1. בקשה לריצוי מאסר על דרך של עבודות שירות, חלף תשלום קנס.

כללי

2. הנאשמים, אב ובנו, הורשעו לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה של שימוש הטעון היתר, ללא היתר ובניגוד לתוכנית.

עסקינן במקרקעין הידועים כחלקה 24 בגוש 12156 (בסמוך לכביש מס' 65).

הנאשמים הפעילו במקרקעין מסגרייה.

בכתב האישום הואשמו הנאשמים גם בביצוע עבודות בנייה ללא היתר ונאשם 1 אף הואשם בביצוע עבירה של הפרת צו שיפוטי. מעבירות אלה זוכו הנאשמים בגדרי הכרעת הדין שניתנה ביום 7.2.12.

3. ביום 1.5.12 נגזר דינם של הנאשמים.

על נאשם 1 הוטל, בין היתר, לשלם קנס בסך 80,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו.

על נאשם 2 הוטל, בין היתר, לשלם קנס בסך 15,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

כן נאסר על הנאשמים לבצע כל שימוש שאינו כדין במקרקעין.

עוד ציווה בית המשפט על הנאשמים להרוס, לפרק או לסלק, את כל המבנים המצוינים בסעיף 7 לכתב האישום. נקבע, כי צו ההריסה יבוצע עד ליום 1.9.12, אלא אם עד לאותו מועד יקבלו הנאשמים היתר בנייה ושימוש כדין.

המבנים המצוינים בסעיף 7 לכתב האישום הם אלה:

מבנה טרומי כ-30 מ"ר.

מכולה בשטח של כ-30 מ"ר.

מבנה טרומי כ-10 מ"ר.

מכולה בשטח של כ-15 מ"ר.

גידור היקפי של כ-300 מ"א.

סככת בד בשטח של כ-50 מ"ר.

שער כניסה מברזל שרוחבו כ-10 מ"א.

4. ביום 13.6.12 הגישו הנאשמים את הבקשה הנוכחית בה בקשו לרצות את עונש המאסר שנגזר עליהם, חלף קנס, על דרך של עבודות שירות.

טענות הצדדים

5. לטענת הנאשמים, לאור המצב הכלכלי אליו נקלעו, הם אינם יכולים לעמוד בתשלום הקנס ולא נותרה בידיהם ברירה אלא לבחור בחלופת המאסר.

נטען, כי נאשם 1 הוא בן 75 שנים, ואילו בנו, נאשם 2, הינו בחור צעיר נעדר עבר פלילי.

6. המאשימה התנגדה לבקשה. לטענתה, בקשת הנאשמים כלל לא גובתה באסמכתאות להוכחת מצבם הכלכלי. עוד נטען, כי בקביעת חלופת מאסר לקנס יש ערך מדרבן.

המאשימה הפנתה אל ההליכים הרבים בהם היה נאשם 1 מעורב ולעובדה כי השימוש שנעשה במקרקעין, כפי שהוכח בהליך ההוכחות, היה שימוש לצורכי עסק מסחרי. המאשימה הפנתה אף אל הדברים שנכתבו בגזר הדין, וטענה, כי במקרה הנוכחי אין זה ראוי להיעתר לבקשה. לגישתה, היעתרות לבקשה תהיה בבחינת מתן "פרס" לנאשם 1 שאינו נרתע במשך שנים רבות מהפרת החוק. אשר לנאשם 2 טענה, כי לא הוצגו נסיבות מיוחדות המצדיקות היעתרות לבקשה.

ההליך

7. בדיון הראשון שהתקיים בגין הבקשה הגיש ב"כ הנאשמים מסמכים המעידים על מצבו הכלכלי הקשה של נאשם 1. כן הוגשו תעודות רפואיות המעידות על מצבו הבריאותי. ב"כ הנאשמים טען, כי מדובר במקרה "קלאסי" בו יש להמיר את חלופת המאסר בעבודות שירות. נטען, כי ללא קשר להחלטת בית המשפט, מתכוונים הנאשמים לבחור בחלופת המאסר במקום קנס, שכן ידם אינה משגת לשלם את הקנס. במהלך הדיון הוברר, כי לא שולם ולו תשלום אחד על חשבון הקנס.

המאשימה חזרה על התנגדותה.

8. לאחר הדיון הופנו הנאשמים לממונה על עבודות השירות אשר מצא אותם כשירים לריצוי מאסר על דרך של עבודות שירות. כן נקבע דיון נוסף במסגרתו יוכלו הצדדים להציג ראיות בדבר קיום הצווים שניתנו במסגרת גזר הדין.

9. בדיון הנוסף טען ב"כ הנאשמים, כי המסגרייה שפעלה במקרקעין הועתקה למקום אחר בכפר ערערה. כן הוגשו תמונות מהן ביקשו הנאשמים ללמוד שהמכולות והציוד ששימש לעבודות המסגרות פונו מן המקרקעין. נטען שנית, כי מצבם הכלכלי של הנאשמים הוא בכי רע.

המאשימה שבה והתנגדה לבקשה בטענה כי אין הצדקה להתחשב בנאשמים פעם נוספת לאחר שבית המשפט התחשב בהם התחשבות יתירה כבר בגזר הדין.

10. בעקבות הדיון הגישה המאשימה תמונות של המקרקעין מהן בקשה ללמוד כי צווי ההריסה ואיסור השימוש שניתנו בגזר הדין אינם מקוימים.

ב"כ הנאשמים מצדו הגיש תדפיס תנועות חשבון של נאשם 2 ממנו ביקש ללמוד אודות מצבו הכלכלי הקשה של נאשם 2.

דיון והכרעה

11. כעולה מע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' ג'עפרי, פ"ד מז(1) 418, למרות הכלל בדבר סופיות הדיון, ניתן להמיר מאסר במקום קנס בדרך של עבודות שירות. עסקינן בסוגיה המהווה חריג צר לכלל סופיות הדיון ובמקרים מתאימים יש מקום לשקול בחיוב בקשה מסוג זו העומדת כעת לדיון.

כך לדוגמא בע"פ (מחוזי חיפה) 37381-08-10 עפיפי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר משפטי, התחשב בית המשפט המחוזי במהות העבירה ובנסיבותיה, בזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה ועד מועד הגשת כתב האישום, בסיום ההליך בהסדר טיעון בו בקשו הצדדים למעשה שלא להטיל על הנדון באותו הליך עונש מאסר בפועל, ובמצבו הכלכלי של אותו נאשם שלא התחמק מתשלום הקנס אלא ידו לא היתה משגת את הכספים.

אפנה אף אל האמור ברע"פ 1400/11 גוויליס נ' מדינת ישראל, פורסם באתר משפטי –

"בית המשפט מוסמך להחליט על נשיאת מאסר, שהוטל בשל אי תשלום קנס, בדרך של עבודות שירות כפי שנקבע בע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' ג'עפרי, פ"ד מז(1) 418 (1993) (להלן: פרשת ג'עפרי). נקבע כי הפעלתה של סמכות בדבר נשיאת מאסר בשל אי תשלום קנס בדרך של עבודות שירות נתונה היא, כמובן, לשיקול דעתו של בית המשפט. על בית המשפט לשקול כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו המיוחדות, בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה, באישיות העבריין ונסיבותיו ובצורכי החברה והשעה [...]".

עוד אפנה אל האמור בב"ש (מחוזי נצרת) 2800/06 חברת ה.ב.א - עבודות גמר בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר משפטי –

"בענין ג'עפרי קבע ביהמ"ש העליון, בהסתמך על הוראות סעיפים 71 ו-51ב לחוק העונשין, כי בסמכותו של בית המשפט להורות על ביצוע מאסר חלף קנס בדרך של עבודות שירות זאת, אף לאחר חלוף תקופה מעת מתן גזר הדין ואף שיש בדבר משום פגיעה בעקרון סופיות הדיון.

"סמכותו זו של בימ"ש היא סמכות שבשיקול דעת היא אשר בבסיסה שתי מגמות שונות, כפי ביהמ"ש העליון:

"מצויות איפוא שתי מגמות לגיטימיות, שלעתים הן מנוגדות, בשאלת ביצוע מאסר בשל אי-תשלום קנס בדרך של עבודת שירות: האחת-לפיה מאסר בשל אי-תשלום קנס, כאשר הוא לתקופה של פחות משישה חודשים, יבוצע במקרים ראוים ומתאימים, בדרך של עבודות שירות, כדי למנוע את כל אותן תוצאות קשות הנלוות למאסר מאותם אנשים אשר אין הכרח שיישאו את מאסרם מאחורי סורג ובריח; והמגמה האחרת – שמאסר במקום קנס לא יבוצע בעבודות שירות כדי להמריץ ולדרבן עבריינים, במקרים ראויים ומתאימים, לשלם את הקנסות שנגזרו עליהם.

העולה בידינו, מבחינת לשונו של החוק קיימת אפשרות של ביצוע מאסר במקום קנס בדרך של עבודות שירות, ולאור מטרת המחוקק וההיסטוריה החקיקתית אפשרות זו ראויה היא ורצויה היא. הפעלתה של סמכות זו בדבר נשיאת מאסר בשל אי-תשלום קנס בדרך של עבודות שירות נתונה היא, כמובן, לשיקול-דעתו של בית המשפט. אופן הפעלתה של סמכות זו צריך שייעשה תוך התחשבות בשתי המגמות האמורות שעמדנו עליהן, לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה, באישיות העבריין ונסיבותיו ובצורכי החברה והשעה." (ראה: עניין ג'עפרי הנ"ל, סעיפים 10-9 לפסק הדין).

בחינת נסיבות המקרה, מהות העבירה ונסיבותיו האישיות של המבקש בענייננו, מעלה כי אינו יכול להיבנות מהלכת ג'עפרי הנ"ל, שם דובר באדם אשר נעדר כל עבר פלילי, חולה לב, מצבו הכלכלי היה קשה, בעל משפחה בת 6 נפשות, צוין שם כי יתכן ועצימת עיני המאשימה תרמה להתנהגותו, התובע עצמו לא ביקש להטיל מאסר בפועל ואכן הוטלו עליו מאסר על תנאי וקנס בלבד.

המבקש כאן הוא בעל עבר פלילי, לרבות בגין אי-הגשת דו"ח למע"מ".

12. נראה אפוא, כי למרות קיומה של סמכות המרת מאסר (חלף קנס) בעבודות שירות, יש להשתמש בסמכות זו במקרים חריגים ומתאימים ובנסיבות ייחודיות המצדיקות זאת. בקבלת החלטה יש לשקלל את כלל נסיבות העושה ולא פחות מכך את כלל נסיבות המעשה.

13. על רקע עקרונות אלו בחנתי את בקשת הנאשמים.

אודה, כי תחילה סברתי, נוכח מצבם הכלכלי של הנאשמים, נוכח גילו של נאשם 1 והיעדר הרשעות קודמות לנאשם 2, ונוכח הטענה כי בכוונת הנאשמים לקיים את צווי בית המשפט במלואם, שאפשר וזהו המקרה החריג בו ראוי ליתן לנאשמים יד של חסד ולאפשר להם לרצות מאסר בדרך של עבודות שירות חלף תשלום קנס. הנאשמים אף נמצאו כשירים לעבודות שירות ע"י הממונה על עבודות השירות.

אולם, לאחר שבחנתי שנית את עניינם של הנאשמים ועיינתי בתמונות שצורפו לאחרונה ע"י המאשימה נתתי דעתי גם למצב המקרקעין כיום כמשתקף מן התמונות ולטענה כי צווי בית המשפט קוימו.

נראה, כי גם אם מתקנים ששימשו לפעילות המסגרייה סולקו מן המקרקעין, עדיין קשה ביותר לראות בנאשמים כמי שקיימו את צווי בית המשפט וכמי שאינם עושים שימוש שלא כדין במקרקעין. על פי התמונות, הגדר ההיקפית והשער עומדים על תילם למרות הצו המורה להרסם. במקרקעין אף קיים מבנה יביל שלא סולק, פורק או נהרס.

14. משאלו פני הדברים יש לפנות גם אל הדברים שנכתבו בגדרי גזר הדין.

"ייעוד המקרקעין הוא חקלאי והשימוש למסגרייה הוא שימוש החורג מייעודם, לכן הוא אסור, בפרט נוכח מיקום המקרקעין בסמוך לציר תנועה ראשי, כביש מס' 65. עסקינן בשימוש החותר תחת תכליות ייעוד הקרקע עומד בניגוד לתוכניות המתאר החלות על המקום ועלול ליצור גם פגיעה בקרקע. מיקום המסגרייה והשימוש הנעשה בה אף עלול לסכל הליכי תכנון עתידיים. היות שהשימוש נעשה לצורך עסק, ברי כי ביצוע העבירה נעשה לצרכים כלכליים ויש בו כדי לפגוע בערכים מוגנים [...] אלא שבכך לא די. עסקינן בשימוש אסור הנעשה על המקרקעין במשך שנים רבות. במקום עמד בעבר מבנה אשר שימש את נאשם 1 כמסגריה. בגין המבנה והשימוש הנעשה בו התנהלו הליכים רבים ביותר, נאשם 1 נדון בעבר בשל ביצוע עבירות הקשורות באותה מסגריה, בין היתר לעונשי מאסר בפועל, ובסופו של יום נהרס מבנה המסגריה ע"י המאשימה. עוד יש לציין, כי נאשם 1 נדון לעונשים כספיים בסכומים לא מבוטלים, לרבות חילוט התחייבות קודמת, אך לא היה בכל אלה כדי לגרום לו להפסיק את השימוש האסור הנעשה על המקרקעין. התנהגות זו, יש לציין, מעוררת השתהות ויש בה להצביע על זלזול בחוק וברשויות האכיפה והשפיטה. המסקנה אותה ניתן להסיק מהתנהלותו של נאשם 1 היא כי הפרת החוק כדאית מבחינתו ועם גישה זו בית המשפט אינו יכול להשלים [...] במהלך הטיעונים לעונש הוברר כי העבירות הקשורות במסגריה ובמקרקעין מושא האישום אינן העבירות היחידות על דיני התכנון והבנייה אותן עבר נאשם 1 [...]"

15. עלי להעיר בצער, כי לא שוכנעתי שהדברים שנאמרו בגזר הדין הופנמו הפנם היטב ע"י הנאשמים ואיני משוכנע כלל ועיקר כי בכוונתם באמת ובתמים לקיים את צווי בית המשפט, ככתבם וכלשונם, על כל משפטם וחוקתם.

מבלי שאקבע מסמרות בעניין, הרושם המתקבל כיום הוא שלמרות הדברים שנאמרו לעיל, למרות העברת מתקנים מסוימים מן המקרקעין וקיום עסק מסגרות במקרקעין אחרים, עדיין מתבצע שימוש שלא כדין במקרקעין וחלק מן המבנים לא נהרסו, סולקו או פורקו.

16. בנסיבות אלו, לא מצאתי את המקרה הנדון, כמקרה חריג וייחודי אשר ראוי לעשות בו שימוש בסמכות המאפשרת לבית המשפט להמיר את המאסר בגין אי תשלום קנס בעבודות שירות.

בראיית המכלול ולמרות המסמכים השונים שהוגשו, אף לא שוכנעתי כי אין ידם של הנאשמים משגת לשלם את הקנסות, בפרט שאלו נפרסו לתשלומים רבים.

17. לאור כל האמור לעיל הבקשה אפוא נדחית.

על פי הסכמת הצדדים ניתנה החלטה זו בהיעדרם.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ותוודא קבלתה.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ג, 09 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.