ביהמ"ש המחוזי נצרת, אב"ד אסתר הלמן, שופטת יפעת שטרית, שופט סאאב דבור: הכרעה וגזר דין לנאשם בדקירת נערת אולפנה בעפולה (תפ"ח 66356-06-18)

בית המשפט המחוזי בנצרת
תפ"ח 66356-06-18 מדינת ישראל נ' שינאוי		20 יוני 2022

כבוד הנשיאה אסתר הלמן – אב"ד כבוד השופטת יפעת שיטרית כבוד השופט סאאב דבור
המאשימה		מדינת ישראל
נגד
הנאשם		נור אלדין שינאוי

נוכחים :

בשם המאשימה : עו"ד עמוס דניאלי

בשם הנאשם : עו"ד סאלח מחאמיד

הנאשם הובא באמצעות הליווי

מתורגמן לשפה הערבית – מר ספואן פאהום (מהשעה 09:00 עד השעה 09:45)

גזר דין

הנשיאה, השופטת אסתר הלמן – אב"ד

1. בהכרעת דין מפורטת מיום 15.11.21, הורשע הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום, אשר עניינן ניסיון לרצח בנסיבות מעשה טרור- עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 וסעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, תשע"ו- 2016; הכנה לרצח בנסיבות מעשה טרור- עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין וסעיף 28(א)(3) לחוק המאבק בטרור; החזקת סכין שלא כדין- עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; וכניסה לישראל שלא כדין (ריבוי מקרים)- עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952.

עובדות כתב האישום

2. על פי הכרעת הדין, הנאשם הינו תושב ג'נין ולא החזיק מעולם באישור שהייה בישראל.

ביום 27.12.15 נהרגו חבריו של הנאשם, מחמוד ונור סבאענה, במהלך פיגוע דקירה אשר ביצעו כלפי חיילים במחסום חווארה, בכניסה לשכם. מאז מותם של חבריו, חש הנאשם שנאה כלפי יהודים, וכלפי יהודים דתיים בפרט. בנוסף, במהלך תקופת חג הרמדאן בשנת 2017, ביקרו הנאשם ואמו באזור הר הבית בירושלים. אמו של הנאשם עוכבה בכניסה ועברה בידוק בטחוני על ידי שוטרים חובשי כיפה. הנאשם חש השפלה נוכח אירוע זה, ושנאתו כלפי יהודים גברה.

החל מחודש יוני 2016 ועד ליום 4.3.18, במספר רב של פעמים, נכנס הנאשם לישראל שלא כדין, דרך אזור קלקיליה, ושהה שלא כדין בישראל לתקופות של כ-3 חודשים. במהלך שהייתו בישראל נהג הנאשם לעבוד בעבודות מזדמנות. בתום כל תקופה היה שב הנאשם לביתו למספר ימים, ואז היה שב ונכנס לישראל שלא כדין. ביום 4.3.18 נכנס הנאשם לישראל תוך שימוש בהיתר חד יומי למטרות תיירות, ביחד עם קבוצת מטיילים פלסטינים, אשר טיילה בחיפה ובטבריה. בהגיע הקבוצה לטבריה, עזב הנאשם את הקבוצה ונסע באוטובוס לאכסאל. מאז ועד ליום מעצרו, 11.6.18, שהה הנאשם שלא כדין בישראל ועבד בעבודות מזדמנות.

ביום 11.6.18, על רקע שנאתו של הנאשם ליהודים ובעקבות האירועים המפורטים בסעיפים 3 ו- 4, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה לרצוח אדם יהודי דתי (להלן: "הפיגוע"), ולאחר מכן לשוב לביתו בג'נין. הנאשם העדיף לרצוח אדם צעיר ככל האפשר. לצורך ביצוע הפיגוע, ארז הנאשם בשעות הבוקר של ה- 11.6.18 תיק ובו בגדי החלפה, אותם תכנן ללבוש לאחר הפיגוע, על מנת להקשות על זיהויו ולאפשר לו להימלט לג'נין. הנאשם הצטייד בשתי סכינים לצורך ביצוע הפיגוע: האחת סכין מטבח שאורך להבה כ-15 ס"מ (להלן: "הסכין הגדולה"), והשנייה סכין טפט בעלת להב נשלף (להלן: "סכין הטפט"). את שתי הסכינים הסתיר הנאשם במכנסיו, מתחת לחולצה שלבש.

סמוך לשעה 11:00, עלה הנאשם על אוטובוס באכסאל לעפולה, במטרה לבצע את הפיגוע. בהגיעו לעפולה, ירד הנאשם בתחנת האוטובוס בצומת הרחובות יהושע חנקין והבנים (להלן: "התחנה"). באותה השעה, המתינה בתחנה ש"מ (להלן: "הנערה"), תלמידת אולפנה בת כ- 18 שנים. הנאשם הבחין כי הנערה היא בעלת חזות יהודית דתית והחליט כי היא יעד מתאים לביצוע הפיגוע. בליבו של הנאשם גמלה ההחלטה לרצוח את הנערה על ידי דקירתה.

הנאשם החליט להמתין עד שהנערה תתיישב בתחנה, שכן סבר שאם ידקור אותה בעודה עומדת, קיים סיכוי שהנערה תצליח להתנגד לו ותיוותר בחיים. משכך, הלך ושב סביב התחנה והמתין לשעת כושר. בשלב מסוים, התיישבה הנערה בתחנה והחלה לקרוא ספר. באותה שעה הייתה הנערה לבדה בתחנה והנאשם החליט כי בשלה העת לרצוח אותה.

הנאשם שלף את הסכין הגדולה, התקרב אל הנערה מלפנים ודקר אותה בעוצמה באמצעות הסכין הגדולה, כלפי מטה, באזור הצוואר ועצם הבריח, במטרה להביא למותה. הנערה קמה והחלה לצעוק ולנסות להימלט, תוך שהיא מסובבת את גבה אל הנאשם. הנאשם, במטרה לרצוח את הנערה, הוסיף ודקר אותה 8 פעמים נוספות, באמצעות הסכין הגדולה, בבית החזה האחורי ובגב. כשחש הנאשם כי כוחותיה של הנערה אוזלים, וסבר כי מותה קרב, נמלט הנאשם מהמקום, לכיוון אשר סבר כי יוביל אותו לאזור ג'נין.

חרף הפציעות הקשות שנגרמו לה, הצליחה הנערה להתקדם ברגל מרחק קצר, עד סמוך למסעדת "ארומה", שם פגשה בעוברי אורח, מסרה להם כי נדקרה, והתמוטטה. עוברי האורח הזעיקו סיוע רפואי, והנערה הובהלה לבית החולים "העמק", כשמצבה קשה ונשקפת סכנה לחייה.

הנאשם נמלט בריצה לכיוון היציאה מעפולה. בדרכו, השליך את הסכין הגדולה ואת התיק. בהגיעו לאזור היציאה מעפולה לכיוון כביש 65, הבין הנאשם כי טעה בדרכו. הנאשם עלה על מונית אשר בה הבחין בתחנת דלק סמוכה, וביקש מהנהג להסיע אותו למחסום ג'למה. המונית החלה בנסיעה בחזרה לכיוון עפולה. אזרח אשר עבר במקום ושמע על הפיגוע, הבחין בנאשם, אשר התנהגותו עוררה בו חשד, עולה למונית, ודיווח על כך למשטרה. באזור "שדרות מנחם בגין" נוצר פקק תנועה, והנאשם סבר כי הוא עלול להיתפס על ידי המשטרה. משכך, ירד הנאשם מהמונית. באותה עת, בעקבות דיווח האזרח, הגיעה ניידת משטרה אל מאחורי המונית. הנאשם הבחין בניידת ופתח במנוסה רגלית לכיוון רחוב הגלבוע. שלושה שוטרים דלקו אחר הנאשם, תוך שהם קוראים לו לעצור. הנאשם לא ציית להוראות השוטרים והוסיף להימלט, אף שאחד השוטרים ביצע ירי אזהרה באוויר.

במהלך מנוסתו, נכנס הנאשם לחניון של בניין מגורים בעפולה. בליבו של הנאשם גמלה ההחלטה לדקור את אחד השוטרים ולרצוח אותו, במידה וזה יתקרב אליו. לצורך כך, שלף הנאשם את סכין הטפט ופתח את להבה. הנאשם הביא בחשבון את העובדה כי ייהרג על ידי השוטרים לאחר הדקירה, ואף מלמל את תפילת השהאדה, שכן ראה במוות זה "מות קדושים". לאחר מכן עצר הנאשם, הסתובב במקום לכיוון השוטרים והניף את סכין הטפט באוויר, תוך שהוא מאיים באמצעותה על השוטרים בפגיעה. אחד השוטרים ירה בנאשם ברגלו. הנאשם נפל ואז נעצר על ידי השוטרים, ופונה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי.

כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו לנערה 9 פצעי דקירה חודרים בבית החזה האחורי, באזור הגב ובצוואר, שבר בעצם השכם, 2 קרעים באונה בריאת ימין ו-2 שברים בצלעות. בנוסף, חלק של צלע חדר לכבד וגרם בו לדימום. הנערה פונתה ע"י מד"א לחדר הלם בחדר מיון בית החולים "העמק". בהמשך הועברה לבית חולים רמב"ם. היא נותחה, נזקקה לאשפוז ארוך וסבלה מכאבים.

כאמור, הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בכל מה שיוחס לו בכתב האישום, לאחר שהוכח כי ניסה לגרום למותה של הנערה שלא כדין, מתוך מניע לאומני, דתי או אידיאולוגי, תוך שימוש בסכין אותה החזיק שלא כדין. בנוסף, הוכח כי הכין כלי נשק לצורך ביצוע רצח, ממניע לאומני, דתי או אידיאולוגי. הנאשם הורשע גם על פי הודאתו בכך שבמספר רב של מקרים, הוא נכנס לישראל ושהה בה בניגוד לחוק.

טיעוני המאשימה לעונש

3. במסגרת טיעוניה לעונש ביקשה המאשימה לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכלל העבירות שביצע הנאשם, וזאת מקום בו מדובר במספר עבירות שאירעו במהלך אירוע מתמשך אחד. לעמדת המאשימה, מתחם העונש ההולם את העבירות שביצע הנאשם נע בין 25 ל- 30 שנות מאסר, לצד עונשים נלווים.

4. בטיעוניה עמדה המאשימה על השיקולים הרלוונטיים לקביעת המתחם:

1. לפי הנטען, מעשיו של הנאשם פגעו בערכים מוגנים, הכוללים את קדושת החיים, הגנה על שלמות גופו וכבודו של האדם. מקום בו העבירות בוצעו ממניע של שנאת יהודים, נפגעו אף הערכים של בטחון המדינה והגנה על שלום הציבור.

2. אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, טענה המאשימה כי העבירות בוצעו במלואן ע"י הנאשם, אשר לא פעל ולא נשלח מטעמו של ארגון כלשהו ולא קדמה להן התגרות כלשהי מטעם הנערה או השוטרים. המאשימה הוסיפה כי העבירות אותן ביצע הנאשם לא היו "ספונטניות", דבר הנלמד בין היתר מהעובדה שהנאשם אף הורשע בעבירה של הכנה לרצח.

3. המאשימה הפנתה לעובדה כי הנאשם ביצע את מעשיו מתוך מניע של זעם ושנאה כלפי יהודים, תוך שבחר בנערה כיעד מתאים רק בשל חזותה הדתית. אף את מעשיו כלפי השוטרים ביצע הנאשם לאחר שגמלה בליבו החלטה למות מות קדושים כ"שהיד" ולנסות לרצוח אדם נוסף טרם מותו. לשיטת המאשימה, העובדה שהנאשם לא ביצע את המעשים בשם ארגון טרור אינה מהווה נסיבה מקלה בנסיבות העניין, וזאת בשים לב למאפיינים של גל "פיגועי הבודדים" השוטפים את המדינה, אשר לא פעם מבוצעים ע"י צעירים שטופי שנאה, ללא כל השתייכות ארגונית.

4. בהתייחס לנזק שנגרם למתלוננת, הפנתה המאשימה לתסקיר נפגעת העבירה, אשר מתייחס באופן נרחב, מעמיק ומקצועי לפגיעה במתלוננת, מבחינה גופנית ונפשית, אשר השלכותיה משפיעות על כל רבדי חייה.

5. המאשימה ציינה כי אלמלא תושייתה של הנערה, אשר בכוחותיה האחרונים הצליחה למלט עצמה מהנאשם, אין ספק כי האחרון היה מצליח לממש את זממו ולרצוח אותה. אף בהמשך כבר גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה למות תוך רצח שוטר ורק פעולה מקצועית של השוטרים בזירה סיכלה כוונה זו.

6. אשר למדיניות הענישה ולפסיקה הרלוונטית, הפנתה המאשימה לשורה של פסקי דין, מהם ניתן ללמוד לטענתה על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, כמו גם על ההחמרה המשמעותית בענישתם של מבצעי פעולות טרור מאז חקיקת חוק המאבק בטרור.

5. אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, טענה המאשימה כי מקום בו ניהל הנאשם את משפטו עד תום, בן היתר תוך העדת הנערה, אין הוא זכאי להקלה לה היה זכאי נאשם הבוחר להודות במיוחס לו.

לטענת המאשימה אין לייחס משקל רב לגילו הצעיר של הנאשם ולהעדר הרשעות קודמות, שכן אחד מהמאפיינים הבולטים של "פיגועי בודדים", אשר הפכו למתווה הנפוץ ביותר של פיגועים במדינת ישראל, הוא ביצועם ע"י צעירים נטולי שיוך ועבר פלילי. בנוסף הפנתה המאשימה להרשעת הנאשם במספר רב של עבירות שב"ח, אשר בוצעו על פני מספר חודשים, כאשר לטענתה יש באמור כדי להפחית ממשקל עברו "הנקי" של הנאשם.

עוד טענה המאשימה כי לאור העובדה שעסקינן בעבירות על רקע אידיאולוגי- לאומני, נכון במקרה זה לתת משקל גדול לשיקול ההרתעה. כן הוסיפה כי הצורך בהרתעת הרבים עולה גם נוכח העובדה שהנאשם ניצל היתר כניסה לישראל שניתן לו כדין, על מנת לשהות בישראל ובהמשך לבצע את פיגוע הטרור.

6. על סמך המפורט, ביקשה המאשימה לקבוע כי עונש המאסר הראוי לנאשם הינו ברף העליון של המתחם לו עתרה. כן ביקשה להטיל על הנאשם מאסר על תנאי מרתיע וממושך ולחייב את הנאשם בתשלום פיצוי משמעותי למתלוננת.

טיעוני הנאשם לעונש:

7. במסגרת טיעוניו לעונש, הצטרף ב"כ הנאשם לעמדת המאשימה, לפיה יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכלל העבירות שביצע הנאשם. לעמדת ב"כ הנאשם, מתחם העונש ההולם את העבירות שביצע הנאשם נע בין 14 ל-18 שנות מאסר בפועל.

8. לטענת ב"כ הנאשם, מבלי להפחית מאחריות הנאשם למעשיו, יש לזקוף לזכותו את העובדה כי עסקינן באירוע שלא היה מתוכנן מראש ולא בוצע על רקע אידיאולוגי ארגוני כלשהו. בהתאם טען, כי אין לערוך גזירה שווה בין מעשיו של הנאשם ובין מבצעי פיגועים אשר הוכוונו ע"י ארגוני טרור שונים ובוצעו מתוך אידיאולוגיה פוליטית. לעניין זה ביקש ב"כ הנאשם, כי בית המשפט יתנתק מקולות הרקע ומהאווירה הקיימת מחוץ לכותלי בית המשפט, בכל הקשור למבצעי עבירות טרור, וישפוט את הנאשם בהתאם למעשיו.

9. ב"כ הנאשם הפנה להיותו של הנאשם צעיר, ללא עבר פלילי או בטחוני, המגיע ממשפחה נורמטיבית, אשר אף התנהג באופן נורמטיבי במהלך התקופה הארוכה בה שהה בישראל, טרם ביצוע העבירות. בנוסף, הפנה ב"כ הנאשם לפציעה אותה ספג הנאשם בעת המרדף אחריו, כפי המתואר בכתב האישום, אשר לטענתו מהווה חלק מהעונש אותו קיבל, עוד טרם הוגש כתב האישום בעניינו.

10. ב"כ הנאשם הפנה למספר פסקי דין, אשר חלקם עוסקים, לטענתו, במקרים חמורים יותר, מכוחם ביקש ללמוד על הענישה הנוהגת (ענ/1). על סמך המפורט לעיל, טען ב"כ הנאשם כי יש לקבוע את עונשו של הנאשם בחלקו האמצעי של המתחם לו עתר.

11. אשר לסוגיית הפיצוי, טען ב"כ הנאשם כי לנוכח העובדה שביכולתה של הנערה לקבל פיצוי בהתאם לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל- 1970, וכן בשים לב לכך שהנאשם צפוי לרצות עונש מאסר ארוך, יש מקום לחייבו בפיצוי מינימאלי בלבד לטובת הנערה.

12. הנאשם, לו ניתנה זכות המילה האחרונה, בחר להסתפק בטיעונים אותם העלה בא כוחו.

דיון והכרעה

13. על פי סעיף 40ב' לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, שמשמעו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

14. גזירת עונשו של נאשם בגיר מחייבת קביעת מתחם עונש הולם, בהתאם לעיקרון המנחה, וקביעת העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם. במקרים יוצאי דופן, ניתן לסטות מן המתחם לקולא בהסתמך על שיקולי שיקום (סעיף 40ד' לחוק העונשין), או לחומרא, בשל שיקולי הגנה על שלום הציבור (סעיף 40ה' לחוק העונשין).

15. כשמדובר במי שהורשע בריבוי עבירות, הליך גזירת הדין כולל שלושה שלבים. בשלב הראשון על בית המשפט לקבוע בהתאם לסעיף 40יג' לחוק העונשין, האם עבירות אלה מהוות אירוע אחד או כמה אירועים, על פי מבחן "הקשר ההדוק" שהתפתח בפסיקה (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14), ע"פ 1127/13 גברזגיי נ' מדינת ישראל (15.1.14)). אם מדובר בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע בית המשפט מתחם עונש הולם אחד לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע. בע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' יוסף דלאל (3.9.15) נקבע, בין היתר, כי מקום בו עסקינן במספר עבירות אשר ביניהן קשר ענייני הדוק ואשר ניתן להשקיף עליהן כמסכת עבריינית אחת, הרי שאלה ייחשבו לאירוע אחד.

בענייננו, ניתן להשקיף על כלל העבירות שביצע הנאשם ככאלה שבוצעו במהלך אירוע מתמשך אחד, כאשר ביניהן קשר ענייני הדוק. אף הצדדים אינם חלוקים ביניהם בנקודה זו. לפיכך, יש להתייחס לכלל העבירות אותן ביצע הנאשם כאל אירוע אחד, לצורך קביעת המתחם.

16. את מתחם העונש ההולם יש לקבוע על פי אמות המידה שנקבעו בסעיף 40ג' לחוק העונשין, שהן הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כפי המפורט בסעיף 40ט' לחוק העונשין. את העונש המתאים לנאשם גוזר בית המשפט בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40יא' לחוק העונשין. האמור לעיל איננו גורע מסמכותו של בית המשפט לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה לשם קביעת המתחם או נסיבות נוספות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לשם קביעת העונש המתאים (סעיף 40יב' לחוק העונשין).

מתחם העונש ההולם

17. מתחם העונש ההולם נקבע על פי הערך החברתי המוגן באמצעות העבירה ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

הערכים המוגנים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם

18. אין צורך להכביר מילים אודות הערכים המוגנים הנפגעים נוכח העבירות אותן ביצע הנאשם, אשר שם לו למטרה לרצוח אדם יהודי על רקע לאומני- אידיאולוגי, וכשל במשימתו רק תודות לתושייתה הרבה של הנערה, אשר הצליחה להימלט ממנו ולהזעיק עזרה, חרף הדקירות הרבות שספגה מידיו של הנאשם.

במעשיו פגע אם כן הנאשם לא רק בערכים המקודשים של הגנה על חיי אדם, שלמות הגוף וכבוד האדם, המוגנים בעבירת ניסיון הרצח, אלא גם בערכים של בטחון המדינה, שלום הציבור, תחושת הביטחון שלו ושמירה על שגרת חייו, הבאים לידי ביטוי ברכיב הנסיבתי המחמיר של היות המעשה - מעשה טרור.

לעניין זה נקבע בדברי ההסבר להצעת חוק המאבק בטרור, התשע"ה-2015 כי "עוצמת הפגיעה של הטרור באה לידי ביטוי בכך שמלבד הפגיעה הישירה שהוא מסב לחיי אדם ולשלמות הגוף, יוצר הטרור אפקט פסיכולוגי של פחד ותחושת איום בקרב הציבור כולו ומערער את שגרת חייו של הציבור לאורך זמן".

הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות

19. במוקד האירוע שלפנינו עומד כאמור ניסיונו של הנאשם לרצוח צעיר או צעירה יהודים באופן אקראי, מתוך מניע לאומני- אידיאולוגי בשל שנאתו הגואה ליהודים. הנאשם הצטייד לצורך כך בשתי סכינים ועשה את דרכו מאכסאל לעפולה, לשם הוצאת התוכנית אל הפועל. בהגיעו לעפולה הבחין בנערה, כשהיא יושבת בתחנת אוטובוס, ובחר בה כיעד לפיגוע, בשל חזותה החיצונית, כאשה דתיה וכן בשל היותה "טרף קל". הנאשם שלף סכין שאורך להבה כ-15 ס"מ, דקר את הנערה לא פחות מתשע דקירות והפסיק את מעשיו רק כשחש כי כוחותיה אוזלים ומותה קרב. רק תודות למזל ובשל תושייתה הרבה של הנערה ואומץ ליבה, הצליחה הנערה למלט עצמה מהנאשם ולהציל את חייה.

אף בהמשך, משראה הנאשם כי ניסיונו למלט עצמו מהזירה כשל, גמלה בליבו החלטה למות מות קדושים כ"שהיד", תוך פגיעה בשוטרים שדלקו אחריו. לצורך כך שלף הנאשם סכין נוספת והניפה לעבר השוטרים, כאשר רק פעולה מהירה ומקצועית מצידם סיכלה את כוונתו.

לא ניתן לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי האירוע לא היה מתוכנן מראש, וזאת כאשר הנאשם הצטייד כאמור בשתי סכינים, הכין מבעוד מועד תיק ובו בגדים להחלפה על מנת להקשות על זיהויו, נסע לעיר עפולה על מנת לאתר קורבן פוטנציאלי ואף לאחר שהבחין בנערה, המתין לרגע בו סבר כי הסיכוי שיצליח לגרום למותה יהיה גבוה ככל האפשר. למותר לציין כי הנאשם אף ביצע את העבירות תוך שהוא שוהה בישראל שלא כדין, אגב ניצול היתר כניסה חד יומי למטרות תיירות שניתן לו קודם לכן.

באשר לנזקים שנגרמו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, יש להפנות לתסקיר נפגעת העבירה שהוגש בעניינה של הנערה, אשר פירט בהרחבה את הנזקים שנגרמו לה בשל מעשיו של הנאשם. מהתסקיר עולה כי אף שהנערה, בדרך נס, ניצלה ונותרה בחיים, הרי שמעשיו של הנאשם הותירו בה חותם קשה ומתמשך, הן במישור הגופני ובעיקר במישור הנפשי, עת הפכה מאדם צעיר ומתפקד באופן מלא, אשר כל חייו לפניו, לאדם הסובל מתסמיני פוסט טראומה חריפים המשפיעים על כל היבטי חייה.

מהתסקיר עולה כי נפגעת העבירה, שבזמן האירוע הייתה נערה צעירה, אשר שקדה על לימודיה לקראת בחינות הבגרות, עברה טלטלה עזה בעקבות תקיפתה האכזרית והפתאומית, ואותותיה של התקיפה ניכרים ומלווים אותה מאז ועד היום, בעיקר בשל ערעור תחושת הביטחון שלה.

הדברים באו לידי ביטוי גם בדברי נפגעת העבירה בפנינו, כאשר ביקשה כי העונשים שיוטלו על הנאשם יהיו כאלה אשר יכבדו אזרחים תמימים, הנפגעים ממעשים קשים מעין אלה.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות שביצע הנאשם

20. בפסיקתו עמד בית המשפט העליון לא פעם על החומרה הרבה בעבירות שבבסיסן מניע לאומני- אידיאולוגי, כמו גם על הצורך להחמיר בעונשיהם של הנאשמים המבצעים אותן. לעניין זה נקבע בע"פ 10111/16 יחיא נ' מדינת ישראל (15.2.2018):

"מקרה זה חמור עד מאוד. המדובר בניסיון לרצוח אדם רק בשל היותו יהודי... רצח אידיאולוגי או ניסיון לרצח כזה פוגע לא רק בקורבן, אלא אף באושיות הדמוקרטיה. הוא מעלה את שנאת החינם בחברה לרף חדש – מהמסד עד הטפחות. האלימות מתפשטת והופכת למגוונת יותר. חברה חייבת להגן על עצמה ממעשים כאלה. כוונת העבריין האידיאולוגי האלים ששואף לתוצאה קטלנית אינה מכוונת כלפי היחיד, אלא כלפי קבוצה שהקורבן הבודד נושא בעול... על בית המשפט לדבר בעניין זה בקול ברור, צלול ומחמיר. כמובן, העונש חייב להיגזר על פי חוק ולהיות מידתי. החוק הוא שקובע את העונש המרבי בגין מעשיו של המערער, אך על בית המשפט לקחת בחשבון גם את מכלול הנסיבות."

21. חוק המאבק בטרור, אשר נחקק בשנת 2016, הורה על החמרה בענישה בשל עבירה שהיא "מעשה טרור" וקבע כי העובר עבירה שהיא מעשה טרור, דינו – כפל העונש הקבוע לאותה עבירה, אך לא יותר מ-25 שנים. לפיכך, לעבירה של ניסיון לרצח בנסיבות מעשה טרור, בה הורשע הנאשם, אשר בעבר העונש המרבי בגינה עמד על 20 שנות מאסר, נוספו חמש שנים והוא עומד כיום על 25 שנות מאסר. בנוסף, בגין העבירה של הכנה לרצח בנסיבות מעשה טרור בה הורשע הנאשם, אשר הינה ייחודית לחוק המאבק בטרור, קבוע עונש מרבי של 15 שנות מאסר.

בע"פ 1466/20 מדינת ישראל נ' פלוני (22.07.2020)‏‏ התייחס בית המשפט העליון להחמרה בענישה בעקבות חוק המאבק בטרור ולתפקידו של בית המשפט ביישום מטרתו של המחוקק:

"התפיסה שביסוד החמרת הענישה, היא שהיותה של עבירה מסוימת 'מעשה טרור' כהגדרתו בחוק, הריהי "נסיבה מחמירה אינהרנטית"; יחודן של עבירות אלו מצדיק "הדגשה מיוחדת הן של תכלית ההרתעה בענישה, והן של עיקרון הגמול" (ראו: דברי הסבר להצעת חוק המאבק בטרור, התשע"ה-2015, ה"ח הממשלה 1066, 1104).

12. הנה כי כן, המחוקק הורה על החמרת הענישה ועל עליית מדרגה במאבק בטרור במישור המשפט הפלילי. ואם זוהי מצוות המחוקק, הרי שתפקידו של בית המשפט – ליישמה. לא נוכל אפוא להנחות את עצמנו עוד לפי מדיניות הענישה שנהגה עובר לכניסתו של חוק המאבק בטרור לתוקף, ולהותיר את הוראות החוק בבחינת משפט עלי ספר, 'הלכה ואין מורין כן' ... ".

22. הצדדים הפנו בתורם לפסיקה ממנה ביקשו ללמוד על רף הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם.

23. המאשימה הפנתה למספר פסקי דין, אשר לגישתה יש לגזור מהם את מתחם הענישה ההולם, וביניהם:

1. תפ"ח 35120-10-15 (מחוזי נצרת) מדינת ישראל נ' יחיא (15.11.2016) (כתב האישום הוגש טרם חקיקת חוק המאבק בטרור), שם נדון עניינו של נאשם שהורשע, על פי הודאתו, בעבירות של ניסיון לרצח, החזקת סכין שלא כדין וכניסה לישראל שלא כדין. באותו מקרה, על רקע תחושת זעם ושנאה ליהודים, החליט הנאשם, תושב השטחים ששהה בישראל באופן בלתי חוקי, לרצוח יהודי דתי או חייל. הנאשם הצטייד בסכין ונסע לעפולה, שם דקר מספר פעמים חייל לבוש מדים והפסיק את מעשיו רק לאחר שעוברי אורח השתלטו עליו. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 13 ל- 19 שנות מאסר וגזר על הנאשם, צעיר ללא עבר פלילי, 17.5 שנות מאסר בפועל, פיצוי בסך 40,000 ₪ ומאסר מותנה. בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגיש הנאשם וקבע כי אין להתערב בעונש שהושת עליו (.ע"פ 10111/16).

2. תפ"ח 59601-12-17 (מחוזי ירושלים) מדינת ישראל נ' אבו אלקרעה (18.3.2019), שם נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של ניסיון לרצח בנסיבות מעשה טרור וכניסה לישראל שלא כדין. באותו מקרה, על רקע הכרת נשיא ארה"ב בירושלים כבירת ישראל, החליט הנאשם, אשר שהה בישראל ללא היתר כניסה, לבצע פיגוע דקירה ולרצוח יהודים בירושלים. הנאשם רכש סכין מטבח שאורך להבה 11 ס"מ והגיע לתחנה המרכזית בירושלים, שם שלף את הסכין ונעץ אותה בעוצמה בחזהו של מאבטח שבדק את מסמכיו. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 20 ל- 24 שנות מאסר וגזר על הנאשם, צעיר ללא עבר פלילי, 22 שנות מאסר בפועל, פיצוי בסך 200,000 ₪ ומאסר מותנה. בית המשפט העליון מחק את הערעור שהגיש הנאשם, לאחר שזה חזר בו מערעורו (ע"פ 3002/19).

3. תפ"ח 52132-08-17 (מחוזי מרכז) מדינת ישראל נ' אבו עראם (19.6.2018), שם נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של ניסיון לרצח בנסיבות של מעשה טרור. באותו מקרה החליט הנאשם לרצוח יהודי ישראלי ע"י פיגוע דקירה בתוך ישראל. לשם כך נכנס הנאשם לשטחי ישראל ללא היתר חוקי, נכנס למרכול, נטל סכין והסתער על עובד המרכול תוך שהוא דוקר אותו 14 דקירות בצווארו, בחזהו, בבטנו ובראשו. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 18 ל- 25 שנות מאסר וגזר על הנאשם, צעיר ללא עבר פלילי, 22.5 שנות מאסר פועל, פיצוי בסך 200,000 ₪ ומאסר מותנה. במסגרת גזר הדין התייחס בית המשפט לצורך להחמיר את הענישה בעבירות שנעשו בנסיבות טרור, וזאת בשים לב לחקיקת החוק למאבק בטרור, תוך שקבע:

"מאבק בטרור, מניעתו וסיכולו, הם אפוא חלק ממטרות הענשה המיוחדת לפי חוק המאבק בטרור. אמור מעתה כי בענישה על עבירות בנסיבות טרור – עקרונות היסוד שהיו בתוקף לפני חוק המאבק בטרור חלים גם היום, אלא שהמתחם צריך לעלות באופן יחסי, וכך אף רמת הענישה הקונקרטית, וזאת בין היתר כדי לקדם את ההרתעה."

4. תפ"ח 40749-08-19 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' מצלח (23.1.2020), שם נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של הכנה למעשה טרור שהוא רצח בנסיבות מחמירות, כניסה לישראל ושהייה בה בניגוד לחוק, החזקת סכין והפרעה לשוטר. באותו מקרה החליט הנאשם, אזרח ותושב ירדן, לבצע פיגוע בשטח ישראל ממניע לאומני. לשם כך נטל הנאשם סכין בעלת להב של 17 ס"מ, נכנס לשטחי מדינת ישראל והסתובב מספר שעות בעיר חדרה כשהוא מכין עצמו לאפשרות לפיה יאתר חייל, אותו יוכל לדקור. לאחר שעורר את חשדם של שוטרים שעברו במקום, שלף הנאשם את הסכין ואחז בה כשידו מונפת לכיוון השוטרים. בהמשך אחז הנאשם באבן ובסכין והתקדם לעבר השוטרים כשידיו מורמות, אז נורה ברגלו. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 4 ל- 8 שנות מאסר וגזר על הנאשם, צעיר ללא עבר פלילי, 5 שנות מאסר בפועל ומאסר מותנה.

24. מנגד, הפנה ב"כ הנאשם לפסיקה המשקפת ענישה מקלה יותר, אשר חלקה, כך לטענתו, עוסקת במקרים חמורים יותר מהמקרה דנן. בין היתר הפנה לפסיקה הבאה:

1. תפ"ח 31231-11-15 מדינת ישראל נ' דוויק (2.10.2017), שם נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של ניסיון רצח. באותו מקרה הגיע הנאשם לתחנת אוטובוס כשהוא מצויד בסכין, התקרב אל המתלונן ותוך שהוא קורא "אללה אכבר" דקר אותו עם הסכין מספר פעמים בצווארו ובפלג גופו העליון על מנת לגרום למותו. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין נע בין 15 ל- 19 שנות מאסר וגזר על הנאשם, צעיר ללא עבר פלילי, 17 שנות מאסר בפועל, פיצוי בסך 80,000 ₪ ומאסר מותנה. במסגרת ערעור שהגיש הנאשם, (ע"פ 8933/17), הפחית בית המשפט העליון את העונש ל-16 שנות מאסר. בעיקר בשל לקיחת האחריות, הגם שבאה רק במסגרת הערעור.

2. תפ"ח 515/08 (מחוזי ירושלים) מדינת ישראל נ' ברגותי (7.7.2009), שם נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של ניסיון רצח. באותו מקרה התקרב הנאשם לרכב סיור של מג"ב, משך את הנהג מתוך הרכב, שלף סכין שהטמין על גופו והחל לדקור את השוטר שהיה ברכב, תוך שהוא גורם לו לפגיעות קשות. בהמשך לכך נורה הנאשם ונפגע באורח קשה. בית המשפט גזר על הנאשם עונש של 15 שנות מאסר בפועל ומאסר מותנה. ערעור שהגיש הנאשם על חומרת עונשו נדחה על ידי בית המשפט העליון (ע"פ 7961/09), חרף היותו צעיר ללא עבר פלילי, אשר נפצע בעצמו בעקבות האירוע, וזאת בשל חומרת המעשים שביצע הנאשם על רקע בטחוני אידיאולוגי ואף שלא היה משויך לארגון טרור.

3. תפ"ח 63711-10-15 (מחוזי מרכז) מדינת ישראל נ' ורידאת (28.11.2016), שם נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של ניסיון רצח וכניסה לישראל בניגוד לחוק. באותו מקרה גמלה בליבו של הנאשם החלטה לגרום למותם של יהודים ולשם כך הצטייד בסכין בעלת להב של 10 ס"מ ונסע לעיר פתח תקווה, שם דקר אדם לאחר שהעריך כי הוא יהודי, וגרם לו פגיעות משמעותיות. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם לעבירת ניסיון הרצח נע בין 15 ל- 20 שנות מאסר וגזר על הנאשם, צעיר ללא עבר פלילי, 16.5 שנות מאסר בפועל, פיצוי בסך 100,000 ₪ ומאסר מותנה.

4. תפ"ח 33478-01-16 (מחוזי ירושלים) מדינת ישראל נ' קומבוז (26.10.2016), שם נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של ניסיון רצח והחזקת סכין. באותו מקרה גמלה בליבו של הנאשם החלטה לבצע פיגוע טרור נגד יהודים ולשם כך הצטייד בסכין מטבח בעלת להב של כ-16 ס"מ ונסע לכיוון העיר העתיקה בירושלים, שם שלף את הסכין, התפל על חייל ודקר אותו, תוך שהוא גורם לו לפצע דקירה חודרני באזור הגב העליון והכתף. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 16 ל- 19 שנות מאסר וגזר על הנאשם 17 שנות מאסר בפועל, פיצוי בסך 50,000 ₪ ומאסר מותנה. ערעור שהגיש הנאשם על חומרת העונש (ע"פ 9552/16), נדחה על ידי בית המשפט העליון.

5. תפ"ח 756-11-15 (מחוזי חיפה) מדינת ישראל נ' זיוד (1.6.2016), שם נדון עניינו של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו, בארבע עבירות של ניסיון לרצח ובהחזקת סכין שלא כדין ממניע גזעני. באותו מקרה ועל רקע החלטתו לבצע פיגוע כנגד יהודים, סטה הנאשם עם רכבו ודרס שני חיילים שעמדו בתחנת אוטובוס. בהמשך יצא הנאשם מרכבו כשהוא אוחז בסכין ודקר קטינה בת 15 שהייתה בתחנה בכל חלקי גופה וכן עובר אורח נוסף. בשל מעשיו של הנאשם נגרמו לכל ארבעת הנפגעים חבלות חמורות. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים כי ייגזר על הנאשם עונש של 25 שנות מאסר. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 22 ל- 28 שנות מאסר, והחליט בנסיבות העניין שלא לחרוג מהסדר הטיעון שהוסכם בין הצדדים. על כן נגזרו על הנאשם 25 שנות מאסר בפועל, פיצויים בסכום כולל של 340,000 ₪ ומאסר מותנה.

6. ע"פ 8263/18 אבו חסן נ' מדינת ישראל (18.10.2020), שם נדון עניינו של נאשם אשר הורשע בעבירות של ניסיון רצח, ייצור נשק, נשיאת נשק, החזקת סכין וכניסה לישראל שלא כדין. באותו מקרה הכין הנאשם מטען חבלה שהכיל ארבעה צינורות אטומים ובהם חומר נפץ, רעל עכברים ומסמרים על פתיל השהייה, וזאת במטרה לפגוע באזרחים בירושלים. כאשר הגיע למרכז העיר ובעודו מתלבט היכן להפעיל את המטען, הבחין בו מאבטח ועצר אותו. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות אותו מקרה נע בין 14 ל- 22 שנות מאסר וגזר על הנאשם, צעיר ללא עבר פלילי, 18 שנות מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה. ערעור שהגיש הנאשם על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט העליון.

25. כפי שניתן לראות, מאז חוקק חוק המאבק בטרור, ניתן לזהות החמרה משמעותית בעונשים המוטלים על נאשמים המבצעים עבירות ניסיון רצח בנסיבות טרור, וזאת בהתאם למטרתו של החוק להביא להחמרת הענישה. כן ניתן להפנות לעובדה שכל פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ הנאשם, עסקו בנאשמים אשר כתבי האישום בעניינם הוגשו עובר לכניסתו לתוקף של חוק המאבק בטרור. בהתאם, אין מנוס אלא לקבוע כי הפסיקה אותה הציג ב"כ הנאשם, אינה מייצגת את מדיניות הענישה הנהוגה כיום בעבירות בהן הורשע הנאשם.

26. לאור האמור, תוך בחינת הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו מהעבירות שביצע הנאשם ומידת הפגיעה בהם, וכן העובדה שמלבד הרשעתו בעבירה של ניסיון הרצח של הנערה הורשע הנאשם גם בעבירה של הכנה לרצח בנסיבות מעשה טרור כלפי השוטרים ועבירות נוספות, בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנהוגה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את העבירות שביצע הנאשם נע בין 20 ל-26 שנות מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

העונש הראוי לנאשם:

27. קביעת עונשו של נאשם תיעשה, ככלל, בתוך המתחם, אלא אם כן ישנן נסיבות המצדיקות סטייה ממנו. במקרה דנן, אין לטעמי מקום לסטות ממתחם העונש ההולם לחומרא או לקולא ואף הצדדים לא טענו כי יש מקום לעשות כן.

28. העונש הראוי לנאשם נקבע על פי הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות. בהקשר זה, על בית המשפט לבחון בין היתר, את נתוניו האישיים של הנאשם, מידת הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו, הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם, עברו הפלילי וכיוצ"ב.

29. עם זאת, בכל הנוגע לקביעת העונש המתאים בתוך המתחם, קבעה הפסיקה לא פעם כי במעשי טרור המבוצעים על רקע לאומני, נדחקות לאחור נסיבותיו האישיות של הנאשם, ועיקר כובד המשקל ניתן לשיקולי הגמול וההרתעה. לעניין זה נקבע:

"כפי שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה, כאשר עסקינן בעבריינות המתבצעת על רקע אידיאולוגי, נדחים, ככלל, שיקולי ענישה אחרים, ובהם האינטרס השיקומי, מפני שיקול ההגנה על שלומו וביטחונו של הציבור, והרתעת עבריינים בכוח מפני ביצוע מעשים דומים (ראו: ע"פ 2460/15 ג'בארין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.5.2016); ע"פ 7517/15 מדינת ישראל נ' עביד [פורסם בנבו] (9.3.2016); ע"פ 1163/07 אבו ח'דיר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.3.2007)). עוד יש להדגיש, כי במציאות הנוכחית, שבה נתרבו פיגועי הדקירה כלפי יהודים באשר הם, מתחייבת התייחסות עונשית הולמת." (ע"פ 2826/15 עביד נ. מדינת ישראל (7.6.2016)).

דומה כי במציאות החיים הנוכחית, בה למרבה הצער אנו עדים לגל טרור המבוצע לא אחת על ידי יחידים, צעירים, נטולי עבר פלילי או שיוך ארגוני כלשהו, מתגבר הצורך בקול ברור וצלול אשר יצא מפתחו של בית המשפט, יסייע למאבק חסר הפשרות בטרור ויבהיר כי עונשם של מבצעי פיגועים על רקע לאומני- אידיאולוגי יהיה חמור ביותר.

30. עוד בענייננו, יש לציין את העובדה שהנאשם לא נטל כל אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה עליהם. אכן לנאשם זכות לנהל את משפטו עד תום ואין לזקוף עובדה זו לחובתו, אך יחד עם זאת אין הוא זכאי להקלה השמורה למי שמודה, לוקח אחריות על מעשיו, חוסך זמן שיפוטי יקר ומביע חרטה וצער בשל המעשים. בנסיבות אלה, גם הסיכון הנשקף מאת הנאשם, בשל מסוכנותו המוכחת, לא פחת ועודנו גבוה.

31. לכף הזכות, ניתן להפנות לגילו הצעיר של הנאשם, העדר עבר הפלילי והעובדה הנגזרת מכך שזהו מאסרו הראשון. הנאשם נפצע אף הוא במהלך האירוע, אולם הירי ברגלו היה תוצאה של התנהלותו בעת שהשוטרים ניסו לעצור מבעדו להמשיך ולסכן את שלום הציבור. לא מצאתי גם כי היותו של הנאשם נטול שיוך ארגוני מהווה שיקול לקולא, וזאת כאמור, בין היתר, בשים לב לעובדה כי אחד המאפיינים הבולטים של "פיגועי הבודדים", הוא ביצועם על ידי צעירים, אשר לא פעם הינם נטולי שיוך ארגוני או עבר פלילי קודם ואף קשה יותר לסכלם מבעוד מועד.

32. אשר לסוגיית הפיצוי, הרי שמתסקיר נפגעת העבירה עולה באופן ברור כי לנערה נגרמו נזקים קשים, פיזיים ונפשיים, אשר ימשיכו ללוות אותה במהלך חייה. בהתאם, על הנאשם לפצות אותה באופן משמעותי גם במסגרת ההליך הפלילי, וזאת ללא קשר ליכולתה לקבל פיצויים מהמדינה על פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. יתירה מכך, הטלת פיצוי בהתאם לסעיף 77 לחוק העונשין, משמשת גם כלי באמצעותו מביע בית המשפט את הסלידה ושאט הנפש ממעשיו החמורים של הנאשם. אוסיף ואציין כי בפסיקת פיצוי, במובחן מקנס, חיסרון הכיס של נאשם אינו מהווה שיקול אותו יש להביא בחשבון.

33. לאור המפורט לעיל, אני סבורה כי נכון יהא לקבוע את מיקום עונשו של הנאשם ברף הבינוני גבוה של מתחם העונש ההולם, תוך מתן ביטוי לשיקולי ההרתעה, כמו גם ליתר הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, להשית עליו מאסרים מותנים מרתיעים, אשר יהיו כ"חרב המתהפכת" מעל ראשו, וכן לחייבו בפיצוי משמעותי לנערה.

34. סיכומם של דברים, אמליץ לחבריי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים :

1. 23 שנות מאסר בפועל, שימנו מיום מעצרו של הנאשם– 11.6.18.

2. 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע או עבירת פשע לפי חוק המאבק בטרור.

3. 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור במהלך תקופה זו כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איום, או עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה או עבירת עוון לפי חוק המאבק בטרור.

4. 4 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור במהלך תקופה זו כל עבירה על חוק הכניסה לישראל.

5. פיצוי לנפגעת העבירה בסך 150,000 ₪. הפיצוי ישולם ב-15 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים, החל מיום 1.11.22 ובכל ראשון לחודש שלאחר מכן. אי תשלום אחד השיעורים במועד יעמיד את מלוא הפיצוי לפירעון מידי.

אסתר הלמן, שופטת נשיאה

השופטת יפעת שטרית :

מסכימה.

יפעת שיטרית, שופטת

השופט סאאב דבור :

מסכים.

סאאב דבור, שופט

הוחלט אפוא, פה אחד להטיל על הנאשם את העונשים כמפורט בגזר דינה של הנשיאה.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום כ"א סיוון תשפ"ב, 20/06/2022 במעמד הנוכחים.

אסתר הלמן, שופטת נשיאה		יפעת שיטרית, שופטת		סאאב דבור, שופט

הוקלד על ידי ליאור ממן