חינוך ילדה

ב"ה

הונח לפנינו סיכום האבחון של הבת [א'] שנעשה על ידי אל"י. כמו כן נתקבלה תגובת האם בהתאם להחלטת בית הדין מיום ה' בתמוז התשע"ג (13/06/2013).

הנידון להכרעה הוא רישום הבת [א'] לבית הספר לקראת עלייתה לכתה א' בשנה הבאה.

החלטות ביניים בעניין זה ניתנו ביום כ"ז באייר תשע"ג (07.05.2013) ומיום ד' בסיון (13.05.2013).

בית הדין עיין בעמדות הצדדים וב"כ ובחומר שבתיק הכולל פרוטוקולים, החלטות בית הדין, תסקירי שירותי הרווחה מגדל העמק, חוות דעת מאבחון מקצועי שנערך לבת [א'] ע"י ארגון אל"י בשיתוף עם שירותי הרווחה.

להלן תקציר רקע עובדתי ובו עיקרי עמדות הצדדים.

ההורים התגרשו בשנת 2007 ולהם בת קטינה בשם [א'] כבת שש וחצי עולה לכיתה א' בשנה הבאה.

האב דורש שהבת תלמד בבית הספר הדתי [...] שבמגדל העמק ובהתאם לכך לרשום את הבת לבית ספר זה.

לדבריו, החל בתקופה האחרונה בהליכים של התקרבות לדת, הוא מקפיד על שמירת שבת, מתפלל ומניח תפילין בכל יום ובהתאם לכך מעוניין להנחיל חינוך דתי לבתו.

טוען כי בבית הספר [...] מתחנכות בנות רבות מהמגזר החילוני מסורתי, יש בו מעלות רבות על פני בית הספר החילוני כמו למשל:

מספר התלמידים בכיתה, בבית הספר [...] לומדים 15–17 בנות בכיתה ואילו בבית הספר החילוני 38 בנות בערך בכיתה.

לומדים עד לשעה מאוחרת יותר והאם תוכל למצוא מקום עבודה עד לשעות אחר הצהרים.

יש בו הזנה בצהריים דבר שיקל על הוצאות האם וכמו כן קיימת שם רמה לימודית גבוהה בכל המקצועות.

עוד טוען כי הבת מגלה עניין ויחס חיובי לדת כך שהוא מבקש להגשים את רצונה.

מצרף מכתב ממנהלת בית הספר ובו התייחסות לשאלות בית הדין שהופנו אליה. במכתב זה מציינת המנהלת, כיצד הם מתגברים על קונפליקטים ומתחים וכי החינוך הוליסטי דתי ספוג בערכים ובידע של מורשת ומסורת.

עוד מציינת, כי אין כפייה בנושאים דתיים כלל, כך שבביתם הבנות מתנהגות כפי הבנתן ובבית הספר נדרש מהם לבוא בלבוש צנוע ולנהוג בהתאם.

מאידך גיסא, האם דורשת שהבת תלמד ב"בית ספר הממלכתי ע"ש [...]"

לדבריה, היא מתנהגת באורח חיים חילוני גמור הכולל חילול שבת נסיעה בשבת עם הבת ולבושה אינו צנוע.

טוענת, כי החינוך שתקבל הבת בבית הספר הדתי עשוי לגרום לה למשבר קשה בראותה סתירה בין החינוך שתקבל בבית הספר למה שתראה בבית.

עוד טוענת כי גם האב אינו דתי, וכי בבית הספר הדתי מתקבלות בנות שלא התקבלו בבית הספר החילוני בגלל רמתן הנמוכה וכי הדבר משפיע גם על הרמה הכללית של בית הספר.

מצרפת תסקיר שירותי הרווחה ובו המלצתם שהלימוד בבית ספר דתי יעמיק את חוויית הפיצול שהבת חווה.

בטרם נבוא להכריע בסוגיה זו שהתגלגלה לפתחנו נצטט מעט מן המובאות במקורות היהודיים שלנו כיצד הם ראו את נושא החינוך ומהם נשאב את הידע כיצד עלינו להתמודד עם סוגיה זו.

שלמה המלך החכם מכל אדם בספרו משלי פרק כ"ב פסוק ו' כותב: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו" מסביר בעל המצודות במקום "חינוך, הוא עניין התחלה לדבר שעתיד לעמוד בו". ובאבן עזרא כתב "חינוך, למד מלשון לימוד והרגל".

רש"י על הפסוק "וירק את חניכיו" שבספר בראשית פרק י"ד פסוק י"ד כותב "חנכו כתיב, זה אליעזר שחנכו למצוות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה וכן חנוך לנער, חנוכת המזבח, חנוכת הבית".

משמעות הדברים, הקניית הרגלים לדרך הטוב. חנך אותו לעתיד טוב. כל דרך אחרת שאינה מרגילה אותו לעשיית טוב איננה חינוך. כפייה ואילוץ כוחניים שאינם מלווים בשכנוע אינה נחשבת כמעשה חינוכי.

כלל גדול למדים אנו מדברי חז"ל שחינוך הגדרתו התחלה של כניסת אדם או כלי לאומנות.

עוד דקדקו חז"ל ממה שנאמר "על פי דרכו" שמחובת המחנך לחנך את הילד על פי דרכו שלו, כלומר לכל ילד יש את החינוך האינדיבידואלי שלו בהתאם לתכונותיו, כישוריו, נטיותיו וכוחותיו השכליים והנפשיים.

על כן אין שיטה המתאימה לכמה ילדים אלא לכל ילד יש להתאים חינוך לאופיו ותכונותיו.

לא אלמן ישראל: לפני כמאה חמשים שנה קם בישראל גאון גדול בחכמת החינוך הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל והביא את היסודות לחינוך ילדי ישראל, פורסמו בקובץ יסודות החינוך (מומלץ לעיין בקונטרס).

וכאן עלינו לשאול את עצמנו האם פעולה כזו או אחרת שאנו עושים תביא את הבת שאנו מחויבים בחינוכה להתרגל לפעול כראוי בעתיד – כן או לא?

החובה לתשובה זו מוטלת בראש ובראשונה על ההורים שהביאו את הקטין או הקטינה לעולם. ההורים הם אלו שמכירים יותר מכולם את תכונותיו ואופיו של הילד.

ומכאן למקרה דנן.

ההורים שמחובתם היה להרגיל את בתם הפעוטה ללכת צעד אחר צעד והצליחו במשימה זו, מחובתם עתה להקנות לבתם הילדה הרגלי חינוך למידות טובות, יושר, אהבת אמת, סבלנות, אומץ, התמדה ועמידה בניסיונות. אלו הן רק חלק מהמשימות המוטלות על ההורים לחינוך בתם, ואותה הם מכירים יותר מכולם.

על ההורים לדעת ולהפנים היטב כי הקניית הרגלים למידות טובות היא אומנות גמורה ויש להשתלם בה כמו בכל אומנות כשיש עניין להצליח.

ההורים צריכים לקחת אחריות לגורל עתידה של בתם הגדלה והולכת, גם אם עברו הליך גירושין כואב.

הם אמנם התגרשו וניתקו את עצמם ממערכת נישואין, אולם מערכת ההורות שנוצרה במהלך מערכת הנישואין ממשיכה, והיא מחייבת שיתוף פעולה פורה מקסימלי כדי להפרות את החינוך הראוי לבתם לעתיד טוב ולהעניק לה את כל הכלים הנדרשים להשתלב במערכת החיים בצורה נכונה. אל להם להשליך יהבם על גורמים אחרים כמו בית הדין או שירותי הרווחה, אלא להסתייע בידם במידת הצורך.

ברם, קודם לכל החלטה עליהם להגיע לתובנה ברורה שאם הם לא יפעלו בשיתוף פעולה מלא הם גורמים נזק גדול לעתידה של בתם.

על כתפיהם מוטלת האחריות שלא לערב בחינוך בו הם מחויבים כלפי בתם את המאבקים הבינאישיים, ועליהם לעשות הפרדה בין המטענים הרגשיים שהם סוחבים ממערכת הנישואין הכושלת למערכת ההורות.

כל עוד לא יגיעו ההורים לתובנה זו, לא תועיל כל החלטה שתינתן ע"י בית הדין במצב בו ההורים נתונים במאבקים ביניהם על גבה של בתם, והיא אף עשויה לגרום נזק. ראה לעניין זה מאמרו החשוב של ד"ר דוד יגיל "ייעוץ להורים גרושים" פורסם בגיליון רפואה ומשפט (29 2003) שם כתב בין יתר דבריו: על ההורים לקבל החלטה האם הם מוכנים לשתף פעולה למען בריאותה הנפשית של בתם או שהם בוחרים באופן מודע להמשיך ולפגוע זה בזה ובכך לפגוע בנפשה של בתם.

זו השאלה הנכונה העומדת לפנינו ברגע זה ולא החלטה היכן תלמד הבת.

שכן אם בית הדין ייתן החלטה לטובת מי מהצדדים הניצים כדי לספק צרכי מי מהם, תהא זו החלטה חסרת ערך חינוכי. הצד הרואה עצמו נפגע מהחלטה שכזו ימשיך ויעצים את המאבק כדי להצדיק את קבלת עמדתו שהיא טובתו שלו ואף עשוי לנקוט בצעדים חריגים כדי לסכל את תוצאות ההחלטה, כך שחוויית הפיצול וחוסר היציבות שהבת חווה (ואליה התייחסו שירותי הרווחה) תעמיק בכל סוג של החלטה.

בין כך ובין כך לא תשיג החלטה שכזו במצב זה בו נתונים הצדדים במאבק קשה ביניהם את מטרתה ותחטא לאמת אליה מחויב בית הדין.

לבית הדין חובה משנית לדאוג לכך שאכן במקרה שבו יש חילוקי דעות ומאבקים בין-אישיים שהבת לא תינזק מהם, אבל אל לו להיגרר שלא ברצונו להחלטות חסרות ערך.

לאור האמור עמדת בית הדין שבשלב זה על ההורים לדאוג לרישום בתם [א'] בשני בתי הספר.

בפרק זמן של שלושים יום על ההורים להפנים ולהגיע לתובנה מלאה מה חובתם ואחריותם כלפי בתם.

עליהם לשנן היטב את תוכנה של החלטה זו ואת המתבקש מהם. עליהם לנהל דיאלוג ענייני ביניהם תוך כדי שיתוף פעולה מקסימלי כדי להגיע להסכמה היכן היא באמת טובת בתם ולהמציא לבית הדין עמדתם בתוך שלושים יום.

בית הדין מצפה שההורים ישכילו לקבל החלטה נבונה בפרק זמן זה.

בהיעדר הסכמה יידרש בית הדין להכריע ביניהם.

הסדרי הראיה

בית הדין סבור שהסדרי הראיה שגובשו בסיוע לשכת הרווחה אינם שונים במהותם ובכמותם ממה שנקבע על ידי בית הדין. יש בהם תוספת לאב, ויתרון נוסף הוא הקביעות של הימים בהם מתקיימים הסדרי הראיה.

בהחלטת בית הדין הנזכרת מיום ה' בתמוז התשע"ג (13/06/2013) נתבקשה האם ליתן תגובתה ביחס למועד בו ייקח האב את הבן מהגן. התקבלה תגובה אך לזה לא הייתה התייחסות.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

1. על ההורים להמציא לבית הדין הסכמתם עד ליום כ"ג אב תשע"ג (30/07/2013).
2. בהיעדר הסכמה יידרש בית הדין להכריע בסוגיה זו.
3. בהיעדר תגובת האם לשינוי שעת הלקיחה של הבת ביום בו האב לוקח את הבת, מחליט בית הדין שהאב ייקח הבת בשעה 16:00.

ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ג בתמוז התשע"ג (01/07/2013).

הרב מימון נהרי – אב"ד הרב יוסף יגודה – דיין הרב יצחק רפפורט – דיין