפניי, שקלתי טענות הצדדים ושמעתי עדויות הצדדים והעדים שזומנו מטעמם, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לסטות מהכלל הקבוע בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בכל הנוגע לחלוקה שוויונית בין הצדדים. בין יתר השיקולים, הבאתי בחשבון את העובדה כי לנתבעת שולם, במסגרת פסק דין זה, פיצוי בגין הפרשי השתכרות, וכן את הגישה המצמצמת להפעלת סעיף זה אשר יבוצע רק במקרים חריגים, שאינו המקרה דנן. אומנם, בין הצדדים פערי השתכרות, ואולם, כאמור לעיל, לא התרשמתי כי זהו המקרה הקלאסי של בן זוג ביתי לעומת בן זוג קרייריסטי. לנוכח האמור, אין מקום להורות על חלוקה שאינה שוויונית בתמורת הדירה.
11. לגבי טענות התובע בכל הנוגע, לתקופה שבה הנתבעת עשתה שימוש בלעדי בבית המשותף וטענותיו בכל הנוגע לחיסכון המשמעותי שזכתה לו הנתבעת, דומני, כי טענות אלו ראויות היו להתברר ולדון במסגרת תביעה מתאימה לדמי שימוש, ומשלא הוגשה בהתאם להחלטה מפורשת, חזקה על התובע כי זנח טענותיו במישור זה.
12. ניכויים וקיזוזים: בהתאם להסכמות הצדדים, בגין שווי המיטלטלין ואוסף המטבעות שנטל התובע מבית המגורים בזמן שעזב את הבית, ישלם התובע לנתבעת סך של 10,000 ₪ אשר יקוזז מתוך חלקו בדירת המגורים בעת פירוק השיתוף.
13. תשלומים נוספים - בכל הנוגע לתשלומים ששולמו לנתבעת בהתאם להחלטה מיום 26/2/20. כפי שהובהר בהחלטתי מיום 6.4.2020, המדובר בתשלומים ששולמו על חשבון ולא בהכרח במזונות אישה. לאחר ששקלתי כלל ראיות הצדדים, כולל העובדה כי הנתבעת עובדת ומפרנסת עצמה, עושה שימוש בלעדי בדירת המגורים, ומקבלת פיצוי בגין פער ההשתכרות, ולהתרשמותי, אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה, הגעתי למסקנה כי התובעת אינה זכאית למזונות אישה. לפיכך, יש לייחס את כלל התשלומים ששולמו כתשלומים על חשבון איזון המשאבים, אותם יש לנכות מחלקה של הנתבעת בדירת המגורים בעת פירוק השיתוף.

סיכום ותוצאה:

1. איזון משאבים – יבוצע ע"פ אפשרות א' בחוו"ד קרי – איזון נכסים נזילים בשלב ראשון ונכסים שאינם נזילים יאוזנו בהתאם למועד הגמילה. על התובע להעביר לנתבעת סך של 38,314 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה ע"פ מדד המחירים לצרכן, וזאת מיום חוו"ד 4/6/20. איזון נכסים שאינם נזילים - האיזון יבוצע בהתאם להוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני כך שחלקו של כל אחד מהצדדים בזכויותיו של הצד השני בכספים הצבורים לו עד למועד הקובע, כדלקמן: 50%-50%. על הצדדים לפנות למומחה ולהגיש לתיק פסיקתות מתאימות לחתימה, בתוך 30 יום.
2. מיטלטלין – יחולקו כמפורט בסעיף 38.
3. כספים בכספת – הטענה נדחית.
4. העלמת כספים – הטענה נדחית כמפורט בסעיף 40.
5. חשבון בנק משותף: על הצדדים לשאת במחצית יתרת החובה בחשבון הבנק המשותף, למועד הקובע סך של 7,139 ₪.
6. תשלום בגין פערי שכר – התובע ישלם לנתבעת סך של 177,280 ₪ באמצעות קיזוז מחלקו בדירת המגורים כמפורט בסעיף 43.
7. דירת המגורים. אני ממנה בזאת את עו"ד אלון וולך ככונס נכסים לצורך פירוק השיתוף. החלטה נפרדת תינתן ותשלח לצדדים. התמורה שתתקבל תחולק בצורה שווה בין הצדדים, תוך ביצוע קיזוזים כמפורט לעיל.
8. ניכויים וקיזוזים – יבוצעו כמפורט לעיל בסעיפים 47, 48.
9. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.
10. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
11. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ב, 03 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.