ב"ה
תיק | : | 578733/1 | |
לפני כבוד הדיינים: | |||
הרב יצחק שמואל גמזו – אב"ד הרב יצחק אושינסקי – דיין הרב ישראל דב רוזנטל – דיין | |||
התובע | : | פלוני | |
ע"י ב"כ | : | עו"ד ליאורה אוחנה | |
הנתבעת | : | פלונית | |
הנדון | : | גירושין, צו הגבלה, סידור גט | |
החלטה |
לפנינו בקשת הבעל לקביעת מועד לסידור גט.
למעשה האשה כבר חויבה בעבר לקבל את גטה.
וראה האמור בהחלטת בית הדין מיום 5.11.12:
בפנינו תביעת גירושין של הבעל ומנגד תביעת האשה לכתובתה.
למעשה האשה כבר חויבה בעבר לקבל את גיטה (במסגרת החלטת בית הדין האזורי מיום י"ח שבט תש"ע) ובית הדין הגדול בהחלטתו מיום 2.8.10 אישר החלטה זו בדעת רוב. יש לציין כי בהחלטת בית הדין האזורי מיום 7.7.09 כבר נקבע כי הצדדים מורדים זה על זה ועליהם להתגרש.
בהחלטת בית הדין דנן מיום 28.10.12 תואר מהלך הדיון האחרון אשר במסגרתו בית הדין בדק האם קיימת אפשרות להביא את הצדדים לידי הסכמה, כבקשת כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול מיום 8.5.12 לקיום ישיבה נוספת בבית הדין האזורי בניסיון להביא את הצדדים לידי פשרה.
...
מההחלטות הנ"ל עולה כי האשה זכתה לסך נכבד במסגרת איזון הזכויות שבין הצדדים כאשר מלבד סך חד פעמי של 116,918 ש"ח לתשלום מידי, ישלם הבעל לאשה מידי חודש בחודשו עוד סך של 2600 ש"ח כתשלום עבור נכסי קריירה. באשר לסך הראשון, הבעל רשאי לקזז משם חיוביה של האשה בסך 57,000 ש''ח. בחישוב ארוך טווח, תוך מתן דגש כי לבעל עוד כ-8 שנות עבודה עד לפרישתו לגמלאות, הרי שמדובר בסך כולל משמעותי מאוד שהבעל יעביר לטובת האשה לאורך ימים ושנים.
בנסיבות אלו המתוארות לעיל, כולל העובדה שבית הדין אינו סבור שיוכל להביא את הצדדים לידי פשרה בשאלת הכתובה לאור הקיטוב בעמדות הצדדים, בית הדין ישקול מתן החלטתו, כולל אפשרות לפסוק כתובה מדין פשרה בסכום מסוים אשר יישקל ע"י בית הדין. פשרה זו, אם תיעשה, תיקח בחשבון אף את סך הכתובה הגבוה, אשר בהחלט יש מקום לדון האם אין בו משום אסמכתא וגוזמא בעלמא.
ברם, בית הדין קובע כי שיקול הדעת בסוגיה זו יתבצע רק לאחר סידור הגט.
לאור האמור, יש לקבוע מועד נוסף לסידור גט.
לאחר סידור הגט ובכפוף לבקשה מתאימה, בית הדין יואיל לעסוק בתביעת האשה לכתובתה, כאמור.
במידה והגט לא יסודר במועד הראשון שייקבע, בית הדין ידון בתביעת הבעל להטלת צווי הגבלה על האשה לאור חיוב הגט שהוטל עליה בעבר, בכפוף להגשת בקשה מתאימה.
למעשה, כיום התברר, על פי טענה שהעלתה האשה, כי הבעל מנהל הליכים בבית המשפט בתביעה לפסיקת פיצויי נזיקין כנגד אשתו בגין אי-קבלת גיטה.
לאור האמור, בהחלטת בית הדין מיום 20.3.13 נאמר:
בפנינו בקשת ב"כ הבעל לקביעת מועד לסידור גט.
בית הדין בדק ומצא כי התיק לסידור גט סגור.
לאור הבקשה ולאור החלטת בית הדין מיום 5.11.12, יש לקבוע מועד לסידור גט.
במקביל, לאור החומר שהומצא ע"י ב"כ האשה, על הבעל לדווח בתוך 14 יום האם הגיש תביעה לפיצויי נזיקין כנגד האשה בגין אי סידור גט, ואם כן, היכן הדברים עומדים. טרם קבלת החומר הנ"ל לא יהיה ניתן להתקדם בהליך סידור גט. אף הצד השני יוכל להתייחס להנ"ל בתוך פרק זמן זה.
לאחר הצגת אסמכתא מצד האשה באשר לטענתה אודות תביעה לפיצויי נזיקין שהוגשה כנגדה בבית המשפט ע"י הבעל, בית הדין הוציא החלטה נוספת (מיום 2.4.13) בה נאמר:
בהמשך לאמור בהחלטת בית הדין מיום 20.13.13 על הבעל להגיב בתוך 14 יום לטענת אשה המגובה באסמכתאות באשר לתביעת נזיקין שהגיש נגדה בגין אי-קבלת גט.
לאור התגובה בית הדין ישקול צעדיו – האם להמשיך ולהתקדם בתיק זה, או שמא הדבר יהיה בלתי אפשרי בהתאם לגדרי ההלכה בהלכות גיטין.
כיום לפנינו הודעת באת-כוח הבעל המודה בהנ"ל, וטוענת כי לאור סירובה של האשה להתגרש חרף החלטות בית הדין, נאלץ הבעל לעתור לבית המשפט בתביעת נזיקין, אשר קבועה להגשת תצהירים. כן תובעת ב"כ הבעל להועיד מועד דחוף לסידור גט.
לאור האמור, בית הדין מחליט כדלהלן:
אכן, בית הדין מביע מורת רוחו מכך שהאשה אינה מקיימת החלטות שיפוטיות באשר לגירושין, אולם לבית הדין כלים חוקיים במסגרת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) לקדם את הליך הגירושין בנסיבות אלו, וראה אף האמור בסיומה של החלטת בית הדין מיום 5.11.12 (המתוארת לעיל) באשר להטלת צווי הגבלה על האשה בכפוף להגשת בקשה מתאימה, כאשר בקשה מתאימה לא הוגשה לבית הדין ע"י הבעל עד היום. הבעל בחר לקדם את הליך הגירושין לטעמו באפיק של תביעת נזיקין בבית המשפט, במקום לקדם ההליך באפיק המקובל, באמצעות תביעה להטלת צווי הגבלה על האשה.
כאמור בהלכות גירושין (רמ"א אבן העזר סימן קיט ו, בהתאם לחרם דרבנו גרשום), גט צריך שיסודר אף בהסכמת האשה. במידה ובית הדין מחליט על חיוב בגט, ניתן להטיל צווי הגבלה הקבועים בחוק, ברם הטלת קנס או מאסר יושתו רק כאשר קיים פסק דין לכפיית גט. בתיק זה לא קיים פסק דין לכפיית גט, כך שדיון או החלטה על פיצויי נזיקין הינה כפייה על הגירושין בדרך קנס או בדרך איום, אשר נוגדים את ההלכה.
נציין כי מקרה דומה (תביעת פסיקת פיצויי נזיקין בבית המשפט של בעל כנגד אשתו) נדון לפני בית הדין הרבני בטבריה, וראה החלטת בית הדין הנ"ל, מאת כב' הדיינים: הרב אוריאל לביא, הרב חיים בזק, הרב יועזר אריאל שליט"א (החלטה מיום י"ט סיון תשע"א 21.6.11 בתיק 602898/7), שם כתבו דברים דומים:
ב. בעקבות עיון בפסק הדין הנ"ל, נוכחנו שבית המשפט חרג ממנהגו, ומצא לנכון להתערב בהליכי בית הדין, שלו הסמכות הייחודית בענייני גירושין, (הגם שכפי הנראה בית המשפט אינו מייחס לפסיקה זו התערבות ישירה, בהליכי בית הדין). בנסיבות אלו אנו מחליטים – מאחר ובית המשפט הורה לנקוט באמצעים שמשמעותם היא כפיית הגירושין על האשה, אמצעים המשליכים ישירות על כשרות הליך הגירושין על פי ההלכה. מצאנו לנכון להבהיר לצדדים כדלהלן – מאחר ועפ"י הדין הדתי, כפיית האשה בגירושין כרוכה באיסור חרם רבינו גרשום, איסור המתייחס הן לבעל והן לעוסקים בסידור הגט (הסופר העדים וחברי בית הדין), על כן במידה שבעתיד תוגש לבית הדין בקשה לסדר גט, הן אם יהיה זה הבעל שיבקש להתגרש, והן אם האשה תבקש זאת כתוצאה מאמצעי הכפייה שננקטו, יוטל על המבקש להשלים את הבקשה ולנמק בהנמקה הלכתית, מדוע בנסיבות הנוכחיות, עפ"י הדין הדתי, בית הדין רשאי לסדר את הגט, למרות שננקטו אמצעי כפיה בניגוד לפסק הדין, שדחה את התביעה לחיוב האשה בגירושין.
בטרם תינתן החלטה המאשרת את העדר כפיית הגט על האשה, לא נוכל לזמנם לסידור גט.
נוסיף ונעיר כי בפסקי דין קודמים שיצאו אך בחודשיים האחרונים בבית דין דנן עסקנו בשאלת תביעה לפסיקת פיצויי נזיקין שהגישה אשה כנגד בעלה בבית המשפט (וראו לדוגמה החלטות בית הדין בתיק 538765/6 ובתיק 899861/2), ושם הרחבנו בבעייתיות הכרוכה בהגשות תביעות מעין אלו, הן בפן המהותי והן בפן ההלכתי.
ובכן, לאור האמור ובגין התביעה שהוגשה ע"י הבעל לבית המשפט לפסיקת פיצויי נזיקין כנגד האשה, בית הדין מחליט כדלהלן:
ניתן ביום י"ט באייר התשע"ג (29/04/2013).
הרב יצחק שמואל גמזו – אב"ד הרב יצחק אושינסקי – דיין הרב ישראל דב רוזנטל – דיין