ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, השופטת יפעת שקדי שץ: החלטה בבקשה למתן צו מניעת מעבר מגורי המשיבה ובתם הקטינה של הצדדים (י"ס 65353-05-20)

בענין: בקשה למתן צו למניעת מעבר מגורי המשיבה ובתם הקטינה של הצדדים

1. הצדדים להליך זה נישאו בחודש אוקטובר 2019 ובתם, א', נולדה בפברואר 2022.
2. ביום 19.5.2022 הגישה המשיבה (האֵם) בקשה ליישוב סכסוך.

במסגרת הליך זה, ביום 21.6.2022 הגיש המבקש (האב) בקשה דחופה למתן צו מניעה בגדרה התבקש בית המשפט להורות לאֵם להימנע ממעבר דירה עם בתם למרחק העולה על 40 קילומטר ממקום מגוריהם הנוכחי של הצדדים ("הבקשה").

האב טען, כי במהלך חודש אפריל, 2022 עזבה האֵם את דירת המגורים המשותפת, עברה לבית הוריה ולקחה עמה את הקטינה. האֵם לא איפשרה לאב להיפגש עם הקטינה וכעת בכוונתה לעבור מ-------לאזור ---- ולהרחיק ממנו את הקטינה.

בד בבד עם הגשת הבקשה הוגשה בקשה בהולה לקביעת זמני שהות בין האב והקטינה.

1. ביום 5.7.2022 קבע בית המשפט את זמני השהות של הקטינה עם אביה - בימים א' ו-ג' בשעות אחר הצהריים וכן מידי סוף שבוע כאשר השהות תהיה בשעות הבוקר לסירוגין בימים שישי ושבת.
2. ביום 12.7.2022 ניתן צו מניעה זמני האוסר על הצדדים לעשות שינוי במקום מגורי הקטינה בהתייחס למרק העולה על 20 ק"מ ממקום מגוריה הנוכחי ("צו המניעה").

ההחלטה ניתנה, בין היתר, בהתבסס על הוראות סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962 הקובע, כי אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו וכן על בסיס זכותו של האב לקיים קשר רציף עם הקטינה.

1. לאחר מתן הצו הגישה האֵם תגובתה וטענה, כי היא ------ וכי נמצאה לה משרה ב----.

לטענתה, הקטינה בת 5 חודשים בלבד והצדדים נפרדו בהיותה בת חודשיים כאשר האב כמעט ולא הגיע לפגוש אותה. עוד טענה האֵם, כי האב עובד ב------ועל כן יוכל לפגוש את הקטינה ולקיים זמני שהות עמה באין שינוי.

תגובת האֵם הוגשה ללא תצהיר.

1. האב השיב לתגובה וטען, כי הוא מבקש להיות אב מעורב; כי בכוונתו לתבוע זמני שהות שווים וכי פעולותיה של האֵם מהוות קביעת עובדה בשטח.

תשובת האב הוגשה אף היא ללא תצהיר.

1. הבקשה הובאה להכרעתי במסגרת תורנות מחוזית והדיון התקיים ביום 1.8.2022.

האב העיד, כי הוא מועסק במחלקת ------- בחברה ב------; כי הוא עובד פעמיים בשבוע מהבית ושלוש פעמים בשבוע ב-------וכי הוא נוסע בתחבורה ציבורית כי אין אפשרות להגיע ברכב פרטי (עמ' 4, ש' 35-28).

עוד העיד האב, כי בימים שבהם הוא עובד ב-------הוא יוצא מביתו בשעה 5:45 ושב בשעה 19:00 (עמ' 5, ש' 8-5).

האֵם העידה, כי קיבלה קביעות ב------ב------ (עמ' 8, ש' 30-29).

בהתייחס לשאלה האם עדכנה את האֵם את האב ביחס למעבר המתוכנן השיבה האֵם, כי היא לא חייבת לאב כלום, כי עדכנה אותו שהיא פנתה לחפש עבודה בכל מקום ב---- בטווח של 20 ק"מ מ-------וכי היא לא חייבת לעדכן אותו לגבי תכניותיה (עמ' 11, ש' 21-5).

1. לאור התארכות הדיון, התבקשו הצדדים לסכם בכתב.

האב הדגיש בסיכומים, כי הרחקת הקטינה למרחק של 55 ק"מ ממקום המגורים האחרון של הצדדים אינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטינה אשר מגיע לה קשר שווה עם הוריה ואשר מהווה אלמנט קריטי להתפתחותה.

עוד הדגיש האב, כי הליך ליישוב סכסוך אינו יכול להיות המסגרת המתאימה לבירור סוגיה של מעבר מגורים.

לענין הסיבה למעבר טען האב, כי לא יתכן שהאֵם קיבלה קביעות, לאור העדר הניסיון הנדרש במסגרת ----אחד ובשים לב לתקופה בשנה בה נקבעת קביעות. עוד טען האב, כי יש מחסור בצוותי ----- בכל הארץ ואין סיבה לאפשר מעבר לאיזור -----בשביל עבודה ב----------- שעה שקיימת אפשרות העסקה בכל הארץ.

בנוסף הצביע האב על פעולות שביצעה האֵם בכדי למנוע ממנו שהות עם הקטינה ולהרחיק אותה ממנו.

לסיכומים צורפה הודעה על רישום הקטינה למסגרת חינוכית ותצהיר בתמיכה לתשובת האב שהוגשה בסמוך לדיון ללא תצהיר.

1. האֵם סיכמה וטענה, כי מדובר בתינוקת רכה בימים, אשר פרוץ השבר בין הוריה התרחש כאשר היתה בת חודשיים בלבד שעה שהדמות היחידה והמרכזית בחייה היא האֵם וכי לאחרונה נקבעו זמני שהות ללא לינה. האֵם טענה, כי מאז הפרידה האב כמעט ולא פגש את הקטינה וכי הבקשה בענין קביעת זמני השהות הוגשה בחלוף חודשיים ממועד הפרידה.

עוד טענה האֵם, כי התכנון לחפש מקום עבודה קבוע החל בתקופת החיים המשותפים וטרם הפרידה תכננה האֵם את ההשתלבות במסגרת קבועה. האֵם ציינה, כי היא נדרשת לטפח משרדה מתאימה וליצור ותק בכדי לכלכל את בתה.

האֵם הוסיפה וטענה, כי אין לה שום זיקה ל------ וכי אין צורך לדון בסוגיית מרכז חייה של הקטינה. בהיבט של טובתה של הקטינה טענה האֵם, כי זמני השהות המצומצמים ניתנים להתקיים באפשרות של ריכוזם ביום אחד באמצע השבוע ושהות ארוכה יותר בסוף השבוע. בנוסף ציינה האֵם כי היא נכונה להסיע ולהחזיר את הקטינה בסופי השבוע וכך תישמר המסגרת של זמני השהות.

עוד טענה האֵם לענין תחולת גישת "המעשה העשוי" וציינה, כי זכותו של הורה לשנות את מקום מגוריו וטובת הקטין בהקשר זה מושפעת הן מבחינת טובת ההורה ורווחתו.

האֵם ציינה, כי האב יכול לפגוש את הקטינה בדרכו מעבודתו ל------וכי גם אחותו של האב מתגוררת באזור ה---- כך שהוא שוהה ב---- יותר מאשר ב------.

דיון והכרעה

1. סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 ("החוק") קובע, כי ההורים הם האפוטרופסיים הטבעיים של ילדיהם הקטינים.

סעיף 15 לחוק קובע, כי האפוטרופסות כוללת, בין היתר, את הזכות והחובה לדאוג לצרכי הקטין וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו.

סעיף 18 לחוק קובע, כי בכל ענין הנתון לאפוטרופסות חייבים ההורים לפעול בהסכמה ובהעדר הסכמה, בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק, יכריע בית המשפט או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון.

1. אם כן, היוצא מן האמור הוא שהחלטה בדבר מקום מגוריו של קטין היא החלטה שצריכה להתקבל בהסכמה ובהעדר הסכמה - על ידי בית המשפט.
2. כך, בהסתמך על הוראות החוק כאמור קבע בית המשפט בתמ"ש (קריות) 6832-01-13 פלוני נ' פלונית (1.9.2013) כי "מעבר אינו יכול להיעשות בהחלטה חד צדדית אלא לאחר שיקול מעמיק ובחינה של טובת הקטינים" וכי השאלה שיש לשקול היא טובתם הקטינים והיכולת לשמר קשר עם ההורה האחר ולא "שיקולי צדקת המעבר".
3. במקרה שלפניי האֵם לא הצביעה על טעמים המצדיקים את המעבר בהיבט של טובת הקטינה אלא בהיבט של טובתה האישית לאור מציאת משרה קבועה ב-------.

האֵם טענה אמנם, כי הצורך בשיפור תנאי העסקתה נובע מהצורך בדאגה לרווחתה של הקטינה אולם קשה לראות בכך טיעון ברור המתייחס במישרין לטובת הקטינה.

בתמ"ש (חיפה) 29348-05-16 מ.נ. (קטינה) נ' ש.מ. (15.8.2016) נבחנה המשמעות של הטבה כלכלית כהצדקה להתיר מעבר מגורים.

בית המשפט קבע, כי יש להעדיף את טובת הקטינות על זכותה של האֵם להטבה הכלכלית וכי טובתן היא מעורבות מרבית של שני ההורים בחייהם. על כן במקרה שם נדחתה בקשה להתיר את המעבר.

1. בתלה"מ (חיפה) 39625-06-17 א' ש' נ' ג' ש' (25.7.2018) הבהיר בית המשפט, כי כאשר נדרש בית המשפט להכריע בסוגיה של מעבר מקום מגורים עליו לאזן בין זכות הילד לקשר יציב ורציף עם שני ההורים; זכותו של ההורה המשמורן לפתוח בחיים חדשים ולהתפתח וזכותו של ההורה השני לקיים קשר משמעותי עם הילד.

באותו הענין קבע בית המשפט, כי באיזון בין זכויות אלה יש להביא בחשבון "כי משמעות ההורות טומנת בחובה ויתור על זכויות".

בית המשפט הביא מדברי כבוד השופט נ. סילמן בתמ"ש (קריות) 3461/05 פלונית נ' פלוני אשר קבע שם, כך:

"כאשר מביאים אנו כהורים ילדים לעולם, 'מוותרים אנו' על זכויות רבות - נשללת מאיתנו פרטיות, חופש מסוים, שלווה מסוימת וזוכים אנו בהנאות רבות. הוויתור הינו חלק מודע, כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום וניהול החיים לא נשללים אוטומטית אלא שהם כפופים לטובת הקטין".

כלומר, הטיעון שהמעבר מאפשר לאֵם קידום או בטחון תעסוקתי אינו יכול להצדיק מעבר מגורים מבלי שנבחנת השאלה בדבר המשמעות של המעבר בהיבט של הקשר של הקטינה עם האב וטובתה הכללית ומבלי שהתקיים דיון לגופם של דברים וקביעת נקודת האיזון בין זכותה של האֵם, זכותה של הקטינה וזכותו של האב.

1. כאמור, האֵם ביקשה שלא למנוע ממנה את המעבר ל------בהסתמך על כך שאין לה זיקות ל------ולאור המשמעות של מציאת עבודה באיזור ------.

אולם שעה שעצם האפוטרופסות מקנה את הזכות לקבוע מקום מגורי קטין ולאור החיוב בחוק לפעול בהקשר זה בהסכמה או בהתאם להחלטה שיפוטית - אין בטעמים שהציגה האֵם כדי להצדיק את פעולותיה החד צדדיות ללא תיאום עם האב, ללא עדכונו וללא הסכמתו.

1. איני סבורה שניתן לאפשר מעבר שהמשמעות שלו יצירת מציאות חדשה של מגורים מרוחקים של שני ההורים, באופן שוודאי ישפיע על היקף וטיב השהות עם האב, מבלי שתיבחן סוגיית טובתה של הקטינה באופן מעמיק ומבלי שתישקל ותוכרע סוגיית חלוקת זמני השהות.
2. בהקשר זה - איני מקבלת את טענות האֵם בדבר השתהותו של האב בהגשת הבקשה בענין קביעת זמני השהות, שכן הבקשה הוגשה כחודש וחצי לאחר עזיבת האֵם את בית המגורים כאשר קודם לכן נעשו ניסיונות לקיים מפגשים והיתה היענות מסוימת.

כך גם איני מקבלת את טענות האֵם כי לאור מקום עבודתו של האב לא יהיה במעבר כדי לפגוע בזמני השהות הן מאחר והאב נוסע בתחבורה ציבורית לעבודה ולא סביר לקיים זמני שהות באמצעות שימוש בתחבורה ציבורית בסוף יום עבודה בדרך מ-------ל--------; הן מאחר וזכותו של האב לקיים שהות בביתו והן לאור עמדת האב בדבר כוונתו לפעול לחלוקה שווה של זמני השהות.

בנוסף, איני מקבלת את עמדת האֵם בדבר "העדר זיקה" ל-------כמצדיקה מעבר - האֵם התגוררה עם האב ב-------ושם נולדה ביתם. אביה של בתה מתגורר ב--------, די בכך כדי ליצור זיקה המצדיקה דיון מעמיק בסוגיית טובת הקטינה בהיבט של קיום זמני שהות קבועים, משמעותיים ואיכותיים עם שני הוריה.

עוד איני מקבלת את טענותיה של האֵם בהיבט של תחולת גישת "המעשה העשוי" שכן טרם בוצע המעבר וממילא, שעה שמדובר בקטינה בת 6 חודשים שלא הסתגלה למסגרת חינוכית ואין לה השתייכות חברתית, הטיעונים בהקשר זה אינם רלבנטיים.

1. לאור האמור, אני סבורה שיש להותיר את צו המניעה על כנו בכדי למנוע שינוי של מקום המגורים אשר יגרור בהכרח פגיעה באופן קיום שהותו של האב עם הקטינה ובאופן שיאפשר לצדדים לנקוט בהליך המשפטי המתאים לבירור מחלוקת בדבר מעבר מקום מגורים בהיבט של טובת הקטינה.

מובן, כי אין בצו כדי למנוע את עבודתה של האֵם ב----- אלא רק את מעבר המגורים של הקטינה.

1. בהתאם להוראות סעיף 3(ז)(4) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014 אני מורה, כי היה ולא תתקבל החלטה שיפוטית בענין זה במסגרת תביעה שתוגש על ידי מי מהצדדים, צו זה יעמוד בתוקף למשך חמישה חודשים ממועד מתן הצו בלבד.
2. לאחר ששקלתי את המשמעות של קבלת החלטה בענין מעבר מקום מגורים ללא קבלת עמדת האב; את הצורך בהגשת בקשה לסעד דחוף; את קיום הדיון בפגרה ואת האופן בו התבררה הבקשה אני מחייבת את האֵם בהוצאות האב בסך 1,500 ש"ח.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותביאה לעיונה של כבוד השופטת ע. קצב - קרן אשר בפניה קבוע ההליך.

אני מתירה את פרסום ההחלטה בהשמטת פרטים מזהים.

.

ניתנה היום, י' אב תשפ"ב, 07 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.