ב"ה
תיק 62626/8
בבית הדין הרבני האזורי אשקלון
לפני כבוד הדיינים:
הרב ישי בוכריס – אב"ד
המבקשת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד סיגל עזרן שרעבני)
נגד
המשיב: פלוני
הנדון: הוראה להעברת חלקה של האשה בכספי פנסיית שירות קבע ישירות לידיה
החלטה
בפני בית הדין בקשת האשה להורות למופ"ת (מחלקה לשירותי הפרט הפרישה והתשלומים בצה"ל) להעביר למבקשת את הכספים הראויים להינתן לה מהבעל ע"פ הסכם הגירושין, ישירות לחשבון הבנק.
מדובר במקרה מיוחד שבו הבעל לשעבר נקלע לקשיים תקציביים בשל צרכים שונים שלו, שאינם מותרים ב"לשון המעטה". קשיים אלו גרמו לו להפסיק להעביר לאשה את זכויותיה על פי חוק ועל פי המוסכם ביניהם.
(גם בזמן שהעביר לה זכויות כספיות היה זה סכום שהוא פחות משמעותית מהסכום שבו הוא חייב).
בית הדין נתן את החלטתו בעבר, כדלקמן:
"בפני בית הדין תביעה לאשרור תוקפו של הסכם גירושין.
הצדדים הופיעו בפני בית הדין, התובעת מיוצגת ע"י עוה"ד סיגל עזרן שרעבני, והנתבע בגפו.
הצדדים קיבלו בקניין פסק דין של דיין יחיד.
הצדדים התגרשו בשנת 2008, לאחר שבתאריך 7.9.2008 אושר הסכם גירושין בין הצדדים.
בסעיף 6 להסכם הגירושין, נאמר כדלקמן:
בפועל, טענה התובעת שמיום הגירושין העביר לה בעלה לשעבר סכום של 2,500 ש"ח מידי חודש, ובשנה האחרונה שבה העביר את הכספים הגדיל את סכום ההעברה לסך של 2,600 ש"ח בחודש.
לאחר זמן (לא ברור בדיוק מתי) הפסיק הבעל לשעבר להעביר סכום כל שהוא.
לפני מספר שנים, בתאריך 7.17 , התובעת פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה לחייב את בעלה לשעבר בסכום שבו התחייב בהסכם הגירושין.
התביעה בפועל לא זכתה למענה משפטי, בשל כשלים מסוימים.
כעת הוגשה התביעה לביה"ד והיא כוללת שתי בקשות, האחת לעתיד, והשניה לעבר.
האחת, לאשרר את הסכם הגירושין ולהורות ל"מופ"ת", המחלקה שבאחריותה כספי הפנסיה שמקבל הנתבע, לשלם ישירות לתובעת את זכויותיה.
כמו כן מבקשת התובעת לערוך חישוב באשר לתשלומי העבר, האם התשלום בפועל ששילם, תואם את הסכום שלו זכאית התובעת.
הנתבע השיב שהוא שילם לאשה סך של 2,600 ש"ח לחודש ולא 2,500 ש"ח כפי שטענה האשה, וזה תאם פחות או יותר את מחצית הפנסיה שקיבל.
עוד טען הנתבע, ששנים רבות הוא התמיד בתשלום זה עד אשר הוא נקלע לקשיים כלכליים בשנת 2017, שנה שבה הוא הפסיק את העברת הכספים בשל חובות גדולים שצבר.
לדבריו, המצב הכלכלי שאליו נקלע לא מאפשר לו לקיים את פסק הדין.
הנתבע האריך לספר כיצד ניסה בכל דרך אפשרית לסייע לאשה הן בחייהם המשותפים והן לאחר מכן.
אשר על כן הוא מבקש לראות את התמונה הכוללת, ולאפשר לו בשנים הקרובות לשקם את עצמו, כך שישיב את החובות המוטלים עליו.
עם זאת הסביר הנתבע שאין ספק שתביעת האשה צודקת, והיא זכאית על פי דין לכל תביעתה.
ברור לנתבע שההסכם שנחתם בין הצדדים מחייב משפטית, ובו נאמר שהאשה זכאית למחצית הפנסיה שהוא מקבל.
עם זאת הוא מבקש, לפנים משורת הדין, להתחשב במצבו, ולזכור לו חסד נעורים כלפי אשתו והבנות המשותפות, ולאפשר לו לשקם את חייו.
האשה התבקשה להמציא את עמדתה באשר לבקשת הנתבע.
בהודעה ששלחה באת כוחה היא הבהירה שעמדת התובעת היא חד משמעית לקבל את מלוא הסכום שלו היא זכאית, והיא אף מבקשת שיערך חישוב לגבי חוב העבר.
בית הדין מבהיר בזה שלגבי העתיד אין מוצא אחר פרט לקבלת עמדתה, שהרי זה ההסכם שנחתם על ידי הצדדים, ואושר בבית הדין, ואף הנתבע מבין שזו שורת הדין.
עם זאת לגבי העבר אפשר ויש טיעון משפטי אחר שיש להתייחס אליו.
סוף דבר:
על הכרעה זו הגישה הפרקליטות בקשה לעיון מחדש. הבקשה הועברה לתגובת המבקשת והיא המציאה את עמדתה.
בית הדין העביר את עמדת הפרקליטות לייעוץ המשפטי בהנהלת בתי הדין הרבניים לקבלת חוות דעת.
בעת האחרונה התקבלה חוות הדעת כדלקמן:
הנדון: בקשת הפרקליטות בתיק ... לביטול החלטה לתשלומי פנסיה
להלן חוות דעתנו בעניין בקשת הפרקליטות בתיק... לביטול ההחלטה בעניין העברת מחצית מהפנסיה לפי החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג. את חוות הדעת כתבתנו באופן אשר ניתן להיעזר בה לשם מתן החלטה בנדון.
בסעיף 6 להסכם נקבע, כי: "הצדדים מסכימים כי האישה זכאית למחצית הפנסיה המשולמת לבעל, מדי חודש בגין שהותו בצה"ל מיום הגט עפ"י דין".
בהתאם להסכם ופסק דין שאישר אותו פנו הצדדים אל מופ"ת לשם ביצוע האמור, אך מופ"ת הודיעה להם כי היא מנועה על פי חוק מלבצע את העברת החלק מתשלומי הפנסיה של האיש אל האישה, והוסיפה כי "אין האמור גורע מזכותה של הגרושה לפנות ישירות על הנדון להתאם להסכם הממון".
בעקבות כך במשך תקופה ניכרת העביר האיש אל האישה מחצית מהפנסיה שלו, ואולם במהלך שנת 2016 פחת הסכום שהעביר האיש אל האישה מהערך שנקבע בפסק הדין, ולאחר זמן נוסף מחודש אוגוסט 2017, כנראה בשל נסיבות כלכליות, הפסיק האיש לגמרי להעביר את התשלומים וחדל מלקיים חלק זה שבהסכם.
בתחילה פנתה האישה אל בית המשפט לענייני משפחה בבקשה לחייב את האיש לקיים את האמור בפסק הדין ובהסכם הגירושין, ואולם מסיבות כאלה ואחרות בחרה האישה לסגור את ההליך בבית המשפט ופנתה בבקשה אל בית הדין הרבני להורות למופ"ת, אשר באחריותה כספי הפנסיה שמקבל האיש, להעביר ישירות לאישה את המגיע לה על פי פסק הדין.
בהחלטה מיום 13.1.2022 קיבל בית הדין את בקשת האישה והורה למופ"ת להעביר לחשבון הבנק של האישה מחצית מן הפנסיה של האיש.
הסיבה האחת – לפי סעיף 30(ב)(2)(ד)(3) לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד – 2014 (להלן: "חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני") וסעיף 14(ב)(2) לחוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985 (להלן: "חוק שירות קבע"). בסעיפים אלה נקבע כי ההוראה, הקבועה בסעיפים 14(א) ו- 16(א) לחוק ובסעיף 14א(א) לחוק שירות קבע, על העברת חלק מן הפנסיה על פי פסק דין לבן הזוג לשעבר אינה חלה ביחס לפסקי דין אשר ניתנו לפני מועד התחולה של החוק, ביום 31.12.2019, וזאת במקרים בהם הבקשה אל הגוף המשלם לרישום וביצוע פסק הדין הוגשה לאחר שחלפו שנתיים יותר מהמועד שבו ניתן פסק הדין. במקרה זה, טוענת הפרקליטות, פסק הדין ניתן ביום 7.9.2008, לפני יום התחולה, ועד למועד הגשת הבקשה אל בית הדין ביום 17.6.2020 חלפו הרבה יותר משנתיים, ועל כן לדבריה מופ"ת אינם רשאים להעביר את חלקה של האישה בפנסיה לחשבונה, והאפשרות היחידה היא שהאיש יעביר את הסכום מתשלומי הפנסיה בעצמו אל האישה.
הסיבה השנייה - לטענת הפרקליטות, פסק הדין מיום 13.1.2022 חורג מן התנאים אשר נקבעו לרישום פסק דין, הן בכך שבפסק הדין לא נקצבה 'התקופה המשותפת' שממנה נגזר השיעור המשותף בקצבה ולא נקבע כי היא אינה ממשיכה לאחר מועד הפירוד, כנדרש בחוק; והן משום שלא מתקיימת דרישת סעיף 47א(א) לחוק שירות, הדורש כי השיעור להעברה לא יעלה על מחצית מן השיעור המשותף. לאור כל זאת סברה הפרקליטות כי בנסיבות המקרה יש לבטל את ההחלטה מיום 13.1.2022, המורה למופ"ת על העברת מחצית מהפנסיה של האיש לחשבון האישה.
סעיף 14א(ב)(2) לאותו חוק מסייג הוראה זו וקובע כי היא לא תחול אם:
הבקשה לרישום פרטי פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני לפי סעיף 47א הוגשה לממונה לאחר שחלפו שנתיים מהמועד שבו ניתן פסק הדין או לאחר החודש שקדם לחודש שבו החל החייל לקבל קצבת פרישה, לפי המאוחר.
ה"ממונה" לפי הגדרות סעיף 1 לחוק זה הוא "מי שמונה לממונה על תשלום גמלאות לפי סעיף 43", דהיינו מי שממונה על תשלומי הגמלאות לחיילים הזכאים לכך.
בסעיף 47א לחוק, אשר תוקן אף הוא בעקבות חקיקת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, בס"ק (א) קובע, כי אם:
ניתן פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני ומתקיימים לגבי פסק הדין התנאים כמפורט להלן, לפי העניין, רשאי בן הזוג לשעבר להגיש לממונה בקשה לרשום ברישומיו את פרטי פסק הדין:
(1) נקבע בו כי התקופה המשותפת מסתיימת לא יאוחר ממועד הפירוד;
(2) נקבע בו כי קצבת הפרישה תחולק בין החייל או הזכאי לקצבת פרישה ובין בן זוגו לשעבר באופן שהשיעור להעברה שיועבר לבן הזוג לשעבר יהיה שיעור קבוע מסך קצבת הפרישה שהיתה משולמת לזכאי לקצבת פרישה או שתשולם לחייל לאחר שיפרוש, אילולא ההעברה האמורה, והשיעור האמור אינו עולה על מחצית מהשיעור המשותף.
בית הדין נתן את פסק דינו ביום ז' באלול התשס"ח, 7.9.2008, המאשר ומתקף את האמור בהסכם הגירושין, ובהתאם לאמור בסעיף 6 בהסכם ביניהם פנו הצדדים, פנו כאמור האיש והאישה בסמוך לאחר מתן פסק אל הממונה על תשלומי הגמלאות בצה"ל לשם מימוש חלק זה של פסק הדין, ולמעשה הגישה את בקשתם לרישום פסק הדין.
כדי שהפחתת הקצבה תבוצע הלכה למעשה, מוצע להגביל את המועד שבו ניתן לבצע רישום כאמור במקרה שמדובר בגמלאי. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כי ההסדר האמור לא יחול אם פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני הוגש לרישום לאחר שנתיים מהמועד שבו ניתן או לאחר החודש שקדם לחודש שבו הפך החוסך לגמלאי, לפי המועד המאוחר מביניהם.
בהתאם לכך גם לא תופחת קצבת הפרישה המשולמת לבני הזוג או אם פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני הוגש לרישום לאחר שנתיים מהמועד שבו ניתן... (ר' דברי הסבר לסעיף 16 להצעת החוק).
וכך גם בהמשך על סעיפים 24(4) ו-25(5) להצעת החוק.
גם התנאים למימוש פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני שבסעיף 47א(א) לחוק שירות קבע, מתקיימים במקרה זה, ונקבע בהסכם ובפסק הדין שניתן בעקבותיו כי "התקופה המשותפת מסתיימת לא יאוחר ממועד הפירוד" וש"האשה זכאית למחצית הפנסיה... מיום הגט עפ"י דין"; וכן "שהשיעור להעברה שיועבר לבן הזוג לשעבר יהיה שיעור קבוע מסך קצבת הפרישה", שהוא 'מחצית הפנסיה המשולמת לבעל מדי חודש בגין שירותו בצה"ל", שהוא "אינו עולה על מחצית מהשיעור המשותף".
הכרעת בית הדין
בית הדין מקבל את חוות הדעת של הייעוץ המשפטי בהנהלת בתי הדין הרבניים.
בית הדין מבקש להוסיף מס' נימוקים שאפשר שאינם ברמה המשפטית ממש, אולם אין ספק שיש צורך להתייחס אליהם, שהרי בתוך עמינו אנו יושבים.
מדובר במקרה מיוחד כאמור לעיל. אין ספק שהמצב כעת הוא שהאשה אינה מקבלת את זכויותיה הכספיות מהבעל לשעבר, ובפועל לא ניתן להוציא ממנו לא באופן אישי ולא באמצעות ההוצאה לפועל.
היעלה על הדעת שבית הדין יותיר מצב מעוות רק בשל נימוקים פורמליים משפטיים?!
יתר על כן, ברור לחלוטין שכוונת המחוקק בתיקון האחרון שעליו נסוב הדיון המשפטי הוא בכדי ליתר הליכים, ובמקום שהכספים יועברו לזכאי והוא שיעביר לזולתו, לפישוט ההליכים יועבר הכספים לבעל הזוג ישירות. אולם במקרה כמו הנידון שבפנינו לא מדובר בפישוט הליכים, אלא בהוצאת פסק הדין מן הכוח אל הפועל.
האשה שבפנינו לא קיבלה את זכויותיה והתפרנסה במצוקה שלא תתואר במשך שנים על גבי שנים. על המערכת המשפטית למצוא כלים משפטיים שיאפשרו את החריגה, גם אם היא אינה עולה בקנה אחד חד וברור עם הפרשנות הפורמלית.
כיוון שבפני בית הדין שתי חוות דעת משפטיות של הפרקליטות מחד ושל הייעוץ המשפטי של הנהלת בתי הדין הרבניים מאידך, בוחר בית הדין לאמץ את חוות הדעת הנ"ל בשל הנימוקים המיוחדים במקרה דנן.
מתן הוראות:
ניתן ביום ט"ז באלול התשפ"ב (12.09.2022).
הרב ישי בוכריס - אב"ד
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה