ביהמ"ש המחוזי בחיפה, השופט אינאס סלאמה: פס"ד בערעור על החלטה בסגרתה נקבע שעבודות השירות לא יחילו והנאשם יישא עונש מאסר בפועל במצטבר לעונש מאסר בתיק מאוחד (עפ"ת 7988-01-23)

ב"כ המערער: עו"ד בוריס שרמן

המערער: בעצמו, באמצעות היוועדות חזותית (VC)

ב"כ המשיבה: עו"ד אמיר אלרון

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 20.12.2022, בתיק פל"א 3165-01-21, בגדרה קבע בית המשפט, לאחר שהונחה בפניו פנייה של הממונה על עבודות שירות, כי "עבודות השירות אשר נקבעו בגזר דינו מיום 8.9.2022 לא יתחילו והנאשם יישא את עונשו, עונש המאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים מאחורי סורג ובריח וזאת במצטבר לעונש המאסר אותו נושא הנאשם במסגרת התיק המאוחר פל"א 5559-09-22".

על מנת לסבר את האוזן, אציין כי המערער הורשע בבית המשפט קמא ונגזר דינו ביום 8.9.2022 ל- 9 חודשי מאסר בפועל בריצוי בעבודות שירות. נקבע כי עבודות השירות יתחילו ביום 23.11.2022. בין לבין, הוגש נגד המערער כתב אישום בבית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע, וזאת בתאריך 17.9.2022, בגין עבירה שבוצעה על ידי המערער באותו מועד. בתאריך 3.11.2022 נגזר דינו של המערער בבית משפט השלום בבאר שבע למאסר בפועל, תוך שבית המשפט קובע כי עונש המאסר ירוצה "במצטבר לכל מאסר אחר שמרצה הנאשם".

המערער סבור כי החלטת בית המשפט קמא ניתנה בחוסר סמכות שכן היא מסתמכת על סעיף 51י(א2) בעוד שהסעיף הרלוונטי שחל, אם בכלל, היא סעיף 51י(א)(1).

סעיף 51י(א2) קובע כי אם הוגש נגד עובד השירות כתב אישום בעבירה אחרת לאחר שנגזר דינו לאחר נשיאת עונשו בעבודות שירות, רשאי השופט או המותב שגזר את הדין להורות שעבודת השירות לא תחל או תופסק והנידון יישא את עונשו מאחורי סורג ובריח. לכאורה זה אכן הסעיף הרלוונטי, אלא שבינתיים בית המשפט בבאר שבע גם גזר דינו של המערער וזאת טרם החל את עבודות השירות.

בנסיבות אלה, הסעיף הרלוונטי, סיעף 51י(א)(1) שמורה שאם נגזר דינו של נאשם למאסר בפועל, כאשר עסקינן בעובד שירות, הרי שעבודתו תופסק או לא תחל ועובד השירות יישא את יתרת עונשו או את כולו בבית הסוהר. בכגון דא, העובדה כי במועד גזירת הדין בבאר שבע טרם הגיע מועד תחילת ריצוי עבודת השירות, אין משמעותה כי הסעיף לא חל על המערער, שכן בעת שנגזר הדין כאמור, חלה הסיפא של הסעיף שמשמעותה בעצם נשיאת המאסר בתוך כותלי בית הסוהר. לא זו אף זו, הסיפא של הסעיף קובעת ברחל בתך הקטנה, כי "עובד השירות יישא את תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט , שהרשיעו בשל העבירה האחרת, ציווה ששתי התקופות, כולן או מקצתן, יהיו חופפות".

המשמעות של הדברים היא כפולה; אחת, שאין תחולה לסעיף 45ב לחוק העונשין לעניין אופן נשיאת תקופות מאסר שהוטלו בזו אחר זו, שכן סעיף 51י(א)(1) הוא דין מיוחד, אשר חל באותן נסיבות. ועניינו של המערער כאן חוסה תחת נסיבות אלה. המשמעות השנייה היא, שכל עוד שבית המשפט המאוחר לא ציווה ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות, הנשיאה היא מצטברת. והנה, בית המשפט המאוחר קבע גם קבע שנשיאת העונשים היא מצטברת, קרי- בית המשפט קמא למעשה נתן גושפנקה להוראה המפורשת הקבועה בסיפא של סעיף 51י(א)(1).

בנסיבות אלה, גם אלמלא החלטתו של בית המשפט קמא, הרי שנשיאת המאסרים היא מצטברת והדברים מדברים בעד עצמם הן בשים לב ללשון החוק והן לאור קביעת בית המשפט בהליך המאוחר.

בנסיבות אלה ומאחר והחלטתו של בית המשפט קמא מתייתרת ועל מנת שלא יהיו קביעות סותרות ולאחר כל מה שקבעתי לעיל, אני מורה על ביטול החלטתו של בית המשפט קמא ובאופן זה למעשה הערעור מתקבל.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט' שבט תשפ"ג, 31/01/2023 במעמד הנוכחים.