טוען...

לפני כבוד השופט עדי הדר

המערער:

אורי אלמלן

נגד

המשיבה:

מדינת ישראל

פסק דין

לפני ביהמ"ש ערעור בגין הטלת עיצום לפי חוק הגנת הצרכן התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

הגשת הודעת ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע

  1. המערער הגיש ביום 12.4.22, לאחר שביקש וקיבל שתי ארכות, הודעת ערעור בגין הטלת עיצום על פי חוק הגנת הצרכן. כמו כן, הגיש ביום 26.4.22 בקשה לעיכוב ביצוע גביית העיצום שהוטל.

החלטה על עיכוב ביצוע חלקי

  1. לאחר הגשת תשובת המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע, ביהמ"ש החליט ביום 4.5.22 לעכב באופן חלקי ביצוע הגביה.

הגשת תשובה המשיבה להודעת הערעור

  1. המשיבה הגישה ביום 25.5.22 תשובה להודעת הערעור.

עיכוב ביצוע חלקי

  1. ביהמ"ש הורה ביום 25.5.22 על עיכוב חלקי של ביצוע הגביה עקב הפקדת הסך של 120,000 ₪ ע"י המערער, בהתאם להחלטת ביהמ"ש לעיכוב חלקי של ביצוע הגביה.

הקדמת מועד הדיון

  1. לנוכח הגשת תשובת המשיבה, ביהמ"ש הורה ביום 26.5.22 על הקדמת מועד הדיון בערעור ליום 29.6.22.

הגשת תגובה לתשובה

  1. המערער הגיש ביום 20.6.22, לאחר שביקש וקיבל ארכה, התגובה לתשובה.

דיון בערעור

  1. היום, 29.6.22, התקיים הדיון בערעור.

דיון והכרעה

  1. ביהמ"ש ידון בטענות העיקריות של המערער כלהלן.

הטעיה במהות ובסוג השירות - ס' 2(א)(1) לחוק הגנת הצרכן

  1. המשיבה חזרה על דרישת התשלום וכתב התשובה וטענה בדיון ש"הכוונה שנציגי המערער יצרו מצג שווא בפני הצרכנים לכך שבהכרח יש להם החזר כספי יפה וגבוה וגרמו לו לחשוב שבוודאות הוא זכאי להחזר כספי ממס הכנסה הגם שהוכח... ולא זו בלבד אלא הם טענו שהגיעו לאותה מסקנה על בסיס בדיקה "במערכת ייעודית" ופירטו את התנאים שבהם לכאורה אותו צרכן עומד בהם. המצג שווא מתחלק לשניים, יש החזר כספי ושני על מערכת ייעודית."
  2. המשיבה הפנתה להקלטת שיחה עם המתלוננת גב' רוחמה אלבז. בשיחה מיום 27.10.2019 בין נציגת המערער, מיקה, והמתלוננת, הנציגה מסבירה בדקה 1:45 "השאלון הזה מסתנכרן מול כמה מערכות מידע המקושרות למס הכנסה והוא בעצם מודיע לנו אם את רוחמה זכאית להחזרים ממס הכנסה...במידה ואת לא זכאית להחזרים ממס הכנסה... לא תשלמי שקל אחד מיותר". בדקה 2:35 הנציגה אומרת: "אני תיכף אדע את זה מול המערכת מידע האם את זכאית או לא". באותה נקודה המתלוננת ביקשה לברר האם היא יכולה לעשות את התהליך הזה בעצמה ובדקה 3:01 אותה נציגה עונה לה: "או שהם אומרים לך שאת חייבת כסף...הם מוצאים כל מיני חובות". לטעמה של המשיבה, האמירה "הכי חשובה" של הנציגה היא "חשוב לציין במידה ואת זכאית זו זכאות שבטוחה ב- 100% ההחזרים הממוצעים שלנו נעים בין 7,000 ₪ ל- 10,000 ₪, זאת אומרת שאנחנו לא לוקחים תיקים מתחת ל – 5,000 ₪". בדקה 15:52 הנציגה אומרת למתלוננת: "את זכאית להחזרים" בדקה 17:55 היא אומרת: "יש לך פה החזר מאוד מאוד יפה". המשיבה טענה שהתשובה זו נאמרה לאחר בדיקה נטענת במערכת הייעודית. לעניין היעדר המערכת הייעודית, המשיבה הפנתה לדברי המערער עצמו בעמ' 122 בנספחים לכתב התשובה בעמ' 7 ל"גיליון גרסת עוסק" בשורות 17-18: "ש. בשיחת המכירה הנציגה בשם מיקה ציינה כי היא בודקת את הזכאות ב-"מערכת מידע", באיזה מערכת מדובר? ת. אין לי מושג, לא קיימת מערכת כזו."
  3. המשיבה הסבירה שברשותה הקלטות שקיבלה מהמערער של השיחות עם כל המתלוננים שבעניינם הוטל עיצום בגין הטעיה. המערער אישר זאת בדיון. כמו כן, הפנתה לעדות המערער בעמ' 118 לכתב התשובה מש' 4-6 "יש לנו תסריט שיחה מובנה שכל נציג מתאים אותו ליכולות שלו, אני מעביר לעיונכם עותק של תסריט שיחה הכולל שני עמודים". המשיבה הפנתה לתסריט שיחה, נספח 1 עמ' 17 בו נאמר בעמ' 18 כלהלן: "מצוין איקס (שם הלקוח בכח – ע.ה.) אני אזין את זה במערכת וזה ייקח בין חצי דקה לדקה, תמתין איתי על הקו אוקיי? (מעבירים את הלקוח להמתנה וקדימה אנרגיות חיוביות!!!!) היי*** אז לאחר שהזנו את כל הפרטים במערכת נמצא שאתה אכן זכאי לקבלת החזר"

  1. המערער טען בתגובה כלהלן:

"אחת מהמידות הטובות שיש לו לאדם זה להביא את הדברים בשם אומרם. די לו להביא ציטוט מדוייק. לאורך כתבי הטענות התייחסות המשיבה וגם כאן בית המשפט אני שומע את המילה "מערכת ייעודית" אין מערכת ייעודית, לא הייתה מערכת ייעודית ולא נאמרה המילה מערכת ייעודית ולכן התחושה הראשונית שנוצרת וראיתי את בית המשפט וזה מרשים לומר מערכת ייעודית, אין מערכת כזו. איך החלה הביקורת? ישב המערער הצעיר לראשונה כשהוא לא תחת אזהרה ברשות החוקרת ופשוט מדבר בצורה פתוחה, גלויה ולאורך השיחה משתף את החוקרת באמירות שאיפה שיש לתקן נתקן, שולח את פרטי השיחה ואת ההקלטות. צריך להבין 5 דקות מי הקליט, כל ההקלטות המערערת המציאה והיא אמרה קחו וזה החומר וכך מתנהלות שיחות. ראינו שלפחות בשניים מטבלת ה X שחוייבה המערערת מפנה לנספח ה' לערעור עמ' 18, 4 מקרים תחת ס' 2 (א)(1) שזו טענת ההטעיה על סמך מערכת ייעודית לא נכללו שם למזלנו. ולמה לא נכללו? כי לא היתה אמירה וגם לא התקרבה לאמירה כזו וגם לא בתסריט השיחה נאמר לסוכנים, לנציגים להשתמש במילה מערכת ייעודית ולכן לא סתם 4 מקרים מתוך 8 לא נתפסו או לא הוטחה בהם טענה כזו. נכון שיש מלל מסויים ואומר בכנות שהיינו מעדיפים שהיה נאמר בצורה אולי יותר שנונה ומדוקדקת שאפשר להכיל אותה, מה שקרה מאז ובהמשך. עדיין העובדה מדברת שלא היה שימוש במונח מערכת."

  1. המשיבה השיבה לטענה שהעיצום הוטל רק בעניין חלק מהמתלוננים בכך "שבמקרים שבהם לא נאמר דבר על מערכת כזו לא הוטל עיצום."
  2. המערער המשיך וטען ש"כששומעים היטב את מהלך השיחה ולא שולפים ממנה דקה מסויימת אלא ששומעים את כל ההקשר הרי השימוש אנחנו בודקים במערכת שלנו וניתן תשובה, המערכת היא לאו דווקא טכנית שאפשר לומר שהשומע מבין שהכל עובר דרך מערכות מחשוב."
  3. ביהמ"ש דוחה הטענה שהיה על חוקר הרשות בהליך מנהלי להזהיר את המערער כתנאי לגביית עדות ממנו. ביהמ"ש קובע כי המשיבה הניחה תשתית ראייתית מנהלית מניחה הדעת לפיה נציגי המערער הציגו בשיחה עם הלקוחות שבעניינם הוטל העיצום מצג לפיו הם בודקים כביכול במהלך השיחה את פרטי הלקוח ב"מערכת", ראו הן תמליל השיחה והן תוכן התסריט, שעה שלא הייתה מערכת בה נבדקו כביכול הפרטים. זאת הטעיה ולכן ביהמ"ש דוחה את הערעור בעניין זה.

אי מסירת מידע מהותי בנוגע לביטול עסקה - ס' 2(א)(21) לחוק הגנת הצרכן

  1. המשיבה הפנתה בעניין הטענה לאי מסירת מידע מהותי לעדות המערער בעמ' 120 בתשובה ש' 6-7

"ש. האם נאמר ללקוח בבירור כי השירות החל ולא תהיה לו זכות ביטול?

ת. נאמר בחוזה ולא נאמר בשיחת הטלפון, בטלפון נאמר כי השירות החל".

  1. כמו כן, המשיבה טענה כי "וידאנו שדברי המערער תואמים את התמלילים של השיחות וב 7 מקרים מצאנו התאמה ולגבי ה- 8 לא ולכן ויתרנו על השתת העיצום בעניין גב' עמר".
  2. המערער טען כי "במהלך השיחה עצמה ותוך כדי השיחה ולפני סיומה הועבר הסכם טלפונית ללקוח שהוא צופה בהסכם והוא מקבל סיכום גם על נקודות מסויימות שאולי בשיחה לא הובאו. אין לי להראות כאן לתמלילים. בכל השיחות ששמענו וחבריי צרפו את ההקלטות ניתן לשמוע שאין שיחה שמתנתקת ומסתיימת בלי שהלקוח מוודא שמקבל וחותם על ההסכם, נוכיח שהוא חותם תוך זמן סביר ולא לוחצים עליו, כפי שמצאנו עוד חיוב. הלקוח מקבל את ההסכם." המערער נשאל מדוע לא כתב בחוזה או אמר בשיחה שאין זכות לבטל ועל כך ענה "אני אומר שזה נאמר בחוזה. העסקה השניה עליה מדבר חברי שיש בסוף עוד 18% מגובה ההחזר היא עסקה שמתהפכת ויש לה התניות שאותו אדם ימשיך ויעביר את המסמכים שלו ורו"ח יפנה לרשות המס, התשלום מועבר ללקוח והלקוח צריך להעביר מהסכום את החלק המגיע למערערת אחרי שהשלימה את כל התהליך. האמירה לגבי ה 650 ₪ כולל מע"מ למערערת כאשר המערער ... כל לקוח קיבל הסכם טרם סיום השיחה."
  3. ביהמ"ש קובע כי גם בעניין זה המשיבה הניחה תשתית ראייתית מנהלית לפיה אין בשיחות או בחוזה גילוי על כך שלא ניתן לבטל העסקה. ביהמ"ש דוחה הטענה של המערער כי העסקה נוגעת אך ורק לתמורה בסך של 650 ₪ לגביו צוין בהסכם כי לא יושב. בהסכם בין המערער ובין המתלונן דור לוי מופיעה בסעיף 3 תמורה למערער בשיעור של 18%. לכן, על נציגי המערער היה ליידע הלקוח בכח מראש כי לא ניתן לבטל ההסכם וכן בהסכם שנשלח אליו. לכן, ביהמ"ש דוחה הערעור גם בעניין זה.

אי מתן הזדמנות סבירה לעיון בחוזה בטרם חתימתו - ס' 5(ב) לחוק הגנת הצרכן

  1. לגבי הטענה לאי מתן הזדמנות סבירה לעיון בחוזה בטרם חתימתו, המשיבה הפנתה לתלונת מר פריד. המערער טען ש"אין שינוי בין שלושת המקרים שהמשיבה טוענת שלא היו בידיה מספיק ראיות ואז היו באים אליה בתלונות אם היתה מטילה. כל השיחות בנויות על אותו תסריט כאשר לאורך כל השיחות ובכל ההקלטות שמסרה המשיבה לבית המשפט לא ימצא בית המשפט לחץ או ניסיון מצד הנציג בין אם בשיחה שלא חוייבה בסנקציה או שחוייבה ששם אומרים לו לחתום עכשיו. אומרים ללקוח היכן לחתום וכל אחד מהלקוחות מעביר בזמנו. כל התחושה בחיוב היא סובייקטיבית וזאת מתוך אמירות המוקדן אולי לקחו צליל שלא נוח, כל השיחות זהות וכל אדם לפי יכולת הקריאה שלו מעביר את ההסכם ללא הפעלת לחץ."
  2. כאמור לעיל, המערער העביר למשיבה את תוכן שיחותיו עם המתלוננים ולכן מצופה היה שהמשיבה תפנה ביהמ"ש בדיון לתמלילים על מנת לוודא שתוכן התמליל, תואם תוכן התלונה. אולם, הרשות לא הפנתה ביהמ"ש בדיון למי מהתמלילים על אף בקשת ביהמ"ש ועמדה על כך שדי בתלונה. בנסיבות אלה, ביהמ"ש קובע כי לא הונחה תשתית ראייתית אף ברמה המנהלית שכן היה על הרשות לוודא התאמת התלונות לתמלילים, לנוכח הכחשת המערער, הטענה נגדו כי לא נתן זמן סביר לעיין בהסכם. ביהמ"ש דוחה טענת המשיבה כי על ביהמ"ש היה לאפשר לה להגיש התמלילים, על אף שלא עשתה כן, או למנות חוקר להאזין להקלטות. בקשה זו היה על המשיבה להעלות לפני הדיון. לכן, בעניין זה, ביהמ"ש מקבל הערעור.

אי גילוי פרטים בשיווק מרחוק - ס'14(ג)(א) לחוק הגנת הצרכן

  1. ב"כ המערערת טען בעניין אי גילוי פרטים בשיווק מרחוק כלהלן: "בכתב התשובה מייחסת המשיבה בעמ' 5 ס' 32-35 שם יש 4 סעיפים עם עיצומים של 56,000 ₪ באותה מסכת עובדתית ואותה שיחה על אי גילוי מספר העוסק ואולי גם הכתובת של המערערת. ממרומי שנותי איני זוכר שקיבלתי שיחה וגם עבדתי 14 שנה במע"מ, לא זוכר שמישהו אמר מדבר X מעסק Y ומס' עוסק. דווקא סעיף זה מראה את הליקוט ולבוא על סמך כזה דבר שדקה אחרי יוצאת חשבונית בזמן השיחה או דקות לאחר מכן עם מספר העוסק והכתובת וכל מה שצריך, המערערת העבירה את הרישומים שלה למשיבה, נציגה שמנהלת שיחות עם אנשים שחוזרים בעקבות פניה מוקדמת שלהם. מה רוצים שנהיה רובוטים?"
  2. הטענה של ב"כ המערער כי הוא לא זוכר שמישהו מילא בפניות אליו דרישות החוק אינה מסייעת. גם טענה נוספת, לפיה הפרטים גולו בחשבונית שנשלחה במעמד השיחה, והמשיבה חלקה על כך, אינה מסייעת שכן חובת הגילוי חלה על תוכן השיחה, ואין די בציון הפרטים בחשבונית. לכן, בעניין זה, בו לא הייתה מחלוקת עובדתית על כך שהפרטים לא גולו בשיחה, ביהמ"ש דוחה הערעור.

אי מסירת מסמך גילוי ואי גילוי פרטים בשיווק מרחוק - ס' 14ג(ב) לחוק הגנת הצרכן

  1. בנוסף לאי גילוי הפרטים של המערער בשיחה, הפרטים של המערער גם לא גולו בהסכם. גם בעניין זה לא הייתה מחלוקת עובדתית והמערער חזר על טענותיו הקודמות, בעיקר לעניין שליחת החשבונית וכן טען שמדובר באותו מעשה "עיקר הטענות שלנו גם בערעור שבאנו וביקשנו מביהמ"ש להתערב בנושא של הטלת העיצומים האלה, באנו ואמרנו שיש שורש מסויים שממנו יכולים לנבוע ענפים שמגדלים עליהם עלים וכדומה. העניין הזה שלנו כאן הוא פיצול חוזר ונשנה וכמעט אמרתי מלאכותי של אותה הפרה, שנטענת לכאורה באי גילוי פרטי העוסק, עד לאיפה נגיע, לאיזה סנקציה, כאשר חשבונית המס נשלחת ללקוח ויש באותה חשבונית את כל הפרטים. גם הכשל עצמו, לכאורה, באי מתן מספר העוסק לא יכול להתגלגל ולחרוש על גבה של המערערת בכל התקדמות לאורך ציר הזמן של המעשה או מחדל. כל ימי מייצג בעולם הפלילי ועולם הפלילי שמדבר על הנישה ואנו מדברים ביום ביומו בפני ביהמ"ש על מעשים כאלה ואחרים שבסופו של דבר מתקבצים על אירוע אחד שעליו ניתן להטיל ענישה. רק הייתי חושב מה היה קורה ואיך היתה נחזית שיטת המשפט אם למשל אדם שהואשם ברצח. כאשר ביהמ"ש אומר לי שאין צורך להסביר לביהמ"ש שהיא הובנה ואם יש טענה נוספת בגין אי גילוי אני עונה, שאת הטענות הבאנו במסגרת הערעור."
  2. המשיבה טענה שאין מדובר באותו מעשה שכן היא מבדילה "בין אי גילוי במסגרת השיווק מרחוק לבין אי גילוי פרטי במסגרת הסכם ההתקשרות עצמו. בעניננו אנו לא מדברים על תיק פלילי ולכן אין להקיש בעניינים פליליים אנו נמצאים בהליך מנהלי. "
  3. טענת המערער שאין להטיל יותר מעיצום אחד בגין אותו "אירוע" נבחנה והוכרעה

בפסיקה, לרבות ע"י מותב זה..

  1. ביהמ"ש דחה בעש"א 18328-03-21 בשן נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן (פורסם

בנבו) טענות דומות וקבע כי "הונחה דעתו של ביהמ"ש כי העיצומים הוטלו בגין מעשים

שונים, גם אם נעשו בעת ובעונה אחת. מסקנה אחרת, תרוקן מתוכן הפרות שונות

העלולות להטעות צרכן שהמחוקק מצא לפרט על מנת למנוע ולהרתיע עוסקים לגבי

ביצוע מי מהן". כאן, כמו בעניין בשן, המערער ביצע הפרות נוספות של הוראות החוק

לעניין גילוי בעסקה, לרבות בעסקה של מכר מרחוק, שהן הפרות שונות, ואין מקום לקבל

פרשנות המערער, שיש להסתפק בעיצום אחד בגין הטעיה.

דחיית הבקשה להפחתת "כיליון" – תקנה 5 לתקנות הגנת הצרכן (הפחתה של סכומי העיצום הכספי), תשע"ה-2014 (להלן:" תקנות ההפחתה").

  1. המשיבה הפחיתה 20% מסכום העיצום על פי תקנות ההפחתה עקב אי ביצוע הפרות קודמות. המערער ביקש גם ליהנות מהפחתה לפי תקנה 5 לתקנות ההפחתה, המכונה "הפחתת כיליון" לפיה אין לחייב בעיצום הגבוה משיעור של 7% מסכום מחזור העסקים.
  2. המערער הפנה ל"כתב התשובה בעמוד 91, קודם כל בשלב הזה שאנו מחפשים כליון, סה"כ ההכנסות הוא 213,000 ₪ זה לגבי היחיד שהוא המערר כאן. בעמוד 92- המחזור שעודכן ודווח לרשויות המס כמחזורו של המערר כאן והוא שדינו נקבע כאן הוא 1,681,941 ₪. כאשר ביהמ"ש שואל אותי כיצד אני מסביר את ההבדל בין המסמך שהפיק פקיד שומה ובין המסמך שהפיקה יועצת המס, לגבי אותה שנה אני עונה – שהנושא בגלל שזה שותפות, כל נישום מחזור העסקאות שלו נקבע על פי חלקו בשותפות. זו שומה חלוטה שאושרה אצל פקיד השומה בשנת 2019. כאשר ביהמ"ש אומר לי כי המסמך המאוחר בזמן לגבי שנת 2020 הוא מסמך שהפיקה גברת ביבס ביום 23.11.2021 לעומת המסמך שהפיקה רשות המס ב-07.12.2020 אני עונה – שהמסמך שהפיקה רשות המס ב 07.12.2020 מתייחס לשנת המס שנת 2019. הצגה של המסמך הזה מלמדת על שניים, אחד, הכנסה בפועל. "
  3. ביהמ"ש דוחה טענת המערער כי יש לחשב את ההפחתה ביחס לסכומים שונים שאינם נוגעים לעניין. המסמך היחידי שנוגע לעניין, הוא מכתבה של יועצת המס גב' ביבס (עמוד 102 לכתב התשובה) שהוגש ע"י המערער בו ציינה כי מחזור העסקים של המערער עומד על סך של כחמישה מיליון ₪. ביהמ"ש קובע כי המועד הנוגע לעניין על פי תקנות ההפחתה היא שנת המס שקדמה למועד הגשת ההודעה על כוונה לחייב. מכאן שזאת שנת 2020 הנזכרת במכתב גב' ביבס. הפחתה לשיעור של 7% מהסך של כחמישה מיליון ₪, מביאה לסכום קרוב ביותר לסכום העיצום. לכן, המשך הדיון בסוגיה נוספת, והיא האם בנסיבות העניין יש ליתן ההפחתה מסיבות ערכיות, התייתר. כאן המקום לציין שגם אם היה מקום לדון בהפחתת הכיליון, לא היה מקום לפטור המערער במלוא ההפחתה לנוכח חומרת התנהלותו.
  4. המערער ביקש בדיון להגיש "מסמך אמיתי שיבטא את הנושא של הכיליון כדי שהמספרים והאחוזים ושיעורי ההתאמה של הקנס למערער יבואו לידי ביטוי."
  5. ביהמ"ש דחה בדיון הבקשה ומנמק כלהלן:
  6. ראשית, אין מקום להגיש מסמך ולאחר מכן לטעון נגד תוכנו.
  7. שנית, למערער היו כמה וכמה הזדמנויות להגיש מסמכים נוספים עד מועד הגשת הערעור. ככל שביקש לתקן את הודעת הערעור בעניין זה, היה עליו לעשות כן מיד לאחר מתן ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, בה ביהמ"ש התייחס למכתבה של גב' ביבס וקבע כלהלן:

10. המבקש מפנה לנספח ב' לבקשה, הוא מכתב יועצת מס, ולא רו"ח, כפי שהצהיר, שלפיו הכנסותיו, ולא מחזור העסקים, עמד בשנת 2020 על סכום הדומה לגובה העיצום שהוטל עליו. מכאן שבעת שהממונה דחה את בקשתו להפחתה על יסוד מחזור ההכנסות, בדין לכאורה דחה אותה ואם מצבו הכלכלי הורע באופן משמעותי, דרך המלך, היא פניה למרכז לגביית קנסות בבקשה מתאימה לפריסה, ולא באמצעות ערעור. לעניין זה ראו ההחלטה בעניין עש"א (ת"א) 55258-03-20 הלפ פיסי נ' הרשות להגנת הצרכן. באותו עניין, ביהמ"ש קיבל חלקית הבקשה לעיכוב ביצוע, אך חייב המבקשת להפקיד הסך של כמיליון ₪, מתוך הסך של כחמישה מיליון ₪. ביהמ"ש בעניין הלפ נימק זאת בכך שברור שגביית הסך של כחמישה מיליון ₪ תביא לקריסת המבקשת שם. אין בידי ביהמ"ש כאן להגיע לאותה מסקנה, בשים לב לסכום העיצום כאן ביחס לסכום העיצום בעניין הלפ ומחזור העסקאות של המבקש בשנת 2020 והעדר מידע לגבי מחזור העסקאות בשנת 2021."

  1. המערער טען כי סבר שהדיון היום יהיה דיון קדם והערעור ישמע במועד אחר. אין לסברה זו כל בסיס. אולם, גם טענה זו אינה מסייעת. זאת, מכיוון שגם אם היה מתקיים דיון נוסף, הדיון היה מוגבל למסמכים שהוגשו בתגובה להודעה על הכוונה לחייב המערער בעיצומים, כפי שהודעת הערעור לא הייתה אמורה להוות אדן למקצה שיפורים.
  2. אשר על כן, ביהמ"ש דוחה הטענה כי יש להחיל תקנה 5 בעניינו של המערער.

הטענה שהיה על המדינה לנהל נגד המערער הליך פלילי

  1. המערער טען ש"אם הדברים היו כה חמורים כפי שאמר בית המשפט שלא לטובת המערערת וכך קיבלנו בהודעה על דחיית ההפחתה מחמת שלא עומדים בנוהל, אני מעריך שרשות חוקרת היתה אמורה לחקור באזהרה, לתת לו את זכויותיו הדיוניות ולא לומר לבית המשפט באותו מלל שמקבצים מכל הפסיקות שהמסלול המנהלי נועד להקל ולא לתת לו קלון. לא היתה את האלטרנטיבה הזו והרשות לא היתה יכולה לשקול אלטרנטיבה פלילית מאחר שלא עמדו בו. כשאני מבקש כאזרח להישפט כאזרח ואומרים שזה יהיה במסגרת דיונית שבה ניתן לחקור עדים וזה נגרר ממני כי אין אלטרנטיבה כזו והתוצאה הסופית זו השמד. העסקאות של 550 ₪ הן לפני מע"מ ומחויבות בסנקציה."
  2. הרשות אמורה להפעיל שיקול דעתה אם לנקוט הליך פלילי או מנהלי. ביהמ"ש לא מצא בעובדות המקרה כי החלטת הרשות לנקוט הליך מנהלי חורגת ממתחם הסבירות. המערער הסתמך על פסק הדין בעש"א 66649-12-18 אלימלך אדוט נ' הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן [פורסם בנבו]. אולם, אין ללמוד מעניין אדוט לעניין זה, שכן בעניין ערעור זה לא מתנהלים עובדות המקרה באדוט, בו נוהלו שני הליכים במקביל, כאשר חלק מהתלונות בגין פרק זמן מסוים נדונות בהליך פלילי וחלק מהתלונות, בגין אותן הפרות נטענות, אך כלפי מתלוננים אחרים בפרק זמן אחר, נדונים בהליך מנהלי. לכן, ביהמ"ש דוחה את הטענה כי נפל פגם בשיקול הדעת המצדיק התערבות ביהמ"ש.

דיון בהוצאות

  1. מכיוון שביהמ"ש דחה מרבית הטענות בערעור, יש לחייב בהתאם המערער בהוצאות. ביהמ"ש מביא בחשבון שהתקיים רק דיון אחד, אך לחובת המערער מביא בחשבון חומרת הטעיית הצרכנים, וכמות ההפרות השיטתית כלפי הצרכנים. אשר על כן, ביהמ"ש מחייב המערער לשלם למשיבה שכ"ט בא כוחה בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר

  1. ביהמ"ש דחה כל טענות הערעור למעט בסוגיה של אי מתן הזדמנות סבירה לעיין בחוזה. הרשות תחשב בהתאם העיצום הכולל. המערער ישלם לרשות שכ"ט בא כוחה בסך של 50,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ל' סיוון תשפ"ב, 29 יוני 2022, בהעדר הצדדים.