ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים, השופטת הילה גלבוע: החלטה בבקשה לסעד זמני להשבת קטין למקום המגורים ששימש מרכז חייו ( י"ס 67619-06-22)

1. עסקינן בבקשה לסעד זמני דחוף, שהוגשה במסגרת הליך יישוב סכסוך, בה עתר המבקש לצו המורה למשיבה להשיב לאלתר את בנם הקטין של הצדדים -נ', בן האחת עשרה – מ... ל....
2. לכתחילה, עתר המבקש בבקשה לסעד זמני דחוף למתן צו מניעה שיאסור על האם להעתיק מקום מגורי הקטין ל..., ולצו מניעה האוסר על האם לרשום את הקטין למסגרת חינוכית בעיר אחרת מלבד ... ללא הסכמת האב או אישור ביהמ"ש.
3. לאור העובדה כי מהבקשה המקורית מיום 3.7.22 עלה כי האם העתיקה זה מכבר את מקום מגוריה עם הקטין ל..., הבהרתי בהחלטתי מיום 10.7.22 כי משבוצע המעבר לצפון, הסעד הראוי הוא השבת הקטין.
4. ההכרעה דנן, ניתנת למעשה כהמשך להחלטתי מיום 13.7.22, בה פורטו טענות הצדדים בהליך שלפני, נבחנה המסגרת המשפטית, לפיה סוגיית שימור הקשר בין הקטין להוריו מהווה שיקול עיקרי בעת בחינת האפשרות להעתקת מקום מגורים; ציינתי כי האם עשתה דין לעצמה, כאשר העתיקה את מקום מגוריו של הקטין מרחק מאות קילומטרים ממקום מגוריה במשך 6 השנים האחרונות וממקום מגורי המבקש (ב...), בניגוד להסכמת המבקש ומבלי שפנתה לבית המשפט להתיר את המעבר; בנסיבות בהן נקבעה לצדדים פגישת מהו"ת קרובה, מצאתי כי יש למקום לאפשר לצדדים למצות תחילה את ההליכים ביחידת הסיוע, תוך שהוריתי לעו"ס לסדרי דין המלווה את המשפחה במסגרת ההליך הקשור (העוסק בזמני השהות בין האב לקטין בתלה"מ 22563-11-17), להגיש תסקיר ובו המלצותיה בסוגיות העולות בהליך דנן תוך בחינת טובת הקטין על פי כלל הנסיבות עד ליום 10.8.22.
5. כן מצאתי לנכון להיעתר לבקשה בחלקה, והוצאתי תחת ידי צו מניעה האוסר על המשיבה לרשום את הקטין למסגרת חינוכית בעיר אחרת מלבד .... כן הוריתי, כי בשלב זה, ובנסיבות העניין, ובשים לב לזמני השהות המצומצמים ממילא בין המבקש לבנו הקטין - המשיבה תהא אחראית להסיע את הקטין ל... או לכל מקום מוסכם אחר בין הצדדים בכל זמני השהות הנוהגים כיום.
6. לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות במסגרת מפגש המהו"ת ביחידת הסיוע (ראו דיווח מיום 19.7.22), התבקש האב בהחלטתי מיום 21.7.22 להבהיר, האם הוא עומד על בקשתו להשבת הקטין ל..., שמא הוא נכון להציע סעד חלופי לשמירת הקשר בינו לבין הקטין, בהינתן טענות המשיבה בתגובתה מיום 11.7.22 אודות הצעת המבקש למקום מפגש קרוב יותר ל... וטענות המבקש בבקשתו, אודות הצעת המשיבה לאפשר את לינת הקטין אצלו ככל שיתן הסכמתו למעבר (הסכמה ממנה חזרה בה המשיבה בתגובתה מיום 11.7.22).
7. ביום 22.7.22 עתר האב בבקשה דחופה במסגרתה עתר להורות למשיבה להשיב לאלתר את הקטין ל.... לבקשה זו אדרש בהכרעתי דנן.
8. ביום 14.8.22 קיימתי דיון בבקשה, במעמד הצדדים והעו"ס (שלא עלה בידה להגיש תסקיר מטעמה טרם הדיון, חרף החלטתי מיום 13.7.22); כן נפגשתי עם הקטין בלשכתי ביום 17.8.22 בנוכחות עו"ס יחידת הסיוע בכדי לשמוע את קולו.

מסגרת הדין

1. בהתאם להוראות סעיפים 14 ו- 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (להלן: "החוק"), ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים וכפועל יוצא מכך יש להם הסמכות לקבוע את מקום מגוריהם. בהיעדר הסכמה בין ההורים, נדרש בית המשפט להכריע בכך, בשים לב לטובת הקטין. ראו: סעיפים 19, 24-25 לחוק.
2. ההכרעה בסוגיית מקום מגורי קטין, עת לא הגיעו ההורים להסכמה ביניהם, אינה פשוטה. נקודת המוצא היא, כי בבסיס ההכרעה עומדת טובת הילד, תוך שבפני בית המשפט ניצבת מלאכה לא פשוטה, של איזון בין שלוש זכויות: הראשונה, זכות הילד לקיים קשר יציב, רצוף, משמעותי ותקין עם שני הוריו; השנייה, זכות ההורה המשמורן לעצב את סיפור חייו; השלישית, זכות ההורה הלא משמורן לקיים קשר משמעותי עם ילדו. תלה"מ (מש'-י-ם) 45640-07-20 ש' נ' ש' (2022).
3. בפסיקה נוהגות שתי גישות לעניין זה: האחת - גישת המעשה העשוי – הבוחנת את טובת הקטין בהינתן הזכות של הוריו לשנות את מקום מגוריהם; והשנייה – בוחנת את טובת הקטין על פי כלל הנסיבות והתנאים המשתנים, תוך שקילת כל נסיבה ומתן משקל יחסי לכל השיקולים, מתוך ראיית טובת הילדים כנקודת מוצא ראשונה ואחרונה לצורך ההכרעה. ראו: ע"מ (ב"ש) 119/08 פלוני נ' פלונית (2008); עמ"ש (נצרת) 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני (2011); בע"מ 704/12 פלוני נ' פלונית (2012); עמ"ש (חיפה) 1438-01-17 י.ר. נ' א.ר. (2018); עמ"ש (י-ם) 35652-07-12 א.ב.ח. נ' מ.ב.ח. (2012) (להלן – "עמ"ש 35652-07-12"); בע"מ 8132/08 פלוני נ' פלונית (2008)‏; עמ"ש (חי') 25108-05-20 א׳ צ׳ נ' ש׳ נ׳ (2020); רמ"ש (ת"א) 63553-08-21 ע' א' א' (קטינה) נ' א' א' (2021)‏.
4. כך או כך, לפי שתי הגישות, על בית המשפט להכריע לבסוף על פי עקרון העל - בחינת טובת הילד הספציפי במקרה שנידון לפניו. ראו: עמ"ש 59552-06-20 פלונית נ' פלוני (2021) ; רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321 (2001), בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית (2006), ודומה כי בענייננו, ניתן להגיע לאותה המסקנה על פי שתי הגישות.
5. אמנם, במסגרת בחינת טובת הקטין, יש לקחת בחשבון אף את רווחת הוריו. אכן, זכותו של כל הורה לקבוע את מהלך חייו ולבחור את מקום מגוריו, כאשר גם בעובדה שהאם מאושרת במקום מגורים אחר, מטבע הדברים יש בה להשפיע על רווחתו וטובתו של הקטין המצוי במשמורתה. ראו: רמ"ש (ת"א) 63553-08-21 ע' א' א' (קטינה) נ' א' א' (2021)‏; עמ"ש (נצרת) 9963-06-11 פלונית נ' אלמוני (2011)‏, פסקה 5 לפסק הדין; יחד עם זאת, אין לגרוע מרווחתו האישית של אביו, אשר אף היא פרמטר בשקילת טובתו של הקטין לעניין זה, הן מבחינת הקרבה, הן מבחינת הסדירות ויציבות הקשר. ראו: תמ"ש (קריות) 10428-03-10 פלונית נ' אלמוני (2010) (להלן- "תמ"ש 10428-03-10").
6. טובתם של קטינים, באשר הם, מחייבת קשר רציף, משמעותי וקרוב עם שני הוריהם ועל כן יש לעשות את המרב על מנת להבטיח ששני ההורים ימלאו את תפקידם המשמעותי בחיי הקטינים, יגדלו אותם ויממשו את אחריותם ההורית. ראו: תלה"מ 54338-05-21 פלוני נ' פלונית (2022).
7. בעמ"ש 35652-07-12, בו נדון ערעור על פסק דין שדחה בקשת אם לעבור למקום מגורים אחר עם ילדיה עמד בית המשפט המחוזי על כך שבין יתר השיקולים, יש להתחשב אף ביכולתו של ההורה המשמורן להבטיח שמירת הקשר בין הקטינים לבין ההורה האחר, והיא תלויה באופן בו הוא מקבל את מקומו של ההורה האחר בחיי הקטינים:

"ביחס לקביעת מקום מגורים השנוי במחלוקת בין ההורים, נקבעו מספר מבחנים לבדיקת טובת הילד, ובהם: דעתם של הילדים; איכות הקשר בין הילדים לבין כל אחד מההורים; היכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת הקשר בין הילדים להורה שהמשמורת אינה בידיו; ונכונות ההורה שבידיו המשמורת לסייע בקיומו של קשר כזה... זאת ועוד, יש לבחון את עקרון טובת הילד, מעת לעת, על פי הנסיבות והתנאים המשתנים. כל החלטה שתתקבל, גם בתנאים המשתנים צריכה להבטיח את המשך הקשר בין הילדים לבין ההורה הלא משמורן, תוך שקילת כל נתון ונתון במכלול הנסיבות הקשורות לעניין, תוך מתן משקל יחסי לכל אחד מהם, וכל זאת, תוך ראיית טובת הילדים כנקודת מוצא ראשונה ואחרונה ... יש גם להבטיח שמירת קשר איכותי של הילדים עם כל אחד מהוריהם... יש לצמצם עד למינימום אפשרי את הפגיעה ואת סבלם של הילדים בשל חוויית משבר הגירושין, ולאפשר לשני ההורים למלא חובותיהם כאפוטרופוסים ביחס לילדיהם הקטינים ללא שהורה אחד יחבל ביכולתו של הורה אחר לעשות כן. הנחת המוצא היא, אפוא, שיש לעשות המרב כדי להבטיח ששני ההורים ימלאו תפקיד משמעותי בחיי הילד ויגדלו אותו ויממשו את אחריותם ההורית." (הדגשות שלי- ה.ג.)

1. לצד כל אלו – יש להביא בחשבון אף את הסביבה, מערכת החינוך, וגורמי הטיפול בקטין. כל קטין באשר הוא – זקוק ליציבות; כל קטין נקשר לסביבת מגוריו, סביבת חינוכו וחבריו. להורי הקטין, נתונה אפוא הזכות לשנות סביבה זו, על פי הסכמה משותפת, אך גם כשהורים פועלים לשינוי כאמור, שמים הם לנגד עיניהם פגיעה אפשרית בקטין, תועלת מול נזק.
2. מקל וחומר אמורים הדברים עת מדובר בקטין שהינו קורבן של הליך גירושין קשה; במסגרת סכסוך כזה, מוטלים על כתפי הקטין לא אחת – "משימות" ליטול צד כזה או אחר, להחליט עבור ההורים ולהיות "שופר" לקולם. משימות אשר לא כל קטין עשוי לעמוד בהן, בפרט לאורך זמן ממושך. לאור האמור, הרי שחירות התנועה, זכות השיקום, הזכות לקבוע גורל קטין – כל אלו זכויות הוריות – אולם אלה בהכרח מתגמדות הן למול טובתו של הקטין הספציפי. ראו: תמ"ש 10428-03-10.
3. כפי שהיטיב לתאר זאת כב' השופט סילמן: "...כאשר מביאים אנו, כהורים, ילדים לעולם, "מוותרים" אנו על זכויות רבות – נשללת מאיתנו פרטיות, חופש מסויים, שלווה מסויימת, וזוכים אנו בהנאות רבות; הויתור הינו מודע , כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום, וניהול החיים לא נשללים אוטומטית, אלא שכפופים הם לטובת הקטין. ....קבלת המשמורת הנה זכיה ונטל; זכות וחובה. בצד החובה לקיים ההסדרים, קיימת החובה לאפשר תכיפות קשר – סדיר, הדוק ותכוף. ...על הורים לדאוג, לשמר קשר הדוק ותכוף בין קטינים לבין שני ההורים, כשבצד הזכות לראות הקטינים קיימת חובה לעשות כן, כחובה המוטלת על שני ההורים. חובה זו גוברת על זכות השיקום, והיא בסיס זכות המשמורת....השאיפה לשיתוף באחריות ההורית יוצאת מנקודת הנחה כי לא זכויות המשמורן העיקר, אלא זכויות הקטין ליהנות משני הוריו; הפרת זכויות אלו מסכנת את התפתחות הילד ומצדיקה, לפיכך מניעתה מראש, או הטלת סנקציות עקב ביצועה". ראו: תמ"ש 10428-03-10 (ההדגשה במקור).

מן הכלל לעניינינו אנו-

1. על רקע המסגרת המשפטית, לאחר ששמעתי הצדדים באריכות, אפשרתי חקירות נגדיות וכן חקירת העו"ס על עמדתה כפי שהוצגה בראשית הדיון, ולאחר שנפגשתי עם הקטין בלשכתי, הגעתי לידי מסקנה כי אין מנוס מהשבת הקטין ל... בעת הזו.
2. בהינתן מקום מגוריו של האב ב..., ומשעה שהמרחק בין ... ו... הינו כ- 209 ק"מ (במסלול של כביש אגרה), מדובר אפוא במרחק שיקשה ביותר על המשך שימור קשר רציף וטבעי בין האב לקטין והרחבתו ההדרגתית על פי התהליך שהחל בין הצדדים;
3. ויודגש כבר עתה, בענייננו אין מדובר בחשש גרידא, שכן מבחן המציאות מלמד כי בפועל, מאז מעבר הקטין לצפון בחודש 7/22, הקשר בינו לבין האב נותק. דומה כי בנסיבות ההליך דנן, המרחק הניכר אינו מהווה אך קושי פיזי בלבד, הכרוך בנסיעות הממושכות, אלא מהווה מכשול לקשר מיטיב בין המבקש לקטין, וזאת על רקע ההליך בתיק הקשור במסגרת תביעת האב להרחבת הקשר בינו לבין הקטין, ומסקנתי שתידון להלן בדבר היעדר נכונות מצד האם לאפשר קשר מיטיב ביניהם, כפי שאירע בפועל, מאז המעבר, הקטין מסרב לנסוע לביקורים עם אביו והלכה למעשה נוצר נתק בין האב והקטין;
4. הותרת המעבר החד צדדי על כנו בנסיבות המקרה דנן עלולה אפוא לחבל, אולי אף לסכל, את הקשר בין האב והקטין, ומעילה זו לא ניתן לאפשר את העתקת מקום המגורים כמבוקש.
5. לשיקול מרכזי זה מצטרפים, בין היתר, גם עיתוי המעבר, עת המשפחה הייתה אמורה להתחיל טיפול משפחתי מקיף במרכז שוסטרמן, והמעבר למעשה מסכל הליך טיפולי שהיה אמור להתחיל זה מכבר במוסד ייחודי זה, והתעכב, בין היתר, בעטיה של התנהלות האם.
6. להלן אבאר את השיקולים להחלטתי תוך בחינת טענות הצדדים בהליך שהתנהל לפני.

מרכז החיים של הקטין הינו ב...

1. הקטין התגורר מזה כ-6 שנים ב..., וזהו אפוא מרכז חייו נכון להיום.
2. האם טענה כי לא נדרשה ליטול הסכמה או רשות מביה"מ לביצוע המעבר שכן לדבריה היא "לא ראתה בחזרה למקום בו התגוררה בעבר עם הקטין צורך לפנות לבית המשפט, היות שמלכתחילה התגוררה שם". (סעיף 1ד' לתגובתה מיום 11.7.22); טענה זו לא יכולה לעמוד ואינה עולה בקנה אחד עם הודאת המשיבה עצמה לפיה היא עברה להתגורר עם הקטין ב... בשלהי 2016, כך שבפועל מרכז החיים של הקטין מאז ועד היום מצוי בעיר ...;
3. כפי הנראה, מעבר המגורים של האם והקטין ל... לאחר הגירושין, קשור וכרוך בנישואיה השניים לבא כוחה, המייצג אותה בהליך זה – עוה"ד ק' . לעניין זה טענה המשיבה בשפה רפה במסגרת תגובתה מיום 11.7.22 כי מלכתחילה המעבר ל... היה זמני (סעיף 1ה' לתגובה), טענה עליה שב במידה מסוימת אף בא כוחה (ובן זוגה) בדיון האחרון - "עשינו נסיון לעבור" (ראו שורה 36 עמ' 20 לפרוטוקול); בנסיבות בהן המשיבה מתגוררת עם הקטין מזה כשש שנים בעיר ... לא ניתן אפוא לטעון בדיעבד כי היה זה אך מעבר זמני. אף לו מדובר היה במעבר זמני כנטען, הרי שלאחר שהתבסס מקום מגוריו של הקטין שם זה למעלה ממחצית שנות חייו, לא ניתן להעתיק את מקום מגוריו ללא הסכמת אביו של הקטין המצוי עמו בקשר, ולחילופין אישור בית המשפט ככל שהאב לא מסכים.

1. לטענת המשיבה בדיון, אודות הליך שהתקיים בעבר בנוגע למעברה כביכול להתגורר עם הקטין בצפון לפרק זמן מסוים והתנגדות האב למעבר זה (שורות 15-16 עמ' 22; ושורות 34-36 עמ' 20 לפרוטוקול), טענתה כפי שנטענה בדיון אינה מדויקת. בעבר, אכן ניתנה החלטה על ידי המותב הדן בתיק, לפיה הוא אינו רואה בנסיעה בין ... (שם התגורר המבקש טרם מעברו ל...) ל... (מקום מגוריה של האם בעבר), לבין ... ו... - הפרש משמעותי, ולפיכך הורה למבקש, באופן זמני, לקיים את זמני השהות מבית הוריה של המשיבה ב..., זאת, "בהתחשב בטענת האם בדבר שהותה הזמנית ב... ונוכח חופשת הקיץ ממוסדות הלימוד הרי שהדעת נותנת שהאם תשוב להתגורר ב... לא יאוחר מסוף חודש זה", ובנסיבות בהן כאמור המבקש התגורר אותה עת ב.... ראו: החלטה מיום 2.8.18. דווקא הליך ביניים זה וההחלטה האמורה, מלמדים על מגוריה באורח קבע של המשיבה עם הקטין דווקא ב..., כאשר שהותה בצפון היתה אך זמנית בבית הוריה בצפון לאחר ניתוח קיסרי שעברה, והיא אף הצהירה אז כי בכוונתה לשוב ל... (ראו תגובתה מיום 12.8.18). עניין זה אך מחזק את המסקנה לפיה מרכז החיים של המשיבה ושל הקטין בשש השנים האחרונות הוא ב....
2. לא ניתן אפוא להתעלם מכך שמרכז חייו של הקטין בפועל ובמשך שש השנים האחרונות, הוא ב..., לאחר שהאם עברה להתגורר בעיר לנוכח נישואיה לבן זוגה. ב... התנהלו זמני השהות עם האב, וכן נערך ההליך הטיפולי, ומטבע הדברים רשום הקטין למסגרות החינוך בעיר, ולנוכח עיתוי המעבר לצפון במהלך חופשת הקיץ, ספק אם הספיק להיפרד מחבריו בבית ספרו.

מגוריו של המבקש ב...

1. בהקשר זה טענה המשיבה, לראשונה בדיון, כי המבקש עשה מעבר חד צדדי מ... ל..., וכי "גילינו את זה במעבר שלנו" שורות 29-30 עמ' 20 לפרוטוקול; "כשהחלטנו לעבור לצפון אפילו לא ידענו שהוא עבר ל.... עברנו בעבר לצפון לחודש" שורות 30-31 עמ' 21 לפרוטוקול; וכן ראה שורות 11-12 עמ' 22 לפרוטוקול.
2. דא עקא, טענה זו הועלתה על ידה רק במהלך הדיון, והיא בבחינת "שינוי חזית"; במסגרת התגובה הראשונה שהוגשה מטעמה לתיק, לא טרחה המשיבה להעלות טענה זו ומצאה לנכון אך להכחיש את הסיבה בשלה עבר המבקש להתגורר ב.... (ראו סעיף 2 לתגובתה מיום 11.7.22; סעיף 14 לבקשה מיום 3.7.22). בנסיבות בהן המבקשת הצהירה בדיון כי המבקש "עבר ל... לפני שנה" (שורה 13 עמ' 21 לפרוטוקול); ובא כוחה הצהיר אף הוא - "אמרתי שנראה לי שלפני חצי שנה הוא עבר" (שורה 17 עמ' 22 לפרוטוקול), בנוסף לעובדה כי לא מצאה לנכון לטעון בכתב הטענות הראשון שהוגש מטעמה כי לראשונה נודע לה על מעברו של המבקש ל... סביב הודעתה למבקש כאמור וכבשה טענה זו, הרי שאיני רואה להידרש לטענה זו.
3. למעלה מן הצורך, אף לו הייתי מקבלת טענת המשיבה כי היא כלל לא ידעה על מגוריו של המבקש ב... עוד קודם להחלטה לעבור לצפון, עדיין אין הדבר מצדיק מעבר חד צדדי כפי שנעשה על ידי המשיבה; היות ואין חולק כי המשיבה ידעה על מגוריו של המבקש ב... טרם מעברה להתגורר בצפון, למצער עת יידעה אותו על החלטתה כנטען, הדבר אך מחזק את הצורך לקבל את הסכמת המבקש למעבר, ולחילופין את אישור בית המשפט באמצעות תביעה מתאימה שהיה על המשיבה להגיש טעם מעברה, תביעה שלא הוגשה מטעמה.
4. לאחר שעולה כי המבקש מתגורר ב..., יש מקום להתחשב בזכויותיו של המבקש לקיים קשר תקין ומיטיב עם הקטין. לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת אייזנברג, לפיהם: "כפי שהאם זכאית לשיקום והתפתחות, כך זכאי גם האב ועל בית המשפט לעשות את האיזון בין שני ההורים ולא "לדרוס" את איכות החיים של אחד מההורים לטובת השיקום של האחר". תלה"מ (משפחה חיפה) 39625-06-17 א' ש' נ' ג' ש' (2018)‏, פסקה 44 סיפא לפסק הדין. (להלן – "תמ"ש 39625-06-17").

נכונות ההורה המשמורן לסייע בשמירת קשר עם ההורה שאינו משמורן

1. עצם העובדה כי המשיבה היא המשמורנית על הקטין, אין בה די על מנת להקנות לה זכויות אפוטרופסות "עודפות", או זכות בלעדית לקבוע את מקום מגוריו של הקטין על דעת עצמה. וודאי שאין הדבר מקנה לה את הכוח לפעול באופן חד צדדי, מקום בו לא ניתנה הסכמת אב הקטין למעבר, ועל כך עמדתי עוד בהחלטתי מיום 13.7.22.
2. בחינת הבקשה הדחופה המונחת לפתחי, על רקע ההליך הקשור המתקיים בעניינו של הקטין –בנוגע לזמני השהות של המבקש והקטין ,מאז שנת 2017, בשים לב לתסקירים שהוגשו בשנה האחרונה, והאבחון שנערך לקטין לאחרונה, כמו גם התרשמותי ממצב הדברים במפגש עם הקטין בלשכתי – מלמדים כולם על היעדר מחויבות של האם לקיומו של קשר תקין ומיטיב בין האב לקטין, חלף הצהרותיה כלפי חוץ, אשר אינן תואמות את התנהלותה ומעשיה בפועל.
3. הדברים אמורים ביתר שאת, לנוכח התהליך ההדרגתי שהחל במסגרת ההליך הקשור להרחבת הקשר בין המבקש לקטין; במסגרת תביעת האב מחודש 11/17 להרחבת הקשר בינו לבין הקטין, מתנהל הליך במעקב גורמי הרווחה להרחבת זמני השהות של הקטין עם האב, שכיום מתקיימים ללא לינה; לדברי האב שם, האם מערימה קשיים על הביקורים, מטרפדת ומבטלת אותם ולדבריו גורמת לניכור הורי.
4. במסגרת הליך זה המשפחה הופנתה כאמור לטיפול במרכז שוסטרמן, שהינו מרכז ייחודי, אליו המתינו הצדדים זמן רב ברשימת המתנה, ולאחרונה הושלם הליך האיבחון שנדרש לצורך הטיפול שם והצדדים עתידים להתחיל לאחר החגים את הטיפול שם, בהתאם לרשימות ההמתנה במקום (ראה להלן) .
5. הליך טיפולי זה עוכב עד כה במידה רבה בעטיה של התנהלות המשיבה בכל הנוגע לאבחון שהיה צורך לעשות לקטין לקראת הטיפול; העו"ס דיווחה במסגרת ההליך הקשור על חוסר שיתוף הפעולה של האם בביצוע הליך האיבחון שנדרש לקטין לשם התחלת הטיפול במרכז שוסטרמן וגורמת לעיכוב של התהליך, ואילו האב משתף פעולה במסגרת הטיפול, מפגין ומיישם את ההמלצות ועושה מאמצים להבטיח קיומו של קשר משמעותי עם בנו.
6. עניין זה, מצטרף להתרשמותי מהערמת קשיים מצד המשיבה על קשר מיטיב בין האב לקטין, לאורך השנים, ומצטרף לשיקוליי להכרעה בבקשה שלפני.
7. לא ניתן להתעלם מכך שמעת ניתנה החלטתי מיום 13.7.22 - בה הוריתי כאמור על המשך זמני השהות הנוהגים כיום ועל מחויבותה של האם לדאוג לכך - נותק למעשה הקשר בין המבקש לקטין. הדברים מקבלים משנה תוקף, עת לאחר אותה החלטה, ובעקבות בקשות חוזרות ונשנות מצד המבקש אודות הפרות זמני השהות מאז, יצאו תחת ידי שלל החלטות המבהירות למשיבה מפורשות כי הנטל לקיומם של זמני השהות הנוהגים כסדרם מוטל לפתחה, וזאת ביתר שאת לנוכח היותה משמורנית על הקטין ובמסגרת אחריותה וסמכותה ההורית כלפיו. ראו: החלטות מיום 15.7.22, 22.7.22, 24.7.22, 26.7.22, 3.8.22, 4.8.22, 9.8.22.
8. בתגובותיה ביחס להפרות זמני השהות הנטענות, תלתה המשיבה את כל יהבה - "ברצון" הקטין כביכול – "הקטין שכיום כבן 11 שנים איננו מוכן לבוא" (סעיף 1 לתגובתה מיום 4.8.22); "מדובר בילד בן 11 שנים אשר לא ניתן לקחת אותו בעל כורחו שלא ברצונו" (סעיף 7 לתגובתה מיום 25.7.22) ; לטענתה הקטין מסרב להתראות עם המבקש "לאור העובדה כי הזמין לו משטרה" (סעיף 3 לבקשתה מיום 14.7.22); ולנוכח שעות הנסיעה הממושכות (סעיף 2 לתגובתה מיום 9.8.22); "הוא אמר שהוא מקיא, וקשה לו עם הנסיעות, הן משעממות אותו...." (שורות 17-18 עמ' 23 לפרוטוקול).
9. לעניין זה הביעה העו"ס עמדתה לפיה "אני שומעת את הדברים אבל אני לא קונה אותם. לא זוכרת שהיה כתוב שהילד אומר לאבא שקשה לו עם הנסיעות. לא ראיתי הקאות...האמא לא מסכימה להסיע אותו...". (שורות 4-6 עמ' 25 לפרוטוקול). אף המשיבה לא הצליחה להבהיר בחקירתה מדוע יש ביכולתה לדאוג כי הקטין יבצע דברים אחרים, אולם אין ביכולתה להביאו למפגשים עם אביו.
10. המשיבה לא אך נמנעה מלהכיר באחריותה ההורית לעניין זה, וכשנשאלה מה ישתנה ואיך ניתן יהיה להבטיח הגעת הקטין לזמני השהות שייקבעו, לו יותר מעבר המגורים לצפון, היא אף הודתה בריש גלי, כי היא "לא יודעת מה להגיד לך", (שורות 15-18 עמ' 23 לפרוטוקול); כלשונה - "לא יודעת...אני עושה את מירב המאמצים. ...ניסיתי, בחיי, נשבעת לך ביקר מכל, ניסיתי לשכנע אותו, אמרתי לו אקח אותך ל.... הוא אמר לא....ילדה בת 4 היתה מוכנה לנסוע איתו כדי שלא ישעמם לו, אולם הוא לא הסכים" (שורות 22-24 עמ' 23 לפרוטוקול);
11. המשיבה סירבה להסיע את הילד לביקורים עם אביו ב... ואף לא במקום מפגש שהוצע לה כפשרה על ידי המבקש, ואף טענה מפורשות כי אין ביכולתה לגרום לקטין להגיע לביקורים, ואמרה בעדותה - "כיצד אני נדרשת להפעיל את סמכותי ההורים (צ"ל ההורית), האם הכוונה לסחוב את הילד שלי מהשיער או מהאוזן לרכב, אני לא יכולה" (שורות 21-22 עמ' 33 לפרוטוקול).
12. משעלתה האפשרות כי תופקד בטוחה להבטחת שימור הקשר בין הקטין לאביו ככל שיותר המעבר לצפון המשיבה סירבה להפקיד בטוחות להבטחת קיום זמני השהות בין המבקש לקטין וטענה כי "אין לי אפשרות להפקיד בטוחה". שורות 23-24 עמ' 33 לפרוטוקול. כפי שהעיד לעניין זה בא כוחה (ובן זוגה) "...אנו מוכנים לממן את המומחה ולא את הבטוחה. אני לא יכול להשים סכום על רצון של ילד... את המומחה אני יודע שזה הבריאות של הילד.....ללכת ולשים כסף על גורל של ילד, היה לי קשה לשכנע אותו....אני לא מוכן להשים על זה כסף..." (שורות 20-24 עמ' 35 לפרוטוקול);
13. אף לאחר שבא כוחה הציע לקחת את הקטין בימי שישי 3 פעמים בחודש ישירות ל..., הוא הוסיף והצהיר כי " ...אבל אני לא יכול להכריח שהילד יבוא" (שורות 17-18 עמ' 33 לפרוטוקול); הצעה אשר ממילא הוא חזר בו ממנה לאחר מכן (שורה 27 עמ' 33 לפרוטוקול).
14. כאמור, עמדה המשיבה על כך שהיא אינה יכולה להסיע את הקטין כלל לזמני השהות שייקבעו עם אביו: "האם לא יכולה לקחת אותו..." (25 עמ' 20 לפרוטוקול), מאחר ולדבריה "בלילה זה סיכון חיים לנסוע למקום אחר" (שורה 3 עמ' 34 לפרוטוקול); המשיבה המשיכה וטענה לעניין זה בהמשך הדיון, כי "על אף שבית משפט מבהיר לי כי ככל שלא ימצא פתרון להסעות הילד לביקורים יהיה קושי להותרת הילד בצפון, אין לי אפשרות לקחת אותו גם לא בימי חמישי בערב. הילדים שלי זקוקים לאמא חיה, ואני לא מוכנה לעשות את הנסיעות האלה" גם אם היה ביום שישי, ועל הבוקר אצא איתו, לא בטוח שהוא ישתף איתי פעולה" (שורות 24-27 עמ' 25 לפרוטוקול).
15. לעניין זה הבהירה העו"ס בחקירתה כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטין: "...יש פה אמא שעשתה מעשה, לא תכננה את הקשר עם האבא, עברה, המשפחה לא מוכנה לעזור....המעשה הזה וחוסר היכולת של האמא להתגייס לנסיעה הזו, מנתקת את הילד מאבא שלו. הילד יפסיד מזה". (שורות 6-10 עמ' 25 לפרוטוקול).
16. במקרה דנן ישנה נכונות מצד המבקש לפעול למען טובת בנו ולהסכים למעבר שלו עם האם לצפון, ולו באופן זמני בכפוף להבטחת הקשר בינו לבין הקטין- "....ההסכמה שלא לייצר מצב שאנחנו מחזירים אף אחד, לא רוצים לגרום לנזק לאף אחד. אנו סומכים בהמלצות עו"ס בנושא הזה, של שלוש שבתות יכול להיות מענה הולם" (שורות 35-36 עמ' 21 לפרוטוקול). זאת, על אף המרחק הניכר בין .... למקום מגוריו שלו ב...;
17. דא עקא, המבקש עמד בדיון על חששו מפני המשך הפרות זמני השהות עמו, חשש בעטיו ביקש להבטיח כי יתקיימו בפועל זמני השהות בינו לבין הקטין. כדברי בא כוחו בסיכומיו: "החשש שלנו לגבי ההגעה. ברגע שלא תהיה הגעה, לאור היסטוריה של חודש וחצי, אנו חוששים שיהיה גושפנקא למעבר ואז יתחיל ריטואל של בקשות והפרות של ההחלטה שהילד לא יגיע לביקורים..." (שורות 1-6 עמ' 22 לפרוטוקול); "מבחינתנו ראינו אפס רצון ומאמץ ואפס התחייבות לשום דבר. ראינו כאן ניכור ואת התמלולים...ראינו איומים וסנקציות שלא הזיזו לנתבעת שום דבר.....ולכן את המעבר הזה אסור להתיר. אין שום התחייבות של הצד השני ואני שוב פעם בעד. אני חוזר על הבעד. שבפועל מישהו מטעמם יביא את הילד אל האבא, המזונות ישארו כמו שהם, והדבר האחרון שמעניין את האב הוא כסף". שורות 18-27 עמ' 24 לפרוטוקול.
18. חשש זה של המבקש מעוגן במציאות הנוכחית, עת כאמור, מאז ניתנה החלטתי מיום 13.7.22, לא התקיימו זמני השהות בין הקטין למבקש, כאשר המשיבה לא מצאה לנכון להפעיל סמכות הורית ואחריותה ההורית כפי שמצופה ממנה לעשות ולא דאגה לקיים החלטות חלוטות ומפורשות לעניין זה, חרף הצהרותיה מן הפה אל החוץ לפיהן אין לה כביכול אינטרס לסכל את הקשר בין האב לקטין, וכי היא מעודדת לקשר עמו ואומרת לקטין כי לאב אין תחליף.
19. עניין הבטחת הקשר בין המבקש לבנו הקטין מהווה אפוא שיקול משמעותי ולמעשה מכריע בהחלטתי דנן, שהרי עולה בבירור מתשובותיה של המשיבה (ואף של בן זוגה), כי היא אינה רואה עצמה מחויבת ואינה מוכנה להתחייב לקיומם של זמני שהות בין הקטין למבקש. המשיבה דבקה בעמדתה לפיה האב הוא זה שיגיע לאסוף ולהחזיר את הקטין בזמני השהות שייקבעו, אולם גם אז - מי יערוב לו כי הקטין יהיה מעוניין לראותו ולהיכנס עימו לרכבו עת יגיע המבקש לאחר נסיעה של מספר שעות בכבישים לאספו, משעה שהמשיבה שבה וטוענת כי אין לה יכולת להכריח אותו להיפגש עם אביו, והכל תלוי ברצונו של הקטין, ילד כבן 11 על כתפיו הצרות היא מעמיסה את מלוא האחריות.
20. באמירותיה של המשיבה לפיהן הכול תלוי כביכול ברצונו של הקטין - רצון שעולה בבירור מהראיות שלפני כי הוא תלוי ונתון להשפעתה של המשיבה – היא מתנערת למעשה מכל אחריות הורית כלפי הקטין, בכל הנוגע לקיומו של קשר מיטיב בין הקטין למבקש.
21. לעניין זה ראוי אף להפנות לדברי המשיבה בדיון, לפיהם: "הילד מוכן לראות את האבא, אבל לא רוצה לנסוע, קשה לו עם הנסיעות. הוא רוצה שהאבא יקח אותו" (שורות 1-2 עמ' 25 לפרוטוקול); עמידת המשיבה על טענתה לפיה היא לא תוכל להשתתף בנטל ההסעות לאחר מעברה לצפון, מהווה טעם נוסף לכך שאין להתיר את המעבר בעת הזו. השוו: עמ"ש 59552-06-20 פלונית נ' פלוני (2021), פסקה 10 לפרק ה' בפסק הדין; שהרי הוא מעיד ביתר שאת על היעדר מחויבות מצד המשיבה לקיומו של קשר מיטיב בין הקטין לאביו, ומעיד על היעדר נכונות להכיר באב כדמות הורית משמעותית בחיי הקטין.
22. זאת ועוד, המשיבה עצמה עמדה על כך שאין זה הגיוני לדרוש מהילד לנסוע במשך למעלה מ-8 שעות (לדבריהם) לשם ביקור עם אביו (ראה תשובת המשיבה מיום 9/8/22 בסעיף 2, וכן עמ' 20 שו' 18-20 לפרוטוקול הדיון) - דברים אלו מדברים בעד עצמם ומעידים על כך שהמעבר שבוצע באופן חד צדדי אינו אפשרי אף לשיטתה, ולא ניתן להתירו.
23. התניותיה של המשיבה את זמני השהות של המבקש והקטין בתנאי אותו הציבה – כך שהמבקש יגיע לקחת ולאסוף את הקטין - מלמדים על שליטתה בקטין וברצונו כביכול, שהרי אחרת, לא ניתן להסביר את "התירוץ" לסירובו של הקטין לקיים את זמני השהות מאז ניתנה החלטתי מיום 13.7.22 ועד כה, (בין היתר) לנוכח הנסיעות הממושכות, בעוד שאף במצב בו המבקש יבוא לאסוף את הקטין ולהשיבו לצפון בזמני השהות עמו, מדובר יהיה על מספר שעות נסיעה (כ- 4 שעות, לשיטת המשיבה, בסעיף 8 לתגובתה מיום 25.7.22). ודוק, ככל שהקטין מתקשה להתמודד עם נסיעות ממושכות ובשל כך סירב עד כה לזמני השהות עם אביו כנטען על ידי המשיבה, מי לידינו יתקע כפו, כי הקטין לא ימשיך לסרב לזמני השהות שייקבעו בעתיד, לנוכח זמני הנסיעות הממושכים שיהיו בפועל (בין ... ל...) גם במידה ומי שיסיעו יהיה המבקש דווקא ולא המשיבה?;
24. ככל שסירובו של הקטין והקושי הנטען על ידי המשיבה התייחס למצב בו היא נדרשת להביא את הקטין ל... על פי זמני השהות הנוהגים כיום, כאשר לאחר מכן המפגשים עם המבקש היו כרוכים בנסיעה נוספת ל..., הרי שיש קושי לקבל את דבריה לפיה הקטין "רוצה שהאבא יקח אותו", שהרי גם אז מדובר כאמור בנסיעה ממושכת.
25. לעניין זה לא ניתן להתעלם מכך כי בהליך הקשור שהתקיים בעניינו של הקטין, עולה כי המשיבה הערימה קשיים רבים על זמני השהות שבין המבקש לקטין, גם לאחר שנשללה לכאורה מסוכנותו כלפי הקטין וגם לאחר שהומלץ על הרחבת זמני השהות באופן הדרגתי כתלות בשיתוף הפעולה המלא של המבקש בתהליך הטיפולי בו החל. תחילה, התנגדה להסרת הפיקוח מהמפגשים, לאחר מכן התנגדה להרחבתם, לאחרונה התנגדה מכל וכל להרחבה נוספת של המפגשים באופן שאלה יכללו לינה, התלתה זאת בקבלת חוות דעת מומחה נוספת, אם כי לאחר שבית המשפט נעתר לבקשתה לעניין זה תוך חיובה בהוצאות המומחה, הרי שהמשיבה לא עמדה על כך עוד.
26. יוער כי במסגרת ההליך דנן המשיבה הציעה למבקש מיוזמתה שלה, כי לנוכח מעברה לצפון, יוכל הקטין ללון אצל המבקש בזמני השהות עמו, אולם לאחר מכן חזרה בה מהסכמתה לכך. (ראו סעיף 8 לתגובתה מיום 25.7.22).
27. במהלך הדיון, היא שבה ונתנה הסכמתה ללינה אצל האב, לעניין זה חשוב לציין את דברי המשיבה, לפיהם: "לגבי לינה אין לי בעיה שהילד ישן אצל האב, אני סומכת על הבן שלי, מהרגע שהילד גילה את המעשים של האבא ועד היום עברנו תהליך גדול גם בבית הספר שהילד היה מטופל שם וגם בבית, אנחנו מדברים בפתיחות על הדברים, גם מוגנות ברשת....יש לו הבנה, יש לו סקרנות, ואנחנו לא באים להסתיר את האמת" (שורות 25-28 עמ' 22 לפרוטוקול) ;
28. דבריה אלה מחזקים את הרושם כי המשיבה עצמה מכירה בכך שלא נשקפת כל סכנה מהרחבת זמני השהות של הקטין עם המבקש, וכי היא פועלת לעניין זה לא מתוך טובת הקטין אלא בהתאם לצרכיה שלה. האופן בו ניתנה הצעתה זו, תוך התנאתה את הגעת הקטין למפגשים עם המבקש בכך שהמבקש יבוא לאסוף ולהחזיר את הקטין בכל זמני השהות עמו, אף עולה כדי חוסר תום הלב של המשיבה.
29. יצוין כי לאחר הדיון חזרה ושבה בה המשיבה מהסכמתה זו. ( ראו הודעתה מיום 17/8/22).
30. חוסר היציבות בעמדתה של האם מלמדת על כך שלא ניתן להסתמך ולהתבסס על הצהרותיה של האם בעניין זה, ויכול שלאחר התרת מעבר תוך הרחבת זמני השהות האם תשוב ותחזור בה מהסכמה זו, ולא תשתף פעולה ללינת הקטין אצל אביו.

טובת הקטין ומצבו הנפשי

1. במסגרת שיקוליי עלי לבחון אפוא את טובתו של הקטין, מצבו ורצונו של הקטין, במובחן מרצונה של המשיבה.
2. מהתסקירים שהוגשו לבית המשפט לפני כשנה, עולה כי הקטין נתון ללחצים ולהשפעה רבה סביב סוגיית הקשר בין לבין אביו. כך למשל נאמר על ידי העו"ס בתסקירה מיום 12.7.21 כי "....נ' נתון בסיטואציה בלתי נסבלת עבור כל אדם, קל וחומר עבור ילד בן 10. נראה כי באופן זה או אחר נ' נחשף למחשבותיה וחששותיה של האם....המידע אודות בקשת האב להרחבת זמני שהות הגיע לנ' וגרמה לו מבוכה רבה. הוא מרגיש כי האם אינה רוצה בכל והוא מרגיש כי האב רוצה בכך. התוצאה של קונפליקט כזה הינה קשה מנשוא, והיא אולי מסבירה, לפחות בחלקה, את ההידרדרות הנפשית שחלה אצל נ' לאחרונה....".
3. ביחס להידרדרות זו במצבו של הקטין הובאו בתסקיר דבריה של העו"ס המטפלת של נ' בביה"ס, לפיהם "...בתקופה האחרונה חלה הדרדרות חמורה במצבו הרגשי.....בבית הספר נ' בוכה המון, מוצף בקלות ומתפרק מהר מאוד אל מול קשיים פעוטים....נראה שנ' חרד מאוד. היחסים האמביוולנטיים עם האב והצורך לתווך בין האב לאם מציפים בו חרדה גדולה....הוא נתון במצוקה רבה ונראה כי הוא זקוק לסביבה כמה שיותר בטוחה, רגועה, יציבה נטולת שינויים או מעברים חדים".
4. בדיווח החסוי מיום 14.7.21, שנחשף לצדדים בדיון האחרון בהסכמת העו"ס, נאמר כי "...נ' סיפר שהתכונן עם אמא על הפגישה איתי....", ונאמר כי "נראה כי האם בצורה זו או אחרת, בכוונה או שלא בכוונה, חשפה את נ' למעשי האב בצורה שמעלה מאוד את החרדות של נ'...".
5. גם באבחון שנעשה לקטין לאחרונה והוגש לתיק ביום 14.8.22 עמדו על מצבו הרגשי המורכב של הקטין, הדורש עזרה טיפולית פרטנית ממושכת. בעדותה של העו"ס עמדה היא על החומרה במצבו של הקטין כפי שעולה מקריאת האבחון, תוך שהפנתה לפרק "התפקוד הרגשי" של האבחון, שם נאמר, בין היתר, כי "נ' חווה כמיהה לקשר מיטיב עם הזולת שאפשר להישען עליו ולהיעזר בו...."; "נ' מתקשה להתמודד עם התכנים שעולמו הנפשי פוגש....נוטה לפצל בין הייצוגים השונים. הפיצול מקל עליו משום שהוא אינו נדרש לשאת תמונה מורכבת מבחינה רגשית...ישנו גוון רגשי דיספורי עד כדי דיכאוני ואובדני....".
   
6. בנוגע לפיצול האמור, העידה העו"ס כי "זה הפיצול שהוא עושה היום, שהוא עם אמא ובוחר למחוק האבא. זה רק עניין של זמן, הוא יריב עם אמא, והוא יבקש את האבא ויגיד איקס על אמא. הוא לומד שאין בו את כוחות הנפש לשאת בתוכו את המורכבות שלו". (שורות 9-12 עמ' 18 לפרוטוקול).
7. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח התמלילים שצירף המבקש לכתבי טענותיו, המלמדים אף הם על התדרדרות במצבו של הקטין והסתתו על ידי המשיבה. בתמלילים שצירף המבקש כנספחים לתגובתו מיום 24.7.22, ניתן להתרשם כי המשיבה מערבת את הקטין בפרטי הסכסוך בינה לבין המבקש באופן לא ראוי שאינו עולה בקנה אחד עם טובתו. כך למשל נשמע הקטין אומר למבקש - "...מאוד מפריע לי שאתה לא נותן לי להיות, שאתה לא, אתה לא נותן לי להיות, שיהיה לי כיף בחיים. אתה לא נותן לי לגור פה, אתה לא נותן לי ללמוד פה, וגם בשביל להיפגש אתה לא תבוא לפה, שאני אסע עד ל....אני רק עכשיו אומר לך, שאני לא רוצה להיפגש יותר, לא יותר, עד שתשנה את ההתנהגות....אני כבר ילד גדול, יש לי דעות משל עצמי, יש לי רצונות משל עצמי...." . (שורות 18-26 עמ' 1 לתמליל מיום 12.7.22 שצורף כנספח א').
8. כן נשמע הקטין מטיח אמירות קשות, כגון: "אני גם רוצה להגיד לך תודה רבה ששלחת משטרה"; "אבל אני כועס עלייך. אני רוצה לנתק מגע, אני לא רוצה להיפגש איתך יותר, בסדר?" (עמ' 1 לתמליל שצורף כנספח ג'); "...תחתום שאני אוכל ללמוד פה ואז נראה מה קורה. כרגע אני לא רוצה להיפגש" (שורות 27-28 עמ' 2 לתמליל שצורף כנספח ד)'; "...אבא שאומר שקשה לו ושהוא לא מרגיש טוב לא עכשיו כל שניה הוא שולח דברים לשופטת ושאני לא אוכל לגור פה..." (שורות 21-22 עמ' 3 לתמליל שסומן נספח ד').
9. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי בעקבות הסכמת הצדדים בתום הדיון מיום 14.8.22 כי המבקש יגיע לבקר את הקטין ב... יום למחרת הדיון, הוגשו לפני דיווחים סותרים מטעם הצדדים אודות תוכנו של הביקור, מהן עולה כי הקטין ממשיך להיות מעורב בסכסוך בין הוריו ולשמש כלי משחק במאבק ביניהם באופן הפוגע בו ומנוגד לטובתו.
10. בעוד המבקש תיאר בתגובתו מיום 16.8.22 קיומו של מפגש "מאוד חם וחיובי" עם הקטין, בו שטח לפניו את האפשרויות שישנן למקרה בו יישאר להתגורר בצפון, ואף העלה בסוף תגובתו הצעה נוספת מטעמו למצב דברים בו יותר המעבר; הרי שהמשיבה טענה מנגד בתגובתה מיום 17.8.22, כי "המבקש התנהג בצורה שאינה הולמת וכשהקטין חזר לבית לא הפסיק למרר בבכי ועצבות לאור העובדה כי המבקש במשך כל המפגש , "חפר" לו, שהוא צריך להסכים שהמשיבה ו/או מי מטעמה יסיעו אותו....". בעטיה של ההתנהגות הנטענת מצאה המשיבה לנכון להודיע כי היא חוזרת בה מהסכמתה כי הקטין ילון אצל המבקש ואף הגדילה לעתור לסעד לפיו יקבע כי המפגשים בין המבקש לקטין יהיו בליווי מקצועי ותחת פיקוח.
11. למותר לציין כי אין כל מקום להידרש לסעד לו עתרה המשיבה במסגרת "הודעת עדכון" שהוגשה מטעמה לתיק במסגרת דיונית זו. ככל שהמשיבה עומדת על סעד זה עליה לעתור בבקשה מתאימה, כאשר אין בדברים אלה ללמד על סיכוייה של בקשה מעין זו, ככל שתוגש.
12. בכל הנוגע ליתר הטענות שהעלתה המשיבה בהודעתה האמורה, נדמה כי האופן בו ניסחה את ביקורתה כלפי המבקש, כמו גם האופן בו היא מוצאת לנכון לחזור בה מעת לעת מהסכמתה לעניין לינת הקטין אצל המבקש, בהתאם לתובנותיה שלה אודות התנהלות המבקש ופרשנות שהיא נותנת למפגשים שהתקיימו כביכול בינו לבין הקטין - יש בהם לחזק עוד יותר את הרושם שנוצר אודות עירובה את הקטין בסכסוך שבינה לבין המבקש, ושימוש בקטין לצרכיה שלה, באופן המנוגד לטובתו ופוגע בו.

עיכוב התערבות טיפולית למשפחה

1. כאמור, במסגרת ההליך הקשור המשפחה הופנתה לטיפול במרכז שוסטרמן, בהתאם להמלצות ועדת תכנון טיפול, לאחר שהובהר כי "זוהי הכתובת הנכונה והטובה ביותר לטיפול במשפחה ויש לקוות כי לכשתתחיל ההתערבות ההורים ישתפו פעולה באופן מלא". ראו תסקיר מיום 9.2.22; והחלטה מיום 20.2.22.
2. לאחרונה הושלם האבחון שנערך לקטין לקראת תחילת הטיפול שהמשפחה אמורה הייתה להתחיל בו במכון שוסטרמן, ובהתאם לדרישת המכון (כפי שהבהירה העו"ס בחקירתה, שורות 9-10 עמ' 26 לפרוטוקול מיום 14.8.22).
3. נדמה כי ניתן היה להתחיל בטיפול המשפחתי האמור והנחוץ, בהתאם לדחיפות שנוצרה ולנוכח המלצת העו"ס בתסקירה האמור; אלא שמעת ניתנה החלטה המורה על עריכת האבחון, הערימה האם קשיים לבצעו ועיכבה בהתנהלותה את עריכתו. ראו: דיווחי העו"ס מיום 7.3.22, 14.3.22, 14.4.22, 15.5.22; והחלטות מיום 9.3.22, 14.4.22 ו- 22.5.22..
4. המשיבה נשאלה בדיון מדוע לא פעלה למצוא מסגרת טיפולית ראויה לקטין בצפון טרם המעבר, ואף לא מצאה לנכון לעדכן את העו"ס. המשיבה התחמקה ממתן מענה ברור ואך טענה כי "...לא עשיתי משהו שהוא לא בסדר" (שורות 2-6 עמ' 23 לפרוטוקול). בהודעתה מיום 17.8.22 היא לפתע מכירה בכך שהקטין "זקוק נואשות לטיפול", אולם זאת לאחר שטיפול שעתיד היה להתחיל זה מכבר עוכב על ידה עד כה, עת התגוררה ב....
5. בנסיבות בהן בעצם המעבר, מסוכל ההליך הטיפולי אליו הופנו הצדדים, אשר אף היה אמור להתחיל זה מכבר, כאשר מעדותה של המשיבה בדיון עולה כי היא לא ראתה בכך שיקול משמעותי עת בחרה לעבור לצפון מטעמיה שלה, וכאשר עולה מעדותה כי לא טרחה לברר אודות מסגרת טיפולית חלופית ראויה, ואף לא לעדכן את העו"ס אודות המעבר, עולה כי שיקולי טובת הקטין נדחקים אפוא לטובת האינטרסים של המשיבה, והדבר מהווה נדבך נוסף ומשמעותי בהכרעתי דנן.

שיקולי המשיבה למעבר

1. בענייננו, האם בוחרת לעבור מקום מגורים, באופן מובהק מפאת צרכיה היא - לימודים אליהם כביכול נרשמה והתקבלה בעיר ..., טענה שלא הוכחה על ידה ולו בראשית ראיה; שיקולי נוחות, כהצהרתה בדיון -"אני צריכה את התמיכה של ההורים שלי, לכן אני רוצה לגור בצפון" (שורה 18 עמ' 21 לפרוטוקול); וטענות אודות היעדר התאקלמות ב... לאחר שלדבריה עשתה ניסיון לעבור ל... "באופן זמני", שלא צלח, ויוקר המחייה- טענות שאף להן לא נמצאה תמיכה כלשהי בכתבי טענותיה; כל זאת כאשר צרכי הקטין, ובפרט קיומו של קשר מיטיב בינו לבין אביו - זוכים למשקל מועט בעיניה, כפי שעולה מהאמור לעיל.
2. ב"כ המשיבה טען בדיון כי "...המשיבה לא מצליחה למצוא עבודה והיא לא מסתדרת פה מבחינה חברתית. אין לה כאן חברות. יש לי מסעדה ומשרד עו"ד והכל היום היא לבד ואין לה חברה ואין לה עזרה ואין לה כלום. אני לא רוצה אישה אומללה שבית משפט הכריח אותה לבוא ל... בגלל הילדה שלי..." (שורות 1-3 עמ' 21 לפרוטוקול);
3. במאמר מוסגר אציין לעניין זה כי ב"כ המשיבה ( שכאמור הוא גם בן זוגה) טען בדיון, מבלי שהדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול, כי יש לו כביכול אינטרס אישי כי בית המשפט יורה למשיבה לחזור ל..., לנוכח העובדה כי לו ולמשיבה יש בת משותפת שהוא נאלץ כעת לנסוע לצפון על מנת להתראות עמה ועם המשיבה, כאשר מקום עבודתו הן כעו"ד והן כבעלים של ...- הוא ב.... אמירות מעין אלה עשויות ללמד על חשש מניגוד עניינים בייצוגו את המשיבה בהליך דנן, והדברים אף נאמרו במהלך הדיון לב"כ המשיבה, ובשל כך אף מצא בית המשפט לנכון להבהיר למשיבה בעצמו את מצב הדברים (ראו שורות 24-27 עמ' 25 לפרוטוקול).
4. שיקולי הנוחות של המשיבה, ראויים אמנם להישקל למען רווחת הקטין וטובתו, ברם הם אינם יכולים לקבל עדיפות על פני שיקוליו של המבקש, בנסיבות בהן הוא מתגורר היום ב... וכמובן שאינם יכולים להיבחן במנותק מהכרת המשיבה בהורות של המשיב והיעדר מחויבותה לקשר מיטיב בין המשיב לקטין.
5. אף טענת המשיבה לפיה טובתו של הקטין לגדול בקרבת משפחתו המורחבת- כבודה במקומה מונח, אולם בנסיבות בהן היא עצמה בחרה להרחיק את הקטין לפני שש שנים ממשפחתה בעצם מעברה ל... לנוכח הקשר הזוגי החדש עם בא כוחה, ולנוכח הפסיקה הנוטה להעדיף הבטחת קשר מיטיב בין קטין לאביו, על פני קשר בין קטין למשפחתו המורחבת -עמה ניתן להיפגש במסגרת זמני השהות בסופי השבוע, בחגים ובחופשות - הרי שיש בנסיבות דנן לבכר את השיקול של הבטחת הקשר בין המבקש לקטין ושימורו.
6. יפים לעניין זה דברי בית המשפט בתמ"ש 39625-06-17, לפיהם: "נראה כי חיוני יותר לקטין להתגורר בקרבת שני הוריו מאשר בקרבת הוריה של האם. צרכיו ההתפתחותיים של הקטין מחייבים נוכחות של שני הורים ולאו דווקא של בני המשפחה המורחבת אותם ניתן לפגוש בחגים, בסופי השבוע ובחופשות...אין הגיון לטלטל את הקטין להתחלה חדשה ולמגורים במקום חדש על מנת לאפשר לו קרבה לסבים ולדודים מצד אמו. זכותו של הקטין לקשר נגיש וזמין עם שני הוריו הינה זכות בסיסית הגוברת על הזכות לקיים קשר עם בני המשפחה המורחבת ...." (פסקה 41 לפסק הדין).
7. בפסיקה עמדו על חשיבות דמות אב משמעותית בחיי הקטינים. מדובר בהשפעה רחבה, שזרועותיה חובקות תחומים שונים ומגוונים, מעת הולדתו של הצאצא עד קצה-חייו ואפילו נוגעות בעתיד ילדיו, יוצאי חלציו שטרם באו לעולם. השוו: תמ"ש (תל אביב-יפו) 87471-00 אלמונית נ' פלוני (2004); באופן שתומך בצורך להבטיח קיומו של קשר תקין ורציף בין המבקש לקטין, ובהיותו שיקול משמעותי ואף מכריע, בהחלטה כגון דא.

עמדת גורמי הטיפול

1. בכדי לברר את טובת הילד נעזר בית המשפט, כדבר שבשגרה, בחוות דעתם של מומחים שיסייעו בידו באיסוף הנתונים, בעריכת מבדקים ובחיווי דעה מקצועית. חוות דעתם של מומחים, ובכלל זה עו"ס לסדרי דין, המהווה ידו הארוכה של בית המשפט, מהווה מכשיר חשוב בו מסתייע בית המשפט בבואו להכריע בשאלות הנוגעות לטובתו של הקטין, וככלל, אף יאמץ בית המשפט את המלצת המומחה שאותו מינה, אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה. ראו: בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (2005); בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נה(1) 453 (1998).
2. בפסיקה נקבע כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד יאשר בית המשפט את מעבר הקטינים ללא בחינת אנשי מקצוע, גורמי טיפול, בחינת טובת הקטינים והדרכים לשמירה על הקשר עם ההורה האחר (ראו י"ס ( אשד') 59576-02-21 ס' נ' כ' ( נבו, ניתן ביום 17/3/21)). יפים לעניין זה דברי כב' השופט נ' סילמן, בתמ"ש 11425-08-12 פלוני נ' פלונית (2012), שהוזכרו אף בהחלטתי מיום 13.7.22, ולפיהם: "....לאור משמעות המעבר, השפעת המעבר על הקשר בין הקטינים להוריהם, מוסדות החינוך, וכל דבר הנוגע לטובת הקטינים, הרי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יותר מעבר בלא בחינת אנשי מקצוע, גורמי טיפול, ובחינת טובת הקטינים, דרכי שימור הקשר, והכל בבחינות עומק ולא אגב גחמה של מי מהצדדים. לראייתי, מעבר יכול להתבצע באחד משלושה אופנים - : 1. לאחר הליך, כאמור לעיל, בו נבחנה ונבדקה לעומק טובת הקטינים; 2. תוך הסכמה של שני ההורים לביצוע המעבר; 3. עקב נסיבות אקוטיות, בדרך כלל בלווי המלצה של גורמי רווחה – כגון מעבר למקלט חירום".
3. במקרה דנן כאמור עסקינן בבקשה לסעד דחוף המורה על השבת הקטין ל... שהוגשה במסגרת הליך יישוב סכסוך. בנסיבות אלה, בהן האם עשתה דין לעצמה, ברי כי לא ניתן היה למנות מומחה לבחינת הדברים בפרק הזמן שנותר, ואף לא ניתן בשלב זה להורות על הגשת תסקיר משלים, כפי שעתרה לכך המשיבה במסגרת "הודעת עדכון" שהגישה לתיק ביום 17.8.22. לסעדים מעין אלה ניתן היה להידרש לו הייתה המשיבה עותרת מבעוד מועד בתביעה מתאימה, טרם מעברה, וככל שזו הייתה מוגשת בפרק זמן שהיה מאפשר זאת.
4. בהחלטתי מיום 13.7.22 הוריתי על הגשת תסקיר עו"ס, אשר בסופו של יום לא הוגש, וחלף זאת בחרה העו"ס להתייצב לדיון שנקבע בתיק , ונתבקשה למסור עמדתה בעל פה בתחילת הדיון. ראו: הודעת העו"ס מיום 9.8.22, והחלטה מיום 9.8.22.
5. במהלך הדיון, על רקע הצהרותיה המפורשות של המשיבה בדיון כי היא אינה יכולה להכריח בכוח את הקטין לקיים את זמני השהות הנוהגים כיום, סירובה להשתתף בנטל הסעת הקטין לזמני השהות שייקבעו עם המבקש והיעדר כל התחייבות מצידה לפיה ניתן יהיה בידה להפעיל סמכותה הורית לעניין זה על מנת לקיים את זמני השהות שייקבעו כסדרם, טענה העו"ס כי היא לא השתכנעה מטענות האם אודות סירובו של הקטין כביכול לקיים זמני השהות לנוכח הנסיעה הממושכת, ולנוכח דברי המשיבה לפיהם היא אינה מסכימה להסיע את הקטין, הביעה עמדתה לפיה "המעשה הזה, וחוסר היכולת של האמא להתגייס לנסיעה הזו, מנתקת את הילד מאבא שלו. הילד יפסיד מזה" ( עמ' 25 שו' 9 לפרוטוקול) , והבהירה כי לא ניתן להותיר את המצב כפי שהוא היום.
6. העו"ס אף ציינה כי -במצב דברים זה - "הייתי אומרת שהמשמורת תעבור מהאמא לאבא" (שורה 6 עמ' 25 לפרוטוקול); אמנם, מסקנה זו של העו"ס, בנסיבות ההליך שלפני, נראית על פניו מרחיקת לכת. אינני סבורה כי בשלה העת להורות על העברת משמורת בעת הזו והדבר אף לא התבקש בהליך זה;
7. יחד עם זאת, בנסיבות בהן אף לאחר שבית המשפט אפשר למשיבה להישאר בצפון ביחד עם הקטין בתקופת הביניים (מיום הגשת הבקשה ועד למתן החלטה זו), בתקופה בת כמעט חודשיים חודש וחצי שחלפה מאז - נותק הקשר בין האב לקטין, הרי שאינני מוצאת מקום לבכר את הותרת הקטין בצפון על פני השבתו ל....
8. יובהר כי בראשיתו של הדיון העו"ס ניסתה למצוא פתרונות בהינתן המצב הקיים, בנסיבות בהן לטענתה המעבר הינו ה"חטא קדמון", אשר "...יצר מערכת ציפיות גדולה אצל נ'..." (שורות 26-28 עמ' 18 לפרוטוקול); והיא הביעה חשש כי במידה וביה"מ יורה על השבת האם והקטין הדבר עלול לפגוע בקטין שכן המשיבה עלולה שלא לשקף לקטין את החלטת בית המשפט באופן הראוי ותזקוף זאת לחובת האב, באופן שיפגע בקשר של הקטין עם המבקש. כדברי העו"ס: "... החזרתו של נ' ל..., זה יצבע את האבא בשחור לחלוטין. לא מאמינה שת' תצליח להעביר לילד את המסר הנכון" (שורות 13-14 עמ' 18 לפרוטוקול); "אם יכולתי לדעת שת' תסביר את העניינים לילד וזה לא צלח, אנחנו נסתדר עם זה ונמשיך הלאה, אל תכעס על אב זו לא אשמתו, היינו בבית המשפט, שוחחנו, ואין פתרונות, אלא לחזור ל...", נדמה היה כי זה היה הפתרון הראוי בעיניה. (ראו שורות 18-28 עמ' 18 ושורות 23-28 עמ' 24 לפרוטוקול);
9. העו"ס ניסתה להציע איזון באמצעות זמני שהות רחבים יותר אצל האב- שלושה סופ"ש הכוללים לינה מידי חודש. העו"ס סברה כי יש מקום להרחיב את זמני השהות באופן שיכללו לינת הקטין אצל המבקש וזאת לאור העובדה כי המשיבה עצמה אינה מתנגדת לכך, כאשר היא עצמה אינה רואה להרחיב את הביקורים כולל לינה (ראו עדות העו"ס בשורות 28-18 עמ' 18 ושורות 1-6 עמ' 19 לפרוטוקול), אולם ניסיונות אלו, כמו גם ניסיונותיו של בית המשפט להביא את הצדדים לכדי הסכמות במהלך הדיון, לא נשא פרי.
10. החשש שהובע על ידי העו"ס, לפיו הוראה על שובו של הקטין ל... לא תתווך כראוי לקטין על ידי המשיבה, באופן שיפגע בקשר שלו עם המבקש, אינו יכול להווה שיקול בעניינו, בנסיבות בהן עולה כי עצם המעבר עצמו הביא לניתוק הקטין מאביו ולפגיעה בקשר מיטיב ביניהם. בהתחשב בעובדה כי המשפחה עתידה להתחיל הטיפול במרכז שוסטרמן בהתאם לרשימת המתנה וככל הנראה לאחר החגים (כפי שהעריכה העו"ס בדיון), הרי שניתן יהיה לתווך לקטין את ההחלטה האמורה גם במסגרת טיפולית זו.
11. סבורתני כי בנסיבות בהן הקטין שהה בצפון אך במהלך חופשת הקיץ, וטרם התערה בצפון במסגרת לימודית, חברתית, טיפולית ובכלל, ואך שהה עם בני משפחתו בצפון במהלך חופשת הקיץ, המעבר טרם קובע, ובנקודת זמן זו עלי לבחון את המעבר בראי טובת הקטין מלכתחילה, ולא בדיעבד.
12. המשיבה ניסתה אמנם להטיל את האחריות לניתוק הקשר על המבקש, שבחר לדבריה שלא להגיע להיפגש עם בנו בצפון, ואף פנה למשטרה לאחר שלא קוימו זמני השהות; אולם, אף בטענותיה אלה היא ממשיכה להסיר ממנה כל אחריות למצב שנוצר, באופן שמעלה חשש ממשי אודות המשך קיומו של קשר מיטיב בין המבקש לקטין, לו יותר לה להישאר בצפון. הדברים אמורים ביתר שאת לנוכח הודעתה האחרונה של המשיבה לתיק מיום 17.8.22 בה חזרה בה מהסכמתה ללינת הקטין אצל המבקש ועתירתה להורות על מפגשים בפיקוח בלבד.

עמדת הקטין

1. לכל האמור לעיל יש להוסיף אף את התרשמותי מהקטין לאחר הפגישה שקיימתי עמו בלשכתי. פגשתי בילד עדין, מנומס ונבון. התרשמתי מרצונו של הקטין לפגוש את אביו ולשמור על קשר מיטיב ורציף עמו, וכי מצב הדברים עובר למעבר היה טוב לו.
2. הדבר נתמך בתסקיר העו"ס מיום 14.7.21 שם ציינה העו"ס כי "בשיחה שקיימתי עם נ' עלה כי הוא אוהב את אביו, נהנה מחברתו, מטיולים וממשחק משותף...". בדיווח נאמר כי לאחר שהעו"ס שיקפה לנ' כי המבקש נפגש עם גורם מטפל לעזרה, הוא שמח מאוד לשמוע על כך ואמר לה "הרגעת אותי שהוא הולך לאשה והוא לומד לא לעשות דברים. אני מוכן לישון אצלו". עוד נאמר כי הקטין שב בהמשך על נכונותו לישון אצל האב ואף ביקש שהעו"ס תרשום זאת.
3. ניכר להבחין ביכולת ההשפעה של המשיבה על הקטין, במעורבותו הניכרת של הקטין בקונפליקט בין הוריו, הן בנוגע למעבר לצפון, הן בנוגע לאופן קיום זמני השהות עם אביו והנסיעות הכרוכות בכך, על היות הקטין חשוף למסרים וללחצים בנושאים האמורים והקושי הרגשי של הקטין להתמודד עמם.

סוף דבר

1. שקלול כלל הנסיבות האמורות לעיל, מלמד כי דחיית הבקשה שלפני והותרת המשיבה והקטין בצפון, תסכן באופן ממשי את הקשר בין הקטין לאביו, למצער קשר מיטיב עמו, וכן תמנע את תחילת הטיפול המשפחתי במרכז שוסטרמן, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטין.
2. בנסיבות אלה אין מנוס כאמור להיעתר לסעד המבוקש למתן צו מניעה האוסר על העתקת מקום מגוריהם של הקטין והמשיבה לצפון שנעשתה בניגוד להסכמת האב, ולהורות על השבת הקטין והמשיבה ל..., מבלי שיש בכך לגרוע מזכותה של האם לעתור בתביעה מתאימה, ככל שהיא תעמוד על רצונה לעבור עם הקטין לצפון. במסגרת תביעה כאמור, ככל שתוגש, ניתן יהיה למנות מומחה מתאים, ולברר את הדברים לעומקם בצורה ראויה.
3. למותר לציין את המובן מאליו, כי בידי הצדדים להגיע להסכמות אותן יוכלו להגיש לאישור בית המשפט, וטוב אם יעלה בידם לעשות כן לטובת בנם ובריאותו הנפשית.
4. לפיכך, הנני מורה כדלהלן:
   1. הבקשה מתקבלת; ניתן בזאת צו המורה לאם להשיב הקטין ל... לא יאוחר מיום 1/9/22.
   2. ככל שהאם תבקש להעתיק את מקום מגוריה, עליה לעשות כן בהתאם לדין באמצעות הגשת תביעה מתאימה, במסגרתה ניתן יהיה לברר טענותיה לגופו של עניין, בשים לב לטובת הקטין.
   3. בנסיבות בהן הוריתי על השבת האם והקטין ל..., אני מורה לעו"ס לפעול לקידום התחלת הטיפול במרכז שוסטרמן בהקדם האפשרי ולהודיע לבית המשפט עד ליום 1/10/22 על מועד תחילת הטיפול הצפוי.
   4. אני מתרה בצדדים לשתף פעולה עם העו"ס לצורך תחילת הטיפול במרכז שוסטרמן, על מנת שזה יחל בהקדם האפשרי. ככל שאתרשם כי מי מהצדדים מעכב או מסכל את תחילת הטיפול או את ההליך הטיפולי לאחר שיחל, לא אהסס להטיל סנקציות כנגד אותו צד, לשם אכיפת ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניין הטיפול.
   5. כן מתבקשת העו"ס, עד המועד האמור, להגיש המלצותיה לעניין זמני השהות, בהינתן הצהרות האם במסגרת הליך זה בעניין לינת הקטין אצל אביו.
   6. בנסיבות העניין, לנוכח קבלת הבקשה, ועל רקע הפרותיה של המשיבה החלטות שיפוטיות המורות על זמני שהות בין המבקש לקטין, אני מוצאת לחייב את המשיבה בהוצאות המבקש בסך של 5,000 ₪.
   7. עיכוב ההליכים בתיק י"ס מסתיים מחר, ומשכך הנני מורה על סגירת התיק.

ניתנה היום, ב' אלול תשפ"ב, 29 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.