בקשה נוספת לביטול פסק דין ועיכוב הליכי הוצל"פ. הבקשה (המתייחסת רק לחלק מן ההשתלשלות הדיונית) אינה מצריכה תגובה. לטעמי, לאור נתוני המקרה לא ניתן לקבל הבקשה אלא כבקשה מוסכמת על ידי הצדדים – והיא לא הוגשה ככזו.

1. יבואר כי כבר נשמעה בקשת ביטול וניתנה בה החלטה, ואיני יושב כערכאת ערעור על החלטותי. הבקשה נשמעה בעל פה בישיבה לאחר שניתן פסה"ד: פסה"ד ניתן ב 4.2.10. בישיבת 12.9.11 ניתנה הסכמת התובעת לביטול כנגד תשלום הוצאות בסך 1800 ש"ח, וכך הוחלט. מדובר היה בסכום שתשלומו היה תנאי לביטול. ניתנה לתובעת ולנתבע 1 אפשרות לתן הודעה תוך 21 יום. צוין שאם יתברר ששולם כבר הסכום שנקבע כתנאי לביטול במסגרת תיק ההוצל"פ, או שתינתן הודעה לפיו הושלם הסכום שנגבה כבר ל 1800 ש"ח, הרי שיבוטל פסה"ד. אך היה על ההודעה להינתן תוך 21 יום, והאפשרות ניתנה בעניין זה גם לנתבע 1, להמחיש שעמד בתנאי לביטול. בהחלטה צוין באופן מפורש כי במידה ולא תינתן הודעה יעמוד פסה"ד בעינו (כאשר המשמעות היא דחית הבקשה לביטול).

2. לא ניתנה כל הודעה, ולפיכך ב 1.11.11 ניתנה החלטה לפיה עומד פסה"ד על כנו (שכן לא התקיים התנאי לביטול) ונקבע קדם משפט ביחסים שמול יתר הנתבעים ל 7.6.12.

3. ב 6.11.11 , היינו לאחר מתן ההחלטה, התבקשה על ידי הנתבע 1, ארכה נוספת בת 21 יום להפקיד הסך שנקבע כתנאי לביטול. זאת לאור מו"מ שמתנהל בין הצדדים.

למרות שניתנה כבר החלטה ב 1.11.11 הרי לאור היות הבקשה מוסכמת, נעתרתי לה, תוך ציון שבקשות כאלה יש להגיש במועד ולא לאחר שחלף.

המשמעות הנה שניתנה לנתבע 1 אפשרות נוספת לשלם הסכום שנקבע כתנאי לביטול ולהביא לביטול פסה"ד. למותר לציין כי הוא זה שעליו להמחיש כי קיים התנאי שנקבע לביטול פסה"ד.

4. לישיבת 7.6.12 לא התייצב הנתבע 1. אף לא הפקיד הסכום שנקבע כתנאי לביטול ולא הודיע כי שלם הסכום. חלפה משכבר ארכת החסד הנוספת בת 21 יום שניתנה לנתבע 1 בעניין זה (היא תמה לערך בסוף נובמבר 2011). לפיכך ניתנה החלטה באותה ישיבה לפיה עומד פסה"ד על כנו, היינו נדחתה בקשת הביטול. לא הוגש ערעור. לא למותר לציין כי את ההחלטה הדוחה הבקשה לביטול ניתן היה לתן בלי קשר לישיבה ועוד הרבה לפניה, לאור אי תשלום הסכום שנקבע כתנאי לביטול. בפועל ניתנו לו לנתבע לא 21 הימים הנוספים שביקש, אלא למעלה מחצי שנה.

5. הבקשה מפרטת כי התובעת ציינה בזמנו כי לא התקבל בידיה בתיק ההוצל"פ הסכום של 1800 ₪ ובידי הנתבע לא היתה אסמכתא להמחיש כי הסכום שולם. לכן לא הוגשה הודעה. ובכן אם לא היתה אסמכתא – היה הנתבע (כמי שעליו להמחיש שקיים התנאי) לשלם סך של 1800 ₪ ולהודיע זאת, על מנת שיבוטל פסה"ד. הרי לשם כך יש להבין שביקש (וקיבל) ארכה נוספת בת 21 יום בהחלטה מיום 6.11.11.

6. הבקשה מוסיפה כי התובעת נקטה בהליכי הוצל"פ ואז התבררה התקלה ובמרץ 2014 שולם הסכום של 1800 ₪ לתיק ההוצל"פ, כאשר סכומים נוספים השלימו לסך של 3000 ₪ (קרן) שהנו סכום העולה על הסכום שנקבע כתנאי לביטול. לא ברורה הרלבנטיות. הבקשה לביטול נדחתה ב 7.6.12. יכולה היתה התובעת אפוא לפעול לגביית פסה"ד, ובשונה מהילוכה של הבקשה אין בתשלומים חלקיים שהתקבלו במסגרת הגביה כדי להביא לקיום רטרואקטיבי של התנאי לביטול. לא ניתנה לנתבע 1 אפשרות לשלם הסכום בכל מועד עתידי בו יחפוץ כתנאי לביטול פסה"ד. ניתנה לו אפשרות לעשות כן תוך 21 יום, ולמירב עד סוף נובמבר 2011 (לאחר ארכה) . הוא התעלם מן הארכה שניתנה לו לבקשתו, לא שלם דבר ולא הודיע דבר. תחת זאת הוסיף להתעלם מן ההליך. לא למותר לציין כי גם מעת שנודעה "התקלה" כביכול (למעשה לא תקלה אלא אי עמידה בתנאי לביטול) ועד היום – לא הוגשה כל בקשה. אך גם לו היתה מוגשת, כבר ניתנה כאמור החלטה ב 7.6.12 שדחתה בקשת הביטול. אין טענה בבקשה שאותה החלטה מיום 7.6.12 לא הומצאה, ומאותו מועד יכולה היתה התובעת כאמור לפעול להמשך הליכי הגביה. גם אם לא הומצאה הרי נודע לנתבע 1 על קיומו של פסק דין (היינו דחית הבקשה לביטול) לכל המאוחר במרץ 2014, עם שפעול הליכי ההוצל"פ והתשלום ששילם מכוחם.

אלמלא התעלם מן ההחלטה בבקשה הארכה שהוא עצמו הגיש יכול היה להיוודע בכך הרבה קודם, ולמעשה לא להגיע כלל להחלטה הדוחה (בשנית) בקשת הביטול. מכל מקום גם ממרץ 2014 לא טרח לבקש דבר.

כל בקשה אותה ניתן היה לבקש היתה צריכה להיות מוגשת משכבר, והבקשה הנוכחית הוגשה בלא בקשה להארכת מועד. להסרת ספק – אין באמור משום הזמנה להגיש בקשות נוספות, ואף לו הוגשה הבקשה במועד ספק אם היה מקום להיעתר לה לאור הנתונים שפורטו. בבקשת הביטול שהוגשה היום יש לחתור תחת עקרון סופיות הדיון, הן לאור המועדים ולא פחות מכך – לאור העובדה שכבר ניתנה החלטה בבקשת הביטול. למעשה נהיר כי תכלית הבקשה המוגשת בחלוף שנים מאז הפך פסה"ד לחלוט, הנה לסכל הליכי גביה לגיטימיים לביצועו של פסה"ד. במשלוח הבקשה לתגובה יש רק כדי להכביר הוצאות נוספות כאשר הבקשה לא ממחישה, על פי הנטען בה עצמה, כל הצדקה לביטול פסה"ד. כאמור כבר ניתנה החלטה בבקשת הביטול הדוחה אותה. לא הוגש ערעור על ההחלטה ופסה"ד חלוט משכבר.

8. לסיכום: הנתבע הוא שהתעלם מן ההליך לכל אורך הדרך ואין לו אלא על עצמו להלין. תחילה ניטל פסק דין באין הגנה והתייצבות. בקשת ביטול שנשמעה בישיבה נעתרה בחיוב כנגד תשלום סכום לא גבוה כתנאי לביטול. משלא עמד הנתבע בתנאי נדחתה בקשת הביטול לראשונה ב 1.11.11. לאחר מכן ניתנה החלטה לבקשתו שלו שאפשרה לו ארכה והזדמנות נוספת לקבל את יומו וגם בה לא עמד, והוסיף להתעלם מן ההליך ומן הארכה שניתנה לו. לפיכך נדחתה בקשת הביטול בשנית ביום 7.6.12. לא הוגש ערעור על ההחלטה אף לא התבקש ביטולה. כיום, למעשה משכבר, קם לתובעת ואף נתבעים 2-3 (שהתביעה נגדם נדחתה בהסכמה לאור פסה"ד מול הנתבע 1) אינטרס הסתמכות מובהק. ניתן לו לנתבע יומו, ואף הזדמנויות לרפא מחדלו. הוא זה שלא ניצל אותן.

9. הבקשה נדחית. לאור העובדה שלא נדרשה תגובה, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ה, 12 מאי 2015, בהעדר הצדדים.