חיוב בעל בגט, הטלת סנקציות ודחיית ערעור

ב"ה

מדינת ישראל

בית הדין הרבני האזורי רחובות

בפני כבוד הדיינים:

- הרב נחום גורטלר, אב"ד - הרב יהודה שחור, דיין - הרב ציון אשכנזי, דיין	מס' תיק:8249-21-1
	תאריך :14/02/2006
	ט"ז שבט תשס"ו
	התובעת : אלמונית
	הנתבע : אלמוני
	הנדון :גירושין

פסק דין

לפנינו תביעת האשה לחייב את הבעל בגט.

א. הרקע:

בני הזוג נשאו זל"ז כדמו"י בתאריך 18/3/01 לאחר הכרות בת 7 שנים קודם הנשואין. לא נולדו להם ילדים.

בסביבות חודש אפריל 2004 נפרדו הצדדים ומאז לא חזרו לחיות יחד. מקום המפגש של בני הזוג הוא בין כותלי ביה"ד.

הבעל פתח תיק לשלום בית בתאריך 25/4/04. ביום 22/6/04 פתחה האשה תיק לגרושין. הבעל אף ביקש מביה"ד להטיל על האשה דין "מורדת". הצדדים הופנו לגישור למגשרת של ביה"ד. המגשרת כתבה לביה"ד שתיק זה "לא מתאים לגישור" והמליצה לאשה לפתוח תיק גרושין.

מאז קיים ביה"ד מספר דיונים ארוכים וממצים, בהם שטחו הצדדים את טענותיהם וניסו לבססם.

ב. תמצית הטענות

האשה תובעת לחייב את הבעל בגט משלשה טעמים:

1. הבעל בגד באשתו וחי עם נשים זרות.

2. הבעל אינו עובד באופן סדיר ותקופות ארוכות הינו מובטל.

3. הבעל היה מאיים ש"יתאבד" אם תעזוב אותו וכיוצ"ב והיא אינה מוכנה בשום פנים ואופן לחיות עם בעל כזה.

מחמת טענות אלו דורשת האשה לחייב הבעל לגרשה. ואינה מוכנה לתת לבעל אפשרות לנסיון מחדש.

הבעל מצידו, טוען וחוזר וטוען שהוא חפץ בשלום בית. אך במקביל הוא תוקף את האשה ומאשימה ששוכבת עם גברים זרים. ואף בקש לזמן את אחד הנטענים גבר בשם "מוטי" להחקר בפני ביה"ד. יצויין, שביה"ד נתן לבעל אורכות רבות וזמן לרב לנסות ולפייס את אשתו. אך כפי הראה הבעל לא עשה דבר כדי לפייס את האשה.

ג. הדיון ההלכתי

ומעתה עלינו לברר הצדק עם מי, האם יש להטיל על האשה דיני "מורדת" או שמא יש מצוה או חיוב על הבעל לגרש את אשתו.

הנה כאמור, בדיונים הרבים שהתנהלו בפני ביה"ד חזר הבעל וטען שרוצה לפייס את אשתו וביה"ד נתן לו אורכה ועוד אורכה ועוד אורכה כדי לנסות ולפייס את האשה. נסיונות שלא צלחו.

אכן בדיון האחרון "יצא המרצע מן השק". התברר, שאף הבעל אינו חפץ "בשלום בית" אלא ב"בית שלם", או ליתר דיוק במקרה שלנו ב"מגרש שלם", כל רצונו של הבעל בעיכוב הגרושין הוא כדי לנהל מו"מ מול האשה בנושא הרכושי ולהשיג הסכם רכושי משופר וכדברי ב"כ הבעל בדיון האחרון "נשואין מקשה אחת ומורכבות של זכויות וחובות ולא ניתן להתיר נשואין בגט פורמאלי בלבד בלי להגיע להסדר...איזה ערך לגט כשבני הזוג קשורים בקשר באמצעות המגרש...גט מהוה נושא כשר למסחר כאשר צד שאינו מעונין להתגרש מנצל רצונו של הצד מעוניין בגט לצורך השגת הסכם גרושין משופר והוגן בנסיבות הענין"

בסיכומי ב"כ הבעל הוא מסכם שהצדדים יתגרשו בהסכמה לאחר שיסתיים הברור בענין הרכושי בין בני הזוג.

הדברים ברורים לפנינו. שני הצדדים מבינים שאין שום סיכוי לאיחוי הקרע העמוק שנפער ביניהם. שניהם מבינים שהשלום לא ישוב לשכון במעונם ושדרכיהם נפרדו ולכן עליהם להתגרש בהקדם.

ב"כ הבעל מבהיר לנו את כוונותיו האמיתיות של הבעל באר היטב. הבעל אינו חפץ "בשלום בית" הוא רוצה להשתמש בגט ככלי לניגוח ולמיקוח כדי להשיג הסכם ממוני משופר יותר.

ודאי וודאי שאין לאפשר זאת לבעל.

כאשר ברור הדבר שהצדדים לא ימשיכו לחיות יחד ועליהם להיפרד, אין שום הצדקה הלכתית, מוסרית, או חוקית לאפשר חלילה לצד אחד לעגן את הצד שכנגד כדי לסחוט ממנו דברים שלא עפ"י דין. ולכן ברור שאין לקשור את נתינת הגט בסיום הליך הברור הממוני. בין בני הזוג יש קשר של "אישות" וישנה "שותפות ממונית". וכיון שהתברר שבני הזוג פרודים מזה כשנתיים וכל אחד מנהל את חייו בנפרד וברור שלא ימשיכו לחיות יחד, על הצדדים להפרד זה מזה. די בעובדה זו לבדה כדי להטיל "מצוה" על הצדדים להתגרש. וע"י בתשו' הגר"ח פלאג'י בשו"ת החיים והשלום סי' קי"ב.

הגט נועד לחתוך את קשר האישות שבין בני הזוג ולאפשר לכל אחד מהם לבנות את חייו מחדש בדרך מותרת. אין זה "גט פורמאלי" בלבד אלא הגט מפקיע את קשר האישות בין בני הזוג. הנושא הממוני נידון כבר בפני ביה"ד ונמצא בשלבים מתקדמים של סיום ברור הענין, אך בכל מקרה אין לקשור בין הענין הממוני לגט, הענין הממוני יוכל להתברר לאחר הגט.

אמנם אמת נכון הדבר, שלפעמים, כאשר צד אחד עוזב את השני שלא בצדק ויוצר מציאות בלתי הפיכה שעל הצדדים להיפרד, יוטל עליו לפצות את הצד השני פיצוי כספי כדי שיתרצה הלה להתגרש, עד שלא יתן פיצוי הוגן, לא יסייע ביה"ד בידו לכפות או לחייב בכל דרך שהיא את הגרושין. דוגמא לזה הוא פסק הדין שניתן ע"י ביה"ד ברחובות, שצוטט ע"י ב"כ הבעל בסיכומיו, שם הבעל נטש את אשתו לטובת אשה אחרת לפני שנים רבות ובקש מביה"ד לחייב את אשתו לקבל ג"פ. ביה"ד פסק בזה"ל "אין הבעל יכול לחייב את אשתו להתגרש וזאת עד שידאג לאשתו שנטשה לאנחות לטובת אשה זרה. וכ"ז שלא יגיע להסכם הוגן, אין לחייב אשה זו בקבלת ג"פ".

אך אין הדבר נוגע ולא קשור כלל לנידון שלפנינו . פה ברור שהבעל הוא זה שגרם במעשיו ובמעלליו את השבר בחיי הנשואין ואת הפרוד, כפי שיבואר להלן. וממילא ודאי שלא יוכל לדרוש כל פיצוי שהוא כדי להתגרש. והדברים ברורים.

2. גם לגבי טענת הבעל שדין האשה "כמורדת" כיון שעזבה את הבית ואינה מוכנה לשוב לחיות עימו, אין הצדק עימו.

בנידון שלפנינו האשה עזבה את הבעל לאחר שבגד בה עם נשים זרות וניהל עימן קשר רומנטי במשך זמן ארוך. בדיונים שהתקיימו בפני ביה"ד ציינה האשה שמות של שתי נשים נשואות שנודע לאשה שהבעל ניהל איתם קשר רומנטי. אחת בשם לימור ואחת בשם אילנה. כאשר הראשונה אף הגדילה לעשות והוציאה צו הרחקה לבעל מעיר מגוריה אשקלון מחמת הטרדותיו אותה. והשניה הודתה בפני האשה שקיימה עם הבעל חיי אישות. האשה אף ציינה, שהבעל הראה לה את המכתבים שכתב לאותן נשים "והם מכתבי אהבה סוערים", כלשונה.

הבעל מצידו, אינו מכחיש את הקשר עם הנשים. וכל פעם נתן גירסה אחרת לגבי מהות הקשר עמן. פעם אחת טען שהיה קשר רומנטי אך היו חיבוקים ונשיקות ולא משכב. ופעם אחרת השיב "לא היה לי קשר רומנטי עם שום אשה אחרת, לא בגדתי, לא חייתי עם אשה אחרת, אמרתי שניהלתי צ'ט וירטואלי באינטרנט ובמסגרת הצ'ט הזה היו המון חברים". (עי' פרוטוקול הדיון מיום 13/12/05).

וכשנבוא בעת משקל להכריע אם לקבל את גרסתו הראשונה של הבעל או שמא את גרסתו השניה, הדעת נותנת שיותר מסתבר להאמין ולקבל את הגרסא השלישית, גירסת "שלושת הנשים" (האשה ושתי הנטענות) שהבעל אכן קיים יחסי אישות מלאים וכפי הנראה גם ניסה לסחוט מהן גם מעבר לכך.

לגבי צו ההרחקה מאשקלון שהוציאה נגדו "לימור" טען הבעל, שמדובר באשה דתיה אם לשלושה שבעלה היה מכה אותה, ולאחר התכתבות בת שנה וחצי באנטרנט, התברר לו, שאשה זו מקיימת יחסים עם גבר זר ואז ניגש לעבודתה לומר לה שזה לא הוגן והיא חשבה שהוא מאיים עליה לספר לבעלה ואחיה החוקר עשה לו בעיות עד שהענין הסתיים.

גם בקשר לאשה "אילנה" הציג הבעל את גרסתו בפרוטרוט, וטען שאשה זו התאהבה בו ורדפה אחריו ועשתה לו סיוט שלם. יצויין, שהבעל ידע גם לצטט את מספר הטלפון הנייד של האשה בעל פה בלא שום מאמץ.

כך או כך, גם לפי גירסתו המקילה של הבעל, שניהל רק "קשר וירטואלי" דרך האנטרנט - שאינו מסתבר כלל, כאמור - בודאי שאף אשה אינה חייבת לחיות עם בעל שבזמן שחי עמה - במשך שנה וחצי! הוא מנהל "שיחות אהבה" באינטרט עם נשים נשואות אחרות וכותב להן מכתבי אהבה ומטיף להן מוסר על חיי המשפחה שלהן. אין לחייב שום אשה לחיות עם איש כזה ובזכותה לדרוש בתוקף להפטר בגט מבעל כזה.

ומעתה, פשוט הדבר בנידוננו, דאף אם לא נחשיב את הבעל כ"רועה זונות", מ"מ פשוט הדבר, שאשה שעזבה אותו מחמת מעשים כאלו, אין עליה שם "מורדת" בשום פנים ואופן, שהרי בצדק עזבה אותו ואינה חפיצה לחיות עימו.

3. כאמור למעלה, פשוט הדבר שיש כאן מצוה לגרש מיד, כיון שעתה ברור הדבר שאין שום סיכוי לשלום בית בין הצדדים וכבר חלפו להם כמעט שנתיים מיום הפרוד, ודאי שיש כאן לפחות "מצוה" לגרש, מיד ואין לעכב הדבר עד לסיום הדיון בענין הרכוש.

מה שנותר לנו לברר הוא, האם יש בנידון דידן גם חיוב לגרש, שנראה לכאורה שבנידון שלפנינו בהחלט נכנס הדבר בגדר "רועה זונות" שהובא בר"ס קנ"ד. דז"ל הרמ"א שם "מי שהיה רועה זונות ואשתו קובלת עליו אם יש עדות בדבר שראו אותו עם מנאפים או שהודה י"א שכופין אותו להוציא (אגודה)". הנה, דקדק הרמ"א וכתב "וראו אותו עם מנאפים" ולא הצריך שיראו אותו ממש בשעת הזנות וא"כ ה"ה והוא הטעם גם בנידון דידן, באדם שרגיל ברע, ליצור קשרים ולשוחח שיחות נפש עם נשים זרות באינטרנט, באתרים הידועים לצורך זנות, ודאי הוי בכלל "ראו אותו עם מנאפים". ולפי דעת האגודה יש לכפותו לגרש, באם האשה דורשת.

אך אמנם כידוע מרן הב"י כ' בס"ס קנ"ד שאין לסמוך ע"ד האגודה לכפות על הגט. מ"מ, אפשר דגם מרן יודה דחיוב איכא, ולכל הפחות ודאי שיש מצוה דלא גרע מכל טענת מ"ע עם טענה מבוררת, דודאי מצוה איכא.

ואף שהחח"צ סי' ל"ג כ' שטעמו משום "יאבד הון" המעיין היטב במקור הדברי בס' האגודה יראה שפיר דהוא רק אחד מן הטעמים שכתב האגודה לכפות מחמתם וע' פד"ר.

על עוד יש לדון פה לחייב הבעל בגט מטעם אחר. והוא, שהעל טען על האשה מספר פעמים במהלך הדיונים שהאשה מקיימת יחסים עם גברים זרים. כדלהלן: בפתח הדיון ביום 18/10/04 טען הבעל "אני מבקש שתפסיק לשכב עם גברים...האדם הזה אמר לי...שמו מוטי והיא יועת שם משפחתו". וחזר על טענתו זו בדיון ביום 13/12/05 "היא עושה מה שרוצה וחיה עם גברים".

האשה הכחישה שחיה עם גברים אחרים ולגבי "מוטי" השיבה "נפגשתי עמו פעם אחת בבית קפה כדי להכיר אותו... אני חצי שנה לא כנשואה".

ועי' בשו"ע סי' קט"ו ס"ז שאם מאמין לאדם שמספר לו, חייב להוציאה. אך אמנם איכא בהא עיקולי ופישורי די"א דלא נאמר דין זה רק במהימן ליה כבי תרי. וי"א שכאשר האשה מכחישה לא נאמר דין זה ופשטות דעת מרן דלא כחולקים אלו, אלא בכל אופן חייב לגרשה ועכ"פ ודאי חזי לאצטרופי כדי להטיל עליו מצוה לגרשה.

5. עוד יש לצרף לכל הנ"ל, את דעות הפוסקים דבטוענת מאיס עלי בטענה מבוררת חייב לגרשה. דודאי מכל האמור למעלה חשיב מ"ע בטענה מבוררת. ויש גם להוסיף את מה שזמן הרבה לא עבד וגם את מה שהיה מאיים שיתאבד וכדו'. דברים המוסיפים אור להגדרת אישיותו של הבעל, שודאי יכולים אנו להבין מדוע מאסה האשה בבעל נעוריה, והו"ל מ"ע בטענה מבוררת, בצירוף כל האמור למעלה.

ניתן ביום ט"ז שבט תשס"ו (14/02/2006)

(-) הרב נחום גורטלר, אב"ד (-) הרב יהודה שחור, דיין (-) הרב ציון אשכנזי, דיין

ב"ה

מדינת ישראל

בית הדין הרבני האזורי רחובות

בפני כבוד הדיינים:

- הרב נחום גורטלר, אב"ד - הרב יהודה שחור, דיין - הרב ציון אשכנזי, דיין	מס' תיק:8249-21-1
	תאריך :03/04/2006
	ה' ניסן תשס"ו
	התובעת : אלמונית
	הנתבע : אלמוני
	:027365162
	הנדון :גירושין

החלטה

הצדדים מתדיינים בפנינו תקופה ארוכה וביום ט"ז שבט תשס"ו 14/2/06 פסק ביה"ד שהבעל חייב לגרש את אשתו. בדיון שנערך אתמול סרב הבעל לגרש את אשתו וציין שהוא הגיש ערעור על חיוב הגט.

ב"כ האשה ביקש שביה"ד יטיל על הבעל צוי הגבלה כאמור בחוק. ביה"ד החליט שהנסיבות המיוחדות שבתיק זה ולאור האמור בסעיף 4 ג' לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה 1995 החליט ביה"ד לקיים בשלב הנוכחי דיון בבקשה והדיון נערך ביום ד' ניסן תשס"ו 2/4/06.

לאחר שמיעת הצדדים והעיון בתיקי הצדדים ולאור הנימוקים שפורטו בהחלטה מהיום בתיק הצדדים קוד 55-2 החליט ביה"ד כי יש הצדקה להטיל כיום צו הגבלה המגביל את יציאת הבעל מהארץ. לגבי שאר ההגבלות המבוקשות ידון בכך ביה"ד באם תפתח האשה תיק לצוי הגבלה ואז ביה"ד האזורי יערוך דיון בענין.

לפיכך מחליט ביה"ד:-

1. להוציא צו עכוב יציאה קבוע כנגד הבעל אלמוני לפי סעיף 2 (1) לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה - 1995.

2. על המזכירות לצרף להחלטה זו העתק ההחלטה מהיום שניתנה בתיק הצדדים קוד 55-2 שבהם הנימוקים להחלטה הנוכחית.

ניתן ביום ה' ניסן תשס"ו (03/04/2006)

(-) הרב נחום גורטלר, אב"ד (-) הרב יהודה שחור, דיין (-) הרב ציון אשכנזי, דיין

ב"ה

מדינת ישראל

בית הדין הרבני האזורי רחובות

בפני כבוד הדיינים:

- הרב נחום גורטלר, אב"ד - הרב יהודה שחור, דיין - הרב ציון אשכנזי, דיין	מס' תיק:8249-68-1
	תאריך :12/06/2006
	ט"ז סיון תשס"ו
	התובעת: אלמונית
	הנתבע: אלמוני
	הנדון :צו הגבלה או ביטולו

החלטה

א. הצדדים מתדיינים בפנינו, מזה זמן רב וביום ט"ז שבט תשס"ו

14.2.2005 פסק בית הדין שהבעל חייב ליתן ג"פ לאשה.

בהתאם להחלטה הנ"ל נקבע מועד לחקירת שמות לצורך סידור ג"פ, אולם

הבעל סירב לבצע את הגט.

בעבר כבר הוצא על ידינו, עקב בקשת האשה, צו עכוב יציאה מן הארץ

נגד הבעל.

ב. הוגשה בפנינו בקשה להטיל על הבעל, צוי הגבלה, בהתאם לחוק בתי

דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה - 1995 (להלן

"החוק").

ג. לאחר שמיעת דברי הצדדים וטענותיהם, בדיון שהתקיים ביום ט' סיון

תשס"ו 5.6.06 בית הדין פוסק:

1. להשאיר על כנו את צו עיכוב היציאה הקבוע נגד הבעל מיום ה' ניסן

תשס"ו 3/4/06 שניתן לפי סעיף 2 (1) לחוק.

2. להוציא צו הגבלה, בהתאם לסעיף 2 (2) לחוק, לפיו מנוע הבעל מלקבל

דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים תשי"ב 1952, להחזיק

בהם או להאריך את תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה לישראל.

3. להוציא צו הגבלה, בהתאם לסעיף 2 (3) לחוק, לפיו מנוע הבעל מלקבל,

להחזיק או לחדש רשיון נהיגה.

4. להוציא צו הגבלה, בהתאם לסעיף 2 (4) לחוק, לפיו מנוע הבעל

מלהתמנות, להיבחר או לשמש במשרה עפ"י דין או במשרה בגוף מבוקר

כמשמעו בחוק מבקר המדינה תשי"ח- 1958 (נוסח משולב).

5. להוציא צו הגבלה, בהתאם לסעיף 2 (5) לחוק, לפיו מנוע הבעל לעסוק

במקצוע שהעיסוק בו מוסדר עפ"י דין או להפעיל עסק הטעון רישוי או

היתר עפ"י דין.

6. להוציא צו הגבלה, בהתאם לסעיף 2 (6) לחוק, לפיו מנוע הבעל לפתוח

או להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון בנק ובית הדין קובע

בזאת, כי הוא לקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי

תשמ"א -1981.

ד. יצויין כי הבעל הגיש ערעור לביה"ד הרבני הגדול על חיובו בגט. עקב

זאת ביקש הבעל מביה"ד הרבני האזורי שלא להטיל בשלב זה צוי הגבלה

על הבעל ו/או להקפיאם. לאחר שמיעת הצדדים שקל ביה"ד את הבקשה.

ביה"ד האזורי סבור כי לאור הנתונים בתיק הנוכחי אין הצדקה לעיכוב ההליכים של הטלת צוי ההגבלה.

ניתן ביום ט"ז סיון תשס"ו (12/06/2006)

(-) הרב נחום גורטלר, אב"ד (-) הרב יהודה שחור, דיין (-) הרב ציון אשכנזי, דיין

ב"ה

מדינת ישראל

בית הדין הרבני הגדול

בפני כבוד הדיינים:

- הרב שלמה משה עמאר, דיין - יו"ר - הרב שלמה דיכובסקי, - הרב עזרא בר שלום,	מס' תיק:5162-21-1
	תאריך :14/02/2006
	ט"ז שבט תשס"ו
	המערער : אלמוני
	המשיבה : אלמונית
	הנדון :גירושין

פסק דין

ביה"ד האיזורי פסק ביום ט"ז שבט תשס"ו לחייב את הבעל בגט. על כך הערעור.

ענינם של הצדדים נותח ובואר בהרחבה ע"י ביה"ד האיזורי. הנימוקים שבגינם חוייב הבעל בגט מספיקים די והותר לחיוב, ואולי גם מעבר לכך. הבעל אינו חפץ באשתו. הוא מעונין מאוד במגרש הרשום על שם שניהם, והוא דורש לעכב את סידור הגט עד שיזכה במגרש. לדבריו, הסיכוי המשפטי שיזכה במגרש הוא רק בביה"ד הרבני, בגין טענת מורדת והחזר מתנות. ביה"מ אינו מקבל טענה להחזר מתנות, ולכן הוא מבקש שהדיון בנושא זה יערך בביה"ד הרבני. הוא מבקש שהדיון יערך לפני הגט בגלל שאלה של סמכות. אלא שדא עקא, ביה"ד הרבני פסל את ב"כ הבעל מלהופיע אצלו בגין השתלחויות בדיינים - ואנו מגנים זאת באופן חריף - ועל כן הוא דורש שהדיון הרכושי יהיה לפני הגט, בבי"ד אחר.

יצאנו מגדרנו להביא את הבעל להסכמה. בין היתר העלינו הצעה שנושא הרכוש ידון בבי"ד רבני בעיר אחרת, ואותו בי"ד יחל בדיון לפני הגט, ויסיימו אחרי הגט. וזאת בתנאי שהגט יסודר לאלתר. האשה וב"כ וכן ב"כ הבעל הסכימו לכך. הבעל לא הסכים. עלינו לציין שהצעה זו היתה עלולה לפגוע בביה"ד האיזורי שהוא בי"ד מעולה, ואעפ"כ בכדי לחלץ את האשה מכלא הנשואין, הסכמנו לפגיעה מסוימת בביה"ד, ורק בתנאי שהגט יסודר. גם ב"כ הבעל הסכים להצעה, אלא שהבעל חושב את עצמו לחכם יותר מבא כוחו, ופסל את ההצעה.

מדובר בסרבן גט מוחלט. ביה"ד האיזורי הביא את דברי ב"כ הבעל שמרשו אינו חפץ בשלום בית, "והגט מהוה נושא כשר למסחר כאשר צד שאינו מעונין להתגרש מנצל את רצונו של הצד המעונין בגט, לצורך השגת הסכם גירושין משופר והוגן".

אנו דוחים השקפה זו בשאט נפש. מדובר בסחטנות אלימה, המנצלת את התורה כקרדום לחפור בו ולעשית עושר על חשבון האשה.

הבעל חייב בגט, הן בגלל רצונו בגירושין והן בגלל סחטנותו. גם בגלל היותו רועה זונות-גם אם לדבריו מדובר ברעית זונות וירטואלית באינטרנט. ובפרט לאור טענתו שהאשה זינתה תחתיו. קיימים נימוקים נוספים שהעלה ביה"ד האיזורי בנידון.

כל הנימוקים שהעלה ביה"ד האיזורי שרירים וקיימים, ולדעתנו יש מקום לא רק לחיוב בגט, אלא גם אולי מעבר לכך.

הערעור על פסק דינו של ביה"ד האיזורי נדחה. ההחלטה לעיכוב ביצוע של צוי ההגבלה מבוטלת. הבעל ישלם לאשה עבור הוצאותיה סך 5000 ש'. אולם אם יסודר גט במועד הראשון שיקבע ביה"ד האיזורי, יבוטל חיוב ההוצאות.

(-)שלמה דיכובסקי

אני מצטרף למסקנא לדחות הערעור, וכן לבטל את העיכוב ביצוע של ההגבלות, וכן מצטרף על חיוב ההוצאות.

(-)שלמה משה עמאר-נשיא

לאור האמור לעיל מוחלט כנ"ל.

ניתן ביום י"ג אב תשס"ו (07/08/2006)

(-) הרב שלמה משה עמאר, נשיא (-) הרב שלמה דיכובסקי, דיין (-) הרב עזרא בר שלום, דיין

(10/10)(‏12/10/06)()