ביהמ"ש לענייני משפחה ירושלים, השופטת הילה גלבוע: פס"ד מחלוקת בין הורים לסדר שמות משפחה של קטינה

1. תביעת האב להוספת שם משפחתו "מ" לבתו הקטינה, אשר בעת לידתה נרשם שם משפחתה כשם המשפחה של אמה- הנתבעת (להלן- "האם"), כך ששמה של הקטינה יירשם באופן ששם משפחתו שלו יופיע ראשון, לפני שם משפחתה של האם – "א. מ. ו.".
2. בכתב הגנתה, הסכימה האם להוספת שם משפחתו של האב, והתנתה את הסכמתה כך ששם משפחתה שלה יופיע ראשון ואך יוסף לו שם משפחתו של האב, ולא להיפך, באופן שהקטינה תירשם "א. ו. מ."; לפיכך, המחלוקת שלפניי ניטשת אך ביחס לסדר שמות המשפחה של הקטינה.
3. כרקע להליך דנן אציין כי לאחר מערכת יחסים קצרה, כבת ארבעה חודשים, שניהלו הצדדים, ולאחר סיומה, נולדה ביום 6.3.20 בתם א' (להלן - "הקטינה"). במסגרת תביעת אבהות לה עתרה האם בסמוך לאחר לידת הקטינה, הסכים האב לביצוע בדיקת רקמות, אשר על בסיס תוצאותיה ניתן פסק דין מיום 25.10.20 המצהיר עליו כאבי הקטינה (תמ"ש 22274-06-20). לאחר פסק הדין האמור, נוצר קשר בין הקטינה לבין האב, וזה החל ליטול חלק בגידולה.
4. בפסק דין שיצא תחת ידי המותב שדן בתיק מיום 27.7.21 (בתלה"מ 40032-12-20), ניתן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר ונקבע כי משמורת הקטינה, במובן של מקום מגוריה העיקרי, תהא במחיצת האם, ונקבעו זמני שהות עם האב בעיקר בסופי שבוע (לנוכח מרחק המגורים בין הצדדים עת האב מתגורר בX והאם התגוררה אותה עת בY). בפס"ד של ביה"מ המחוזי, בערעור שהוגש על פס"ד האמור, הורחבו במעט זמני השהות.
5. לאור עמדת ב"כ היועמ"ש מיום 28.9.22 בה נאמר כי ההורים שניהם מסכימים להסרת שם משפחה נוסף – "צ" (כפי שנרשם בעת לידתה) וכי היא מותירה את עניין סדר שמות המשפחה לשיקול דעת בית המשפט, הוריתי בהחלטתי מיום 28.9.22 כי בהתאם להסכמת הצדדים יוסר שם המשפחה "צ" משמה של הקטינה, ולעניין סדר שמות המשפחה יגישו הצדדים סיכום טענות שלא יעלה על עמוד אחד.
6. האם תלתה יהבה בסעיף 3 לחוק השמות, תשט"ז-1956 (להלן – "חוק השמות"), לפיו קיבלה הקטינה בעת לידתה את שם משפחתה, וטענה כי ללא הסכמתה להוסיף את שם משפחתו של האב, נותר היה שם משפחתה של הקטינה על שם משפחתה שלה בלבד, כך שהיא עותרת להורות בהתאם לחוק כי שם משפחתה של הקטינה יוותר לפי שם משפחתה- "ו", ולאחריו יוסף שם משפחתו של האב- "מ", ולא להיפך.
7. האב חרג ממגבלת העמודים שנקצבה לסיכומיו לעניין זה, ועמד על מעורבותו הפעילה בחיי הקטינה מאז ניתן פסק דין בתביעת האבהות המצהיר עליו כאביה. לטענתו, האב והאם שווים בעניין זה ואין לראות באם עדיפות ראשונה אך מהטעם כי עד לבירור אבהותו הוא לא ראה את הקטינה. האב הודה כי אמנם הצדדים אינם נשואים, אולם בכך לשיטתו אין די כדי לבכר את שם משפחתה של האם כראשון בסדר שמות המשפחה, תוך שהפנה לפסיקת בית המשפט בעמ"ש 57289-02-17 פלוני נ' פלונית (2017) שקבעה על פי מבחן טובת הילד כי שם משפחתו של הקטין יהיה כשם משפחתו של האב בלבד, הגם שהיה מדובר במקרה של הורים שלא נישאו מעולם; ולתמ"ש 38177-01-20 פלוני נ' היועמ"ש (2021) בו נפסק כי שם משפחתו של האב יהיה ראשון בסדר השמות, הגם שההורים לא היו נשואים (אלא גרושים), ואף בניגוד להמלצות התסקיר, כאשר בנסיבות אותו מקרה נקבע בנוסף, כי בקביעת שם המשפחה ובפרשנות חוק השמות על בית המשפט לפסוק "ברוח הזמן" תוך העמדת טובת הקטין בראש מעייניו ואין בית המשפט למשפחה כבול למילות החוק באופן דווקני, וזאת אף בהתחשב חלוף הזמן מאז חקיקת החוק והתמורות החברתיות שחלו מאז. לדבריו, אף ב"כ היועמ"ש הותיר את קביעת סדר שמות המשפחה לשיקול דעתו של בית המשפט; לאור האמור, האב עמד על כך ששם משפחתו יהא ראשון בסדר שמות המשפחה, שכן הוא משמש כאב לכל דבר וענין "בכל רמח אבריו, אשר כל כולו נתון עבור הקטינה....למן היום בו נודע לו שהקטינה הינה בתו".
8. בהמשך להחלטתי מיום 9.11.22 הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין בעניין סדר שמות המשפחה של הקטינה על סמך החומר שבתיק, ללא תסקיר עו"ס בסוגייה וללא התייחסות המומחית שמונתה במסגרת התיק הקשור, הגב' מיכל רון, במסגרת חוו"ד שהוגשה שם. ראו: תגובות הצדדים מיום 9.11.22; ותגובת ב"כ היועמ"ש מיום 16.11.22 המותיר ההכרעה לשיקול דעת ביהמ"ש. לפיכך אפנה להלן להכריע בטענותיהם.

דיון והכרעה

1. הוראת סעיף 3 לחוק השמות, המתייחסת ל"שם משפחה מלידה", מורה כדלהלן:

"ילד מקבל מלידה את שם משפחת הוריו. היו להורים שמות משפחה שונים, מקבל הילד את שם משפחת אביו, זולת אם הסכימו ההורים שיקבל את שם משפחת האם או שמות המשפחה של שני ההורים; אולם ילד שנולד כשאמו אינה נשואה לאביו, מקבל מלידה את שם משפחת אמו, זולת אם רצתה האם שיקבל שם משפחת האב והאב הסכים לכך או שהאם היתה ידועה בצבור כאשתו, ואם הסכימו ההורים, יקבל את שמות המשפחה של שניהם."

1. הנה כי כן, סעיף 3 לחוק מבחין בין ילד שנולד לזוג נשוי לילד שנולד שלא במסגרת נישואין. לגבי קטין שנולד כשאמו אינה נשואה לאביו, נקבע הכלל לפיו הוא יקבל מלידה את שם משפחת אמו (כפי שנעשה בעניינינו אנו), למעט מקרה בו האם רצתה שיקבל את שם משפחת אביו והאב הסכים לכך, ולמעט מצב בו האם הייתה ידועה בציבור כאשתו.
2. ככל שהיינו נעצרים כאן, הרי שייתכן והיה בכך בסיס לכאורה לעמדתה של האם בסיכומיה, לפיה ללא הסכמתה הרי כלל לא ניתן היה לרשום את שם משפחתו של האב, ושם משפחתה של הקטינה היה נותר לפי שם משפחתה שלה בלבד, כך שדי בכך להיעתר לבקשתה אודות סדר שמות המשפחה;
3. בתמ"ש (י-ם) 24281/99 פלוני נ' אלמונית, פ"ד תשס"א (2001), 491 (2000)‏‏, (להלן – "תמ"ש 24281/99"), נערך דיון מקיף לעניין הצורך לפרש הוראה זו לא על פי "סד דווקני", אלא בראייה רחבה על פי רוח התקופה, הלך הרוח הציבורי, נסיבות וגורמים נוספים ועל רקע הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן – "חוק הכשרות המשפטית"), באופן שאינו מקנה לאם עדיפות לעניין זה ובידי האב נתונה הזכות לעתור לשינוי שם המשפחה והוספת שם משפחתו, גם ללא הסכמת האם.
4. זאת ועוד, בתיקון מס' 2 משנת 1990 הוספה הסיפא לסעיף, המורה כי בהסכמת ההורים יקבל הקטין את שמות המשפחה של שניהם. בדברי ההסבר לתיקון האמור הובהר כי על פי נוסחו הקודם של הסעיף לא הייתה קיימת אפשרות לתת לילד שנולד מחוץ למסגרת נישואין את צירוף שמות המשפחה של שני ההורים, אולם נראה כי זוהי השמטה של המחוקק, שהרי דווקא כאשר ילד נולד מחוץ למסגרת נישואין יש צורך לאפשר לו לשאת את שמות המשפחה של שני הוריו. ראו: הצעת חוק השמות (תיקון מס' 2), התש"ן-1990, 148.
5. לאור הסיפא האמורה, ולאור פרשנות הפסיקה, הרי שלא ניתן בידי האם להיתפס להוראה הדווקנית של סעיף 3 לחוק לבדה על מנת לתמוך בטענותיה לעניין הסדר של שמות המשפחה, שהרי עסקינן בדבר הנתון להסכמת ההורים שניהם, ולא תלוי אך ברצונה שלה. כתמיכה לכך יש להפנות אף להוראת סעיף 13 (ד) לחוק השמות אשר קובע בנוגע ל"שינוי שם של קטין", כי: "הוריו של קטין רשאים, באישור בית המשפט, לשנות את שם משפחתו, ובלבד שניתנה לו – אם הוא מסוגל לחוות את דעתו – הזדמנות להביע את עמדתו, רצונו ורגשותיו בעניין וניתן להם משקל ראוי בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו"; ולהוראת סעיף 21 לחוק, שהגדירה כי בין היתר לעניין סעיף 13, "הורים" הם - "שני ההורים, ומקום שהדאגה לקטין מסורה לאחד ההורים בלבד – אותו הורה".
6. כך או כך, במקרה דנן, הצדדים כאמור מסכימים כי לקטינה יירשמו שמות המשפחה של שניהם ובהתאם לסיפא האמורה ניתן על פניו להורות על כך לבקשתם.
7. ודוק, המחלוקת שבפני מתמקדת כאמור אך בסדר הופעת שמות המשפחה, אשר לגביה לא נקבע מאומה בהוראות החוק.
8. לנוכח הוראת סעיף 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 לפיה "בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה", הרי בהיעדר הסכמה בין ההורים בעניין מענייני אפוטרופסות, על בית המשפט להכריע בה בהתאם לסמכותו לעשות כן. ראו: סעיף 19 לחוק הכשרות המשפטית; סעיף 13(ד) לחוק השמות; תמ"ש (קר') 38177-01-20 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (2021)‏, פסקה 23 לפסק הדין (להלן – "תמ"ש 38177-01-20"); תמ"ש (י-ם) 9182/06 מ.א.ס נ' מ.י (2007)‏‏, פסקאות 16- 17 לפסק הדין; תמ"ש 24281/99.
9. אשר לשיקולים המנחים את ביהמ"ש בבואו להכריע בעניין שינוי שם של קטין, נקבע זה מכבר כי השיקול היחיד שצריך להנחות את בית-המשפט הוא שיקול טובת הילד, אשר הוכר בפסיקה כשיקול העל שצריך להנחות את בית המשפט עת נדרש הוא להכריע בעניינו של קטין, ובכלל זה אף המקרה דנן. ראו: ע"א 486/72 פלוני נ' אלמונית, כז(2) 673, 679 (1973); תלה"מ (ב"ש) 63772-10-17 מ' נ' ע ' (2019)‏.
10. הקטינה במקרה דנן כבת 3 שנים, ומשכך לא ניתן לשמוע את דעתה ואין בה מידת הבגרות הראויה בכדי שניתן יהיה לבחון את עמדתה, רצונה ורגשותיה בנידון, כנדרש על פי הוראת סעיף 13(ד) לחוק השמות, ומשכך יש לבחון את טובתה, לנוכח נסיבות העניין. ראו: תמ"ש (חיפה) 68080-03-19 ב.ר נ' מ.ל. )2020), פסקה 32 לפסק הדין, והאזכורים שם (להלן - "תמ"ש 68080-03-19"); וכן ש"ש (ת"א) 31165-11-13 ס' נ' א' (2016), פסקאות 5.1-5.4 לפסק הדין;
11. לא בכדי הותיר ב"כ היועמ"ש את העניין לשיקול דעת בית המשפט; ככל שהיה לפרש את סעיף 3 לחוק השמות באופן דווקני כמקנה עדיפות לאם לעניין זה כעמדתה, הרי שלא היה כל פתח לשיקול דעת בעניינינו.
12. הפסיקה אליה הפנה האב בסיכומיו אמנם תומכת בכך שהוא רשאי לעתור להוספת שם משפחתו בנוסף לשם משפחתה של האם וכי אין לפרש החוק על פי לשונו הדווקנית, אולם במקרה דנן אין בה די על מנת לתמוך בעמדתו לעניין סדר שמות המשפחה של הקטינה.
13. בעמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 57289-02-17 פלוני נ' פלונית (נבו 21.11.2017)‏, קביעת ביהמ"ש המחוזי לפיה יש לקבל הערעור ולמחוק את שם משפחתה של האם באותן נסיבות (בניגוד להמלצת התסקיר להוסיף את שם המשפחה של האב לשם המשפחה הרשום של האם, לה ניתן תוקף על ידי ביהמ"ש קמא), התבססה בעיקר על רצונו המובהק של הקטין, שהיה באותן נסיבות כבן 17 שנים, ואף הובהר למעלה מן הצורך בנוגע להוראת סעיף 3 לחוק השמות, כי לכאורה חלה הסיפא של הסעיף,  אשר לפיה במקרה של ידועים בציבור, חל אותו כלל של הורים נשואים, דהיינו כי הילד יקבל את שם משפחת אביו, במקרה של שמות משפחה שונים. במקרה דנן לא חל החריג האמור, ולנוכח היות הקטינה כבת 3, ברי כי אין מקום להקיש מתוצאות פסק הדין האמור לעניינינו אנו.
14. בתמ"ש 38177-01-21, קביעת בית המשפט לבכר את רישום שם משפחתו של האב לפני שם משפחתה של האם, נבע מהנסיבות הייחודיות של אותו מקרה, עת נקבע לעניין זה כי ברירת המחדל באותן נסיבות כפי שנקבעה בחוק השמות לעניין ילד להורים נשואים באין הסכמה אחרת, הינה נשיאת שם האב בלבד - "היו להורים שמות משפחה שונים, מקבל הילד את שם משפחת אביו...". לפיכך, קבעה כב' השופטת גילה ספרא-ברנע, כי השתלשלות העניינים שהובילה לרישום הקטינה לאחר לידתה על שם האם בלבד ולא שם האב, כמפורט באותו עניין, אינה אמורה להשפיע על סדר השמות. באותו מקרה התחשב בית המשפט אף בכך שהאם גילתה דעתה בסמוך ללידה כי שמה של הקטינה יהיה שם אביה בלבד, ואף הכינה תמונה, שנתלתה בחדרה של הקטינה, ועליה שמה הפרטי ושם משפחת אביה בלבד, ונקבע שם כי "הסכסוך שהתגלע לאחר מכן, והביא לעמדות ההורים, כפי שהן היום, אינו בטובתה של הקטינה, ואני מוצאת כי השבת שם האב כשם משפחה ראשון תעביר מסר להורים ולקטינה על מקומו ומחוייבותו כאביה, ללא הכחדת שם האם, המהווה גם היא חלק ממורשת הקטינה". (ההדגשה אינה במקור – ה.ג.); משמע, בנסיבות אותה פרשה ברירת המחדל על פי החוק הייתה שונה מעניינינו אנו, כאשר בנסיבות הייחודיות של אותו מקרה התוצאה אליה הגיע בית המשפט נועדה כביכול להביא להשבת המצב לקדמותו, כפי שהיה אמור להיות על פי ברירת המחדל הקבועה בחוק.
15. בעניינינו כאמור ברירת המחדל שונה- ורישום שם משפחתה של הקטינה בסמוך ללידתה שלא במסגרת נישואין, נעשה על פיה (כשם משפחתה של אמה בלבד, שהיה אותה עת "ו.מ."), כך שאם נבקש להקיש מפסק דין זה לעניינינו, הרי שהיה מקום לפעול בהתאם לברירת המחדל האמורה בחוק בנוגע לקטין שנולד לאם פנויה (לא במסגרת נישואין), ולהורות על הוספת שם משפחתו של האב במקרה דנן כשם שני, הנוסף על שם משפחתה של האם שנרשם לאחר לידת הקטינה בהתאם לברירת המחדל הקבועה בחוק.
16. בחינת טובת הקטינה במקרה דנן על רקע חווה"ד שניתנה לאחרונה על ידי מומחית ביהמ"ש בהליך הקשור, תלה"מ 1249-09-22, מובילה אף היא למסקנה דומה, לפיה יש מקום לקבל עמדת האם במקרה דנן לעניין סדר שמות המשפחה. בחוות דעתה מיום 17.11.22 הביעה העו"ס מיכל רון דאגה עמוקה בתסקירה באשר לעמדת האב "...השוללת את האם ומבטלת אותה, דבר שבא לידי ביטוי בטווח המיידי בחוסר תקשורת או תקשורת קונפליקטואלית ועלולה להביא בעתיד אף להסתה של א' נגד אמה ולניכור הורי. כל אלה פוגעים ביכולתו של האב לראות את צרכיה של א', בעיקר את הצורך שלה באם נוכחת בחייה". על רקע דברים אלה, ובהתחשב בעובדה כי א' מצויה כיום במוקד הסכסוך בין הוריה וחשופה למתח ביניהם, קבעה המומחית כי הקטינה מצויה בסיכון גבוה לפגיעה בהתפתחותה הנפשית התקינה, הן בטווח הקרוב והן לטווח הארוך, ובשל כך מצאה לנכון להמליץ על תיאום הורי והדרכה הורית למשך שנה לפחות.
17. על רקע האמור יש לבחון את דרישתו של האב בהליך דנן בזהירות המתבקשת, בפרט כאשר עולה מעמדתו כי על פי נקודת מבטו יש בסדר הופעת שמות המשפחה של הקטינה ללמד על "עדיפות" למי מההורים ביחס לקטינה. לעניין זה השוו לדברי ביהמ"ש בש"ש (נצרת) 53030-09-17 כ. ס נ' י.א (2019)‏, שאמנם התייחסו לתביעה לשינוי שם פרטי לקטין, אולם תוכנם יפה אף לעניינינו אנו, בו עסקינן בתביעה לשינוי שם משפחתה של הקטינה, ולפיהם: "הגשת תביעה לשינוי או הוספת שם פרטי לילד, בצל מאבק בין הורים, לכשעצמה מהווה תמרור אזהרה בפני בית המשפט, שמא מדובר בהיבט נוסף של הסכסוך ההורי תוך שימוש או הצבת הילד בחזית ובאמצעות שימוש "בזכויותיו" לשנות את שמו. ... כששני הורים רוצים לשנות שם פרטי בהסכמה ובהרמוניה, הרי שלפי חוק השמות הם לא זקוקים כלל לאישור בית המשפט. המחלוקת כלל לא מתעוררת (סעיף 13 רישא לחוק השמות). אך כאשר הם חלוקים בשאלה זו וברקע סכסוך הורי בעצימות גבוהה, יידרשו מהצד המעוניין לשנות או להוסיף שם, ראיות כבדות משקל המצביעות על כך כי זו אכן טובת הילד." פסקה 34 לפסק דינו של כב' השופט אסף זגורי.
18. במקרה הנידון בתמ"ש 68080-03-19 המוזכר לעיל, בדומה לעניינינו אנו, הוסכם בין ההורים כי הקטין יישא את שני שמות המשפחה, והמחלוקת היתה רק בעניין סדר השמות, כאשר ההורים לא היו נשואים, וכב' השופטת הילה שיינפלד גורביץ' קבעה כי שם משפחת האם יישאר ראשון, ונימוקי הכרעתה יפים גם לענייננו: "סדר שמות המשפחה אינו מקעקע או גורע מזכותו או חובתו של מי מההורים. הוא אינו מעיד על דבר למעט הורים המנסים לנגח זה את זה בכל עניין ובכל נושא. על כן, הוספת שם המשפחה כשם משפחה נוסף, לטעמי, תצמצם את הקונפליקט, שכן השינוי "התודעתי" הוא אחר. לא יהא מדובר ב-"ניצחון" למול "הפסד" כפי שמבקשים ההורים כל העת בהליכים לפני, אלא תוצאה שתואמת את המציאות הקיימת לכך שההורים אינם חיים יחדיו... למעלה מן הדרוש,  כמי שנושאת שני שמות משפחה, אשתף הצדדים שבפועל, ההסדר אינו מהותי; בסופו של יום, הקטין הוא שיבחר כיצד יכונה וכיצד ייקרא בכל מקום בפי מכיריו. ירצה? יעשה שימוש בשני שמותיו; ירצה? יבחר אחד מהם כרצונו. כך גם לגבי שם פרטי". סעיף 33 לפסק הדין.
19. למסקנה דומה אודות סדר שמות המשפחה, הגיעה גם כב' השופטת נילי מימון בפסק דינה בתמ"ש 24281/99, כשהיא מוסיפה ומנמקת כי: "הנה-כי-כן, המסקנה המתבקשת היא כי יהיה זה לטובת הילד כי שם משפחתו של אביו יתווסף לשם משפחתה של אמו, אף כי לא תתקבל התביעה כי שם משפחת האב יירשם כשם ראשון, שכן הילד גדל עם אמו ומצוי במשמורתה".
20. יפים לעניינינו אף הדברים שהובאו לעניין זה בעמ"ש (חי') 59604-12-17 א' מ' נ' ה' ז' (2019), לפיהם: "זיקת הקטין לאביו ולמשפחת אביו חשובה ואין להקל בה ראש, אולם דברים אלה נכונים הם גם ביחס לזיקתו לאמו. על כן, מעת שילד נולד לאמו הפנויה, ועל פי החוק, בלידתו הוא קיבל שם משפחת אמו שאינה מתנגדת כיום שיקבל גם את שם משפחת אביו, אין הצדקה למחיקת שם המשפחה של האם, משאין בדבר כדי להיטיב עם הקטין, ומשאין בנשיאתו שני שמות משפחה כדי לפגום בקשר בינו לבין מי מהוריו או לפגום בייחוסו, מחיקת שם המשפחה של האם מהווה שינוי במרשם, וזה יתאפשר אך בהתקיים הצדקה לכך, דבר שלא הוכח במקרה דנן" (פסקה 34 לפסק הדין); "מכל מקום שעה שבית משפט קמא הורה שהקטין ימשיך לשאת את שם משפחת אמו, כמתחייב על פי החוק ובנוסף ישא את שם משפחת אביו, כאשר האם אינה מתנגדת לכך היום, יש לראות בתוצאה זו כמי שמקיימת אחר הוראות החוק, ואין כל הצדקה להתערב בה". (פסקה 28 לפסק הדין) (ההדגשות שלי – ה.ג.); לפיכך, ככל שנראה בבקשת האב דנן לעניין סדר שמות המשפחה של הקטינה (אשר כאמור רשומה כיום עם שם משפחתה של האם בלבד) כבקשה שנועדה לשנות את המרשם, הרי שהיה עליו הנטל להוכיח כי קיימות נסיבות המצדיקות זאת, באמצעות ראיות כבדות משקל המצביעות על כך כי זו אכן טובת הקטינה.
21. טענות האב לפיהן אין ליתן עדיפות דווקא לאם בנסיבות בהן אף הוא משמש כאב מעורב בחיי הקטינה, או כי ראוי ששם משפחתו יהא ראשון בסדר שמות המשפחה שכן הוא משמש כאב לכל דבר ועניין "בכל רמח אבריו", פועלות אפוא לחובתו, שהרי בנסיבות בהן לדבריו הוא עסקינן בשני הורים "נוכחים ומעורבים בחיי הקטינה" (ראו סעיף 10 לסיכומיו), ולאור טענתו לפיה "האב והאם שווים לעניין זה" (סעיף 14 לסיכומיו), הרי שלכאורה אין מקום ליתן גם לו עדיפות אל פני האם.
22. ודוק, עצם הצבת סדר השמות כעניין המלמד כביכול על "עדיפות" של אחד ההורים ביחס לקטינה, מלמד על הלך רוחו השגוי של האב, שכן שני ההורים מהווים אפוא אפוטרופסיים שווים לקטינה ואין בהזכרת שם המשפחה של מי מהם ראשון או שני, להקנות למי מהם עדיפות כלשהי האחד על פני השני, כפי שאף הענקת המשמורת לאם, אינה מקנה לה זכויות עודפות בעניינים הנתונים לאפוטרופסותה של הקטינה.
23. לאור כל האמור, ולאחר שלא מצאתי כי סדר שמות המשפחה יש בו להשליך על מעמד מי מההורים ביחד לקטינה או על עדיפותו על פני ההורה האחר, אני סבורה כי יש מקום להותיר הרישום הקיים (תוך מחיקת השם הנוסף צ' כאמור בהחלטתי מיום 28.9.22), ולהוסיף לו את שם משפחתו של האב, כך ששמה של הקטינה א' יירשם במשרד הפנים באופן הבא – "א.ו.מ.".
24. לנוכח תוצאת פסק הדין, ובנסיבות בהן האב האריך בסיכומיו שלא לצורך ובניגוד להחלטה, אני מוצאת לחייבו בהוצאות האם בסך של 1,500 ₪.
25. פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, י"ג טבת תשפ"ג, 06 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.