חיוב אשה בגט לאחר פירוד ממושך

ב"ה

תיק ‏523426/2 ‏

בבית הדין הרבני האזורי חיפה

לפני כבוד הדיינים:

הרב דניאל אדרי – אב"ד, הרב אייל יוסף, הרב דוד בר שלטון

התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד נעמה קדוש סולומון)

נגד

הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד שלמה דן גדרון)

הנדון: גירושין

פסק דין

בפנינו תביעת הבעל לגירושין.

הצדדים נישאו בשנת 1968. לצדדים שני ילדים בגירים.

נישואי הצדדים נקלעו למשבר ואז בשנת 1980 עזב הבעל את הבית, לדבריו עזב את הבית לאחר שקץ בהתנהגותה הרעה של האשה כלפיו.

לדברי האשה הסיבה שהבעל עזב את הבית מאחר ונתן עיניו באשה אחרת.

נכון להיום הבעל חי עם אשה אחרת כבר שנים רבות.

הבעל פתח תיק לתביעת גירושין עוד בשנת תשמ"ט וביה"ד בהחלטה מיום י' שבט תשמ"ט 16.1.89 לא קיבל את תביעתו.

הבעל הניף ידו בשנית ופתח תיק תביעה בשנת תשנ"ב וביה"ד נתן החלטה קצרה ביום כ"ה תשרי תשנ"ג 22.10.92 בה נאמר: ביה"ד דוחה תביעת הבעל לגירושין כי אין כל עילה והצדקה.

הבעל פתח תיק תביעה שלישי לגירושין וביה"ד קיים דיון בתאריך ט' כסלו תש"ס 18.11.99 דיון בהרכב חסר לאור הסכמת הצדדים.

בית הדין שוחח עם הצדדים, עם כל צד בנפרד על מנת לסייע בידם לגמור את נישואיהם שהרי בית אין כאן, כבר למעלה מעשר שנים שהצדדים פרודים, וחובתו של ביה"ד לעשות כל שביכולתו להסביר לאשה שאין טעם לשמור על נישואין הרשומים על הנייר בלבד.

ביה"ד הבהיר לבעל ולבא כוחו שאם רצונו בגירושין עליו לפצות את האשה בפיצוי הולם.

ביה"ד השקיע מאמץ רב לנסות להביאם להסכמה בעניין הפיצוי אולם נוכח לדעת שהפער ביניהם בלתי ניתן לגישור.

בהחלטת בית הדין, ביה"ד פונה לצדדים לנהל משא ומתן על מנת להציע לאשה פיצוי הולם. ואם הצדדים יגיעו לעמדות הניתנות לגישור, רשאים הם לפנות לבית הדין לסייע בידם להגיע להסכמה סופית.

לאור האמור תביעת הבע לגירושין נידחת לאור זאת שחי עם אשה אחרת.

הבעל פתח תביעה נוספת בתאריך כ"ז בטבת תשע"ב (22.1.2012). בית הדין קיים מספר דיונים ניסה להביא את הצדדים להסכמות אך לא צלח.

החלטת בית הדין, על הצדדים להגיש סכומים.

מן הדין היה לדחות את תביעת הבעל על הסף, מאחר ומאז שניתנו פסקי הדין הקודמים אשר דחו את תביעת הבעל, לא השתנה דבר, למעט הזמן שהצדדים פרודיים למעלה משלושים שנה, אולם עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי לקבל את תביעת הבעל ולחייב את האשה בגירושין, שהרי האשה טענה שהסיבה להרס הבית נעוצה בבעל שנתן עיניו באשה אחרת וחי עמה בריש גלי במשך כל השנים האלו.

הבעל עזב ונטש את אשת נעוריו למען אשה אחרת והלך לרעות בשדות זרים, כמאמר חז"ל "רועה זונות יאבד הון". שולחן ערוך אבן העזר סימן קנ"ד סעיף א עליו ראויים דברי חכמינו זכרונם לברכה "עושה מעשי זמרי ומבקש שכר כפנחס."

מעשה זה הוא בלתי מוסרי, ואף בחברה הכללית נקרא הדבר בגידה על כל המשתמע מכך.

חובתו של בית הדין להוקיע תופעה זו, שגורמת להרס בתים רבים ולסבל רב לנשים שבעליהן בגדו בהן. ולא ייעשה כן במקומנו שאדם יעשה מעשה כזמרי ויבקש שכר כפנחס.

בית הדין מוקיע התנהגות מחפירה זו ובפרט כאשר אדם עוזב את אשת נעוריו, למען אשה אחרת, לאחר שבנו יחד משפחה עם ילדים, זאת דוגמא אישית מבישה כלפי כל בני המשפחה.

אף הגדיל הבעל בעזות מצח ובאחד הדיונים הביא לפתח בית הדין את האשה איתה הוא חי. הדבר גרם לצעקות רבות במסדרון ביה"ד, ועובדי בית הדין העידו בפנינו שאשה זו אף הרימה את קולה נגד האשה החוקית וביה"ד נאלץ להזמין את אנשי הביטחון כדי לשמור על הסדר ועל השקט, איש הביטחון נשאר במקום במשך שעה ארוכה, כל עוד בית הדין קיבל את הצדדים ושוחח איתם באריכות.

בית הדין עצמו יכול להעיד על הצער והכאב של האשה בעקבות הבאתה של האשה הזרה לפתחו של בית הדין.

בית הדין דוחה בשאט נפש התנהגות זו. ביה"ד חש שחובתו לומר את דברו, שהתנהגות זו פוגעת עד עמקי הנפש, ואין לה מקום בין בני אדם בעלי תרבות.

במקרה דידן אין האשה מעוניינת כלל וכלל בשלום בית, מעולם לא דרשה שלום בית ואף לא פתחה תביעה לשלום בית, הצדדים פרודים כבר יותר משלושים שנה, כל אחד גר בדירה משלו, אין ביניהם כל קשר הבעל מנותק אף מילדיו ונכדיו, הבעל חי כבר שנים רבות עם אשה אחרת, והאשה חיה את חייה בנפרד.

הרה"ג חבר בית הדין הגדול הרב שלמה דיכובסקי שליט"א קיבל קביעה עקרונית, כאשר צדדים גרים בנפרד מספר שנים, עצם הפירוד מהווה עילה לגירושין. בלי שיהיה צורך לבדוק מי מבני הזוג גרם "למות הנישואין" כהגדרתו. וכתב לבאר שיטתו זו בזה"ל:

"מות הנישואין – אני מרבה להשתמש במושג זה, כאשר ברור לחלוטין שבני הזוג לא יחזרו לשלום לעולם. הדברים אמורים בעיקר, כשהבעל יצר קשר עם אשה אחרת ויש לו ממנה ילדים. גם אם כל האשמה מוטלת עליו, הרי בסופו של דבר, אין מנוס מגירושין. אמרתי לא פעם, שקשה לי להאמין באהבה, כאשר בני הזוג נמצאים בפירוד במשך שנים רבות, וכל מפגשיהם הם בבתי דין ובבתי משפט. אם יטען צד זה או אחר לשלום־בית, בטענה כי הוא אוהב ועדין האהבה יוקדת בו, ארשה לעצמי לפקפק, אם "אהבה" היא בגימטריה "ממון" ("סולם" הוא בגימטריה "ממון" – כך שהממון יכול להעלות את האדם למעלה או להורידו למטה). אינני מתרשם מהצהרות אהבה, לאחר שנות פירוד. במקרים כאלה, יש גם מקום לחיוב גט, משום שלאמיתו של דבר, אף אחד לא רוצה בשני. בנוסף, אינני סבור שבבני זוג המתדיינים ונמצאים בפירוד שנים, יש לערוך "חפירות ארכיאולוגיות", בכדי לבדוק מה קרה לפני שנים רבות ומי החל במריבות. יותר נכון לבדוק את המצב "באשר הוא שם", לפי מקומו היום, ואם היום שניהם אינם רוצים זב"ז – גם אם הם מסווים את דבריהם בטענת שלום־בית – אזי יש מקום לחיוב גט."

כבר כתבנו לעיל שהפירוד הממושך והחיים הנפרדים, אין בהם כדי לקבל את תביעת הבעל ולחייב את האשה בגירושין, שהרי האשה טענה שהסיבה להרס הבית נעוצה בבעל שנתן עיניו באשה אחרת וחי עמה בריש גלי במשך כל השנים האלו. אם בית הדין יקבל עובדה זו כעילה לגירושין, תהווה כבסיס לתביעות בעלים שבגדו בנשותיהם, ונטשו אותן לטובת אשה זרה. ואז כל בעל ימתין תקופת מה, לאחר תקופת פירוד ביניהם, יתבעו לחייב את האשה בגט, בגלל מצב הפירוד הממושך ביניהם, כך שלא הנחת לבת אברהם אבינו לשבת תחת בעלה, דברים אלו נכונים הם כאשר האשה תובעת ודורשת שלום בית, ובית הדין רואה או מתרשם שתביעת שלום הבית כנה, אז אין ספק לבית הדין שיש לדחות את התביעה על הסף, ואף לחייב את הבעל במזונות אשה והוצאות הבית אם יוכח שבאמת האשה רוצה את בעלה בחזרה גם אם היה פירוד ממושך.

שונה המקרה דידן שהאשה אינה מעוניינת בבעל ופרודים מעל שלושים שנה, ואף הצהירה זאת בדיונים וכן בסיכומים שהוגשו לבית הדין, וכך טען ב"כ האשה בדיון מיום כ"ד באייר התשע"ב (16/05/2012)

בית הדין: האם הבעל עומד על תביעתו להתגרש ?

הבעל: ודאי.

בית הדין: מה עמדת האשה ?

ב"כ האשה: היא מסכימה להתגרש, בתנאים שבית הדין קבע.

...

בית הדין: מה האשה רוצה ?

ב"כ האשה: חצי מיליון ₪ ואני אסביר. היו לו המון הזדמנויות להסתדר עם האשה. האחת כאשר היה צעיר והרוויח משכורות שמנות. השנייה, כאשר פרש מאגד וקיבל סכומים גדולים. הזדמנות אחרונה הייתה לפני זמן מה, כאשר אמו נפטרה, ויכל להציע לה משהו. התשובה שלו היא יקוב הדין את ההר. בית המשפט התעלה בשעתו והזמין את כל הצדדים כולל הילדים במסגרת תביעת מזונות, ותחת זה הלך שם מכות.

גם בדיון מיום ט"ו בכסלו התשע"ג (29/11/2012):

ב"כ האשה: עושה מעשה זמרי ומבקש שכר פנחס, זה מה שבית הדין אמר על האיש. האיש כל הזמן מסכן, אבל קיבל כספים מאגד שהוא לא נתן לה. יצא לפנסיה וקיבל את הסכום שמקבלים, אבל הוא לא בא אליה להסתדר איתה, במקום להוון את הסכום, הוא בחר לתת לה תשלומים זעומים שהיא נחנקת איתה.

בית הדין: מה זה ה־300,000 ₪ שהיא קבלה ?

ב"כ האשה: איזה קיבלה, רק לאחר הליכי הוצאה לפועל. בית הדין אמר שיפצה את אשה בעין יפה. אנחנו בתיק בן 30 שנה והאיש מסרב לתת לאשה דבר. אם היא מתגרשת היום, היא נשארת בלי כלום, כי מחר הוא משיב את נפשו לבורא עולם והיא נשארת בלי כלום. היום היא אשתו, אין לה מקור פרנסה, היא לא תקבל שקל אחד מהפנסיה שלו. הוא רוצה גירושין, אמר בית הדין שיפצה אותה. יש חוב עתידי, שישלם את זה היום ולא בגיל 68, הוא מעליל עליה עלילות, הוא עבר לגור עם אשה, ומדבר כמסכן.

וכן כתב ב"כ האשה בסיכומים בסעיפים 2,8,28:

כבר בראשית הדברים יאמר כי האשה אינה מחזיקה בבעל.

הבעל הוא זה שמסרב לנהוג על פי פסק הדין של ביה"ד שקבע מפורשות שאם הוא רוצה להתגרש, עליו לפצות את האשה. יתכבד הבעל וישלם לאשה את יתרת חובו ופיצוי הגון במקום להעליל עליה עלילות חדשות לבקרים.

במשך השנים היו לבעל הרבה הזדמנויות לבוא בהצעת פיצויים לאשה:

הזדמנות ראשונה: כאשר קיבל כספים מקופות תגמולים באגד, כספים מהם היה צריך להעביר מחצית לאישה ובמקום לתת לה את חלקה, לקח הכל לעצמו בניגוד לפסק דין של ביהמ"ש המחוזי שהורה לו לחלק את הכסף והאישה נזקקה להליכי הוצאה לפועל על מנת לקבל את חלקה.

הזדמנות אחרת: כאשר פרש מאגד הציעה לו האישה להוון את זכויותיה לסכום חד פעמי ולהתגרש, אולם הבעל סירב.

הזדמנות נוספת: כאשר אימו של הבעל נפטרה והשאירה לו כספים.

הזדמנות נוספת: כאשר הבעל מכר לאחרונה את דירת אמו.

מכיוון שעד כה הבעל לא הציע פיצוי, הרי שהאשה מפרטת את דרישתה לפיצוי כדלקמן:

חלקה של האשה בסכום הפנסיה של הבעל יהוון על ידי אקטואר והאשה תקבלו לאלתר.

הבעל ישלם לאשה פיצוי של 15,000 ₪ בגין כל שנה שנמנע מלקיים את פסיקת ביה"ד.

הבעל ישלם לאשה את כתובתה בסך 200 זקוקים כסף. (הבעל ברשעות, לא כתב סכום אחר בכתובה).

ולאור האמור, שהצדדים אינם רוצים או מעוניינים זה בזה ומורדים זה בזה, דברי רבינו ירוחם (משרים חלק ח' נתיב כ"ג) שייכים לנסיבות מקרה זה וז"ל שם:

"כשאשה אומרת לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה כמורדת וכו'...אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש וכו'..."

על דינו של רבינו ירוחם הסתמכו גם בפסקי דין רבניים חלק י"א עמודים 89־95 בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו בפני כב' הדיינים הרבנים ח"ג צימבליסט, ע' אזולאי, ש' דיכובסקי שליט"א וכתבו "כאשר הבעל והאשה שניהם מורדים זה בזה כופין, או על כל פנים מחייבים את הבעל לגרשה". וכתבו עוד שם "הואיל וכאמור אף הוא אינו חפץ בשלום בית ואף הוא מורד בה אם כן מן הדין הוא חייב לגרשה וכמו שהבאנו מדברי רבינו ירוחם שבכגון זה כופין אותו לגרשה ואף אם לא נגיע לידי מידה זו של כפיה, מכל מקום יש לחייבו לגרשה וכו'."

עוד יש לומר שיש לחייב את הצדדים על סמך דבריו של הרב חיים פלאג'י בספרו חיים ושלום ח"ב סימן קי"ב:

"דבדרך כלל אני אומר כל שנראה לב"ד שהיה זמן הרבה נפרדים ואין להם תקנה אדרבא צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט כדי שלא יהיו חוטאים חטאים רבים אחד האיש ואחת האשה וידעו נאמנה כי כל הבא לעכב מלתת גט בענין זה כדי להנקם זה מזה מחמה קינאה ושינאה ותחרות כאשר יהיה האופן פעמים שהאיש רוצה לגרש והאשה אינה רוצה וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לש"ש עתידין ליתן את הדין ולעת מרן החבי"ב ב"ד מנדין אותו וכמו כן להפך כשהאשה רוצה להתגרש והאיש אינו רוצה וכדי להנקם מהאשה מעכבים מלתת גט שלא לש"ש גם בזה לא בחר ה' ויש עונש מן השמים."

ובסוף דבריו פסק:

"והנני נותן קצבה וזמן לדבר הזה דאם יארע איזה מחלוקת בין איש לאשתו וכבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה ימתינו עד זמן ח"י חדשים ואם בינם לשמים נראה לבי"ד שלא יש תקוה לשום שלום ביניהם יפרידו הזוג ולכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני בדבר האמור."

המעיין בדברי רבי חיים פלאג'י הנ"ל, הנימוק שהביא אותו לפסוק שכאשר קיימת תקופת פירוד של חי' חודשים, יפרידו הזוג ולכופם לתת גט עד שיאמר רוצה אני, נמצא בדבריו המובאים לעיל בו ציין "כל שנראה לבית הדין שהיה זמן הרבה נפרדים ואין להם תקנה אדרבא צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט כדי שלא יהיו חוטאים חטאים רבים אחד האיש ואחת האשה."

הרי שפסק שצריך להשתדל הרבה ולהפרידם זה מזה ולתת גט כדי שלא יהיו חוטאים חטאים רבים אחד האיש ואחד האשה. ולא רק עצם מצב הפירוד הוא הסיבה להשתדל ולהפרידם זה מזה בגט, אלא מצב הפירוד הגורם שהן האיש והן האשה, עלולים להיות חוטאים בחטאים רבים.

על פי זה ברור שדבריו של ר' חיים פאלאג'י לכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני, הם במסגרת החובה של בי"ד לכפות אף על המצוות לאפרושי מאיסורא, להציל בני זוג אלו ממצב של חוטאים וחטאים, כלשונו, ולא רק בגלל הפירוד הממושך.

במקרה דידן כאשר הזוג בפירוד מוחלט וכל אחד חי בדירה אחרת זמן רב, אין בית הדין רואה סיכוי לשלום בית. וכן הצדדים אינם מעוניינים כלל וכלל בייעוץ ובניסיון לשלום בית, הצדדים מצהירים שאינם רוצים ואינם מעוניינים אחד בשני.

וכך נכתב בפסק של ביה"ד הגדול בערעור בראשות הגר"מ אליהו, הרב דיכובסקי והרב נדב משנת תשנ"ה (לא פורסם), בהיעדר סיכוי לשלום בית אין לבית הדין ברירה אלא להטיל על שני הצדדים להתגרש, אין כאן אשמה חד צדדית אלא קביעת עובדה שחיי הנשואין הגיעו לקיצן וכו'... זכותו וחובתו של בית הדין להוציא פסק דין לגירושין כאשר כלו כל הקיצין, גם אם לא ניתן להאשים ספציפית צד זה או אחר.

הלנצח תאכל חרב???

האשה קיבלה את חלקה ברכוש הצדדים בהתאם לפסקי הדין וכן מזונות אשה כדלהלן:

בתאריך 10.5.82 ניתן פסק דין בין הצדדים לעניין המזונות, בבית המשפט המחוזי על ידי כב' הש' יעקבי שוילי בתיק אישות 614/81 בו נפסקו מזונות בסך של 8,900 ₪ לחודש עבור הנתבעת ושני ילדי הצדדים, שהיו באותה עת קטינים.

בתאריך 2.1.92 החליט הש' י. יעקבי שוילי על הפחתת המזונות לסך של 1,400 ₪ לחודש, בשל שינוי ביכולת ההשתכרות של התובע, לאור מחלתו.

ביום 31.1.90 ניתן פסק דין הצהרתי בענין הצדדים (ה.פ. 848/88) לפיו הצדדים הינם בעלים משותפים בחלקים שווים של כלל זכויות התובע, לרבות זכויות התובע בחברת "אגד."

בתאריך 9.9.90 ניתן פסק דין ת.א. 8513/88 שדירת המגורים של המשפחה שנרכשה בשנת 1984 שייכת לאשה במלואה ולבעל אין חלק בדירה, כאשר לדברי הבעל הדירה נקנתה מכספים משותפים.

בתאריך 5.9.00 ניתן פסק דין על ידי כב' הש' י' בן חמו במסגרת תמ"ש 3390/98, לענין התביעה מצד התובע להפחתת דמי המזונות והתביעה הנגדית מטעם הנתבע להגדלתם, בו הופחתו דמי המזונות שהגיעו באותה עת לסך 2,700 ₪, והועמדו ע"ס 2,000 ₪.

פסק הדין הועמד לערעור (עמ 196/00) וביום 25.2.01 ניתן פסק דין בערעור ע"י כב' ס. הנשיא, הש' י יעקבי שווילי בו הועמדו מזונות הנתבעת ע"ס 3,500 ₪. כיום משלם התובע סך של 3,885 ₪ עבור מזונותיה של הנתבעת.

ביום 2.2.06 הוגשה על ידי התובע תביעה להפחתת מזונות, במסגרת תמ"ש 3391/98, נשוא דיון זה. כתב ההגנה מטעם הנתבעת הוגש ביום 2.3.06.

בתאריך 22.6.06 התקבלה הודעה מאת התובע לפיו הוא פרש לפנסיה תקציבית מוקדמת, החל מיום 1.7.06.

ביום 17.12.07 ניתן פסק דין חלקי, במסגרת תמ"ש 3391/98, לעניין איזון המשאבים בין הצדדים, לפיו בעקבות יציאת התובע לגמלאות, זכאית הנתבעת לסך של 239,000 ₪ מתוך כספי הנאמנות שהתקבלו עבור זכויות התובע בחברת "אגד", זאת בנוסף לזכאות הנתבעת לחלקה בגמלת התובע מחברת "אגד" בסך של 1,479 ₪ לחודש, החל מחודש 1/08 אשר יועמד ע"ס של 1,920 ₪ לחודש, החל מחודש 12/2013, כמפורט בסעיף 8 לפסק הדין החלקי.

לדברי הבעל האשה בעלת זכויות מכוח עבודתו באגד כגון חצי מניה אגד ששוויה מוערך כ־384,000 ש''ח, להן זכאית בעת פרישתו.

לאור האמור האשה קיבלה את חלקה ברכוש המשותף ואף יותר, קיבלה סכום מזונות אשה באותן שנים שלא הייתה מעוניינת כלל בבעלה ולא בשלום בית עד היום סך של מאות אלפי שקלים לדברי הבעל וב"כ כמליון ש''ח. אין ספק לבית הדין אשה שאינה מעוניינת בבעלה וגם אינה רוצה שלום בית אין מקום לפסוק לה מזונות אשה ואף אינה זכאית למזונות, אשה אשר כל התנגדותה למתן הגט הינם מניעים כלכליים גרידא, כפי שכתבנו לעיל.

באשר לטענתה וטענת ב"כ אם היא מתגרשת היום, היא נשארת בלי כלום, כי מחר הוא משיב את נפשו לבורא עולם והיא נשארת בלי כלום, עיין פסק דין ארוך שכתבתי בתיק 588997/2 ובית הדין דחה טענה זאת.

בדיון שהתקיים מיום ט"ו בכסלו התשע"ג (29/11/2012), הבעל וב"כ אמרו שמוכנים לפצות את האשה בסך של 50,000 ש''ח בנוסף על התשלומים הקבועים, (שורות 15–16 לפרוטוקול הדיון), האשה לעומת זאת דורשת סך של 500,000 ש''ח, אין ספק לאור מה שקיבלה האשה סכום זה שמבקשת הינו מוגזם ואינו מציאותי, משכך בית הדין מחייב את הבעל במתן פיצוי בסך של 100,000 ש''ח וזאת בנוסף על התשלומים הקבועים.

מסקנות

א. לאור האמור הצדדים מורדים זה על זה ובית הדין מחייב את הצדדים בגט.

ב. בית הדין מחייב את הבעל במתן פיצוי בסך של 100,000 ש''ח וזאת בנוסף על התשלומים הקבועים.

ג. על הצדדים לפתוח תיק לסידור הגט.

הרב דניאל אדרי – אב"ד

אני מצטרף לפסק הדין.

הרב אייל יוסף

אני מצטרף לפס"ד.

הרב דוד בר שלטון

א. לאור האמור הצדדים מורדים זה על זה ובית הדין מחייב את הצדדים בגט.

ב. בית הדין מחייב את הבעל במתן פיצוי בסך של 100,000 ש''ח וזאת בנוסף על התשלומים הקבועים.

ג. על הצדדים לפתוח תיק לסידור הגט.

מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ו' באלול התשע"ד (01/09/2014).

הרב דניאל אדרי – אב"ד הרב אייל יוסף הרב דוד בר שלטון