ביהמ"ש המחוזי בחיפה, השופט חננאל שרעבי: פס"ד בבקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה לצו מניעה זמני (רמ"ש 8279-05-22)

1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת מאיה לוי) מיום 7.4.22 בתיק תמ"ש 9831-03-22 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), בבקשה לצו מניעה זמני, במסגרתה קבעה כי חשבונה של גב' ק.א (אשל''א) ישוחרר מחסימתו עד לסך חודשי בגובה של 7,500 ₪, המיועדים לצרכי מחייתה של האשל"א, והכל פי שיפורט להלן.

רקע בזעיר אנפין

2. גב' ק. ל. א (להלן: "האם" או "ק' "), בת 81, במצב בריאותי לא תקין, מאושפזת לפרקים לטיפול בבית החולים וכיום נמצאת בביתה ומטופלת על ידי מטפלת.

3. ע. א (להלן: "ע' " או "המבקש"), מ. א. ל (להלן: "מ' " או "המבקשת") וש. א (להלן: "ש' " או המשיב") הם ילדיה של קטי.

ע' ו-מ' הם גם המבקשים בהליך דנן; ש' הוא המשיב.

4. כעולה מכתב ההגנה שהגיש משיב 2, בנק יהב, בתיק קמא, ביום 11.11.2001 פתחה ק' חשבון בבנק יהב שמספרו XXXXXX (להלן: "החשבון"). ביום 28.4.2015 הצטרף ש' כבעלים נוסף בחשבון, והחשבון מתנהל מאז כחשבון בבעלות משותפת.

ביום 23.2.2022 מונו לק' המבקש והמבקשת כמיופי כח לרכוש, על פי ייפוי כח מתמשך. המבקש והמבקשת פנו לבנק עם ייפויי הכח וצורפו לחשבון.

5. עיון בתיק קמא מלמד, כי ביום 6.3.2022 הגישו המבקש והמבקשת כתב תביעה לסכום כסף קצוב (80,116 ₪) נגד ש' והבנק. הסעד שהתבקש הינו "בגין תשלומים שבוצעו על ידי התובעים (המבקש והמבקשת, ח"ש) וגריעת הנתבע (המשיב, ח"ש) מחשבון הבנק של גב' ק', פיצוי בגין הוצאות, עוגמת נפש".

6. בד בבד עם הגשת התביעה קמא, הגישו המבקש והמבקשת "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני", במסגרתה התבקש בית המשפט להורות לבנק לגרוע את המשיב מהחשבון; בנימוק כי בעוד ק', האם, מאושפזת במצב קשה בבית החולים, הורה המשיב לחסום את הפעילות בחשבון, ואין למבקש דרך למשוך כספים מהחשבון ולאפשר את המשך הטיפול באמם. זאת חרף העובדה כי המבקש שותף בחשבון ומיופה כח, בהתאם לייפוי כח מתמשך.

7. בו ביום (6.3.22) ניתנה החלטת בית המשפט קמא, לפיה לא מצא לנכון ליתן צו מניעה במעמד צד אחד, מאחר ש"אף לשיטת המבקש, לא מבוצעות פעולות בחשבון הבנק של [האשל"א] בדמות משיכת כספים וריקון החשבון, המשנות את המצב בשטח והעלולות להקשות בעתיד על השבת הכספים לחשבון. אלא מדובר בטענה לפיה אין באפשרות המבקש למשוך כספים, וזאת לטענתו לטובת הצרכים הטיפוליים של אמו". בהמשך ההחלטה, הורה על העברת הבקשה לצו מניעה זמני לתגובת המשיבים.

8. ביום 21.3.22 הגיב המשיב לבקשת צו המניעה הזמני. בתגובתו הביע התנגדות לצו המניעה המבוקש, וטען כי המבקש משך ורוקן מהחשבון במהלך שלוש השנים האחרונות סכום של כשני מיליון ₪, אותם שלשל לכיסו. כן טען כי המבקש והמבקשת כלל לא מעוניינים לטפל באימם אלא מעוניינים בכספה וברכושה. המשיב הוא זה שמטפל באם ודואג לה.

9. ביום 24.3.22 הגישו המבקשים "בקשה דחופה למתן החלטה בענין צו מניעה זמני" בתיק קמא, במסגרתה צורפו קבלות בגין הוצאות שונות שהוצאו, כך נטען, מכיסו של המבקש למען האם ורווחתה, בסך כולל של 23,443 ₪; כן פורטו הוצאות עתידיות קרובות בסך דומה.

10. בהחלטה מיום 27.3.22, הורה בית משפט קמא כי - "... יש להגיש תדפיסי עו"ש וכן קבלות מדויקות של המבקש, הכוללות את שם המשלם, ולא מסמכים עליהם נרשם בכתב היד של המבקש. יש להגיש תצהיר הכולל רשימת תשלומים בהתאם לסדרם הכרונולוגי, כולל אסמכתאות מסודרות...".

11. ביום 31.3.22 הגישו המבקשים תצהיר של המבקשת המפרט את ההוצאות שהוצאו מכיסה למען האם ורווחתה, בצירוף קבלות ואסמכתאות.

12. ביום 31.3.22 ניתנה החלטה כדלקמן:

"1. לאחר שעיינתי בתגובת המבקשים וכן בפירוט ההוצאות, שוכנעתי שלא להיעתר בשלב זה לבקשה למתן צו מניעה זמני.

2. עם זאת יש להורות על שחרור כספים מחשבונה של [האשל"א] לטובת התשלום למטפלת, מימון מקום שהיית המטפלת ו/או תשלום עבור עזרים רפואיים ומטרות אלה בלבד.

3. אם כן, על הצדדים להודיע בתוך 5 ימים עמדתם לשחרור החסימה בחשבון, עד לסך של 7,500 ש"ח בחודש, כאשר הכספים יופרשו לטובת הצרכים אשר פורטו בסעיף 2, וכנגד קבלות, בפיקוח של ב"כ הצדדים.

4. המזכירות תמציא ההחלטה לכלל הגורמים".

13. המשיב הגיש ביום 5.4.22 את אישורו להצעת בית משפט קמא (שהובאה בסעיף 12 לעיל). כן ביקש המשיב כי בית המשפט יורה על המנגנון באמצעותו ניתן יהיה להעביר הוראה משותפת לשחרור הכספים הדרושים מחשבון האם, ישירות לידי הגורם אליו משולמים הכספים.

14. המבקשים הגישו ביום 6.4.22 את התנגדותם להצעת בית משפט קמא, בנימוק כי ההוצאות על האם מסתכמות בסך של 25,000 ₪ בחודש – ולא 7,500 ₪ כהצעת בית המשפט; אם יסכימו להצעה, הרי שתשלום ההפרשים ייפול על כתפיהם מאחר שלא מושג שיתוף פעולה בנושא מצד אחיהם, המשיב.

15. ביום 7.4.22 ניתנה ההחלטה קמא, כהאי לישנא:

"1. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים מצאתי להורות כדלקמן:

א. אני מורה על שחרור החסימה בחשבון [האשל"א] המתנהל בבנק יהב ב... , מס' סניף XXX, מס' חשבון XXXXXX, עד לסך של 7,500 ש"ח בחודש, כאשר הכספים יופרשו לטובת תשלום למטפלת, מימון מקום שהיית המטפלת או תשלום עבור עזרים רפואיים, וכנגד קבלות, בפיקוח משותף של ב"כ הצדדים.

ב. ככל ויעלה צורך בתשלומים נוספים, יהיה על הצדדים להגיש אסמכתאות לצד בקשה מתאימה.

2. לא מצאתי כי עלה בידי המבקשים להוכיח בשלב זה, כי צרכיה ההכרחיים של [האשל"א] עולים כדי 25,000 ₪ בחודש.

3. המזכירות תמציא ההחלטה לכלל הגורמים ותסגור את הבקשה לצו מניעה זמני".

בגין החלטה זו, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור

16. להלן טענות המבקשים בתמצית:

א. האם היתה מאושפזת משך 74 ימים ברציפות (29.1.22-12.4.22) בבית חולים הדסה עין כרם. מצבה הבריאותי בכי רע – היא מרותקת למיטתה, רגלה נקטעה, מוגדרת במצב סיעודי מורכב וסובלת ממספר מחלות.

ב. לאם יש מטפלת צמודה אשר סעדה אותה ברציפות משך כל אשפוזה. שכר המטפלת הוא 6,344 ₪ והיא שוכנה במלון שנמצא בבית החולים ומומן במלואו על ידי המבקשים. הוצאה זו נאמדת בסך של 22,025 ₪, נוסף על הוצאות שוטפות בתקופת האשפוז.

ג. ההוצאות הנ"ל והוצאות רבות אחרות רובצות על כתפי המבקשים בלבד, אשר הוציאו מחשבונם הפרטי למעלה משבעים אלף ₪ וטרם קיבלו החזר כספי עבור הוצאות אלה. המשיב לא נוקף אצבע ולא משלם או משתתף בתשלום ההוצאות, אלא אך הורה למשיב 2 לחסום את החשבון. הוראות קבע ממשיכות לחזור בדרישה לחשבון האם אשר הוא חסום.

ד. המבקשים אמונים על כלל ענייניה הרפואיים והסיעודיים של האם, באמצעות ייפוי כח מתמשך. כעת הם נדרשים לשאת בסכומים גבוהים עבור האם, בעוד בחשבונה החסום קיימים די כספים לכלכלתה, רווחתה ואיכות חייה.

ה. עם שחרור האם מבית החולים, ביום 12.4.22, היא חזרה לביתה. המבקשים נערכו מבעוד מועד וציידו את הבית בציוד המתאים למצבה הרפואי של האם, תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות. מדובר במערך לוגיסטי מורכב הכרוך בהשקעת כספים רבים. ויודגש – רק עלות שכר המטפלת הוא 6,344 ₪, הסכום החודשי (7,500 ₪) אוזל כמעט כולו לטובת תשלום זה.

ו. נוכח מצבה הסיעודי המורכב של האם, המבקשים צריכים לרכוש עבורה ציוד רפואי וסיעודי בסך של כ- 38,000 ₪ - מיטת אשפוז; כיסא גלגלים סיעודי; מנוף ומנשא לקטועי רגלים; כורסא גריאטרית ניידת; מגש שולחן אכילה למיטה סיעודית, ועוד. כמו כן ישנן הוצאות שוטפות רבות המסתכמות באלפי שקלים בחודש. בית המשפט מתבקש לשנות את ההחלטה קמא כך שיורה על שחרור סך של 25,000 ₪ בכל ראשון לחודש מהחשבון.

ז. אין הלימה כהוא זה בין הסכום שנפסק בהחלטה קמא – 7,500 ₪ – לבין צרכיה האמיתיים של האם. אין בסכום שנפסק למלא אחר צרכי האם, מצב שאיננו מוצדק כלל ופוגע באם ובאיכות חייה.

ח. בית המשפט קמא נתן את ההחלטה קמא שלא על בסיס ההוצאות בפועל אשר משולמות מכיסם הפרטי של המבקשים לטובת האם, שעה שמדובר בסכומי עתק. בית המשפט קמא כלל לא התייחס להוצאות בפועל אלא התעלם מהן וקבע אומדן שלא מתיישב עם המציאות. כמו כן בית משפט קמא כלל לא נימק בהחלטתו את שיקוליו, בעוד תצהירי המבקשים והחשבוניות שהוגשו בתיק קמא מלמדים כי צרכי האם עומדים על פי ארבע לפחות ממה שנפסק.

17. ביום 4.5.22 הוצאתי תחת ידי את ההחלטה הבאה:

"לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתיק קמא (לרבות תגובת המשיב 1 בבקשה שם מיום 21.3.22), מוצע לצדדים (והכוונה למערערים ולמשיב 1), להסכים כי ייקבע דיון קרוב בבית משפט קמא בסוגיית ההוצאות החודשיות הנדרשות להחזקה/מחיה של האדם שמונה לו אפוטרופוס, שלאחריו יבחן בית משפט קמא בשנית החלטתו מיום 7.4.2022.

ככל שלא תהא הסכמה של מי מהצדדים להצעה זאת, אורה על דרך המשך הטיפול ברמ"ש זה.

ב"כ המערערים תעביר רמ"ש זה והחלטתי הנדונה לאלתר למשיבים, ותציג אישור מסירה.

תשובת הצדדים להצעתי האמורה תינתן לא יאוחר מיום 12.5.2022.

תז' מעקב".

18. ביום 19.5.22 הגיב המשיב להחלטת בית המשפט מיום 4.5.22, והסכים להצעה שפורטה במסגרתה.

19. בו ביום (19.5.22) הגיבו אף המבקשים, וסירבו להצעת בית המשפט כפי שניתנה בהחלטה מיום 4.5.22.

20. נוכח אי הסכמת המבקשים, הוריתי על המשך ניהול התיק וקצבתי מועד להגשת תשובת המשיב.

טענות המשיב בתשובתו לבקשת רשות הערעור

21. להלן תמצית טענות המשיב בתשובתו:

א. בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, מבלי לבקש רשות להארכת מועד, ומטעם זה אין להידרש לה. ההחלטה "האמיתית" נשוא בקשת רשות הערעור ניתנה ביום 31.3.22, והמועד להגשת רמ"ש בגינה חלף ביום 30.4.22.

ב. סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים. מדובר בבקשה המבוססת על עובדות ופרטים שנמסרו על ידי המבקשים לבית משפט קמא ובהחלטה שניתנה לאחר עיון בנתונים. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות כגון אלו, מה גם שמדובר בהחלטה זמנית. כמו כן מדובר בהחלטה דיונית, בה ערכאת הערעור לא נוהגת להתערב, ואין מקום לחרוג מהכללים האמורים בנסיבות המקרה דנן. ההחלטה קמא ניתנה לאחר שבית משפט קמא שקל את מכלול השיקולים בכובד ראש.

ג. המשיב הגיש תביעה למינוי אפוטרופוס נייטראלי לעניינים הרכושיים, במקום המבקש, עקב חשדו של המשיב כי המבקש השתלט על רכושה של האם וגזל ממנה כשני מיליון ₪ מכספיה, במהלך השנים האחרונות. נוכח משיכות הכספים המאסיביות, הפסיק הבנק (משיב 2) בבת אחת את גישת המבקש לחשבון האם – ולא המשיב הוא זה המונע גישת המבקשים לחשבון, כטענתם. הבנק מילא חובתו להגן על לקוחתו, האם.

ד. נציגת הבנק הציעה מנגנון ניטור לפיו המבקש והמשיב יציגו קבלות, תכנית תקציב ודמי טיפול באם, ובחתימת שניהם ימשכו סכומים למימון ההוצאות – בעוד המשיב הסכים, המבקש סירב, מאחר שהבין כי פעולותיו בחשבון יפוקחו.

ה. החלטות בית המשפט קמא קבעו סכום של 7,500 ₪ לחודש למימון צרכי האם וכן מנגנון הוגן במסגרתו יוכלו לשלם על הוצאות נוספות לטובת האם לפי קבלות. אף בית משפט זה הציע פתרון ראוי, בדמות דיון ענייני בסוגיית ההוצאות החודשיות הנדרשות לאם. אולם המבקשים התרגלו להוצאת כספים בלתי מבוקרת וממשיכים לדרוש לעצמם 25,000 ₪ לחודש, בסרבם לכל הצעה אחרת.

ו. יוער כי המבקשת לא משתפת פעולה עם ב"כ המשיב ולא שולחת קבלות או מסמכים בעניין הוצאות האם, ואף לא מתקיים מנגנון לאישור הוצאת כספים במשותף – בניגוד להחלטות קמא, וכאשר לא התבקש ולא התקבל עיכוב ביצוע להחלטות קמא.

ז. המבקשים לא פועלים לטובת האם אלא מנפחים את ההוצאות וכנגד רווחתה, על מנת להרוויח לכיסם כספים. למשל, המבקשת טענה כי יש לרכוש לאם כיסא סיעודי במחיר של עשרת אלפים ₪, אולם "שכחה" לציין כי מגיע עבורו החזר מקופ"ח בגובה 90%. כך גם לגבי מוצרים אחרים שרכישתם התבקשה.

ח. לעניין שכר המטפלת – נעשתה מניפולציה בהצגת עלות השכר; השכר שהוצג כולל עבודה בסופי שבוע ועליו הוסיפו שכר מטפלת חלופית. כלומר, יש כפל הוצאה בשכר מטפלת בסופ"ש. עלות מטפלת מחליפה לסופ"ש הוא כחמש מאות ₪.

ט. המבקשים יכולים היו למשוך 7,500 ₪ לחודש מאז ההחלטה מיום 31.3.22 (סה"כ 22,500 ₪ למימון הוצאות האם) אולם לא עשו כן, ומכאן שאינם פועלים ל"הקטנת הנזק" כביכול, וללא כל הסבר הגיוני מצדם.

דיון והכרעה

22. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור באופן חלקי כפי שיפורט להלן, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

להלן אנמק החלטתי.

23. בכל הקשור לטענת המשיב כי בקשת רשות הערעור דנן הוגשה באיחור – אינני מקבל טענה זו, ואבהיר.

בקשת רשות הערעור הוגשה בגין ההחלטה קמא מיום 7.4.22. לא שוכנעתי מטענת המשיב כאילו ההחלטה ה"אמיתית" בגינה נפתח ההליך דנן היא ההחלטה המוקדמת יותר, מיום 31.3.22. עיקר טענות המבקשים נסובות סביב ההחלטה לפיה נקצב לאם סך של 7,500 ₪ לחודש על מנת לממן את הוצאותיה – וסך זה נקצב בהחלטה מיום 7.4.22;

לא זו אף זו – אף אם נלך לפי שיטת המשיב, ונאמר כי ההחלטה עליה היה צריך לערער היא זו מיום 31.3.22, הרי שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור בגינה הוא 9.5.22 – נוכח פגרת חג הפסח שעוצרת את מניין 30 הימים להגשת בקשת רשות הערעור. יוזכר כי בקשת רשות הערעור דנן הוגשה ביום 3.5.22;

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי בקשת רשות הערעור הוגשה במועדה.

24. לגופם של דברים, סבורני כי טוב היה עושה בית המשפט קמא, אם היה בוחן את טענות הצדדים בשאלת הוצאות האם בנוכחות הצדדים. כך היה מתרשם במישרין מהצדדים, מטענותיהם והאסמכתאות המוצגות לו.

בדרך זאת היה מוסר מלב כל חשש, שמא בכל אופן העמדת הסכום החודשי שאמור להספיק למימון הוצאות המחייה, הטיפולים, החזקת המטפלת של האם ועוד, על סך של 7,500 ₪, איננו הערכת חסר, כטענת המבקשים.

ודוק – אין מדובר בחשש חסר כל בסיס. סבורני כי אין מחלוקת שרק ההוצאה בגין החזקת מטפלת סיעודית לאם, לרבות החלופית בסופי שבוע, עשויה להגיע לכדי סך של אלפי שקלים בחודש. ברם הוצאותיה של האם לא מסתכמות בהחזקת מטפלת בלבד, ויש לתת את הדעת להוצאות נוספות שוטפות קבועות (מגורים, חשבונות, מזון, ביגוד ועוד), במיוחד לאחר שחרורה מבית החולים וחזרתה לביתה.

25. מנגד, גם הערכת המבקשים את הוצאותיה החודשיות של האם בשיעור של 25,000 ₪, אינה מבוססת דיה, לפחות כך סברה השופטת קמא, וסברתה זאת אינה "קלוטה מן האוויר".

בנוסף המשיב ציין בתשובתו מספר נקודות שיש לברר עד תום – כגון החזרים/מימון של ציוד סיעודי מטעם קופת החולים של האם, היעדר הפיקוח לכאורה על ההוצאות וכן ההבדל עליו עמד, בין הוצאות קבועות למשתנות ו/או חד פעמיות, שאינן בסכום קבוע כל חודש.

26. בשקלול כל אלה, שוכנעתי כי על בית משפט קמא להיכנס יותר "לעובי הקורה" תוך בירור מלוא צרכי האם.

"דרך המלך" לעשות כן, היא קיום דיון קרוב במעמד הצדדים, בו ישמע בית המשפט את טענות הצדדים ויבחן את ראיותיהם בכל הקשור להוצאות האם – הן הקבועות והן המשתנות.

27. על כן אני מורה כי ייקבע דיון קרוב (תוך שלושים ימים מהיום, עוד טרם פגרת הקיץ) בבית משפט קמא בסוגיית ההוצאות החודשיות הנדרשות למחיה של האם, רווחתה ובריאותה, שלאחריו יבחן בית משפט קמא וישקול מחדש את החלטתו מיום 7.4.2022.

סוף דבר

28. לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת הערעור כמפורט לעיל בסעיף 27.

29. בנסיבות ולאור התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תחזיר העירבון שהופקד בהליך לידי מפקידו באמצעות באת כוחו.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתן היום, כ"א סיוון תשפ"ב, 20 יוני 2022, בהעדר הצדדים.