ביהמ"ש השלום ברחובות, השופט קובי אסולין: פס"ד בתביעת נזק גוף כתוצאה מתאונה בעת ביקור בפארק טרמפולינות "איי גאמפ" (ת"א 8423-11-18)

הרקע העובדתי ותמצית טענות הצדדים

1. התביעה שלפני עניינה טענות התובעת, ילידת 5.8.2002 לנזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונה שארעה ביום 19.9.2017, עת ביקרה בפארק טרמפולינות "איי גאמפ" המופעל על ידי הנתבעת 1, איי ג'אמפ בהיכל בע"מ (להלן – "איי גאמפ", "הנתבעת"), במסגרת פעילות מטעם הנתבעת 2, הסתדרות הנוער העובד והלומד (להלן – "הנוער העובד", "הנתבעת 2") אשר בוטחה על ידי הנתבעת 3, ביטוח חקלאי.
2. בכתב התביעה נטען (סע' 5) כי בתאריך 19.9.2017, הגיעה התובעת לפארק יחד עם חבריה במסגרת פעילות של הנוער העובד, וכי מסיבה שאינה ברורה לתובעת התירו הנתבעות למספר רב של ילדים להשתמש בטרמפולינה בעת ובעונה אחת, ובמהלך הקפיצות נפגעה התובעת מאחד הילדים האחרים ששהו באותה עת על המתקן ונחבלה בקרסול.
3. עוד טענה התובעת (סע' 6) כי הקפיצה בטרמפולינה כרוכה, מעצם טבעה, בסיכונים הנובעים מכך שקופץ צריך לכוון את גופו בעודו באוויר על מנת שלא ייפול מחוץ לטרמפולינה, כי מידת השליטה של קופץ (בעיקר קטין) מוגבלת ועל כן כללי הבטיחות המתייחסים לטרמפולינות אוסרים על קפיצה של יותר מילד אחד בטרמפולינה, שכן הגורם המרכזי לפציעות הינו פגיעה מקופץ אחר.
4. בכתב התביעה מייחסת התובעת לנתבעות, רשלנות, בין היתר, בכך שהתירו למספר רב של ילדים להשתמש במתקן בו זמנית; לא קבעו נהלים ראויים לשמירה על בטחון משתמשי המתקן; לא הציבו משגיח בסמוך למתקן; לא דאגו להשגחה מספקת בעת השימוש במתקן; לא דאגו לספק הסבר לדרך השימוש הבטוחה במתקן; לא הזהירו את התובעת מפני סיכונים רלוונטיים; נהגו בחוסר זהירות ו/או באי אכפתיות; הנתבעת לא פעלה כפי שמפעיל מתקן לילדים סביר וזהיר היה פועל בנסיבות דומות; הנתבעת 2 לא פעלה כפי שמנהל ארגון סביר וזהיר היה פועל בנסיבות דומות.
5. לתמיכת נזקיה התובעת הגישה חוות דעת מטעמה בתחום האורתופדיה ערוכה על ידי ד"ר ישראל וייס, לפיה אובחן לתובעת שבר סטבכונדראלי בטאלוס (OCD). טופלה שמרנית בעזרת גבס ללא דריכה למשך 6 שבועות. בדיקת CT קרסול מיום 27.9.17 הדגימה OCD דרגה 4. המומחה מטעם התובעת קבע לתובעת נכות בשיעור של 10% בגין ארטריטיס רמבטואידית עם השפעה קלה על כושר הפעולה או התנועות, לפי תקנה 35(1)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1965 (להלן – "תקנות המל"ל").
6. בכתב ההגנה מטעם איי גאמפ נטען כי אין היא אחראית לקרות האירוע המוכחש, וציינה כי האירוע אירע עקב מחדלה ו/או רשלנותה של התובעת ו/או מי מטעמה וטענה לדחיית התביעה נגדה. שימוש במתקני הטרמפולינה השייך לסוג פעילות של ספורט / פנאי כרוך באופן טבעי בסיכון. התובעת לקחה על עצמה, במודע, את הסיכון הטבעי הזה עת עשתה שימוש במתקני הנתבעת.
7. הנתבעת הגישה חוות דעת בתחום האורתופדיה ערוכה על ידי ד"ר גד ביאליק, בה נטען כי לתובעת לא נותרה כל נכות גופנית או תפקודית בגין התאונה.
8. בכתב ההגנה מטעם הנתבעות 2-3 נטען כי אין מקום להטיל עליהן כל חבות ודין התביעה כנגדם להידחות. לטענתם, הנתבעת 2 אינה בעלת המתקן ואינה מעורבת בהפעלת פארק הטרמפולינות; הפארק מופעל על ידי קבלן עצמאי- הנתבעת; המתקן תקני ותקין ולא היה בו כל פגם; התאונה אירעה עקב סיכון טבעי ורגיל לפעילות ספורטיבית שביצעה התובעת; המתקנים באישור מכון התקנים ובמתחם קיים שילוט הוראות בטיחות, המדריכים העבירו תדרוך והוראות בטיחות למשתתפים ובמהלך הפעילות הסתובבו מפעילים בין מתקני הקפיצה, סיירו והשגיחו; היציאה ליום כיף באיי ג'אמפ היתה בידיעת ובאישור הורי התובעת; התאונה היתה בלתי נמנעת; לא התגבשה חובת זהירות קונקרטית; אין קשר סיבתי, עובדתי ו/או משפטי, בין הרשלנות המיוחסת לנתבעת 2 לבין התאונה והנזקים הנטענים; התובעת נטלה סיכון מרצון ואינה זכאית לפיצוי.
9. לנוכח הפער בין חוות דעת הצדדים מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, פרופ' ישראל דודקביץ. המומחה בחוות דעתו קבע לתובעת נכות בשיעור של 10% בגין מצב לאחר חבלה בקרסול ימין עם OCL בטאלוס, כאב, הגבלה בתנועה ואי יציבות (רומברג ומבחן מגירה חיוביים), לפי תקנה 35(1)ב לתקנות המל"ל, בגין תאונה מיום 19.9.2017. כן נקבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של 3 חודשים ונכות בשיעור של 30% לתקופה של 3 חודשים נוספים.
10. בדיון הוכחות ביום 13.1.22 העידו התובעת, אמה של התובעת, אודי – מדריך נוסף מטעם הנוער העובד והלומד, מר מיכאל סבה - מבעלי הנתבעת, הגב' כץ - מפקדת האירוע מטעם הנוער העובד.
11. התובעת טענה בסיכומיה כי ביחס לארוע התאונה בו נראית התובעת נכנסת לטרמפולינה אגב שיחה עם ילדה אחרת מדריך אחר (אודי) החליט לקפוץ לידה באופן אגרסיבי ובעצם גורם לפציעתה, כי לא מדובר בצירוף מקרים כי אם בפעולה ילדותית שיכלה להימנע בהדרכה השגחה ופיקוח הולמים, כי שחם אף העיד שלפני התאונה התקרב למספר ילדים כדי להקפיץ אותם גבוה ואיש מעובדי המקום או המדריכים לא העיר לו על כך, כי בסרטון ההדרכה של המתחם נאמר שקפיצה לא מסונכרנת של שני קופצים או יותר על משטח הטרמפולינה עלולה לגרום לפציעה אולם הנחיה זו לא מומשה ביחס למשתתפים, כן נטען כי אודי העיד שלא עבר תדריך בטיחות ולו היה מוסבר לו שאסור לקפוץ ביחד עם אדם נוסף על אותה מקפצה הוא לא היה עושה כן, כי מסיבה שאיננה ברורה התירו הנתבעות למספר רב של ילדים להשתמש בטרמפולינה, כי לא היו די מדריכים ולא היתה הפרדה בין הילדים.
12. נטען כי במועד התאונה לא הייתה השגחה מספקת כנדרש לכמות הילדים שהשתמשו במתקנים.
13. עוד נטען כי הנתבעות נמנעו מהגשת מלוא הסרטונים הקיימים ברשותם אשר היה בהם כדי להראות האם המשתתפים עברו הדרכה ומה מספר המשגיחים שהיו וכי לא הובאו לעדות גורמים נוספים אשר בקיאים יותר בנסיבות המקרה.
14. כן טענה התובעת כי טענות ההגנה של הנתבעת להעדר אחריותה בשל שימוש בטרמפולינה שהינו בבחינת סיכון טבעי, כי המשתתפים במקום מקבלים הדרכה, צופים בסרטון הדרכה וכי קיים שילוט, וכי בזמן הארוע קפצו פחות משתתפים מהכמות המותרת, נדחו במספר פסקי דין, ובהקשר זה נזכר פסה"ד בת.א. (חיפה) 37951-04-18 פלוני נ' איי ג'אמפ בע"מ [פורסם בנבו].
15. עוד נטען כי במקרה הנדון יש לראות בטרמפולינה דבר מסוכן בהתאם לסע' 38 לפקודת הנזיקין, ומכאן כי על הנתבעות מונח נטל הראיה להראות שלא הייתה לגבי הטרמפולינה התרשלות שיחובו עליה.
16. הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובעת לא עמדה בנטל הראיה להוכחת תביעתה, כי התובעת מסרה שלל גרסאות ביחס לנסיבות קרות התאונה שנמצאו כלא נכונות, כי במקרה הנדון היה פיקוח, היתה הדרכה, נחתם אישור קפיצה קבוצתי, מקום הארוע תקין והפעילות עצמה פעילות ספורטיבית מקובלת הכרוכה באופן טבעי בסיכון וכי מסרטון התאונה עולה כי כשהתובעת עלתה על משטח הטרמפולינה הוא היה ריק, כי מסביב היו מעט קופצים וכי היתה השגחה, ומכל מקום התובעת מעדה ללא קשר לנטען בגרסאותיה.
17. עוד נטען כי התובעת נמנעה מהגשת חוות דעת בטיחותית, כי הארוע הינו בבחינת סיכון טבעי ורגיל הכרוך בביצוע פעילות ספורטיבית, וכי הפארק אושר לפעילות ילדים ונוער ע"י משרד החינוך.
18. כמו כן נטען כי לא ניתן לסמוך על עדות התובעת ועדות המדריך הנוסף שעדותם בעניין נסיבות קרות התאונה וגורמיה הינה מגמתית, מתפתחת, נסתרה בסרטון התאונה ואינה מוכחת.
19. הנתבעת 2 טענה בסיכומיה כי העובדות שהיוו בסיס לטענות התובעת בכתב התביעה כי הנתבעות התירו למספר רב של ילדים להשתמש בטרמפולינה בעת ובעונה אחת נסתרו בעדויות ובסרטון התאונה ודין התביעה להידחות ולו מסיבה זו.
20. כן נטען כי טענת התובעת כאילו מספר ילדים אינם רשאים לעשות שימוש בטרמפולינה בעת ובעונה אחת לא הוכחה ולא הוגשה כל חוות דעת לתמיכה בעניין זה.
21. באשר לתפקיד הנוער העובד נטען כי היא אינה בעלת המתקן ואינה מעורבת בהפעלת הפארק, בנהלי הבטיחות ובפיקוח על השימוש בו, כאשר על תחום זה היתה אמונה הנתבעת.
22. עוד נטען כי הנתבעת הציגה למדריכים ולחניכים סרטון הדרכה לפני הכניסה למתקנים, כי מפקדת הארוע מטעם הנוער העובד העידה כי היא וידאה שכל החניכים והמדריכים ישתתפו בהדרכה, כי המקום אושר על ידי משרד החינוך, כי התאונה ארעה עקב סיכון טבעי ורגיל לסוג הפעילות שנעשתה.

ראיות הצדדים ביחס לנסיבות קרות התאונה

1. התובעת תיארה בתצהירה את נסיבות קרות התאונה כדלקמן-

"בתאריך 19.9.2017 ממש אחרי ראש השנה, התקיימה פעילות של התנועה במתחם איי ג'אמפ בפתח תקוה.

הגענו יחד למתחם, עם קבוצה של ילדים בין הגילאים 10 ל-12. ישר לאחר שנרשמנו, נכנסו כל הילדים ביחד למתחם, בלי שעברנו תדריך בטיחות כלשהו, לא על ידי המדריכים במקום, ולא על ידי המדריכים של התנועה, וישר עלינו על הטרמפולינות והתחלנו לקפוץ.

אני לא זוכרת שהיו מדריכים של המקום בתוך מתחום הטרמפולינות עצמו, ולמעשה נתנו לנו "יד חופשית" לעשות ככל העולה על רוחנו, ללא הפרדה בין הילדים, שמירה על מרחק או פיקוח על כמות הקופצים בכל טרמפולינה.

לאחר כמה דקות, אחד הילדים קפץ על הטרמפולינה בה אני הייתי גרם לי לאבד את שיווי המשקל, אני נפלתי על הרגל וסובבתי את הקרסול (להלן: "התאונה").

סבלתי מכאבי תופת, התחלתי לבכות, ולא הצלחתי לעמוד על הרגל, כאשר רק לאחר מספר דקות, שנראו לי כמו נצח, ניגש אלי מישהו מעובדי המקום." (סעיפים 6 – 10 לתצהירה)

1. בחקירתה מסרה התובעת לגבי נהלים כדלקמן-

"ש. במסגרת תנועת הנוער יש נהלים מסודרים לגבי כל פעילות, נכון?

ת. נכון.

ש. את ידעת את הנהלים?

ת. מבחינת התנועה- כן.

ש. הנהלים האלה משליכים על פעילות מחוץ לתנועת הנוער?

ת. גם מחוץ.

ש. האם יצאתם במהלך השנה לפעילויות נוספות מחוץ לתנועת הנוער?

ת. כן.

גם שם הפעלתם את אותה מערכת כללים ונהלים שאתם מורגלים בה, נכון?

ת. כן.". (שם בעמ' 6)

באשר לאירוע התאונה מסרה התובעת בעדותה "אני זוכרת שהגעתי עם כל הקבוצה, החניכים והמדריכים. אז החניכים נכנסו לחדר, הורידו נעליים, ואז הגענו, נכנסו למרחב והתחלנו לקפוץ. באיזה שהוא שלב חניכה ביקשה ממני שאהיה איתה ונכנסתי למקפצה להתחיל לקפוץ. היה עוד מדריך בשם אודי, הוא נכנס למקפצה יחד איתי בערך, קצת לפני קצת אחרי, אני קפצתי, הלכתי אחורה ונפלתי בצורה לא טובה ושברתי את הרגל." (סימון לא במקור- ק.א.) (שם בעמ' 6)

כשנשאלה התובעת מה היה בחדר הישיבה העידה (שם בעמ' 7):

"ש. בחדר הזה, מה עוד היה בו?

ת. אני הייתי צריכה להיות עם החניכים והם ישבו על ספסלים ארוכים, הורידו נעליים. היתה שיחה עם מדריכי איי ג'אמפ ואולי גם עם אחד הבוגרים וזהו.

ש. את זוכרת מה היה בשיחה, כמה זמן היא ארכה?

ת. אני באמת לא זוכרת."

בהמשך החקירה שנשאלה שוב לענין הנפילה השיבה כך:

"ש. ...כשהתאונה קרתה, עלית על מזרון ריק לחלוטין, אין קשר לזה של הפרדה בין הילדים. יש לפנינו מזרון פנוי שאת עלה עליו. נכון?

ת. נכון.

ש. אז את אומרת שאודי קפץ יחד איתך על הטרמפולינה, איבדת שיווי משקל ונפלת. מה לא נכון, בתיאור הזה ומה לא בסדר? ידעת שאפשר ליפול בטרמפולינה.

ת. אודי קפץ וגם אני קפצתי. קפצנו במרחק קרוב אחד לשנייה. לא נאמר לנו שזה דבר מסוכן, או אסור. ידעתי שאפשר ליפול, אבל לא קיבלנו הדרכה.

ש. רק שניכם קפצתם על הטרמפולינה, יבוא מישהו מאיי ג'אמפ ויעיד שמותר לקפוץ בין 5-8 ילדים על טרמפולינה. אז מותר שניים על טרמפולינה?

ת. נכון, אבל לאחר האירוע הבנתי שהיתה הדרכה שאמרה לא לקפוץ אחד ליד השני, ואת זה אני לא ידעתי לפני האירוע.

ש. מה ז"א היתה הדרכה?

ת. שאחרי מה שקרה גם דיברתי עם אדיר והסתבר לי שלחניכים זה נאמר, אבל לי לא.

ש. איפה את היית כשזה נאמר לחניכים? היית אמורה להיות איתם.

ת. התעסקתי במשמעת, בחניכים עצמם, עם המדריכים הבוגרים. לא התעסקתי עם ההדרכה של האיי ג'אמפ, וזה מה שקרה." (שם בעמ' 9)

1. אמה של התובע, מסרה בתצהירה כדלקמן-

"זכור לי היטב יום פציעתה של ... התקשרו אלי וסיפרו לי ש... נפצעה על ידי ילד, במהלך קפיצה במתחם איי ג'אמפ, אליו ... הגיעה במסגרת טיול של תנועת הנוער העובד והלומד". (סעיף 2 לתצהירה)

1. אודי מסר בתצהירו כדלקמן-

"ביום 19/9/17, כחלק מפעילות של תנוער הנוער העובד בה הייתי חבר באותה עת, הגענו לבילוי בפארק הטרמפולינות "איי ג'אמפ".

היינו קבוצה דיי גדולה של ילדים, ומיד עם הגעתנו שחררו אותנו לטרמפולינות, וזאת מבלי לתת לנו הדרכה או כללי התנהגות במתחם.

כשהגענו הייתה התנפלות של כל הילדים עם הטרמפולינות ואינני זוכר אם היו משגיחים או מדריכים באזור." (סעיפים 1 – 3 לתצהירו)

1. בחקירתו מסר אודי, כי הוא והתובעת קפצו יחד (פרוטוקול מיום 13.1.22 בעמ' 2 ו-3) וציין "עשיתי את זה עם ... ואז היא נפגעה ונפצעה. אם היו אומרים לי שזה מסוכן לא הייתי עושה את זה. מה שעשיתי זה להקפיץ את זה שקפץ לפני גבוה. מה שעשיתי עם ... עשיתי את זה קודם עם חניכים והם נהנו מזה. אחרי התאונה לא עשיתי את זה יותר."

כשנשאל אם היה בינו לבין התובעת מגע השיב "קפצנו קרובים, אני לא זוכר במדויק. כאילו קופצים ואז יוצר מתח שמקפיץ עם האנרגיה של הטרמפולינה. היינו קרובים. אני לא זוכר אם זה בגללי או בגלל הטרמפולינה." (שם בעמ' 3)

התובע נשאל לגבי הדרכה שנתנה "יעל גם נתנה תצהיר. היא אמרה שלפני תחילת הפעילות היא דאגה באופן אישי להכניס את החניכים לאיזה חדר ושם הדריכו אותם, גם אתם וגם מישהו מוסמך מטעם הנתבעת 1." על כך השיב "אני לא זוכר את זה. אם היו אומרם לי אל תקפוץ עם מישהו אחר לא הייתי עושה את זה, במיוחד שאני אחראי על חניכים. אני לא זוכר שקרה דבר כזה. עברו 4 וחצי שנים." (שם בעמ' 3)

1. מעיון בדו"ח תאונה בחלק שכותרתו "תיאור התאונה" צוין "לטענתה: קפצה וילד הפיל אותה".
2. מר מיכאל סבה, בעלי הנתבעת, מסר בתצהירו כדלקמן-

"פארק הטרמפולינות איי ג'אמפ הינו פארק המשלב פעילות ספורט- פנאי ומטבע הדברים, השימוש בטרמפולינות כרוך בסיכון טבעי לנזקי הגוף.

במקרה בו מגיעה אלינו קבוצה, הקבוצה מקבלת תדרוך על כללי המקום והבטיחות. משתתפי הקבוצה אינם מתחילים לעשות שימוש בטרמפולינה לפני שהם עוברים הדרכה. חשוב לציין כי במקום גם מוקרן סרטון הדרכה על המסכים וגם קיים שילוט. ניתן לראות כי ממש בסמוך למקום בו קפצה התובעת קיים שילוט.

...

בשעת האירוע נכחו במקום כ-29 לקוחות מהקהל הרחב ו- 69 מקבוצת הנוער העובד והלומד כאשר המקום יכול להכיל 200 קופצים בו זמנית.

הטרמפולינה המדוברת יכולה להכיל עד 8 קופצים ובסרטון ניתן לראות כי קפצו פחות מהכמות המומלצת." (סעיפים 2 – 3, 5 – 6)

1. בחקירתו מסר מר סבה אם היה במקום בזמן התאונה , על כך השיב "לא זוכר". כשנשאל אם הוא העביר לקבוצה תדריך בטיחות השיב "לקבוצה הזו לא". וכשנשאל אם הוא פיקח על הילדים השיב "לא. זה גם לא תפקידי" (שם בעמ' 11).

עוד נשאל:

"ש. אתה מסכים עם המסקנה שלו, שרוב הפציעות הן כאשר יותר מילד אחד קופץ על הטרמפולינה"

ת. אני לא יכול לענות על זה, כי אני לא יודע אם נייר העמדה מתייחס לטרמפולינות פרטיות. אצלנו אי אפשר לומר שרוב הפציעות הן כאשר יותר מילד אחד קופץ על הטרמפולינה?

ש. מה עוד יכול לגרום לילדים להיפצע?

ת. אם משתוללים, לא מקפידים על הכללים, מנסים לעשות פעילות שלא מצליחה להם, מנסים לעשות סלטה, או לא יודעים לנחות בצורה נכונה. אין לי רשימה סגורה." (שם בעמ' 12)

מר סבה נשאל לגבי סרטון ההדרכה ממנו עולה "שקפיצה לא מסונכרנת של שני קופצים או יותר על משטח הטרמפולינה עלולה לגרום לפציעה". מר סבה מאשר זאת וכשנשאל "אם אני לא מכיר כמוך את המקום, וזה הסיכון היחידי שאתה מזהיר ממנו, לא קפיצות ולא סלטות ולא התפרעות, אני למד מכך שזה הסיכון המרכזי שיכול לגרום לפציעה. אתה מסכים איתי?" על כך השיב בשלילה. כשנשאל איך הוא מתמודד עם הסיכון של שני ילדים שקופצים אחד ליד השני, השיב "קודם כל יש את סרטון ההדרכה, יש תקנון, יש עובדים שלנו שמסתובבים במתחם ואם יש אנשים יותר מידי קרובים אחד לשני מבקשים מהם להתרחק, גם אם הם רואים ילדים שקופצים ומתנהגים בצורה לא תקינה אז הם ניגשים אליהם ומבקשים שזה יעצור." (שם בעמ' 13).

כשנשאל מי פיקח על הילדים השיב "גם עובדי איי גאמפ וגם עובדי הנוער העובד והלומד." והוסיף "עובדי איי גאמפ פועלים עצמאית לפי נהלי החברה והוראות בטיחות." (שם בעמ' 14). באשר לסרטון התאונה שהוגש נשאל מר סבה איפה רואים את המשגיחים מטעמו, על כך השיב "המשגיחים זזים, הם לא נמצאים כל הזמן במקום. אני צריך לראות את הסרטון כדי לענות." (שם בעמ' 14). והוסיף "העובדים שלנו עובדים עם משרוקית, אין סאונד, אז אני לא יודע אם הם שם או לא. הוא יצא משם אחרי עשר שניות, אנו לא שמים אחד על אחד כמות עובדים." (שם בעמ' 15).

מר סבה נשאל לגבי אישור קפיצה והשיב כי כשמדובר באדם פרטי יש אישור קפיצה יחידני, אולם כאשר מגיעה קבוצה יש "אישור קפיצה קבוצתי ונציג האחראי של הקבוצה חותם." וכשנשאל אם יש אסמכתא שהתובעת מכירה את המסמך השיב "זה אחריות של הנוער העובד והלומד." (שם בעמ' 16)

לגבי הדרכת בטיחות נשאל כדלקמן-

"ש. אחריות של הנוער העובד והלומד גם להשגיח שכולם יעברו הדרכת בטיחות?

ת. כל קבוצה שמגיעה אנו נותנים לה הדרכת בטיחות.

ש. התובעת ואודי הסבירו שיש 3 קבוצות. יש ילדים קטנים, יש 10 מדריכים ויש 4 בוגרים. איך אתה יודע מי מכל חברי הקבוצה עבר הדרכת בטיחות?

ת. מעבירים הדרכה לכולם, לא קשור לגיל שלהם. כל קבוצה שאמורה להיכנס מקבלת את ההדרכה.

ש. התובעת אומרת שלא קיבלה הדרכה. אודי העיד שלא עבר הדרכה. האם יש אסמכתא לצרף שכן עברו הדרכה?

ת. יש אישור קבוצתי שהם חתמו עליו אחרי שהם צפו בסרטון וראו הדרכה." (שם בעמ' 16)

מר סבה נשאל אילו מסקנות הפיק מהתאונה שאירעה לתובעת, ועל כך השיב "התאונה שקרתה פה אין משהו שיכול למנוע את מה שקרה. היא המשיכה להסתכל למעלה ולדבר ושמה את הרגל על הטרמפולינה. כשאנחנו במקום שיש בו טרמפולינות וזה לא שטח יציב כמו מדרכה, אז מתנהגים בהתאם ושמים לב איפה שמים את הרגליים, במיוחד שמדובר במדריכה." (שם בעמ' 17)

מר סבה הדגיש כי עובדי איי גאמפ אחראים לקיום הוראות הבטיחות, ואילו מדריכי הקבוצות שמגיעים שומרים על הקבוצה ובמסגרת זו משגיחים שילדים לא יצאו מהמתחם ללא השגחה ושלא תהיה אלימות (שם בעמ' 18).

1. הגב' יעל כץ, מפקדת הארוע מטעם הנוער העובד, מסרה בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת 3, כדלקמן –

"לפעילות זו נרשמו 59 ילדים. מטעם התנועה פיקחו על הילדים 4 בוגרים, לרבות אני ועוד 3 רכזות קנים, וכן 10 מדצי"ם (מדריך צעיר), שהתובעת אחת מהם. היא היתה מדריכה של החניכים הצעירים, ובמסגרת זו היא היתה אחראית בין היתר על הפן החברתי ועל המשמעת.

כל אוטובוס שהגיע למקום, לפני שהחניכים יצאו הם תודרכו באוטובוס לפי התדריך שמופיע בתיק מפקד בפרק "תדריך על האוטובוס (רכזות הקנים)".איני זוכרת כיום אם במקרה הספציפי אני זו שקראתי את ההנחיות או רכזת הקנים, אבל בוודאות התדרוך הוקרא לכל החניכים בכל אחד מהאוטובוסים.

מתחם האיי ג'אמפ מופעל על ידי מפעיליו ולא על ידי הנוער העובד. לפיכך ומטבע הדברים מדריכי הנוער העובד נתנו רק הנחיות כלליות, בהתאם לתיק המפקד, ואילו הוראות בטיחות לקפיצה על הטרמפולינות ניתנו על ידי אנשי צוות מטעם איי ג'אמפ. אני דאגתי שכל החניכים יעברו תדריך על ידי איש צוות מהמקום לפני תחילת הפעילות. אני לא אכניס ולא הכנסתי למקום מבלי שיקבלו תדריך. גם בתיק המפקד כתוב שיש חצי שעה מהכניסה לאיי ג'אמפ ועד לתחילת הקפיצה, ובחצי שעה זו ניתן התדרוך על ידי צוות המקום.

כשנכנסנו למקום הכניסו את כל החניכים לחדר ומדריך מהמקום נתן להם תדריך לשימוש במתקנים. כל הילדים קיבלו הנחיות, ורק אז התחילה הפעילות. אני הייתי עם חניכים בזמן שקיבלו את ההנחיות מצוות המקום, אבל היום, שנים לאחר האירוע, איני זוכרת מה נאמר." (סעיפים 5 – 8 לתצהירה)

עוד ציינה בתצהירה-

"נאמר לי שלטענת התובעת הילדים שהשתתפו בפעילות נכנסו למתחם מבלי שעברו תדריך בטיחות כלשהו. לכך אני משיבה שזה לא נכון, הם קיבלו תדריך בהתאם לאמור בתיק המפקד, שהוקרא להם (בחלקים הרלבנטיים) והן מצוות האיי ג'אמפ לפני העליה לטרמפולינות.

נאמר לי שלטענת התובעת לא זכור לה שהיו מדריכים של המקום בתוך מתחם הטרמפולינות ולמעשה נתנו יד חופשית לעשות כל העולה על רוחם ללא כל פיקוח. לכך אני משיבה שהיה פיקוח, אני זוכרת שהיו אנשים מטעם איי ג'אמפ, והיה פיקוח גם שלהם וגם פיקוח כללי של מדריכי הנוע"ל." (סעיפים 14 – 15 לתצהירה)

1. במסגרת חקירתה, מסרה הגב' כץ כי נושא הבטיחות באיי גאמפ לא קשור לנוער העובד והלומד "התייחסות לבטיחות היא נושא התדרוך של האיי גאמפ, שחייב לקרות לפני שהחניכים עולים ומתחילים לקפוץ..." (שם בעמ' 19) והוסיפה ההוראות שאני דאגתי שיעברו לכלל החניכים זה ההוראות בטיחות של האיי גאמפ, שהועברו ע"י המדריכים של האיי גאמפ.". עוד ציינה כי היא היתה בביקור מקדים "המקום היה נראה לי בטיחותי. קראתי את כללי הבטיחות והמקום אושר ע"י משרד החינוך. אני מביאה חניכים למקום שמאושר ע"י משרד החינוך. אני קיבלתי אישור ספציפי." (שם בעמ' 20)

ביחס לסרטון ההדרכה מסרה "מה שעשינו זה שאני וודאתי שכל החניכים ומדריכים משתתפים בהדרכה של האיי גאמפ ובנוסף היו מדריכים מטעמנו שוודאו שאין השתוללות." (שם בעמ' 20). והוסיפה "אני וודאתי שכל החניכים והמד"צים השתתפו בתדריך הבטיחות. ראיתי את זה בעיניים." "ראיתי את כולם" (שם בעמ' 20) וציינה כי אודי גם קיבל תדריך בטיחות (שם בעמ' 21).

סרטון התאונה

1. לתיק הוגש סרטון התאונה.
2. בסרטון נראית התובעת מגיעה עם חניכה נוספת מהפינה השמאלית של הטרמפולינה כאשר הטרמפולינה ריקה מקופצים אחרים. עם הנחת רגל התובעת על גבי הטרמפולינה מגיח מאחור מדריך נוסף, שבמסגרת דיון ההוכחות עלה כי מדובר במר שחם, הוא המצהיר הנוסף מטעם התובעת, ומיד עם תחילת קפיצתו בסמוך לתובעת בחלק הקדמי של הטרמפולינה רגלה של התובעת שקעה בזוית בטרמפולינה, דבר שגרם למעידתה והיא נשכבה על הטרמפולינה (להלן: "התאונה").

דיון והכרעה

1. עסקינן בתביעה לפי פקודת הנזיקין על פי עוולת הרשלנות. בעוולת רשלנות יש לבחון מספר שלבים: שלב ראשון, קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית. שלב שני, הפרת חובת הזהירות. שלב שלישי, קיומו של נזק, והוכחת קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הנזק הנטען לבין הפרת חובת הזהירות (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 122 (1982) (להלן – "הלכת ועקנין").
2. בהלכת ועקנין עוד נקבע ביחס לסיכון טבעי כדלקמן:

"חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. "מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור" (דברי השופט Cardozo בפרשת murphy v. Steeplechase [60] (1929) . Amusement co כפי שצוטטו בהסכמה על-ידי השופט ברנזון בע"א 285/73 [11], בעמ' 73). "אני הולך לחזות במשחק כדור-רגל, אני יודע, או צריך לדעת, את הסכנות הרגילות הכרוכות בכך ולוקח על עצמי את הסיכון הזה" (השופט זוסמן בע"א 246/60 [12], בעמ' 286).

בפסקי-דין אלה נקטו השופטים לשון "קבלת הסיכון", אך דומה, כי השאלה אינה אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח, כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59 [41], בעמ'108) אלה הם סיכונים סבירים. אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 [9] הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה (ראה: purkis v. Walthamstow borough [49] (1934) council) המשחק עם כלב עשוי להישרט .lee and another v) [50] (1940) and another(a firm) walkersוהרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים.

חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו."

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיותיהם וסיכומיהם, אני סבור כי התובעת לא הוכיחה במאזן ההסתברויות את תביעתה. אין חולק כי התובעת נפצעה במהלך קפיצה על טרמפולינה, אולם לא הוכחה כל רשלנות מטעם הנתבעות.
2. בנסיבות המקרה, מדובר בפעילות ספורטיבית אשר מורכבת מקפיצה על טרמפולינות הכרוכה באופן טבעי בסיכון. מדובר במתחם הכולל מספר טרמפולינות והציבור אשר מגיע למתחם יכול לקפוץ באופן חופשי על טרמפולינה. אין מדובר בטרמפולינה אישית לכל משתתף. כך שבפועל יכולים לקפוץ באותה טרמפולינה מספר משתמשים בו זמנית. טענת התובעת כי הנתבעת התירה למספר רב של ילדים להשתמש בטרמפולינות לא יכולה לעמוד במקרה זה, היות והתובעת ואודי היו היחידים על הטרמפולינה בקרות האירוע, ואירוע הפגיעה לא נבע ממספר רב של משתמשים. מר סבה מסר בחקירתו כי אכן קיימת מגבלה של מספר קופצים על אותה טרמפולינה, אולם, במקרה שלפנינו היה מדובר למעשה רק בתובעת ובאודי כך שלא מדובר מחריגה ממגבלת האנשים היכולים לקפוץ בו זמנית על הטרמפולינה. בכך למעשה נשמטו טענות התובעת שהיוו את בסיס תביעתה.
3. לאחר קבלת סרטון התאונה התובעת העלתה טענות נוספות, שחלקן אף עלו רק במסגרת העדויות, אולם גם בהם אין כדי להועיל לתובעת.
4. באשר לתדריך הבטיחות - התובעת היתה מדריכה בתנועת הנוער העובד ולומד וידעה כי יש נהלים במסגרת פעילות הנוער העובד והלומד ונהלים ביחס לפעילות חיצונית שאינם בשליטת הנוער העובד והלומד. התובעת בתצהירה טענה תחילה כי לא היה תדריך בטיחות על ידי המדריכים במקום, אולם בחקירתה מודה התובעת שהיתה שיחה עם מדריכי הנתבעת בחדר טרם כניסתם למתחם, אולם בהמשך ציינה כי היא לא שמעה את השיחה בגלל בעיית משמעת עם חניכים. אם כן, ממארג העדויות, ובכללם, עדות מפקדת הארוע מטעם הנוער העובד כי היתה הדרכת בטיחות, קיומו של אישור קפיצה קבוצתי שנחתם כאסמכתא לשמיעת תדריך בטיחות ועדות התובעת עצמה, עולה כי היה תדריך בטיחות. בהקשר זה התרשמתי מעדות מפקדת הארוע, גב' כץ, כי נעשו על ידה הפעולות הנדרשות, כמפורט בתצהירה ובעדותה הנזכרת לעיל, ובכללן, תיק מפקד, קיום פעילות במתקן שאושר על ידי משרד החינוך, ווידוא כי החניכים והמדריכים נכנסים לתדריך בטיחות של המקום, ומכאן העדר חבות הנוער העובד.
5. באשר לטענת התובעת כאילו לא שמעה את תדריך הבטיחות שכן התעסקה במשמעת החניכים, מדובר בטענה מאוחרת שלא הוכחה, וממילא, גם אם התובעת היתה שומעת את תדריך הבטיחות בו נמסר כי קפיצה לא מסונכרנת של שני קופצים עלולה לגרום לפציעה, לא היה בכך כדי להשפיע על התנהלותה ביחס לתאונה, שכן היא נכנסה ראשונה לטרמפולינה ואודי הוא זה שהגיח מאחוריה לאחר שהיא הניחה את רגלה על הטרמפולינה.
6. טענת התובעת לגבי סרטונים נוספים שניתן היה להציג אינם רלוונטיים. צורף סרטון אשר שופך אור על נסיבות קרות התאונה ומתעד את האירוע מתחילתו ועד סופו, כך שאין צורך בסרטונים נוספים.
7. באשר לעדותו של אודי - יש קושי לסמוך על עדותו מהטעמים הבאים. ראשית, עדותו נשמעה באמצעות היוועדות חזותית במחשב נייד והיה קושי להתרשם מעדותו. שנית, מעדותו עלה כי הוא המדריך שבשל קפיצתו בסמוך לתובעת התובעת מעדה. עניין זה באופן תמוה לא עלה בתצהירו. היה מצופה כי טרם חתימתו על התצהיר, הוא או התובעת, היו מעלים במפורש עובדה זו. השמטה זו מטילה ספק במהימנות שלמות גרסתו. שלישית, טענתו כי לא היה תדריך בטיחות נסתרה כאמור בשאר העדויות, ואף בעדותה של התובעת. רביעית, באשר לעדותו כי הוא הפעיל כוח בקפיצתו על הטרמפולינה כדי להקפיץ את הקופץ גבוה יותר, כאשר תחילה הוא עשה זאת עם חניכים אחרים ובהמשך חזר על אותה פעולה עם התובעת, איני מקבל טענה זו, שכן עניין זה כאמור לא עלה בכתבי הטענות או בתצהירים, הדרך בה הוצגו לו הסרטונים כאשר מניחים מחשב מול מחשב מעלה קושי לקבל את עדותו, ומכל מקום, גם אם אקבל את גרסתו כי קודם לתאונה הקפיץ חניכים הרי מעיון בסרטון התאונה כלל לא ברור כי זו הפעולה שחפץ לעשות שכן התאונה ארעה מיד כשהניח את רגליו על הטרמפולינה, וגם אם עשה כן אז מה לתובעת להלין על הנתבעות.
8. באשר להפנייה לפסק הדין בת.א. (חי) 37951-04-18 פלוני נ' איי ג'אמפ, אציין כי אין המדובר בעובדות המתאימות לענייננו, ויתרה מכך, בפסק הדין הנ"ל קבע בית המשפט (שם) בסעיף 42 בפרק האשם התורם, כדלקמן:

"יסוד קבלת התביעה הנה בהתרשלות עובדי הנתבעת ב"פיזור" קופצים, שקפצו בסמיכות רבה מידי זה לזה, כאשר מדובר היה במצב שנמשך פרק זמן שדי היה בו כדי להצדיק התרעה ודרישה להתרחקות. הרי לו דובר באירוע פתאום שלא היה די זמן לעובדי הנתבעת להתריע עליו מראש, ולא בקפיצה בקרבה מסוכנת שנמשכה פרק זמן שדי בו כדי להקים חובת ההתרעה – היה דין התביעה לדחייה".

1. במקרה דנן מדובר בארוע פתאומי שארע מיד עם תחילת כניסת התובעת לטרמפולינה ועם תחילת קפיצת אודי על הטרמפולינה, כאשר הטרמפולינה היתה ריקה, ומכאן כי גם בהתאם לעקרונות שצויינו בפסק הדין שנזכר – היה דין התביעה לדחייה.
2. לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי התובעת בחרה לקחת חלק בפעילות ספורטיבית מטעם תנועת הנוער העובד והלומד, למרבה הצער, הנפילה הסבה לתובעת פגיעה בקרסול אשר הצריכה תקופה החלמה וגם הותירה נכות. מצאתי כי מדובר בסיכון טבעי הכרוך בביצוע פעילות ספורטיבית, אשר אינו מטיל אחריות לפתחן של הנתבעות. מכאן, שאין לחייב את הנתבעות בפיצוי התובעת על נזקיה.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בסכום של 7,500 ₪ לכל אחת (סה"כ 15,000 ₪).

זכות ערעור כחוק.

פסק הדין בגרסה זו ממנה הושמטו פרטי התובעת הותר לפרסום.

ניתן היום, י"א אב תשפ"ב, 08 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.