טוען...

לפני כבוד השופט עדי הדר

המערערת:

חברת דואר ישראל בע"מ

נגד

המשיב:

בנק ישראל, הממונה על שיתוף בנתוני אשראי

פסק דין

לפני ביהמ"ש ערעור לפי חוק נתוני אשראי, תשע"ו 2016 (להלן: "החוק"), על החלטת הממונה על שיתוף בנתוני אשראי בבנק ישראל, מיום 5.9.21, להטיל על המערערת עיצום כספי בסך של 129,623 ש"ח.

גרסת המערערת

  1. המערערת הגישה ביום 31.10.21 את הודעת הערעור על החלטת המשיב להטיל עליה עיצום בנימוק שבין התאריכים 25.3.21-8.4.21 בנק ישראל לא קיבל ממנה דיווחים של נתוני אשראי ובכך פעלה המערערת בניגוד לחובותיה על פי חוק נתוני אשראי.
  2. לטענת המערערת, הדיווחים אודות נתוני האשראי נעשים באמצעות מספר ממשקים הקיימים בינה ובין בנק ישראל, באמצעותם, בנק ישראל מבצע את משיכת הנתונים ממאגריה. חלק מהנתונים משודרים באמצעות קווי מרשתת, וחלק מהנתונים משודרים באמצעות קווים ייעודיים של חברת בזק. כל הקווים, לרבות קווים המבוססים על תשתית במרשתת הינם קווים שנמצאים בבעלות, באחריות ובשליטת בנק ישראל. כל פעולה הקשורה לקווים אלה, לרבות העתקתם ממקום למקום נעשית בתאום עם בנק ישראל ובהתאם להוראותיו לחברת בזק. המערערת טענה שתפקידה מתמצה במתן אשפרות לבנק ישראל לחבר קווים אלה למערכותיו כך שיהיה בידו למשוך את הנתונים השונים מהמערכות הממוחשבות שלה.
  3. עוד טענה, שבשנת 2019 התקבלה בהנהלתה החלטה להעביר את משכנה מירושלים לקריה דוארית במודיעין. המעבר תוכנן ויצא אל הפועל בתחילת הרבעון הראשון של שנת 2021.

על מנת להסדיר את מעבר קווי התקשורת אל מול בנק ישראל, פנה ביום 11.2.21 נציגה, מר איציק ליברמן, למר שי אמסלם מרכז תחום תשתיות באגף תשתיות פיננסיות בבנק ישראל כדי לתאם את העתקת שני הקווים באמצעותם מושך בנק ישראל את נתוני האשראי ממנה הדואר מירושלים למודיעין. ביום 3.3.21 אושר המעבר של הקווים לפי הדרישות של בנק ישראל, והקווים הועתקו מירושלים למודיעין שבוע לאחר מכן.

  1. עוד טענה, שלאחר העתקתם פנה ביום 24.3.21 נציג המערערת לנציג בנק ישראל, וביקש לבצע העברת הציוד של בנק ישראל לקריה הדוארית. ביום 25.3.21 נאסף הציוד של בנק ישראל על ידי נציגו, מר קופמן, והותקן בקריה הדוארית במודיעין. לאחר ההתקנה נעשתה פניה על ידי המערערת על מנת לוודא כי התקשורת מול בנק ישראל אכן תקינה. בערבו של אותו יום, הודיע מר אמסלם לנציגי המערערת, כי ככל שהוכנו מודמים נפרדים כפי שהתבקשה על ידי מר אמסלם, הקווים יחוברו.
  2. עוד טענה, כי פעלה בהתאם והכינה מודמים נפרדים כפי שהתבקשה ומכאן ואילך הכדור עבר לבנק ישראל שהיה אמור לחבר את הקווים לשם משיכת הנתונים ממערכותיה. בהתאם להודעת מר אמסלם, היא סברה כי הקווים חוברו וכי נתוני האשראי נמשכים על ידי בנק ישראל. ביום 5.4.21 נודע לה לראשונה מנציג בנק ישראל ממחלקת נתוני אשראי כי נתוני האשראי לא נמשכו על ידי בנק ישראל במשך 8 ימים מיום 25.3.21.
  3. עוד טענה, כי נעשתה פניה מידית למר אמסלם. הסתבר כי הוא לא חיבר את הקווים ביום 25.3.21 בתואנה שהיה עליה לבצע פעולות נוספות כמו קיבוע הארון לקיר או לרצפה ונעילתו לצד פעולה נוספת וחריגה של הנחת סיב אופטי ייעודי עבור בנק ישראל. היא טענה שדרישה זו אודות הסיב האופטי ונחיצותו כביכול לצורך חיבור הקווים הובנה לראשונה הן על ידיה והן על ידי בזק רק ביום 5.4.21. עוד טענה, שעובר לאותו מועד, מר אמסלם לא הדגיש במהלך תאום העברת הקווים כי פעולות אלה חייבות להתבצע כתנאי בלעדיו אין לחיבור הקווים וכי בלעדיהן הקווים לא יחוברו ובנק ישראל לא ימשוך את נתוני האשראי.
  4. עוד טענה, כי חרף דרישות חריגות ונוספות עליהן למדה רק ביום 5.4.21 היא הייתה נכונה מצדה לבצע כבר באותו היום את כל ההשלמות החריגות שנדרשו בדיעבד על ידי בנק ישראל כדי לחבר את הקווים על מנת שבנק ישראל ימשוך את נתוני האשראי, אלא שנציגי בנק ישראל ונציגי בזק שמקבלים את ההנחיות בנוגע לקווים מבנק ישראל בהיותו הבעלים של הקווים דחו את ביצוע ההתקנות הנוספות ליום 8.4.21, או אז חוברו הקווים והנתונים חזרו להימשך על ידי בנק ישראל ללא כל בעיה.
  5. עוד טענה, כי בנק ישראל לא הודיע לה במשך כל הימים שמיום 25.3.21 ועד ליום 5.4.21 שהוא לא מושך נתונים היות שהקווים לא מחוברים. עוד טענה, שאם בנק ישראל היה מודיע לה שיחידת המחשוב שלו פועלת 24 שעות ביממה ביום 25.3.21 ניתן היה לטפל בכך מידית. לכן, לא ניתן לזקוף לחובתה את אי משיכת הנתונים משך כל אותם ימים. עוד טענה, כי לא הייתה מניעה מצדה שבנק ישראל ימשוך את הנתונים בתצורה הקודמת שנהגה קודם למעבר למודיעין. כל עיבודי נתוני אשראי עבדו באופן תקין במחשביה ויכולים היו להימשך מהם על ידי בנק ישראל.
  6. עוד טענה, כי יש יותר מחוסר תום לב בהטלת עיצום כספי עליה בשל מחדלי בנק ישראל הן בכך שלא חיברו את הקווים למרות שהיה בידיהם לעשות כן ועל אחת כמה וכמה שעה שהוא לא טרח להודיע לה בכל הימים שהנתונים לא נמשכים כי הקווים לא מחוברים. עוד טענה, כי חיבור הקווים בוצע ביום 8.4.21 בהתאם להחלטת בנק ישראל. זאת, אף שכבר ביום 5.4.21 ניתן היה לעשות כן. העובדה שבנק ישראל ביקש לתאם את חיבור הקווים רק ליום 8.4.21, אינה יכולה לעמוד לה לרועץ עת שפינתה את מרצה ואת זמנה להשלמת הנדרש לבנק ישראל.
  7. עוד טענה, כי ביום 3.8.21 התקיימה ישיבת שימוע שלא תועדה באמצעות פרוטוקול – דבר פסול כשלעצמו- במהלכה נעשה לראשונה ניסיון לא ראוי לטעון טענות עובדתיות כוללניות שאין להן זכר בהודעה על הכוונה להטיל עיצום כספי ומבלי שראיה כלשהי הוצגה לה להתייחסותה. עוד טענה, כי במסגרת ההחלטה על הטלת העיצום נטען על ידי הממונה באופן משולל כל בסיס ונעדר כל תימוכין בסעיף 2.8 להחלטה כי נשלחו אליה מיילים המתריעים בפניה על אי עמידה בהנחיות בנק ישראל ובכשלים שנוצרו. עוד טענה, כי מיילים אלה לא הוצגו על ידי הממונה בשום שלב בהליך העיצום הכספי ולא ניתנה לה כל הזדמנות להשיב עליהם ולהתייחס אליהם.
  8. עוד טענה, כי במטרה לנסות ולהצדיק את ההחלטה השרירותית והבלתי סבירה, הועלתה בהחלטה- וגם זאת בפעם הראשונה- טענה לפיה היא לא מסרה התראה של שבוע ימים מראש לפני ביצוע העתקת התשתיות מירושלים למודיעין המשמשות לצורך מסירת דיווח לבנק ישראל. עוד טענה שמדובר בציוד אותו שינע מר קופמן לבקשת בנק ישראל ביום 25.3.21 והתקין אצלה. המערערת טענה, שהנמקה משוללת בסיס זו ממחישה עד כמה ההחלטה בעניינה חסרת כל סבירות והיא שגויה ושרירותית ולא נסמכת על עובדות ובחינת מכלול הנסיבות והראיות, ומהווה לכל הפחות החלטה פגומה ובטלה שניתנה מבלי שנאספו ונבחנו כמצוות ההלכה הפסוקה והנתונים והעובדות טרם קבלת ההחלטה הפוגענית המטילה עליה עיצום.
  9. עוד טענה, כי אין כל קשר סיבתי בין העובדה שהעברת הציוד תואמה בין הצדדים ביום 24.3.21 ובוצעה ביום 25.3.21 ולא לאחר התקנת הציוד במודיעין בין הטענה של בנק ישראל כי אינו מושך את נתוני האשראי אף שהדבר לא מנע זאת ממנו. עוד טענה, שהחלטת הממונה להטיל עליה עיצום כספי היא שרירותית ובלתי סבירה באופן קיצוני המחייבת את התערבותו של בית המשפט וביטולו של העיצום. עוד טענה, שהממונה לא נתן כל משקל בהחלטתו לעובדה שבהתבססה על הודעת הווטסאפ של מר אמסלם סברה כי הקווים יחוברו ביום 25.3.21 וכל שנדרש ממנה בשלב זה הוא מודמים נפרדים ותו לא.
  10. עוד טענה, שהממונה לא נתן כל משקל לכך שבידי בנק ישראל היה הכוח והיכולת להודיע לה בקלות ובאופן מיידי שהנתונים לא נמשכים והוא לא עשה כן ועל כן היא לא ידעה שהנתונים לא נמשכים בהעדר כל חיווי במערכותיה. עוד טענה, כי שום חובה מהחובות המוטלות על הרשות לא מולאו על ידי הממונה טרם קבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי: לא איסוף נתונים, לא בחינת הנסיבות הייחודיות של המקרה, לא שקילת העובדות המטות את הכף לעבר ביטול הכוונה להטיל עיצום כספי, לא התחשבות מינימלית בכך שמדובר באירוע פעוט, קל ערך שלכל היותר נובע מאי הבנה אלא החלטה שנתקבלה מראש להטיל עיצום כספי ויהי מה. המערערת עתרה לביטול העיצום ולחילופין בלבד טענה כי יש הצדקה להפחית בכל מקרה כ- 90% מגובה העיצום הכספי כך שהוא יעמוד על 10% מסכום הבסיס ולא יותר מ- 19,942 ₪ וזאת בהתאם לתקנות ההפחתה הקבועות בכללי נתוני אשראי.

גרסת המשיב

  1. המשיב הגיש ביום 27.12.21 תשובתו לערעור. לטענת המשיב, אם מקור המידע נדרש לבצע פעולות יזומות הצפויות לפגוע בתפקוד הציוד או בקישור למערכת נתוני אשראי- עליו להודיע למוקד בנק ישראל מוקדם ככל האפשר ולא יאוחר מיום עסקים מלא לפני ביצוע הפעולה. על כן הובהר למערערת, לעניין העתקה של קווים המשמשים אותה להעברת המידע לבנק ישראל- כי הדבר צריך להיעשות בהודעה מראש מבעוד מועד, וככל שנדרש כי בנק ישראל יבצע לשם כך פעולות כלשהן- שהדבר ייעשה בתיאום. מקור המידע- שהוא בענייננו המערערת- הוא שחייב להעביר את הנתונים לבנק ישראל. במקרה שבו מתכוון מקור המידע להעתיק את מקום מושבו הפיזי, עליו לעדכן את בנק ישראל מבעוד מועד.
  2. ביחס לטענה לעניין הסיבים האופטיים, טען המשיב, כי הדבר צוין בהודעות הדוא"ל של מר אמסלם מהימים 25.2.21 ו- 7.3.21. עוד טען, שביום 7.3.21 שלח מר ליברמן הודעה דוא"ל וציין כי המערערת קבעה עם בזק את העתקת קווים ליום 9.3.21. מר אמסלם השיב באותו יום ובדק שוב מול מר ליברמן שאכן הקווים והציודים של בזק יהיו בתוך הארון כנדרש, אך בעקבות שיחה שהתקיימה בין מר אמסלם לנציגי המערערת- הוא הבין שהמערערת לא ערוכה כנדרש, והיא דחתה את העתקת הקו. ביום 10.3.21 הוא שלח הודעת דוא"ל נוספת לנציגי המערערת כדי לקבל את אישורם שהם אכן עומדים בהוראות הממונה, והדגיש כי נדרש לתאם את המעבר עם נציגי בנק ישראל שבוע מראש לכל הפחות. ביום 24.3.21 התקשר אליו מר אדרעי, נציג המערערת, והודיע לו כי בכוונת המערערת להעביר את הקווים באותו יום. זאת, ללא תיאום מראש עם נציגי בנק ישראל כנדרש.
  3. המשיב טען שמר אמסלם שלח הודעת דוא"ל לנציגי המערערת ואף קיים שיחה טלפונית במסגרתה הבהיר להם שלא ניתן לבצע את העברת הקווים מהרגע להרגע. בהמשך לכך, הוא הציע לדחות את ביצוע העברת הקווים ליום 6.4.21 או ליום 7.4.21. במקביל, מר אדרעי השיב שזה המצב- יש להעביר את הקווים ביום 25.3.21 וכי החשמל יופסק במועד זה. מר אמסלם חזר והדגיש בפני נציגי המערערת כי לא ניתן לבצע את העברת הקווים בדרך זו ושעליה לתאם את מועד המעבר. לטענת המשיב, לאחר התייעצות פנימית שנעשתה בבנק ישראל באותו יום, ובלית ברירה, הוחלט שם להסכים ולשנע את הציוד על מנת שלא להפקירו. יום למחרת השיחה הגיע נציג מטעם בנק ישראל כדי לבצע את השינוע, אך הוא גילה שהקווים לא מוכנים להעברה כפי שנדרש על ידי בנק ישראל. ביום 25.3.21 שלח מר אמסלם הודעת דוא"ל למר אדרעי והבהיר שהארון לא מקובע ושהקווים לא בתצורה שמאושרת לעבודה ושיש לטפל בעניינים אלו בהקדם. ביום 5.4.21 הוא שלח הודעת דוא"ל דחופה למר אדרעי לטפל בדחיפות בשני הנושאים שנדרשו על ידו. לכך, השיב מר אדרעי שכאשר בזק ירצו להגיע הוא יאשר להם. מר אמסלם השיב לו והפציר בו ללחוץ על בזק לבצע בהקדם את התיקונים הנדרשים כי הרי אלה קווים במתקן שלהם.
  4. לבסוף, טען המשיב, רק לאחר לחצים של מר אמסלם על המערערת, להפעיל את מנהל הפרוייקטים שלה בבזק ולאחר שיחה משותפת של מר אמסלם עם נציגי המערערת ועם בזק אשר התקיימה ביום 5.4.21, הקווים הותקנו כאשר בזק הייתה מוכנה לעשות זאת- וזאת ביום 8.4.21 והמערערת שבה לדווח לבנק ישראל. ביחס לטענה כי הקווים הם בבעלות בנק ישראל- המשיב טען כי המערערת היא זו שהתנהלה שלא כדין ובין היתר גרטה את ציוד התקשורת המשמש את קווי התקשורת באתר בירושלים (ועל כן נרכש ציוד חדש לאתר החדש). המערערת אף נדרשה לפצות את בנק ישראל בשל גריטת הציוד והשמדתו על ידה, אשר בנק ישראל היה צריך להשיבו לבזק, והיא אכן שילמה על הנזק.
  5. ביחס לטענות לעניין דרישות חדשות- המשיב טען כי הדרישה לארון נפרד וחיבור נפרד אינה דרישה חדשה למערערת, או שונה מהדרישות שהיו קיימות בירושלים. הדרישות האמורות מופיעות בחוזר 07-18, אשר כפי שניתן לראות מתאריך החוזר (23.10.18) לא היו דרישות חדשות הנובעות מהמעבר של המערערת, אלא דרישות כלליות החלות על כל מקורות המידע. המשיב טען, שבנק ישראל ביקש מהמערערת את לוח הזמנים לביצוע הדרישות שהועברו אליה, וברור כי היא הייתה צריכה להודיע לבנק ישראל כי הדרישות התמלאו, לתאם עמו מועד בו נציגיו יגיעו לצורך החיבור, ולאחר מכן- לוודא שהקווים אכן מחוברים והנתונים מועברים כפי שנדרש בחוק וכפי שנדרש מכל גוף אשר פועל בצורה מקצועית סבירה.
  6. ביחס לטענה שהאחריות על החיבור ועל הקווים מוטלת על בנק ישראל- המשיב ענה שבנק ישראל מעולם לא קיבל הודעה על כך שהמערערת מכינה מודמים נפרדים, כאשר הגיע נציג בנק ישראל כדי לבצע את השינוי- הוא גילה שקווי התקשורת לא מוכנים כנדרש. למעלה מכך, ביום 25.3.21 אף ציין מר אמסלם בפני נציגי המערערת כי יש עוד נקודות שצריך לטפל בהם בהקדם לצורך המעבר. כמו כן, אמר במפורש כי מהמצב הקיים עולה שהמערערת אינה מוכנה למעבר וכי עליה לעדכן בנוגע ללו"ז האפשרי. המערערת, טען המשיב, החליטה על דעת עצמה, ללא תיאום עם בנק ישראל ואף בניגוד להוראותיו המפורשות, מהו מועד המעבר.
  7. המשיב דחה הטענה כי בהתאם להודעת מר אמסלם סברה המערערת שהקווים חוברו ושנתוני המידע נמשכים על ידי בנק ישראל, כינה אותה מופרכת וטען שלא ברור כלל על מה נסמכת הסברה האמורה. עוד טען, כי המערערת היא המחויבת, על פי חוק, להעביר את נתוני האשראי לבנק ישראל, והיא מעבירה אותם ל"כספת" ממנה בנק ישראל מקבל אותם בצורה אוטומטית במאגר נתוני האשראי. על המערערת באופן אקטיבי להכניס את הקבצים לכספת. כאשר הקבצים מצויים בכספת, הם מתקבלים במאגר באופן אוטומטי ונעלמים מהכספת. יש למערערת יכולת לבצע חיווי ולראות שלא נמסרו דיווחים על ידה שכן בכל מועד נוסף בו המערערת שולחת דיווחים למאגר דרך הכספת, היא יכולה וצריכה לראות שיש עדיין בכספת את הקבצים שממתינים להיות מועברים למאגר, אך אינם מועברים כי הקווים אינם מחוברים. עוד טען, שהאנשים המקצועיים של המערערת שהיו אמונים על מעבר האתר מירושלים למודיעין הם שהיו צריכים להודיע לאנשים בבנק הדואר הממונים על הדיווחים למאגר נתוני אשראי שהקווים אינם מחוברים. עוד טען, שהחיבור נדחה ליום 8.4.21 משום כך שהאתר לא היה מוכן ביום 5.4.21. הדבר לא תואם עם בזק, ולכן לא היה ניתן לחבר את הקווים ביום 5.4.21. החיבור נדחה שלא באשמת בנק ישראל.
  8. ביחס לטענה שהשימוע נערך שלא כדין – המשיב ענה שאין הממונה חייב לפי חוק בעריכת שימוע בעל פה והוא רשאי להסתפק בשימוע בכתב. לפנים משורת הדין, קבע הממונה גם שימוע בעל פה לאחר שהתקבלה תגובת המערערת בכתב. בשימוע עצמו הודה נציג המערערת, כי היא אכן כשלה ולא העבירה את הנתונים כנדרש. עם זאת, בשל התנהלות נציגי המערערת בשימוע, היה השימוע קצר ביותר ונטענו בו טענות שאינן רלוונטיות או מדויקות.לטענת המשיב, נערך סיכום של פגישת השימוע, אולם הוא לא נשלח למערערת (ואין גם דרישה בחוק לשלוח אותו).
  9. ביחס לטענה שנפל פגם בהליך העיצום הכספי- המשיב ענה שלא נפל שום פגם, ההודעה על כוונת החיוב כללה, בין היתר את המעשה המהווה את ההפרה (אי מסירת דיווח למערכת נתוני האשראי בתקופה האמורה), את סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו, ואת זכותו של המפר לטעון טענותיו.
  10. עוד טען, שההבהרה שיש להתריע מראש על ביצוע העתקת התשתיות לא הועלתה לראשונה בהחלטה להטיל עיצום כספי, אלא הרבה לפני כן. ביחס לטענה שההחלטה שרירותית ובלתי סבירה- המשיב ענה שלא ניתן לטעון שהמערערת הפסיקה את ההפרה מיוזמתה שכן פניות מר אמסלם מדברות בעד עצמן (המערערת לא נקטה פעולה יזומה- עצמית למניעת ההפרה, אלא מר אמסלם הוא שפנה אליה מספר פעמים כדי להתריע על כך שיש לטפל בנושאים הפתוחים בדחיפות).

תגובה לתשובה

  1. המערערת הגישה ביום 1.2.22 תגובה לתשובה בה טענה כי דין העיצום להתבטל לנוכח התנהלות בלתי ראויה של המשיב אשר פירט לראשונה בתשובתו לערעור את התשתית הראייתית הנסתרת שעמדה כביכול ביסוד החלטתו להטיל את העיצום הכספי עליה מבלי שתשתית זו הוצגה בפניה ומבלי שזו נזכרה בהחלטה הראשונית בדבר הכוונה להטיל עיצום כספי ובהחלטה הסופית על הטלת עיצום כספי. עוד טענה שדוגמא נוספת עולה "מפרוטוקול" השימוע שנערך לה (לא ידוע מתי) שמעולם לא נמסר לה ולא הועבר להערותיה וצורף לראשונה לתשובה לערעור. עוד טענה, שעד כמה השימוע "רציני" ונעשה רק כדי "להפוך דף" תעיד העובדה שהממונה, מר חדד, ניהל את הישיבה שהתקיימה באפליקציית "טימס" כשהוא נוסע ברכבו ושום חומר לא מונח בפניו. כלום יעלה על הדעת שאלה שבית המשפט ירשיע נאשם או יחייב מתדיין בדין כשהוא נוסע ברכבו? די בפגמים אלו, טענה, כדי לפסול את ההליך כולו ולבטלו.
  2. עוד טענה, שהגורם היחיד שרשאי, יכול ובעל הגישה למשיכת הנתונים המדווחים מאותה כספת ייעודית אליה משודרים הדיווחים הוא בנק ישראל. רק בנק ישראל הוא המקור שיכול היה "להרים דגל" ולהתריע שקיים כשל כלשהו במשיכת הנתונים על ידו. בדיוק לשם כך מוטלת עליו החובה על פי הקבוע בסעיף 66 (ב) (3) לחוק לעשות בקרה ופיקוח כי נתונים אכן מגיעים אליו ממקור המידע. עוד טענה, שבשום שלב עובר ליום 5.4.21 לא נמסר לה שהקווים לא חוברו וכתנאי בלעדיו אין לחיבוריהם יש צורך בסיב אופטי ייעודי עליו תעשה התשדורת לבנק ישראל וכי מדובר בדרישה שהייתה קיימת בחוזר. עוד טענה, שהמשיב לא התייחס בכל תשובתו הארוכה לטיעון החילופי שלה לעניין ההפחתה.
  3. היום, 25.4.22, התקיים הדיון בערעור והצדדים טענו גם בעל פה וענו לשאלות ביהמ"ש.

דיון והכרעה

  1. על ביהמ"ש לקבוע האם בוצעה הפרה ואם בוצעה, האם יש ליתן הפחתה בשיעור ניכר יותר מזו שהוענקה.
  2. המערערת לא חלקה על כך ששידור הנתונים הופסקה, אלא הטילה האחריות על כך על בנק ישראל. אולם, האחריות לבצע שידור נתוני האשראי חלה עליה והמחוקק אף צייד את המשיב בסמכות להטיל על המערערת עיצום ככל שתפר חובה זו.
  3. לכן, ביהמ"ש קובע כי בדין המשיב קבע שהמערערת הפרה חובתה לשדר הנתונים לבנק ישראל. למעלה מן הדרוש, ביהמ"ש יידרש לטענה של המערערת כי עשתה כל הנדרש ממנה וכי הפסקת השידור נבעה מכשל של בנק ישראל. בעניין זה, ביהמ"ש קובע כי החלטת המערערת לבצע את העברת מקור השידור מירושלים למודיעין לא הביאה בחשבון את חובתה לתאם המעבר עם בנק ישראל ובראש ובראשונה להודיע על המעבר זמן סביר מראש. זאת, בשים לב שיש לתאם עם בזק, גורם נוסף וחיצוני את העברת הקווים.
  4. החלטת המערערת לבצע את המעבר ביום 25.3.21 כאשר התרעה על המועד המדויק של המעבר, ולא על הכוונה לבצע מעבר, נמסרה לבנק ישראל יום לפני המעבר, לשיטת המערערת, וביום המעבר, לשיטת המשיב, היא שגרמה להפסקת השידור ולא הובאה כל ראיה השוללת מסקנה זו. יאמר לזכותו של בנק ישראל שנציגו, מר אמסלם, ניסה להניא את המערערת מיישום ההחלטה המוטעית, וכאשר המערערת עמדה על שלה, מסיבות שלא נמסרו לביהמ"ש, ניסה לצמצם את הנזק.
  5. ביהמ"ש לא קיבל את הטענה של המערערת שלא ידעה ולא היה בידיה לדעת כי השידור של הנתונים הופסק. בהליך מנהלי, על המערערת היה להוכיח טענה זו ע"י הגשת חוו"ד באמצעות מומחה. לכן, ביהמ"ש קובע כי חו"ד לא הוגשה כי המערערת יודעת שטענה זו אינה נכונה.
  6. ביהמ"ש דוחה את הטענה של המערערת כי העובדה שהציוד שייך לבנק ישראל מסירה מעליה האחריות. אין קשר בין עובדה זו להפסקת השידור שנבעה מניתוק הקווים עקב המעבר, ולא עקב כשל בציוד.
  7. מכיוון שעובדות בסיסיות אלה ברורות ומובהקות, לא היה בליקויים השונים הנטענים באופן הטלת העיצום כדי להעלות או להוריד. למעלה מהדרוש יאמר שלא הייתה חובה על המשיב לקיים שימוע בעל פה. עם זאת, מרגע שהוחלט על קיום שימוע בעל פה, לא היה מקום לנהל אותו באופן שנוהל, תוך נסיעה במכונית. אולם, כאמור לעיל, לאחר שהיה למערערת יומה לפני בימ"ש זה, בהרחבה יתרה יש לומר ביחס להיקף המחלוקת, ביהמ"ש הגיע למסקנה, שגם ניהול השימוע באופן תקין, לא היה משנה את התוצאה.
  8. המשיב הפחית מסכום העיצום 35% בהתאם לסמכותו על פי סעיף 1(1) לכללי נתוני אשראי (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי) תשע"ח 2018 מכיוון שהמערערת לא הפרה כל הוראה מהוראות החוק או לפיו בשלוש השנים שקדמו להפרה.
  9. ביהמ"ש קובע כי היה על המשיב בנסיבות העניין להפחית מסכום העיצום גם מכח ס"ק (5) המסמיך המשיב להפחית בשים לב ל"קולות העובדות המהוות את ההפרה ונסיבות עובדתיות אחרות ובכלל זה, תפקידו של המפר, היקף ההפרה, הרווח שהיה עשוי להיות מופק ממה, ההפסד שהיה עשוי להימנע או הנזק שהיה עשוי להיגרם בעקבותיה – עד 50%".
  10. הפסקת השידור נבעה משיוויון נפש הגובל בזלזול בחשיבות שידור שוטף של נתוני האשראי לבנק ישראל בשים לב לציפייה מבנק בישראל לייחס חשיבות רבה למילוי חובה זו באופן קפדני. אולם, מדובר בתקלה ולא במעשה בחוסר תום לב על מנת להסתיר מידע לצורך הפקת רווח. כמו כן, לא נגרם נזק מביצוע ההפרה.
  11. בנק ישראל ניסה להסביר את העובדה שהוא לא היה ער להפסקת השידור עד יום 5.4 בטענה שמדובר היה בחג הפסח. אם כך, ממילא מדובר בתקופה קצרה ביותר של ימי עסקים בהם לא היה שידור.
  12. לנוכח האמור לעיל, ביהמ"ש קובע שיש מקום להפחית 30% על יסוד ס"ק 5.
  13. לפי סעיף 2 לכללים, המשיב מוסמך להפחית באופן מצטבר ולכן אין מניעה כי ההפחתות תהינה במצטבר.
  14. על כן, ביהמ"ש מפחית את סכום העיצום לסך של 70,000 ₪.

דיון בהוצאות

  1. ביהמ"ש מצא טעם לפגם באופן בו התנערה המערערת מכל אחריות להפרת חובתה לספק באופן שוטף נתוני האשראי. זאת, שעה שההפרה נגרמה עקב התעקשותה לדחות המלצת בנק ישראל לדחות המעבר על מנת להבטיח מעבר שלא יפגע בהמשך הספקת המידע. לכן, יש חשיבות בהטלת העיצום על מנת להרתיע אחרים מפני זלזול בחובתם למלא ההוראות בדבר הספקת נתוני האשראי לבנק ישראל באופן קפדני. ממערערת המתהדרת בתואר "בנק" מצופה היה להתנהלות אחרת, לרבות, הכרה במחדל. אולם, תחת זאת, המערערת הכבירה בטענות מטענות שונות, תוך שהיא מטילה האחריות להתעקשותה לבצע המעבר באופן חפוז ורשלני דווקא על בנק ישראל. בנסיבות אלה, על אף קבלה חלקית של הערעור, ביהמ"ש מחייב המערערת לשלם למשיב שכ"ט בא כוחו בסך של 20,000 ₪.

סוף דבר

  1. ביהמ"ש מקבל חלקית הערעור ע"י צמצום העיצום לסך של 70,000 ₪ ומחייב המערערת לשלם למשיב שכ"ט בא כוחו בסך של 20,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ב, 25 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.