בהחלטתי מיום 2.8.12 דחיתי את בקשת הנתבע לביטול פסק הדין שניתן ע"י בית משפט זה (כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון) ביום 6.6.10, וממילא דחיתי גם את בקשת הנתבע לביטול הליכי הוצל"פ.

עתה מונחת בפניי בקשת התובעת, שהוגשה בהמשך לאמור בהחלטה הנ"ל, להורות לגזברות בית המשפט להעביר את הכספים אשר הופקדו ע"י הנתבע בעבר בהמשך להחלטות מיום 8.4.10 ומיום 8.10.10, בסך כולל של 4,060 ₪, לידי ב"כ התובעת.

לאחר שעיינתי בתגובת הנתבע וכן בתשובה לתגובה ובתצהיר התומך בה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל.

ביום 8.4.10 ניתנה החלטה לפיה על הנתבע להפקיד סכום של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. ביום 3.6.10 ניתנה החלטה לפיה על המזכירות להעביר סכום זה לידי התובעת.

בשלב מאוחר יותר, לאחר מתן פסק הדין, הפקיד התובע סכום של 1,160 ₪, בהתאם להחלטה מיום 8.10.10 (לפיה היה עליו להפקיד סכומים נוספים, אותם לא הפקיד). ביום 6.12.10 ניתנה החלטה לפיה על המזכירות להעביר הכספים לתובעת.

כאמור בהחלטתי הקודמת, מתברר כי בפועל לא הועברו הכספים לתובעת בהתאם להחלטות הנ"ל.

הנתבע לא הראה כי שילם סכומים אלה לתובעת בדרך אחרת, למעשה כלל לא טען זאת, ואף לא נתן טעם אחר כלשהו שיש בו כדי להצדיק הימנעות מביצוע ההחלטות אשר טרם בוצעו.

למעשה, די בכך כדי להיעתר לבקשה. זאת, אפילו היה תיק ההוצל"פ נפתח בגין מלוא סכום החוב, לרבות סכומים מופקדים אלה, ובלבד שאלו שטרם נתקבלו בידי התובעת (ובמקרה כזה עם קבלתם היה על התובעת לפעול להקטנת קרן החוב בתיק ההוצל"פ).

אולם לא זו בלבד; מן האסמכתאות שצירפה התובעת עולה כי היא פתחה את תיק ההוצל"פ בגין סכום פסק הדין בלבד (4,958 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.11.08 עד מועד פסק הדין וכן חיוב בהוצאות בסכום של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ), מאחר וסברה כי את סכומי ההוצאות שנפסקו לטובתה שלא בגדרי פסק הדין, תקבל במישרין ממזכירות בית המשפט, בהתאם להחלטות שניתנו.

משכך, אין כל מקום לטענות הנתבע לעניין פתיחת תיק ההוצל"פ ע"י התובעת בחוסר תום לב.

סיכומו של דבר, כאמור, הבקשה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות בסכום נוסף של 585 ₪ בגין הצורך בהכנת תשובה לתגובה (את הבקשה נדרשה התובעת להגיש ממילא).

אני מורה למזכירות להעביר לידי ב"כ התובעת, עו"ד שמעון איל, את הפקדונות המצויים בתיק, בסכום מצטבר של 4,060 ₪.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ג, 09 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.