מזונות, כתובה ופיצויים

בית הדין הרבני האזורי נתניה

פסק דין

הצדדים הינם בני זוג שהתגרשו לפני כשלושה חודשים. לפנינו תביעת [פלוני] לביטול החיוב בדמי מזונות שנפסקו על ידי בית הדין או להפחתתם, וכן תביעת [פלונית] לכתובה ופיצויים.

הרקע לתביעה

בני הזוג שלפנינו הגישו תביעות זה כנגד זה. הבעל הגיש תביעת גירושין, ומנגד, האישה הגישה תביעה לשלום בית. הצדדים היו נשואים למעלה משלושים שנה, ולהם ארבעה ילדים בגירים.

בפסק הדין שניתן על ידי בית הדין בתאריך ז' בתשרי התשע"ב (05/10/11), דחה בית הדין את תביעת הגירושין של הבעל, ומנגד, קיבל את תביעת שלום הבית של האישה.

מסקנת פסק הדין היא:

"בית הדין דוחה את תביעת הגירושין באופן חד משמעי. הבעל זורק את אשת נעוריו ומפקירה בהגיעה לגיל מתקדם בבחינת "הכושי עשה את שלו", והולך לרעות בשדות זרים (אישה נכרית שחי איתה קבוע). בית הדין לא ייתן את ידו לעולל כזאת לבת ישראל."

כל זאת על פי הודאתו (של הבעל) בעצמו וביוזמתו, והוא אף התפאר כי "מצא בת זוג אמתית"; "אשתי לשעבר היא פורמאלית", כלשונו.

לאחר דיון זה ניתן בתאריך א' בניסן התשע"א (05/04/11) פסק דין למזונות זמניים, ובו נכתב:

"לאור החומר שבתיק, הדיון שהתקיים היום לפנינו, ביה"ד פוסק באופן זמני (פס"ד קבוע יינתן לאחר הגשת הסיכומים):

הבעל חייב לשלם למזונות אשתו סך 11,600 ₪ בעבור מזונותיה.

מאחר והאישה משתכרת בסך 6,850 ₪, וע"פ הדין מעשה ידיה תחת מזונותיה, יש להפחית סכום זה. הבעל ישלם את הנותר, בסך של 4,750 ₪, בעבור מזונות האישה.

לעניין תביעת הוצאות הבית, ביה"ד פוסק באופן זמני סך 3,700 ₪.

סה"כ מזונותיה והוצ' הבית: 8,450 ₪.

כאמור, על הנתבע מר ‏[פלוני] לשלם לתובעת הגב' ‏[פלונית] סך כולל של מזונות זמניים 8,450 ₪ לחודש, וזאת החל מתאריך 08/03/2011, שהוא יום פתיחת התיק.

מזונות קבועים יינתנו כאמור לאחר הגשת הסיכומים והחומר שבתיק."

בדיון שהתקיים בתאריך ל' בסיון התשע"ב (20/06/12), אמרה האישה:

"ש: דואגת לעצמך?

ת: בעבר דאגתי לו.

ש: והיום?

ת: לעצמי, יש מי שידאג לו, אני רוצה להמשיך את חיי ברמה גבוהה, לא שאחי ישלם את חלקי, ולא אמנע מפעילויות.

ש: חיי הנישואין נגמרו. את רוצה.

ת: לא רוצה, לא יכולה לחיות איתו, אחרי מה שקרה.

ש: מה ירצה שאת רוצה שהוא יחזור.

ת: שהוא בעל נאמן.

ש: חוסר שפויות, ואת מדברת על נאמנות.

ת: דואגת שהוא איבד שפויות. משהו רע קרה לו, כשהוא פרץ לבית, פחדתי.

ש: אם יעזוב אותה.

ת: לא יכולה להיות בטוחה, לא מהיום למחר, נעשה "שולם", יצטרך לעשות בדיקות. אין מקום לחזור, אחרי שהוא משמיץ אותי, הוא קונה ויאגרה, ואומר שלא סיפקתי אותו מינית. אין מקום לחיים משותפים.

ש: ואת לא רוצה אותו, כמו שהוא לא רוצה אותך.

ת: זה המצב, הוא מאיים עלי, אין מקום לזוגיות, אי אפשר לשכוח את הדברים הרעים שאמר עלי."

בעקבות דיון זה ניתן פסק דין בתאריך 18/07/2012. בפסק הדין שניתן בתאריך הנ"ל נפסק כדעת הרוב כי האישה הפסידה מזונותיה מתאריך ל' סיון התשע"ב (20/06/12), וכן נכתב:

"אם הצדדים יסכימו כי המזונות הזמניים שנפסקו יהפכו כקבועים עד לתאריך 20/06/2012, הרי שהסיכומים שבאי כוחם של הצדדים נדרשו להגיש בנושא (מזונות קבועים) מתייתרים.

בהיעדר הסכמה – על באי כוחם של הצדדים להגיש סיכומים כפי החלטת ביה"ד וביה"ד יקבע את המזונות הללו עד מועד הפסקתם כפי דעת הרוב."

הצדדים לא הסכימו כי גובה המזונות הזמניים שנפסקו בתאריך 05/04/11 יעמדו על סך 8,450 ₪, ולכן הוגשו סיכומים על ידי הצדדים. כעת אנו נדרשים להכריע.

טענות הצדדים

ב"כ הבעל טוען כי לא היה על בית הדין לפסוק כלל מזונות לאשה, זאת בגלל שלושה טעמים:

הכנסות האישה וכספים שבידה;

התנהגות האישה;

טעמים שבהלכה.

הראשון: פסיקת המזונות ניתנה בטעות כי בית הדין בתאריך 05/04/11 קיים דיון, ובשורה 209 לפרוטוקול הדיון הנ"ל טען ב"כ האישה למזונות זמניים, ובית הדין בשורה 212 השיב שעל הצדדים לסכם תוך 30 יום, ותינתן פסיקה זמנית. אולם בית הדין הוציא באותו יום פסק דין זמני (בתאריך 05/04/12) מבלי לקרוא את סיכומי הבעל.

על זה יש להשיב כי ב"כ הבעל טעה (מאחר ולא היה בדיון וכל טענתו מתבססת ממה שנכתב בפרוטוקול) או שאומר ומצטט חצאי דברים. הרי בשורה 210 לפרוטוקול אמר בית הדין במפורש כי היום יוציא בית הדין פסק דין זמני. ובשורה 211 ביקש הבעל כי האישה תחזיר לו 50% מכספים שלקחה מן הכספת. על כך ענה בית הדין בשורה 212 "תסכם תוך 30 יום ואנו נוציא פסק דין".

ונבהיר כי אין דרכו של בית הדין לתת החלטות המורות לצדדים לסכם על גובה מזונות זמניים. זה טבעם וזה טיבם של מזונות זמניים שמפאת הצורך הדחוף בהם בית הדין מוציא פסק דין זמני ואחר שבית הדין מוציא פסק דין קבוע מקזזים לכאן או לכאן למפרע.

השני: גם הכותרת של סיכומי הבעל הייתה "ביטול פס"ד של מזונות זמניים". כלומר, הבעל ידע שהוא הגיש סיכומים כדי לבטל את פסק הדין למזונות זמניים ולא למתן פסק דין למזונות זמניים.

אך לו היה כדברי ב"כ הבעל (שבשעתו הוא טרם ייצג את הבעל), היה לו לבעל להזכיר בסיכומיו טענה פשוטה זו, מדוע ניתן פסק דין זמני למזונות בעוד שקובעים כי עליו להגיש סיכומים תוך 30 יום.

השלישי: גם תחילת סיכומי הבעל נסובים על בקשתו להחזיר 50% מכספים שלקחה האישה מן הכספת בבית, ורק בסוף סיכומיו הוא מלין על גובה המזונות ואינו מלין מדוע נפסקו מזונות קודם שהגיש את סיכומיו. על כן טענת ב"כ הבעל כי פסיקת המזונות הזמניים מקורה בטעות, נדחית. וטוב היה נוהג ב"כ הבעל אם לא היה מעלה טענה מוטעית שאין בה ממש.

עוד טוען ב"כ הבעל כי תביעת המזונות בגובה 30,000 ש"ח הינה הזויה בעוד שהבעל משתכר רק 7,000 ₪, והאישה משתכרת 6,900 ש"ח. כך שלכל המשפחה היו הכנסות של 15,600 ש"ח בלבד. לכן סכום של 8,450 ש"ח שנפסקו לבעל כי עליו לשלם סכום זה כמזונות אישה, הם יותר מהכנסתו של הבעל.

לאור טענה זו יש לנו לבדוק היטב את הכנסות הבעל ואת רמת החיים שבה חיו הצדדים יחדיו.

תחילה יש להבהיר כי מדובר בבעל שמקצועו מדריך תיירים, ועובד באופן עצמאי ברכב פרטי ששוויו מאות אלפי שקלים (רכב חדש שקנה עתה שוויו כ-300,000 ש"ח).

מסמכים שהגיש הבעל אשר מעידים שהכנסותיו הם דו"ח רואה חשבון לשנת המס 2009-2010, מהם עולה כי בשנת 2009 הכנסת הבעל עמדה על סך של 11,084 ש"ח לחודש. בשנת המס 2010 עמדה הכנסתו על סך של 7,162 ש"ח לחודש.

הבעל מסביר כי ההבדל בגובה ההכנסות נובע מכמה סיבות:

1. שנת 2009 הייתה שנה טובה בענף התיירות.
2. בשנת 2010 הייתה נפילה של הדולר.
3. עליה במחירי הדלק והוצאות רכב בגלל עליה בשער האירו.

עוד מוסיף הבעל וטוען כי מקורות אחרים שיכולים היו להיות מהם הכנסה למורה דרך עצמאי הם:

1. עמלות. לטענתו כיון שמדובר כאן בעסקי תיירות פרטית של משכילים, הרי שיש להם זמן לקנות לבד, ולכן אין לו עמלות.
2. הכנסות תֶשֶר. תיירות שלא מגיעה למטרות תיור אלא למטרות עסקיות, אינם רוכשים סיורים אלא מוזמנים לסיורים על ידי החברות המזמינות.
3. תיירות שלא מארה"ב לא נותנים תֶשֶר. וכך תיירות מארצות אירופה ודרום אפריקה. גם באוסטרליה אין נותנים תֶשֶר.
4. תיירות מארה"ב הרואה בו מורה דרך שכיר או קבלן משנה, נותנת תֶשֶר של 800–1,000 דולר לשנה כך שסכום זה זניח.

היוצא מדברי הבעל כי כל הכנסותיו הם בסה"כ כ-7,000 ש"ח לחודש, ואולי עוד איזה 90-100 דולר לחודש מתשר, והכנסות רעייתו הן בסך של 6,900 ש"ח לחודש.

טרם שניגש לדון בגובה הכנסותיו של הבעל על פי מסמכים שהגישה האישה וב"כ, צריך לבדוק את הנכסים שהצדדים צברו, רמת החיים שחיו הצדדים, וכל זאת מהכנסה משותפת של 15,000 ש"ח כפי טענת הבעל וב"כ.

מדובר במשפחה שגידלה ארבעה ילדים ושילמה לימודי השכלה גבוהה לכולם.

1. בבעלות הצדדים בית ברחוב [...] רעננה המונה חמשה חדרים ומרתף. שטח הבית הוא 277 מ"ר. בנוסף יש גינה. שווי הבית הוא כ-3,500,000 ש"ח. על בית זה אין כל משכנתא.
2. בנוסף יש לצדדים שתי דירות נוספות הרשומות ע"ש ילדיהם (לצורכי מס).
3. דירה אחת מצויה ברחוב [...] בתל-אביב. על שתי הדירות יש משכנתא בגובה של 4,500 ש"ח אשר משולמת מדמי השכירות. כל דירה הינה בת חדר אחד. לטענת הבעל הדירות נועדו להבטיח פנסיה לצדדים.
4. הבעל רכש בשנת 1984 רכב "מרצדס" חדש מחברת "כלמוביל", רכב המיועד לטיולי משפחות אמידות. את הרכב הנ"ל החליף ברכב אחר בשנת 2011 שערכו על פי מסמך חדש שהוגש (נכתב בתחתית המסמך לרישום הערת אזהרה) עומד על סך 263,200 ש"ח לפני מע"מ. [לצורך רכישת הרכב נלקחה הלוואה בסך של למעלה מסך 170,000 ₪].
5. בבעלות הצדדים רכב נוסף שהיה משמש את האישה. רכב מסוג "הודנה" שנת 2003.
6. בכספת שהייתה בבית היו לטענת הבעל 65,000$ שנועדו לשעת משבר בתיירות.
7. בבעלות הצדדים מניה בעמותת [...] שהיא ארגון מורי דרך בעלי רכב [...].
8. הצדדים היו שותפים בחברת [...] ומתנהל מפשט כדי שיקבלו את חלקם אחר פירוקה.
9. בבעלות הצדדים חשבון עו"ש מס' [...] בבנק [...] על שם בני הזוג. חשבון זה היה ביתרת זכות בגובה של כ-100,000 ₪, משנת 2009 ושנת 2010, ואף ב-01/2011 הוגשו תדפיסים המעידים על זה.

השאלה העולה כאן היא כיצד ניתן מ-15,000 ש"ח לחודש לצבור נכסים וכספים אלו, לכלכל משפחה בעלת שש נפשות, להעניק ולשלם עבור הילדים לימודי השכלה גבוהה ולהשיא שלושה ילדים ­– כולל קניית בתים, רכבים והחזקתם. דבר זה לא ניתן להיאמר אלא שניתן לומר שהצדדים חיו בדוחק וחסכו כל אשר הרוויחו ואכלו ממתנות בשר ודם ולכן צברו נכסים אלו.

רמת חייהם של הצדדים היא אחרת לגמרי:

1. הצדדים החזיקו שני רכבים.
2. הצדדים גרו והחזיקו בית בשטח של 277 מ"ר.
3. ארנונה הייתה למעלה מ-2,000 ש"ח לחודש.
4. חשמל כ-1,000 ש"ח לחודש.
5. מים כ-400 ש"ח.
6. כל זה על פי דברי הבעל. עיין פרוטוקול מתאריך 05/04/11 שורות 110-114.
7. נסיעות לחו"ל. בשנה האחרונה הצדדים נסעו למרוקו לשבוע. נסעו לרומא לעשרה ימים, לברצלונה וכן לתאילנד.

הבעל לא הכחיש, רק טען כי הנסיעות וההוצאות היו קטנות. הנסיעה היקרה ביותר עלתה 40,000 ש"ח וגם "התחלקנו לשני זוגות. על סכום הנסיעות הודה אלא שהמעיט בסכום עלות הנסיעה.

כל זה מלבד הוצאות אוכל, ביגוד, רפואה, ביטוחים, תרבות, ורכישת השכלה גבוהה לילדיהם ועוד הוצאות חריגות למיניהם; כל זאת לשש נפשות.

וא"כ השאלה היא כיצד ניתן לממן הוצאות כאלה ממשכורת שלכ-15,000 ש"ח לחודש?

גם אם הצדדים היה מתקיים בהם "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה" עדיין רחוקה היא האפשרות לממן את כל ההוצאות הנ"ל מ-15,000 ש"ח. על כן צריכים אנו לבדוק אולי היו הכנסות נוספות.

ב"כ האישה והאישה טענו כי רוב הכנסותיו של הבעל היו מכספים שלא דווח עליהם. הם אף הגישו מסמכים המעידים על הכנסות גבוהות של הבעל.

ונפרט מסמך אחר מסמך.

1. חשבוניות מס שהבעל הוציא לצורכי מס.
2. מוצג 1 – חשבונית של הבעל המדווחת למס המוכיחה כי על שלושה ימי עבודה שלו הוא מרוויח 5,749 ש"ח.
3. חשבונית מס על סך 15,440 ש"ח לשמונה ימי עבודה.
4. חשבונית מס על סך 15,680 ש"ח עבור שבעה ימי עבודה.
5. חשבונית מס על סך 13,443 ש"ח עבור שמונה ימי עבודה.
6. חשבונית מס ע"ס 2,250 $ עבור חמשה ימי עבודה. ושם כתבו במפורש כי עבור כל יום עבודה מקבל 450$.
7. חשבונית מס על סך 10,624 עבור חמשה ימי עבודה.

הבעל הודה על קבלת עמלות על סך של 800-1,000$ לשנה, ובשאר סוגי העמלות כפר. מלבד אלו הוגשו אסמכתאות המאשרות כי אכן הבעל מקבל עוד עמלות (כגון: מוזיאון ישראל). אמנם בסכומים קטנים, מכל מקום זוהי הכחשה לדבריו כי לא מקבלים עמלות ממקומות אחרים.

הוגשו עוד מסמכים על הכנסות שאינן מדווחות. עיין פרוטוקול מתאריך 20/06/12 בעמודים 23-25, ששם הוא מודה כי יש חודשים שהוא מרוויח 30,000 ש"ח. וכן הודה כי הוא פורט צ'קים אצל חלפן בבני-ברק ברחוב רבי עקיבא.

כמו כן, הוגש מסמך "בקשת הלוואה בעבור משכנתא של הבעל", ובסעיף על גובה ההכנסה של המבקש כתב כי הכנסתו החודשית נטו היא בין 20,000 ש"ח עד 40,000 ש"ח.

כמו כן, הוגש מסמך המעיד כי הבעל העביר לבן [...] סך של 50,000 ש"ח עבור שיפוץ ביתו.

כמו כן, הוצגו מסמכים בנקאיים המעידים על העברות כספים לשאר ילדיהם על סך של 29,000 ש"ח.

כמו כן, הוגשו תדפיסי חשבון של הבעל המעידים על יתירות של מעל 100,000 ש"ח בעו"ש למשך תקופות ארוכות.

• תדפיס מתאריך 04/05/2009 יתירה מעל 100,000 ש"ח.
• תדפיס מתאריך 06/11/2009 יתירה מעל 100,000 ש"ח.
• תדפיס מתאריך 24/09/2010 יתירה מעל 120,000 ש"ח.

הוצג מסמך המעיד כי שילמו בעבור טיול למרוקו סך של 2,000$ מזומן.

הוצגו מסמכים המעידים על תשלום במזומן בעבור מלונות שהצדדים שהו בהם בחו"ל. הוגש מסמך שנכתב על ידי הבעל ובו הוא מפרט את כל הוצאותיו בנסיעתו לאירופה עם בת זוגתו האירופאית ובו הוא כותב כי קשה לו לשחזר את כל ההוצאות שהוציא באירופה כיון שהם שילמו במזומן כפי ששילם במזומן כשהיו יחד בארגנטינה, מרוקו, צ'ילה ספרד ותאילנד. מוכח מכאן שאכן הבעל "עבד בשחור" שאל"כ מנין לו מזומנים כל כך רבים בכיסו להוצאות טיולים למרוקו, צ'ילה, תאילנד, ארגנטינה וספרד.

הוצגו מסמכים המעידים על חיי בני הזוג, ולפיהם הם מבלים בתאטרון. האישה חברה ב[...] ובמסגרת זו יוצאים מידי פעם לחו"ל. גם הוצגו מסמכים על מוצרי קוסמטיקה שונים.

הוצגו תמונות של הבעל עם בת זוגו לחיים בחו"ל בחוות סוסים.

הוצג מייל ששלח הבעל לבן ובו הוא כותב כי צריך הוא לדאוג כלכלית לילדיה של חברתו לחיים-בת זוגתו.

כל אלו חברו יחדיו והביאו למסקנה אחת ויחידה. הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה מאד, חו"ל, מלונות, חוגים, בעלי רכוש – בתים, שאחד מהם בשטח 277 מ"ר, ורכב מרצדס חדש.

מי הולך לקנות רכב בעלות של למעלה מ-300,000 ש"ח על מנת להרוויח 7,000 ש"ח לחודש? רק דמי ההחזקה והחזר ההלוואה בעבור הרכב נוגסות במרבית ההכנסה הזו! הכנסות הבעל היו גבוהות מאד. הבעל בעצמו בחשבונית מס כותב כי עלות יום עבודה שלו הוא 450$.

יש לציין כי בפרסום באינטרנט באתר של ‏[פלוני] הוא מבקש 650$ ליום עבודה.

כמו כן, כדי לקבל רישיון ממשרד התחבורה לקנות רכב ללא מסים חייב המבקש לעבוד לכל הפחות 120 יום בשנה. צא וחשב כמה מרוויח אדם זה 450-500$ ליום כפול 120 ימי עבודה שווה כ-60,000$ לשנה. ממוצע לחודש כ-5,000$ שהם כ-20,000 ש"ח. יוצא שהבעל עובד ומרוויח הרבה יותר. לא ניתן לקבוע כי הוא עובד רק 120 יום בשנה שהם 1/3 מהשנה. כל זאת מלבד העמלות וטיפים למיניהם וסוגיהם.

יש יתרות עו"ש בסך של למעלה מ-100,000 ש"ח לחודשים ארוכים (מלבד עמלות ותשורות למיניהם ובתוך עמינו אנו יושבים ומודעים לזה).

טענות הגרוש כי הכנסתו החודשית היא על סך 7,000 ש"ח היא טענה תלושה מן המציאות. הוא עצמו מודה כי בשנת המס 2009 הכנסותיו נטו היו למעלה מ-11,000 ש"ח (לא כולל תשר). הוא אף לא טרח להביא כל מסמך על הכנסותיו לשנת המס 2011. הוא אף מודה כי עליו לכלכל את ילדי בת זוגתו האירופאית.

כלל הוא במזונות האישה ב"עליתו של בעל" צריך לזון ולפרנס מדור וכלשון הרמב"ם (פרק י"ג מהלכות אישות הלכה ה'):

"במה דברים אמורים בעני שבישראל, אבל בעשיר הכל לפי עושרו ואפילו הוא ראוי לקנות לה כלי משי ורקמה וכלי זהב, כופין אותו ונותן. וכן המדור לפי עושרו והתכשיט וכלי הבית לפי עושרו..."

והדברים ידועים ואין צורך להרחיב בהם.

עתה נפרט את צורכי האישה ומדורה.

כבר פֵירטנו לעיל את רמת החיים שבה חיו בני הזוג.

ב"כ האישה פירט את צורכי האישה ואחזקת הבית והגיע לסכום של 28,880 ש"ח. ועוד 3,591 ש"ח החזקת הבית.

לאחר העיון בפירוט שהוגש (מצ"ב) נראה כי אכן ביקש מעל ומעבר למה שצריכה האישה אף שמדובר בבני זוג שחיו ברמה גבוהה. כגון: ביקש 6,500 ש"ח בעבור טיפולי שיניים. ודאי שסכום זה הוא לא חודשי ואולי אף יש לפרוס אותו ליותר משנה אחת.

כמו כן, הסכום בעבור טיפולים פסיכולוגיים שנדרשה להם האישה עקב המשבר בחיי בני הזוג, גם הם לא תשלומים חודשיים. גם סל מזון שלא כולל ביגוד והנעלה ביקש 3,500 ש"ח. גם סכום זה מוגזם לאשה בלבד. וכן ישנם עוד הוצאות אשר גם בהם הגזים ב"כ האישה.

לאחר עיון בבקשה ובהתחשב ברמת החיים שהצדדים חיו, קרי סל מזון, טלפון, הבראה, אחזקת בית בשטח של 277 מ"ר, ארנונה, מים חשמל, מזון, ביגוד, הנעלה ביטוחי רכב, דלק, עוזרת בית, גנן בילויים, תיאטרון, נסיעות לחו"ל מספר פעמים בשנה, טיפול פסיכולוגי, חוגים, מקהלה, חדר כושר, רפואה, קוסמטיקה, רפואת שיניים, ביטוחי בריאות, ביטוח משלים –סעודי, בית הדין מעמיד את גובה מזונות כפי שנפסק בפסק הדין הזמני על סך 15,300 ש"ח לחודש.

מאחר והאישה משתכרת בסך 6,850 ש"ח יש לקזז זכום זה מסכום החיוב. על כן על האב לשלם לידי האישה סך של 8,450 ש"ח עבור כל חודש וזאת מתאריך 08/03/2011 עד ל-20/06/2012.

באם הבעל שילם חשמל או ארנונה כפי שטען ודאי שיש לקזז סכום זה כפי שנכתב בפסק הדין שניתן ב-כ"ח בתמוז התשע"ב (18/07/2012).

כמו כן, הטענה בדבר כספים שמשכה האישה מהכספת, כבר ניתן פסק דין בזה בתאריך 18/07/12 בסעיף 4 לפסק הדין שז"ל:

"על הנתבעת להחזיר לתובע סך של 16,500 דולר. סכום זה יקוזז מחוב התובע בהוצאה לפועל, או לחילופין ישולם על ידה במזומן בתוך 30 יום".

תביעת כתובה

הצדדים נישאו בשנת 1974. לצדדים ארבעה ילדים בגירים. הוגשה תביעת גירושין ע"י הבעל. ומנגד, האישה תבעה שלום בית. בית הדין דחה את תביעת הגירושין של הבעל.

בפסק דין מתאריך ז' בתשרי התשע"ב (05/10/11), נכתב:

"בית הדין דוחה את תביעת הגירושין באופן חד משמעי. הבעל "זורק" את אשת נעוריו ומפקירה בהגיעה לגיל מתקדם בבחינת "הכושי עשה את שלו", והולך לרעות בשדות זרים (אישה נכרית שחי איתה קבוע). בית הדין לא ייתן את ידו לעולל כזאת לבת ישראל."

הצדדים לא חזרו לשלום בית.

בדיון שהתקיים ביום ל' בסיון תשע"ב (20/06/12) כשמונה חודשים אחר דחיית תביעת הבעל לגירושין, התקיים דיון ובדיון זה האישה הביעה את דעתה כי שוב לא יכולה לחיות עם בעלה אחר שהשמיץ אותה וכלשונה בפרוטוקול מתאריך הנ"ל:

"אין מקום לחזור אחרי שהוא משמיץ אותי, הוא קונה ויאגרה (תרופה לזקפה) ואומר שלא סיפקתי אותו מינית, אין מקום לחיים משותפים."

לאחר דיון זה בית הדין הוציא פס"ד בתאריך 18/07/12 ובו קבע כי על הצדדים להתגרש.

ואכן נערך גט לצדדים.

הצדדים התגרשו בי"ט באלול התשע"ב (06/09/12).

עתה תובעת האישה את כתובתה וכן תובעת פיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה לה ועל הרס הבית בעקבות בגידותיו של הבעל ועל סמך מ"ש בית הדין בפס"ד מתאריך 18/07/12 קודם סידור הגט שבו נכתב בסעיף ב':

"אין ספק כי אשמת פירוק הנישואין מוטלת לגמרי על הבעל ובשום פנים לא על האישה כפי פס"ד בזמנו. ודינו של הבעל כדין "רועה זונות" על כל המשתמע מכך. בשל כך הבעל יחויב בפיצוי הולם לאשת נעוריו אולם רמת הפיצוי תוכרע על ידי בית הדין לפי שיקול דעתו ולא לפי דרישת הצדדים."

נצטט מדבריו הבעל והודאותיו כבר בדיון הראשון שנערך ב-כ"ח בטבת תשע"א (04/01/11). האישה האשימה את הבעל כי יש לו אישה אחרת. על זאת ענה הבעל בשורה 33: "זו בת זוג שאני אִתה שנה וחצי".

ועוד בפרוטוקול מתאריך א' בתמוז התשע"א (03/07/11) בשורות 122-132 נכתב:

"ביה"ד: כמה זמן הכרת את האישה.

הבעל: שנתיים קודם שעזבתי. יתר על כן, אמרתי לבנים, שלדאבוני הרב, במשך שנים רבות למעשה אחרי לידת הצעירה, נאלצתי לחיות בזוגיות נוספת כאשר נשים מצוינות וביקשו שאעזוב, ואיבדתי.

ביה"ד: היו לך עוד?

הבעל: כן, שמרתי על המשפחה למרות שהיו לי אפשרויות לבנות משפחה עם בנות משפחה ומשכילות. התא המשפחתי.

ביה"ד: למה עזבת.

הבעל: אחרי שנים, של קשר מצוין, כאשר הן הבינו שאעמוד על דיבורי ולא אתגרש.

ביה"ד: כמה זמן היית.

הבעל: שמנה שנים. משנת 88, שמנה שנים איתה, ונפרדתי, הייתה עוד בת זוג, גם 10 שנים, לגבי השלישית היא אירופאית."

הנה לך כי הוא מודה כי כבר שנים רבות הוא רועה בשדות זרים יותר ממחצית שנות נישואי הצדדים. עם אחת שמונה שנים ועם אחרת עשר שנים, ועכשיו עם "האירופאית" כלשונו, שנמצא איתה עכשיו, מודה כי כבר למעלה משנתיים לפני שעזב את הבית. אין ספק כי דינו של הבעל כדין רועה זונות וחייב במלוא כתובת אשתו ותוספת כתובה שהיא צמודה.

תביעת פיצוי

האישה מבקשת גם פיצוי בנוסף לכתובה.

במכתבים שכתב הבעל לאשתו לאחר שהודיע לה כי יש לו אישה אחרת, כתב לה:

"אין לי שום כוונה לקפח אותך כספית אני מעונין לדאוג לך". (נספח 12 – מכתב שכתב לאשה).

הבעל מודה כי אשתו אישה מסורה שהעניקה את כל כולה לו ולילדיו:

"את אישה מצוינת, טובת לב, מסורה שהעניקה את כל כולה לי ולילדינו" (נספח 15 – מכתב שכתב לאשה).

עוד כתב הבעל:

"את יקרה לי, כאב לי להכאיב לך, 38 שנות שותפות, ילדים משותפים חיים תחת קורת גג אחת, דילוג על קשיים מחד וחלוקה בשמחות ובהצלחות מאידך, אינם נמחקים ולעולם לא ימחקו למרות תגובתך הקשה, המובנת אך הבלתי מחושבת."

עוד הוא כותב שם:

"לאותו עו"ד אינני מסוגל לסלוח... מפני שהביא אישה מצוינת כמוך לעמוד מאחורי כיעור כזה בנצלו את המשבר הקשה שהבאתי עליך בדרך צינית."

עוד כתב (נספח 2) הבעל לאשתו:

"אני מעונין לחסוך ממך את הפגיעה הבאה שתהא קשה יותר מקודמותיה."

במייל ששלח לעו"ד שייצג אותו כתב:

"אני מאמין שלא ניתן לכמת את תרומת שני בני הזוג לאורך שנים והרכוש צריך להתחלק חלק כחלק 50/50 ללא קשר לרמת ההכנסה הפורמאלית. תרומתה של מרים למה שבנינו איננה ניתנת לכימות כספי, אך הגענו לאן שהגענו בזכותה לא פחות מאשר בזכותי, גם מחצית ממה שנצליח או לא נצליח להוציא מחברת בטון שייך לה."

דיון הלכתי

עיין בפסק דינו של הג"ר אברהם שרמן שליט"א חבר ביה"ד הגדול [בדימוס] שנכתב כמאמר ב"שורת הדין" (ח"י) ודן שם בשלשה סוגים של פיצויים שניתנים על יד בית דין זה או אחר, ודן שם האם אכן יש להם מקור הלכתי או בסיס לנתינת פיצוי. ושם מסיק כי יש סוג פיצוי אשר בו כולם מודים שניתן לחיוב. וז"ל ב"שורת הדין":

"לסיכום מצינו שלושה סוגי פיצוי גירושין:

• • 1. פיצויים הקשורים לבצוע הגירושין.
    2. פיצויים הקשורים לתחום הממוני רכושי.
    3. פיצויים הקשורים בירידת ערך שער המטבע הרשומה בכתובה.

פיצויים מהסוג הראשון מצינו בספר "תעלומות לב", להגר"א חזן זצ"ל (אבהע"ז ח"ב סי' א), שדן באיש שמאס באשתו ללא סיבה ובא בעלילות שכביכול היא חולה, נבדק הדבר ולא נמצאו דבריו נכוחים והאישה אינה רוצה להיפרד מבעל נעוריה, וכתב הרב תעלומות לב, שאין זה תקנה לאשה שנחייב אותו במזונותיה, והיא תשב עגונה בודדה וגם הוא ישב לבדו ולא ינצל מהרהורי עברה. לאחר שכל ההשתדלויות, שיחזור אליה לא נשאו פרי, ועברו י"ח חודש שאין ביניהם קשר [כמו שכתב הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספר חיים ושלום שלאחר י"ח חודש ראוי להשתדל שיהיה גט בין הניצים]. בנסיבות אלו פסק שבזה יש לבית הדין לחייב את הבעל שיפייס אותה במתן הדמים וליתן לה הגט, ושם בתעלומות לב ח"ב דף ל"ו ע"ג הביא הסכמה של בית הדין שבטרבולוס (לוב) על ענין זה וכתבו הרבנים הסכמה של בית הדין צדק נאמרה כשאדם מגרש את אשתו ללא סיבה מוצדקת [אלא שכתב שבנכפית או לא ילדה י' שנים או נסמית וכיוצא בזה דאז מותר לו לגרש ללא כל פיוס ופיצוי כדין תורה], וכשאין לבעל כל סיבה נראית לעין ינסו בית הדין לדחות הגירושין זמן בה, שאולי יתפייסו ביניהם ואם מתמשך הזמן ואין שלום, אזי יחייבו אותם להתגרש ויוסיפו לה שתות על כתובתה.

ה"תעלומות לב" מביא שם בתשובתו את דברי הריב"ש סי' צ"ח צ"ט שמשתמש במושג פיצוי שייתן הבעל לאשתו, אך לא מדובר כשימוש בפיצוי לחיוב גט אלא פיצוי לאשה שתאפשר לבעל לשאת אישה שניה על פניה, בנגוד למוסכם עמה בחרם ונידוי. אין הריב"ש שם מעלה את ענין הפיצוי בהצעה לבעל ולא כדבר שיש בכוחו של ביה"ד לחייב את הבעל בנגוד לרצונו.

גם הרדב"ז (חלק א' סי' שכ"ז), שהובא ע"י ה"תעלומות לב" אינו מעלה את ענין פיצויים לאשה במסגרת הסדר גירושין אלא במסגרת פיצוי לאשה שתסכים לאפשר לו לשאת אישה שניה בנגוד לשבועתו. ובזה העלה הרדב"ז הצעה לבעל שכפיוס לאשה ייתן לה דברים וזאת בדומה לריב"ש הנ"ל.

בפד"ר ט"ו עמודים 211 מובא פס"ד של ביה"ד הרבני בחיפה של הרה"ג הרב ש.י. כהן אבה"ד, הרב מ.א. אוריה והרב חיים ש. שאנן שעוסק בהרחבה בעניין הפיצוי גירושין ומביא את דברי הריב"ש והרדב"ז הנ"ל כראיה לשימוש במושג פיצוי גירושין. כאמור הריב"ש והבוז לא עוסקים כלל בפיצויי גירושין וגם לא עוסקים בחיוב פיצויים על הבעל בנגוד לרצונו, כך שאין ללמוד מדבריהם על ענין מנהג פיצוי גירושין למטרת בצוע גט. כידוע שמנהג מחייב ובר כך, רק כאשר קיימים הנתונים והתנאים שע"פ הוא הונהג.

בשו"ת "משפטי עוזיאל" (אהע"ז ח"ה סי' צו) כתב שבדורות האחרונים הנהיגו ברוב בתי הדין בארץ ישראל שאין אפשרות לשלום בית, מחמת פשיעתה של האישה, עצה ותושייה לפייס את האישה בקבלת גטה בהוספה על דמי כתובתה לפי ראות עיני בי"ד לעשות תקנת האישה ולפי מצב יכולתו של הבעל כדי שתתפייס האישה לקבל גט מרצונה.

וכן כתב בשו"ת "ישכיל עבדי" (ח"ה סי' ה'), באשה שלא נבנתה בזרע של קיימא במשך עשרים שנה, והבעל רוצה להתגרש אלא שתעודות רפואיות שהגישה האישה מצביעות שלאשה אין מניעה מלהתעבר, כך שיתכן שהגורם לכך שהיא לא נתעברה נובע ממנו, ולכן אין לחייב את האישה לקבל גט ללא כתובה ופיצוי וכתב שם הרב על פסק ביה"ד האזורי, וזה לשונו "היא הנותנת שמפני שאין מן הדין לחייב האישה בגט לכן על הבעל מוטל לפצותה עד שתסכים. קיימות תשובות נוספות בשותת "ישכיל עבדי" – שעוסקות בעניין פיצוי גירושין, ח"ו סי' ע"ה ושם סי' ע"ט ושם סי' פ"א. המשותף לכל תשובות אלו שמדברות כשהאיש תובע גירושין בלא עילת חיוב גט וביה"ד מפעיל את "מנגנון" הפיצויים ע"מ שהאישה תסכים לבצע את הגט."

ומסיק שם כי פנה לכבוד מרן הגאון יוסף שלום אלישיב זצוק"ל לשמוע דעתו ביחס לפיצוי גירושין והשיב לו שכאשר מדובר בפיצויים שמטרתם להביא את האישה להסכים להתגרש, יש מקום לחייב את הבעל ליתן לאשה בנוסף לכתובתה תוספת פיצויים.

וכעין זה עיין פד"ר חלק ו' (עמוד 257) ופד"ר חלק ז' (עמוד 111) ופד"ר חלק ח' (עמוד 36) ופד"ר חלק ח'-ט' (עמוד 65).

א"כ בנידון דידן דמי לסוג פיצוי זה שהרי כל סיבת פירוק הבית נעשה בסיבתו של הבעל ובית הדין כבר כתב זאת בפס"ד הראשון שניתן בתאריך 05/10/11 ובו פסק כי דין הבעל כדין רועה זונות.

גם בפס"ד שני שניתן בתאריך 18/04/12 חזר בית הדין על פסיקתו ואף הוסיף כי יינתן לאשה פיצוי ע"פ שיקול דעתו של בית הדין ולאחר שהאישה הסכימה לקבל את גטה כפי שפסק בית הדין. יש לפסוק לאשה גם פיצוי בנוסף לכתובתה.

שיקולי בית הדין לגבי גובה הפיצוי בנידון דידן הם כדלהלן:

1. הבעל הוא שגרם לפירוק והריסת התא המשפחתי.
2. האישה תבעה שלום בית, אולם לאחר זמן הסכימה לקבל את גטה מאחר ושוב לא יכלה לעמוד בהשמצות הבעל ובהתנהגותו כפי שכתבנו לעיל.
3. מדובר בהרס של בית לאחר שלושים ושמונה שנות נישואין שבמשך למעלה ממחציתה הבעל רעה בשדות זרים.
4. גובה הכנסות האישה לפנסיה בעוד מספר שנים הוא נמוך מאד בעוד שהכנסתו של הבעל גבוהה פי כמה. ועתה חי לו חיי הרווחה עם בת זוגתו, לעיתים בארץ ולעיתים בחו"ל.
5. הבעל הודה כי האישה הייתה אשת חיל וצנועה שהעניקה את כל כולה לבעלה וילדיה בזמן שהבעל התרועע עם נשים אחרות.
6. הבעל הודה כי במשך שנים רבות בגד ובוגד באשתו עם מספר נשים ועד האחרונה ("האירופאית" כלשונו, נוכרית) למעלה מעשרים שנה.
7. הבעל הודה כמובא לעיל כי הכאיב לאשתו ומבין את כאבה ואף מודה כי הביא אותה למשבר קשה בדרך צינית.
8. הבעל אף במכתביו לבנו כתב כי חלקה של האישה ברכוש שנצבר לכל הפחות מחצית כמו שמגיע לו, ובזכות שניהם הגיעו לרכוש זה וזה לא קשור להכנסה הפורמאלית של כל אחד.
9. עיקר הרכוש שיש לצדדים רשום ע"ש שניהם בחלקים שווים.
10. יש ביכולתו של הבעל לשלם פיצוי שיושת עליו לאור הכנסתו הגבוהה ורמת החיים הגבוהה שהוא חי עם בת זוגתו הכוללת נסיעות לחו"ל, מסעדות, בתי מלון, בילויים, רכיבה על סוסים, קניית רכב חדש בסכום של למעלה מ-300,000 ש"ח (אמנם על חלקו יש הלוואה).

בהתחשב בכך שהבעל כבר חויב במלוא הכתובה ותוספת כתובה, בית הדין מחייב את הבעל ב-180,000 ש"ח (זהו סכום נמוך למי שבגד באשתו מאחורי גבה למעלה מ-20 שנה ושעליה כתב "אישה צנועה" שהעניקה את כל כולה לי ולילדים", כלשונו).

סוף דבר

1. הבעל חייב בכתובת אשתו ותוספת כתובה כשהיא צמודה על סך 333,497.50 ש"ח.
2. הבעל חייב בתשלום פיצוי לאישה בסך 180,000 ש"ח.
3. מזונות אישה יעמדו על סך 8,450 ₪ (כפי שנפסק בפסיקת המזונות הזמניים) בעבור כל חודש החל מיום 08/03/2011 עד ליום 20/06/2012.

הנלע"ד כתבתי, וצור יצילנו משגיאות אמ'ן.

הרב מיכאל עמוס – אב"ד

אנו מצטרפים לפסק דינו המנומק של כב' האב"ד הגר"מ עמוס שליט"א.

הרב שניאור פרדס – דיין הרב אריאל ינאי – דיין

אנו פוסקים כאמור.

ניתן ביום ו' בטבת התשע"ג
(19/12/2012)