לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי ביום 7.2.13 (להלן – פסק הדין) וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על ידי הנתבעים – המבקשים על פסק הדין.

רקע:

1. התובע/המשיב נפגע בגופו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 20.10.04.

2. פסק הדין נשוא הבקשה לעיכוב ביצוע דן במישור הנזק, לאחר שטענות בעניין החבות נדונו והוכרעו בשלבים קודמים של ההליך.

3. במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע טוענת המבקשת כי יש לעכב את תשלום הפיצויים שנפסקו למשיב, וזאת עד להכרעה בערעור שיוגש על-ידה על פסק הדין. הטענות הערעוריות נוגעות לשני מישורים. המישור האחד עניינו שאלת חבותה של המבקשת כלפי התובע, והוא מתמקד בהחלטת כב' השופט קולה מיום 17.9.09, בה נקבע כי המשיב נפגע מרכב שהיה מבוטח על-ידי המבקשת, תוך דחיית התביעה נגד קרנית (אשר היתה אף היא נתבעת בתביעה). המישור השני עניינו גובה הפיצוי שנפסק למשיב. באשר למישור החבות, טוענת המבקשת כי החלטת כב' השופט קולה היוותה החלטת ביניים, אשר עומדת לה זכות לערער עליה במסגרת הערעור על פסק הדין, וכי לגופה ההחלטה שגויה. באשר למישור הנזק, טוענת המבקשת לטעות בפסק הדין בשל חריגה מהנכות הרפואית שקבע המומחה מטעם בית המשפט, מבלי שהמומחה אישר זאת מפורשות, ולטעות בהערכת הנזק שנגרם למשיב בראשי נזק שונים. המבקשת טוענת, כי סיכויי הערעור הטובים הם, וכי ייגרם לא נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב פסק הדין, וזאת נוכח מצבו הכלכלי של המשיב המצוי בחובות כבדים, ואף רובצים עיקולים והמחאות זכות ביחס לכספי הפיצויים בתיק דנן לצדדים שלישיים שאינם מוכרים לה.

4. לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה, וזאת בהתאם לכלל לפיו יש לקיים את פסק הדין מיד עם נתינתו, ולהלכה לפיה פסק דין כספי אינו נמנה עם המקרים הנדירים לגביהם בית המשפט נוטה להיענות לבקשת עיכוב ביצוע. עוד טוען המשיב, כי אין למבקשת אפשרות לערער על החלטת כב' השופט קולא במישור החבות, שכן מדובר בפסק דין חלקי שהמועד לערער עליו חלף זה מכבר. באשר לטענות המבקשת בדבר מצבו הכלכלי של המשיב, טוען המשיב כי הן נטענו ללא תצהיר וללא שהונחה תשתית מספקת להן, וכי אין להסתמך לעניין זה על טענות וריאות שהועלו במהלך ניהול התביעה.

הכרעה:

5. נקודת המוצא היא כי הזוכה בפסק הדין זכאי ליהנות מפירות זכייתו לאלתר, וכי אין בהגשת ערעור כשלעצמו כדי לעכב ביצועו של פסק דין או החלטה (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984; ("א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178,181 (2002); ע"א 8777/07 עזבון המנוח דורון רווה ז"ל נ' רווה (2008) (פורסם במאגרים)). עם זאת, בית המשפט מוסמך להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין, בגדר חריג לכלל (תקנה 467 לתקנות). לצורך עיכוב ביצוע כאמור, על מבקש העיכוב לשכנע את בית המשפט כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר לעניין התנאי השני יש להוכיח כי אם יבוצע פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור, או שצפוי קושי משמעותי לכך. כאשר מדובר בפסק דין הקובע חיוב כספי, הכלל הרגיל הוא שאין לעכב את ביצוע פסק הדין, וזאת על יסוד ההנחה שתשלום כסף איננו יוצר ככלל מצב בלתי הפיך. כחריג לכך יהיו מקרים בהם הראה המבקש חשש ממשי ומבוסס לכך שלא ניתן יהיה לגבות מהזוכה חזרה את סכום פסק הדין (ראו: ע"א 94/13 מדינת ישראל נ' המנוח אל סעדי מחמוד ז"ל ואח', פורסם במאגרים; ע"א 7588/12 עו"ד ניצה פוזנר נ' אהרון לוינגר ואח', פורסם במאגרים; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק מזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 174 (1989).

6. על רקע אמות מידה אלה אבחן את הבקשה שלפני.

7. אשר לסיכויי הערעור; כאמור לעיל, המבקשת מבקשת לערער הן על ההכרעה בעניינה במישור החבות, והן על ההכרעה במישור גובה הנזק.

במישור החבות, חלוקים הצדדים בשאלה האם מדובר בהכרעה הנתונה לערעור, במסגרת ערעור על פסק הדין, או שמא לא ניתן עוד לערער עליה. בסיס המחלוקת הוא בשאלת הסיווג של ההכרעה האמורה, האם כהחלטה אחרת (הניתנת לערעור, מצד המבקשת, במסגרת ערעור על פסק הדין), או כפסק דין חלקי (שהמועד לערער עליו חלף). במחלוקת בנקודה זו, לטענות המבקשת סיכויי של ממש, וזאת נוכח הפסיקה אשר קבעה כי דחיית תביעה נגד אחד מבין מספר נתבעים בשאלת החבות, בטרם הכרעה בשאלת הנזק, איננה מהווה "פסק דין" ביחס לנתבע אחר נגדו התקבלה התביעה, ולא קמה לאחרון זכות ערעור עליה; ביחס לנתבע שנגדו התקבלה התביעה במצב מעין זה, מדובר "בהחלטה אחרת", שכן אין היא מסיימת את ההליך בגזרת המחלוקת שבינו לבין התובע, ואילו בין הנתבעים לבין עצמם אין מתקיימת גזרת יריבות ישירה (ראו: רע"א 1828/09 המגן חברה בליטוח בע"מ נ' משה ג'ינו ואח', פורסם במאגרים). עם זאת, אינני סבורה כי ניתן לומר שסיכויי הערעור לגופה של המחלוקת בשאלת החבות, הינם לכאורה טובים. הכרעת כב' השופט קולה בנקודה זו היא הכרעה עובדתית קונקרטית באשר לזהות הרכב ממנו נפגע המשיב. ההכרעה מבוססת על העדויות שנשמעו בפני בית המשפט, אליהן הפנה בהחלטתו, ואשר נמצאו מהימנות. כידוע, ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בהכרעות עובדתיות מעין אלה, ולא הונח יסוד לטעמים מיוחדים שבעטיים יש מקום להתערבות במקרה דנן.

אשר למישור הנזק; כשמדובר בערעור על גובה הנזק, הרי שככלל ובהתאם להלכה המקובלת, אין בית המשפט שלערעור נוהג להתערב על דרך השגרה. כמו-כן, בהתאם לפסיקה, ניתן דגש בערעור לבחינת סבירותו של סכום הפיצוי הכולל שנפסק. עם זאת, אין בידי לקבוע כי סיכויי הערעור קלושים, וזאת בשים לב בין היתר להערכת הנכות הרפואית בפסק הדין ועל רקע חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בנסיבות הקונקרטיות של המקרה.

8. אשר למאזן הנוחות; כאמור לעיל, נקודת המוצא הינה כי הזוכה זכאי ליהנות לאלתר מפירות זכייתו. בנסיבות הקונקרטיות יש אף לתת משקל לעובדה כי מדובר בתביעת פיצויים שהוגשה עוד בשנת 2005, הליך בירורה עבר מספר גלגולים, והמשיב ממתין מזה שנים להכרעה בה ולקבלת הפיצויים.

מנגד, סבורני כי הנתונים שבפני אכן מצביעים על כך שצפוי קושי ממשי בהשבת סכומים שישולמו למשיב, ככל שיתקבל הערעור, ואין לומר כי מדובר בטענה בעלמא. בעניין זה עלה מעדותו של המשיב בפני, כי מצבו הכלכלי הוא קשה; המשיב העיד כי עלה לישראל סמוך לתאונה, כי הוא לא עובד באופן סדיר מאז התאונה, אשר ארעה כאמור בשנת 2004, והוא נסמך על עזרתם של אחרים (עמ' 31, 35 לפרוטוקול). המבקשת צירפה מכתבי המחאת זכויות של המשיב לנושים שונים, שנמסרו לידיה, וכן רשימת עיקולים הרשומים אצלה, כאשר מטיעוני התובע עולה כי הוא לא חולק על קיומם של עיקולים (אלא על סכומם). המבקשת אמנם לא צירפה תצהיר לבקשה, ברם אין בכך בלבד בהכרח כדי להביא לדחיית הטענות (ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' דני גונן, פורסם במאגרים), וכאשר המסד העובדתי ביחס למצבו הכלכלי של התובע עולה מעדותו שלו. אכן, יש להיזהר מהסקת מסקנה בדבר מצבו הכלכלי של התובע מעדותו במשפט עצמו, ברם בנסיבות כבענייננו, בשים לב לכך שלא חלף פרק זמן ארוך במיוחד מאז נשמעה העדות, ומנגד חלפו שנים לא מעטות מאז התאונה, במהלכן, לדברי התובע, לא עלה בידו לעבוד כלל ומצבו הכלכלי קשה, כשלכך מצטרפת העובדה כי לתובע חובות בגינם הוטלו עיקולים על כספי הפיצויים (שכאמור סכומם שנוי במחלוקת, אך לא עצם קיום עיקולים), סבורני כי לא ניתן להתעלם מכך כליל.

9. סבורני כי האיזון בין מכלול השיקולים שצויינו לעיל, הינו עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, באופן שייתן ביטוי לסיכוי של קבלת הערעור ביחס לנזק, ולקושי האפשרי בהשבת המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור.

10. לאור האמור, אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי, באופן שמתוך סה"כ הפיצוי שנפסק למשיב יעוכב תשלום של 25% מהסכום, וזאת עד להכרעה בערעור. יתר הסכום שנפסק בפסק הדין ישולם למשיב בתוך 10 ימים מהיום.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.