דחיית בקשה לביטול הסכם גירושין בטענת עושק וכפייה

ב"ה

מדינת ישראל

בית הדין הרבני האזורי תל אביב

בפני כבוד הדיינים:

- הרב ניסים בן שמעון, אב"ד	מס' תיק:2573-64-1
	תאריך :03/11/2005
	א' חשון תשס"ו
	התובעת : פלונית
	הנתבע : פלוני
	הנדון :שונות

פסק-דין

בפנינו תביעה לביטול הסכם גירושין למרות שקיבל תוקף של פס"ד בנימוקים של טעות, הטעייה, כפיה, תום לב, עושק.

תביעה דומה הוגשה בעבר בפני ההרכב שנתן תוקף להסכם וזה דחה את התביעה, התיק הוחזר אלינו על מנת לאפשר לאשה וב"כ להשמיע כל טיעונויה וראיותיה.

ואכן נשמעו טענות האשה, הוכחות ועדויות, לבסוף כתב ב"כ המבקשת סיכומים בהרחבה בצורה מאד מאד יפה וברורה, גם ב"כ הבעל השיב על סיכומי ב"כ האשה באופן יפה מאד.

יש לציין, כי ב"כ המבקשת ציין שמבקש שיתאפשר למבקשת להוכיח טיעוניה בהתאם לדיני הראיות.

לאחר שמיעת האשה וב"כ ועיון בכל החומר שבתיק כולל תביעותיה לביצוע סעיפים מההסכם, עיון ושוב עיון נוסף הגענו למסקנה לדחות התביעה.

להלן הנימוקים לדחיית התביעה.

הצדדים התגרשו באלול תשס"א. בעת הגירושין נערך הסכם בו הוסדרו בעיות הרכוש כולל הסדרי ראיית הילדים ומזונותיהם.

הסכם זה קיבל תוקף של פס"ד.

לאחר הגירושין הגישה האשה תביעה לביטול ההסכם בנימוק שההסכם נחתם מתוך לחץ ואיומים, חוסר מידע והטעיה מצד הבעל על גובה זכויותיו במקומות עבודתו וכו' ואילו היתה מודעת לגודל רכושו לא היתה מסכימה לאמור בהסכם הגירושין.

ביה"ד החליט לדחות תביעתה בנימוק שלא הוכח שהיו אילוצים ו/או לחצים.

האשה הגישה ערעור על החלטה זו, וביה"ד הגדול החליט, כי על ביה"ד האזורי לשמוע הוכחות ועדי התובעת.

בהוראת נשיא ביה"ד הגדול הגיע התיק אלינו.

בהופעתם, הודיע ב"כ האשה כי הדיון צריך להתנהל ולהתחשב בחוק החוזים הראיות כפי שקיבל תוקף של פס"ד לפי חוק החוזים. לבסוף הגיעו להבנה כפי שכתב ב"כ התובעת בהודעתו מיום 11.1.2004 סעיף 5.

"יש לציין כי התובעת תביא ראיות בהתאם לחוק ולהלכה שלפיהם תוכיח אלמנטים של: טעות הטעיה, כפיה, תום לב, עושק".

ומבקש לאפשר לתובעת להגיש עדותה וטענותיה בתצהירים.

ביה"ד אישר לתובעת להגיש כמבוקש.

בתחילת הדיון הסכימו הצדדים וב"כ לנהל הדיון בדיין יחיד.

ביה"ד ביקש לשמוע מפי האשה טיעוניה.

התובעת: אני מבקשת שביה"ד יתקן את העוול שנעשה לי בעת הגירושין בחלוקת הרכוש, הוא ניצל את המצב הנפשי שלי. לאורך כל חיי הנישואין הייתי בלחץ. היה אומר שיש לו חברים פסיכיאטרים שיאשפזו אותי ויתנו לי זריקה וכולם ידעו שאני חולת נפש. ואמר לי שאני אפס, אסופית משכונת התקוה, אני הייתי בבית והוא כל השבוע היה בצבא, הבהיל אותי כשאמר שיזנח אותי וישאיר אותי עגונה. אני חוזרת בתשובה וזה איום רציני בשבילי, היה אומר לי "את מתפללת תעקרי את זה מהלב שלך".

בתצהירי העדויות כולם מעידים בשינוי לשון זמ"ז שהבעל השמיץ, בייש והשפיל אותה ואיים עליה אם לא תסכים לתנאיו הוא יברח ויותיר אותה עגונה וכן שהוא עושה לה טובה ונותן לה בית במודיעין בזכות הילדים.

העדים מצהירים שלא ידעו שמגיע לה מחצית זכויותיו של הבעל. גם הוא לא אמר להם. ומאחר ולא היה במשפחתם גירושין לא ידעו מה הן הזכויות.

ב"כ התובעת הגיש סיכומים מסודרים ומנוסחים באופן יפה ביותר וב"כ המשיב גם הוא ענה א' על א' על טענות האשה כיד ה' הטובה עליו.

ע"כ פרשת התביעה.

הנקודה העיקרית שעלינו להחליט מבחינה משפטית האם יש לקבל טענות האשה. רק נציין כי לדברי האשה הבעל באופן גורף עשה כל סעיפים בחוק החוזים שיש בהם לבטל ההסכם: עושק, כפיה, טעות, הטעיה... הבעל מוכשר מאוד...

טרם נחליט בתביעה לגופה ברצוני להתיחס לטענות שהשתרבבו במהלך הדיון על אי קיום סעיפים מההסכם וכדו'.

יש להדגיש במפורש כי הדיון אינו נסוב כלל על סעיף זה או אחר מההסכם. אין כל ספק שעל הבעל לבצע כל האמור בהסכם ללא כל שינוי, ואם אכן עקף או שינה או הטעה באמור בהסכם חייב לתת הכל.

הדיון שבפנינו שעלינו להחליט הוא מעבר לאמור בהסכם שלדברי התובעת מגיע לה הרבה מעבר לאמור וחתמה מתוך אי ידיעה, כפיה וכו'.

עתה לבירור הטענות.

תחילה נסביר הלכתית, כי בכל מקרה שנעשה הסכם בין הצדדים ועל סמך הסכם זה התגרשו, אם באה האשה לאחר הגירושין וטוענת הסכמתי וחתמתי על הסכם זה מתוך לחץ לקבל הגט חששתי להשאר עגונה אין בדבריה כלום.

בשו"ע חו"מ סי' ר"ה סעיף י"ב:

"באיזה אונס אמרו שהוא מבטל את המקח באונס דאתי ליה מאחריני

אבל באונס דאתיה ליה מנפשיה כגון שאנסוהו למכור אבל לא אנסוהו

למכור אלא ליתן מעות ומחמת שלא היו לו מעות הוצרך למכור לא הוי אונסא וזביניה זביניה".

הרי לנו הלכה מפורשת דבאונס מחמת עצמו לא חשיב אונס לענין זה.

וא"כ בנ"ד גם אם נקבל דברי האשה שנאלצה לחתום משום שרצתה לקבל גיטה, עפ"י ההלכה הנ"ל חשיב זה אונס שהיא הביאה על עצמה.

ולעצם הענין שנאלצה לחתום... מסיפור המעשה ובמיוחד לאור העובדה שאין זה ההסכם שהוצע בפעם הראשונה, אלא היו ביניהם חילופי דברים גם בכתב עד שהגיעו להסכם זה. ז"א שעל דברים שלא הסכימה לא חתמה נמצא שעל מה שחתמה היתה הסכמה מצידה.

עוד הייתי מוסיף באוזני העו"ד הטוענים כן בהסכמי גירושין שהבעל נתן גט רק ע"פ תנאי ההסכם, אם לאחר מתן הגט באים לבטל סעיף מסעיפי ההסכם שהבעל עמד עליו לפני מתן הגט, יש חשש גדול על הגט, אם יצליחו לבטל הסעיף הזה, מאחר והבעל נתן גט עפ"י ההסכם.

ואף שהבעל לפני מתן הגט מבטל כל מודעות ותנאים בגט וכאילו נותן גט ללא כל תנאים.

אין זו טענה שהרי ברור שביטול שעושה הבעל אין הכוונה לבטל כל תנאים שהיו ביניהם ונכתבו בהסכם, אלא כל תנאי ו/או מודעה שמסר מחוץ לתנאים הכתובים בהסכם.

אלא שכאמור בתיק זה נתבקשנו לדון ולהתייחס עפ"י חוק החוזים איזון משאבים...

אלא שמאחר והוסכם כי הדיון בתיק זה יתנהל בהתחשב בסעיפי חוק החוזים איזון משאבים. לכן מן הראוי שטרם נכנס לדון לגופו של ענין, להתעכב במס' מילים על תוקפו ויחודו של הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פס"ד.

בע"א 4/80 מונק נ. מונק פד"י ל"ו (421) נאמר כדלהלן:

"בפנינו חוק מיוחד שיש בו משום תוספת על דיני החוזים הכלליים

בנקודה הרלוונטית לערעור זה בגלל היחסים המיוחדים, העדינים

והמורכבים הקיימים בין בעל ואשה, קבע המחוקק כי אין תוקף להסכם

ביניהם אלא אם משתכנעת ערכאה שיפוטית שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי ללא לחץ וששני הצדדים הבינו בדיוק במה מדובר

ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם".

ר"ע 359/85 קוך נ. קוך פד"י ל"ט (421) מוסיף בנושא זה:

"ספק בליבי אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בני זוג במעמד

של שופט דיין או עורך נישואין (מבלי שערערו על פגם שנפל בהליך

האישור) יכול בן זוג להישמע בטענה שכרת את ההסכם בניגוד

להצהרתו, מרצונו הטוב והחופשי".

אם לא נקבל את הנז"ל לא יהא כל טעם באישור הסכם ויתרוקן משמעות מתן תוקף להסכם.

"הסכם גירושין אינו ככל הסכם הוא קושר בין ההסכמות לגירושין

הוא כולל ויתורים הנראים לעיתים מבחינה אובייקטיבית גרועים אך

מחישים את הפירוד ואת הגירושין ע"א 5490/92 ב. פגס נ. ישראל

פגס תק-על 94 (4) 516 עמוד 518.

[נציין במאמר מוסגר מאחר והדיון בתיק זה הראיות והעדויות הם עפ"י חוק ודיני הראיות הקבועות בחוק הרי שגם מסקנת ביה"ד תהיה בהתאם].

טענות האשה על לחציו ואיומיו של הבעל שאילצו אותה לחתום על הסכם הגירושין הלחצים כדלהלן:

הבעל נטש את הבית ואת הילדים במשך שנה וחצי בטרם חתימת ההסכם

ובזמן העדרותו לא שילם לכלכלת הבית והותיר את משפחתו בחוסר כל

והפקירם לחסדי אחרים.

הבעל איים על האשה באם לא תתגרש ינטוש אותה ואת הילדים ויותירה

תלויה בין שמים לארץ ישלול ממנה כל זכויותיה ועקב מצבה הנפשי וחוסר יכולת כספית ומנטלית האשה נאלצה להעתר לדרישות הבעל.

לחץ על אחיה ואחיותיה של האשה להפעיל לחץ על אחותם להסכים לתנאי ההסכם בהציגו עובדות מסולפות וכביכול הינו נדיב לב שמעניק לאשה

זכויות שאינם מגיעות לה בנוסף איים לנשל אותה מכל רכוש ולא ישלם דמי מזונות וכלכלה.

חתמה על הסכם גירושין כאשר לא היתה מודעת לזכויותיה ובמיוחד לזכויות הסוציאליות של הבעל מפיצויי פיטורין וזכויות פנסיה, קופות גמל, חסכונות ומענק פרישה שמגיע לה מחציתם. חתמתי תחת לחץ ואיומים, ובטעות על הסכם הגירושין מחוסר ידיעה שמגיע לי מחצית.

ובמיוחד לקראת חתימה על הסכם הגירושין שתשאר עגונה כל חייה ינטוש אותה וישלול ממנה זכויות...

אם אכן כדבריה כן היה, אין כל ספק שגם אם ידעה שמגיע לה עוד זכויות היתה חותמת כדי להציל עצמה שלא תישאר עגונה. יש לזכור כי לא היתה לתובעת כל עילה הלכתית לחייב את הבעל בגירושין והדרך היחידה שעומדת בפניה לחתום על הסכם אף שמקפח אותה מזכויותיה.

ומה גם שלמעשה לא נזרקה לרחוב ללא קבלת רכוש. ההסכם הנו סביר בהחלט, כאשר למעשה מקבלת דירה על שמה וכו', אף אם אינה מקבלת בדיוק מחצית מזכויות הבעל, כאשר היא כותבת במפורש שהיא מוותרת אין ביה"ד רואה במקרה זה מקח טעות עד כדי ביטול מקח הסכם.

באשר לטענה לא ידעתי את זכויותי גם בני משפחתי לא אמרו לי.

טענה זו אינה מקובלת ומספר סיבות לכך:

א. התובעת עשתה עלינו רושם כאשה פקחית ומבינה היטב, אפשר אף להוסיף

ערמומית, אין ביה"ד מקבל דבריה שנפתחה בשיכלה רק לאחר נישואיה

הנוכחיים אז פתחה את עיניה.... התובעת פקחית מספיק כדי להבין ולדעת ועובדה שכאשר לא רצתה בגירושין או בסעיפים מסויימים ידעה לעמוד על כך.

ב. בני משפחתה - האם כולם תמימים ואינם מבינים האם אין אף אחד שיודע

ומבין בין השאר מה זה פנסיה ושאר זכויות.

לדברי הנתבע היו מספר (5) גירושין במשפחה, אין ספק שידעו.

לדברי האשה התגרשו ללא עו"ד (לא בררנו זאת).

גם העדה שרה שרעבי אומרת בבהי"ד שהיו גירושין במשפחה.

אבל גם ללא דבריואין ספק שידעו בני המשפחה מה זה פנסיה.

אצטט מפסקי דין שניתנו בבתי משפט והתיחסותם לטענות אלו.

בתיק עא 5490/92 ערעור על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בתביעה לבטל הסכם גירושין בשל הלחץ האלים של המשיב היתה במצב של פחד וחוסר אונים עקב התפרצויותיו ואלימותו של המשיב ולא ראתה מוצא פרט למתן הסכמתה לתנאים שנקבעו בחוזים ולפיהן מעבירה כל זכויותיה בדירה של בני הזוג וברכוש המשותף למשיב.

טענתה של המערערת שבמקרה דנן נובעת בטלותם של החוזים מהוראותיהם של סעיפים 15 (הטעיה) 17 (כפיה) או 18 (עושק) לחוק החוזים.

בית המשפט המחוזי ניתח טענות אלו בהרחבה והוא שלל על הסף את טענת הטעיה ...

הטעיה נוצרת כאשר מי שמתקשר בחוזה עושה כן עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחד מטעמו.

... קשה גם לקבל את הטענה שלא היתה למערערת אפשרות להיוועץ באחרים ולהיוועץ בהם.

כפיה נוצרת... בית משפט מחוזי סבר שקשה לקבל טענה זו, כאשר מדובר בחוזה שאושר ע"י ביהמ"ש. שכן אישור כאמור לא ניתן אלא לאחר שנוכח שההסכם נעשה מרצונם החופשי... שהרי ראינו שכאשר היו לשופט ספיקות בחשד למשמורת הילדים סירב לאשר...

מ"מ המערערת לא אמרה לשופט מאומה במישרין או ברמז, ממנו יוכל להבין שהיא איננה שלימה עם ההסכם.

בענינינו לאור העובדה שיבה"ד לפני שאישר את ההסכם שוחח עם הצדדים אף תיקן והוסיף בכת"י לאחר שהסביר להם משמעות התוספת.

כמו"כ כאשר האשה לא הסכימה לסעיף מסויים, הודיעה במפורש שאינה מסכימה ולאחר שיצאו מביה"ד חזרו והודיעה, כי היתה לה בעיה בקשר למזונות והגיעו להבנה.

בהסכם התחייב האב לשלם סך -1,000 ש"ח לכל ילד (סה"כ -5,000) ש"ח עד שכל ילד יגיע לגיל 18, רצתה שיהא כתוב שהסכום הכללי ישאר עד שהקטן יגיע ל-18. לבסוף הסכימה שלא לשנות.

מכאן יש להסיק כפי שטוען בצדק ב"כ המשיב, כי אם אכן היתה התובעת במצב של כפיה יכלה להודיע זאת לביה"ד כפי שידעה לעשות לגבי המזונות.

גם בענין זה אצטט מפס"ד תמ"ש 5113 קטע 35

"... הטענה הנוספת הנטענת ע"י התובעת בסעיף 11 לכתב התביעה

הנתמך בתצהר היא טענת הכפיה. לטענתה כפה עליה הנתבע את החתימה

על ההסכם בעת שיצאו הצדדים מחוץ לאולם ביהמ"ש לשם התייעצות

וכי איים עליה כי במידה ולא תחתום על ההסכם יחסל אותה והאיום

שבר אותה כליל אף רגשית".

"איומו של הנתבע לטענת התובעת והלחץ שהפעיל עליה גרמה לה

לטענתה לחשוב כי עדיף לה לחתום על ההסכם. התובעת לטענתה לא

מצאה מנוח לנפשה במשך ימים ולילות לאחר אותו אירוע".

"אינני מאמינה לתובעת כי אכן אמר לה הנתבע כדברים האלה ואינני

מאמינה כי בשל דברים אלו נאלצה לחתום על ההסכם. עדותן הן של

התובעת והן של העדה מטעמה אינן מהימנות".

יש להוסיף, נקודה נוספת כי העובדה שאת בקשת ביטול ההסכם לא הגישה התובעת תוך זמן סביר לאחר שפסקה הכפיה, לדבריה, חששה להשאר עגונה א"כ מיד לאחר קבלת הגט או לפחות זמן סביר לאחר מכאן, ואף אמנם כי סבירותו של הזמן לפי סעיף 20 לחוק החוזים תשל"ג, הוא מהדברים שאין להם שיעור קבוע בכל הענינים אלא נבחנת בכל מקרה לגופו, בכל אופן בנ"ד לאחר מספר שבועות זה זמן סביר בהחלט ומשלא עשתה כן אין יכולה לטעון טענת כפיה.

לאור האמור טענת הכפיה נדחית.

באשר לטענת עושק בפס"ד הנ"ל מבית המשפט העליון כותב בסעיף 6:

"עושק כאמור בסעיף 18 לתיק הנ"ל דן במי שמתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או א' מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

"סעיף 18 לחוק הנ"ל מדבר על מצוקת המתקשר... מקובל עלינו כי המרכיבים של סעיף זה הם מרכיבים שיסודותיהן הן סובייקטיביים בו בזמן שהמרכיב שדן בתנאי החוזה ואשר לפיו יחולו הוראותיו אם תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל היא תנאי שמבחנו הוא אובייקטיבי.

"על פי כל אמת מידה אובייקטיבית, הסכם גירושין שנעשה בין בני זוג שהיו נשואין 15 שנה והביאו לעולם 3 ילדים, המעביר את כל רכוש המשותף של בני הזוג וכן את משמורת הילדים לבעל ומשאיר את האשה כאשר כותונתה לעורה, תנאים גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל...

מסיים הנשיא שמגר באותו פס"ד...

"מצב העשוק היינו מצוקתו חולשתו השכלית או הגופנית צריך להיות חמור וקיצוני כדי לקיים את היסוד האמור של עילת העושק... הנטיה של ביהמ"ש תהיה בדרך כלל לכבד את הרצון המוצהר של הצדדים לחוזה ודבר זה נכון לגבי חוזים מסחריים וגם לגבי הסכמי גירושין, באלה האחרונים יש לא אחת לקדם ולהקדים את הפרידה..."

במקרה שבפנינו לאור מה שקיבלה האשה בהסכם הגירושין אין כל מקום לטענת עושק.

בדברי העדים בעדותם בפנינו ובתצהירים שהוכנסו לתיק ישנם תהיות רבות בלשון המעטה והטיב לפרטם ב"כ המשיב. ודברים אלו מחזקים את חוסר האימון שיש לבי"ד לעדותם ותצהירם.

ברצוני רק להדגיש כי מדברי העדים הן בתצהירים והן בחקירתם, נאמר שהלחץ היה על הגירושין עצמם, לא על תנאי הגירושין. אף א' גם לא האשה, לא טענו שביקשו משהו נוסף והוא איים עליה... גם לא העידו שביקש מהם להשפיע עליה להתגרש והיא שחששה להשאר עגונה כדבריה.

כמו"כ בענין ההשפלות שהיה משפיל אותה, אמרה העדה דאבוש בתצהירה:

"בגלל שחזרה בתשובה מכנה אותה משוגעת חולת נפש ואיים לאשפזה בבי"ח לחולי נפש". לא כל החיים נהג כך.

על סמך נימוקים אלו הוחלט ביום ח' תשרי תשס"ו לדחות את התביעה.

ניתן ביום א' חשון תשס"ו (03/11/2005)

(-) הרב ניסים בן שמעון, אב"ד (-) (-)

העתק נאמן ומתאים למקור

הרב יצחק פרץ

המזכיר הראשי

(8/8)(‏11/10/06)(11102005_054162573641_דחת03112005_054162573641_נמק)