<#1#>

נוכחים:

מטעם התובעים – עו"ד אבו עקל

מטעם הנתבעים – עו"ד בהט

פרוטוקול

פרופ' אילן ליבוביץ מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

כל האמור בחוות דעתי הינו אמת. אני מאשר את תוכנו ואת חתימתי על חוות הדעת.

חוות הדעת הוגשה וסומן במ/1.

חקירה נגדית לב"כ התובע:

ש: ערכת חוות דעת עבור התובע וכתבת בסוף החוות דעת בסעיף 35 " ולכן אין מנוס מקבלת ההמלצה והנכות בהתאם", מעניין אותי הניסוח, למה אין מנוס. אתה כותב את זה בלשון האילוץ.

ת: זה מבטא את דעתי לגבי הסעיף הזה.

ש: בנוגע לנכות או לרשלנות.

ת: בסעיף הזה נתונה רק נכות ולדעתי חסר אשך אחד אינו מהווה נכות בשיעור 20 אחוז. אבל היות וזה מה שכתוב בספר התקנות של ביטוח לאומי אז אין מנוס. לדעתי זה פחות.

ש: כמו כן בסעיף 19 בחוות דעתך אתה גם כותב בשורה הראשונה " אני מניח כי דוקטור קסל הרשום כמנתח הוא מנתח בכיר בעל תעודת מומחיות" מה הבסיס להנחתך.

ת: מכיוון שבכל הניתוחים חייב להיות רופא בכיר, גם בבתי חולים שהם בתי חולים אוניברסיטאיים שמלמדים המנתח בדרך כלל הוא מנתח מתלמד שאינו מומחה ועוזר לו מנתח בכיר.

ש: מה ההגדרה של מנתח בכיר מבחינת שנים וניסיון.

ת: מנתח בכיר במובן שהשתמשתי בו הוא מנתח שיש לו תעודת מומחיות של משרד הבריאות והמועצה המדעית.

ש: כשאנחנו מדברים על מנתח בכיר אז תחום המומחיות הנדרש במקרה ספציפי זה הוא כירורגיה.

ת: כן, כירורגיה כללית.

ש: אז צר לי לבשר לך שד"ר קסל הבהיר בתצהיר עדות ראשית שהוא מומחה בכירורגיה משנת 2000 בלבד בעוד שהניתוח נערך בשנת 2001.

ת: אז מה הבעיה.

ש: מנתח בכיר צריך למנות מספר שנים

ת: לא. הסברתי במפורש שמנתח בכיר הוא מנתח שיש לו תעודת מומחיות

ש: וזה לא משנה מס' השנים שהוא קיבל את המומחה.

ת: כדי לקבל את המומחיות הוא התמחה לפחות 6 שנים אם אני לא טועה. בדרך כלל זה 6 שנים.

ש: בסעיף 15 לחוות הדעת ציינת שהפגיעה בדרך כלל מאובחנת מאוחר בשלב שהנזק כבר בלתי הפיך, תסביר לי קביעה זו.

ת: כשיש פגיעה בהספקת דם לאשך הזמן הוא קריטי, האשך יכול לחיות בלי הספקת דם בדרך כלל לא יותר מ6 שעות ולכל היותר 24 שעות. ברגע שעבר יותר מ24 שעות הסיכוי התיאורטי להציל את האשך הוא אפסי.

ש: האם נכון לומר לפי ההסבר שנתת ולפי קביעה זו כשקורית פגיעה לכלי דם אז מנתח או כל רופא אחר בכיר או לא בכיר לא צופה את הנזק הזה, מאחר שאין סימנים שבולטים או מזוהים.

ת: שמדברים על מצב של מישהו שלא עבר ניתוח וקורה לו אירוע שגורם לפגיעה בהספקת הדם לאשך זה מאוד ברור. לעומת זאת אדם שעבר ניתוח, הכאבים של הניתוח עצמו והממצאים הנורמליים אחרי ניתוח הם מטשטשים לגמרי את הסימנים של הפגיעה בכלי הדם. ולכן, כמעט אין מצב שבו פגיעה מסוג כזה מאובחנת בלוח זמנים שעוד ניתן להציל את האשך. זה המצב הנתון.

ש: איך אתה יכול להסביר לי את התשובה הזו ביחס לעוד קביעה שלך מסעיף 20 לחוות הדעת שבה אתה כותב שדו"ח הניתוח לא מעלה חשד לכל בעיה או סיבוך תוך ניתוחי.

ת: אני לא מבין את הסתירה.

ש: אם כפי שהסברת, סיבוך או פגיעה גורמת לנזק בכלי הדם ואף אחד לא יכול לאבחן את זה במצב אמת מאחר והסימפטומים מטשטשים עם תופעות הלוואי הטבעיות של כל ניתוח, אז סביר להניח שבכל ניתוח אנו לא נדע ולא נוכל לרשום את זה גם שהייתה פגיעה או היה סיבוך.

ת: הבנתי. מה שאמרתי קודם מתייחס למצב שאחרי הניתוח שהחולה כבר התעורר והוא אומר כואב לי, אבל כולנו מצפים שיכאב לו כי הוא עבר ניתוח ואנו לא חושבים שיש לו בעיה נדירה יחסית בהספקת הדם לאשך. מה שכתבתי בסעיף 20 מדבר על דו"ח הניתוח שמתאר את 40-50 דקות שנמשך הניתוח עצמו, כאשר החולה עדיין בהרדמה.

ש: מהם אותם סימפטומים או האבחנות שמהלך הניתוח היית צופה לראות אותם בדו"ח שלפיהם היית כן יכול לקבוע שהיה סיבוך או פגיעה.

ת: קודם כל משך הניתוח, אם הניתוח נמשך בסדר גודל של עד שעה פלוס מינוס, זה אומר שהניתוח התנהל בצורה לגמרי שגרתית ולא היה משהו חריג בניתוח. אם הניתוח היה נמשך שעתיים וחצי הייתי חושב שמשהו קרה גם אם לא היו כותבים זאת. משך הניתוח מעיד על ניתוח שגרתי. מה שיכול לגרום לפגיעה מסוג שגורמת לתופעה הזו, זה בעיות מיוחדות בהפרדה של הבקע מחבל הזרע ולא צוינו שום בעיות מיוחדות בעניין הזה. עוד דבר שיכול לגרום זה שאם היה דימום חריג אז כדיי לעצור את הדימום לפעמים עושים פעולות פחות עדינות להציל את החולה גם אם זה יפגע במשהו אחר, לא היה שום דיווח על דימום חריג, החולה לא קיבל דם בניתוח, דברים מהסוג הזה. לא כתבו שהיה קושי להרים את חבל הזרע, חבל הזרע שמרימים אותו בניתוח הוא דבוק לרקמות ולא היה כתוב שהיה קושי להרים אותו. אומר בשני משפטים איך נגרם הנזק הזה, זה נזק שנגרם ממניפולציה, הזזה בטיפול שגרתי בחבל הזרע. זה לא שעושים משהו שהוא לא נכון לעשות ובעצם זה שמזיזים את חבל הזרע ומותחים אותו שהן פעולות שנדרשות בניתוח, נפגעת זרימת הדם במקרים מסוימים וזה מה שקרה כאן

ש: תוכל להסכים איתי שגם אי היזהרות מספקת בזמן ביצוע ההפרדה בין חבל הזרע לבקע גם יכולה לגרום לאותו נזק עליו אנו מדברים.

ת: נכון. אבל גם זהירות לא מונעת את זה וכתבתי זאת במפורש שגם למנתחים המבריקים ביותר זה יכול לקרות.

ש: אבל לאותם מומחים מבריקים זה יכול להיות בהסתברות שזה קורה למנתחים המבריקים פחות מאשר לחדשים.

ת: זו הנחה סבירה, אבל פה מדובר במקרה בודד ולא בתבנית. לא ידוע לי שכל המקרים של המנתח הזה הסתיימו באותה הצורה, אבל עד חמישה אחוז מהמקרים זה עדיין מוגדר כסיבוך. אם למנתח יהיו 20 אחוז מקרים שהסתיימו באובדן אשך אני אגיד שקרוב לוודאי שיש בעיה במנתח.

ש: יש נתונים כאלה בכלל לגבי כל מנתח.

ת: באופן עקרוני אמורה להיות רשימה של תחלואה ותמותה של מחלקה וכל מנתח. אבל ידוע לי שבגלל שיש הנחיה של מנהלי ניהול סיכונים שלא לעשות את הרישום הזה כדי למנוע שימוש לרעה.

ש: אז בעצם אי אפשר לגשת או לקבל את המידע הזה.

ת: אני לא יודע מה בית המשפט יכול לעשות, אני חושב שבית המשפט יוכל לקבל נתונים אלו.

ש: האם תוכל לשלול ב100 אחוז שהמנתח כן נזהר מספיק בזמן הניתוח ושהנזק הזה נגרם על אף שהוא נזהר מספיק.

ב"כ הנתבעים: מתנגדת לשאלה. אנו לא עוסקים בספקולציות.

ת: לא.

ש: לגבי קשר סיבתי המובלט בסעיף 20 שלפיו הנזק כן קשור לניתוח על זה תוכל להשיב שיש קשר של 100 אחוז.

ת: אני כתבתי שאני חושב שיש קשר.

ש: בסעיף 28 כתבת שהוא חתם על הסכמה יעודית המכילה פירוט רב בעניין הנזק.

ת: נכון.

ש: נעיין בטופס ההסכמה לניתוח, לא מצאתי כל מילה המדברת על אובדן או התנוונות אשך, האם זה נכלל תחת המסגרת של פירוט רב.

ת: אבקש לעיין במסמך. אחרי שאני מעיין, אני עומד על זה שהכל רשום. את כל הנקודות הקריטיות בהסכמה פירטתי בסעיף 4 לחוות הדעת.

ש: אני מעיינת בסעיף 4 ואני רואה שכתוב זיהום, דימום, בצקת במפשעה... שעלולה לגרום לנזק באשך ואני לא רואה שום מילה שמדברת על התנוונות, נזק זה נזק יכול להיות חלקי ההתנוונות זה 100 אחוז.

ת: הטופס הזה מאושר למטרה היעודית שלו על ידי היועצים המשפטיים של ההסתדרות הרפואית וכל טופס יעודי כזה נכתב על ידי האיגודים המקצועיים בעניין זה האיגוד לכירורגיה ועובר אישורים של ההסתדרות הרפואית כולל היועצים המשפטיים שלה. זה טופס אחיד המאושר גם על ידי מאדאנס שהוא המבטח של הרשות הרפואית של הרופאים. המילה ניוון לא כתובה זה נכון, אבל המילים שכתובות שם כוללות יותר מניוון.

ש: פרט לי את המשפט האחרון שאמרת, מה יותר גדול מניוון, ניוון זה אובדן של 100 אחוז.

ת: יכול להיות גם ניוון חלקי. יש משפט אחד שכתבתי ומופיע בטופס ההסכמה היעודי שמתאר בדיוק את התופעה של איסכמיק אורכיטיס.

ש: מדובר בחולה ולא רופא, אדם מין הישוב, גם אם תכתוב לו את זה הוא לא יבין.

ת: היות ואני לא אחראי על הטופס הזה, אני מסכים שהמילה ניוון לא מופיעה.

ש: על גבי אותו טופס הוסף עם מילים באנגלית שאני לאחר מאמצים ולמידה הבנתי שזה הידרוצלה, תאשר אם מדובר בעוד ניתוח.

ת: נכון.

ש: האם ההוספה הזו על גבי הטופס כשירה בעינייך לאור העובדה שמדובר בעוד ניתוח, האם לא צריך להוסיף עוד טופס להסכמה לניתוח.

ת: לניתוח הידרוצל אין טופס יעודי. אם היו רוצים להוסיף טופס נפרד לניתוח הידרוצל היו בוחרים בטופס הסכמה כללי שהוא לקוני ואין בו שום מידע.

ש: האם אין טופס משולב.

ת: אין. אין טופס יעודי משולב. אני חושב שבהוספה של ניתוח הידרוצל לטופס היעודי מסרו הרבה יותר אינפורמציה משהיה עולה אם היו מוסיפים דף נוסף של הסכמה כללית. מה שקרה פה זה שגרתי לחלוטין, אני במחלקתי מוסיפים על טפסים יעודים גם ניתוחים נוספים שקשורים לאותה פעולה ולאותה הרדמה. כאשר פה מדובר באותו חתך ובאותו איבר לדעתי אין פה שום בעיה מבחינת ההיגיון הרפואי.

ש: בוא נתמקד בעניין הנוהל. האם לא מקובל להחתים את החולה ליד התוספת של אותו ניתוח.

ת: אם התוספת נכתבה לפני ההחתמה של החולה אז לא. אם היו מחתימים את החולה על טופס הסכמה כללית אז בטופס זה לא רשום בכלל שם הניתוח ובכל מקרה היו מוסיפים את שם הניתוח בכתב יד והיו מחתימים אותו בשוליי העמוד.

ש: ידוע לי ומגובה בספרות שניתוח תיקון הידרוצל הוא מגביר את הסיכון לפגיעה באשך וכתבת את זה בחוות דעתך, וזה עולה ל19 אחוז.

ת: 19 אחוז זה השיעור הכולל של כל הסיבוכים בניתוח תיקון הידרוצל וכתבתי וביניהם בין כל הסיבוכים שכתבתי ששיעורם מגיע ל19 אחוז ובניהם נמנית גם פגיעה בכלי הדם של חבל הזרע ואני מצטט מסעיף 16.

ש: לא הבנתי את תשובתך מלבד ההבהרה הכללית ביחס לעובדה שטענתי שעם תיקון הידרוצלה, הסיכוי להגברת הסיכון הוא הרבה יותר גבוה.

ת: אני לא מסכים למילה הרבה.

ש: למה אתה מסכים.

ת: שאם עושים שני ניתוחים על אותו איבר, אנו מגברים את הסכנה לפגיעה באיבר. ניתוח בקע בא מכיוון העליון שמעל האשך, ניתוח הידרוצלה בא מהצד ההפוך, אז ההגיון הרפואי אומר שהסיכוי לפגיעה יותר גבוה לא אמרתי בכמה כי אני לא יודע. אני רק יכול להגיד מניסיון אישי שאני בהחלט נתקל כאורולוג בפגיעות אשך אחרי ניתוח בקע, אני לא זוכר פגיעות באספקת הדם לאשך בניתוח הידרוצל למרות שזה כתוב בספר.

ש: האם נכון להגיד שניתוחי הידרוצלה מבצעים אורולוגים בלבד.

ת: לא. הלוואי.

ש: תסכים איתי שמכיוון שלא נכחת בזמן הניתוח ומכיוון שאין תיעוד, אנו ניזונים מגיליון הניתוח עצמו.

ת: נכון.

ש: לטעמי יש חוסר בציון בכתיבה של אותו דו"ח, כך שחסרים לי שני אלמנטים מרכזיים והם העניין האחד של השמירה על רוחב הטבעת הפנימית והשני, שהחזרת האשך הייתה תקינה כלומר שהאשך לא חזר מסובב. בשני המקרים האלה אנו עדיין יכולים להגיע לאותה תוצאה לאותו נמק. אתה מסכים ששני דברים חשובים אלה לא מצוינים ולו ברמז.

ת: אני מסכים שהם לא מצוינים. לגבי האם זו טבעת חיצונית או פנימית אני אמנם לא כירורג כללי אבל אני כמעט משוכנע שהשאלה של רוחב הטבעת רלוונטית לחיצונית ולא לפנימית. בנוסף, בעבר חשבו שהנזק לאספקת הדם לאשך נובע מהידוק של הטבעת החיצונית. היום אנחנו כבר לא חושבים שזאת הסיבה לפגיעה באשך, אלא הניוד של חבל הזרע כמו שכתבתי. אז לגבי הטבעת אני לא בטוח שחשוב לציין או לא, לגבי החזרת האשך אני מסכים שמאוד חשוב להחזיר אותו ישר ואני גם אסכים שאם מחזירים אותו מסובב אפשר לגרום לנזק זהה למה שקרה פה.

ש: מסעיף 15 ציינת שיש מנגנון ושיטות להפחתת הסיכוי לסיכון במהלך הניתוח. מהן אלה שיטות הידועות.

ת: להיות זהיר בניתוח. To hendle the cord gently

ש: בעקבות הידע הזה הבנתי שגם האחוזים של אותה פגיעה ידועה פחתו עם השנים, נכון. בעקבות המנגנון של לטפל בעדינות.

ת: כמו שאמרתי קודם, בהתחלה חשבו שהסיבה לתופעה זו זה הידוק הטבעת. חבל הזרע עובר דרך טבעת ואם מהדקים אותה היא חונקת את חבל הזרע וזה המחשבה הישנה. אני זוכר שהתחלתי את הקריירה שלי בכירורגיה כללית אנו היינו בודקים בקצה אצבע את הטבעת לבדוק שזה חופשי. תוך כדי ההתמחות שלי הפסקנו לעשות את זה כי הבנו שזה לא חשוב. ומה שמהדקים פחות הסיכוי שהבקע יחזור גדול יותר. שיש בקע מאוד מסובך, ממליצים לחולה לכרות לו את האשך מתוכנן כדי שנוכל לסגור את הטבעת לגמרי. המטרה היא לסגור את הטבעת, אנו לא נזהרים על גודל הסגירה, אנו מאוד זהירים בכל מה שקשור בהתעסקות בחבל הזרע.

ש: אז אנו מסכימים שאי טיפול עדין או אי היזהרות מספקת בזמן ההתעסקות עם חבל הזרע היא הגורם הכי מרכזי אם לא היחידי שגורם לאובדן אשך.

ת: זה מה שמאמינים כיום. אבל בהסתייגות אחת . גם התעסקות זהירה לא מבטיחה שזה לא יקרה.

ש: אבל אנו גם לעולם לא נדע לפי מה שאתה אומר מתי זה בגלל אי היזהרות ומתי זה בגלל מבנה.

ת: את צודקת.

ש: יש לך היכרות עם כל הרופאים שטיפלו בתובע בבית חולים הילל יפה.

ת: פגשתי את ד"ר עילם לראשונה היום בבית המשפט ולא ידעתי מי הוא. אני לא מכיר את הרופאים בהילל יפה. אני מכיר את האורולגים.

ש: נכון לומר שאמנם אין איסור על כירורגים לבצע ניתוח הידרוצלה, אבל יותר מקובל שאורולוגים יבצעו את הניתוח הזה.

ת: הייתי רוצה שזה יהיה ככה אבל אני לא בטוח שזה נכון. הידרוצל בילדים זה בקע לכל דבר. הידרוצל ובקע זה ספקטרום אחד של אותה בעיה. מדובר בתעלה עוברית, אם היא לא נסגרת בחלק העליון שלה זה בקע, אם היא לא נסגרת בחלק התחתון שלה זה הידרוצל ולכן זה למעשה בעיה אחת וזה הגיוני שכירורג כן יטפל בהידרוצל למרות שזה לא מה שאני רוצה. בבית החולים תל השומר בו עבדתי היה מקובל שהאורולוג מתקן גם את הבקע בניתוח הידרוצל כי זה ספקטרום אחד.

ב"כ הנתבעים: אין בכתב התביעה טענה שמי שהיה צריך לנתח זה אורולוג.

ש: האם נכון לומר היום שכל בקע מתקנים.

ת: לא. שוב, אני לא מומחה לכירורגיה אבל אני יודע שלא.

ש: מתי כן חייבים לתקן ומתי נהוג שלא.

ת: אני לא מומחה לכירורגיה.

ש: אני אתן לך את עובדות המקרה שלנו, היה לו בקע לא כואב, לא מגביל, ואתה כתבת שההתוויה של ניתוח הייתה נכונה, האם אתה בטוח שתשובה זו עדיין נכונה.

ת: הסיבה שכתבתי את זה היא שהגילוי של הבקע היה בעקבות כאבים באשך ובמפשעה כמו שכתבתי בסעיף 2.

ש: אפילו ד"ר דן שנמצא כאן היום כותב בסעיף 5 לתצהיר. מקריאה .

ת: כל מה שקראת, לא קראת שהבקע לא כאב . אני לא חושב שראיתי את התצהיר.

ש: בדו"ח גיליון קבלת חולה כתוב בשורה הרביעית, ללא סיפור של כאבים, הפרעות או יציאות במתן שתן. זה מספיק.

ת: מה שכותבים מפי החולה זה מה שכותבים מפיו, בהזדמנות אחרת התובע טען שכן כואב לו ועובדה שפנה ביולי 2001 לרופא בקופת החולים בגלל הכאבים באשך והמפשעה והרופא חשב שזה בקע והפנה אותו לכירורג.

ש: מדומני שהממצאים המבססים את ההחלטה לעבור את הניתוח הם אלו שבעת הבדיקה לפני הניתוח. אם באותו מעמד סיפר שלא כואב לו אז זה מה שהיה צריך להנחות

ת: אני לא מסכים בגלל שבקע לא כואב במנוחה, הוא כואב שמתאמצים ועושים משהו שמעלה את הלחץ התוך בטני. שהוא היה בבית חולים ועשו לו קבלה לא כאב לו אבל הוא החל את כל התהליך בגלל כאבים.

ש: אני נאלצת לא להסכים איתך משום שאני יודעת שהרופא לא רק שלא מסתמך על מה שהחולה אומר אלא עושה בדיקה. בשביל זה הוא לוחץ על אותו מקום וקוראים לזה בסלווה.

ת: בסלווה זה לא שהרופא לוחץ, החולה לוחץ בבטן כמו שעושה יציאה. זה מצב של עליית לחץ תוך בטני.

ש: אז הוא בעצמו לא לוחץ.

ת: הוא שם אצבע בטבעת החיצונית ואומר לחולה ללחוץ. כך בודקים בקע. ניתוח הזרע היה אלקטיבי.

ש: עם כל הבקעים זהים יש ישרים ויש בלתי ישרים.

ת: יש הרבה סוגים לא רק שני סוגים.

ש: איזה סוג היה לתובע.

ת: אני חושב שהיה לו ישיר. זה מה שכתבתי

ש: יש שוני במידת הסיכון לפגיעה שמולידה את ההסכמה אורכיטיס

ת: כן.

ש: למי מהם היא יותר גבוהה.

ת: בקע בלתי ישיר יש סיכוי יותר גדול מבקע ישיר.

ש: עדיין מנקודה זו אנו יכולים לקשור אותה להתעסקות העדינה. אני יכולה להבין שבבקע הבלתי ישיר יותר קשה לטפל בעדינות מאשר בבקע ישיר.

ת: נכון.

חקירה נגדית לעו"ד בהט:

ש: אם אני מבינה נכון ממה שאמרת בחוות דעתך ובעדותך שגם אם אנחנו נטפל בעדינות, עדיין יש סיכון לפגיעה באשך.

ת: נכון.

ש: ואנו לא יכולים לדעת לא מתוך הניתוח ולא ממה שקרה אחר כך אם הוא טופל בעדינות או לא.

ת: עדינות זה משהו מאוד רחב. יכול להיות שעדינות לאחד היא לא עדינות לשני, גם אם הייתי שם לא בטוח שהייתי רואה משהו נוראי שהוא עושה ולנבא שיקרה נזק לאשך או לא. גם הם לא חשבו שיהיה נזק לאשך.

לשאלת בית המשפט:

לאור התוצאה האם יותר סביר שלא הייתה עדינות בטיפול באשך או הפוך.

ת. אני חושב שמבחן התוצאה לא מלמד על התהליך הניתוחי. הפוך כן, אם ההליך הניתוחי מתנהל בצורה טכנית הלא נכונה אז אני יכול לנבא שתהיה פגיעה. אם הייתה פגיעה אני לא יכול להגיד שזה קרה בגלל התנהלות לא נכונה.

ש. מה שהבנתי מהתשובה הקודמת שלך שעדינות לאחד לא בהכרח לאחר אז המסקנה היא שככל שעדינים יותר תמיד או נוקטים במירב העדינות לא יקרה הסיבוך.

ת. המסקנה בספרות היא שגם אם נהיה מאוד עדינים עדיין הסיבוך יכול לקרות מכיוון שמה שקובע בסוף זה אם כלי הדם נפגע או לא נפגע ויכול להיות שהוא יפגע גם בהתנהלות תקינה, לא כל הסיבוכים שקורים הם בגלל שהמנתח היה רשלן.

<#7#>

החלטה

פוסקת למומחה הוצאות בגין עדותו בסך 2,000 ₪.

מורה לגזברות להעביר למומחה פרופסור אילן ליבוביץ' מרחוב ברזיל 1 רמת אביב מיקוד 69460 את הסכום שהופקד בקופת בית המשפט.

<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ה כסלו תשע"ד, 28/11/2013 במעמד הנוכחים.

ד"ר דן עילם מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

כל האמור בתצהירי הינו אמת. אני מאשר את תוכנו ואת חתימתי על התצהיר.

התצהיר הוגש וסומן נ/5.

חקירה נגדית לב"כ התובע:

ש: מפנה לסעיף 1 לתצהירך אתה כותב כי אתה רופא במחלקה הרפואית הילל יפה מזה למעלה מ- 15 שנה. זה נכון להיום.

ת: נכון.

ש: האם יש לך את תעודת המומחה.

ת: טרם.

ש: על פי מה שאתה כותב בסעיף 5 אתה זה שערכת את הבדיקה לתובע.

ת: נכון

ש: אתה מצרף גליון קבלת חולה מיום 8.11.01.

ת: נכון.

ש: על גבי הטופס לא מצאתי שום דבר המעיד על תאריך הבדיקה.

ת: מופיע לך בדף בו את מעיינת כתוב בבדיקה בקבלתו, מפנה לשורה השלישית לפני הסוף.

ש: במקרה שלנו התובע גם התקבל למחלקה יומיים אחרי 11.11.01.

ת: נכון.

ש: זה עדיין יכול להישמע באותו יום.

ת: חולים אלקטיביים הכוונה המתוכננים לניתוח להבדיל מאלה שמתקבלים בדחיפות דרך חדר המיון, נהוג ברוב המחלקות המנתחות לא רק בבית החולים שלי כי החולים מתקבלים מספר ימים לפני יום הניתוח עצמו, כאשר באותו יום החולים נבדקים על ידי צוות המנתחים, מישהו מהם ועל ידי מרדים שעושה בדיקתו לפני ההרדמה המתוכננת לניתוח.

ש: במקרה שלנו התובע כן קיבל הזמנה לבצע את הניתוח ביום 8.11.01. בגלל נסיבות חריגות הוא נדחה. הניתוח שלו נדחה ליומיים והוא הוחזר הביתה.

ת: לא, זו טעות. חולים באותו יום עוברים את ההערכה, נבדקים גופנית, הרופא המטפל מעיין בבדיקות המעבדה שהמטופל אמור להביא מקופ"ח, בודק מסמכים נוספים רפואיים במידה והם רלוונטים לפרוצדורה הניתוחית שהמטופל אמור לעבור, לאחר שכל המידע מצוי ברשותו, המטופל עובר את הבדיקה על ידי אחד מהרופאים המנתחים ועל ידי הרופא המרדים, נשלח בחזרה לביתו עד לבוקר הניתוח המתוכנן, כך שאין המדובר בדחיה חריגה אלא זה הנוהג המקובל.

ש: על גבי אותו גיליון קבלה, אתה חתום למטה. אתה היית ועודך מתמחה במחלקה הכירורגית.

ת: כן.

ש: למה לא החתמת את רופא בכיר מוסמך על גבי אותו גיליון כמקובל.

ת: זה לא נכון, לא מקובל להחתים רופא בכיר על טופס קבלה.

ש: כתוב וחתימת הרופא התורן על גבי הטופס עצמו, למעלה.

ת: מעיין, איני מבין למה כוונתך.

ש: יש מקום לחתימה והוא ריק.

ת: מדובר ברובריקה שאינה נכתבת בד"כ, פה הכוונה כפי שהינך רואה, מדובר בטופס ישן מאוד שכבר אינו נמצא בשימוש והכוונה בחתימת הרופא התורן זה כאשר מטופל מתקבל בדחיפות דרך חדר המיון, בשעות תורנות, חתימת הרופא התורן היכן שאת מפנה מאשר את האבחנות המצוינות למעלה. אין הכוונה למטופל המגיע באופן מתוכנן לניתוח.

ש: סיכום מחלה, מצד אחד כתוב תאריך, 12.11.01. למעלה מדבקה של 8.11.01. מזה אני מסיקה כי המדבקות שמוציאים אותן באותו יום שאתם עורכים את כל הבדיקות המקדמיות שבמקרה שלנו נופל ב- 8.11.01, אינן משתנות ומלוות את כל התיק.

ת: איני זוכר בשנת 01' מה היה אז הנוהל מבחינת הנפקת המדבקות אבל בד"כ חולים מתוכננים מקבלים מדבקות נפרדות ליום הקבלה, ביום בו הם נבדקים, יום הערכה טרם הניתוח ומדבקות נפרדות ליום האשפוז עצמו, שבו בד"כ המטופל מנותח.

ש: זה כנראה לא מה שהיה במקרה שלנו לפי המסמך שהראיתי לך.

ת: לא זוכר. האם הונפקו אח"כ מדבקות נפרדות, איני יודע. התאריך שאת מפנה מדובר לדעתי בתאריך שחרור.

ש: הניתוח נערך ביום 11.11.01 הראיתי לך מסמך עליו מתנוסס תאריך אחר, 8.11.01. האם המדבקה היא תאריך הקבלה של התובע ולא של הניתוח? אתה מאשר כי במקרה דנן לאור העובדה שהראיתי לך את כל המסמכים הן גיליון הניתוח וסיכום המחלה שנערכו בתאריכים מאוחרים. במקרה הזה תוכל לאשר כי אותן מדבקות לא הוחלפו הן נשארו לאורך כל התיק.

ת: מעיין במסמכים שאת מציגה לי, כן.

ש: ציינת בסעיף 7 לתצהירך כי לאחר שבדקת, הסברת לו בדבר מצבו הרפואי ועל הסיכונים והסיכויים הכרוכים בניתוח. תאר לעצמך מצב שפה נמצא החולה והסבר מהו ההסבר שאתה נותן.

ת: לגבי הניתוח המתוכנן, פה לפי מה שאני רואה הוא עבר ניתוח תיקון בקע מפשעתי וכריתת הידרוצל. אני מסביר לו מה סיבת הניתוח, שמדובר בבקע, מסביר לו איזה סוג של בקע מדובר, מדוע יש הידרוצל, שזה הצטברות של נוזל סביב האשך בשק האשכים. לאחר מכן, מסביר לו על תהליך הניתוח, כיצד זה מתבצע, איזו גישה, איזו צלקת ואיזה חתך. מה סדר גודל הניתוח, התהליך ההחלמה הצפוי וזהו. כמובן מסביר סיכונים הקשורים לניתוח המדובר.

ש: כיוון שנזכרת שצריך להסביר על סיכונים וסיכויים, מהם אותם סיכונים.

ת: סיכונים יכול להיות זיהום פצע, יכול להיות חזרה של הבקע, במקרה הזה תלוי גם בטכניקת הניתוח. יש ניתוח בלי רשת, יש עם רשת. את הסיכון לנזק לאשך במקרה של גבר, כמובן. שטפי דם שיכולים להיות באזור. כאבים שיכולים להיות לאחר הניתוח, שגם מתחלקים לכאבים מיידים לאחר הניתוח או מאוחרים לו ומסביר לגבי ההתנהלות לאחר מכן מבחינת מהלך היומיום, חזרה לעבודה, חזרה לנהיגה עקב מגבלות שיכולות להיות קשורות לניתוח.

ש: התשובה שלך ממצה, התרצה להוסיף משהו.

ת: בד"כ איננו מדברים עם המטופל על סיכויים וסיכונים ברמות של אחוזים, איננו מציינים זאת במפורש אלא אם המטופל שואל על כך. כיוון שרמת הידיעה וההבנה בכל הקשור לאחוזים זה משהו המשתנה בין מטופל למטופל. יש אנשים שהם בתחום, מבינים יותר ולעיתים רמת השאלות שלהם מפורטת יותר ויש אנשים שבצד השני שאינם מעוניינים לדעת בכלל פרטים מעמיקים לגבי הניתוח ומביעים הסכמתם ללא העלאת שאלות מפורטות לגבי הניתוח.

ש: במקרה ומדובר בניתוח שאחד מסיכוניו זה מוות ובאחוזים די קטנים, בכל זאת, האם אתה מחוייב להגיד זאת.

ת: לא, קודם כל יש עניין של הסתברות למוות ואני מדגיש זאת בהתאם לסוג הניתוח. ישנם ניתוחים שמעצם אופיים, מעצם האיבר המנותח יש סיכויים ריאליים למוות כדוגמת ניתוחי לב, לעומת ניתוחים כגון ניתוחי בקע ששם הסכנה הזעומה למוות יכולה להיות קשורה להרדמה לניתוח ולא לניתוח עצמו ואז המרדים מדבר על זה.

ש: עיינתי בטופס ההסכמה לניתוח וגם שאלתי את פרופ' אילן על זה שהעיד לפניך והוא הסכים כי באותו טופס לא מצויה שום מילה על התנוונות אשך שהיא בעצם אובדן טוטאלי של האשך.

ת: מעיין בטופס. צירוף המילים התנוונות אשך אולי לא מצוין אבל אני מפנה אותך להסכמה לניתוח שבה מצוין שעלול להיגרם נזק באשך, נזק לכלי דם, שעלול לגרום לפגיעה באשך.

ש: בעיקר בניתוחים חוזרים.

ת: בעיקר אבל לא רק. נזק לחבל הזרע שעלול לפגוע בתפקוד האשך באותו צד, נזק לכלי דם, בעצבים העוברים באזור וכן הישנות מאוחרת של הבקע שתיקונו מחייב ניתוח נוסף. אני חושב שהפסקה הזו היא יותר ממצה את האפשרויות של נזק אפשרי לאשך, זה כולל מה שאת ציינת לגבי נזק בלתי הפיך לאשך.

ש: לטעמי, פגיעה נבדלת מאובדן, יכולה להיות מידתית, רמה של פגיעה, אם כי פה לא מצויין איזה מידה, אבל מה שבטוח לא הוזכרה אף מילה לגבי אובדן מלא של איבוד האשך באופן מוחלט.

ת: זה עניין של פרשנות. מדובר בטופס שאמור להכיל פרטים נוספים בצורה כוללנית, בצורה כזו שכל פתולוגיה רפואית שנופלת בהגדרה במקרה הזה של בקע מפשעתי, ונוזל סביב האשך, יוכלו להיכלל בטופס ההסכמה, כאשר חלק מאותם פרטים לגביהם את שואלת, נאמרים או נמסרים בעל פה על ידי הרופא המקבל למטופל.

ש: אני מבינה כי הסתפקת בניסוח הנמצא ואשר לדעתך מקובל ולא הזכרת או לא דיברת עם החולה.

ת: זו פרשנותך, אני רק מניסיוני, מצורת עבודתי ומן המקובל גם במחלקתי וגם במחלקות כירורגיות אחרות בארץ, כמובן ממרחק של השנים הרבות שעברו מאז הניתוח, שנקטתי באותה דרך שאני נוקט כבשגרה והסברתי לו בעל פה את כל הנתונים הרלוונטים לניתוח שהוא עומד לעבור.

ש: באיזו שפה התנהלה השיחה.

ת: אינני זוכר את בדיקתו הספציפית בגלל השנים הרבות שעברו. אני מתאר לעצמי שבשפה העברית. בכל מקרה, אני מקפיד מאוד, שבמידה ואני מזהה שהמטופל אינו שולט בשפה העברית, לדאוג לנוכחות איש נוסף שדובר את שפתו של המטופל, בין אם זה אחות, בין אם זה רופא נוסף דובר השפה, בין אם זה בן משפחה היכול לתרגם הסבריי.

ש: ואתה כותב על גבי הטופס שנכח.

ת: במידה והמטופל אינו מבין מילה מהעברית שאני מדבר בה, אני דואג לכתוב ולציין על טופס ההסכמה שההסבר לניתוח תורגם לצורך העניין לשפה הערבית על ידי מאן דהוא דובר השפה.

ש: תשובתך גם נכונה לגבי קריאה. הוא כן מבין את מה שמדברים איתו אבל לא מבין את מה שהוא קורא, איך אתה מוודא כי הוא הבין את אשר קרא.

ת: אני מסביר בפירוט על מהות הניתוח. במידה ואני מזהה קשיים של המטופל להבין על מה הוא עומד לחתום ולהביע הסכמתו, אני מוודא בכל דרך שיש כדי לאמת את הסכמתו.

ש: תאשר לי כי נוסף על גבי הטופס מילים באנגלית הידרוצל, ניתוח לתיקון בקע וגם הידרוצל. זה כתב ידך.

ת: אמת, כתוב כאן הידרוצלקטומי, שזה כוונה לכריתת הידרוצל.

ש: ואם זה תיקון להבדיל מכריתה, מה כותבים.

ת: לא מתקנים הידרוצל אלא כורתים הידרוצל, התיקון הוא של הבקע. אין מילה אחרת.

ש: למה לא החתמת את התובע על הוספה זו הרי מדובר בעוד ניתוח.

ת: לא מדובר בעוד ניתוח אלא בהרחבה של הניתוח הקיים, כאשר בשנים האחרונות, נוספים בהדרגה טפסי הסכמה ספציפיים לניתוחים ספציפיים.

ש: ובכללם הידרוצלה.

ת: כן, היום יש. איני זוכר ואיני יודע באיזה שנה התווסף טופס הסכמה ספציפי, אבל מקובל להוסיף גם על טופס הסכמה ספציפי הסכמה להרחבה של הניתוח במידה וצריך. ברמת העיקרון, במידה ויש טופס ספציפי נפרד, אמורים להחתים עליו.

ש: תסכים איתי כי ניתוח הידרוצלה, מגביר את הסיכון לפגיעה באשך.

ת: לא.

ש: בכלל.

ת: לא.

ש: אתה כותב בעצם בטופס גיליון קבלה לחולה, שלא היה סיפור של כאבים, הפרעות ביציאות, או במתן השתן. האם אלה לא היו אינדיקציות מספיקות על מנת לבחור שלא לעשות הניתוח.

ת: לא. סיבה לתיקון בקע במקרה הזה גם כריתת הידרוצל יכולים להיות גם לצורך העניין הקוסמטי של המטופל.

ש: אז בעצם מהתשובה שלך ניתן להבין שהניתוח היה מוצדק, אבל מסיבות קוסמטיות.

ת: לא רק, עוד סיבות כמו לדוגמא.

ש: עיין בגיליון הקבלה שלך.

ת: גם לדוגמא עיסוקו של המטופל הוא רלוונטי לעניין. איש כמו התובע שעוסק בעבודות פיזיות הכוללות מאמץ גופני, הרמת משאות כבדים, זו אינדיקציה לא פחות חשובה לתיקון בקע כדי למנוע מצב של כליאה אפשרית בזמן של ביצוע מאמץ גופני או הרמת משאות כבדים. כמובן שבמקרה הספציפי המטופל לא הגיע מביתו ללא בדיקה קודמת וביקש להינתח אלא הוא הופנה לניתוח על ידי כירורג מומחה מן הקהילה.

ש: אבל הניתוח בעצמו היה אלקטיבי.

ת: אמת.

ש: האם אדם יכול לחיות עם בקע ללא, במיוחד שהוא ישיר, ללא כל סיכון חריג. זה מקובל.

ת: באופן עקרוני, אדם יכול לחיות עם בקע עד 120 ללא תלונות מיוחדות, הוא יכול לסבול מכאבים יומיומיים, המשפיעים בצורה משמעותית על איכות חייו, מהצד השני, כשכל מקרה לגופו.

ש: תוכל לזכור או בעצם על סמך הכתוב, לאשר שהעמדת בפני התובע את האפשרות שלא לעשות את הניתוח.

ת: ספציפית במקרה הנ"ל, איני זוכר, אבל באופן עקרוני מטופל אשר הופנה לניתוח מתוכנן, אשר עבר הליך של בדיקה בידי רופא מומחה, כירורג מומחה בקהילה והגיע לבית החולים, מן הסתם מדובר במטופל שמביע באופן עקרוני את הסכמתו להינתח.

ש: אבל אתה יודע כי הסכמה צריכה להיות מדעת, שידע טוב מאוד ועל ידך במיוחד, כיוון שאתה זה המחתים אותו על טופס הסכמה שיש לו אופציות אחרות ובכללן האופציה שלא לעשות את הניתוח.

ת: אמת ולכן אני מפנה לתלונתו של המטופל. מפנה לשורה השלישית מההתחלה "מ.נ" (מחלה נוכחית) ששם בעצם התלונה של המטופל מפורטת יותר וסיפור המקרה מפורט יותר, הכל כמובן בהתאם למה שהמטופל מספר. בשורה הראשונה אני כותב "לדבריו מזה חצי שנה שם לב להופעת תופעת נפיחות באזור מפשעה ושק האשכים מימין". אני מדגיש כי ללא סיפור של כאבים, הפרעות ביציאות או במתן שתן. כאן ניתן להבין כי תלונתו של המטופל שהביאה אותו לבקש מענה מהכירורג בקהילה, היתה הופעת נפיחות באזור המפשעה.

ש: הא ותו לא.

ת: במקרה הזה אני יכול להתבסס רק על מה שציינתי.

חקירה חוזרת: אין.

ב"כ התובע: מבקשת להגיש סיכומים בכתב תוך 30 יום.

ב"כ הנתבעים: גם אני מבקשת להגיש סיכומים בתוך 30 יום.

<#2#>

החלטה

1. ב"כ התובע תסכם טענותיה בכתב תוך 30 יום מהיום ויעביר העתק מכתב סיכומיה ישירות ליתר ב"כ הצדדים.

2. ב"כ הנתבעים תסכם טענותיה בכתב תוך 30 יום מקבלת סיכומי ב"כ התובע ותעביר העתק מכתב סיכומיו ישירות ליתר ב"כ הצדדים.

3. מזכירות בית המשפט תביא התיק בפני לצורך כתיבת פסה"ד ביום 2.2.14.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ה כסלו תשע"ד, 28/11/2013 במעמד הנוכחים.