ב"ה
תיק 1273396/2
בבית הדין הרבני הגדול ירושלים
לפני כבוד הדיינים:
הרב יעקב זמיר
המבקשת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד מאיר בר־מוחא)
נגד
המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד ענבל דקל)
הנדון: הנמקתן של החלטות בפירוש, ללא צורך בקריאה 'בין השורות' – חובה מכוח התקנות וזכות דיוניות ומהותית
החלטה
לפנינו בקשת רשות ערעור של האישה על קביעתו של בית דין קמא כי הסמכות לדון בעניין מזונותיה נתונה לו [...] לגופו של עניין מנומקת בקשת רשות הערעור בטענה כי החלטתו האמורה של בית דין קמא לא נומקה כנדרש, ובנוסף לכך נטענות בבקשה טענות לגופה של שאלת הסמכות.
טענות לגופה של השאלה נטענות גם בתשובתו של המשיב.
ברם טרם נשקול טענות אלה חובה עלינו לבחון את הטענה בדבר העדר הנמקה, שכן זו כשלעצמה עשויה להיות עילה לערעור על פי תקנות הדיון.
חובת ההנמקה קבועה בתקנה קיד לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן תקנות הדיון). עת שהחלטה ניתנת מבלעדי הנמקה הרי שמלבד עילת הערעור הנגזרת מכך כשלעצמה נגזר מכך גם קושי בניהול הליך הערעור בדרך יעילה, שכן הצדדים עצמם צריכים לגשש באפלה בנוגע לנימוקיו של בית דין קמא ולטעון כלפי נימוקים שאולי כלל אינם אלה שמחמתם החליט זה את החלטתו. בפועל גם בית הדין הגדול, שאינו יכול לנחש מה היו נימוקיו של בית דין קמא, נזקק לדון בעניין המונח לפתחו לא בדרך של בחינת נימוקיו של בית דין קמא וקבלתם או דחייתם אלא משל היה הוא עצמו ערכאה ראשונה הדנה בעניין. דרך דיון זו עשויה לא אחת להביא את ההליך להיות ארוך ומסורבל יותר; ייתכנו מצבים שבהם מתקיים הליך מיותר מעיקרו, שכן אפשר שלוּ היו נימוקי בית דין קמא גלויים היו הצדדים סוברים ומקבלים אותם והערעור כולו היה נחסך; והזכות לערעור במידה רבה גם נפגעת, ברובד המהותי, מעצם העובדה שערכאת הערעור נזקקת לבוא בנעליה של ערכאה קמא והשיקולים לכאן או לכאן, שעל בסיסם צריכה הכרעה שיפוטית להתקבל, אינם זוכים לביקורת נוספת כדרך שנעשה כשבית דין קמא מנמק את החלטותיו ונימוקיו נבחנים לאחר מכן בערעור.
לא בכדי אפוא קבעה תקנה קמב לתקנות הדיון:
הוגש ערעור על פסק דין שניתן ללא נימוקים – רשאי בית הדין הרבני הגדול, גם טרם התחלת הדיון בערעור, להורות לבית הדין האזורי לתת נימוקים בתוך זמן שיורה.
אכן ראוי להעיר לגופה של טענה זו כי החלטתו של בית דין קמא אומנם חסרה הנמקה ברורה ומפורשת אך גם אינה החלטה סתמית כפי שמצטייר לכאורה מלשונה של בקשת רשות הערעור. מעיוני בהחלטה זו מצאתי כי יש מקום לשער מה היו נימוקיו של בית דין קמא ואפשר "לקרוא אותם מבין השורות" העוסקות בנתונים העובדתיים. מעיון בתשובתו של המשיב לבקשה נדמה כי אף הוא "קרא מבין השורות" נימוקים כאלה ואחרים.
ברם סוף כל סוף אי אפשר להתעלם מאי־היותם של הנימוקים מפורשים. "קריאה בין השורות" היא פרשנות שאין היא בהכרח הפרשנות היחידה האפשרית ואף לא בהכרח הפרשנות הנכונה, ואי אפשר להתעלם גם מהאמור לעיל בנוגע לפגם שבחוסר הנמקה – פגם שהאפשרות לקרוא הנמקה מבין השורות אינה מעלה לו ארוכה.
מסקנות והוראות
לאור האמור:
א. אני מורה לבית דין קמא להשלים את החסר ולצרף החלטה שבה יבהיר את נימוקי קביעתו בנוגע לסמכותו בתוך שלושים יום.
ב. לאחר מתן החלטתו המשלימה של בית דין קמא תבהיר המבקשת אם לאור נימוקיו של בית הדין היא עומדת על בקשתה לרשות ערעור ועל האמור בה בהיבט שלגופו של עניין (היינו מעבר לטענת חוסר הנימוקים כשלעצמה), עומדת עליה אך מבקשת לתקן את האמור בה בהתאם לנימוקיו של בית הדין שיתבררו לה מההחלטה המשלימה או מושכת את בקשתה.
אם תעמוד המבקשת על בקשתה תוך תיקונם והוספות בהתאם לנימוקיו של בית דין קמא נורה כמובן גם על הגשת תגובה מתוקנת מצידו של המשיב.
לאחר שנבחן את דברי המבקשת, ובמידת הצורך – בהתאם לאמור – גם את תגובתו החדשה של המשיב, נחליט לגופה של בקשת רשות הערעור.
ג. החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.
ניתן ביום כ"ט בניסן התשפ"א (11.4.2021).
הרב יעקב זמיר
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה