ביהמ"ש המחוזי ת"א, סגן הנשיא שאול שוחט: החלטה בשאלה האם הסכום לתשלום מזונות שנקבע על המשיב לשלם הינו חד פעמי או באופן חודשי קבוע (רמ"ש 9926-10-22)

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת איריס אילוטוביץ סגל, בתלה"מ 14528-02-22) , מיום 6.9.2022.

העובדות הצריכות לעניין

הצדדים הם בני זוג לשעבר והורים לילדים קטינים (להלן: "הקטינים").

לפני ביהמ"ש קמא מתבררת תביעת המשיבה למזונותיה ולמזונות הקטינים (תלה"מ 14528-02-22).

ביום 9.5.2022 הגישה המשיבה, במסגרת תביעתה, בקשה לפסיקת מזונות זמניים.

באותה העת היה קבוע בתיק דיון קדם משפט ליום 28.6.2022.

ביום 30.5.2022 פנה ביהמ"ש קמא למבקש בהחלטה לפיה "בטרם מתן החלטה ועד לדיון הקבוע, ומבלי להודות באף טענה, יבהיר המשיב בתוך 24 שעות מהו גובה הסכום אותו הוא מוכן להעביר לאם על חשבון דמי המזונות".

ביום 31.5.2022 הודיע המבקש כי מבלי להודות באף טענה ועד לדיון הקרוב הוא יסכים לשלם סכום חד פעמי בסך של 8,000 ₪ וכן לשאת בהוצאות אחזקת הבית בו מתגוררת המשיבה ובכל הוצאות החינוך והרפואה של הקטינים.

ביהמ"ש ביקש עמדת המשיבה, וזו סירבה להצעה.

ביום 7.6.2022 החליט ביהמ"ש קמא, כי "מבלי להביע עמדה ביחס לגובה סכום המזונות המוצע, ברי כי אין דחיפות להידרש לבקשה טרם קדם המשפט הקבוע ליום 28.6.2022. עד למועד הדיון או כל החלטה אחרת ישלם המשיב למבקשת דמי מזונות בסך של 10,000 ₪ לחודש ותשלום מלוא הוצאות אחזקת הבית, החינוך והרפואה של הקטינים. אין בסכום זה להוות כי אינדיקציה בנוגע לסכום אשר ייפסק. הבקשה לפסיקת מזונות זמניים תידון בקדם המשפט"

בהמשך, דיון קדם המשפט שהיה קבוע ליום 28.6.2022, שנקבע גם לדיון בבקשה למזונות זמניים, נדחה למועד חלופי ליום 16.11.2022.

ביום 21.7.2022 ניתן על ידי בית הדין הרבני פסק דין הקובע כי על הצדדים להתגרש.

לאור התפתחויות אלו פנה המבקש לביהמ"ש קמא ביום 9.8.2022 בבקשה במסגרתה עתר לקבוע כי במסגרת ההחלטה מיום 7.6.22 נקבע סכום מזונות חד פעמי וכי ביהמ"ש יפסוק בשלב זה עבור מזונות הקטינים עד לדיון שנקבע סכום חד פעמי אחר אותו הציע בבקשתו.

ביום 6.9.2022, לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה ותשובת המבקש לתגובת המשיבה, דחה ביהמ"ש קמא את בקשת המבקש. ביהמ"ש קמא ציין כי בהחלטתו מיום 7.6.2022 לא נקבע סכום חד פעמי אלא חיוב חודשי בסך 10,000 ₪ ומשכך "ההחלטה בעינה עומדת".

על החלטה זו מלין המבקש בבקשת רשות הערעור שלפניי.

המבקש טוען לנסיבות בהן ניתנה ההחלטה מיום 7.6.2022; לאופן בו הצדדים פירשו אותה ( לטענת המבקש, כמטילה חיוב חד פעמי ולא חודשי מתחדש); לשינוי נסיבות שחל מאז ניתנה ההחלטה מיום 7.6.2022 ועד להחלטה מושא הבר"ע; ולכך שביהמ"ש קמא בעצם הפך "הצעה ג'נטלמנית" שנתן לפסיקת סכום חד פעמי על חשבון המזונות הזמניים ועד למועד הדיון שהיה קבוע לחודש יוני האחרון להחלטה ארוכת טווח למזונות זמניים.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור אני מחליט לדחות את בקשת רשות הערעור, אך בכפוף למתן הנחייה שתפורט להלן.

אין חולק כי לא היה כל פסול בהחלטתו של ביהמ"ש קמא מיום 7.6.2022 להעניק למשיבה סעד זמני חלקי בסך של 10,000 ₪ עד למועד הדיון בבקשה למזונות זמניים שהיה קבוע להמשך אותו החודש. החלטה זו, שאינה מושא בקשת רשות הערעור שלפניי, עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 33 (ד) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 שמורה כי מקום בו סבור בית המשפט שיש לקיים דיון בבקשה למזונות זמניים לצורך חקירת המצהירים על תצהיריהם "יורה על מועד לדיון שיהיה לא יאוחר משלושים ימים מיום קבלת תשובת המשיב לבקשה" וכי הרשות לתת סעד זמני חלקי, על יסוד הבקשה והתשובה היא עד למועד הדיון בבקשה.

מבקשת רשות הערעור לא ניתן ללמוד אם הדיון בבקשה למזונות זמניים נדחה בהסכמת המבקש (המבקש נמנע מלציין זאת בבר"ע ואף לא צירף את הבקשה וההחלטה המורה על דחיית הדיון), ואף אם היה מודע (או היה צריך לדעת) אחר ההשלכות של דחיית הדיון על החיוב שניתן במסגרת ההחלטה מיום 7.6.2022. עם זאת, בהחלט ניתן לקבוע כי ההחלטה מיום 7.6.2022 לא באה להחליף הכרעה בבקשה למזונות זמניים ולאור טיבה והסכמת המבקש שעל בסיסה היא ניתנה, אינה יכולה לעמוד לאורך זמן.

לאור האמור לעיל, אני מחליט לדחות את בקשת רשות הערעור בכפוף לכך שבתוך 30 ימים מיום מתן החלטתי זו (אלא אם כן ניתנה הסכמת הצדדים לקביעת מועד מאוחר יותר) יידרש ביהמ"ש קמא לבקשה למזונות זמניים המונחת לפניו, יקיים בה דיון (שיכול להיערך גם במסגרת דיון קדם המשפט) ויכריע בה כטוב שכלו.

איני רואה מניעה כי גם כאשר ערכאת הערעור דוחה ערעור או בקשת רשות ערעור בנימוק שמלאכתה של הערכאה קמא טרם הושלמה, תכלול החלטת ערכאת הערעור הנחיות לערכאה קמא לתקן את הטעון תיקון לדעתה (ראו בע"מ 288/15 פלוני נ' פלוני ואח', פורסם בנבו, 13.5.2015; רע"א 3233/14 בראודה נ' פרבר, [פורסם בנבו] פסקה 11 (30.10.2014); גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער (ב'גלגול שני')" עיוני משפט ל(1) 71, 82 (2006)).

סוף דבר

הבקשה לרשות ערעור נדחית, בכפוף לדברים שהובאו לעיל.

משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

העירבון, על פירותיו, יושב למבקש באמצעות באת כוחו.

מתיר פרסום ההחלטה במתכונת בה נחתמה, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשפ"ג, 24 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.