טוען...

בית משפט לענייני משפחה בצפת

תלה"מ 74381-12-19 פלונית נ' אלמוני תלה"מ 16104-11-21

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופטת, סגנית הנשיא אביבית נחמיאס

תובעת

פלונית ע"י ב"כ עוה"ד סחר סאדר - סאבא

נגד

נתבע

אלמוני ע"י ב"כ עוה"ד אבי פינחסוב

פסק דין

לפני תביעה שהוגשה ע"י אימם של הקטינים, בעניין הסדרי הקשר ואכיפתם (תלה"מ 74381-12-19) ומנגד תביעת האב להפחתת דמי המזונות בשל ניכור הורי (תלה"מ 16104-11-21).

  1. הצדדים הם בני זוג לשעבר, אשר הכירו בשנת 2010 וניהלו מערכת יחסים משך מספר שנים. האם מתגוררת **** ולה ילדה בגירה ממערכת יחסים קודמת. ואילו האב היה רווק, נישא לאחרונה לאישתו הנוכחית, ומתגורר *****.

  2. לאחר טיפולי הפרייה חוץ גופית ותוך שימוש בתרומת ביצית, הרתה האם בגיל 50 וילדה ביום 10.01.12 תאומים, כיום בני כעשר וחצי שנים. סמוך ללידת הקטינים מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון, והם נפרדו (הצדדים חלוקים אשר לנסיבות הפרידה).

  3. המשמורת על הקטינים נקבעה בהסכמה אצל אימם, תוך קביעת זמני שהות לאב. על פי ההסדר ההורי שנקבע בפסק דין מיום 14.6.2017, הקטינים היו אמורים לשהות עם האב פעמיים בשבוע בימי שני ורביעי למשך מספר שעות (ל****) וללון בביתו כל שבת שניה (תלה"מ 55173-03-17 ותלה"מ 15641-06-17).

  4. בפסק דין מיום 24.8.2018 חוייב האב במזונות הקטינים. עד הגיעם לגיל 10 חוייב האב בסך של 2,700 ₪ לשני הקטינים, והחל מהגיע הקטינים לגיל 10 נקבע כי החיוב יעמוד על סך של 2,400 ₪ (תלה"מ 15562-06-17).

  5. הגם שפסק הדין לעניין המזונות הפך לחלוט והערעור שהוגש עליו נדחה (עמ"ש 55137-10-18), מיאן האב להשלים עם קביעות פסק הדין ועם גובה החיוב במזונות, וניהל מול האם הליכים משפטיים רבים. תחת מעטפת משפטית כזו או אחרת, שזר האב את הקושי בתשלום המזונות, באופן שלמרבה הצער העיב עד מאוד על מערכת היחסים בין ההורים, ולא ניתן היה לנתק את המחלוקות הכספיות ממערכת היחסים המשפחתית ובכללה – הקשר של האב עם הקטינים.

  6. לטענת האב מחודש מאי 2019 ילדיו הציבו בפניו אולטימטום וביקשו כי ייפגש עימם ללא בת זוגו וזאת בהשפעתה של האם, ולמרות שלטענתו בתחילה מערכת היחסים בין בת הזוג לקטינים היתה חמה ואוהבת. לטענת האם הקושי היה נעוץ בחוסר היכולת של האב להכיל את התנהגות הילדים ולהתמודד עם הקשיים שלהם, וכן טענה, כי בת הזוג הכתה את הקטינים טענה שלא נמצא בה כל ממש (ר' פרוטוקול הדיון מיום 7.1.20 בתלה"מ 38087-10-19).

  7. בין שלל התובענות שהוגשו, יצויינו ההליכים הבאים:

    1. ביום 24.10.19 האב הגיש תביעה להחזר מזונות עבר ושלילת מזונות בעילת זיוף ומרמה של תלושי שכר שהוגשו ע"י האם בתביעת המזונות הראשונה, ובעילה של ניכור הורי. מכתב התביעה עלה כי האב קיים את הסדר השהות שנקבעו עד מאי 2019. אז החליט להפסיקם בטענה כי הילדים התנגדו לנוכחות בת זוגתו במפגשים והחלו להתנהג באלימות כלפיו וכלפיו בת הזוג על רקע הסתה של האם. כמו כן נטען כי הנתבע נקלע לחובות בסך 88,000 ₪ בשל המזונות שעליו לשלם לאם (תלה"מ 38087-10-19).

    2. מנגד הגישה האם ביום 13.12.19 את התביעה דנא לאכיפה/שינוי זמני השהות שנקבעו, ממנה עולה כי האב הודיע לאם על הפסקת המפגשים עם הקטינים בהודעה ששלח ביום 19.6.2019, בזו הלשון: "עד להודעה חדשה אני לא לוקח את הילדים" (תלה"מ 74381-12-19).

    3. ביום 7.1.2020 הגיש האב תביעה בעניין זמני השהות. בה טען כי לא ראה את ילדיו למעלה משבעה חודשים ועתר לחדש את הקשר עימם בד בבד עם צמצום זמני השהות שנקבעו מפאת המרחק הרב שבין בית מגוריו ***** למקום מגורי הילדים ***** (תלה"מ 13874-01-20).

    4. כן יש לציין תביעה כספית שהגיש האב כנגד האם בגין תלונות שווא למשטרה (תמ"ש 31857-05-20), תביעה כספית שהגיש האב בשל הוצאות שהוציא עבור צרכי הקטינים וחובות שנקלע בגין הוצאות אלה (תמ"ש 18204-12-17), ותביעות נוספות בעניינם של הקטינים, שכללו טענות הנוגעות לחיוב במזונות.

    5. בין לבין ניהלו הצדדים הליכים כאלה ואחרים בלשכת ההוצל"פ.

    6. עוד יצויין כי האב החליף תדיר ייצוג ולעיתים ייצג את עצמו דבר אשר אף הוא מאוד הקשה על ניהול ההליכים השונים (ר', לדוגמא פרוטוקל הדיון מיום 3.11.20).

    7. לכל אלה יש להוסיף כי אמנם עם ריבוי ההליכים, והתמשכותם, הגשת בקשות חוזרות ונשנות בעניינים שהוכרעו, האם הביעה ייאוש גובר והולך, יחד עם זאת בשלבים מוקדמים יותר של ההליכים אף היא לא סייעה להרגעת הרוחות לא בין הקטינים לאביהם ולא בניהול ההליך המשפטי (ר' לדוגמא פרוטוקול הדיון מיום 7.1.20 בתלה"מ 38087-10-19, המדבר בעד עצמו).

  8. בפועל, כפי שיפורט בהמשך, לאחר שהאב הודיע על הפסקת זמני השהות הן בשל קושי כלכלי לקיימם והן בשל התנהגות הקטינים כלפיו וכלפי בת זוגו – האב אינו רואה את הקטינים כשלוש שנים.

  9. ביום 7.1.20, בתום דיון בו נשמעו הצדדים ארוכות, ניתנה ההחלטה הבאה (תלה"מ 38087-10-19), אשר התייחסה הן לחוסר ההשלמה של האב עם החיוב במזונות והן לחוסר העידוד של האם בקיום זמני השהות.

"שמיעת הצדדים, עיון בכתבי הטענות ותמליל ההודעות שנפרש על פני 25 עמודים אשר צורף על ידי התובע, אותו קראתי בעיון, מעלים שניים:

האחד – חוסר ההשלמה של האב עם חיובו במזונות.

בעניין זה בית המשפט שב והבהיר בהזדמנויות שונות כי פסק הדין שניתן הינו פסק דין חלוט, הערעור שהוגש נמחק והצעתו של האב, הצעה שהובאה מתחילתו של ההליך הקודם לשלם 700 ₪ עבור כל קטין, הצעה ששופרה על ידו ל-750 ₪ עבור כל קטין, אינה רלבנטית.

...

השני – חוסר עידוד, בלשון המעטה, מצידה של האם לקשר בין הקטינים לאביהם, בעיקר על רקע הזוגיות החדשה של האב.

האם הראתה סרטון במהלכו הקטינים השיבו לשאלות שנשאלו. הילדים לא נראו בטראומה חלילה, קיפצו לכל אורך הסרטון וטענו שאשת האב מעצבנת והילדה טענה שהיא הכתה אותה על היד.

אם אכן היה ממש בטענות לאלימות מצידה של אשת האב, היה מקום להגיש תלונה למשטרה בזמן אמת, דבר אשר משום מה לא נעשה. יחד עם זאת, האם טרחה להטריד את המשטרה בשאלה האם כאשר הילדים נמצאים עם אביהם היא מחויבת לצייד אותם בתיק ובביגוד מתאים.

האם היא אם משמורנית והחובה המוטלת עליה היא לדאוג לקשר תקין בין הקטינים לאביהם.

אשר להודעה ששלח האב, התרשמתי אכן כי מדובר באמירה סתמית שנטענה בסערת רגשות, סתמית כמו אמירת האם בדיון היום – "שייקח את הילדים ויגדל אותם לבד".

ההורים עסוקים כל העת בעניינים הנוגעים לתשלום המזונות – כאשר למרבה הצער הילדים עומדים בתווך ומשלמים את המחיר".

  1. מאחר ששני הצדדים הסכימו שיש לחדש את הקשר, ניתנה הוראה לחידוש הקשר באופן הדרגתי (אחת לשבוע למשך שלוש שעות ולאחר ארבעה מפגשים יחודשו זמני השהות באופן שיכלו לינה בימי שני ובסופי שבוע לסירוגין), זאת נוכח התרשמות בית המשפט כי יש ממש בקושי של האב להגיע פעמיים בשבוע ל ***. במקביל ניתנה הוראה על עריכת תסקיר למתן המלצות בעניין זמני השהות.

  2. חרף היענות לבקשת האב בעניין צמצום זמני השהות, ההסדר עמד חודשים ספורים, וביום 5.6.2020 הודיע האב כי הוא "מקפיא את הסדרי הראיה עד להודעה חדשה, הילדים זקוקים לטיפול ועד שלא יטופלו ויחזרו למוטב לא אפגוש אותם ולא אקח אותם...אני מפסיק לקחת אותם בשבתות וחגים עד שאת תטפלי בעניין.. כדאי שתטפלי בעניין דחוף אחרת תשלמי ביוקר על כך בבית המשפט" לאחר שלטענתו התנהגו כלפיו באלימות.

  3. ביום 3.6.2020 ביקש האב מבית המשפט למנות מומחה לשם מתן המלצות בעניין זמני השהות בין האב לקטינים, נוכח סירובם של הילדים להיות בקשר עם עימו.

  4. ביום 9.7.2020 מונה מומחה מטעם בית המשפט, כדי לחוות דעתו בשאלת זמני השהות בין האב לקטינים, טענות להסתת הקטינים ע"י אימם, התעללות מצידה של בת הזוג של האב, וכן לשם מתן המלצות טיפוליות שתוכלנה לסייע לקיום קשר מיטיב וקבוע בין האב לקטינים.

  5. ביום 18.10.2020 הגישה האם בקשה לחייב את האב בקנס כספי בין אי קיום זמני השהות, בטענה כי האב הפסיק על דעת עצמו את זמני השהות, מאשים באי קיום הקשר את האם, ומנהל הליכי סרק הכל מתוך רצון להגיע להישגים בהליכים על חשבון גבם של הקטינים, זאת, בין היתר, נוכח בקשת האם שקח את הקטינים לסופ"ש והודעה נוספת ששלח האב בתגובה לבקשת זו מיום 12.10.2020 בה הודיע לאם כי "הלינה בשבת ובחגים מוקפאת לאור האלימות שהיתה".

  6. ביום 2.11.2020 הוגש תסקיר, בו צויין כי הסדרי השהות שהופסקו על ידי האב ביוני 2019 חודשו בינואר 2020 והופסקו שוב ביוני 2020 לאחר שלטענת האב ספג אלימות מצד הילדים כלפיו וכלפי אשתו ותלה את השינוי בהתנהגותם בהסתה של האם. לדבריו חרף סירובם של הילדים להיות בקשר עימו, עשה מאמץ והגיע לראותם שבע פעמים, אולם נדחה על ידם. האם מצידה טענה בפני עורכת התסקיר כי היא מעודדת את הקשר עם האב, לדבריה עליו לגלות יותר אורך רוח כלפי הילדים ולקחת חלק בעול גידולם בו היא נושאת לבדה. לטענתה מניעיו שלא לקיים זמני השהות נובעים ממניעים כלכליים גרידא. צויינה התרשמות עו"ס המשפחה כי האם זקוקה לסיוע בהצבת גבולות וסמכות הורית ונקבעה לה תוכנית התערבות הכוללת בין היתר השמת הילדים במועדונית, הצטרפות המשפחה לתוכנית טיפולית "נתיבים להורות". עוד עלה מהתסקיר כי בשיחה שערכה העו"ס עם הקטינים התרשמה שהילדים נמצאים בקונפליקט נאמנויות בין ההורים ובחרו בצד של האם, נוכח הקשיים עימם מתמודדת על מנת לספק להם מלוא צרכיהם. הומלץ, בין היתר, על מפגשים של האב עם הקטינים פעמיים בשבוע ללא לינה, המשך התוכנית הטיפולית ב"נתיבים להורות".

  7. במקביל לתסקיר החל הליך עריכת חווה"ד ע"י המומחה. בהודעה שהגיש המומחה לבית המשפט ביום 9.11.2020 דווח כי נערכו שתי פגישות עם האב תוך שיתוף פעולה באופן מלא מצידו.

  8. למרבה הצער, ביום 23.11.2020 שלח האב הודעה לאם, בה שוב הודיע על הפסקת זמני השהות בשל העדר יכולת לשאת בהוצאות הנסיעה, והתנה את קיומם בתשלום בסך של כ - 100,000 ₪ (עבור החזרי הוצאות נסיעה לקיום הסדרי הראיה, החזר תשלומי מזונות לרבות הוצאות חריגות, החזר התשלום עבור הפסיכולוג וכד') וכן האשים את האם בגרימת נזק לילדים בגינו צריכים לעבור טיפול פסיכולוגי. על רקע הודעת האב, ביקשה האם שלא לחייבה להיפגש עם מומחה ביהמ"ש (ר' בקשה מיום 24.11.20)

  9. ביום 30.11.2020 הוגש דיווח נוסף על ידי המומחה בו צויין כי ישנו קושי של האם להירתם למפגשים עם המומחה לצורך עריכת חווה"ד, לטענתה נוכח המאבק הממושך והמתיש מול האב, ובהמשך אף הודיעה כי לא תקיים עימו את הפגישה שנקבעה. עוד באותו יום - 30.11.2020 הגיש האב בקשה לחייב את האם להיפגש עם המומחה, כשלטענתו האם מתחמקת מהטיפול בניסיון לשבש הליכי משפט.

  10. נוכח התנהלות זו נקבע בהחלטה מנומקת ביום 3.1.2021 כי "כל עוד האב מעמיד תנאים לקיום זמני השהות – וודאי תנאים כספיים בלתי סבירים – אין מקום לחייב את האם לשתף פעולה עם המומחה". לגופה של ההודעה ששלח האב, אשר הצטרפה להודעות קודמות שנשלחו ע"י האב בעניין הפסקת ביקור הקטינים, נקבע כי אין מקום להשלים עם הודעות חוזרות ונשנות ואיומים על הפסקת זמני השהות על רקע קריסה כלכלית או כל טענה דומה אחרת, שכן הבלבול הרב הן של האם והן של הקטינים פוגע בצורה משמעותית בנפשם.

  11. הובהר בהחלטה כי טענות האב בכל הנוגע לחיוב במזונות מוצו, עוד נקבע כי לא ברור מה הצורך בבניית תוכנית טיפולית במקרה זה, אם אין בדעת האב לקיימה עד להשבת הכספים.

  12. לפיכך נקבע כדלקמן:

"בנסיבות אלה יודיע האב תוך 7 ימים האם הוא מתחייב לעמוד בזמני השהות ללא תנאים מקדימים כלשהם, והאם בכוונתו לעמוד בזמני השהות המינימליים שנקבעו בהחלטה מיום 07.01.20 או בכל הסדרי שהות רחבים יותר, ככל שייקבעו ע"י המומחה.

מובהר כי ככל שהאב יעמיד תנאים לקיום זמני שהות בינו לבין הקטינים – אורה על מחיקת התביעות שבכותרת.

כל עוד האב מעמיד תנאים לקיום זמני השהות – בוודאי תנאים כספיים בלתי סבירים – אין מקום לחייב את האם לשתף פעולה עם המומחה".

  1. אף עם החלטה זו האב לא השלים ותחת השגה בפני הערכאה המתאימה, הגיש בקשה ביום 06.01.21 בה חזר על טענותיו ועמד על חיוב האם במחצית הוצאות הנסיעה לשם קיום זמני השהות, ולהטיל עליה סנקציות.

  2. בהחלטה מיום 09.01.21 נקבע כי האב היה מודע למקום מגורי הקטינים, הם לא שינו את מקום מגוריהם ומכל מקום הוצאות האב לקיום זמני השהות נלקחו בחשבון בסעיף 52 לפסק הדין שקבע את סכום המזונות. באותה החלטה נקבע "ניתנת לאב הזדמנות אחרונה להתחייב לקיום זמני השהות שנקבעו וייקבעו ללא הצבת תנאים כלשהם לרבות מימון הוצאות הנסיעה".

  3. ביום 11.01.21 שוב פנה האב בבקשה דחופה, שב על טענותיו, טען כי הוא מוכן לקיים את הסדרי השהות אבל על פי חוק מחובתו של בית המשפט לחייב את הנתבעת להשתתף במחצית סכום הנסיעה, שב על טענותיו בדבר מצבו הכלכלי והניכור, ביקש לחייב את האם בהוצאות נסיעה, להשית עליה סנקציות ולהתחיל בתוכנית טיפולית.

  4. יומיים לאחר מכן, ביום 13.1.21 הגיש פעם נוספת בקשות במסגרתן עתר לסעדים הבאים:

    1. מתן החלטה בבקשות לחייב את העו"ס והפסיכולוג לקבל ממנו הודעות וואטסאפ שיחות מוקלטות וסרטונים שמתעדים אלימות פיזית ו מילולית של הקטינים כלפי האב וכלפי אשתו.

    2. לחייב את האישה להיפגש עם הפסיכולוג ביחד עם הקטינים נוכח התחמקות הנתבעת.

    3. לחייב את הנתבעת להשתתף עמו בהוצאות נסיעה לשם קיום זמני השהות, נוכח מצבו הכלכלי הקשה, וטען כי משך שלושה חודשים האם לא אפשרה לו לראות את הקטינים.

  1. מנגד ביקשה האם לחייב את האב הסנקציה כספית בגין ההפרות ולעבור הדרכה הורית בטרם חידוש הקשר עם הקטינים. לטענתה מהתגובות והבקשות האחרונות שהגיש מניעיו שלא לקיים זמני שהות נובעים ממניעים כלכליים גרידא. טענה כי הקטינים אינם כלי משחק בידי האב, רוצה מחדש קשר, רוצה מנתקו, ובית המשפט התבקש שלא לתת לגיטימציה למעשי האב, לאחר שעל דעת עצמו הפסיק לראות את הקטינים משך 3 חודשים. עוד נטען כי האב מנהל את ההליכים בהתאם לגחמותיו והוא זוכה לחסד וסבלנות יתר מצד בית המשפט.

  1. בהחלטה 21.1.21 הופנו שני ההורים להדרכה הורית, בטרם קביעת תוכנית טיפולית מקיפה לחידוש הקשר בין האב לקטינים, כאשר בד בבד הוריתי על מחיקת כתב התביעה שהגיש האב להחזר מזונות עבר ושלילת מזונות (תלה"מ 38087-10-19) תוך הותרת בקשת האם בעניין אכיפה/שינוי זמני השהות (תלה"מ 74381-12-19).

  2. הנימוקים להחלטה האמורה יובאו כלשונם וזאת מאחר שבכוונתי לאמצם במלואם (ואף ביתר שאת) בהליכים שבכותרת:

" אין מקום להתדיינויות חוזרות ונשנות אשר לגובה החיוב במזונות כאשר ניתן פס"ד חלוט והערעור עליו נדחה.

התדיינויות אלה מתישות את האם, פוגעות בשלוות נפשה וברווחתה וכפועל יוצא מכך – פוגעות בקטינים המעורבים בסכסוך המתמשך. בנוסף נותנות הן פתח ללגיטימציה להעלות טענות הנוגעות לחיוב המזונות, הפחתתו, ביטולו או השתת חיובים כספיים כאלה ואחרים על האם, ואין לתת לכך יד.

ניתנה לאב הזדמנות פעם אחר פעם להתחייב לקיום זמני השהות ללא תנאי.

תחת זאת, האב שינה את התנאים שהציב...

ההחלטה מיום 09.01.21 בה הופנה האב לסעיף 52 לפסק הדין, לא הניחה את דעתו. בבקשה מיום 13.01.21 טען "באשר לטענת בית המשפט כי הוצאות הנסיעה נלקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין מדובר בטענה שיקרית וכוזבת מצידו של בית המשפט... לכן על בית המשפט לשים דגש על טיעונים אילו ולחדול לשקר לי בפנים".

אמירות אלה אשר להתנהלות בית המשפט, הן חלק מניסיונות קודמים להביא לכך שמותב אחר יטפל בסכסוך בין הצדדים, בהמשך לבקשות רבות לפסלות המותב, הודעות על אי אמון ועוד כהנה וכהנה.

אמירות מסוג זה, אין להן מקום בכתבי טענות....

לגופם של דברים, בהמשך להודעות קודמות שנשלחו ע"י האב בעניין הפסקת הקשר עם הקטינים (ר', למשל הודעות שצורפו לתגובת האם ביום 08.10.20), מצופה מאב שכמה לראות את ילדיו וטוען לניכור הורי מצד אימם, שלא להתנות תנאים כספיים לקיום זמני השהות, לא להודיע באופן חד צדדי על הפסקת זמני שהות, לנתק קשר עם ילדיו ולצפות שאלה יחודשו לאלתר כאשר הוא מבקש לחדשם (כאמור – בכפוף להתניות).

מדובר בתאומים בני 9, הזקוקים לדמות אבהית בחייהם אולם זקוקים יותר ליציבות ולרוגע נפשי. הקשיים שחווים הקטינים באים לידי ביטוי בין היתר, בתסקיר שהוגש ביום 02.11.20. כך עולה מהתסקיר הקושי של האם להתמודד מול האב בין שאר הקשיים הכלכליים והאחרים עימם היא מתמודדת.

התדיינות ממושכת זו והגשת בקשות חוזרות ונשנות באותו עניין (כך היה אף בעניינים נוספים שאינם נוגעים לקטינים, כפי שניתן לראות בתיקים הקשורים), פוגעות בקטינים, פוגעות באם, מרחיבות ומסרבלות שלא לצורך את ההליך השיפוטי ואינן מאפשרות לבית המשפט לנהל את ההליך בצורה יעילה (ר' תקנה 2(א) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020).

האב עושה ככל העולה על רוחו בהליך, חוזר ומגיש בקשות שאינן ממוקדות, טוען טענות פעם אחר פעם בשינוי כזה או אחר, אינו מקיים החלטות שיפוטיות וכאשר בית המשפט מורה לו להודיע האם מוכן לקיים זמני שהות ללא תנאי, הוא משנה את הניסוח ואומר "כן. אבל..." מדובר למעשה באותם תנאים שהוצבו, בשינוי אדרת...

בנסיבות אלה, אינני רואה לנכון להיעתר לבקשות האב כפי שפורטו, ולקבוע זמני שהות ותוכנית טיפולית בצילה של תביעתו להפחתת מזונות והשבת מזונות ששולמו. התרשמתי כי הותרת תביעתו של האב על כנה נותנת פתח להתדיינות מיותרת בעניין החיוב במזונות, תוך הטרדת האם אשר נדרשת להשיב לדרישותיו השונות, בצורה בלתי מידתית (ר' בהקשר זה תקנה 4 לתקסד"א בעניין איסור השימוש לרעה בהליך השיפוטי).

שיקול נוסף שיש לתת עליו את הדעת במסגרת מדיניות משפטית הולמת, הוא האינטרס הקיבוצי של כלל המתדיינים, המתדפקים על דלתות בית המשפט וממתינים להכרעה בעניינם...

אינני סבורה כי יש במחיקת תביעתו של האב לפגוע בזכות הגישה לערכאות. טענות האב בכל הנוגע לחיוב במזונות מוצו, התנהלותו הדיונית מצדיקה מחיקת כתב התביעה שהגיש, ואילו בכל הנוגע לקיום זמני שהות עם ילדיו – אלה יתבררו בתביעת האם לקביעת זמני שהות. ככל שבית המשפט יסבור כי יש מקום להטיל סנקציות על מי מהצדדים – הדברים ייקבעו במסגרת תביעת האם. בשולי הדברים אציין כי תביעה נוספת של האב כנגד האם (תביעה נזיקית בגין תלונת שווא), מתבררת וקבועה להוכחות.

בכל האמור לעיל אין כדי למעט מחשיבות השמירה על הקשר בין הקטינים לאביהם ועל האם לעשות כל שביכולתה לקיים קשר זה. זוהי טובתם המוחלטת של הקטינים".

  1. חרף ההחלטה, ההורים לא החלו בהדרכה ההורית. תחת זאת המשיכו להציף את בית המשפט בבקשות חוזרות ונשנות כאשר כל אחד מהצדדים טען כי על הצד השני לעבור הדרכה ובית המשפט נאלץ לשוב על דבריו ולהבהיר פעם אחר פעם כי תנאי לקיום זמני השהות הינו הדרכה הורית לשני הצדדים.

  2. בדו"ח שהגישה העו"ס ביום 25.4.2021 עלה כי לא ניתן בשלב זה לערוך טיפול והדרכה הורית נוכח הקונפליקט החריף וחוסר ההסכמה בין הצדדים. עוד צויין כי בעוד שישנה הסכמה מצד האב להשתתף בהדרכה הורית, האם מצידה טוענת שאינה זקוקה להדרכה ואינה מוכנה לפגישות משותפות עם האב. עוד צויין כי המתח והפערים הגדולים בעמדות הצדדים עלולים להשפיע על הילדים.

  3. לאחר שבתגובה לתסקיר הביעה האם נכונות להירתם להדרכה הורית, הוריתי בהחלטה מיום 10.5.2021 על הפניית הצדדים לאלתר להדרכה הורית או לכל הליך טיפולי מתאים שמטרתו שיפור הקשר ביניהם לטובת הקטינים נוכח הקונפליקט הגבוה.

  4. בשלב זה, הגיש האב פעם נוספת ביום 12.5.2021 בקשה להחזר/הפסקת תשלום מזונות הקטינים עד לחידוש זמני השהייה ושוב הקדיש את מרצו בסוגיית המזונות. הבקשה נדחתה ובית המשפט ביקש למקד את מאמציהם של הצדדים בהליך חידוש הקשר (החלטה מיום 24.5.21).

  5. כך גם בדיון מיום 6.7.2021 שב הנתבע על טענותיו והעלה תנאים חדשים לחידוש הקשר. הפעם עתר להפחית 1,000 ₪ מדמי המזונות הפסוקים, או אז אולי לטענתו, יוכל לעמוד בזמני השהות ולקיים קשר עם ילדיו. בהתאם לכך לא מצאתי טעם להמשך הטיפול. ואף בזו הפעם אין לי אלא לחזור על ההחלטה כלשונה (ר' פרוט' הדיון מיום 6.7.2021 עמ' 6):

"עם כל הכבוד העובדה כי התובע אינו מוכן להשלים עם כל החלטה שיפוטית שניתנת ע"י מותב זה אינה יכולה להטיל על המותב חובה לנמק פעם אחר פעם החלטות באותו עניין ממש.

דרך יצירתית אחרת, להתמודד עם החלטות שיפוטיות, כך מסתבר היום, היא לפנות לערכאה אחרת (בית משפט השלום *****) באותו עניין שהוכרע כבר ע"י בית משפט זה.

כשלעצמי אני תוהה האם יש תועלת בהליך טיפולי כאשר מעמדת האב עולה כי עד שלא יופחתו המזונות הוא לא יוכל לקיים זמני שהות.

בנסיבות אלה אני רואה לנכון לשוב על ההנמקה המפורטת שהחלטה שניתנה ביום 21.01.21 ולצרף את דאגתי הכנה לקטינים שבוודאי מצפים לחידוש הקשר עם אביהם, ואשר שוב מחליט להעמיד תנאים כספיים לקיום הקשר.

...

האב יבהיר תוך 7 ימים מהיום, האם הוא מתחייב לקיים זמני שהות עם הקטינים ללא תנאי כספי או אחר.

ככל שהתשובה לכך שלילית - תינתן החלטה על הפסקת ההליך הטיפולי. אין מקום להשקיע אנרגיות ותשומות נפשיות רגשיות וכספיות בהליך טיפולי שאין לו תכלית".

  1. לאחר הדיון, בהודעה שהגישה האב ביום 18.7.2021 התחייב לעמוד בזמני השהות ללא התנייה. נוכח התחייבותו נקבע בהחלטה מאותו היום על המשך ההליך הטיפולי.

  2. ביום 22.7.2021 עתר האב להורות לאם לשלם את חלקה למומחה בגין שתי הפגישות שקיים עימו וכן לחייבה בטיפול. הבקשה נדחתה ביום 1.8.21.

  3. בעדכון שהוגש ביום 10.10.2021 בעניין ההליך הטיפולי, צויין פער בין רמת המוטיבציה של האב שמתבטאת בהבעת אופטימיות ותקווה ובין חוסר הפניות של האם לראות בטיפול כלי שיסייע בידה לשפר את איכות הקשר עם הילדים. עוד צויין כי עצימות הקונפליקט בין ההורים, אשר כל אחד מתבצר בעמדתו, משפיעה על מצבם הרגשי של הילדים וכי על שני הצדדים לעשות מאמץ לבסס את הקשר והאמון ביניהם.

  4. למרבה הצער, שב האב אל נקודת ההתחלה - וביום 5.11.2021 הגיש את התביעה שבכותרת להפחתת המזונות הקטינים עקב ניכור הורי, ולהשבת מזונות ששולמו. עוד טען כי הוא מעביר לילדיו מעל 50% מהכנסתו, בשל כך נקלע לקשיים כלכליים ולחובות בהיקף של 150,000 ₪ והוא עומד בפני קריסה כלכלית (לציין כי עיון במסמכים שצירף לתביעה, בהם תלושי השכר וריכוז יתרות, העלו נתונים אחרים).

  5. בדיווח העו"ס שהוגש ביום 9.12.2021, צויין כי האב מגיע בקביעות למפגשים ומשתף פעולה, בעוד שהאם מצידה מתקשה להתחייב לתהליך שכן לא מכירה בתועלת שתוכל להפיק מכך לה ולילדיה. הומלץ על מפגשים קבועים עם האם. הגברת האמון והאחריות של כל אחד מההורים לתהליך הטיפולי. וכן על עריכת חוזה טיפולי משותף, לקביעת הנושאים המותרים או האסורים בפגישות. למשל נקבע כי לא יעלו נושאים הקשורים בתשלומים כספיים או בכל הקשור להליכים המשפטיים. כן נקבע כי יתקיים שיח מכבד על מנת להתחיל לייצר סביבה חיובית. עוד דווח כי "נראה שהאב עסוק מאוד בהליך המשפטי במטרה להוכיח ניכור הורי וקיזוז תשלומי המזונות, טרוד ממצבו הכספי וטוען שהאם מנסה להוציא ממנו כספים".

  6. בתגובתו מיום 22.12.2021 ציין האב : "באשר להמלצת העו"סית כי יש צורך להמשיך בטיפול, המשיב אינו מתנגד על מה שיכול לעזור לילדיו הוא מוכן, אך מנגד התובע מרגיש ורואה במו עיניו כי קיים ניכור הורי כלפיו והוא מרגיש כי כספי המזונות לא מגיעים לילדיו עקב התנהגותם כלפיו". עוד הלין כי הוא עומד בפני קריסה כלכלית ,חובות של למעלה מ-150,000 ש"ח ואינו יכול לעמוד בעלות ההדרכה ההורית.

  7. בשלב זה נשמעו הקטינים ע"י בית המשפט. בתום שמיעת הקטינים, ניתנה הוראה כי "במקביל להדרכת האב כיצד לגשת לקטינים, יש להבהיר לקטינים בצורה בלתי משתמעת לשתי פנים כי הם מחוייבים בכיבוד אביהם ובקיום קשר עימו. במסגרת ההליך הטיפולי יש להדריך את האם כי היא מחוייבת להבהיר זאת לקטינים כחלק מחובותיה ההוריות, וכחלק מהצבת גבולות ברורים לקטינים". (החלטה מיום 02.1.2022).

  8. בתום הדיון שהתקיים ביום 12.1.2022 צויינו הקשיים של כל אחד מההורים, כאשר כל אחד רואה את חלקו של האחר. ניתנה לצדדים הוראה להירתם לתוכנית הטיפולית שפורטה בדיווח העו"ס מיום 9.12.2021 והם חוייבו להגיע לכל מפגש שייקבע.

  9. יום לאחר הדיון, ביום 13.1.22 האב שלח הודעה לעו"ס כי אינו רואה טעם להמשיך את הפגישות, כי האם היא זו שצריכה הדרכה הורית, אין לו כסף לשלם לטיפול כיוון שהוא לפני פשט"ר, והוא מעוניין לראות את הקטינים לפי זמני השהות שנקבעו.

  10. לאחר התייעצות עם ד"ר ענבל בראון והמטפלת הזוגית, ציינה העו"ס את הערכתה כי "לאור הקונפליקט המתמשך בין ההורים בעניינים כספיים ומזונות והמאבק המשפטי המתנהל ביניהם, יש קושי גדול בקידום ההליך הטיפולי. נראה כי נושאים אלו מונעים מההורים להתפנות להליך הטיפולי ולמצבם של הילדים". התרשמות הגורמים היתה כי יש הקפיא את ההליך הטיפולי. העו"ס ציינה את המאמצים של האם להגיע למפגשים ואת הבאת הקטינים לפגישות סדירות וצויין כי האב נרתם להליך כפי יכולתו.

  11. צוינה התנגדות הקטינים להיות בקשר עם האב, היחס השלילי כלפיו וכן צויין כי הקטינים הביעו כעס והאשמות כנגד האב שאינו משלם כסף לאם ולא דואג להם

  12. המטפלת ציינה כי להערכתה קיים צורך טיפולי לעבוד על הקשר אולם רק לאחר פתרון העניינים המשפטיים על מנת שהילדים לא ייפגעו מהקונפליקט ההורי.

  13. בנסיבות אלה, ולאחר התייעצות עם ד"ר ענבל בראון, סברה העו"ס כי יש להיענות לבקשה האב להפסיק את ההליך הטיפולי, ולהשהותו עד לסיום ההליכים המשפטיים.

  1. בשלב זה ביקשו הצדדים ליתן פסק הדין על סמך החומר הקיים בתיק, כאשר האב ביקש כי טרם הכרעה יצפה בית המשפט בסרטונים של הקטינים, המעידים על התנהגותם בזמן אמת ואשר תומכים בטענותיו.

כעת, לאחר תיאור השתלשלות העניינים וההליכים המשפטיים, עלי להכריע במחלוקת בתיקים שבפני.

  1. בתמצית ייאמר כי לטענת האב בעקבות נישואיו, הקטינים מסרבים להיפגש עימו, וזאת בהשפעת אמם. נוכח העובדה שהוא נדרש לשלם מעל 50% מהכנסתו לילדיו, נקלע לחובות בסך 150,000 ₪, לפיכך עתר להחזר עבור התשלומים ששילם בתקופה שלא היה בקשר עם ילדיו וכן להפחית משמעותית את גובה המזונות שנקבעו בפסק הדין. מנגד, וענה האם כי מדובר בהליך סרק. האב מנצל את הנתק מהקטינים לביטול מזונותיו, בעוד שהוא זה שהביא לניתוק הקשר. האם הכחישה בתוקף את המיוחס לה בכל הנוגע לניכור ההורי, שכן מלכתחילה האב לא היה מעוניין בחידוש הקשר ולא היה כן עם ההליך, ואין לאפשר לקטינים להיות בני ערובה לגחמות האב.

  1. אקדים ואומר כי אין לי ספק באהבתו של האב כלפי ילדיו, ומרצונו בקיום קשר עימם.

  1. עוד ניתן לומר כי בתחילת הדרך, אכן היה ממש בטענות האב כי האם איננה מעודדת את הקשר בין האב לקטינים, בנוסף עולה מהדיווחים השונים כי האם אינה ממדרת את הקטינים בענין המחלוקות הכספיות בינה לבין האב (ואף בנוכחות העו"ס לא נמנעה מלהתלונן על התנהגות האב הגם שהקטינים היו בסביבה), דבר שבוודאי השפיע על יחסם של הקטינים כלפי אביהם.

  1. מנגד, הגורם המכריע בהנצחת הנתק היה התנהלותו של האב: יש לזכור כי האב היה זה שהלין על יכולתו להגיע ל*** בהתאם לזמני השהות שנקבעו, הודיע לא אחת באופן חד צדדי על הפסקת המפגשים, העמיד תנאים כספיים לקיומם, ומהדיווחים כמו גם משמיעת הקטינים התרשמתי כי העיסוק הבלתי פוסק בעניינים הכספיים מצידו של האב, משליך אף על המפגשים בין הקטינים לאביהם, באופן הפוגע באיכותם.

  1. מהשתלשלות העניינים, כפי שתוארה אך בתמצית ובשים לב לכך שכל החלטה גררה פניות במכתבים/הודעות/בקשות לעיון חוזר/בקשות רשות ערעור מצידו של האב, עולה באופן ברור חוסר השלמה מוחלט עם גובה החיוב במזונות. באינספור החלטות, הובהר כי אין מקום להתדיינויות חוזרות ונשנות אשר לגובה החיוב במזונות כאשר ניתן פס"ד חלוט והערעור עליו נדחה.

  1. נסיון לצמצם את זמני השהות באמצע השבוע, ולהקל על האב נוכח טענותיו לעלויות נסיעה גבוהות, וכן נסיונות לדבר על ליבו להתמקד בהליך חידוש הקשר, לא הצליחו לגייס את האב להליך הטיפולי, והוא העמיד פעם אחר פעם דרישות כספיות שונות ותנאים לשם קיום זמני השהות.

  1. לאחר תקופה של נתק החלו הקטינים בהליך טיפולי אולם המחלוקות הכספיות העיבו על המשך ההליך, באופן שלא אפשר המשכו. התנהלות זו גרמה לאם לחוסר אמון בסיוע ההליך הטיפולי נוכח הריטואל הקבוע של דרישות כספיות שונות כתנאי לקיום הקשר, והודעות חד צדדיות על הפסקת הקשר.

  1. ההתדיינויות בעניינים הכספיים, התישו את האם, ופגעו בשלוות נפשה וברווחתה וכפועל יוצא מכך – פוגעות אף בקטינים המעורבים בסכסוך המתמשך, הכל כפי שפורט בהרחבה לעיל.

  1. אין ספק כי הקטינים זקוקים לדמות אבהית, אולם זקוקים יותר ליציבות ולרוגע נפשי. הן בהליך השיפוטי והן בהליך הטיפולי האב עושה ככל העולה על רוחו, אינו משלים עם כל החלטה שהיא ואף בהליך הטיפולי, אמנם לכאורה נראה שהוא מתגייס אולם בזמן אמת מודיע שאינו יכול לעמוד כלכלית בקיום זמני השהות ובעלות הטיפול ומעמיד תנאים לקיום המפגשים, ולאחרונה הודיע על הפסקתו. לכל אורך הדרך, נסיונות לדבר על ליבו של האב לקיים קשר עם ילדיו ולקבל הדרכה הורית כפי שהמליצה העו"ס על מנת לקבל כלים להתמודדות מולם, נתקלו באמירות בהתייחס לחיוב במזונות ולגובה ההולך ותופח של החובות בעקבות החיוב במזונות. הדברים עולים במפורש מכתבי הטענות הרבים, הפרוטוקולים ודיווחי העו"ס.

  1. דבר זה גורם לחוסר יציבות, מגביר את המתח בין ההורים, ופוגע בקטינים. זו היתה מסקנת כלל הגורמים הטיפוליים כפי שצויין בדיווח האחרון.

  1. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי במצב שנוצר לא יכולה לצמוח כל תועלת בהליך טיפולי. חידוש הסדרי הקשר ללא קבלת כלים טיפוליים להתמודדות עם הקטינים בוודאי אחרי תקופת נתק, נדון לכשלון. שני ההורים זקוקים להדרכה הורית, כפי שהומלץ פעם אחר פעם ע"י העו"ס. יחד עם זאת כיום אין יכולת אמיתית להתגייס להליך טיפולי, והאב כאמור הודיע שאין בכוונתו לקחת חלק במפגשים.

  2. יש לציין כי לקטינים קשיים רגשיים וכפי שציינתי בדיון, התרשמתי כי הקטינים אינם "אסופים מבחינה רגשית", ואף מהדיווחים השונים שהוגשו עולה כי הם זקוקים להצבת גבולות ברורים.

  3. לבקשת האב צפיתי בסרטונים המעידים לטענת האב על התנהגות מחפירה של הקטינים כליפיו וכלפי אשתו. צפיתי בסרטונים, בהם נראה הקטינים מתנהגים בשובבות ומתקשים לקבל גבולות, ואשר נסערים (במידה מסויימת בצדק) לאחר שגילו כי אשת האב מצלמת אותם בנייד ללא הסכמתם, וביקשו שתפסיק לצלמם, כן ניתן לראות בקושי של האב ובת זוגו להכיל את התנהגותם של הקטינים. אציין כי לכך בדיוק נדרשת הדרכה ההורית.

  4. ההלכות הנוגעות להפסקת מזונות בשל כשלון קשר, מרדנות וניכור הורי פורטו באריכות בפסק דיני בתלה"מ (משפחה צפת) 59562-09-20 פלוני נ' אלמונית (01.12.2021) ואין לי אלא להפנות לדברים שנפסקו שם, ולפסיקה שהובאה.

  5. בתמצית, ייאמר כי בכל הנוגע להפחתת מזונות במקרה של מרדנות, נקבע לא אחת כי ייתכנו מקרים בהם מסרב הילד לראות את אביו או את אמו, ואף אינו נוהג בהם מצוות כבוד אב ואם, ועדיין לא יוכרז הילד כמורד, כאלה הם המקרים בהם לא ניתן לתלות את האשם בקטין וכאשר הנסיבות מצביעות על קיום צידוק לסרבנות.

  6. עוד נפסק כי הפסקת החיוב במזונות או הפחתתם בגין סרבנות קשר לא נעשה בכל מקרה של העדר קשר, שכן הפטור ממזונות הינו אמצעי קיצוני שיש לנקוט בו במקרים קיצוניים, ועל בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, לרבות הסיבות שהובילו להיווצרות היחסים הבלתי תקינים.

  7. בפסיקה נקבע כי האפשרות העקרונית להפחית או לשלול לחלוטין את מזונותיו של ילד סרבן (במקרים המתאימים) אינה שנויה במחלוקת, ונקבעו שיקולים מנחים לשימוש בכלי של שלילת מזונות או הפחתתם:                              

    1. שלילת מזונות או הפחתתם, לא יכולה להיות "הקו הראשון" של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם. מדובר בצעד קיצוני וחריף שיש להימנע ממנו אלא בנסיבות יוצאות דופן.                            

    2. יש לשקול השלכות הפחתת המזונות על העמקת הקרע, וכן לקחת בחשבון התנהלותו של האב העותר להפחתת הפיצוי, ולמניעים לעתירתו.       

    3. גם בהעדר "סיבה מוצדקת" לסרבנות הקשר, יש לתת משקל לעקרון העל של טובת הילד, בטרם ננקטים צעדים לרעתו.                            

    4. במקרים "הקשים" והקיצוניים בהם מדובר בהתנהגות מחפירה של הילד, מחייב עיקרון טובת הילד לוודא לכל הפחות, שאין פגיעה בצרכיו הבסיסיים, שכן גם במקרים בהם בית המשפט סבור שהפחתת מזונות הינה הצעד הראוי – אין להביא את הקטין לסף רעב ולהותירו בחוסר כל (במקרה זה הזכות למזונות תהא מדין צדקה).

    5. אין להסיר כליל אחריות מהאב, ויש לבחון האת האמצעי שפגיעתו פחותה (כגון צמצום היקף המזונות תחת ביטולם), תוך חתירה להשגת איזון ראוי בין שמירה על צרכיו הבסיסיים של הילד לבין הביטוי שיש לתת להתנהלותו.

  8. במקרה זה הנתק בין האב לקטינים נעשה ביוזמתו של האב, כאשר הקטינים צעירים, והם לא היו אלה שהפרו צו שיפוטי בעניין זמני שהות. לא ניתן לומר כי הסרבנות נובעת מרצונם העצמאי של הקטינים באופן שמצדיק הפחתת מזונותיהם במיוחד על רקע מצבה הכלכלי של אימם, שאינו מן המשופרים.

  9. להבדיל מסיטואציה של סרבנות קשר מצידו של קטין, וכפי שהוסבר בהרחבה בתלה"מ 59562-09-20 הנ"ל, אין חולק כי מקום בו מדובר בסרבנות קשר כתוצאה מניכור הורי, קרי סיטואציה בה הוכחה השפעה ברורה ומוחלטת על הקטין, שלא להיות בקשר עם אחד ההורים, מצידו של ההורה האחר, אין חולק כי הקפאת תשלום המזונות, הפחתתם ובמקרים המתאימים גם שלילתם, הינה חלק מארגז הכלים שעומד לרשותו של היושב בדין במסגרת טיפול במקרה של ניכור. במקרים אלה להבדיל ממקרים של סרבנות, מרכז הכובד והאחריות מוטלים על ההורה המנכר, ולא על הילד שניתק קשר עם מי מהוריו.   בסיטואציות אלה, הכירה הפסיקה באפשרות הטלת עיקר האחריות הכלכלית (ובמקרים קיצוניים מלוא האחריות הכלכלית) לדאגה לצרכיו של הקטין – על ההורה המנכר. אף מקרים אלה נבחנים במלוא הזהירות, כחלק מתהליך התערבות שיפוטי וטיפולי, וגם במקרים אלה עיקרון העל הינו טובת הקטין תוך דאגה כי צרכיו ההכרחיים של הקטין יסופקו.

  10. במקרה שלפני, גם אם האם בתחילת הדרך לא עודדה את הקטינים בקיום קשר עם אביהם והתקשתה לשים להם גבולות, בסופו של יום היא התגייסה להליך הטיפולי והביאה את הקטינים למפגשים. ההשפעה המשמעותית יותר על יחסי הקטינים עם אביהם והנתק ביניהם, נעוצה בהתנהגותו של האב. בכל שלב בו נדמה היה כי הגורם הטיפולי/בית המשפט הצליח לגייס את האב להליך טיפולי, שב האב וטען טענות כנגד חיובו במזונות כאשר חובותיו הנטענים הלכו והאמירו (דבר אשר לא מנע מהאב להחליף ייצוג פעם אחר פעם, ובין לבין לייצג עצמו, לעיתים במקביל להיותו מיוצג ע"י עו"ד פרטי).

  11. לאחר ששקלתי ארוכות את התנהלות הצדדים לאורך השנים, השלכות ההתדיינויות המרובות בין הצדדים, כאשר אף כיום מנוהלים הליכים בהוצל"פ בשל מחלוקות בעניין ההוצאות החריגות, אינני סבורה כי יש מקום להפחית את גובה החיוב במזונות השוטפים על מנת לאפשר לאב "לקבל את רוע הגזירה", בוודאי לא כאשר מזונות הקטינים הינם מינימאליים (1200 ₪ לכל קטין בנוסף למחצית הוצאות חריגות). יחד עם זאת על מנת להביא לידי ביטוי את חלקה של האם בחוסר העידוד של הקשר בין הקטינים לאביהם בתחילתו של הנתק, ומתוך שאיפה כי הדבר יפחית את המתח התמידי בעניין החיובים שונים, אני רואה לנכון להגביל את תשלום הוצאות החינוך החריגות בלבד (לא כולל אגרות חינוך), לסך שלא יעלה על 100 ₪ לחודש לכל קטין. שאר הוראות פסק הדין בעניין החיוב במזונות יעמדו על כנם.

סוף דבר:

  1. עם כל הצער שבדבר, אינני קובעת מנגנון לחידוש הקשר בין הקטינים לאביהם, ואינני רואה לנכון לחייב את האב להגיע להליך טיפולי בו הוא מסרב לקחת חלק.

  2. חידוש הקשר ייעשה לאחר שהאב יתחייב בכתב כי סוגיית תשלום המזונות לא תידון פעם נוספת מטעמים הנעוצים בקטינים, באמם או בכשלון הקשר בין האב לקטינים.

  3. אשר לשאלת ההוצאות: נוכח התנהלותו של האב, אני רואה לנכון לחייבו בהוצאות לטובת התובעת בסך של 500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן הסכום ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק. מדובר בסכום סמלי ביותר ומופחת שאין בו כדי לשקף את גובה ההוצאות שהיה מקום לפוסקם, וזאת מתוך התחשבות בקשיי האב (הכלכליים והנפשיים הנטענים).

  4. מאחר שהמבקשת מיוצגת ע"י הלשכה לסיוע משפטי – ההוצאות ישולמו לטובת אוצר המדינה.

  5. מאחר שאף הוצאות קודמות שנפסקו לא שולמו (ואף גררו הליכים ובקשות רבים) מובהר כי תנאי להגשת תביעה נוספת של האב לבית משפט זה, הינו תשלום ההוצאות שנפסקו.

  6. המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

ניתן היום, כ' אב תשפ"ב, 17 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.

18 מתוך 18