היתר נישואין

ב"ה

תיק ‏ 1027061/1

בבית הדין הרבני האזורי נתניה

לפני כבוד הדיינים:

הרב מיכאל עמוס – אב"ד, הרב שניאור פרדס, הרב אריאל ינאי

התובע: פלוני

נגד

הנתבעת: פלונית [ע"י האפוטרופסית אלמונית]

הנדון: היתר נישואין – אישה שנייה

פסק דין

פרטי המקרה

בתאריך י' בניסן תשע"ה (30.3.2015) הגיש הבעל, תביעה להיתר נישואין אשה שנייה על אשתו, ובנימוקי הבקשה נכתב:

"האישה חולה "לא טוב האדם לבדו" מצורף תעודה יצורף בעתיד יותר מורחב."

בני הזוג נישאו בתאריך 28/10/1973. לצדדים ארבעה ילדים בוגרים.

צורף לתיק דו"ח רפואי מ"מרפאות מרחב – שינויי זיכרון, התנהגות ותפקוד בגיל המתקדם", מתאריך כ"ז בטבת תשע"ג (9/1/2013) ובו נכתב:

גב' פלונית בת 62 עברה הערכה... עקב שינויי קוגניטיביים ב-3 שנים האחרונות. לאחר הערכה ראשונית נוצר רושם שגב' [פלונית] סובלת מתסמונת דמנציה קלה-בינונית... מאז הביקור הקודם קיימת החמרה נוספת... שכחת מילים... חוסר משמעות במשפטים, ולפעמים חסר קשר עם הנושא... ירידה נוספת בזיכרון שכחה כבר שמות של הנכדים – דבר שלא היה לפני שלשה חודשים שאלות חוזרות ירידה בידע כללי חוסר התמצאות במקום חוסר תובנה לגבי מצבה ירידה בתפקוד ירידה ביכולת בישול... ישנוניות יתר... דמנציה מתקדמת...

חתום על הדו"ח ד"ר ולדיסלב יריומין מומחה לנוירולוגיה וצוות מרפאות "מרחב".

האישה מאושפזת היום בבית אבות [...] החל מיום 27/4/2015.

מצורף לתיק בנוסף דו"ח רפואי של ד"ר אנטולי ליכטינשטיין מנהל רפואי בית סעודי [...], הנושא תאריך 28/4/2015 ובו נכתב בסיומו:

לסיכום: החולה בת 64, סובלת ממחלת אלצהיימר בחומרה קשה, לאחרונה מסכנת את עצמה וסביבתה, זקוקה להשגחה וטיפול במסגרת של מחלקה לתשושי נפש. קיים צפי להחמרה במצבה לטווח זמן קצר.

בדיון מיום כ"ט באייר תשע"ה (18/5/2015) הופיע הבעל. בדיון תאר את מצב אשתו. חולה באלצהיימר. אינה מזהה אותו ואת הילדים. לדבריו אינם מקיימים כבר למעלה מארבע שנים יחסי אישות.

בתאריך הנ"ל הוציא ביה"ד החלטה שלשונה כדלהלן:

הוגשה בפנינו בקשת התובע לשאת אשה על אשתו-הנתבעת, בטענה כי אשתו לוקה בדמנציה.

ממסמכים רפואיים עדכניים שהוצגו בפנינו, צוין כי הנתבעת הינה בת 64, סובלת ממחלת אלצהיימר בחומרה קשה, לאחרונה מסכנת את עצמה וסביבתה וכי קיים צפי להחמרה במצבה לטווח זמן קצר. בדיון היום (18/5/15) שטח המבקש בפנינו את בקשתו להיתר לשאת אישה שנייה מפאת מצבה הרפואי הקשה של אשתו, שלדבריו אינו מאפשר להם לחיות יחד כבעל ואשה בארבעת השנים האחרונות.

בכדי שביה"ד יוכל לדון בבקשה לגופו של עניין, על ביה"ד למנות לאשה-הנתבעת אפוטרופוס לדין, כמפורט בתקנה קעו (2) לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים. לשם כך על המבקש לפרט אם יש להם ילדים משותפים – שמות וגילאים, ואם יש לה קרובי משפחה נוספים בדרגה ראשונה (אחים או אחיות) - ומי מהם יוכל לשמש כאפוטרופוס לדין בעניין זה של בקשת היתר נישואין של המבקש-בעלה. על המבקש להמציא לנו את מידע זה תוך 10 יום.

אנו קובעים מועד דיון נוסף ליום א' תמוז תשע"ה (18/06/15) שעה 12:30. במועד זה ידון ביה"ד במינוי אפוטרופוס לדין עבור האשה-הנתבעת.

כאמור, על המבקש להציע אפוטרופוס (קרוב מדרגה ראשונה) מסוגל לייצג את הנתבעת בהליך זה ולדאוג לזכויותיה, להודיע לו על קיום הדיון הקרוב וחובתו להופיע בו. בדיון זה יוחלט אם למנותו כאפוטרופוס לסדרי דין בנושא זה.

החלטה זו תישלח לאפוטרופוס הכללי, בהתאם לאמור בתקנה קעו (4) לתקנות. נציג האפוטרופוס הכללי רשאי להגיש תגובתו/עמדתו לבקשה או לדרוש את הופעתו בדיון.

אם יחולו שינויים במצבה הרפואי של הנתבעת עד למועד הדיון, על התובע לעדכן את ביה"ד בכך ולהמציא מסמכים רפואיים עדכניים."

בדיון נוסף מיום א' בתמוז תשע"ה (18/6/2015) הופיע המבקש ובתו הגב' [אלמונית] אשר הסכימה להתמנות כאפוטרופוס על האשה-האם. ביה"ד התעניין בגובה הכתובה של האשה כדי להטיל עיקול על דירת הבעל לשם גבייתה בשעת הצורך. ביה"ד בירר בנוסף את עלות החזקתה במוסד – 16,000 ₪. מנגד יש לאשה פנסיה וקצבת ביטוח לאומי בסך 4,000 ₪ קצבת נכות ואובדן כושר עבודה.

לאחר הדיון הוצאה החלטה שלשונה:

כפי שהוסבר למבקש בדיון האחרון מיום 18/6/15, עליו להמציא לביה"ד את כתובתה של האשה ערבויות או בטחונות על סכום הכתוב בכתובה, את צו מינוי האפוטרופוס מביהמ"ש, וכן הסכם מול המוסד בו מאושפזת האשה (או פירוט אחר) לגבי מימון אחזקתה של האשה לכל ימי חייה.

צורף לתיק כתב התחייבות (הנושא כותרת "משרד הבריאות") מטעם הבעל על השתתפות עצמית קבועה בגין האישפוז בסך שך 3,191 ₪ לחודש וכן חיוב חד פעמי כדמי כניסה בסך 6,382 ₪. הוצגה הכתובה מתאריך ב' בחשוון תשל"ד שהסך הכתוב בה הינו 101,000 לירות ישראליות. צורף אישור זכאות לקצבאות מטעם המוסד ביטוח לאומי כאשר מתאריך 1/4/2015 ועד לתאריך 31/12/2015 רמת הקצבה הינה 188% והיא עומדת על 5,046 ₪ לחודש.

ביום ג' באלול תשע"ה (18/8/2015), ביקר ביה"ד במוסד הנ"ל כדי להתרשם מקרוב ובאופן ישיר אודות מצבה של הגב' פלונית. בביקור זה שוחח עם שתי אחיות העובדות באותו מוסד, הגב' [...] והגב' [...], ואף שוחח עם הגב' פלונית בעצמה ונוכח לדעת כי מצבה המנטלי של הגב' פלונית הינו חמור וקשה וכי היא איננה מבינה דבר וכלל לא יודעת מכל הסובב אותה ומנותקת לגמרי מהעולם החיצון, אינה עונה על שאלות בסיסיות כמו מה שם בעלה או שמה, אינה שולטת על צרכיה, ומלבד יכולתה ללכת בכוחות עצמה היא זקוקה לטיפול מלא בכל ענייניה. חוסה באופן מלא. ובשפת ההלכה – "שוטה". בנוסף, לפי דעת המומחים אין שום אפשרות שבעולם מבחינה רפואית שהאישה תשוב לפקחותה.

שיערוך הכתובה לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עומד כיום לאחר הצמדה על סך של 452,750 ₪. כידוע, עקב ריבוי שיטות הפוסקים המנהג לפשר בעניין הצמדת הכתובה.

עלות הטיפול החודשית עומדת על סך של 16,000 ₪. מאחר והאשה זכאית להקצבות וכיוצ"ב שהם קבועות ולא מתבטלות ומאחר והבעל התחייב בהשתתפות עצמית, וכן בשל הברירות כי אין שום סיכוי שבעולם להבראת האישה וחזרתה לפיקחות ולקבלת גיטה וגביית הכתובה שבאה עמה, ביה"ד יעקל את דירת הצדדים לצורך זכויותיה המלאות של האשה. בנוסף יתחייב הבעל בקניין על כל הוצאותיה של האשה בעתיד אם לא יתקבלו ההקצבות. כמו כן יפקיד בקופת ביה"ד שיק פתוח לטובת ביה"ד.

האפוטרופוס הודיעה כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה אינה מוצאת מקום להתנגד לבקשת הבעל לקבל היתר לשאת אשה שנייה.

היתר לשאת אשה שנייה בשוטה

היתר נישואין לבעל לשאת אשה שנייה כאשר אשתו נשתטית מקורו בדברי הרמ"א בשו"ע אבן העזר (סי' א' סעיף י') שכתב, וז"ל:

במקום שאין הראשונה בת גירושין, כגון שנשתטית... יש להקל להתיר לו לישא אחרת.

ובדרכי משה אבהע"ז (סי' א' אות ט') האריך, וז"ל:

מהרי"ק הביא בשורש ק"א ענף ג' דברי הרשב"א... ולא עוד, אלא אפילו בנשואה גמורה התיר הרשב"א בתשובה לישא אחרת היכא שיצאה מדעתה. וז"ל השאלה, האשה אשר נתן ה' עמדי הוללת ואין בה דעת והוריני אם אני רשאי לישא אחרת מחמת חרם רבינו גרשום. תשובה, חרם רבינו גרשום לא נתפשט בגבולינו, והדעת נוטה שלא גזר בכל הנשים ובכל המגרשים, שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים והמעוללין בנשותיהן שלא כראוי, אבל לא על דעת שתתפשט תקנתו באותן שאמרו חכמים שיוצאות שלא בכתובה... אבל באלו שאמרו מן הדין או מן החיוב לגרש או לישא אחרת, בזה לא גזר אלא לזמן עד סוף האלף החמישי, ולפיכך מה שנראה באומד הדעת כי לא גזר הצדיק בכל מה שאמרנו ומותר אתה עכ"ל.

השלשת גט וכתובה

הבית שמואל (סי' א' ס"ק כ"ג) פסק בשם הב"ח שיש להשליש גט וכתובה, כאשר מתירים לבעל לשאת אשה שנייה על אשתו כאשר אשתו נשתטית.

וראו בפסקי דין רבניים (חלק ח' עמ' 77), שם נכתב:

ועי' ב"ח אה"ע סי' א' דבנשתטית ישליש סך הכתובה ונדוניה ותוספת כתובה, ובתפארת צבי סימן מ"ו כתב הטעם של השלשת כתובה עפ"י דברי הרשב"א (סי' אלף רנ"ד) שכתב בשם הרי"ף דאינו יכול לגרש אשה אם לא יתן לה כתובה, מדתנן כתובות דף נא 'לקתה חייב לרפאותה, ואם אמר הרי גיטך וכתובתיך ורפאי עצמך רשאי', משמע דבלא כתובה אינו יכול, וכמו שאינו יכול להפקיע עצמו מרפואתה בלא כתובה, כך אינו יכול להפקיע עצמו מכל תנאי כתובה בלא נתינת הכתובה עיי"ש, משמע דתוספת כתובה בכלל כתובה הוא לענין זה.

היתר אשה שנייה בבני ספרד

הצדדים שלפנינו הינם מבני ספרד שלא קיבלו את חרם דרבנו גרשום שלא לשאת שתי נשים היום לאחר האלף השישי, כפי שמבואר בשו"ע אבן העזר (סימן א' סעיף י'). אמנם גם ביחס לעדות בני ספרד המנהג לא לשאת אשה על אשתו, וכפי מה שנפסק בשו"ע שם סעיף ט' ביחס למקום שנהגו שלא ישא אדם אשה אחרת על אשתו, כפי שנהוג כיום.

עוד ראו בשו"ע אבן העזר (סי' ע"ו סעי' ח'), שנפסק בזה"ל:

במקום שנהגו שלא ישא אדם אלא אשה אחת, אינו רשאי לישא אשה על אשתו שלא ברשותה, וכל שכן אם התנה בכתובתה שלא ישא אשה אחרת עליה.

ובשו"ע שם (סי' א' סעי' י"א) נפסק:

טוב לעשות תקנה בחרמות ונידוים על מי שישא אשה על אשתו.

ובתקנת הרבנות הראשית לישראל בכינוס הרבנים תש"י ("חרם ירושלים", ראה מבוא לתקנות גדרי אישות בישראל והתקנות שם, ראו גם במאמרו של הגר"א שרמן שליט"א בקובץ תורה שבעל פה, כרך כ"ז) כי:

"אסור לאיש ואשה בישראל לארס או להתארס עם אשה שנייה על אשתו הראשונה, אם לא בהיתר נישואין מאושר בחתימת הרבנים הראשיים לישראל" (תקנה ב' שם).

בסיום התקנות, נאמר שם כי תקנה זו מיוחסת ל"כל קהילות ישראל", דהיינו קהילות בני אשכנז או בני ספרד המצויות בארץ ישראל, ונתקנה לשמירת האחדות ודרכי שלום בין הקהילות, כמובא במבוא לתקנות שם. במאמרו שם הרחיב הגר"א שרמן בביאור תקנה זו בארץ ישראל, אף שנוגדת את שיטתו של מרן הבית יוסף שהיה מרא דאתרא דארץ ישראל (ראה שו"ע, אבן העזר, סימן א סעיף י) באשר לאיסור נשיאת שתי נשים, שסבר שחרם זה נהג רק עד סוף האלף החמישי, משום שבארץ ישראל בטלו וחרבו הקהילות מאז ימיו של רבי יוסף קארו, א"כ בטלו חיובי המנהגים שהתקבלו בא"י וכן הקבלה לפסוק ולהורות כהמרא דאתרא, הב"י. מנגד שיטתו של הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל לפסוק כדעת הב"י אף כיום בא"י, וכמוזכר שם.

נמצא על פי המקורות הנ"ל שאף בן עדות המזרח גם כיום לא ישא אשה נוספת על אשתו ללא הוראת היתר מיוחדת.

ובעניין היתר נישואין לשאת אשה שנייה, לבני עדות המזרח, ראו מש"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ח אבן העזר סימן ב' אות ג'), בזה"ל:

ואגב דאיירי בדין חרם רגמ"ה... כינסתי וקראתי לאסיפת בתי הדין עם אבות בתי הדין בת"א שליט"א (שמונה בתי דין), ונשאתי דברים בפניהם בעניין חרם רגמ"ה, בשומעי כי יש בתי דין שפוסקים להחמיר גם על הספרדים ועדות המזרח בעניין זה, בהחילם חדר"ג גם על עדות המזרח בפסקיהם, ושגגה היא בידם, שכבר כתב מהרשד"ם (בחיו"ד סי' קמ), שחרם רגמ"ה לא נתפשט אלא בין האשכנזים. ע"ש.

גם הרדב"ז בתשובה שהובאה בשו"ת מהר"י בי רב (סוף סי' סא) כתב, שבירושלים ובכל המקומות האלה לא נתפשטה גזרת רגמ"ה, ונהגו לישא כמה נשים ואין פוצה פה. ע"ש. וכ"כ המהר"ם אלשקר (סוף סימן צה), שרוב הגליות כגון בגלילות ספרד ובמערב ובכל המזרח לא קבלו עליהם מעולם תקנת רגמ"ה לא אז ולא היום. ע"ש. וכ"כ הכנסת הגדולה (אה"ע סי' א הגב"י אות נג), שתקנת רגמ"ה לא פשטה בספרד ובמערב ובארצות המזרח, וכמ"ש המהרלנ"ח (סי' כו) והמהריב"ל ח"א (כלל ב דף יח ע"א)...

נמצא שסבר כי אין חרם של חדר"ג של איסור נשיאת שני נשים על בני עדות המזרח. ובהמשך הוסיף וכתב:

ואין ספק שהחומרא בזה בזמנינו גורמת לתקלות רבות, שאם הבעל לא דתי, הולך ולוקח לו פילגש הידועה בצבור, ומה הועילו חכמים בתקנתם, ואם הוא דתי בודאי שלא ניצול מהרהורי עבירה הקשים מעבירה, ואולי גם מעשה ח"ו... והביא גם מהחתם סופר (סי' ג) שהרבנים המחמירים בחדר"ג רבים חללים הפילו, ויודע הוא בשלשה שיצאו לגמרי מן הדת... וכרגע נראה לי ספר בית יוסף חדש (ירושלים תרל"ה) מהגאון רבי עקיבא יוסף שליזנגר, וראיתי אליו שהביא בשם הגאון בעל פאת השלחן, רבי ישראל משקלוב, שאמר בשם הגר"א זצ"ל, שאילו היה עולה הדבר בידו, היה מוכן לבטל תורה ותפלה ולכתת רגליו מעיר לעיר וממדינה למדינה להשפיע על רבני המקומות לבטל לגמרי החרם דרגמ"ה שלא לישא שתי נשים. ע"ש...

והנה אף על פי שלא יצאה לפועל מחשבתו הטובה של רבינו הגאון מוילנא, מכל מקום הבו דלא להוסיף עלה, להחמיר חומרת החדר"ג גם על הספרדים ועדות המזרח, אשר לא קבלוה מעולם ועד עתה. וכן מתבאר בשו"ת עזרת כהן (סי' קג אות יח דף שעט ע"ב) שיש להקל בזה לספרדים. ע"ש.

לסיכום חרם זה קל יותר ביחס לבני עדות המזרח ומנימוקים הלכתיים ועל פי פסק בית דין ניתן להקל בו אף ללא היתר מאה רבנים.

מנהג השבועה בבני ספרד

בכתובת האשה נכתב שהבעל נשבע לקיים את כל הכתוב בכתובה, אך לא נכתב במפורש שהבעל נשבע שלא ישא אשה על אשתו, רק נאמר כי הבעל לא ישא אשה אחרת על אשתו, כי אם ברשות בית דין. הלכך, לאור היתר בית דין שרשאי בעל לשאת אשה נוספת, ולאור האמור בכתובה לכאורה אין צורך להתיר את השבועה.

באשר לשבועה זו שנשבעים תחת החופה או בכתובה (בבני עדות המזרח) שלא ישא אשה על אשתו, והאשה מסרבת לקבל את הגט מחמת נקמנות או דרישת פיצוים גבוהה, כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ח אבן העזר סי' ב' אות ג'), בזה"ל:

ואף למנהג העדות שנשבעים על זה תחת החופה, אין שבועה זו אלא מדרבנן, כיון שהיא בלי שם ובלי כינוי, וכמו שהעלו האחרונים, ואמרינן אדעתא דהכי לא נשבע, וכמ"ש מהרשד"ם (בחיו"ד סי' קמ)... ולכן אם הם נפרדים זמן רב, צריך ללחוץ על האשה שאם לא תסכים לפשרה כפי ראות עיני ביה"ד, ותמשיך לדרוש פיצויים גבוהים, יתנו היתר נישואין לבעל, כי נוסח הכתובה: "שלא ישא אשה עליה כי אם ברשות בית דין", ודי במתן רשות ביה"ד להתיר לו לישא אשה אחרת עליה, וכמ"ש הכנה"ג (סי' א הגב"י אות סו) וא"צ התרה כלל... ומ"מ נהגנו לרווחא דמילתא להתיר לו השבועה. וכמ"ש הכנה"ג (שם אות ס"ה) בשם המהר"א ששון...

והנה, במקרה דנן הרי ביה"ד נותן היתר להנשא וא"כ בכה"ג לא חלה השבועה. מכל מקום פסק שם שלרווחא דמלתא נהגו להתיר לבעל את השבועה. כך ננהג גם במקרה דנן וביה"ד יתיר לו את השבועה.

וראו עוד בספר אוצר הפוסקים (שם אות ט') מה שכתבו בעניין שבועה שנשבע בעל מבני ספרד כאשר ישנה אומדנא דמוכח כי על דעת המקרה המדובר לא היה נשבע.

נמצא אפוא שהשבועה שבכתובה אינה מעכבת את ההיתר נישואין לנשיאת אשה שנייה, אף שכאמור לרווחא דמלתא נתיר לו את השבועה.

בפסק הדין זה הסתייעתי גם במקורות שהובאו בפסקי דין ביה"ד חיפה תיק מס' 586335/2 וביה"ד טבריה מס' תיק 1020835/1.

הדעות שבבני עדות המזרח אין צורך בהשלשת גט וכתובה

והנה, בפסק דין שהוצא בתיק 863742/2 (נתניה) שנכתב ע"י הראב"ד הגר"י זמיר שליט"א ועמו הדיינים הגר"א שינדלר והגר"י בן מנחם שליט"א, נפסק כי בבני זוג מעדות המזרח אין צורך בהשלשת גט וכתובה, וכדלהלן. נביא מפסק הדין, כדלהלן.

כתב הצמח צדק (סי' ס"ז) וז"ל:

אם אינו משליש דמי כתובתה, שכך היתה תקנת רבינו גרשום מאור הגולה.

ובשו"ת רעק"א (מהודרה תניינא סימן מ"ד) כתב ביחס למה שכתב ה"צמח צדק" שאפילו יש טעם מבורר להתיר, אין להתיר אלא אם כן ישליש כל דמי כתובתה, בזה"ל:

לא ידעתי מנין לו להמציא חומרות אלו, ומהיכא תיתי לומר שהחרם של רגמ"ה היה עד שישליש כל דמי כתובתה, ואם אין לו לשלם לא תהיה לו תקנה, די לנו לומר שזהו דוקא כשיש לו לשלם.

וכ"כ עוד אחרונים עיין "יביע אומר" (ח"י חאהע"ז סי' א'). ע"ש.

משמע מדברי הרעק"א שאף לשיטת הרמ"א בחדר"ג, אם אין לו לשלם את הכתובה לא נמנע מהוצאת היתר הנישואין בשל כך.

והרשב"א בתשובה (ח"א סי' אלף ורנ"ד) בשם גאון כתב שאין אדם רשאי לגרש אשתו אם אין לו לפרוע כתובתה ושכן מצא להרי"ף בתשובה. ע"ש.

אולם ה"בית יוסף" ב"בדק הבית" (אה"ע סי' קי"ט) כתב על דברי הרשב"א, שאינם נראים דברי סמכא, דלא משתמיט אחד מן הפוסקים המפורסמים לכתוב כן אפילו ברמז וכו'. וכ"כ הריב"ש שאין לעכב הגירושין אם אין לו לשלם דמי כתובתה, אלא תתגרש ותשאר הכתובה כחוב עליו. ע"ש. וכן פסק הרמ"א (אה"ע סי' קי"ט ס"ו) בשם הרא"ש והריב"ש. ואם כך ההלכה בכל אשה שמתגרשת, הרי הדברים קל וחומר בנדון דידן שכאמור האשה היא לא בת גירושין והבעל למעשה לא מגרש את אשתו אלא נושא אשה אחרת על אשתו, וידוע שזמן פרעון הכתובה הוא דוקא בעת הגירושין או מיתת הבעל וכמ"ש בשו"ע אה"ע (סי' צ"ג ס"א).

א"כ בנידון דנן גם הרשב"א יודה שרשאי הבעל לשאת אשה על אשתו אף שאין לו להשליש את דמי כתובת אשתו. וזה דלא כמ"ש בספר "תפארת צבי" (סי' מו) מובא באוצר הפוסקים (סימן א' סקע"ב אות כ"ג) שהטעם של השלשת כתובה בשוטה הוא על פי דברי הרשב"א הנ"ל. ע"ש. אולם כאמור אין הלכה כדברי הרשב"א. וע"ש באוצר הפוסקים שהביאו עוד הרבה טעמים אחרים לדין השלשת הכתובה.

ובאות כ"ד שם הובאו דברי ה"תורת מרדכי" (סי' קס"ז) שגם כתב שכיון שאין עליו חיוב כתובה כעת שהרי אינו מגרשה עתה רק משום דברי הב"ח והצ"צ, א"כ די שישליש שטר חוב שכאשר תשיג ידו ויתבעו הקרובים או הב"ד, יסלק כפי אשר תשיג ידו. ע"ש.

בנדון דידן שכאמור הבעל הוא מבני עדות המזרח שלא קיבלו עליהם חדר"ג שלא לשאת אשה על אשתו, הרי פשוט שאין צורך שהבעל ישליש הכתובה.

ובספר "חיים ושלום" (ח"א סימן א' דף י' ע"א ד"ה ומאחר) כתב רבי חיים פלאג'י (הובא בשדי חמד מערכת אישות סי' ב' אות א' ד"ה גם הגאון), וז"ל:

ומאחר שמצינו שלמים וכן רבים מגדולי הראשונים ורובא דרובא מרבני האחרונים שהסכימו להלכה למעשה במקום שהדין נותן שיכול לגרשה או לישא אחרת עליה דאין בו משום חדר"ג וכו' ולא משום שבועה וכו' כשהוא עני וחקרו ב"ד בינם לשמים על זה וכו' שאין לעכבו בעבור פרעון הכתובה וישאר חוב עליו וכמ"ש להדיא הרדב"ז ח"ג, תקס"ו וכו'.

ומשמע כאמור שביש לו לפרוע עליו להפקידה.

בטחונות על הכתובה או השלשת הכתובה ופרעונה

ובפסק דין מביה"ד טבריה מס' תיק 1020835/1 נידון האם כל האמור בעניין השלשת הכתובה עצמה עוסק באשה שנשתטית במחלה שיש לה רפואה, כגון שלקתה במחלת נפש ולפי חוות הדעת הרפואיות יש תקוה לרפואתה, על כן שקדו חכמים לתקנתה במועד שבו תתפקח. אבל באשה שוטה שמצבה נובע ממחלה כגון אלצהיימר שבה מערכת העצבים המרכזית נפגעה מניוון הדרגתי ההולך ומחמיר עם הזמן, ולפי כל חוות הדעת הרפואיות אין לה רפואה ומצבה רק מדרדר מדחי לדחי, אין כל סיכוי שתתרפא בעתיד ותוכל לקבל את גיטה, בנסיבות אלו לכאורה אין מקום להורות על השלשת הגט, ובלא השלשת הגט גם אין טעם בהשלשת הכתובה.

והנה, הפוסקים שהורו על השלשת גט וכתובה לא חילקו בין אשה היכולה להירפא או לא, וכמה מהפוסקים התייחסו בפירוש למקרה שבו שלפי דעת הרופאים אין כל סיכוי שתתרפא משטותה ותגיע לקבל את הגט והכתובה, ואע"פ כן הורו על השלשת הגט והכתובה.

בשו"ת מהר"ם שיק חלק אה"ע סי' ב' כתב:

לכאורה יש לדון במה שלפנינו, כיון דהרופאים העידו דאין תקנה ומזור לחליה ונתנו כן כתוב וחתום, אם כן לא היא צריך להשליש הגט וכתובתה... שהרי אמרו ביבמות דף קכ"א ע"ב דאין מזכירין מעשה נסים יעויין שם בתוס' וכן נפסק באה"ע סי' יז ס"ק כ"ט, ובכמה דוכתי סמכינן על הרופאים.

אך במסקנתו העלה מהר"ם שיק שגם בכה"ג אין להתיר אלא לאחר השלשת הגט והכתובה, וכתב:

לכך נראה לי עפ"י מ"ש בתשובת מהרש"ל סי' סה מדברי הראבי"ה שרבותינו חששו אע"פ שעל פי הדין מותר להאי גברא, אבל יש לחוש שעל ידי זה יבואו לזלזל בתקנות וחרם דר"ג ותהיה תקנתו קלקלתן של אחרים. ולכך אפילו על ידי מאה רבנים לא הנהיגו להתיר לו לישא אשה אחרת אלא כל זמן שהיא בשטותה ועי"ז שוב אין לחוש לשום תקלה. ולכך לא הנהיגו היתר אלא דווקא בהשלשת גט. ובנוב"י סי' ג' רמז גם כן דאולי רק על תנאי זה התירו, ונראה לי להסביר דהוא מטעם הנ"ל. ועפי"ז נראה לי דאפילו אם נימא כקושיא הנ"ל דלא הי' כאן לחוש שתתרפא, אפילו הכי בעינן כל התנאים בנידון שלנו.

וכן בתשובת מהרש"ם חלק ז' סי' צה השיב אודות אשה שוטה שאין תרופה למכתה ולא מצא לנכון להתיר בלא השלשת גט וכתובה, וכן בספר עלת נח סי' יט. וכן בספר הר צבי חלק אה"ע סי' טז הובא פסק דין משנת תר"ע מבית הדין בירושלים שבו ישבו הדיינים נ"ע הג"ר משה נחום וואללענשטיין זצ"ל הג"ר אריה ליב בהרא"ד זצ"ל והגרצ"פ פראנק זצ"ל שהורו על השלשת גט וכתובה גם בנסיבות שבהן אין מזור למחלת האשה.

וכן הורה בספר עין יצחק חלק א' אה"ע סי' עח בתשובת בן המחבר, שהוסכמה על ידי אביו הגרי"א מקאוונא, אך הסכים שבנסיבות כאלו אין הכרח בהשלשת הכתובה ממש, אלא די בבטחונות להבטחת התשלום, אך למרות שבנידון שלו לא היה מקום לתקוה שהאשה תתרפא, לא עלה על דעתו להורות שאין הכרח בהשלשת הגט, כמבואר שם בתשובה. ולהלן מעיקרי דבריו:

לדעתי בנ"ד יש להתיר להבעל היכא שנותן בטחונות. דהא יש בידו תעודת הרופאים אשה לא תשוב לעולם לדעתה ותשאר שוטה עד יום מותה. וכל יודעיה ומכירה יודעים כי בדרך הטבע הוא מהנמנעות שתשוב לאיתנה. ולכן בודאי אין להכריח להבעל שימכור את ביתו ויהרס את מצבו וישאר עני הוא ובניו למען שלא יהיה להאשה שום טרחא לגבות את כתובתה. אחרי אשר נודע לנו כי לא תבוא לידי גביה לעולם. ודברי הצ"צ אינם שייכים רק במקום ספק אולי תשוב לדעתה ותגבה כתובתה מן הדין לכן חששו להשליש במזומנים למען יהיה המעות מוכנים ותוכל האשה לקבלם בידה בלי שום טורח...

ואף לדברי הברית אברהם... ולדעתו גם בתקנה תיקנו במילתא דלא שכיחא, מ"מ י"ל דכאן היתה עיקר התקנה משום מלתא דלא שכיחא דחששו אולי תשוב לדעתה. אבל בנ"ד שהוא מהנמנעות עפ"י דרך הטבע אף לא ע"י מיעוטא דמעוטא כי תשוב לדעתה ורפא לה. בודאי אין להחמיר להצריך כסף מזומן. ומה שיכול להיות למעלה מן הטבע אין לנו לשום לב, כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת. ואף שחלילה לנו להתיר בלי שום בטחונות. אבל לדעתי ברור בנ"ד שגם לדברי הצ"צ יוצאים אנחנו ידי התקנה במה שהאשה בטוחה בכתובתה ע"י העיקול מבית המשפט על מכירת הבית. ומה גם לדברי הח"ס שמקיל בערבות בכל נשתטית וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בנ"ד אשר קרוב לודאי כי לא תבוא לידי גביה לעולם שהאשה תשאר בשגעונה לעולם...

אבל בנ"ד דידעינן שלא תבוא בפועל לידי גביה לעולם בודאי מהני בטחונות ובזה אנו יוצאים ידי התקנה על צד היותר טוב. ואין פה המקום לפלפל בנאמנות הרופאים אם נאמנים המה בכ"מ. ואם נאמנים בתורת ודאי או רק בתורת ספק. ולדעתי בנ"ד יש לדון דנוכל לסמוך בודאי על דברי הרופאים מהא דאיתא ביו"ד סי' קפ"ז סעי' ח' ובפ"ת שם ס"ק ל"ח מה שמביא בשם הרדב"ז דהיכא דניכר או שיש רגלים לדבר שנאמנים דברי הרופא דיש לסמוך עליו. ואין רגל"ד יותר בעולם מנ"ד וניכרים דברי אמת וניכר לכל כי כן הוא הדבר אשר לא תשוב לדעתה לעולם...

סיומא דמלתא אשר לענ"ד יש להתיר בנ"ד להבעל להשליש גט ולקבל היתר ממאה רבנים. ואין לדרוש עתה ממנו למכור את ביתו כדי להשליש כתובתה במזומנים. אך מחויב הוא להשליש לבד הביטחונות על הבית עוד וועקסלען על דמי הכתובה שאם יארע איזה סיבה פן יתקלקלו הבטחונות על הבית שיהיה מחויב לשלם לכשתשתפה כתובתה בשלימות. וכן יהיו מונחים הוועקסלען לבטחון שיחזיקה בבית החולים, כפי המבואר בהפשר שהיה בינו ובין אחי האשה בקיץ העבר.

על פי דעתו של ה"עין יצחק" הנזכרת, בתנאים של המקרה שלפנינו, נראה כי אין לחייב את הבעל להשליש את סכום הכתובה במזומן, אלא די בביטחונות.

השלשת גט לבני עדות המזרח

הב"ח (אהע"ז סי' קי"ט) כתב, שיתן הגט ביד שליח הולכה שיהיה הגט בידו עד שתשתפה.

ובאוצר הפוסקים (סי' א סעי' ע"ב אות ל') הובא שב"נודע ביהודה" קמא (סי' ג') כתב שיתכן שהשלשת הגט הוא מעיקר תקנת חדר"ג. ובמשיב דבר (ח"ד סי' א') דייק כן מהחלקת מחוקק סי' קי"ט ס"ק י"ב. אולם בשו"ת "משיב דבר" עצמו סובר שאין הדבר כן, ולדעתו השלשת הגט אינה אלא המצאת גאוני בתראי, שהרי בתקנת רבינו גרשום המובא במהר"ם ובכלבו אין נזכר כלל השלשת הגט, אלא השלשת כתובה, רק הב"ח בסימן קי"ט כתב בשם כמה גאונים לייחד לה גט והטעם דכמו שמשלישים כתובה משום דחשו לתקנת האשה כשתשתפה אולי יסרב הבעל לגרשה... אולי יעכב הגט משום ירושתה שיקוה ליורשה כל שלא גירשה, על כן תקנו שישליש גם גט דהוי כנתן עיניו לגרשה ששוב אינו יורשה לשיטת הרשב"ם... ואף דלא קיימ"ל כן... מ"מ היכא דהירושה בחזקת היורשים מועיל להחזיק בה אף אם נימא דלא מהני הגט לגרשה בו כשתשפה. וע"ש שהביאו מעוד אחרונים שכתבו כמה טעמים להשלשת גט.

ובהמשך שם הובאו דברי שו"ת רח"כ רפפורט (סימנים ד, ה, ו) שדן בזה באריכות ודעתו שאין צריך להשליש גט, דמסתימת הרמ"א שמתיר בנשתטית לישא אחרת משמע שמתיר בלי שום השלשת גט, גם הב"ח בסימן א' כתב ההיתר לישא אחרת בסתם. וכן הרשב"א ומהרי"ק והרא"ש בתשובה, ובמהר"ם ובכלבו, לא הזכירו נתינת הגט, אלא שהב"ח בסימן קי"ט כתב בשם חכמי פרנקפורט שהצריכו גט וכמדומה שגם שם כתב רק דעת חכמי פרנקפורט וליה לא סבירא ליה, ומסיים שם רח"כ רפפורט, שבימי חורפו היה מעשה שהתירו בנשתטית בק"ר והוא היה בין הנמנים והראשון שיצא בהיתרא היה גדול העולם בחריפות ובקיאות בכל חדרי התורה ולא היה נזכר שם למסור גט, ובסיום דבריו כתב בזה"ל:

לכן לדעתי דבמקום שאין מנהג מבורר להשליש גט, עדיף טפי שלא ישליש גט, שמא תסמוך על גט זה להנשא בו כשתתרפא, ומה לנו להיכנס בספק איסור אשת איש ומוטב שניכנס בספק חדר"ג כי אין חשש אלא שמא יודעת לשמור גיטה וחל חדר"ג, וגם הלא יש אומרים שכבר כלה זמן חדר"ג והוי ספק ספקא באיסור חדר"ג.

ועוד הביאו באוצה"פ שם בשם ה"ברכת רצה" (סי' ק"ח-ק"ט) שכתב:

אי איישר חילי אבטל למנהג זה של השלשת הגט דהוא רחוק משכר ושכרו רק סלסול בעלמא בחדר"ג וקרוב להפסד אולי תנשא בגט זה.

ובשו"ת צמח צדק החדש (סי' ג') כתב:

אך בעניין הגט שכתב הב"ח, כבר חלקו עליו האחרונים כמ"ש במל"מ... וכ"כ בספר תבואות שמש דעובדא הוי בק"ק ליסא בנשתטית ורצה הבעל למסור גט וכו' והורו חכמי ליסא לישא אחרת בלי מסירת גט לשליח שאין ההיתר תלוי במסירת הגט אלא בהסכמת ק"ר מג' ארצות, אך ישבע הבעל שמיד שתשתפה יתן לה גט עכ"ל וכן יש לנהוג.

ובספר באר משה סי' י' כתב:

כבר פשטה ההוראה כהב"ח וסייעתו להשליש גט.

וב"שדי חמד" (מערכת אישות סימן ב' אות ז') כתב:

והנה בדברי הפוסקים רבני הספרדים הנ"ל לא נזכר כלל שיסכימו מאה רבנים בהיתר דלישא אחרת כשנשתטית הראשונה, וגם לא הוזכר שישליש לה גט על ידי שליח הולכה וכו'. ובין הספרדים לפי הנראה לא פשט מנהג זה וכו'.

וע"ע בפסקי דין רבניים (ח"ב עמוד 369) שכתבו בזה"ל:

ולפי זה נמצא במקרה דנן שהצדדים הם מהעדה הספרדית שלא חל עליהם חרם רבינו גרשום שלא לשאת שתי נשים, אלא שהאיסור לשאת אשה שנייה מחמת השבועה שנשבע לה, וכאן שבנשתטית מתירין לו השבועה. אם כן לאחר שתשתפה יהא מותר לו לשהות עם שתיהן וכו'. ומכאן תשובה לטענת ב"כ המערערת למה לא חויב המשיב להשליש גט וכתובה. שהרי הטעם הוא כמו שכתב ה"חלקת מחוקק" הנ"ל, משום חומרא דתקנת רגמ"ה באיסור שתי נשים צריך לייחד לה גט על ידי שליח ועל כן צריך שגם הכתובה תהיה מוכנה. ובמקרה דנן שאין עליהם איסור של שתי נשים, אין מן הצורך לייחד לה גט ולהשליש את הכתובה וכו'.

לפי"ז בנדון דידן שכאמור הבעל הוא מעדות המזרח, אין צורך שהוא ישליש גט ליד שליח הולכה, בודאי במקרים שאין בידו לפרוע הכתובה.

העולה מכל האמור לעיל, הואיל והאשה בנדון דידן היא שוטה גמורה שאין לה מדין תורה יד לקבל גט, וגם איננה יכולה לקיים את כל חובותיה כאשת איש. והואיל ובני הזוג הם יוצאי עדות המזרח שלא קיבלו עליהם חרם דרבינו גרשום, לפיכך בית הדין יוציא פסק דין המתיר לבעל לשאת אשה שנייה.

אם כן אפוא, אין צורך בנ"ד מעיקר הדין בהיתר מאה רבנים וגם לא בהשלשת גט וכתובה. בית הדין יעשה לחומרא התרת שבועה. אמנם, הבעל חייב במזונות, מדור ורפואת אשתו, וכדלהלן.

מזונות, מדור ורפואה בשוטה

בשו"ע הלכות כתובות (אבהע"ז סי' ע' ס"ד) פסק להלכה על פי תשובת הרשב"א, וז"ל:

הנושא אשה ואח"כ נשתטית, חייב לזונה ולרפאה.

ובשו"ע הלכות גירושין (אבהע"ז סי' קי"ט ס"ו) פסק להלכה על פי דברי הרמב"ם, וז"ל:

...אם נשתטית ואינה יודעת לשמור עצמה אינו מוציאה עד שתבריא שלא ינהגו בה מנהג הפקר, לפיכך מניחה ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה. ואין מחייבין אותו בשאר כסות ועונה ואינו חייב לרפאותה.

והנה, דברי השו"ע סותרים אלו את אלו. וכבר הרמ"א בשו"ע (סימן ע') העיר על דברי מרן שבסימן קי"ט כתב להיפך. וגם בסימן קי"ט כתב הרמ"א:

"ויש אומרים דחייב במזונותיה ורפואתה (ב"י בשם הרשב"א והטור בשם הרמ"ה והראב"ד) וכן פסק לעיל בסימן ע' וכן עיקר."

והב"ש (אה"ע סי' ע' סק"י וסימן קי"ט סק"י) כתב:

אם אינה יכולה לשמור גיטה אז מדאורייתא אינה מגורשת דכתיב, ונתן בידה ואז לכולי עלמא חייב בכל חיוב ממון. ואם יכולה לשמור גיטה ואינה יכולה לשמור עצמה אז מדאורייתא מגורשת אלא חז"ל תקנו שאל יגרש אותה כדי שאל ינהגו בה מנהג הפקר, ובזה ס"ל להרמב"ם דעל ממון לא תקנו חז"ל כיון שהוא מוכן לסלק את שלה אלא הוא אנוס בתקנת חז"ל, משום הכי הוא פטור מכל חיוב ממון. ובזה י"ל מה שהקשה הרב רמ"א סימן ע', דשם י"ל דאיירי בנשתטתה דאינה יכולה לשמור את גיטה אז הוא חייב כל חיוב ממון וכו'.

ובחלקת מחוקק (סי' קי"ט סק"ט) כתב ליישב את הסתירה בדברי מרן השו"ע, וז"ל:

לפיכך מניחה ונושא אחרת וכו'. היינו, בנותן לה כתובתה ומצדו הוא מוכן לגרשה אלא שחכמים אסרו לגרש ובחיוב ממון לא חייבו אותו על כן פטור הוא מכל חיובי ממון. וזה דוקא לדין התלמוד שמגרשין בעל כרחה אבל לדידן שאין מגרשין בעל כרחה אף אם לא היתה שוטה, א"כ אף בנשתטית חייב בכל חיובי ממון. ואם אינה יודעת לשמור גיטה, אף לדין התלמוד אינה מגורשת דבר תורה, וא"כ חייב בכל חובי ממון אף לדעת הרמב"ם דהא נסתחפה שדהו ולא שייך הטעם שכתב המגיד משנה חכמים מנעוהו לגרש מפני שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל בחיוב ממון לא חייבוהו, אבל כשאינה בת גירושין מן התורה, ודאי חייב בכל.

נמצא שבין לדעת הח"מ ובין לדעת הב"ש, להלכה באינה יודעת לשמור גיטה אין בידו להפטר ממזונותיה ורפואתה מאחר והאשה שוטה מהתורה. אולם אינה יכולה לשמור את עצמה אבל יכולה לשמור גיטה, אז לדעת השו"ע יכול להפטר ממזונותיה.

ובכנה"ג (סי' קי"ט אות מח) כתב לתרץ בדרך אחרת כי בסימן ע' לא ראה מרן דברי הרמב"ם והטור שנאמרו בדיני גירושין, שלא עלה על דעתו שידברו בענין מזונות השוטה בדיני גירושין. ולא ראה אלא דברי הרשב"א לבדו לכן סתם שם כוותיה. אבל בסימן קי"ט שראה מרן את דברי הרמב"ם ודברי הרמ"ה שחולק עליו לכן סתם כדרכו כרמב"ם, ולא זכר ממה שסתם בסימן ע' כדברי הרמ"ה (והרשב"א) ואי נמי תימא שזכר, משנה ראשונה לא זזה מקומה להודיענו דזה דסתם בסימן קי"ט כרמב"ם זה משום דתנא בא"י קאי שנוהגים כרמב"ם ומה שסתם בסימן ע' כרשב"א הוא לשאר מקומות שלא קיבלו עליהם דברי הרמב"ם (ודבריו מחודשים).

וע"ע בשו"ת "יביע אומר" (ח"ה או"ח סי' כה אות ה) בשם "קרני ראם" (אנקאווא, סימן רלד) שכתב שכלל בידנו דהיכא דפסקי מרן סתרי אהדדי אזלינן בתר בתרא, והכי נקטינן לדינא. ע"ש.

והנה בשו"ת ב"י (דיני נישואין וכתובה סי' ט"ז) הביא את מחלוקת הרמב"ם עם הראב"ד, הרמ"ה והרשב"א הנ"ל. וסיים "כיון שהרמב"ם פוטרו אין בנו כח להוציא מידו". וע"ע בשו"ת המבי"ט (ח"ב סי' כ').

והכנה"ג (אה"ע הגה"ט סי' קיט אות מט) הביא דברי תשובת הב"י הנ"ל שאין להוציא מידו, וז"ל:

והיינו טעמא מפני שנהגו במקומו כהרמב"ם ז"ל, ויש מי שהיה סובר דאפילו בשאר מקומות יכול המוחזק לומר קים לי כהרמב"ם ז"ל והרב המגיד ז"ל. ובעל פליטת בית יהודה בסימן ז' כתב דבדין זה אין הרב המגיד ז"ל מודה להרמב"ם ז"ל. גם חכם אחד הובאו דבריו בתשובת מהרח"ש ז"ל סימן י"ז, כתב דאינו יכול לומר קים לי כהרמב"ם ז"ל שהוא יחיד בדבר, וכ"כ הרב אחי ז"ל בסימן ז' וכו'.

ולכאורה הואיל וכאמור בנדון דידן בני הזוג הם מבני עדות המזרח ההולכים אחר פסקי הרמב"ם והב"י וגם נישאו ומתגוררים בארץ ישראל אתרא דהב"י, ויש אומרים שיכול לטעון קי"ל כהרמב"ם והב"י, א"כ היה מקום להסתפק למעשה אם יכול הבעל לומר קים לי כהרמב"ם והב"י שפטור ממזונותיה ורפואתה של אשתו שנשתטתה.

אולם כבר כתב הכנה"ג (חו"מ סימן כה אות לא) וז"ל:

היכא דיש ספק אם יכול לומר קים לי או לא, אין לומר קים לי, כיון דבהא קיימינן, הר"י הלוי ז"ל (סימנים נב, נג ו-ס"ו, בסוף הספר בספר המפתחות סימן כ"ג). ויש מי שסובר דהיינו דוקא כשהמחלוקת הוא בקרקע אבל במטלטלין חוזר הדין לקים לי, והר"י הלוי בסימן כ"ג כתב דלא שנא, ובתשובה פקפקתי על דברי הר"י הלוי ז"ל והעלתי כדברי החכם החולק.

וע"ע עוד בכנה"ג שם (אות מ') שכתב:

היכא דבהא פליגי אי הוי מוחזק או לא הוי מוחזק, אין לומר קים לי כיון דבהא פליגי... וכתב הר"ש חיון ז"ל דכיון דאינו יכול לומר קים לי אית לן למיזל בתר רוב הפוסקים וכן כתב הרח"ש ז"ל בסימן מו.

וע"ע בכנה"ג שם (סי' ד' אות כו) שכתב וז"ל:

כל תפיסה שהיא מחלוקת, דלמר מהני תפיסה ולמר לא מהני תפיסה אין לומר קים כיון דבהא פליגי אי הוה מוחזק או לא,... הר"ש חיון ז"ל בתשובה סימן לז, וכתב שם דכיון דאין לומר בזה קים לי אית לן למיזל בתר רובא... אבל הרש"ך ז"ל ח"א סימ ק"ן, נראה כחולק על זה, ותמה עליו בעל משפט צדק ח"א סי' כט...

וע"ע ב"משנה למלך" (פ"ד מהלכות מלוה ולוה סוף ה"ו) שכתב בנדון דידיה וז"ל:

ומכל מקום נראה דאי תפס לא מצי למימר קים לי כהראב"ד והרא"ה דסבירא להו דמהני תפיסה מאחר שהתפיסה עצמה במחלוקת היא שנויה אי מהני אי לא, אין לומר קים לי, וכמו שהשרישונו הרבנים האחרונים ז"ל.

לפי זה בנדון דידן נמי אין הבעל יכול לטעון קים לי כרמב"ם שפוטר אותי ממזונות ורפואת אשתי, כיון שיש, כאמור, מחלוקת אם אפשר לומר בזה קים לי כרמב"ם או לא כמ"ש הכנה"ג באה"ע קי"ט. וכשיש מחלוקת אם יכול לומר קים לי או לא, אין לומר קים לי וכאמור.

וראו בהרחבה בעניין מזונות, מדור, נכסי מלוג ופדיון של אשה שנשתטתה וביה"ד התירו לבעלה לשאת אשה שנייה, בפסקי דין רבניים ח"ד מעמוד 97 והלאה, ח"ח עמ' 46 וחי"א עמ' 8.

נמצא אפוא כי בעל שאשתו נשתטתה כמו בנדון דידן, חייב במזונות, מדור ורפואת אשתו ואינו יכול לטעון קים לי כרמב"ם שפוטר אותו וכאמור. ע"כ מקורות הלכתיים בעניין חובותיו של הבעל בנידון דנן.

ביום ד' באלול תשע"ה (19/8/2015) הוציא ביה"ד החלטה-צו על מינוי אפוטרופוס לדין כנדרש על פי חוק, בזה"ל:

ביה"ד מורה על מינויה של גב' [אלמונית] מ"ז ----- כאפוטרופוס לדין עבור הנתבעת החסויה, גב' פלונית.

על האפוטרופוס לדין לפעול לטובת החסויה בכל הקשור להליך דנן ולקיים כל הוראה ו/או החלטה של ביה"ד.

ביה"ד מבהיר כי לאור הסכמתה להתמנות כאפוטרופוס לדין עבור אמה החסויה, גב' [אלמונית] איננה זכאית לשכר טרחה בתפקידה כאפוטרופוס לדין.

בפני ביה"ד עומדת בקשתו של מר פלוני, בעלה של החסויה, ואביה של גב' [אלמונית], להתיר לו לשאת אשה שנייה, וזאת נוכח מצבה הרפואי של אשתו החסויה. האפוטרופוס לדין, גב' [אלמונית], רשאית להגיש תגובתה לבקשה זו תוך 7 ימים.

נפסק

הבעל מותר לשאת אשה על אשתו לאחר שיקיים את כל התנאים ההלכתיים והחוקיים הנצרכים, סדר התרת שבועות, עיקול הדירה לצורך הבטחת צרכיה של האישה.

פסק הדין יועבר לאישור עקרוני של כבוד נשיא בית הדין הגדול הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א ובכפוף לאישורו יוצא ההיתר הסופי.

הרב שניאור פרדס

אנו מצטרפים לפסק דינו המנומק של חברנו הגר"ש פרדס שליט"א.

הרב מיכאל עמוס – אב"ד הרב אריאל ינאי - דיין

ניתן ביום ב' במרחשון התשע"ו (15/10/2015).

הרב מיכאל עמוס - אב"ד הרב שניאור פרדס הרב אריאל ינאי