בימ"ש לענייני משפחה ת"א, השופטת ענת הלר-כריש: פס"ד בתביעת אב לביטול מזונות ותביעת האם להתיר לה לפעול לגביית חוב מזונות (תלה"מ 8895-03-20)

תביעת אב לביטול חיובו בתשלום מזונות (תלה"מ 8895-03-20) ותביעת אם לאישור גביית חוב מזונות בלשכת ההוצאה לפועל לתקופה העולה על שנתיים לפני שהחלו הליכי גבייתם (תמ"ש 22886-11-20).

א. רקע עובדתי:

1. הצדדים הם בני זוג לשעבר הגרושים זמ"ז ולהם בת משותפת, ---, ילידת 00.00.2007 בת כ- 15.5 שנים כיום (להלן: הקטינה).
2. ביום 10.8.2010, לאחר שנטלו חלק בהליך גישור, חתמו הצדדים על הסכם גירושין אשר ביום 11.8.2010 אושר וקיבל תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הגירושין).

בהסכם הגירושין קבעו הצדדים כי הקטינה, אשר היתה אותה עת בת כ- 3.5 שנים, תהיה בהחזקתה ובמשמורתה של האם, וכי היא תשהה עם האב בימי שני ישירות ממסגרת החינוך עד למחרת בבוקר, בימי רביעי ישירות ממסגרת החינוך עד לשעה 20:00 שאז ישיבה האב לבית האם, ובכל סוף שבוע שני מתום מסגרת החינוך ביום שישי עד 20:00 במוצאי שבת. עוד נקבע כי בחגים תשהה הקטינה אצל ההורים בחלקים שווים על פי חלוקה שפורטה בהסכם, וכן תשהה אצל האב למשך שבוע במהלך חודש יולי ולמשך שבוע במהלך חודש אוגוסט.

בעניין המזונות נקבע בהסכם הגירושין כי האב ישלם לידי האם למזונות הקטינה ולמדורה עד הגיעה לגיל 18 או סיום לימודיה בבית הספר התיכון לפי המאוחר, סך של 2,100 ₪ לחודש צמוד לעליית מדד יוקר המחייה, ושליש מהסכום האמור מתום תקופת החיוב ועד לסיום שירות חובה בצה"ל או הגיע הילדה לגיל 20 לפי המאוחר. נקבע כי בנוסף לדמי המזונות יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות, בעלות שני חוגים ובעלות מחזור אחד של קייטנה בחופשת הקיץ.

1. לאורך השנים שלאחר הסכם הגירושין נהגה הקטינה לשהות עם האב למשך מספר שעות מידי יום שישי בנוסף לזמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושין. מעבר לכך, בחודש מרץ 2017 החלה הקטינה ללון בבית האב בימי רביעי אחת לשבועיים.
2. בעניין האב נפתח הליך פשיטת רגל ובחודש אוקטובר 2014 ניתן צו כינוס לנכסיו. בהחלטת בית המשפט של פש"ר מיום 2.3.2015 נקצבו מזונות הקטינה והועמדו על סך של 1,400 ₪ לחודש (להלן: סכום המזונות הקצוב). ביום 18.5.2018 ניתן לאב צו הפטר והליך פשיטת הרגל הסתיים.
3. ביום 22.5.2019 הגיש האב בקשה ליישוב סכסוך, וביום 9.7.2019 הגיש תביעה שכותרתה "משמורת משותפת והסדרי ראייה" (תלה"מ 22195-07-19; להלן: תביעת האב בעניין החזקת הקטינה). ביום 9.3.2021 ניתן פסק דין על ידי המותב הקודם שדן בהליכים בין הצדדים, במסגרתו נקבע כי משמורת הקטינה תהיה משותפת להורים, וכי הקטינה תשהה בבית האב באופן הבא: בשבוע אחד - בימים שני, רביעי וחמישי, ובשבוע שני - בימים שני, רביעי שישי ושבת, וכל זאת מתום מסגרת החינוך או משעה 12:00 כשלא מתקיימת מסגרת חינוך, עד למחרת בבוקר או שעה 12:00. בכך נקבעה חלוקת זמני שהות שווה.
4. בין המועד בו הוגשה תביעת האב בעניין החזקת הקטינה לבין המועד בו ניתן פסק דין בתביעה האמורה ננקטו ההליכים הבאים:

בחודש פברואר 2020 פתחה האם נגד האב תיק הוצאה לפועל לגביית תשלומי מזונות.

ביום 4.3.2020 הגיש האב תביעה להפחתת מזונות (תלה"מ 8895-03-20; כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 6.5.2021 לאחר שניתן פסק הדין בתביעה בעניין החזקת הקטינה).

ביום 10.6.2020 הגישה האם בלשכת ההוצאה לפועל בקשה להגדלת קרן החוב, בגין הפרשים בין סכום המזונות הקצוב לבין סכום המזונות שנקבע בפסק הדין שאישר את הסכם הגירושין, אשר לא שולמו במסגרת הליך פשיטת הרגל החל מחודש מרץ 2015 עד חודש ינואר 2018. בהחלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל מיום 13.7.2020 נקבע כי בהתאם להוראת סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, על האם לפנות לקבלת אישור בית המשפט טרם גביית ההפרשים.

ביום 9.11.2020 הגישה האם תביעה לאישור גביית חוב מזונות לתקופה העולה על שנתיים (תמ"ש 22886-11-20).

תביעת האב להפחתת מזונות ותביעת האם לאישור גביית החוב לתקופה העולה על שנתיים קודם לפנייתה בבקשה ללשכת ההוצאה לפועל – הן אלו העומדות להכרעה בפסק דין זה.

ב. טענות הצדדים:

1. תמצית טענות האב:
   1. בעת הסכם הגירושין היה האב בעל מסעדה. כיום מצבו הכלכלי הורע מאוד, הוא לא מחזיק בנכסים או חסכונות, הוא עושה שימוש ברכב שנתנו לו הוריו, מתפרנס מעבודתו כבשלן פרטי בביתו ושכרו עומד על סך של כ- 9,000 ₪ לחודש.
   2. בעת הסכם הגירושין האם אך סיימה את לימודיה והחלה לעבוד שעות מעטות. כיום עובדת האם כמטפלת עצמאית ומשתכרת סך של כ- 13,000 ₪ לחודש. בנוסף, לאם נכס שנתנו לה הוריה, עבורו משולמים לה דמי שכירות. עוד ובנוסף הוריה של האם הם אנשים אמידים ומעבירים לה סכומי כסף באופן קבוע.
   3. כיום זמני השהות שווים. האב מעמיד לרשות הקטינה תנאי מדור מלאים ועדיפים על אלה שהאם מעמידה לרשותה. האב בנה חדר בביתו במיוחד עבור הקטינה והוא מעמיד לרשותה ציוד מלא הכולל מיטה, ארון, מחשב, כלבה, בגדים וכל אשר הקטינה זקוקה לו. לעומת זאת האם עדיין גרה בדירה בה התגוררה לבדה בטרם נישאו הצדדים, בה אין לקטינה פינה לפרטיות.
   4. האמור מהווה שינוי נסיבות מהותי, ולכן ובהתאם להלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 יש לבטל לחלוטין את החיוב במזונות, רטרואקטיבית מהמועד בו הגיש האב את התביעה בעניין החזקת הקטינה.
   5. התביעה לגביית הפרשי מזונות הוגשה בחוסר תום לב, שכן האם משתכרת יותר מהאב ויש לבטל את חובת תשלום המזונות רטרואקטיבית.
   6. בקשת האם כי יותר לה לגבות מהאב הפרשים בין סכום המזונות הקצוב לבין הסכום שנקבע בהסכם הגירושין, מנוגדת לפסיקת המזונות של בית המשפט של פש"ר.
   7. האם השתהתה ולא פעלה לגביית חוב המזונות עד לחודש פברואר 2020. לאורך כל השנים לא פנתה האם לבית המשפט בתיק הפש"ר ולא ביקשה את אישורו לגבות את חוב המזונות הנוסף בהוצאה לפועל.
   8. היעתרות לתביעת האם משמעה פגיעה חמורה ברציונל של מהות דמי המזונות שאמורים להיות מסופקים לטובת צרכי הילדים באופן מיידי, וכן פגיעה חמורה ברציונל של שיקום החייב שעבר תהליך של פש"ר.
2. תמצית טענות האם:
   1. האב אינו משלם מזונות בהתאם לחובתו בהסכם הגירושין, הוא לא שילם משך תקופה ארוכה את הסכום החודשי השוטף במלואו והוא אינו משלם את חלקו בהוצאות החינוך והבריאות של הקטינה. בכך די כדי לדחות את התביעה שהגיש האב לביטול חיובו במזונות.
   2. במסגרת הסכם הגירושין ערכה האם ויתורים משמעותיים לנוכח רצונה להגיע להבנות, ובין היתר ויתרה על מחצית שווי רכב משותף, העבירה לאב כספים וויתרה על זכויותיה בעסק אותו ניהל האב ועל חלקה במחצית שוויו וכן על כתובתה.
   3. מאז נחתם הסכם הגירושין עלה כושר השתכרותו של האב, הכנסותיו השוטפות לא פחתו ומצבו הכלכלי לא הורע. במצבה הכלכלי של האם לא חל שינוי מהותי בלתי צפוי.
   4. זמני השהות שמקיים האב עם הקטינה אינם בבחינת שינוי נסיבות מהותי, שכן האם ממשיכה לתפקד כהורה הפעיל והדומיננטי בחיי הקטינה, האם דואגת ומטפלת בענייני החינוך והבריאות של הקטינה, בעניינה החברתיים, ברכישת בגדיה ובכל עניין מהותי אחר הנוגע לקטינה. כל התיאומים והסידורים הכרוכים בגידול הקטינה נעשים על ידי האם, והרחבת זמני השהות עם האב לא שינתה את נטל ההוצאות שמוטל ברובו על האם.
   5. בתקופת פשיטת הרגל נצבר לאב חוב בסך של 38,605 ₪ בגין ההפרש בין סכום המזונות הקצוב לבין סכום המזונות הפסוק. האם לא ישנה על זכויותיה אלא פתחה תיק הוצאה לפועל לגביית החוב לאחר שכל ניסיונותיה להסדיר את התשלום ברוח טובה עלו בתוהו.
   6. במשך שנים האב אינו משלם את רכיב המחציות של המזונות. האב אף לא שב לשלם את סכום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין מיד עם סיום הליך פשיטת הרגל, אלא רק בחודש דצמבר 2018 לאחר שקיבל מכתב התראה מעורך הדין של האם. מעבר לכך, האב אינו משלם את סכום המזונות השוטף במלואו, אלא משלם סך של 2,100 ₪ לחודש ללא הצמדה למדד.

ג. דיון והכרעה:

ג.1 תביעת האב לביטול מזונות:

1. בהתאם לסעיף 13 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן: חוק המזונות), רשאי בית המשפט לשנות את אשר נקבע בפסק דין למזונות, אם ראה לעשות כן על סמך נסיבות שנשתנו לאחר מתן פסק הדין. פסק דין למזונות, בין אם ניתן במעמד הצדדים ובין אם ניתן במעמד צד אחד ואף אם במסגרתו אישר בית המשפט את הסכמות הצדדים, אינו יוצר מחסום סופי מפני התדיינות מחודשת.

עם זאת, תנאי לבחינה מחודשת של סכום המזונות שנפסק זה כבר הוא כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית (ראו למשל בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (7.2.2013)). העיקרון המתיר פנייה לערכאות בעניין סכום מזונות בעקבות שינוי מהותי בנסיבות והמקנה לבית המשפט שיקול דעת האם להיענות לתביעה לשינוי שיעור המזונות, מעוגן בפסיקה רבת שנים של בית המשפט העליון (ראו ע"א 381/86 אבין נ' אבין (31.12.1986); ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1982); ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה, פ"ד לג(1) 449 (1979)). העיקרון, יסודו בשכל הישר ובניסיון החיים. פשיטא שמצב כלכלי, היסוד למזונות, עשוי להשתנות לכאן ולכאן, ויש מקום אפוא לשקול מתן ביטוי לשינויים בו, מתוך הוגנות כלפי כולי עלמא (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני (13.6.2007)).

1. את המושג "שינוי נסיבות" בהקשר זה נהוג לפרש באופן דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים ולמצבי חיים משתנים בין של הצד הזכאי להם, ובין של הצד החייב בהם. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה הנ"ל; בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלוני (13.09.2016); בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני הנ"ל; עמ"ש (ת"א) 17590-01-20 ר' נ' ר' (3.12.2020)). זאת ועוד, על מנת שבית המשפט יידון מחדש בשאלת החיוב במזונות, נדרש שינוי נסיבות שלא ניתן היה לצפותו או לשערו בעת פסיקת המזונות (ראו למשל, עמ"ש (מרכז) 62263-10-17 ע.ל. נ' ס.ק. (17.9.2018)).
2. הנטל להוכחת שינוי נסיבות מהותי אף גדול יותר שעה שעסקינן במזונות שנקבעו בהסכם, וביתר שאת כאשר המזונות נקבעו בהסכם גירושין הכולל מארג של איזונים עדינים אשר עליו הסתמכו הצדדים (ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (13.6.94), בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (7.2.13)). כדברי כב' השופט י' עמית בבג"ץ 4407/12 הנ"ל: "קשה לבודד את עניינם של הקטינים, ובעיקר את נושא מזונות הקטינים, מכלל הנושאים הרכושיים והממוניים שבהסכם הגירושין. הסכם הגירושין הוא מעשה רקמה עדינה, שמזונות הילדים הוא אחד החוטים המרכזיים בו. אם פרמת חוט זה, נמצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם" (סעיף 17 לפסק הדין). התדיינות מחודשת אך בסוגיית המזונות, לאחר שהצדדים הגיעו להסכם גירושין הכולל הסכמות במגוון נושאים וביניהם חיוב במזונות, עלולה להפר את אותו איזון שקבעו הצדדים בעצמם ועליו הסתמכו עת חתמו על ההסכם. משכך, במקרים אלו נדרשת זהירות יתרה.
3. מעבר לשינוי מהותי ובלתי צפוי בנסיבות, תנאי נוסף לבחינה מחודשת של החיוב במזונות הוא כי הפנייה לבית המשפט נעשית בתום לב (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני הנ"ל). תום הלב נבחן, בין היתר, ביחס לשאלה האם מגיש התובענה "משחק בקלפים גלויים" בכל הקשור למצבו הכלכלי בכלל ולהכנסתו בפרט. על התובע הפחתת מזונות חלה חובה מוגברת לפעול בתום לב ולהציג מידע שלם בעניין מלוא רכושו והכנסותיו (עמ"ש (חי') 53288-03-18 פלוני נ' פלונית (13.11.2018); עמ"ש (ת"א) 33956-02-20 פלוני נ' פלונית (8.10.2020); עמ"ש (ת"א) 17590-01-20 ר' נ' ר' הנ"ל). "מי שפונה לבית המשפט ומבקש ממנו לדון בעניינו מחדש, גם אם עקב שינוי נסיבות, דומה למי שמבקש סעד מן הצדק. בבקשתו מבקש הוא מבית המשפט להידרש לעניינו מחדש משום שהותרת פסק הדין המקורי על כנו, בנסיבות החדשות, אינה צודקת. משכך, חובה עליו לנהוג בתום לב ובניקיון כפיים ולהציג לפני בית המשפט, כבר בכתב התביעה, ובגילוי מלא, את מלוא הנתונים בדבר מצבו האישי, הבריאותי והפיננסי" (דברי כב' השופט ש' שוחט, עמ"ש (ת"א) 22962-03-20 פלוני נ' פלונית (30.3.2021)).
4. אף מקום בו השתכנע בית המשפט כי חל שינוי מהותי בנסיבות אשר יש בו כדי להצדיק התדיינות מחודשת בנושא המזונות, ראוי לבחון באופן מתוחם את הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15, תוך חתירה, ככל הניתן, וככל שקיימת הצדקה, לצמצום היקף ההתדיינות. ככל שמדובר בשינוי באחד מרכיבי המזונות, אין מקום להחיל את הלכת 919/15 ביחס לכלל סכום המזונות, ולשנות באופן דרמטי את שיעור המזונות שהיה נהוג לאורך זמן, אלא יש לבחון רק את השינוי שחל בפרמטר הספציפי בהתאם להלכת בע"מ 919/15 (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.2021)).
5. עוד נפסק, כי בעת דיון בתביעה לשינוי החיוב במזונות "במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחדש במזונות" (דברי כבוד השופט א' רובינשטיין, בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני הנ"ל, סעיף ו' לפסק הדין).

מן הכלל אל הפרט –

1. טענת האב היא כי מאז נחתם הסכם הגירושין חל שינוי נסיבות בפרמטרים הבאים: הרעה במצבו הכלכלי של האב, הטבה במצבה הכלכלי של האם ושינוי בחלוקת זמני השהות. לטענתו השינויים הנטענים מצדיקים בחינה מחודשת של החיוב במזונות, וביטול כליל של חיובו במזונות הקטינה.

הואיל והחיוב המקורי במזונות הקטינה נקבע בהסכם גירושין, על מנת לפתוח שוב את שאלת החיוב במזונות, יש לעמוד באופן דווקני על הוכחת שינוי נסיבות מהותי היורד לשורש החיוב ואשר אותו לא ניתן היה לצפות בעת אישור הסכם הגירושין. להלן ייבחן האם עלה בידי האב להוכיח שינוי נסיבות מהותי כדרוש.

טענת האב להרעה משמעותית במצבו הכלכלי:

1. על האב מוטלת החובה להוכיח הן את המצב ששרר עת נקבעו המזונות וכן את השינוי הנטען (ראו למשל עמ"ש (ת"א) 17590-01-20 ר' נ' ר' (3.12.2020)). אף על פי כן, בכתב התביעה לא טען האב דבר באשר למצבו הכלכלי במועד אישור הסכם הגירושין. כל שטען הוא כי היה בעל מסעדה פרטית אותה עת (סעיף 5). בקדם המשפט השיב האב לשאלת בית המשפט בעניין הכנסתו בשנת 2010, אז נחתם ואושר הסכם הגירושין, "אני חושב שבדיוק החלה לעלות קצת לעומת שנים קודמות ואני חושב שהרווח עמד על בין 8,000-10,000 ₪". עוד השיב האב, כי אותה עת לא היו לו הכנסות מכל מקור אחר או נכסים כלשהם (דיון מיום 9.6.21, עמוד 53 שורות 5 - 10). בתצהיר עדותו הראשית, שוב לא התייחס האב כלל למצבו הכלכלי בעת אישור הסכם הגירושין, למעט טענתו הכללית כי היה "בעל מסעדה ב---" (סעיף 18). בחקירתו הנגדית נשאל האב בעניין זה על ידי ב"כ האם, והשיב: "אני חייב להגיד שאני לא זוכר כרגע מה היה בדיוק ההכנסה שלי, מה שמוצהר שם לדעתי, זו הייתה גם כן לא תקופה הכי מוצלחת אותם שנים, אבל על פניו לפני הנתונים הרווחתי בין 7,000-9,000 שקל אם אני זוכר נכון" (דיון מיום 17.2.22, עמ' 62 ש' 29-24).

הינה כי כן, חרף חובתו, התובע כלל לא טען בכתב התביעה כמו גם בתצהיר עדותו הראשית מה היתה הכנסתו בעת אישור הסכם הגירושין וממילא לא הוכיח טענה כאמור. בחקירתו מסר האב גרסה לא סדורה בעניין זה. משנמנע האב מהוכחת מצבו הכלכלי בעת אישור הסכם הגירושין, מאליה מתבקשת המסקנה כי הוא לא הוכיח שינוי משמעותי לרעה במצבו הכלכלי בין מועד אישור הסכם הגירושין לבין המצב השורר כיום.

1. מעבר לאמור, בכך שהאב נמנע מלחשוף באופן מלא ושלם את הנתונים אודות מצבו הכלכלי בעת אישור הסכם הגירושין, הוא לא מילא אחר חובת תום הלב המוגברת המוטלת עליו בהליך זה כמפורט לעיל.
2. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית הודה האב במפורש כי כיום הוא מרוויח סכומים גבוהים מאלו שהרוויח בעת אישור הסכם הגירושין (דיון מיום 17.2.22, עמ' 62 ש' 31-30). בכך נסתרה מניה וביה טענתו להרעה במצבו הכלכלי, לא כל שכן הרעה משמעותית המצדיקה שינוי החיוב במזונות שנקבעו בהסכם גירושין כולל.
3. למען שלימות התמונה, ואף שהאב עצמו טען כי מצבו הכלכלי כיום טוב ממצבו בעת אישור הסכם הגירושין ובכך די כדי לדחות את טענתו לשינוי נסיבות מהותי ברכיב זה, אציין את אשר עלה באשר למצבו הכלכלי של האב כיום. בכתב התביעה טען האב כי הוא מתפרנס ממשלח ידו כבשלן פרטי בביתו ומשתכר סך של כ- 7,000 ₪ לחודש (סעיף 11). בתצהיר עדותו הראשית טען האב כי בשנת 2020 הכנסתו היתה בסך של כ- 9,000 ₪ לחודש ועל טענה זו שב בסיכומיו. ספק אם טענת האב בעניין הכנסתו נתמכה במסמכים כדרוש. לכתב התביעה צרף האב דו"ח רווח והפסד לשנת 2019 וכן דו"ח רווח והפסד לא מבוקר לשנת 2020 לפיו הרווח הנקי אותה שנה היה בסך של 139,166 ₪, קרי סך של כ- 11,600 ₪ לחודש. לתצהיר עדותו הראשית אשר הוגש ביום 15.12.2021 לא צרף האב מסמכים נוספים מהם ניתן ללמוד על הכנסתו מעבודה, לרבות דו"ח מבוקר לשנת 2020 או אישור כלשהו לעניין הכנסתו לשנת 2021.

עיון בדו"חות שצרף האב תומך בטענת האם כי האב עושה שימוש בעסקו לגילום הוצאות פרטיות אישיות שלו כהוצאה מוכרת (סעיף 13 לסיכומי האם). מכאן שהוצאותיו של האב אותן יש להפחית מהכנסתו לשם בחינת הכנסתו הפנויה, הן בסכומים נמוכים בלבד.

זאת ועוד, כפי שיפורט בהרחבה להלן, חרף חלוקת זמני השהות השווה הנוהגת כיום, הוכח כי עדיין האם היא הנושאת במימון מרבית צרכיה של הקטינה, והאב עצמו לא הוכיח כי הוא נושא בהוצאות משמעותיות בגין צרכי הקטינה.

האב שוכר דירה למגוריו ולמגורי הקטינה כשהיא עמו, ולדבריו הוא משלם שכר דירה בסך של 4,000 ₪ לחודש, כשעד לחודש נובמבר 2020 שילם שכר דירה בסך של 2,500 ש"ח לחודש (ראו טענות האב בהרצאת הפרטים שצורפה לכתב התביעה). האב עובד בביתו, ולכל הפחות חלק משכר הדירה מגולם כהוצאות בדו"ח רווח והפסד של עסקו של האב.

לאב רכב שלדבריו קיבל מהוריו, על פי עדותו בשנת 2020 הוא פתח קרן פנסיה ויש לו חסכונות בסך של כ- 25,000 ₪ (עמ' 66 ש' 26-24).

האם טענה כי חלק מהכנסת האב מעבודה אינה מדווחת לרשויות המס ובפועל הכנסתו גבוהה מהנטען על ידו. בסיכומיה ביקשה האם לבסס טענה זו על סכומי חיוב נמוכים בכרטיס האשראי של האב, כשמכך לשיטת האם ניתן להסיק כי האב משלם עבור חלק מהוצאותיו בכספים מזומנים המשולמים לו עבור עבודתו ועליהם אין הוא מדווח. בעניין זה איני מקבלת את טענת האם. לא ניתן לבסס מסקנה כי לאב הכנסה לא מדווחת אך ורק על העובדה שחיובי כרטיס האשראי שלו האם בסכומים נמוכים. האם לא תמכה טענתה בעניין זה בראיה נוספת ומשכך לא עלה בידיה להוכיחה.

1. האב פרט בתצהירו טענות להתדרדרות במצבו הכלכלי בשנים שלאחר מועד הסכם הגירושין, אשר כללו סגירת המסעדה שהיתה בבעלותו והליך פשיטת רגל שתנהל בעניינו. אולם, לצורך בירור התביעה לביטול חיובו במזונות על האב להוכיח את המצב ששרר בעת אישור הסכם הגירושין וכן את המצב השורר כיום, וכי מצבו הכלכלי כיום הורע באופן משמעותי ובלתי צפוי המצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות לעומת המצב שהיה בעת אישור ההסכם. העובדה שלאחר אישור הסכם הגירושין התנהל בעניין האב הליך פשיטת רגל, אשר הסתיים בינתיים, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות, במנותק מבחינת מצבו הכלכלי הנוכחי. יצוין, כי עת התנהל הליך פשיטת הרגל בעניין האב, הוא לא הגיש תביעה להפחתת מזונות בשל הרעה במצבו הכלכלי. עוד יצוין כי אף לדברי האב בחקירתו הנגדית, הוא משתכר כיום סכומים גבוהים מאלה שהשתכר עת התנהל הליך פשיטת הרגל (עמ' 66 ש' 30 - 32). בכך יש כדי לחזק את האמור לעיל, כי ההשוואה שיש לערוך אינה בין המצב ששרר בעת אישור הסכם הגירושין לבין המצב ששרר בעת ניהול הליך פשיטת הרגל, אלא בין המצב ששרר בעת אישור הסכם הגירושין לבין המצב הקיים כיום.
2. לסיכום פרק זה, טענת האב כי מצבו הכלכלי כיום רע ממצבו הכלכלי בעת אישור הסכם הגירושין, נסתרה. ודאי שלא עלה בידי האב להוכיח כי ארע שינוי כה מהותי ובלתי צפוי במצבו הכלכלי עד כי מצבו כיום מצדיק בחינה מחודשת של חיובו בתשלום מזונות הקטינה, וביטול החיוב.

טענת האב להטבה משמעותית במצבה הכלכלי של האם:

1. האם עוסקת בטיפול ב--- ועובדת בתחום זה כעצמאית באמצעות עוסק מורשה. אין מחלוקת כי בעת אישור הסכם הגירושין היתה האם בתחילת דרכה המקצועית, היא עבדה שעות מצומצמות בלבד והכנסתה היתה נמוכה. עוד אין מחלוקת כי כיום ובחלוף כ- 12 שנים ממועד אישור הסכם הגירושין, עובדת האם שעות רבות יותר ומשתכרת יותר. ראו בעניין זה דברי האם בקדם המשפט: "עבדתי בקליניקה פרטית שהיתה בתחילתה ... ההיקף היה קטן, היו לי מטופלים בודדים בשבוע ... ההכנסה היתה משהו מאוד מזערי, לא יודעת לומר מספר מדויק, מעדיפה לא לומר על מה שלא מדויק" (דיון מיום 9.6.21, עמ' 53 ש' 33-26), וכי כיום "היקף מאוד משתנה, הקליניקה כמובן גדלה וזה היה צפוי ..." (ש' 35). עוד ראו טענת האב בכתב התביעה, כי בעת הסכם הגירושין האם אך סיימה את לימודיה והיתה בראשית דרכה המקצועית. מעבר לכך לא ידע האב למסור כל גרסה באשר להכנסת האם מעבודה בעת אישור הסכם הגירושין (חקירתו הנגדית של האב, עמ' 67 ש' 14-3). עוד טענה האם בעניין זה, כי במועד אישור ההסכם היה ברור שלאחר הפירוד היא תידרש לעבוד שעות רבות יותר כדי לכלכל את עצמה.
2. כיום, לטענת האב, הכנסת האם מכל המקורות היא בסך של כ- 20,000 ₪ לחודש, אולם, כפי שיפורט להלן, טענה זו לא הוכחה. האם טענה כי כיום היא משתכרת סך של 5,000 ₪ - 7,000 ₪ נטו לחודש בממוצע. טענה זו נתמכה בדו"ח על הכנסות לשנת המס 2020 חתום על ידי רו"ח, לפיו הכנסתה החייבת במס מעבודה היתה בסך של כ- 53,500 ₪, ובנוסף קיבלה מענקי קורונה בסך של כ- 26,500 ₪ (נספח נ/6 לתצהיר). מכאן, כי בממוצע הכנסתה החייבת במס של האם מעבודה, כולל מענקי קורונה, עמדה על סך של כ- 6,600 ₪ לחודש. נמצא כי המסמכים שצורפו עולים בקנה אחד עם טענת האם בעניין הכנסתה.

בחקירתה הנגדית נשאלה האם לעניין הכנסתה העדכנית מעבודה, תוך שב"כ האב הניח בפניה כי מתדפיסי חשבון הבנק שלה (לתיק הוגשו תדפיסים לחודשים פברואר 2021 עד ינואר 2022), עולה הפקדה מלקוחות בסך ממוצע של כ- 13,000 ₪ לחודש. אכן, בחינת תדפיס חשבון הבנק של האם מעלה הפקדה מלקוחות, לרבות באמצעות אפליקציית bit בסך ממוצע של כ- 12,500 ₪ לחודש. אולם, מדובר בהכנסה לפני הוצאות, לפני תשלום שכ"ד עבור הקליניקה בה עושה האם שימוש, ולפני תשלומי מסים לרבות מע"מ ומס הכנסה (ראו בעניין זה גם חקירתה הנגדית של האם בעמ' 76 ש' 31-30, עמ' 79 ש' 28-25). הינה כי כן, תדפיסי חשבונות הבנק של האם מתיישבים עם טענתה בעניין הכנסתה החודשית הממוצעת מעבודה.

1. נמצא כי הכנסת האם מעבודה עלתה מאז אושר הסכם הגירושין ועד היום. אולם, הואיל ובעת אישור הסכם הגירושין היתה האם בראשית דרכה המקצועית, העלייה בהכנסתה היתה צפויה בעת אישור הסכם הגירושין ומכאן שלא מדובר בשינוי מהותי ובלתי צפוי בנסיבות המצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות. יש להעיר בהקשר זה כי גם כיום הכנסתה הממוצעת של האם מעבודה אינה גבוהה באופן חריג, אלא, כאמור, מדובר בהכנסה בסך חודש ממוצע של כ- 6,600 ₪ לחודש בלבד.
2. מלבד הכנסה מעבודה, אין מחלוקת כי כיום בבעלות האם דירה ב--- אותה רכשו עבורה הוריה, ואשר לא היתה בבעלותה בעת אישור הסכם הגירושין. כעולה מתכתובות שצורפו לתצהיר עדותה הראשית של האם, עד לחודש דצמבר 2020 הושכרה הדירה וממועד זה הדירה איננה מושכרת לנוכח הליך תמ"א המבוצע בנכס. דמי השכירות עבור החודש האחרון בו שולמו היו בסך של 4,100 ₪. מחודש פברואר 2021 משלם היזם לאם סך של 2,500 ₪ לחודש. האב טען כי לאחר שיסתיים תהליך התמ"א, תוכל האם לקבל מהשכרת הדירה סך של כ- 6,000 ₪ לחודש, אולם טענה זו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס, הוכחשה על ידי האם ולא הוכחה. לדברי האם בחקירתה הנגדית, הליך התמ"א צפוי להימשך לכל הפחות למשך שנתיים נוספות, ולאחריו היא מעריכה שתקבל שכ"ד בסך של לכל היותר 4,500 ₪ לחודש (דיון מיום 17.2.22 עמ' 74 ש' 30-20). משעה שמאז אושר הסכם הגירושין ועד שהוגשה התביעה לביטול דמי המזונות חלפו כ- 10 שנים, הדעת נותנת שבפרק זמן זה יתקדמו הצדדים מבחינה כלכלית, כשהתקדמות זו יכולה לכלול גם רכישת דירה. לא מדובר בדירת יוקרה, אלא בדירה אשר שולם עבורה שכר דירה בסך של כ- 4,000 ₪. אין המדובר בשינוי שלא ניתן היה לצפות בעת החתימה על הסכם הגירושין והמצדיק בחינה מחודשת של חיוב המזונות שנקבע בו.

יפים בהקשר זה דברי כב' השופט פליקס גורודצקי בתמ"ש (י-ם) 33812-02-21 נ.כ נ' ר.כ (21.11.2021): "איני סבור כי זכאי לקבל מזונות לקטין צריך "לעצור את חייו" ולהימנע מכל פעילות עסקית אשר תניב לו רווחים או צמיחה כלכלית אחרת וזאת מפאת חשש כי דמי המזונות ייפגעו. גישה זו המגבילה את הזכאי למזונות להתקדם במישור הכלכלי מפאת חשש כי תוגש כנגדו תביעה לביטול או להפחתת דמי המזונות, יש לה השלכות מרחיקות לכת לא רק על הזכאי למזונות אלא גם על השוק החופשי והיא איננה מקובלת עלי. לאחר שקשר הנישואין הסתיים יש לעודד את בני הזוג להתפתח במישור הכלכלי על דרך צבירת נכסים והשאת רווחים, מתוך מטרה לאפשר להם להגיע לעצמאות כלכלית ללא תלות בגורם זה או אחר" (סעיפים 54 - 56 לפסק הדין).

1. לא זו אף זו, האב עצמו טען בתצהירו כי גם כשהצדדים חיו יחד קיבלה האישה תמיכה כספית קבועה מהוריה, לדבריו "בהיקף של בין 4,000 - 10,000 ₪ לחודש" (סעיף 29 לתצהיר עדותו הראשית). מכאן שאף לשיטתו של האב, בעת אישור הסכם הגירושין היה צפוי שהוריה של האישה יסייעו לה, והם אכן סייעו לה בדרך של רכישת דירה עבורה. היינו, כעולה מגרסת האב, סיועם של הורי האם היה אחד הנתונים העובדתיים שנלקחו בחשבון בעת קביעת המזונות בהסכם הגירושין. למעשה, כעולה מטעת האב עצמו, לא חל שינוי מהותי בנסיבות בהיבט זה, שכן גם בעבר לשיטתו קיבלה האם סיוע כלכלי קבוע מהוריה בסכומים משמעותיים. מכאן, שאין לראות בעובדה שהורי האם רכשו עבורה דירה וכתוצאה מכך כיום בבעלותה נכס מקרקעין המניב לה הכנסה בסך של 2,500 ₪ לחודש (נכון להיום), כשינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות.
2. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שחיוב המזונות נקבע בהסכם גירושין כולל, אליו הגיעו הצדדים לאחר הליך גישור, והמשלב גם הסכמות במערכת היחסים הרכושית בין הצדדים. האב לא הכחיש את טענת האם כי במסגרת הסכם הגירושין היא ויתרה על זכויות רכושיות, וטענת האם בעניין זה לא נסתרה.
3. לטענת האם, מלבד הכנסתה מעבודה, הדירה שבבעלותה ורכב מסוג סיטרואן שנת ייצור 2011, אין לה כל רכוש, זכויות, הכנסות או חסכונות. טענת האב כי האם מקבלת כיום תמיכה חודשית קבועה מהוריה, הוכחשה מכל וכל על ידי האם, ולא הוכחה על ידי האב. טענת האם כי הוריה מסייעים לה אך באופן נקודתי בפרט במימון ההליכים המשפטים, נתמכת במסמכי הבנק שצרפה (ראו חקירתה הנגדית של האם, עמ' 74 ש' 31 - עמ' 75 ש' 13).
4. האם מתגוררת בדירה שכורה עבורה היא משלמת שכר דירה בסך של 4,550 ₪ לחודש (צורף הסכם שכירות). האם הוכיחה כי יש לה הוצאות רבות עבור הקטינה, מאחר שהיא הנושאת בפועל בהוצאות שוטפות רבות של הבת המשותפת, כמימון שיעורי עזר במתמטיקה, רב קו, רכישת טאבלט, רכישת מסך מחשב, רכישת מחשב והתקנתו, רכישת אזניות, מגן מסך לטלפון הנייד, תיקון טלפון, אביזרים לטלפון, ספרים ומכשירי כתיבה, רכישת משקפי שמש, תשלומי קוסמטיקה ותוספי תזונה, קוסמטיקאית, ביגוד, קופ"ח ועוד (ראו נספחים שצורפו לתצהיר עדותה הראשית של האם, נ/15 - נ/26).
5. לסיכום פרק זה, לא עלה בידי האב להוכיח כי חלה הטבה משמעותית ובלתי צפויה במצבה הכלכלי של האם המצדיקה בחינה מחודשת של החיוב במזונות הקטינה.

טענת האב לשינוי מהותי ביחס להחזקת הקטינה וחלוקת נשיאה בצרכיה:

1. כאמור, עת אושר הסכם הגירושין היתה הקטינה בת כ- 3.5 שנים, נקבע כי היא תהיה במשמורת האם וכי היא תשהה עם האב פעמיים באמצע השבוע מהן פעם אחת עם לינה ופעם אחת ללא לינה, בכל סוף שבוע שני מיום שישי עד מוצאי שבת, מחצית החגים, שבוע שלם בחודש יולי ושבוע שלם בחודש אוגוסט. ברבות השנים מאז אושר הסכם הורחבו זמני השהות של הקטינה עם האב בפועל, היא שהתה עמו מספר שעות מידי יום שישי ונוספה לינה יום נוסף פעם בשבועיים. בפסק הדין שניתן ביום 9.3.2021 בעקבות תביעת האב בעניין החזקת הקטינה נקבע כי המשמורת תהיה משותפת וכי הקטינה תשהה עם כל אחד מההורים בחלקים שווים. נמצא אפוא כי חל שינוי עובדתי בחלוקת זמני השהות של הקטינה בין ההורים, אולם יש לבחון האם מדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות.
2. בעמ"ש (חיפה) 12367-09-21 א. נ' ב. (13.12.2021), נקבע כי שינוי בהיקף קשר בין קטינים להורה מהווה שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של גובה דמי המזונות. כך כשמדובר בניתוק קשר וצמצום זמני השהות, וכך כשמדובר בהרחבתם. עוד נקבע, כי יש לבחון אם השינוי היה צפוי בעת הקביעה המקורית של החיוב במזונות. במקרה שנדון שם, בעת קביעת חיוב המזונות המקורי שהו הקטינים עם אביהם באמצע השבוע פעמיים בשעות אחר הצהריים, וכן בכל סוף שבוע שני מיום שישי עד למוצאי שבת, ושינוי הנסיבות היה שהייה אצל האב באמצע השבוע עם לינה וכן בסופי שבוע עד ליום ראשון בבוקר. נקבע כי בעקבות אותו שינוי מתקיימת "משמורת כמעט שוויונית בפועל", והדבר מצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות.

במקרה שלפניי, איני סבורה כי מדובר בשינוי מהותי בנסיבות המצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות וזאת מן הטעמים שלהלן.

1. אמנם בהסכם הגירושין הוגדרה האם כהורה משמורן, אולם בחינת חלוקת זמני השהות שנקבעו בהסכם מעלה כי ההסדר משקף חלוקת החזקתה בין ההורים באופן כמעט שווה כך שהקטינה שהתה כמעט 43% מזמנה אצל האב (6 ימים מתוך 14 מהם 3 ללא לינה, וכן מחצית החגים ושבועיים מלאים בחופש הגדול). לא מדובר בשינוי משמעותי אשר יש בו כדי להפחית באופן היורד לשורש החיוב את עלות הקטינה עבור האם ולהעלות באופן משמעותי את עלות הקטינה עבור האב. העובדה שהקטינה נשארת ללון אצל אביה עוד שלוש פעמים בשבועיים בימים בהם היא ממילא נהגה לשהות אצלו עד לשעה 20:00 לפי הסכם הגירושין וכן היא שוהה בביתו יום נוסף בשבועיים – אינה מפחיתה באופן ניכר את מוצרי המזון וההיגיינה שעל האם לרכוש עבורה ואינה מעלה באופן ניכר את כמות המוצרים הללו שעל האב לרכוש עבורה. לנוכח היקפו של השינוי, השפעתו על הנשיאה בהוצאותיה תלויות השהות של הקטינה מזערית ואינה מצדיקה בחינה מחודשת של חלוקת נטל הנשיאה במזונות הקטינה בין ההורים.
2. זאת ועוד, השינוי מחלוקת זמני השהות שנקבעה בהסכם הגירושין לחלוקת זמני שהות שווה, לא גרר שינוי מהותי אף בהיבט של הצורך לספק מדור לקטינה. גם בהתאם לחלוקת זמני השהות שנקבעה בהסכם הגירושין היו לקטינה שני בתים ושני הוריה צריכים היו לספק לה מדור, מקום לינה מסודר, ציוד כפי צרכיה וכו'. אמנם, האב טען כי לנוכח השינוי הוא רכש עבור הקטינה ריהוט וציוד. אולם, כעולה מדברי האב בקדם המשפט, הצורך לרכוש ריהוט עבור הקטינה לא נבע מהרחבת שהות הקטינה עמו, אלא מהעובדה שהקטינה גדלה ומתבגרת (דיון מיום 9.6.21, עמ' 53 ש'3 23-22). עוד ראו דברים שכתב האב לאם במכתב מיום 21.4.2019, קרי לפני שהורחבו זמני השהות בפסק הדין מיום 9.3.2021, לפיהם כבר אז הוא סיפק לקטינה בית על כל המשתמע מכך: "ל[קטינה] יש אצלי בית במלוא מובן המילה. בית עם חדר משלה, מיטה, שולחן כתיבה עם מחשב, ארון בגדים, בגדים והנעלה לכל מצב, טלויזיה, מרחבים וכלבה שהיא אימצה ומאוד אוהבת. כך שמבחינת מדור, יש ל[קטינה] הכל כאן ובאופן לפחות שווה לתנאים אצלך" (נ/1 בתיק המוצגים).
3. מעבר לכך, שוכנעתי כי במקרה שלפניי חרף החלוקה השווה בזמני השהות הנוהגת כיום, עדיין האם היא ההורה הפעיל יותר בנוגע לטיפול בענייניה של הקטינה. כך לדוגמא, האם היא הדואגת לקחת את הקטינה לרופאים, טיפלה ברישום הקטינה לבית הספר בו היא לומדת כיום, דאגה לשיעורים פרטיים במתמטיקה עבור הקטינה, והלכה לאספות הורים בעוד האב לא נכח בהן (חקירתו הנגדית של האב, פרוטוקול מיום 17.2.22, עמ' 67 - 70). הטיפול בענייניה של הקטינה, במנותק מהשאלה מי בסופו של דבר מממן את ההוצאות האמורות והאם האב משיב לאם מחצית העלות אם לאו, כרוך בהשקעת זמן ומשאבים. שאלת חלוקת נטל גידולו של קטין בין הוריו אינה מתמצה רק בשאלה המתמטית היכן שוהה הקטין בכל יום ובכל שעה והאם הוא שוהה אצל אחד מהוריו זמן עודף אם לאו. הטיפול בענייניו השונים של קטין, חיפוש אחר מורה נדרש, חוג מתאים, עריכת בירורים בעניין רופא שיניים, לקיחת הקטינה לרופא ועוד ועוד כרוכים אף הם בהשקעה לא מבוטלת של מאמץ וזמן אותה יש להביא בחשבון בעת הדיון בחלוקת נטל גידולו של קטין בין הוריו. להשקעה עודפת זו משמעות ולא ניתן להתעלם ממנה.
4. לא זו אף זו, כמפורט לעיל, הוכח כי האם היא המשלמת בפועל הוצאות רבות מהוצאותיה השוטפות של הקטינה - רכישת ספרים ומכשירי כתיבה, אביזרים לטלפון הנייד, רב קו, תשלום לקופ"ח, רכישת בגדים וכו'. טענת האב כי מאז החלו זמני השהות השווים נוהגת האם לשלוח את הקטינה אליו למימון הוצאותיה לא נתמכה בבדל ראיה ולא הוכחה. יתרה מכך, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שצרפה האם כאמור המלמדים שהאם ממשיכה ומשלמת עבור הוצאותיה של הקטינה. בחקירתו הנגדית העיד האב כי נוהג ללכת עם הקטינה "לעשות קניות", להזמין עבורה אוכל ולתת בידיה כספים באמצעותם היא קונה בעצמה (עמ' 70 ש' 8 - 12). אולם, לא זו בלבד שטענת האב בעניין הוצאותיו עבור הקטינה והיקף הוצאות אלה לא פורטה, כאמור, הטענה לא נתמכה בכל ראיה ולא הוכחה. זאת, הגם שבקלות ניתן היה לצרף אסמכתאות לתשלומים שונים, כפי שעשתה האם. חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ (14.11.1990)). מכאן שאין לקבל את טענת האב כי הוא מממן רכישת מוצרים שונים עבור הקטינה שהם חלק מצרכיה השוטפים.
5. בסוף דיון ההוכחות ולאחר שתמה שמיעת הראיות, ביקש ב"כ האב כי בית המשפט ייפגש עם הקטינה "וישמע ממנה מי מוציא יותר ואיפה היא רוצה להיות" (עמ' 82 ש' 10). כפי שנאמר לצדדים על אתר, אין מקום לקבל בקשה כאמור במסגרת ההליכים בעניינם ניתן פסק דין זה, שעניינם מחלוקות כספיות בין ההורים, וזאת להבדיל מההליך שהתנהל בעניין החזקת הקטינה שם נשמעה הקטינה על ידי בית המשפט. בהליך אזרחי על כל אחד מבעלי הדין מוטל לתמוך את טענותיו העובדתיות בראיות. ברור מאליו, כי אין מקום להזמין את הקטינה לבית המשפט מתוך כוונה שתתמוך בגרסת מי מהוריה, וכי הורה אינו יכול לפטור עצמו מהחובה להוכיח את טענותיו בדרכים הרגילות ולבקש להוכיחן באמצעות השמעת הקטינה. מעבר לכך, עצם הבקשה כי בית המשפט ישמע את הקטינה בהליך העוסק במחלוקת בשאלת חלוקת הנשיאה במזונות הקטינה בין ההורים מהווה ניסיון לערב את הקטינה בסכסוך הכספי בין ההורים, באופן החותר תחת טובתה. על ההורים מוטלת החובה להגן על בתם הקטינה, גם אם היא כבר נערה בת 15 שנים, ולשמור עליה מחוץ לזירת המחלוקת ביניהם. ודאי שאין לקבל מצב בו אחד ההורים יבקש באופן אקטיבי להכניס את הקטינה לנבכי המחלוקת הכספית ולבקש ממנה למעשה לספק ראיות שההורה עצמו נמנע מלספק.
6. לסיכום האמור בפרק זה, במקרה שלפניי, בבחינה כוללת של נסיבות המקרה ותוך ראייה רחבה, השינוי שארע בחלוקת זמני השהות לא הביא לשינוי משמעותי בחלוקת הנשיאה בצרכי הקטינה המצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות. זאת הן מתוך בחינה כמותית של השינוי והן מתוך בחינה איכותית-מהותית של הדרך בה מתנהלים צדדים אלה.
7. לנוכח כל המפורט לעיל – לא עלה בידי האב להוכיח כי ארע שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות שנקבע במסגרת הסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, באף אחד מהפרמטרים להם טען. אף מתוך השקפה על התמונה בכללותה ובשים לב למכלול נסיבות המקרה לא מצאתי כי מוצדק לפתוח שוב את סוגיית המזונות. לא ניתן להגיע למסקנה שארע שינוי נסיבות מהותי ביחס בין מצבו כלכלי של כל אחד מההורים, שכן האב נמנע מלטעון ולהוכיח מה היה מצבו הכלכלי בעת אישור הסכם הגירושין. ההטבה במצבה הכלכלי של האם – הן בכך שהכנסתה מעבודה עלתה והן בכך שבעלותה דירה, היתה צפויה ואף מתבקשת בעת אישור הסכם הגירושין בשים לב לטענת האב עצמו כי האם היתה אז בתחילת דרכה המקצועית וכי הוריה סייעו לה באופן קבוע בסכומים גבוהים. אמנם הקטינה שוהה כעת אצל הוריה בחלקים שווים, להבדיל מהמצב ששרר בעת אישור הסכם הגירושין, אולם לא מדובר בשינוי רחב היקף מהבחינה הכמותית, ואף מבחינה מהותית לא הוכח כי ארע שינוי לא כל שכן שינוי מהותי המצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות.
8. בסיכומיו הפנה האב לפסקי דין שניתנו בעמ"ש (נצ') 50227-01-21 י.פ. נ' ד.א.פ. (3.2.2022) ובעמ"ש (חי') 41465-10-17 ש' נ' ש' (25.10.2018), אולם אותם פסקי דין לא עסקו בתביעה לשינוי החיוב במזונות, אלא דובר בתביעת מזונות ראשונה. בשונה מהמקרה שנדון לפניי, השאלה שעמדה שם על הפרק לא היתה האם חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק בחינה מחודשת של החיוב במזונות.

יש לזכור כי בית המשפט אינו דן כאן כאילו הוגשה כעת תביעת המזונות לראשונה ויש לקבוע כיצד לחלק את נטל הנשיאה בצרכי הקטינה בין הוריה. אלא, סוגיה זו כבר הוכרעה על ידי הצדדים בעצמם, במסגרת הסכם גירושין כולל, בו הסדירו גם נושאים נוספים לרבות נושאים רכושיים. על הפרק כעת השאלה האם מוצדק לפתוח שוב את סוגיית החיוב במזונות שנקבעה זה כבר כאמור, אם לאו. התשובה לשאלה זו שלילית.

בהתאם לכל האמור לעיל, דין תביעת האב לביטול חיובו במזונות, להידחות.

ג.2. תביעת האם למתן היתר לגבות חוב לתקופה העולה על שנתיים לפני פנייתה בהליך לגבייתו:

1. סעיף 11(ב) לחוק המזונות מורה כדלקמן: "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".

בהתאם להוראת סעיף 11(ב) לחוק המזונות, בכל הנוגע לחיובי מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה נפסקו, נדרש הזוכה לקבל את אישור בית המשפט לגבייתם. בע"א 779/76 שוחט נ' שוחט, פ"ד לב(1) 580 (1978) 587 נקבע: "כל שסעיף 11(ב) ביקש לקבוע הוא, כי לצורך פניה אל ההוצאה-לפועל, לשם גביית חוב מזונות שנתגבש במועד כלשהו שקדם בשנתיים או יותר למועד תחילת ההליכים המשפטיים, יש להצטייד תחילה ברשות מאת בית-המשפט. מזונות משלמים מדי חודש בחדשו ומי שמאחר בגבייתם, אף במשך תקופה של שנתיים ויותר אינו מפסיד באופן כללי את זכותו למזונות, שלגביהם פסק בית-משפט מוסמך את אשר פסק, אלא רק זקוק לרשותו של בית-המשפט כדי לגבות אותו חלק מחוב המזונות שלגביו כבר חלפה התקופה של שנתיים ויותר, היינו חלוף התקופה של שנתיים איננו משפיע על סכומי המזונות שלהם זכאית אשה פלונית או בנה עבור התקופה שהיא קרובה יותר משנתיים למועד תחילתם של ההליכים המשפטיים".

1. הטעם העומד בבסיס הוראת סעיף 11(ב) לחוק המזונות נעוץ במהותם של חיובי מזונות. מדובר בצדדים שאינם זרים זה לזה, אלא בבני משפחה לשעבר אשר מטבע הדברים לא תמיד מקפידים לשמור תיעוד לכל תשלום ותשלום שהם מבצעים, בפרט כשהדבר נוגע להתנהלות כלכלית-משפחתית שוטפת ולמימון צרכי היום-יום של ילדיהם המשותפים. משכך, יש להקפיד הקפדה יתרה על פנייה במועד בהליכי גבייה, בשים לב לנזק הראייתי העלול להיגרם כתוצאה מפנייה מאוחרת. בנוסף, בדין הוסדרו הליכי גבייה ייחודיים לגביית תשלומי מזונות וכן נקבעה קדימות לגבייתם על פני חוב כספי רגיל (ראו פסק דינה של חברתי כב' השופטת קרן גיל בתמ"ש (ת"א) 11529-07-16 א' ש' נ' ו' ק' (19.11.2016)). כמו כן, התפיסה היא שתשלום מזונות נועד לסיפוק הצרכים של הקטין בזמן אמת (ראו פסק דינה של חברתי כב' השופטת תמר סנונית פורר בתמ"ש (ת"א) 7916-05-19 אלמונית נ' פלוני (16.1.2020)).
2. בדונו בתביעה למתן רשות לגביית חוב מזונות לפי סעיף 11(ב) לחוק המזונות, על בית המשפט לבחון את מידת האיחור, האם ניתן לאיחור הסבר מוצדק, האם חרף השיהוי גילתה האם דעתה כי היא אינה מוותרת על גביית החוב, וכן את נסיבות חיי המשפחה ותום לבם של הצדדים. יש לתת את הדעת לנזק הראייתי שיכול ונגרם לנתבע אשר בחלוף הזמן יתקשה להוכיח כי שילם בזמן אמת את החוב (ראו למשל: תמ"ש (נצרת) 41495-06-19 פלונית נ' אלמוני (10.1.2021); תמ"ש (י-ם) 63555-06-17 ד.פ נ' ר.פ (3.1.2019); תלה"מ (אי') 59993-06-21 א.ר נ' א.א (21.12.21)). עוד יש לבחון את עצמת הקונפליקט, שכן "שאלת השיהוי שבבסיס סעיף 11 נולדה מתוך טענות ויתור הקיימות במשפט האזרחי ובדין האישי גם יחד; על כן ברי כי ככל שעצמת הקונפליקט גבוהה יותר טענת הוויתור קלושה יותר" (דברי כב' השופט נ' סילמן בעמ"ש (חי') 17587-02-20 א' נ' ב' (21.2.2022)). עוד יש משמעות לשאלת סוג ההוצאות אותן מבוקש לגבות ולשאלת היקף המחלוקת כשככל שהיא תהיה מהותית יותר תהיה נטייה לאשר את הדיון בה (עמ"ש 17587-02-20 הנ"ל).
3. במקרה שלפניי, החוב לגביו מבקשת האם כי יותר לה לפעול לגבייתו, מורכב מההפרשים בין סכום המזונות הקצוב שנקבע בהליך פשיטת הרגל לבין דמי המזונות שנקבע בפסק הדין שאישר את הסכם הגירושין. בבע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית (23.2.2020), נקבע כי דמי מזונות שנקצבים בהליך פשיטת רגל אינם באים חלף פסק דין הקובע חיוב במזונות למשך תקופת ההקצבה ואינם מוחקים את ההפרש שבין הסכום המוקצב לבין הסכום הפסוק. נפסק, כי "סכום ההקצבה אך ינוכה ברבות הימים מסום המזונות הפסוק, תוך שמירת זכותם של הזכאים למזונות לגבות את ההפרש האמור בתום תקופת ההקצבה" (סעיף 22 לפסק הדין), ובהמשך: "עם ביטולה של הקצבת המזונות (ככלל, בתום הליך פשיטת הרגל) רשאים זכאי המזונות לגבות מן החייב את ההפרש שבין סכום המזונות שהוקצב להם לבין הסכום הפסוק" (סעיף 33 לפסק הדין).
4. סדר הזמנים במקרה שלפניי הוא כדלקמן: ביום 2.3.2015 ניתנה החלטת בית המשפט של פש"ר בה נקצב סכום המזונות; ביום 18.5.2018 ניתן לאב הפטר והליך פשיטת הרגל הסתיים; ביום 10.6.2020 פנתה האם ללשכת ההוצאה לפועל וביקשה לגבות את ההפרש בין סכום המזונות הקצוב לבין סכום המזונות שנקבע בפסק הדין.

נמצא אפוא כי מדובר בעיכוב קל שבקלים, שכן בין מועד תום הליך פשיטת הרגל לבין מועד הפנייה לגביית החוב, חלפה תקופה של פחות משנתיים וחודש, ומכאן שהעיכוב בפניית האם הוא בן פחות מחודש ימים. גם אם יש מקום למנות את התקופה מהמועד בו החל האב לשלם את הסכום הקצוב, מצאתי כי לא מדובר בעיכוב משמעותי. בין המועד המוקדם ביותר בו שולם סכום המזונות הקצוב, לבין מועד הפנייה לגביית ההפרש חלפו כחמש שנים, אשר במהלך שלוש שנים מתוכן היה האב בהליך פשיטת רגל וממילא לא היה באפשרות האם לגבות את ההפרש.

1. יוער כי טענת האם כי נודע לה על תום הליך פשיטת הרגל רק בשלהי שנת 2018 (סעיף 27 לסיכומיה) אינה עולה בקנה אחד עם דברים שנכתבו במכתב ששלחה האם לב"כ האב ביום 19.12.2018 בו כתבה: "... כבר בחודש מאי 2018 עודכנתי על ידי כונסת הנכסים הגב' --- כי ניתן צו הפטר בתיק ההוצאה לפועל של [האכ]..." (סעיף 3 למכתב שצורף כנספח נ/29ב' לתצהיר האם). מכאן שעוד בחודש מאי 2018 נודע לאם על תום הליך פשיטת הרגל.
2. מכל מקום, על פי הראיות שהוגשו לתיק, כחצי שנה לאחר תום הליך פשיטת הרגל פנתה האם לאב והבהירה כי היא אינה מוותרת על תשלום ההפרש בין החוב הקצוב לבין החוב הפסוק. ביום 29.11.2018 שלח ב"כ האם מכתב לאב ובו בין היתר נכתב: "... מרשתי מבקשת להבהיר כי מחובתך להשיב לידיה את הפרשי המזונות בין הסכום הפסוק לסכום ששולם ואין היא מוותרת ולו על אגורה שחוקה מהפרשים אלו..." (סעיף 3 למכתב אשר צורף כנספח לתצהיר עדותה הראשית של האם נ/29א'). ביום 19.12.2018 שלחה האם עצמה מכתב לב"כ האב ובו נכתב בין היתר: "...למען הסר ספק ברצוני לחזור ולהבהיר את אשר נאמר כבר במכתב ההתראה שנשלח על ידי עורך דיני מיום 29.11.2018 – קיים חוב של דמי מזונות, בגין ההפרשים בין סכום המזונות שנקבע בהסכם לבין סכום המזונות ששולם בכל התקופה של הליכי פשיטת הרגל, ועד לחודש דצמבר, כמו גם הפרשי ההצמדה של סכום המזונות המוסכם, כקבוע בהסכם המקורי. אני מבינה כי בשלב זה אין באפשרותו של [האב] לשלם את יתרת החוב, אך בשלב מסויים יש להתייחס גם לחוב זה ולפרועו" (נספח נ/29ב'). משעה שהאם הביעה דעתה באופן מפורש כי היא עומדת על תשלום ההפרש בין החוב הקצוב לבין החוב הפסוק, הרי שלא ניתן לייחס לה ויתור על גביית החוב. אף ביחס לתקופה בת כשנה וחצי שחלפה בין משלוח המכתבים בחודשים נובמבר ודצמבר 2018, לבין פניית האם ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לגבות את החוב האמור בחודש יוני 2020, אין מקום לייחס לאם ויתור. זאת בשים לב ליחסים העכורים שבין הצדדים, אשר לאורך מרבית התקופה ניהלו הליכים משפטיים שאופיינו בעצמת קונפליקט גבוהה.
3. לא זו אף זו, אחד הרציונלים העומדים בבסיס הוראת סעיף 11(ב) לחוק המזונות, מניעת היזק ראייתי, כלל אינו מתקיים כאן. שהרי, האב לא חלק על קיומו של החוב ועל גובהו. אין מחלוקת כי בתקופה בה שילם האב את סכום המזונות הקצוב הוא לא שילם את דמי המזונות שנקבעו בפסק הדין שאישר את הסכם הגירושין במלואם. מכאן שסוגיית הנזק הראייתי אינה רלבנטית במקרה זה, זאת להבדיל ממקרה בו החייב טוען כי פרע חלק מהחוב בזמן אמת.
4. האם טענה כי לא פעלה במועד לגביית החוב משום שפנתה תחילה לאב וניסתה להסדיר את תשלום החוב ברוח טובה והעיכוב נבע מניסיונה להגיע להסכמות. טענה זו לא נסתרה, ובנוסף במכתבים שצורפו ואשר הוזכרו לעיל יש כדי לתמוך בה.
5. לנוכח כל המפורט לעיל, ובפרט בשים לב למשך העיכוב, להסבר שניתן לו, למהות החוב ולכך שלא נגרם נזק ראייתי – מצאתי כי יש להתיר לאם לפעול לגבייתו.
6. בטרם סיום אציין כי בסיכומיה טענה האם כי במקרה זה כלל לא נדרש אישור בית המשפט לשם גביית החוב. לתמיכה בטענתה הפנתה האם לפסק הדין שניתן בעמ"ש 17587-02-20 הנ"ל וכן לפסק הדין שניתן בע"ר (קריות) 44163-12-15 פלונית נ' פלוני (17.1.2016), שם נערכה הבחנה בין מצב בו חוב המזונות נובע מקיום חלקי והוא קצוב וניכר לעין שאז אין צורך בהפניה לאישור בית המשפט, לבין מקום בו מתעוררת סוגיה ראייתית שאז יש להפנות את הצדדים לבית המשפט בבקשה לאישור גביית החוב. אולם לא הוגש ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל אשר קבעה כי על האם לנקוט בהליך לפי סעיף 11(ב) לחוק המזונות ומשכך אין מקום לבחון האם החלטתה בעניין זה נכונה היתה אם לאו. אין מקום אפוא לבחון במסגרת זו את טענת האם בעניין זה. הדברים מתחזקים לנוכח התוצאה לפיה ממילא הותר לאם לפעול לגביית החוב.

ד. לסיכום:

1. בהתאם לכל אשר פורט לעיל:

תביעת האב לביטול חיובו במזונות הקטינה נדחית.

תביעת האם להתיר לה לפעול לגביית החוב שנוצר תקופה העולה על שנתיים מהמועד בו נוצר – מתקבלת.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ומנגד על מנת שלא להסלים את הסכסוך בין הצדדים עוד ולנסות להביא לרגיעה ביחסיהם לטובת בתם המשותפת – האב ישלם לאם עבור הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בהליכים נושא פסק דין זה סך של 20,000 ₪.

פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ה' אב תשפ"ב, 02 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.