ביהמ"ש המחוזי חיפה, אב"ד סארי ג'יוסי, שופטת עפרה אטיאס, שופט ניצן סילמן: פס"ד בסוגיה העתקת מגוריה של אם עם שני ילדיהם של הצדדים לאיזור אחר (עמ"ש 7317-07-22)

לפני הרכב כבוד השופטים:

סארי ג'יוסי [אב"ד]

עפרה אטיאס

ניצן סילמן

ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (ס הנשיאה השופטת ש. היימן) מיום 20.5.22 בעניין מעבר מקום מגורי אם וקטינים.

רקע עובדתי

1. הצדדים נישאו כדמו"י ביום 13.1.16, מנישואיהם נולדו שני קטינים ילידי 2016 ו- 2017.

2. בין הצדדים מתנהלים שני הליכים - תביעת מזונות ותביעה בעניין קטין במסגרתה נדונות מספר סוגיות: זמני שהות, מעבר מקום מגורים וקביעת זרם חינוכי.

3. האם הגישה ביום 31.12.20 בקשה להתיר את מעבר הקטינים למגורים במרכז הארץ – נ' ואזור נ' ולהתיר העברתם למסגרת חינוך ממלכתית חילונית.

4. ביום 1.7.20 הוגש תסקיר בו הומלץ שזמני השהות עם האב יתקיימו בימי ב' עד השעה 19:30, בימי ד' כולל לינה ובסופ"ש לסירוגין מיום שישי עד מוצ"ש. ניתן תוקף של החלטה להמלצות, ומשמורת זמנית נקבעה בידי האם.

5. בתסקיר מיום 22.2.21 התייחסות, בין היתר, לסוגיית הזרם החינוכי ולסוגיית מעבר מקום המגורים. בתסקיר הומלץ לא לאשר את העתקת מקום מגורי הקטינים למרחק משמעותי מהסביבה הנוכחית על מנת לאפשר לאב להיות מעורה בחיי הקטינים ונגיש למסגרות החינוכיות. לגבי הזרם החינוכי, הומלץ ששינוי המסגרת החינוכית ייעשה בכיתה א' ולגבי הזרם, הומלץ על חינוך דתי ממלכתי.

6. ביום 11.3.21 נוכח רמת הקונפליקט מונה לקטינים אפוט' לדין.

7. ביום 20.5.21 הוגשה עמדת האפוט' לדין שסבורה כי מעבר בתי הספר תלוי בשאלת מעבר מקום המגורים וככל והקטינים יישארו באזור נ', מוטב שיישארו במסגרות המוכרות להם. האפוט' לדין המליצה על מינוי מומחה שיבחן את שאלת מעבר מקום המגורים ל-נ', ציינה שהבקשה למעבר מקום מגורים מציבה את הקטינים בשיאו של המאבק, דבר שעלול להגביר את החרדות והלחץ של הקטינים. ביחס לזרם החינוכי, האפוט' לדין ציינה שיש לבחור מסגרת חינוכית טובה, בין אם חילונית ובין אם דתית.

8. עו"ס לסדרי-דין נדרשה להתייחס לסוגיית מינוי מומחה, ובתסקיר משלים מיום 30.5.21 הומלץ לא למנות מומחה בשלב זה לאור הקשר הטוב של הקטינים עם שני ההורים ומאחר ולאור גילם הצעיר של הקטינים, ייתכן ויכולת האבחון תהיה מוגבלת ותיצור עומס רגשי על הילדים כתוצאה מחשיפה לדמות נוספת בתהליך הבדיקה המורכב. כן צוין שהאבחון יארך זמן ולא ניתן יהיה לקבל החלטה טרם פתיחת שנת הלימודים. עו"ס לסדרי-דין ציינו שלהתרשמותם הקשר של הקטינים מיטבי עם שני ההורים ומוקד הקושי הוא בתקשורת ביניהם. כן הומלץ לא לאשר את מעבר הקטינים, שכן צמצום הקשר שלהם עם האב יפגע בטובתם, המעבר יקשה על הקשר של הקטינים עם האב ויצמצם את מעורבותו בחייהם, והקטינים ייאלצו לבלות שעות ארוכות בדרכים דבר שיגרום לעייפות רבה וקושי בהתארגנות.

9. לאור האמור הוחלט כי בשלב זה לא ימונה מומחה וככל שלאחר שמיעת העדויות יסתבר שיש צורך בחוות דעת, בית המשפט קמא ישקול את החלטתו מחדש.

10. בתום דיון ביום 18.7.21 נקבע כי "לאור המלצות עו"ס לסדרי דין ואפוטרופוס לדין ולאור מצבו הרגשי של הקטין ג' ולאור העובדה שהמקום אליו מבקשת האם לעבור – נ' מעורר תהיות באשר לאפשרות לשמור על קשר רציף עם האב, יש מקום לבירור מעמיק של הבקשה, לאפשר לאב להציג את ראיותיו ועל כן, התיק ייקבע להוכחות... יש למצוא איזון בין רצונה של האם לפתוח בדף חדש בחייה עם בן זוג חדש לבין הצורך לשמר את הקשר בין האב לבין הקטינים וכי על האם לחשוב על מעבר מקום מגורים שהוא במרחק סביר של כחצי שעה נסיעה מבית האב כיום או מרחק של כ-עד 30 קילומטר וככל והאם תחשוב על מקום קרוב יותר, תוכל להגיש בקשה לבית המשפט שתישקל. אין בהערה זו משום הבטחה או הבעת עמדה שהמעבר ייעשה עוד טרם תחילת שנת הלימודים הקרובה וזאת כאמור נוכח המלצת העו"ס ומצבו הלא יציב של הקטין ג' אשר זקוק להרגעת הקונפליקט בין ההורים. אולם ככל ותוגש בקשה כזו, היא תישקל לעומק."

11. בפתח הדיון מיום 27.1.22 הודיעה האם כי שקלה מחדש בקשתה והיא מבקשת לעבור עם הקטינים לקו ט'. דיון ההוכחות, התייחסות עו"ס לסדרי-דין והאפוט' לדין במהלך הדיון וסיכומי הצדדים מתייחסים לבקשתה המעודכנת של האם – מעבר ל-ט'.

הכרעת בית המשפט קמא

12. בכל סכסוך משמורת או סכסוך אחר הנוגע לגורלם של קטינים, עיקרון העל המנחה העומד בפני בית המשפט בהכרעתו הינו עיקרון "טובת הילד". עיקרון זה הינו עיקרון ערטילאי, וההכרעה בו מבוססת על מכלול הראיות המונחות בפני בית המשפט, לרבות חוות דעת מומחים מקצועיים שיש להם את הכלים המתאימים לבחינת עיקרון זה ויישומו.

13. אומנם, בית המשפט אינו חייב לאמץ חוות דעת מומחים ותסקירים המוגשים מטעם לשכות הרווחה, אולם, לא אחת נקבע כי יש ליתן חשיבות לחוות דעת מומחים, בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית, ובשל היותם גורם ניטראלי לעומת הצדדים היריבים

14. מהתסקירים שהוגשו עולה כי האם היא המטפלת העיקרית בקטינים ואכן ביום 20.7.20 נמסרה המשמורת הזמנית על הקטינים לידי האם. בתסקיר שהוגש ביום 22.2.21 התייחס עו"ס לסדרי-דין לבקשת האב לאשר יום לינה נוסף והמליץ לבחון את בקשת האב לאחר שישתתף לפחות ב- 8 מפגשי הדרכה בתחנה למשפחה וזאת לנוכח התנהגותו של האב שיכולה להתפרש כקושי בוויסות רגשות תוקפניים העולים אצלו; בתסקיר שהוגש ביום 25.4.22, שהתייחס לבקשת האב להרחיב את זמני השהות מצוין כי בבדיקה עם מסגרות החינוך הקשר של האב עם שתי המסגרות הוא מינימאלי, כמעט ולא מגיע לגן, לרוב אחותו מוציאה את הקטינים מהמסגרות לעומת זאת מציינות הגננות שהקשר של הגן עם האם הוא קשר טוב, היענות מלאה ושיח מתמיד אודות מצב הקטינים. האם מתעניינת במצבם של הקטינים ועושה כל הנדרש על מנת לקדמם.

15. מאחר והאם היא המטפלת העיקרית בקטינים אבחן בית המשפט קמא בקשתה למעבר מקום מגורים מתוך איזון בין טובת הקטינים, האפשרות להמשיך ולשמור על קשר מיטיב ומשמעותי בין הקטינים לבין האב וזכותה של האם לשקם את חייה, להתקדם ולטפח זוגיות.

16. אמנם בתסקירים שהוגשו הומלץ שלא לאשר את העתקת מקום מגורי הקטינים, אך המלצה זו התייחסה לבקשתה המקורית של האם – לעבור להתגורר במרכז הארץ ואילו כיום מבקשת האם להעתיק את מקום מגוריה לאזור ט'. לא הוגש תסקיר המתייחס לבקשה זו, אולם בדיונים שהתקיימו התייחסו עו"ס לסדרי דין לסוגיית המעבר ולמרחק הסביר בעיניהם בהתאם לטובת הקטינים ולצורך שמירה על קשר של הקטינים עם האב.

17. בדיון שהתקיים ביום 18.7.21 התייחס העו"ס לסוגיית מעבר מקום המגורים וציין שהמעבר לנ' לא יטיב עם הקטינים שכן עלול לפגוע בקשר של הקטינים עם האב; מרחק הסביר בעיניו הוא 20-30 דק' נסיעה; אמנם קיימת חשיבות לקידום חיי האם, אך ההורים מוטלת האחריות לטפל בקטינים ולגדל אותם.

18. ממועד הדיון כאמור ועד מועד השמיעה בתאריך 27.1.22 השתנה מצב הדברים. האם מבקשת לעבור לאזור ט' ומצבו של הקטין ג' השתפר בצורה משמעותית.

19. בדיון שהתקיים ביום 27.1.22 התייחס עו"ס לשיפור שחל במצבו של הקטין ג' וציין שמעבר עד אזור ט' נראה סביר.

20. אמנם בית המשפט אינו חייב לאמץ המלצות עו"ס לסדרי דין, אולם בענייננו, נחה דעתה של כב' השופטת קמא כי המלצתו הסופית של העו"ס מבוססת היטב ואין מקום לסטות ממנה.

21. הקשר בין האם ובן זוגה נראה יציב, רציני ומחייב. האם ובן זוגה שניהם גרושים ויש להם ילדים מנישואים ראשונים, תחילה היו מעוניינים להתגורר בנ', מקום מגורי בן הזוג היום וסמוך למקום עבודתו, אולם על מנת לשמור על הקשר בין האב והקטינים, הסכימו לעבור להתגורר באזור ט'.

22. אפוט' לדין ציינה שמעבר ל-ט' נראה סביר אך על האם להתחייב לשמור על הקשר בין הקטינים והאב. עו"ס הבהירה שאמנם הנסיעה ל-ט' ארוכה יותר, אולם מאחר ומדובר בפעמיים בשבוע, הקטינים יסתגלו לזה וההורים יצטרכו להתחלק בנטל

23. מעבר האם לאזור ט' יאפשר מצד אחד התחשבות באם ובצורך שלה להתקדם בחייה ולפתוח פרק ב' עם בן זוגה ומצד שני יאפשר התחשבות באב ובשמירת הקשר בינו ובין הקטינים.

24. האב מתגורר בבית אמו ב-ל' ועובד במשרד עורכי דין ב-מ'. נסיעה מ-מ' ל-ט היא נסיעה אפשרית הן לאב והן לקטינים.

25. מנגד, מעבר דרומה מ-ט' יקשה באופן בלתי סביר על הקשר בין האב לבין הקטינים וטובתם של הקטינים תיפגע.

26. לאור האמור לעיל, בשקלול בין הזכויות והאינטרסים של שני הצדדים ובשים לב לטובת הקטינים שבית המשפט אמון לשמור עליה ולפעול לפיה, אישר בית המשפט קמא את המעבר עד קו ט' בלבד.

27. מאחר והקטין מטופל כיום וחל שיפור במצבו ועל מנת שימשיך בטיפול בו החל ולא לחבל בשיפור שחל, נקבע כי האם רשאית להעתיק את מקום מגוריה החל מחודש אוגוסט 2022.

החלטה בסוגיית נטל ההסעות, תינתן סמוך למעבר ובהתאם לזמני השהות שיתקיימו באותה עת.

טענות המבקש

28. בהחלטת בית המשפט קמא יש עיוות דין וחוסר צדק משווע ביחס לקיפוח זכויות הקטינים והמערער.

29. בית המשפט קמא התעלם מהמלצת שירותי הרווחה ביחוד נוכח מצבם הרגשי הלא פשוט של הקטינים.

30. המשמעות האופרטיבית של ההחלטה היא העתקת מקום מגורי הקטינים מרחק של 45 ק"מ וזמני נסיעה של למעלה משעה וחצי בתחבורה ציבורית ולמעלה מ- 40 דקות ברכב פרטי. אין בבעלות המערער רכב ומרבית הפעמים הוא מתנייד בתחבורה ציבורית

31. בית המשפט קמא ניהל הליך היתר העתקת מקום מגורי הקטינים והזרם החינוכי אגב הליך משמורת ומבלי שננקט הליך נפרד.

טענות המשיבה

32. החלטת בית המשפט קמא מפורטת ונשענת על הוראות הדין וההלכה, ולא נפלה בה טעות או פגם המצדיקים התערבות.

33. האם היא המטפלת העיקרית בקטינים; הקטינים הם ילדי גן שטרם גיבשו סביבה חברתית ושמחים לבלות עם בן זוגה של האם

34. האם אינה מנסה לחבל בקשר של האב עם הקטינים, ומבינה כי טובתם מחייבת קשר רציף וקבוע עם האב

עמדת האפוט' לדין – תומכת במעבר המשיבה, כפי שנקבע על-ידי בית משפט קמא.

הכרעה

המותב לפניו הובאה הבקשה, כב' השופט נ. סילמן, ביקש תשובת המשיבה והאפוט', והחליט להעביר את ההליך לדיון לפני הרכב תלתא בהתאם לסמכותו לפי תקנה 149 (2) (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. לאחר עיון בבקשה, בתשובות ובתגובות, שוכנענו ליתן רשות ערעור מכח סמכותנו על-פי תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, לדון בבקשה כבערעור ולדחות הערעור לגופו.

טרם דיון לגופו של עניין נבהיר, כי לאור הספק האם ענייננו בבקשת רשות ערעור או ערעור בזכות, משלא ננקט הליך נפרד בבית המשפט קמא להעתקת מקום מגורים, החלטנו, כאמור, ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.

עם זאת, כפי שציינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, מהנימוקים להלן.

ראשית, יישום גישת "המעשה העשוי" מביאה למסקנה כי יש להתיר מעבר האם והקטינים.

מסגרת המעגל הראשון נבחנת יכולת הקטינים לביצוע המעבר - עסקינן בקטינים כבני 5 ו-6, אשר טרם החלו את לימודיהם, ובהתחשב בגילם ובמערכת היחסים הטובה בינם לבין בן זוגה של המשיבה, באפשרותם להסתגל בצורה טובה ויחסית קלה לסביבת מגורים חדשה.

לעניין זה יודגש, כי בבע"מ 119/08 מיום 13.8.08 נקבע כי –

"השאלה אינה אם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר והאם המעבר ייטיב עימם. השאלה גם אינה האם המעבר מוצדק. השאלה היא, מה טובתם של הקטינים במצב שנוצר כאשר האם מבקשת לעבור ואין לבדוק אם יש צידוק למעבר והאם התנהגות האם נאותה". (הדגשות אינן במקור).

עוד נקבע כי יש לבחון ראשית את יכולת הקטין לעשות את המעבר ולאחר מכן תיבחן השאלה האם המעבר גורם לניתוק או לפגיעה בקשר עם ההורה השני. דהיינו "יש להישיר מבט לבחינת טובת הקטינים במצב שנוצר". (ראה לעניין זה גם רמ"ש 799-09-18 מיום 5.11.18; עמ"ש 34332-08-19 מיום 26.11.19).

בין היתר, יש לקחת בחשבון שמגורי האם במקום שבו היא מרוצה ומאושרת, משפיע על הקטין ועל רווחתו (ראה עמ"ש 9963-06-11 מיום 10.8.11, עמ"ש 25108-05-20 צ. נ' נ. מיום 30.08.20).

אשר למעגל השני, עיון בתסקירים, פרוטוקולים וכתבי בי דין בתיק בית המשפט קמא מעלה כי האם מבינה החשיבות בהמשך קשר רציף ויציב בין האב לקטינים ואף הציעה לשאת חלק גדול יותר בנטל ההסעות. האם אינה מבקשת לחבל בקשר של המערער עם הקטינים ולסכל זמני השהות עמו, אלא מעוניינת לפתוח דף חדש בחייה עם בן זוגה, המתגורר נכון להיום באזור המרכז ולו בן מנישואים קודמים.

שנית, החלטת בית המשפט קמא עלתה בקנה אחד עם גורמי המקצוע וטובת הקטינים ולא מצאנו מקום להתערב בה.

כידוע, טובת הקטין נלמדת בעיקר מתוך חוות דעתם של מומחים שבוחנים את המקרה בעין מקצועית ואובייקטיבית. כבר נקבע כי יש ליתן לתסקיר עו"ס משקל דומה לחוות דעת מומחה, ויש צורך בנימוקים כבדי משקל לסטות מהמלצתם (בע"מ 4259/06 פלוני נ' היועמ"ש, מיום 13.7.06; עמ"ש 25108-05-20 מיום 30.8.20).

עו"ס הדגיש בעדותו השיפור שחל במצבו הרגשי של הקטין, וכי המרחק ל-ט' הינו סביר.

אפוט' לדין החזיקה בעמדה זהה.

שלישית, עוצמת הקונפליקט בין הצדדים מצדיקה אף היא היתר המעבר. נראה כי נוכח גובה הלהבות, מרחק והפרדה בין הצדדים יכול דווקא להיטיב עם הקטינים שנעלה מספק כי הסכסוך בין ההורים גבה מחירו מהם.

מהטעמים לעיל, דין הערעור להידחות.

יחד עם זאת, נוכח העובדה שהמשיבה היא זו שיזמה את המעבר, גילם של הקטינים, ובשים-לב לקושי שעולה מן העובדה, כי אין ברשות המבקש רכב והוא נאלץ להיטלטל עם הקטינים בתחבורה הציבורית במשך שעות רבות, אנו מורים על החזרת התיק לדיון מידי בסוגית חלוקת ההסעות בהתאם לאמור, וכן קביעת-זמני שהות אצל כל אחד מן הצדדים באופן שיגשים את טובתם של הילדים, תוך שקילת האפשרות, לחלוקת זמנים שונה בסופי-שבוע וחופשות (הגדלת זמני-שהות אצל המבקש בסופי-שבוע וחופשות במובחן מן החלוקה בימי השבוע בזמן לימודים), לאחר קבלת עמדות הצדדים ( רמ"ש 18033-10-21 א. נ' ב. מיום 10.11.2021 וכן עמ"ש 25108-05-20 הנ"ל ).

בנסיבות, אין צו להוצאות.

מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשפ"ב, 25 יולי 2022, בהעדר הצדדים.