ביהמ"ש המחוזי אשדוד, השופטת עפרה גיא: פס"ד שעניינו בחיוב הנתבע במזונות בנותיו הקטינות (תלה"מ 67215-03-19)

בעניין הקטינות:

א. הקטינה ילידת שנת 2005.

ב. הקטינה ילידת 2006.

להלן: "הקטינות".

עניינה של תובענה זו בחיוב הנתבע במזונות בנותיו הקטינות.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. הצדדים שבפניי הם בני-זוג לשעבר אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 14.03.1996 ומנישואין אלה נולדו לשניים שלוש בנות, הקטינות מושא פסק-הדין וכן בת נוספת, בגירה כיום ובמועד הגשת התביעה (להלן: 'הבת הבכורה').

הצדדים התגרשו זה מזה בג"פ כדמו"י בשנת 2020.

2. התביעה הוגשה ביום 28.03.19.

3. בהחלטה מיום 07.05.19 חייבתי את הנתבע לשאת במזונותיהן הזמניים של הקטינות בסך של 2,200 ₪ בחודש מיום הגשת התביעה ליישוב סכסוך, 11.03.19 ובכל 10 לחודש.

בנוסף, חייבתי את נתבע לשאת במחצית הוצאות החינוך של הקטינות וכן במחצית הוצאות רפואיות חריגות והכל כמפורט בהחלטה הנ"ל.

להלן: "דמי המזונות הזמניים" או "ההחלטה למזונות זמניים".

4. הצדדים בעלים במשותף של דירת מגורים ברחוב ...בעיר ..., אשר שוויה הוערך ע"י מומחה שמונה ע"י בית המשפט ע"ס של 1,660,000 ₪ נכון למועד עריכת חוות הדעת, 21.02.22.

להלן: 'דירת המגורים המשותפת'.

במהלך נישואיהם רכשו הצדדים דירה נוספת ברחוב ...בעיר...

להלן: 'הדירה הנוספת'.

5. ביום 01.09.16 חתמו הצדדים עם תצהירי מתנה במסגרם העבירו את זכויותיהם בדירה הנוספת במתנה לבת הבכורה ובהתאם לתצהירי הצדדים שצורפו להודעת התובעת מיום 21.05.19.

הצדדים חלוקים בשאלת הסיבה הנעוצה בהעברת הזכויות בדירה הנ"ל לבת הבכורה, אם במתנה כשיטת התובעת או למראית עין, לשיטת הנתבע ושאלה זו מתבררת במסגרת תביעת התובע למתן פסק-דין הצהרתי וביטול הענקה (תמ"ש 48965-01-22).

הנתבע טוען כי הדירה הנוספת מושכרת לצד ג' תמורת דמי שכירות בגובה של 3,500 ₪ בחודש (להלן: 'דמי השכירות') וכי התובעת משלשלת לכיסה את היתרה המתקבלת לאחר קיזוז דמי השכירות מהחזריה השוטפים של הלוואת המשכנתה המשתלמים עבור דירת המגורים המשותפת, בסך של כ-2,300 ₪ בחודש. כך שהתובעת נותרת עם יתרה חיובית של 1,200 ₪ מידי חודש.

בהודעה מיום 21.05.19 טענה התובעת כי דמי השכירות מופקדים בחשבון הבנק של הבת הבכורה.

להודעה מיום 16.07.19 צרף הנתבע דפי חשבון בנק מהם עולה כי בחודשים 06-12/2018 וינואר 2019 הופקדו דמי השכירות בחשבון הבנק המשותף של הצדדים וכן שלוש המחאות מהן עולה כי בחודשים 01-03/2019 הועברו דמי השכירות לפקודת התובעת.

בדיון אשר התקיים בתובענה ביום 05.11.19 טענה ב"כ התובעת כי מזה תקופה ממושכת שהדירה הנוספת לא מושכרת, טענה שנסתרה ע"י התובעת עצמה בדיון הנ"ל עת העידה כי: 'הדירה לא ריקה. יש שוכר בדירה, הוא נמצא שם כמעט 4 שנים . . . ' – עמ' 2 שורה 17.

6. בהחלטה למזונות זמניים הובהר כי דמי המזונות הזמניים אינם כוללים את הוצאות 'מדור' וזאת עד שתובהר טענת הנתבע ביחס לזכויותיו בדירת הנוספת ודמי השכירות המשתלמים בגינה.

בהחלטה מיום 18.07.19, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובייחוד בדפי חשבון הבנק המשותף של הצדדים וכן בשיקים שמסר שוכר הדירה הנוספת לפקודת התובעת, לא מצאתי לשנות את החיובים הכספיים שהושתו על הנתבע מכוח ההחלטה למזונות זמניים, תוך שציינתי בהחלטה הנ"ל כי ככל שלצדדים טענות באשר לזכויות בדירה הנוספת או באשר לקיזוזים כספיים אותם יש לבצע בין השניים, עליהם לנקוט בהליך עצמאי ונפרד, שכן לא אמשיך לברר טענותיהם הרכושיות של הצדדים במסגרת תובענה למזונות הקטינות.

7. הצדדים כולם יהודים וחובת הנתבע במזונות בנותיו הקטינות הינה עפ"י דינו האישי וברוח ההלכה אשר נפסקה בבע"מ 9191/15.

לאור גילאי הקטינות, מקורה של חבות הנתבע במזונות הקטינות מדין צדקה.

8. הכנסות הצדדים

יכולתו הכלכלית של הנתבע

א. הנתבע הנדסאי אלקטרוניקה וחשמלאי מוסמך – ראו, עדות הנתבע בעמ' 22 שורה 31.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי פוטר לא מכבר מעבודתו במפעל ..., שם השתכר את הסך של 7,800 ₪ בחודש וכי נכון למועד הגשת כתב ההגנה הוא עובד כחווט בחברת ... ומשתכר את הסך שך 7,000 ₪ נטו לחודש.

מתלושי שכר של הנתבע לחודשים 02-08/2018 אשר צורפו כתב ההגנה, עולה כי הכנסתו החודשית הממוצעת של הנתבע בחודשים כאמור מעבודתו במפעל ... עמדה ע"ס של 8,719 ₪ בממוצע בחודש.

מתלושי שכר של הנתבע לחודשים 11/2018-03/2019, אשר צורפו לכתב ההגנה, עולה כי הכנסתו החודשית הממוצעת של הנתבע בחודשים כאמור מעבודתו בחברת ... עמדה ע"ס של 8,088 ₪ בממוצע בחודש.

ב. בדיון אשר התקיים בתובענה ביום 05.11.19 העיד הנתבע כי לאור שהייתו בכלא פוטר ממקום העבודה וכי הגיש בקשה לקבלת דמי אבטלה.

לתצהיר עדות ראשית צרף הנתבע, כנספח ט', הודעת מעסיק על פרישה מעבודה של עובד מיום 25.07.19; אישור על תשלומי המעסיק למנורה מבטחים לצורך בדיקת זכאות עובד להשלמת פיצויי פיטורין וכן מכתב שחרור כספי הפרשה, המאשר העברת הכספים והזכויות שנצברו לנתבע במקום עבודתו, על סך כולל של 3,756 ₪.

ג. בתצהיר עדות ראשית טען הנתבע כי לאור מאסרו, על רקע טענות אלימות שהופנו אליו מצד התובעת, הוא איבד את מקום עבודתו; כי נכון לעת ההיא הוא איננו עובד וכי אף אחד לא מוכן לקבלו לעבודה בעקבות הרישום הפלילי שיש לו.

בהרצאת פרטית עדכנית שצרף הנתבע לתצהיר עדות ראשית, הצהיר הנתבע על הכנסות בסך של 5,655 ₪ בממוצע בחודש מדמי אבטלה ובגובה של כ-1,800 ₪ בממוצע בחודש מהבטחת הכנסה.

מאישור זכאות לדמי אבטלה, נספח ג' לתצהיר עדות ראשית, עולה כי הכנסות הנתבע מדמי אבטלה בחודשים 07-20-07/2021 עמדו ע"ס של 5,858 ₪ בממוצע לחודש.

מאישור על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה עולה כי בחודשים 08-10/2021 ובחודש 01/2022 הכנסת הנתבע מהבטחת הכנסה עמדה ע"ס של 1,771 ₪ בממוצע לחודש.

מאישור על מעמד לא עובד, נספח ג' הנ"ל, עולה כי מרישומי המוסד לביטוח לאומי מופיע כי הנתבע במעמד לא עובד מיום 01.08.21 וללא הכנסות מתאריך 01.07.2019.

גם בחקירתו טען הנתבע כי הוא לא עובד על רקע הרישום הפלילי המופיע על שמו – עמ' 19 שורה 26.

ד. לצדדים חוב משותף לאחותו של הנתבע בגובה של 25,000 ₪ - ראו הדיון 02.03.22 בעמ' 17 שורות 11-19.

ה. בבעלות הנתבע במשותף עם התובעת דירת מגורים בה מתגוררות התובעת והקטינות.

הנתבע טוען לבעלות גם על מחצית הזכויות בדירה הנוספת וכאמור לעיל.

ו. בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 02.03.22 הסכימו הצדדים כי רכב מסוג פיאט פונטו הוא רכב משותף – עמ' 16 שורה 12.

בהחלטה שניתנה בדיון הנ"ל קבעתי כי גם הרכב מסוג קיה, שהזכויות בו הועברו ע"י התובעת לבת הבכורה לאחר מועד הקרע, הוא רכב משותף של הצדדים – עמ' 16 שורות 30-34.

ז. בכתב ההגנה פרט הנתבע את הוצאותיו החודשיות והעמידן ע"ס כולל של 4,500 ₪ וכל עוד הוא מתגורר בבית אחותו ועד שיעבור למדור עצמאי.

ח. לתצהיר עדות ראשית צרף הנתבע, כנספח ד', חוזה שכירת ממנו עולה כי חתם על חוזה שכירות בעלות של 1,800 ₪ בחודש.

עוד צרף הנתבע לתצהירו, כנספח ה', אסמכתאות המעידות על הוצאות מחייה בגובה של כ-605 ₪ בממוצע בחודש.

בעדותו טען הנתבע כי מתגורר בשכירות בעיר ... תמורת שכר דירה בגובה 1,800 ₪ - עמ' 20 שורות 7-10 ואת יתר הוצאותיו החודשיות העמיד בגובה של 2,500 ₪ בחודש – עמ' 20 שורה 12.

לשאלה כיצד סכומים אלה מתיישבים עם הכנסתו הנטענת מהבטחת הכנסה ובגובה של 1,600 ₪ בחודש, כדבריו, השיב הנתבע: '. . . אחים שלי עוזרים לי, נותנים לי כסף. מי שיכול עוזר' – עמ' 20 שורה 33.

עוד העיד הנתבע כי בחודש האחרון קיבל סכום של 200 ₪ מאחותו ... – עמ' 21 שורה 4 וכן מתנות לרגל חגיגת יום הולדתו – עמ' 21 שורה 12, וכשנשאל כיצד מימן את תשלום דמי השכירות בחודש האחרון, השיב הנתבע: 'היה לי 1,600 ₪ ועוד 200 ₪. אוכל אני לוקח מהרווחה' – עמ' 21 שורה 16.

ט. בעדותו הכחיש הנתבע כי הוא עבוד 'בשחור' – עמ' 21 שורה 18, אם כי ציין כי הוא מקבל אוכל תמורת דברים אותם הוא מתקן – עמ' 21 שורות 20-23.

עת נשאל מדוע לא עוסק בתחום הכשרתו, כחשמלאי מוסמך, השיב הנתבע: 'אין לי יכולת, אני לא יכול לקנות אוטו' – עמ' 22 שורה 33.

כשנשאל מדוע לא עובד כעצמאי בתחום החשמל, השיב הנתבע: 'זה לא פשוט כשיש קורונה. אני אמור לשלם מזונות. אני צריך משהו ברור' – עמ' 23 שורה 6.

בהמשך חקירתו טען הנתבע כי במקום עבודה נוסף אליו שלח קורות חיים לא התקבל על רקע אי הסכמה בין הצדדים בעניין הנסיעות, הגם שהציעו לו משכורת בגובה של 8,000 ₪ ברוטו בחודש – עמ' 23 שורות 14-19.

י. בסיכומיו הוסיף הנתבע כי משלים הכנסה מאיסוף בקבוקים ריקים ברחובות – סעיף 12 לסיכומיו.

יא. הנתבע לא הכחיש בעדותו כי הוא לא משלם את דמי המזונות הזמניים – ראו, בעמ' 22 שורות 3-14.

9. יכולתה הכלכלית של התובעת

א. במועד הגשת כתב התביעה עבדה התובעת כמוכרת ברשת בתי הכלבו ... והשתכרה את הסך של 5,851 ₪ בממוצע לחודש, עפ"י תלושי שכר לחודשים 01-12/2012 אשר צורפו לכתב התביעה.

בעניין גובה הכנסתה טוען הנתבע בכתב ההגנה כי שכרה של התובעת עומד על הסכום הנ"ל מאחר שהיא עובדת בהיקף משרה חלקית בלבד וכי יש לקחת בחשבון את פוטנציאל השתכרותה המלא.

ב. בתצהיר עדות ראשית טענה התובעת כי החלה לעבוד בחברת ....

בהתאם לתלושי שכר לחודשים 07-12/2021 שצורפו לתצהיר עדות ראשית, הכנסות התובעת מעבודתה בחברת ... עמדו על סך של 9,255 ₪ בממוצע לחודש.

ג. בתצהיר עדות ראשית שהגיש הנתבע הוא טען כי התובעת מסתירה את גובה הפיצויים שקיבלה מעבודתה במשביר לצרכן, שם עבדה במשך 10 שנים.

בעדותה טענה התובעת כי טרם קיבלה פיצוים וכי החברה פשטה רגל – עמ' 17 שורה 27.

ד. התובעת בעלים במשותף עם הנתבע בדירת המגורים המשותפת.

ה. הצדדים בעלים במשותף של רכב מסוג פיאט פונטו ורכב מסוג קיה שנת ייצור 2013.

ו. לצדדים חוב משותף לאחותו של הנתבע בגובה של 25,000 ₪.

ז. לידי התובעת משתלמת קצבת הילדים של המוסד לביטוח לאומי בגובה של 344 ₪ בחודש.

צרכי הקטינות

10. הוצאות 'מדור'

הקטינות מתגוררות עם אימן בדירת המגורים המשותפת.

דירה זו כפופה להלוואת משכנתה שהחזריה השוטפים הועמדו בכתב התביעה ע"ס של 2,230 ₪ בחודש.

הנתבע טוען כאמור כי את החזריה השוטפים של הלוואת המשכנתה עבור דירת המגורים המשותפת משלמת התובעת מתוך דמי השכירות המתקבלים מהדירה הנוספת, בגובה של 3,500 ₪ בחודש, כך שאף נותרת ביד התובעת יתרת זכות בגובה של 1,200 ₪, אותה היא משלשלת לכיסה.

בהבהרה מיום 16.05.19 טענה התובעת כי עד למועד פרידת הצדדים שולמו החזריה השוטפים של הלוואת המשכנתה מחשבון הבנק המשותף של הצדדים וכי ממועד הפרידה משולמת המשכנתה מחשבון הבנק המתנהל על שמה בלבד. התובעת הכחישה טענת הנתבע ביחס לשימוש אותו היא עושה בדמי השכירות וטוענת כי אלה מועברים ליד הבת הבכורה, מכוח היותה הבעלים של הדירה הנוספת.

11. הוצאות 'אחזקת מדור' פורטו בכתב התביעה והועמדו ע"ס כולל של 1,880 ₪ בחודש.

בכתב התביעה העמידה התובעת את חלקן היחסי של הקטינות בהוצאות מדור ואחזקתו (סך כולל של 4,110 ₪ בחודש) בשיעור של 40% ובסך של 1,644 ₪ בחודש.

בתצהיר עדות ראשית העמידה התובעת את הוצאות מדור ואחזקתו בסך כולל של 4,023 ₪ בחודש.

לאחר שעיינתי באסמכתאות שצורפו לתצהיר עדות ראשית של התובעת ביחס להוצאות מדור (החזר הלוואת משכנתה) והוצאות 'אחזקת מדור' (ארנונה; חשמל; מים וביוב; גז; תקשורת וועד בית) , מצאתי כי הוצאות אלה עומדות ע"ס כולל של 3,633 ₪ בחודש (סך של 2,300 ₪ עבור מדור וסך של 1,333 ₪ עבור הוצאות אחזקת המדור).

חלקן היחסי של הקטינות בהוצאות 'מדור ואחזקת מדור' יועמד בשיעור של 40% ובסך של 1,450 ₪ בחודש.

חלקה של כ"א מהקטינות בהוצאות אלה עומד ע"ס של 725 ₪ בחודש.

12. יתר צרכי הקטינות

יתר צרכי הקטינות, לא כולל חלקן היחסי בהוצאות 'מדור ואחזקתו', פורטו בכתב התביעה והועמדו ע"ס כולל של 4,240 ₪ בחודש (סך של 2,120 ₪ בחודש עבור הקטינה ... וסך של 2,120 ₪ עבור הקטינה ...).

כך שסכום התביעה הועמד ע"ס כולל של 5,884 ₪ בחודש.

בנוסף עותרת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום מחצית הוצאות חינוך, לרבות חוגים וקייטנות וכן במחצית הוצאות רפואיות חריגות, לרבות טיפולי שיניים, משקפיים, עדשות, טיפולים אורתודנטים וכיו"ב.

כך גם עותרת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום מזונות גם בתקופת שירות החובה בצה"ל/שירות לאומי של הקטינות.

בתצהיר עדות ראשית העמידה התובעת את יתר צרכי הקטינות ע"ס של 7,376 ₪, סכום העולה על סך של 3,136 ₪ בחודש לעומת הסכום שפורט בכתב התביעה בגין צרכים אלה, ובסך כולל של 11,399 ₪ בחודש, סכום העולה על סך של 5,515 ₪ בחודש מהסכום אשר נתבע בכתב התביעה.

בסיכומיה העמידה התובעת הוצאות אלה ע"ס כולל של 4,300 ₪ בחודש וסך של 2,150 ₪ עבור כ"א מהקטינות.

הנתבע מכחיש הצרכים שפורטו בתביעה, לרבות הסכומים הנטענים ומוסיף כי דרישות התובעת מופרזות ואינן עומדות בקנה אחד עם ההוצאות בפועל.

כך גם טוען הנתבע כי יש לקיחת בחשבון כי יחד עם התובעת והקטינות מתגוררת גם הבת הבכורה של הצדדים, כאשר בעניין זה העידה התובעת כי הבת הבגירה מתגוררת מחוץ לבית עם בן –זוגה – עמ' 27 שורה 9.

בסיכומיו טען הנתבע כי חרף טענותיו ולפנים משורת הדין, הוא מוכן להמשיך ולשלם את הסכום שנקבע בהחלטה למזונות זמנים למען בנותיו הקטינות ולגמול להן טוב, למרות התנכרותן אליו ומתוך תקווה שיעריכו זאת ואולי גם יצרו עימו קשר, שכן הוא אוהב אותן למרות הכל.

13. התובעת העידה כי היא לא יודעת הסכומים אותם היא מוציאה עבור רכישת נעליים לקטינות וכי היא רוכשת להן נעליים כשהן מבקשות וכשעולה הצורך – עמ' 26 שורות 18-23 וכי רוכשת לקטינות בגדים כל שבוע – עמ' 26 שורה 25.

ביחס ל'נסיעות' העידה התובעת כי רוכשת כרטיס חופשי חודשי לקטינות בעלות של 110 ₪ בחודש וכי כאשר הקטינות נוסעות לשיעור פרטי הן נוסעות במונית שעלותה 35 ₪ לכל כיוון – עמ' 26 שורות 26-29.

התובעת העידה כי מסתייעת כלכלית באימה ובאחיה – עמ' 26 שורה 32 בסכומים משתנים – עמ' 26 שורה 33.

14. לא מצאתי להידרש לעתירת התובעת לקבלת 'דמי טיפול', שכן לא היה מקום לעתור לרכיב של 'דמי טיפול' וזאת לאור גילאי הקטינות, הן נכון למועד הגשת התביעה והן נכון לעת מתן פסק-הדין.

15. בית המשפט בתוך עמו הוא יושב ומצאתי את הסכומים אשר פורטו בגין חלק מהוצאות הקטינות פורטו בהפרזה, בוודאי אלה אשר פורטו בתצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת ובמיוחד בהיעדר כל הסבר מניח הדעת לפער בין הסכומים. כך גם מצאתי כי הסכומים שנתבעו אינם מתיישבים עם הכנסות הצדדים ורמת החיים לה הורגלו עת חיו יחדיו.

משכך ולאחר שעיינתי בהוצאות הקטינות מצאתי להעמיד את הוצאות הקטינות עבור מזון וכלכלה (800 ₪); ביגוד והנעלה (150 ₪); היגיינה (100 ₪); נסיעות (100 ₪) רפואה (50 ₪) ע"ס של 1,200 ₪ בחודש עבור כ"א מהקטינות.

דיון והכרעה

16. הצדדים שבפניי הינם יהודים ועל כן חיוב הנתבע במזונות ייעשה על פי דינו האישי, הוא דין תורה וברוח ההלכה אשר נפסקה בבע"מ 919/15, דהיינו דין צדקה.

17. בהלכת 919/15 הנ"ל, ציין בית המשפט העליון את מקורה של חובת המזונות מדין צדקה, כדלקמן:

'חובת המזונות מדין צדקה . . . והיא חלק מחובת הצדקה הכללית המחייבת כל אדם שידו משגת ליתן צדקה לעניי הקהילה. תחילה לבני ביתו, לאחר מכן לעניי עירו, ולבסוף לעניי עיר אחרת, על פי סדר הקדימויות האמור . . . בנתון לכך, חייב הורה ליתן צדקה לילדיו הקטינים בטרם ייתן צדקה לכל אדם אחר, ולבל יטיל את פרנסתם לעול על הקהילה'.

ביחס להיקפם של המזונות מדין צדקה, קבע בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 הנ"ל כי אלה יקבעו: 'עד כדי רמת החיים שבה הורגל הילד ערב הפירוד, או שלה הוא ראוי'.

18. כמו כן ולאור הדין החל על מזונות הקטינות, ייבחנו כלל הצרכים להם זקוקות הקטינות, הן אלה ההכרחיים והן אלה שמעבר לצרכים הכרחיים, שכן חובה זו נובעת מדיני צדקה, שהינה רחבה יותר בהיקפה מהחיוב על פי הדין ומשתרעת מעבר לצרכיו ההכרחיים של הקטין.

לפיכך, במסגרת הצרכים שמעבר לצרכים ההכרחיים של הקטינות יילקחו בחשבון גם הוצאות תרבות ופנאי (סך של 200 ₪ בחודש); ציפורניים ( סך של 150 ₪ בחודש); מספרה (סך של 100 ₪ בחודש); טלפון נייד (סך של 100 ₪ בחודש).

מן הכלל אל הפרט

19. לאחר שעיינתי בחומר הראיות המונח בפניי מצאתי כי הנתבע לא מממש את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלו ומעדיף לשבת בטל תחת למצוא תעסוקה הולמת. כך גם התרשמתי כי חרף עברו הפלילי מקבל הנתבע הצעות עבודה ולראיה זו שלא השתכללה לכדי עסקת העסקה בעטיה של אי הסכמה בין הצדדים בעניין תשלום הוצאות הנסיעות.

משכך, מצאתי כי הכנסותיו הפוטנציאליות של הנתבע עומדות למצער ע"ס של כ- 9,000 ₪ בממוצע בחודש ובהתאם לתלושי השכר שהונחו בפניי, כאשר מצאתי כי לאור הכשרתו יכול הנתבע להגדיל הכנסותיו מעבר להכנסתו הפוטנציאלית שהיו לו במקומות עבודה קודמים.

20. ביחס ליכולתה הכלכלית של התובעת, מצאתי כי התובעת מממשת את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלה.

משכך, מצאתי כי הכנסות התובעת עומדות ע"ס של 9,255 ₪ בממוצע בחודש ובהתאם לתלושי השכר שהונחו בפניי.

חלוקת זמני שהות

21. נתון נוסף אותו יש לקחת בחשבון הינו שיעור חלוקת זמני השהות של הקטינות עם כל אחד מהוריהן. קרי, חישוב הצרכים שאותם מספק האב לקטינות בעת בה הן שוהות אצלו. אופן חישוב שיעור השהות נקבע באמצעות חישוב ימי השהייה של הילדים אצל כל אחד מההורים ובלבד שמדובר במספר ימים מינימלי המצדיק לקיחה בחשבון של צרכי הילדים שהינם תלויי שהות. בעניין הנדון, ומאז החלו ההליכים המשפטיים, קיים נתק מוחלט בין הקטינות ובין אביהן, הנתבע ולכן אין מקום לקחת בחשבון מרכיבים אלה בבוחני את חיוב הנתבע במזונות הקטינות.

22. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבע כלל לא נמצא בקשר עם הקטינות, לא מבקר אותן, לא מתעניין בשלומן ומתעלם מקיומן.

הנתבע לא כפר בטענה כי הוא לא מצוי בקשר עם הקטינות, אם כי טען שהתובעת היא המונעת ממנו את הקשר עם הקטינות וכי כל ניסיונותיו לעמוד איתן בקשר, טלפוני או אחר, לא צלחו.

בנסיבות אלה טוען הנתבע כי סירוב הבנות לקיים כל קשר עמו בעידוד התובעת, שומטת מתחת רגלי הקטינות את הזכות למזונות.

מנגד, טענה התובעת כי הטעם הנעוץ בנתק בין הנתבע לבין הקטינות נעוץ באלימות הפיזית והמילולית הקשה שהפנה הנתבע כלפיה וכלפי בנותיהן משך החיים המשותפים.

בדיון אשר התקיים בתובענה ביום 09.07.19 טען ב"כ הנתבע כי מחודש ינואר 2019 שהנתבע אינו פוגש בקטינות וכי הקטינות הן בבחינת 'בן מרדן' ובהחלטה שניתנה בתום הדיון הנ"ל צוין כי עסקינן באב שנמצא בנתק ארוך מבנותיו ואף הפניתי את הצדדים לטיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה.

כך גם עלה במסגרת בירור ההליך בתלה"מ 54964-04-19 כאשר בהחלטה מיום 04.11.20 צוין כי מזה כשנתיים שהנתבע לא רואה את הקטינות.

בדיון אשר התקיים בתובענה ביום 13.07.21 טען ב"כ הנתבע כי המטפל המשפחתי קבע שאין היתכנות לחידוש הקשר בין האב לבין בנותיו הקטינות, כך שנכון לעת ההיא עמד הנתק בין האב לבין הקטינות על תקופה של כשלוש שנים.

23. הנתבע טען לניכור הורי מצד התובעת, בעוד התובעת טענה כי עסקינן באב אלים שהיכה את בנותיו וכי לא לחינם הן מסרבות להיות איתו בקשר, טענות שנתמכות לשיטתה בחוות דעת העו"ס ובחוות דעת המומחה.

כך או אחרת, אין חולק בין הצדדים כי לא מתקיים כל קשר בין האב לבין הקטינות משך שנים רבות.

מדיווחי המתאם ההורי, עו"ס ..., אשר נסרקו במסגרת תלה"מ 23325-12-19 בתיקיית 'חוות דעת', הביע המטפל ביקורת כלפי התנהלות שני הצדדים והגיע למסקנה כי אין לחייב את הקטינות בהמשך הטיפול.

על רקע דיווחי המתאם ההורי בחר הנתבע לסגור את ההליך שהתנהל בעניין חידוש הקשר בינו לבין הקטינות, אשר התברר במסגרת תלה"מ 54964-04-19 ומבלי שתתברר לאשורה שאלת הטעם הנעוץ באי קיומו של קשר בין האב לבין הבנות והאם עסקינן בקטינות שהן בבחינת 'בן מרדן'.

בנסיבות אלה, משבחר הנתבע לסגור את ההליך הנ"ל מבלי שתוכרע השאלה האם עסקינן בניכור הורי או שמא בסרבנות קשר העולה כדי 'בן מרדן', לא מצאתי לקבוע כי הקטינות בבחינת 'בן מרדן' המפסידות את מזונותיהן.

כך גם לקחתי בחשבון את עמדת הנתבע בסעיף 15 ד. לסיכומיו, כי חרף העדר הקשר, הוא מוכן להמשיך לשלם את הסכום שנקבע כדמי מזונות זמניים, ועל מנת לגמול טוב לבנותיו הקטינות ובתקווה כי הדבר יסייע בחידוש הקשר עימן.

24. בנוסף, נתתי דעתי, לגובה הכנסותיהם של כל אחד מההורים כפי שפורט לעיל, ולו הפוטנציאלית, ולהכנסה הפנויה העומדת לרשותו של כל אחד מהם ובבוחני את כל אלה הגעתי לכלל מסקנה כי מצבם הכללי של הצדדים מאפשר לתת צדקה, בחלוקה שווה ביניהם, שכן בחיוב מדין צדקה חיוב האם שווה לחיוב האב.

25. לסיום, התוצאה המעשית של בחינת צרכי הקטינות; בשים לב להכנסות הצדדים לרבות

נכסיהם; הכנסתם הפנויה של הצדדים (כ- 7,200 ₪ לכל אחד מהם) העדרם המוחלט של מפגשים בין האב לבין הקטינות וכלל הפרמטרים שנקבעו לעיל; העובדה כי כל הנטל שבטיפול וגידול הקטינות רובץ על שכם התובעת בלבד; ביקורתו של המתאם ההורי בנוגע לאחריות שני הצדדים ביחס לחידוש הקשר בין האב לקטינות; גילאי הקטינות והדין החל על מזונותיהן; לאור המסקנה אליה הגעתי בדבר הכנסות הצדדים, הדומות בגובהן ומשנוכחתי כי הכנסות אלה מאפשרות לצדדים לתת את הצדקה ולאחר שלקחתי בחשבון את גובה קצבת הילדים של המל"ל וקצבת החינוך המשתלמת מידי שנה עבור הקטינות, ושעה שכלל צרכי הקטינות עומדים על סך כולל של 4,950 ₪ בחודש (סך של 2,474 ₪ לכל אחת מהן וראו סעיפים 11; 14 ו-19 לפסק-הדין), אני קובעת כי הנתבע ישלם עבור מזונות כל אחת מהקטינות את הסך של 1,240 ₪ בחודש ובסך כולל של 2,480 ₪ בחודש שכן במכלול השיקולים והדין החל על מזונות הקטינות, סך של כ- 50% ממזונות הקטינות יחול על התובעת.

כך גם התחשבתי בטענות הצדדים ביחס לכספים אותם מקבלת התובעת מדמי השכירות והחזרי הלוואת המשכנתה המשולמים ע"י התובעת בלבד, כאשר מובהר לצדדים כי לאור תוצאות פסק-הדין והעובדה שבמסגרתו נלקח בחשבון חלקן של הקטינות בהוצאות 'מדור', להבדיל מהתקופה שקדמה למועד מתן פסק-הדין, שם לא נלקחו בחשבון הוצאות 'מדור', הרי שלעניין זה יכולות להיות השלכות על תוצאות ההליכים הרכושיים התלויים ועומדים בין הצדדים.

החיוב

26. אני מחייבת הנתבע לשלם עבור מזונות הקטינות, לידי אמן, התובעת, דמי מזונות בסך של 2,480 ₪ לחודש החל ממועד מתן פסק-הדין (להלן: "דמי המזונות"). הסכום ישולם החל מחודש דצמבר 2022 ובכל חמישה לחודש.

עד למועד מתן-פסק הדין יעמוד חיוב הנתבע בהתאם להחלטות קודמות שניתנו ביחס למזונותיהן הזמניים של הקטינות.

בנוסף, ישא הנתבע בתשלום מחצית הוצאות חינוך של הקטינות זאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע"י התובעת או הצגת דרישות התשלום ממסגרות החינוך, בקיזוז מענק החינוך המשתלם מידי שנה עבור כ"א מהקטינות וכן כל מענק או הטבה אחרת המשתלמים עבור הקטינות בגין רכיב זה ובתוך 15 יום מועד הצגתן.

'הוצאות חינוך' לרבות, אך לא רק, הוצאות שכר לימוד; תלבושת אחידה; חוג אחד עבור כל קטינה בעלות של מתנ"ס; שיעורי עזר; טיולים; משלחות לפולין וכיו"ב.

27. בנוסף, יישא המשיב בתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי או הביטוח המשלים וזאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע"י התובעת ובתוך 7 ימים ממועד הצגתן.

טרם הטיפול תיידע התובעת את הנתבע, בדבר הצורך בטיפול והעלות המשוערת.

במקרה של מחלוקת לגבי נחיצות ההוצאה, יכריע בכך הרופא המטפל או רופא מומחה לפי העניין, או יועץ חינוכי לעניין אבחונים והוראה מתקנת.

במקרה של מחלוקת לגבי גובה ההוצאה להבדיל מנחיצותה, יחויב הנתבע על פי תעריף קופ"ח לעניין הוצאה רפואית חריגה, ככל ששירות כאמור ניתן בקופת החולים.

למען הסר ספק, 'הוצאות רפואיות חריגות' לרבות אך לא רק, טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטים, משקפיים, עדשות, טיפולים פסיכולוגיים, אבחונים והוראה מתקנת.

ככל שהטיפולים מכל סוג יסובסדו על ידי מקום העבודה של מי מהצדדים יישאו הצדדים בחלקים שווים בהפרש שנותר לתשלום.

תשלום ההוצאות החריגות יהיה רק לאחר מיצוי כלל ההנחות להן זכאית התובעת ובכפוף

להצגת אסמכתא על התשלום, למעט במקרה חירום.

28. למען הסר ספק, ככל שלא יישא הנתבע בתשלום חלקו בהוצאות החינוך ובהוצאות הרפואיות החריגות, דינן של הוצאות כאמור לצורך גבייתן כדין מזונות.

29. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן שפורסם ביום 15.11.22 ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה.

30. כל תשלום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל.

31. סכום המזונות ישולם ישירות לחשבון הבנק של התובעת שפרטיו יימסרו לנתבע.

32. סכום המזונות ישולם עד הגיע הקטינות לגיל 18 או סיום הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים.

ממועד זה ועד תום שירות החובה בצה"ל או שירות לאומי, ישלם הנתבע שליש סכום המזונות כערכם במועד הרלוונטי.

שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי הינו תנאי לחיוב המפורט בסעיף זה.

ככל שהקטינות לא ישהו אצל התובעת שהות של קבע בתקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי, ישלם הנתבע סכום זה ישירות לידי הקטינות.

33. קצבת הילדים של המל"ל עבור הקטינות וכל קצבה או הטבה אחרת המשולמת בעבור הקטינות יועברו לידי התובעת ויתווספו לדמי המזונות שנפסקו לעיל.

34. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לחייב מי מהצדדים בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

35. פסק דין זה מסיים את בירור התובענה.

המזכירות תשלח פסק-הדין לב"כ הצדדים ותסגור את ההליך.

36. פסק-הדין מותר לפרסום, ללא פרטים מזהים ובשינויי נוסח והגהה בלבד.

ניתן היום, ל' חשוון תשפ"ג, 24 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.