תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת הגב' מרים מנו (להלן: "התובעת") על פי טענתה, עקב רשלנות הנתבעת.

בכתב תביעתה ציינה התובעת, בין היתר, כדלקמן:

"ביום 7.12.01, כשהייתי בדרכי מהבית לעבודה ברחוב ששת הימים (מול בית מס' 14) בחיפה, נפלתי על מכסה ביוב שבלט וכוסה ע"י מי גשם ולפיכך לא ניתן היה להבחין בו".

התוצאה הייתה ר בקרסול רגלה הימנית . הרגל גובסה , והתובעת אשר הייתה זקוקה לטיפולים נעדרה מעבודתה במשך חודשיים. התובעת העידה כי עד היום היא סובלת מכאבים.

עם זאת אין טענה לנכות.

התובעת מטילה את מלוא האחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה על הנתבעת, עיריית חיפה, בשל רשלנותה וחוסר זהירותה, בין היתר, בגין כך, שלא תיקנה את מכסה הביוב הבולט ויצרה מכשול באזור בו משתמשים הולכי רגל. לתצהיר עדות ראשית צורפו תמונות המפגע. נראה מכסה מתכת לכאורה ,עליו כתוב "מחלקת המים עירית חיפה". יש לציין כי מתמונות אילו נראה לכאורה כי אכן מדובר במפגע- מכסה בולט מהאספלט.

הנתבעת הכחישה בכתב הגנתהּ את אחריותה , וטענה בין היתר, כי פעלה כרשות עירונית סבירה תוך מילוי התחייבויותיה וכמו כן, הכחישה הנתבעת את האירוע לרבות התרחשותו באופן הנטען.

הנתבעת שלחה הודעת צד ג' כנגד "חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ", ובה טענה, כי אף אם האירוע התרחש הרי שהוא אירע עקב פעולתו של צד ג', מי שבזמן הרלבנטי לתאונה היה האחראי הבלעדי לאספקת המים בקרית חיים לרבות על שוחות המים והביוב בקרית חיים.

להגנתו, טען צד ג' כי אין כל אחריות מוטלת עליו. אכן צד ג אחראי על התקנת צנרת המים ומקימה שוחות מגוף כמו זו הנראית בתמונות התובעת, אך לאחר מכן תפקיד העיריה הוא לישר את האספלט ולדאג לתקינות המדרכה. גם אם במרוצת השנים האספלט שוקע, תפקידה של העיריה להחזיר את המצב לקדמותו.

התאונה אירעה בשל רשלנותהּ הבלעדית של הנתבעת אשר גרמה למפגע ולחילופין עקב רשלנותם של צדדי ד', בעלי הבניין שבסמוך למקום התאונה, כאשר אחד מהדיירים הוא אף קבלן אשר ביצע עבודות שיפוץ ובנייה בבניין .אם נכונה הטענה כי התובעת נפלה כתוצאה ממכסה ביוב בולט, הרי שלכך אחראים צדדי ד' אשר ביצעו שיפוץ מסיבי בבניין מגוריהם ותוך כדי השיפוץ גרמו למפגע בעייתי זה.

צדדי ד' טענו, כי שיפוץ הבניין הסתיים כארבעה חודשים לפני קרות התאונה, וכי המכסה אשר לטענת התובעת גרם לחבלה, אינו מכסה ביוב אלא מכסה של חברת המים של וועד קריית חיים אשר נמצא על המדרכה מחוץ לתחום המגרש של צדדי ד'.

עוד מוסיפים צדדי ד' כי אזור התאונה היה בעבר רחוב בעייתי ללא סימון כיאות והמדרכות היו בו שבורות ומערכת הניקוז סבלה מהצפות שמנעו כניסה של הולכי רגל.

במהלך דיון ההוכחות התברר כי ככל הנראה אכן מדובר במכסה אשר כיסה שוחת מים.

דיון והכרעה:

במהלך הדיון תהיה התייחסות לעדויות הצדדים והראיות אשר הוגשו, ככל שיהא צורך בכך.

הצדדים הגישו עדויותיהם הראשיות בתצהירים, נשמעו ראיות, והוגשו סיכומים בכתב. במהלך הדיונים שבפני, נשמעו עדות התובעת וכן עדותו של מר אליעזר שיפנדייל, סגן מנהל מחלקת רשת ביוב בעיריית חיפה (הנתבעת), מר אלכסנדר שפייכר מהנדס ומנהל מפעל המים של צד ג' ומטעם צד ד' 3 מר עייני יחזקאל.

לאחר שבחנתי את העדויות והראיות ושקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש לדחות את התובענה.

התובעת לא הרימה הנטל להוכיח כי אכן נפגעה מהמכסה :

בסעיף 3 לכתב תביעתה טענה התובעת כי נפלה ונחבלה ברגלה כתוצאה "ממכסה ביוב שבלט באופן רשלני ומסוכן מעל פני השטח".

התובעת הייתה עדה יחידה ועל כן בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א 1971 יש לנמק ולהרות טעמים מיוחדים על פיהם ניתן להסתפק בעדות יחידה זו. לא מצאתי טעמים כאלו. אדרבה.

בתצהיר עדותה הראשית הוסיפה התובעת לראשונה פרט חשוב, אשר היה ראוי להזכירו כבר בכתב התביעה, כי היא לא הבחינה במפגע שכן הוא כוסה כולו בשלולית מים וכי המדובר ב - "מכסה ביוב שבלט וכוסה ע"י מי גשם ולפיכך לא היה ניתן להבחין בו" (סעיף 1 לתצהיר עדותה הראשית).

במסמכי המוסד לביטוח לאומי, כ – 3 חודשים לאחר קרות התאונה, תיארה התובעת את התאונה כך: "ב – 7.12.01 בדרכה לעבודתה החליקה ונחבלה ברגל ימין".

אף תיאור התאונה בתעודת חדר המיון מיום האירוע אין בו כדי לתמוך בתיאור שתואר בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית, אלא מצוין כי התובעת "נפלה ברחוב ונחבלה בקרסול ימין".

בחקירתה הנגדית טענה התובעת בפני כי היא אינה יודעת מדוע לא מצוין בכתב התביעה כי מכסה הביוב היה מכוסה כולו במים (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול שורה 11-12) ובכל הקשור לתיאור התאונה על ידה במסמכי המל"ל העידה התובעת כך (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 30-33):

"ש. אני מסב את תשומת הלב שבתביעה וגם בתצהיר לא כתבת שהחלקת, יכול להיות שהלכת על מדרכה רטובה ממי גשם ונפלת, בלי קשר למכסה של ביוב.

ת. במקומות כאלה אין מה להזכיר דבר כזה זה לא מעניין אותם בכלל".

הסבר מעט קלוש ולא משכנע.

בנוסף לשינויי גרסתה המפורטים לעיל, הרי שמתוך עדותה של התובעת בפני עולה כי בעת קרות התאונה, התובעת לא יכלה לראות את מכסה הביוב או כל מפגע אחר שכן כל הסביבה הייתה מכוסה במים (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 19-27):

"ש. כלומר, כשאת עברת לא יכולת לראות את המדרכה, המפגעים, מכסה הביוב, לא יכולת לראות שום דבר?

ת. לא יכולתי לראות.

ש. אחרי שנפלת מה עשית?

ת. זחלתי הביתה, ונסעתי לקופ"ח.

ש. בין לבין, חיפשת בשלולית לראות מה גרם לנפילה?

ת. בכאבים כאלה אפשר לעשות דבר כזה?"

אכן , אין לצפות מהתובעת כי בתוך הכאבים כשאזור מוצף מים תחפש את הגורם לנפילתה. אך מתוך עדותה עולה כי למחרת בעלה הלך לחפש את המפגע ומצא את מכסה המים ואף צילם אותו.

בעלה של התובעת לא הוזמן להעיד. הלכה מושרשת היא כי העדת עד הנמצא בשליטת בעל דין פוגעת במהימנות גירסתו. היה נחוץ כי הצלם יעיד מדוע וכיצד ובהכוונת מי צילם. זה לא נעשה כלל.

[ראה לעניין זה י. קדמי על הראיות חלק שלישי , מהדורה משולבת תשס"ד 2003 עמ' 1652,1653]

התובעת משוכנעת כי נפלה בגלל המכסה. זו הדרך בה היא הולכת כל יום בדרך ישרה מביתה הנמצא בתוך השביל כנראה בת/א . לטענתה תמיד היו הצפות ומים ,המדרכות שבורות ויש הפרשי גובה.

התבוננות בתמונה ת/א מראה כי המכסה אינו בקו ישר עם השביל אך בסטייה ממנו כך שאם אכן התובעת הלכה כרגיל ישר יתכן ונתקלה בדבר מה מתכתי אחר ולאו דווקא המכסה ויתכן כי אכן החליקה. בהתאם לעדות התובעת עצמה, מיד לאחר קרות התאונה היא לא יכלה לראות מהו הגורם לנפילתה שכן הסביבה כולה הייתה מכוסה במים. התובעת לא הצליחה להרים הנטל ולהוכיח , כי אכן נפלה בגלל ההיתקלות במכסה הביוב/השוחה. באותה מידת סבירות שהנפילה הייתה ממכסה הביוב/השוחה ייתכן והנפילה הייתה בשל אירוע אחר או מפגע אחר ללא כל קשר למכסה הביוב.

אף שהתובעת טענה בכתב תביעתה ובמהלך חקירתה הנגדית כי נפלה כתוצאה מהיתקלות במכסה

ביוב, הרי שלא הובאו ראיות לנסיבות פגיעתה של התובעת כנטען בכתב התביעה. אין בפניי כל ראיה

לכך שאכן נפלה היא מאותו מכסה ביוב כנטען והעובדה שהתובעת טוענת כי הנפילה הייתה ממכסה

הביוב, איננה יכולה להוות ראיה לנכונות הדברים, ודי יהיה באם אפנה בהקשר זה לאמור במסמכי

המל"ל בדבר "החלקה". זאת ועוד, תוצאת הנפילה, אשר הינה על פי תעודת חדר המיון, שבר

בקרסול, אינה מעידה בהכרח על נפילה ממכסה הביוב, ויכולה היא להתיישב גם עם נפילה אחרת.

כאמור ,משבן זוגה של התובעת אשר צילם את מקום המפגע לטענת התובעת, מחרת התאונה, לא העיד על נסיבות התאונה והעדות הישירה בנוגע לאופן קרות התאונה היא של התובעת וכפי שצוין לעיל, צירפה התובעת לתיק בית המשפט תצהיר עדות אחד שלה עצמה, הרי שעסקינן בעדות יחידה של בעל דין וסעיף 54 (2) לפקודת הראיות נוסח חדש, קובע כדלקמן:

פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן, על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

.........

54. (2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;."

כפי העולה מפקודת הראיות , מחויב בית המשפט לנמק בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה של בעל דין, שהוגשה בלא סיוע.

כפי שצוין לעיל, מדובר בענייננו בעדות יחידה שהוגשה מטעם התובעת, בלא שנמצאה לה כל סיוע ממשי ובנסיבות העניין, לא יכול היה בית משפט למצוא נימוקים ממשיים לפיהם, ניתן יהיה להסתפק בעדות התובעת, לצורך קבלת תביעתה, שכן אין בפניי כל ראיה אשר תטה את הכף לטובת קבלת הטענה כי הנפילה אכן הייתה מאותו מכסה ביוב. כאמור, זו אפשרות סבירה, וגם נפילה מסיבות רבות אחרות אפשריות הינה סבירה באותה מידה.

לא למותר לציין לעניין זה, כי עצם העובדה שהתובעת נמנעה מלדווח לנתבעת על המפגע זמן קצר לאחר התאונה, ולטענת בא כוחה, פנייתה הראשונה לנתבעת נעשתה בינואר 2004 (ראה: עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 15-16) אף יש בהם כדי לגרוע מטענת התובעת כי נפלה עקב מפגע הקשור לנתבעת.

משלא הצליחה התובעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח את נסיבות אירוע התאונה דהיינו כי נפלה בגלל המכסה בין אם הוא באחריות העיריה בין אם באחריות צד ג' , מתייתר הצורך לדון בשאר הנושאים שהיו במחלוקת.

בתום שמיעת מכלול הראיות בתיק זה אני קובעת כי לא הוכחו הנסיבות בהן נפגעה התובעת, לא הוכח כלל כי התובעת אכן נפלה מאותו מכסה ביוב שבלט ולפיכך אין בידי לקבוע כי הנתבעת נושאת באחריות לפגיעה הנטענת.

טענת התובעת להתרשלות ולהפרת הוראה חוקית של הנתבעת נשענת כל כולה על ההנחה העובדתית כי התובעת נפלה ממכסה הביוב ,ומשלא עלה בידי התובעת להרים הנטל ולהוכיח הנחה עובדתית זו בדבר הנפילה באופן הנטען, הרי שקיים קושי של ממש לייחס לנתבעת הפרת חובת זהירות קונקרטית ומתוך כך התרשלות שתהא חבה בגינה , או הפרת הוראה חוקית ביחס לאירוע אשר לא הוכח כיצד התרחש.

לפיכך, מטעם זה בלבד, דין התובענה להידחות ואין מקום לדון בסוגיית הנזקים שנגרמו לתובעת.

לכאורה, מתייתר הצורך לדון בשאר טענות הצדדים. למעלה מן הצורך אומר, כי לו הייתה מצליחה התובעת להרים את הנטל שהיה מוטל עליה, ולהוכיח כי נפלה בגלל מכסה המים (הוכח כי מדובר במכסה מים ולא במכסה ביוב, ולו על ידי התמונות שאותן הציגה התובעת בעצמה. שם היה כתוב "מחלקת המים-עיריית חיפה"), הייתי מטילה את האחריות על עיריית חיפה, אשר היא אחראית מבחינה מוניציפאלית על תחזוקת הכבישים והמדרכות בשטחהּ ויש לה חובת זהירות מושגית וקונקרטית .

לא היה מקום לשלוח הודעת צד ג' כנגד חברת העובדים, שכן ברי מתוך העדויות שנשמעו, שלה לא היה חלק בתחזוקת הכבישים והמדרכות. כן לא היה מקום לשלוח הודעת צד ד' לדיירים בבניין. היה על צד ג' לברר לפני משלוח ההודעה מתי הסתיימה הבנייה ולא לנסות "לירות באפלה" שמא בזמן התאונה עדיין היו עבודות בנייה הקשורות לבניין, שגרמו לשקיעת האספלט ליד המכסה, אם היה כך כלל. ושוב יש לציין כי המכסה במדרכה ברשות הרבים ולא בחצר הבניין בו גרים צדדי ד'. לשווא הוטרחו ונגזל זמנם . נראה גם כי חלקם נבחרו באקראי מתוך כל הדיירים.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

.

אינני מחייבת בהוצאות, משום שעל פי עדויות התובעת וצדדי ד', באותה תקופה מצב הכבישים והמדרכות במקום היה בכי רע, וגם אם היה אירוע גשם יוצא דופן, עדיין אחראית העירייה על כך שהתחזוקה במקום תהיה נאותה ולא תסכן את העוברים ושבים.

הנני מחייבת את הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד של צד ג' בסך של 1,500 ₪, ואת צד ג' בהוצאות לצדדי ד' בסך,500₪ לצד ד 1 ו2 כל אחד מהם ו1000 ₪ לצד ד 3..

ניתן היום, ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.