ב"ה
תיק 1271150/2
בבית הדין הרבני האזורי אשקלון
לפני כבוד הדיינים:
הרב ישי בוכריס – אב"ד, הרב בן ציון ציוני, הרב עודד מכמן
התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד צביקה מועלם)
נגד
הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד נתנאל מויאל)
הנדון: זכות ההכרעה בסוגיית הסמכות
פסק דין
בפני ביה"ד שאלת קביעת סמכותו לדון בתביעה הרכושית שהגיש הבעל.
הצדדים נשואים 25 שנים ולהם 3 ילדים בגירים.
הבעל הגיש לביה"ד תביעת גירושין אליה כרך תביעה לחלוקת רכוש. לאחר כמה ימים הגישה גם האשה לביה"ד תביעת גירושין מטעמה.
במקביל, הגישה האשה תביעה לפירוק שיתוף בבימ"ש לעניני משפחה.
לדיון שקבע ביה"ד הופיעו הצדדים וב"כ.
לאחר שמיעת טענותיהם הושגה הסכמה לגירושין.
נותרה סוגיית סמכות ביה"ד לדון בתביעה הרכושית.
טענות הצדדים
לאחר שנכרכה התביעה הרכושית בבית הדין הגישה האשה תביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט, דבר שעל פניו - לכאורה אינו כדין.
אלא שלטענת האשה למרות זאת הסמכות לדון בשאלה הרכושית נתונה לבית המשפט משום שתביעת הבעל לפירוק השיתוף אינה כנה.
ב"כ האשה הסביר כי בכתב התביעה לא פורט כל הרכוש מלבד הדירה והרכבים. הזכויות הסוציאליות וקצבת הנכות אותה מקבל הבעל לא מוזכרים בו למרות שגם בשאלת חלוקתם יש לדון (לדבריו, ישנם מקרים שגם את קצבת הנכות יש לחלק והמקרה שלפנינו אפשר שהוא בכלל מקרים אלו כיון שהבעל ממשיך לעבוד ונמצא כי הקיצבה מהווה הכנסה נוספת). העלמה זו של חלק מהרכוש המשותף מהווה חוסר כנות בתביעה הרכושית.
עוד מוסיף ב"כ האשה להסביר שההגיון באפשרות הכריכה הוא שהמחוקק רצה לתת אפשרות לצדדים לסיים את כל ההתדיינויות ביניהם בערכאה אחת על מנת שלא ליצור סחבת דיונית, ובמציאות שלפנינו שחלק מהרכוש לא נכרך הרי שיהיה צורך בכל מקרה להידרש לערכאה אחרת על מנת לדון ברכוש שנותר, ועל כן אפשר שהכריכה נעשתה מסיבות אחרות (דהיינו על מנת להשיג רווחים, שהבעל סבור כי הוא אינו יכול להשיגם בבית המשפט).
טענה נוספת טוענת האשה כי אחר שהוגשה בקשה מטעם הבעל לבית המשפט בה הוא טוען כי הסמכות בתביעה הרכושית נתונה לבית הדין, הרי שבהכרעה בשאלה הספציפית הזו למי נתונה הסמכות (לא בעצם התביעה הרכושית!) נמצא כי הבעל בעצמו קיבל עליו את סמכות בית המשפט ויש להמתין להכרעתו. טענה זו, לדברי ב"כ האשה, נטענת במסגרת עקרון הכיבוד ההדדי שבין הערכאות.
על טענות אלו השיב ב"כ הבעל כדלהלן:
"התובע יטען כי חלוקת הרכוש והזכויות שנצברו במשך שנות הנישואין לא צריך להתחלק באופן שווה, מאחר והאישה נושאת במלוא האשמה לפירוק המשפחה מאחר והיא זנתה".
בית הדין קבע כי שאלת הסמכות לא תוכרע עתה אלא רק לאחר התייעצות עם המחלקה המשפטית של בתי הדין, אך מכיון שכבר נקבע דיון והצדדים לפנינו הרי שטענות הצדדים בתביעה הרכושית יישמעו ויכתבו בפרוטוקול ללא הכרעה.
ככל שיוכרע כי הסמכות נתונה לבית הדין יימשכו לאחר מכן ההליכים כמקובל, וככל שיוכרע כי הסמכות נתונה לבית המשפט הרי שהטענות ימחקו מהפרוטוקול והתביעה תתברר שם.
שאלת הכרעת הסמכות – הלכת פלמן
לעיל הוצגו טענות הצדדים באשר לסמכות השיפוטית.
נקדים כי דיון מעין זה הובא להכרעה שיפוטית בבג"צ 8497/00 אירה פייג-פלמן נ' ג'אורג' פלמן ואח'.
המקרה שנדון בפני בית המשפט הגבוה לצדק הוא מקרה בו הוגשה תביעה לביה"ד הרבני כאשר היא כורכת את ענייני הרכוש, ולאחר מכן הוגשה תביעה של הצד השני לבית המשפט לענייני משפחה.
נושא הסמכות השיפוטית עלה בבית המשפט לענייני משפחה, ושם הוכרע שהסמכות השיפוטית נתונה להם כיוון שתביעת הגירושין לא היתה כנה, לדעתם.
ביה"ד הרבני דן גם הוא בשאלת הסמכות השיפוטית על אף ההכרעה הקודמת של בית המשפט לענייני משפחה, והכריע שהסמכות השיפוטית נתונה לו כיוון שתביעת הגירושין כנה.
נוצר מצב שאינו מתקבל על הדעת שנושא הרכוש יידון על ידי שתי ערכאות שיפוטיות.
השאלה המשפטית הובאה בפני בית המשפט הגבוה לצדק והכרעתו היתה שבאופן עקרוני כאשר ערכאה שיפוטית אחת הכריעה כבר בעניין הסמכות השיפוטית, לא תדון הערכאה האחרת בכך, אלא אם כן ישנם טעמים חריגים.
בפסק הדין של בית הדין הגבוה לצדק ישנו פרק העוסק גם במקרה שהוא מעין נידון דידן והרי הוא לפנינו (ההדגשות אינן במקור):
פרק 12 – מצב בו תלוייה ועומדת בפני שתי הערכאות תביעה רכושית, וטרם ניתנה הכרעה על ידי מי מהערכאות בשאלת הסמכות.
במצב בו נכרכה הסוגיה של חלוקת רכוש בין בני-זוג בתביעת-גירושין ולאחר מכן הוגשה תביעה לחלוקת רכוש בבית-המשפט לענייני משפחה, וטרם ניתנה הכרעה על-ידי אחת משתי הערכאות בשאלת הסמכות לדון בסוגיה, יהא זה נכון לומר כי מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, מסור בידי כל אחת משתי הערכאות - בית-המשפט לענייני משפחה ובית-הדין הרבני - שיקול-דעת לעכב את הדיון בתביעה שבפניה, כדי לאפשר לערכאה האחרת להכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה.
ההחלטה אם להימנע מדיון ולהמתין לכך שהערכאה האחרת תכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה במסגרת בירור טענות כנגד סמכותה, אם לאו, נתונה לשיקול-דעתה של כל אחת משתי הערכאות, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו. השיקולים יהיו מושפעים מנתונים רלוונטיים לעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, כגון השלב בו מצוי ההליך בערכאה האחרת.
כך למשל, אם אחת משתי הערכאות כבר החלה לדון בטענות כנגד סמכותה והדיון בשאלת התקיימות תנאי הכריכה מצוי בפניה בשלב מתקדם, על הערכאה האחרת לשקול אם להימנע מדיון ולהמתין להכרעת הערכאה הראשונה בעניין הסמכות.
או למשל, כאשר תביעה לחלוקת רכוש הוגשה לבית-המשפט לענייני משפחה לאחר שסוגית הרכוש כבר נכרכה בתביעת הגירושין, ובית-הדין הרבני כבר החל לדון בסוגיה הרכושית בלא שהועלתה בפניו טענה כנגד סמכותו, כי אז ראוי שבית-המשפט יימנע מדיון בתביעת הרכוש המאוחרת שהוגשה בפניו; זאת, על-מנת שהתובע יעורר טענת-סמכות בפני בית-הדין הרבני, ובית-הדין הוא שיכריע בה.
יש לקוות כי בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים ישכילו להפעיל את שיקול-הדעת המסור בידיהם מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, על-מנת לצמצם מראש את היקף המקרים בהם עשוי להתפתח מאבק-סמכויות.
שאלת הסמכות אינה מצויה בשלב מתקדם בפני בית המשפט
בנידון דידן לא מדובר במציאות שבה "אחת משתי הערכאות כבר החלה לדון בטענות כנגד סמכותה והדיון בשאלת התקיימות תנאי הכריכה מצוי בפניה בשלב מתקדם" ונבאר.
מדובר במקרה בו הוגשה בקשה למחיקת התביעה בבית המשפט לענייני משפחה על ידי הבעל (שעתר זה מכבר לביה"ד בתביעת גירושין וכרך לה את תביעת הרכוש) כאשר התבקש ע"י בית המשפט להגיב על הבקשה להוצאת צו למינוי אקטואר. רק אז, בתגובה לבקשה למחיקת התביעה, העלה ב"כ האשה את הטענה כי התביעה הרכושית שהוגשה לביה"ד הרבני אינה כנה.
נראה שהגשת בקשה למחיקת התביעה בשל חוסר סמכות ומתן תגובה מהצד השני בלבד כאשר טרם התקבלה כל החלטת ביניים וטרם התקיים דיון בפני בית המשפט אין להגדירה כ"שלב מתקדם" של הדיון בשאלת בירור הסמכות, ולכן במציאות זו אין ספק שרשאי היה בית הדין לדון בעניין הסמכות.
התנגדות הנתבעת לסמכות בית הדין נשענת על טעות גלויה – אין פגיעה בעקרון הכיבוד ההדדי שבין הערכאות
יתר על כן, בג"ץ לא קבע כי יש מניעה לערכאה האחרת להכריע בעניין הסמכות אלא ש:"עליה לשקול אם להימנע מדיון ולהמתין להכרעת הערכאה הראשונה" בשאלה זו.
בנידון דידן טען ב"כ האשה שהתביעה הרכושית שהגיש הבעל אינה כנה וע"כ דין הכריכה להתבטל. לטענתו חוסר כנות התביעה הרכושית הוא בשל כך שבתביעה לפירוק שיתוף לא פורטו כל נכסי הצדדים, דהיינו, הזכויות הסוציאליות וקצבת הנכות.
ב"כ הבעל השיב כי הטענה אינה נכונה מבחינה עובדתית, שהרי בסעיף 6 לכתב תביעתו הוא כותב בפירוש (ובגופן מודגש!) כי לטענתו:"חלוקת הרכוש והזכויות שנצברו במשך שנות הנישואין לא צריך להתחלק באופן שווה" וכו'. יוצא איפוא שהזכויות הוזכרו במפורש, אלא שהבעל סבור שבשל מעשי האשה היא אינה זכאית למחצית מהזכויות הללו.
נראה אם כן שהטענה העיקרית לחוסר כנות בתביעה הרכושית בטלה מאליה, ובטעות כנראה לא שם לב ב"כ הנתבעת שעניין הזכויות הוזכר בכתב התביעה.
בית דין זה סבור כי מצב כמו המקרה שלפנינו, בו אין למעשה שאלה משפטית אמיתית הנדרשת להכרעה והמצריכה שיקול דעת משפטי מכיון שמדובר למעשה בטעות הגלויה לעין כל של ב"כ הנתבעת, אינו מקרה המצדיק המתנה להכרעה של השאלה בערכאה לפניה עלתה השאלה לראשונה כאשר בשל כך למעשה ההליך העיקרי יתעכב. הנימוק לכך הוא משום שקביעה זו של בג"ץ נשענת על עקרון הכיבוד ההדדי שבין הערכאות, ובמקרה כעין זה שהמדובר למעשה בטעות הגלויה לכל ואין צורך בשיקול דעת משפטי כאמור הרי שאין בהכרעת בית הדין הרבני כי הסמכות נתונה לו בכדי לפגוע בכבודה של הערכאה המקבילה משום שאין כאן באמת לא הכרעה ואף לא שאלה.
תביעה רכושית כנה – האמנם?
יתר על כן מעולם לא הוצב כאחד מתנאי הכריכה תנאי שהתביעה הרכושית תהא כנה.
שלושת תנאי הכריכה הם:
דוגמא לתביעת גירושין שאינה כנה היא באותו מקרה בו דן בג"ץ פלמן, שהבעל נשאל האם יתן גט למרות הכרעה שיפוטית אחרת באשר לרכוש והוא לא השיב בחיוב באופן ברור. הסיק בית המשפט לענייני משפחה מתשובתו שתביעת הגירושין אינה כנה והיא נועדה אך ורק על מנת לאלץ את האשה לוותר על זכויותיה הכספיות.
בפסקי דין אחרים, כאשר הבעל התנה את מתן הגט בוויתור האשה על רכוש או וויתור על מזונות התייחסו לכך ככריכה שאינה כדין.
דוגמה לכריכה לא כנה הוא מקרה בו התובע הכורך את התביעות הנוספות מתכוון להסתיר רכוש משותף, או שהוא מציין סכום לא ריאלי למזונות.
לא נאמר כלל שיש צורך בכנות התביעה לחלוקת רכוש, ואף אם התכוון ב"כ האשה שהכריכה לא כנה בשל העובדה שנשמט מכתב התביעה עניין הזכויות הסוציאליות, הרי שברור שכאשר ישנו רכוש משותף שלא ניתן להסתרה, בוודאי שלא ניתן לקרוא לכך תביעה שאינה כנה.
כאמור לעיל, עניין הזכויות הוזכר בכתב התביעה, אולם ברור שאף אילו לא היה מוזכר כלל עניין הזכויות, כיוון שברור לחלוטין שקיים רכוש כזה, אי כתיבתו בכתב התביעה אינה מוגדרת כרצון להסתרת רכוש, אלא כעמדה משפטית שלדעת העותר לא ראוי במקרה זה לחלוק נכס זה.
למען הסר ספק, כריכה לא כנה תוגדר כך אך ורק אם השמטת חלק מהרכוש נועדה לחבל בחלוקת הרכוש ולהסתיר חלק מהרכוש כך שלא תיערך חלוקה כדין.
אין זה הנידון שבפנינו אף אם לא היה מוזכר כלל בכתב התביעה עניין הזכויות.
כעין זה כתב השופט אנגלרד בבג"צ 3754/00 (רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו (2), 625):
"הכנות נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי – חיצוני המתחשב הן במניעיו של בעל הדין והן בנסיבות המקרה. וההכרעה בשאלת הכנות היא על פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה – האם הוא מבקש אך לסכל פנייה לערכאה אזרחית, או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך."
לאמור, הכנות הנדרשת היא מבחן יושר הכריכה, דהיינו, האם הכריכה נועדה רק לסכל פניה לערכאה אזרחית או שהתובע מעוניין בקיום התדיינות צודקת. במקרה שבפנינו, לפי דעת התובע, כיוון שמדובר בנתבעת שהרסה את התא המשפחתי במעשיה, יהא זה מן הצדק שהדברים הללו יילקחו בחשבון בעת חלוקת זכויות סוציאליות.
ביה"ד לא מצדיק בדברים הללו גישה זו או אחרת, אולם בוודאי לעמדת התובע יש לראות בכך רצון להתדיינות צודקת.
סוף דבר נראה שאף אם לא היו מוזכרים כל הזכויות הסוציאליות בכתב התביעה, לא ניתן לכנות זאת בכריכה שאינה כנה, כיוון שהיא לא באה להסתיר נכסים, וכל בר בי רב דחד יומא יודע שלא ניתן להסתיר רכוש כזה. אשר על כן, לא ניתן לראות בהשמטת הזכויות חוסר כנות.
במקרה דנן, כאמור לעיל, הוזכרו בפירוש הזכויות, אלא שלדברי התובע האשה אינה זכאית למחצית מסך הזכויות הסוציאליות בשל מעשיה.
גם בפס"ד פלמן לא הוזכרו כל הנכסים בתביעה והדבר לא היווה עילה לביטול הכריכה
זאת ועוד, בפס"ד פלמן הנזכר התביעה הרכושית שהוגשה לביה"ד וזו שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה לא היתה זהה לחלוטין, וכך נאמר בפסק הדין:
"ביום 17.6.98 הגיש המשיב באמצעות ב"כ תביעת גירושין מתוקנת בה כרך את סוגית הרכוש. בקשתו היתה להעביר לבעלותו המלאה והבלעדית את פרטי הרכוש שצויינו בכתב התביעה, ובהם פרטי רכוש הרשומים על שם שני בני הזוג או על שם העותרת בלבד, ואשר נרכשו בחלקם במהלך החיים המשותפים טרם הנישואים.
ביום 21.6.98 מספר ימים לאחר שסוגית הרכוש נכרכה בתביעת הגירושין המתוקנת בבית הדין הרבני, הגישה העותרת תביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה. בתביעתה ביקשה העותרת לפרק שיתוף בדירת המגורים של בני הזוג, לגביה נרשמה בטאבו הערת אזהרה לטובת שניהם, וכן לפרק שיתוף בחשבון בנק הרשום על שם העותרת והמשיב בחלקים שווים, וכו'."
הנה כי כן, בפני בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה הוגשו שתי תביעות באותה סוגיא. אמנם הסעד המבוקש בשתי התביעות שונה – המשיב ביקש להעביר לבעלותו את כלל הנכסים שפורטו בתביעתו, ואילו המשיבה ביקשה לפרק שיתוף בחלק מן הנכסים שפורטו בתביעתה ולבצע איזון משאבים בנכסים הנותרים, עם זאת ברור כי עניינן של שתי התביעות הוא אחד – חלוקת רכוש בין בני הזוג.
יוצא איפה שגם באותו דיון לא הוזכרו כל הנכסים בתביעות השונות, ואף על פי כן לא עלה על דעת אחת הערכאות שדנו בשאלת הסמכות השיפוטית לומר שאין הכריכה כנה. הטעם לכך הוא ברור, לא התעוררה כוונת הסתרת רכוש באחת מהתביעות, ומשום כך לא עלתה לדיון שאלת הכנות בכריכה.
הדיון נסוב בעניין כנות תביעת הגירושין – כיוון שמדובר במקרה שבו התנה הבעל את הגירושין בחלוקה לפי הבנתו.
משפט הסיכום: "ברור כי עניינן של שתי התביעות הוא אחד – חלוקת רכוש בין בני הזוג" זהו הגורם המרכזי שבו יש להתחשב ואין להעמיס חוסר כנות כאשר היא אינה מוכחת בעליל.
סוף דבר
למרות כל האמור לעיל, דהיינו, שאין מניעה משפטית לבית הדין בשלב הזה להכריע בעניין הסמכות השיפוטית, ואף שהנימוקים לכך נראים ברורים ונכוחים, בוחר בית הדין שלא להכריע בכך ולהמתין להכרעת בית המשפט לענייני משפחה, בשל פרשנות רחבה של עקרון הכיבוד הדדי בין הערכאות שבית הדין מציב אותה כנר לרגליו אף במקום שאפשר שעל פי שורת הדין ניתן היה שלא להידרש אליו.
עקרון זה עומד ביסוד הכרעת הדין בפסק דינה של השופטת בייניש בבג"ץ פלמן הנזכר והיא מצטטת בענין זה את דבריו המפורסמים של השופט מנחם אלון בבד"מ 1/81 נגר (בעמ' 398):
"כיבוד הדדי זה אינו עניין של נימוסים תקינים והנהגה טובה בלבד, אלא חיוני הוא לקיומה של מערכת שיפוט תקינה, במיוחד בתחום המשפטי הרגיש של ענייני המעמד האישי, שבו שתי ערכאות שיפוטיות מתרוצצות בקרבה של המערכת המשפטית.
כיבוד הדדי זה נובע, כדבריו של הנשיא זוסמן המנוח, 'מן הצורך למנוע התערבותו של בית-המשפט במלאכתו של בית-הדין, ולהיפך, מפני תיקונו של עולם…"
על כן, ובהמשך לאמור בסעיף 12 לפסק דינה של השופטת בייניש שם:"מכח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, מסור בידי כל אחת משתי הערכאות – בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני – שיקול דעת לעכב את הדיון בתביעה שבפניה, כדי לאפשר לערכאה האחרת להכריע בשאלת התקיימות תנא הכריכה", מכריע כאמור גם ביה"ד זה להמתין ולעכב את ההתדיינות בתביעה שבפנינו עד להכרעה של בית המשפט לענייני משפחה בשאלת הסמכות השיפוטית, למרות שהסבירות הינה שביה"ד יכריע בשאלת סמכותו גם מפני שאליו עתרו בתביעה הרכושית קודם, וגם מפני שמדובר בסמכותו, אך מכיוון ששאלת הסמכות הובאה לפתחו של בית המשפט בטרם הובאה לביה"ד, ימתין ביה"ד עד להכרעת בית המשפט לענייני משפחה.
על באי כוח הצדדים להעביר החלטה זו לבית המשפט לענייני משפחה.
ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי.
ניתן ביום י"א בשבט התשפ"א (24/01/2021).
הרב ישי בוכריס –אב"ד הרב בן ציון ציוני הרב עודד מכמן
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה