גירושין וחלוקת רכוש

ב"ה

מדינת ישראל

בית הדין הרבני האזורי נתניה

בפני כבוד הדיינים:

- הרב חיים שלמה שאנן, אב"ד - הרב מיכאל עמוס, דיין - הרב דוד ברדוגו, דיין	מס' תיק:0933-21-1
	תאריך :25/06/2006
	כ"ט סיון תשס"ו
	התובעת : פלונית
	הנתבע : פלוני
	הנדון :גירושין

פסק דין

הונחו בפנינו תביעות הדדיות לשלו"ב ולחילופין גירושין מטעם הבעל בתחילה, ולאחר מכן תביעת האשה לחיוב הבעל במתן גט.

כן נפתחו בפנינו תביעת רכוש, מורדת וכו'.

בתאריך כ' בטבת התשס"ג (25/12/2002) דחה ביה"ד את תביעת הבעל לשלו"ב, וכן דחה את תביעת הבעל להכריז על האשה כמורדת.

מאז דן ביה"ד בתיק זה בעיקר ברכוש הצדדים. הבעל מאשים את האשה שגנבה ממנו מיליונים, וצירף לכך מסמכים רבים לרבות חשבונות בנקים מתקופות שונות, דוחו"ת מס-הכנסה, הצהרות הון, דבר שגרם ל"ניפוח" התיק.

לענין טענות הרכוש:

הבעל טוען כי אשתו גנבה ממנו כספים, הבעל הוכיח כי מחשבון המשותף לו ולאשתו בבנק הבינלאומי רעננה מספר חשבון 000000 הועבר בתאריך 31/07/1996 סך 229,861 ש"ח לחשבון ע"ש האשה ואמה הגב' ג', שכתובתה ב"מקום פלוני".

מאוחר יותר בשנת 98 הועבר מחשבון זה בתאריך 31/07/1998 סך 248,000 ש"ח, לחשבון משותף נוסף של אשתו ואמה בעפולה, סכום זה הוא המקור של סכום של 485,100 ש"ח שנמצא ב-13/12/04 בחשבון ע"ש האם בלבד. אמנם הבעל לא הוכיח את הקשר בין שני החשבונות, אבל ב"כ האשה מודה שכסף זה "צמח" מהכסף הקודם.

הבעל טוען שכסף זה נגנב ממנו ועל כן מגיע לו מהאשה כחצי מליון ש"ח.

האשה טוענת כי מקור כסף זה הוא מהפקדת הוריה בשנת 88, שאז הופקדו שני פקדונות, אחד 45,000 ש"ח, ואחד 75,000 ש"ח, לדבריה כסף זה נכנס לחשבון המשותף, הבעל טוען שכסף זה לא נכנס לחשבון המשותף אלא הושקע בחברת "בר'", וכסף זה הוחזר להורי האשה בשעתו.

הבעל צירף דפי חשבון בנק של התקופה שעליה נטען ע"י האשה שאז הופקדו אצל בני הזוג כספי הוריה - אמה, והוכיח כי אין זכר לסכומים אלו, ראה נספח 26,29 של הבעל.

טענת ב"כ האשה היא, כי 75,000 ש"ח, הושקעו אצל בני הזוג, אבל נפרעו לאם בשנת 2000, שווי כספים אלו בעת הפרעון 84,878 ש"ח.

ואילו לגבי סכום 45,000 ש"ח, לטענתה כסף זה הושקע בחסכון בבנק בשנת 88, ועל כן בשנת 91 שוויו היה 86,425 ש”ח [הגיש מסמך] ומאוחר יותר בשנת 96 גדל שוויו ל-129,861 ש”ח, (ואין מדובר בבורסה!) טענה זו לא נתמכה בכל מסמך, מאוחר יותר הגיעו (כספים אלו שנכנסו לחשבון האם) ל-421,870 ש”ח.

טענת ב"כ האשה מחוסרת תימוכין, ואילו הבעל הביא מסמך מבנק ישראל שמקור 129,861 ש”ח הנ"ל הוא מהלוואה שלוו הצדדים בסך של 50,000 ש”ח ומחסכון של 130,000 ש”ח.

צורפו מסמכים של בנק ישראל (נספח 23, וכן מסמך של הלואה נספח 40).

על פניו העברה של כספים ע"י האשה, בתקופה שבה הבעל לא תיפקד לטענתו היה תחת סמי מרפא קשים בגלל בעיות נפשיות (והרי גם האשה טוענת שכך היה, שהיו לבעל בעיות נפשיות קשות ולא תפקד) מוכיחה שאכן בוצעה גניבה, והבעל רשאי לדרוש את השבתם.

אולם, אין הבעל זכאי לבקש את הרווחים מ-129,861 ש”ח לסכום 480,000 ש”ח או 421,870 ש”ח כי כספים אלו נתנו פירותיהם כאשר היו כבר ברשות האשה, וליתר דיוק ברשות אמה, "וכל הגזלנים משלמים רק בשעת הגזילה".

לבעל היתה קופ"ג (נספח 51 בעל), עוד מלפני הנישואין, סכום זה הוצא ע"י האשה בתאריך 08/08/1996 בעת שהבעל היה תחת סמי הרגעה קשים, סכום זה הועבר לידי אם האשה ע"י האשה והאשה הודתה בכך, ראה פרוטוקול מתאריך 16/09/2003 עמ' 2 (נספח 81 של הבעל), אלא שלטענתה כסף זה שולם על ידה בגלל חוב שהיתה חייבת לאמה, החוב היה: 45,000 ש”ח (שוב 45,000 ש”ח !).

לדברי הבעל סכום זה היה שווה בתאריך 31/12/2002 141,242 ש”ח, והוא מקור הכסף בחשבון של האם שמספרו 170348 ב"שדמות דבורה". עוד זועק הבעל כי בזמן שבני הזוג היו במינוס של סכום כ-60,000 ש”ח טוענת האשה כי הלכה ושילמה מכספי הבעל בעבור שיפוצים שכביכול האם עזרה להם כמה שנים קודם.

ואכן טענת האשה היא טענה תמוהה, שבדיוק במינוס כזה מחזירים חוב בלא "קבלה", ומה גם בתקופה שהבעל לא יודע מה נעשה אתו, ומי שחותם על השיק זו האשה הנותנת לאמה. אין ספק שמדובר בגניבה.

הבעל צירף מספר העברות שהאשה העבירה מחשבון המשותף לחשבונה הפרטי, ב-25/06/00 סך 5,000 ש”ח ולכתובת "שדמות דבורה", נספח 74, וכן בתאריך 21/11/00 משכה האשה במזומן סך 13,717 ש”ח. .

עוד טוען, בחשבון המשותף נכנסו במשך כל שנה 200,000 ש”ח לערך, ואילו הוצאות המחיה שלהם היו לכל היותר 70,000 ש”ח לשנה, ועל כן מאחר והאשה היא זו שנשאה ונתנה בכספים, יש להניח כי הבריחה אותם לחשבונות פרטיים שעל שמה בלבד או ע"ש אמה.

הצהרות האשה למס נראות בלתי סבירות וכפי שטען הבעל, כיצד שוכרת האשה וילה בסך 1,400$ לחודש אוגוסט 2002, וכאשר לטענתה היא מרוויחה באותו זמן 3,150 ש”ח לחודש?!!

קיצורו של דבר ברור שיש ערמה בדבר מצד האשה.

אולם גם הבעל לא יוצא "נקי". טוענת האשה טענות נכבדות, כל כספים שהוצאו במהלך הנישואין, על הבעל להוכיח שהוצאו על ידה שלא כדין, אין זכות לריבית ע"פ ההלכה, הצליחה להוכיח שלא שיקרה לגבי מה שנטען בישיבה האחרונה כי היא מכרה הרכב, אכן הרכב לא נמכר על ידה, והוא כיום רשום על שמו של הבעל, הבעל לא חישב ולא צירף את הוצאות התרופות שהוציאה בעבורו. מכחישה שלקחה תכולת בית בשווי של 100,000 ש”ח, ואדרבא, לדבריה, הבעל לקח יותר.

לגופו של ענין, קשה לעמוד בתיק זה על כל האמת, ברור לביה"ד שהוצאו כספים שלא כדין מהבעל בזמן מחלתו.

מכח הנסיבות יש מקום לפסוק כפי הצעת ב"כ האשה שהבעל ישאר בדירה ברח' הע', והדירה ברח' שר' תשאר בידי האשה, ואילו המגרש ב"שד' דב'" יחולק שוה בשוה בהתאם להחלטת ביה"ד מתאריך יט' באלול התשס"ג (16/09/2003).

החסכונות, הרכב וכן שאר זכויות הצדדים הקיימים מיום הפירוד יחולקו ביניהם שוה בשוה.

לגבי תביעת הגירושין, אין ספק שיש להתגרש מיד עם ביצוע פסק דין זה.

ואי אפשר שלא לסיים במשפט שכותבת האשה "אין לי ברשותי כל סכום כסף שהוא, לא 4 מליון... והעיקר חמשת ילדיי שאבא שלהם לא תומך בהם....".

לפיכך פוסק בית הדין:

א)הדירה שברח' הע' תשאר בידי הבעל, ולו זכות מגורים בלבדית לכל ימי חייו.

ב)הדירה שברח' שר' תשאר בידי האשה ולה זכות מגורים בלבדית לכל ימי חייה.

ג)המגרש ב"שד' דב'" יחולק שוה בשוה בין הצדדים, לאחר נכוי החובות.

ד)שאר כל רכוש וזכויות הרשומים על שם מי מהצדדים, כפי שהיו ביום הפירוד. וביה"ד קובע את יום הפירוד לתאריך 30/09/2001, יחולק שוה בשוה.

ה)על הצדדים להתגרש מידית בתאריך הראשון שיקבע ע"י ביה"ד. (להלן סעיף ז')

ו)מחוץ לאמור לעיל, לא יהיו כל תביעות מכל מין וסוג שהוא בין הצדדים, לרבות תביעת כתובת האשה.

ז)קובעים מועד לסג"פ ליום חמישי ב' במנחם-אב התשס"ו 27/07/06 בשעה 09:45, על כל צד להביא עד קרוב משפחה מדרגה ראשונה + כתובה ותעודת נישואין + ת"ז

ניתן ביום כ"ט סיון תשס"ו (25/06/2006)

(-) הרב חיים שלמה שאנן, אב"ד (-) הרב מיכאל עמוס, דיין (-) הרב דוד ברדוגו, דיין

העתק נאמן ומתאים למקור

הרב יהושע ישראל כ"ץ

המזכיר הראשי

(4/4)(‏14/10/06)(25062006_051180933211_המג)