1. התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, בשיווק מוצרים בתחום המזון (להלן: "תומר"). הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת בין היתר, ביבוא ושיוק מוצרים מתחום המזון (להלן: "צ'ויס"). הנתבע 2 הינו מנכ"ל הנתבעת ובעליה (להלן: "רוסו"). הנתבע הפורמלי (הבנק הבינלאומי הראשון) הינו הגוף אשר הוציא את מכתבי האשראי הדוקומנטרי נשוא תביעה זו.

2. הסכסוך נשוא התובענה החל בחודש אפריל 2008, עת חתמו הצדדים על הסכם לפיו תספק צ'ויס לתומר משלוחי אורז רגיל ובסמטי מהודו (להלן: "הטובין") (נספח א' לתצהיר התובעת). כחלק מההסכם, שילמה תומר לצ'ויס מקדמה בסך 100,000$ אשר אמורה היתה להתקזז בשלב האחרון של הביצוע, לאחר אספקת כל המכולות (הצדדים הסכימו כי צ'ויס תזכה את תומר בסכום של 1,000$ עבור כל מכולה שתתקבל, עד לאספקת 100 מכולות). הסכום הנ"ל שולם ביום 17.04.08 (נספח ו' לתצהיר הנתבעת). להבטחת התשלום בעבור הסחורה, סוכם כי תומר תוציא לצ'ויס מכתב אשראי על סך 321,320$ עבור המשלוחים, על פי לוח המשלוחים שנקבע בהסכם (נספח ב' לתצהיר התובעת).

3. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר דורון קימלוב, מנהל התובעת (ת/1) אשר גם נחקר על תצהירו, ושל מר ברטהולד אנגלס, מנהל החברה הגרמנית אשר ביצעה כביכול את המשלוחים המהווים את עיקר התובענה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אלירן רוסו, מנכ"ל הנתבעת והרוח החיה בה. ביום 06.10.11 הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על חקירותיהם של אנגלס ורוסו ומסכימים לקבלת התצהירים ללא חקירות.

בתחילה ניתן צו שמנע חילוט מכתב האשראי לטובת צויס. בהמשך בוטל צו זה לאחר דיון במעמד הצדדים, אולם ערעור שהגישה תומר התקבל, היינו מצב הדברים נכון לעתה הנו שעומד בעינו הצו הזמני שמנע חילוט מכתב האשראי הדוקומנטארי לטובת צ'ויס. למעשה לאור מצבה הכלכלי של צ'ויס, כפי שנשמע, הרי שעיקר הנפקות של ההכרעה בתיק זה נוגעת לשאלה האם יחולט אותו מכתב אשראי או שמא יושב לתומר.

יצויין כי במסגרת הדיון בסעד הזמני נתנו תצהירים מטעם תומר ונחקרו מר אריה שגיא ז"ל, שבחן את פרשת התרמית הנטענת (ולא העיד בתיק העיקרי מאחר ונפטר), ושל הגב' נורית פרמדר חשבת התובעת.

טענת התרמית

4. אין חולק, כי לארץ הגיעו 8 מכולות, ותמורתן נפרעה במלואה מתוך מכתבי האשראי (עמ' 35 לפר'). המחלוקת בין הצדדים נוגעת אם כן להגעתן של 6 מכולות נוספות, אשר 4 מהן לא הגיעו לארץ, ולגביהן טוענת התובעת כי מדובר במרמה של ממש מצד הנתבעת שכן שטרי המטען שנשלחו בגין מכולות אלו מזויפים (נספח ו' לתצהיר התובעת), כך שהסחורה כלל לא הועמסה על גבי האוניות ולא הגיעה לנמל חיפה. לגבי 2 מכולות נוספות אשר הגיעו לנמל חיפה, טוענת התובעת, כי הנ"ל מעוכבות מאחר ולא נשלחו עמן שטרי מטען מקוריים, אשר מוחזקים אצל הספק בהודו, כערובה להבטחת חוב של הנתבעת כלפיו. לאור האמור, עתרה התובעת למתן צווי מניעה אשר יאסרו פרעון מכתבי האשראי הרלבנטיים בסכום של 89,698$ (עבור 4 המכולות) ו-46,848$ (עבור 2 המכולות שלא שוחררו).

5. ברקע הדברים מציינת התובעת, כי על מנת שתוכל צ'ויס לממש את מכתבי האשראי, ביקשה מנציגי תומר (החשבת נורית פרמדר) לחתום על מכתב העדר הסתייגויות שהעלה הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, אשר הנפיק את מכתבי האשראי. פרמדר חתמה ביום 25.06.08 ו-21.07.08 על ההסתייגויות ועל כך נסמכת היום צ'ויס- היינו כי תומר ויתרה על כל טענת אי התאמה למעט זו המנויה בהסתייגויות ומשכך עליה לשחרר את הסכומים הנקובים במכתבי האשראי ויהי מה (נספח ה' לתצהיר התובעת).

אלא שלטענת תומר, המדובר בהסתייגויות טכניות בלבד, כגון אי דיוק בתאריך, אי דיוקים בחשבונית, בשם הספק, טעויות במחיר לק"ג וכיו"ב, אשר אינם מונעים את התשלום על פי מכתב האשראי (עמ' 37 לפר' וכן ראה את עדותה של פרמדר במסגרת ההליך לסעד הזמני- בעמ' 14 לפר' מיום 20.11.08), אולם הן אינן אינן מתייחסות לעצם היותם של השטרות מזויפים או לקבלת הטובין או משלוחו, שכן במקרה זה המדובר בפרט מהותי (נספח ה' לתצהיר התובעת) (עמ' 38 ו-42 לפר'). תחילה ובגדרי הדיון בסעד הזמני קבלתי אמנם עמדת צ'ויס ביחס לנפקות מכתב היעדר ההסתייגויות (החלטה מ 8.1.09). אלא שמשעה שהתקבל הערעור על ההחלטה בענין זה יש לבחון נפקותו על רקע ההנמקה בפסה"ד שבערעור שיסודה משפטי (גם אם התוצאה הסופית בדיון בסעד הזמני אינה מקימה מעשה בי"ד), ונוגעת לנפקות טענת התרמית, היינו נפקות זיוף שטרי המטען, ככל שהיתה, ביחס לשאלה הניתן לחלט מכתב האשראי הדוקומנטארי (עליו חלים עקרונות האוטונומיה מעסקת היסוד ועקרון ההתאמה, כמו ביחס לערבות בנקאית). המקרה של מרמה חמורה, להבדיל ממרמה, הוכר כחריג המאפשר מניעת החילוט של ערבות בנקאית או כתב אשראי דוקומנטארי, חרף העובדה שמדובר בחריג שבמשורה (מטעמים שיסודם בתכלית מסמכים אלה שנועדה לאפשר חילוט מהיר בלי להיזקק לבירור המחלוקות שבעסקת היסוד בערכאות, שבירורן עשוי להתארך). עמדתי בפירוט על הכללים הנוהגים ביחס לחילוט ערבות בנקאית או כתב אשראי דוקומנטארי בהחלטה שבסעד הזמני ואין צורך שאשוב על הסקירה. חריג נוסף שבמשורה עניינו בנסיבות מיוחדות, ומקרה שיכול להקים אותו ולמנוע החילוט, הנו חוסר תום לב קיצוני. ואכן עיון במכתבי ההסתייגויות האמורים מעלה כי אכן המדובר שם בהסתייגויות טכניות בלבד, כגון מס' חשבון הספק ותאריך האריזה שאינו מתאים, שם הספק, הכמות המוזמנת, מחיר שגוי, מקדמה שלא קוזזה וכיו"ב, אולם אין בה התייחסות למספרי המכולות, ומטבע הדברים שלא יכולה להיות בהם הסתייגות באשר לעצם קיומן של המכולות והגעתן לנמל.

6. משנוכחה התובעת לראות כי המשלוחים האחרונים אינם מגיעים, פנתה לצ'ויס אשר טענה מצידה כי חל עיכוב אולם הטובין יסופקו, ובהתאם סוכם על דחיית מועד פרעון מכתב האשראי ליום 14.10.08 (לגבי הסכום של 46,848$) וליום 07.11.08 (לגבי הסכום של 89,698$), אשר נדחה בשלב מאוחר יותר ל-14.11.08 (נספחים ז' וח' לתצהיר התובעת) (עמ' 39 לפר').

7. הסחורה כאמור לא הגיעה, ולאחר פניות רבות של התובעת לרוסו, שלח האחרון מכתב לתובעת, בו ביקש לסכם מחדש את מחירי הטובין ומועדי האספקה, וכן להחליף את מכתבי האשראי בהמחאות שמועד פרעונן לאחר אספקת הטובין, אולם התובעת סירבה (עמ' 37 לפר'). החשוב ביותר לענייננו במכתב זה הינו הודאתו של רוסו כי בעבור מכתב האשראי על סך 89,000$ לא נשלחה תמורה (נספח ט' לתצהיר התובעת).

8. על אף כל האמור, פנתה הנתבעת לבנק הבינלאומי בדרישה לפרעון מכתבי האשראי האמורים (חשוב לציין כי הפניה נעשתה באמצעות בנק הפועלים, שכן ביום 11.08.08 המחתה הנתבעת את זכויותיה במכתבי האשראי לבנק הפועלים וזמן קצר לאחר מכן עזב רוסו את ישראל). כתמיכה לדרישתה, הציגה בפני הבנק הבינלאומי 6 שטרי מטען (נספח י' לתצהיר התובעת), אשר נשלחו כביכול ביום 05.07.08 ומספריהם:

1. nsv/hfa/002/8-9
2. nsv/hfa/003/8-9
3. nsv/hfa/013/8-9
4. nsv/hfa/014/8-9
5. nsv/hfa/015/8-9
6. nsv/hfa/016/8-9

לטענת התובעת, 6 שטרי המטען מזויפים כאמור, ולתמיכה בטענתה אף פנתה למנהל חברת Cross Hamburg הגרמנית, אשר הוציאה את השטרות כביכול, וזה הצהיר כי חברתו מעולם לא הנפיקה שטרי מטען אלו, לא שילחה סחורה עבור הנתבעת או התובעת, וכי קיים שוני גרפי בין שטרות אלו לשטרי המטען שמנפיקה חברתו ועל כן הם מזויפים. בשלב זה הגישה התובעת את בקשתה לצו המניעה (עמ' 39-40 לפר'). לתמיכה בטענה זו הגישה התובעת את תצהירו של אנגלס כאמור, אשר אומת ונחתם בגרמניה, אולם העד עצמו ביטל את הגעתו לדיון ההוכחות זמן קצר לפני כן. אשר על כן הודיעו הצדדים כאמור כי הם מוותרים על חקירתו וכי לא יעלו טענות באשר לאימות חתימתו. ואולם, הצהרה זו זכתה לעמדה שונה בסיכומי הנתבעת, עת טענה זו שאין המדובר בתצהיר מאחר והוא אינו מקיים את הוראות סעיף 15 לפקודת הראיות וכי ממילא אין בו כדי ללמד כי החתימה על כתב ההסתייגויות הושגה שלא כדין. לטעמי העלאת טענה זו חותרת במהות תחת רוח ותכלית ההסכמה הדיונית ההדדית להכיר בתצהיר ובקבילותו, והנתבעת מושתקת מהעלאת טענה זו. יש לזכור כאמור כי מן האידך גיסא בא ויתור על חקירת אלירן רוסו, הרוח החיב בצ'ויס, שנתבע במישרין ולחא התיצב לחקירה אודות תצהירו.

9. 6 שטרי המטען מציינים את מספרי המכולות בהן נשלחו הטובין. 4 השטרות הרלבנטיים לענייננו מציינים את מספרי המכולות הבאים של חברת צים:

ZIMU4561879

ZIMU4317765

ZIMU4399001

ZIMU4678812

מבדיקה שערכה התובעת מול חברת צים, התברר כי אין ברשותה כלל מכולות הנושאות מספרים אלו (נספח י"א לתצהיר התובעת). המסקנה היחידה העולה מנתונים אלו, אליבא דתובעת, היא כי הנתבעת הציגה בפני הבנק שטרי מטען מזויפים, על מנת שתוכל לפרוע את מכתבי האשראי, והכל מבלי שתספק את הסחורה נשוא ההסכם!

10. מר אריה שגיא, אשר חקר את פרשת הזיוף מטעם התובעת, העיד בחקירתו הנגדית במסגרת הבקשה לסעד הזמני כי כאשר בדק את המסמכים ראה סט של צים וסט של החברה הגרמנית, ללא תאימות בין מספרי המכולות על גבי שטר המטען. לטענתו, על גבי השטרות הגרמניים היו צריכים להופיע פרטים כגון מספר הסגר החותם אולם הנ"ל לא הופיעו, ובשלב מאוחר יותר גילה כי מספרי המכולות המצוינים שם כלל אינם קיימים (עמ' 10-11 לפר' מיום 20.11.08). שגיא המשיך וסיפר כי הבדיקה נעשתה לפי שטר המטען אשר כלל לא הוצא ע"י החברה, כך שגם אם הוחלפו המכולות בהודו, עדיין מספרו של השטר היה צריך להיות קיים אצל החברה הגרמנית (עמ' 11-12 לפר' מיום 20.11.08). מעל הכל הוסיף, כי לכל מכולה מספר ייחודי משלה, ועל כן באם נרשם מספר מכולה בשטר המטען, עליה לכל הפחות להיות קיימת במאגר החברה לה היא שייכת. גם פרמדר העידה בחקירתה הנגדית במסגרת הליך הסעד הזמני כי הבדלים במספרי המכולות בשטרי המטען לעומת מכתבי האשראי הינם פרט טכני ביחסי התובעת מול צ'ויס, אולם הכל בהנחה כי מספרי המכולות הנ"ל אכן קיימים והמכולות הועברו לידי המשלח (עמ' 14 לפר' מיום 20.11.08).

11. כפי שציינתי, מר שגיא נפטר זמן קצר בטרם דיון ההוכחות ועל כן לא יכול להחקר בשנית, אולם הוא נחקר כאמור על תצהירו בגדרו של הסעד הזמני. על פי המגמה הגוברת בפסיקה לעבור משאלת קבילות הראיה למשקלה, ובשים לב לעובדה כי הלה נחקר במסגרת הבקשה לסעד הזמני בדיוק בסוגיה דנן, נראה כי יש להכיר בתצהירו כראיה עצמאית, הכשרה לאימתות תוכנה. וראה לעניין זה את פסק הדין בע"א 8493/06 עזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (מאגר נבו). באותו מקרה דובר בתצהיר שניתן במסגרת בקשת רשות להתגונן ע"י בעל הדין העיקרי שנפטר טרם שהספיק בכלל להחקר על תצהירו. ועדיין בית המשפט הכיר בקבילותו של התצהיר לאור הוראת סעיפים 15 ו-17 לפקודת הראיות ותקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראה פס' 25). מקל וחומר יש להכיר בכשרות תצהירו של שגיא אשר אינו בעל דין בהליך העיקרי (גם אם העיד שיש לו שיתוף פעולה עסקי עם תומר), ושממילא הספיק להחקר עליו במסגרת הסעד הזמני, בייחוד שעה שהוא זהה לתצהיר שהוגש בהליך העיקרי. הטענות שהועלו שם זהות לטענות שהועלו במסגרת ההליך העיקרי וספק בעיניי באם היו מתגלות בחקירתו של שגיא בהליך העיקרי עובדות חדשות.

12. בנוסף למכולות אלו, הגיעו כאמור שתי מכולות נוספות אשר נשאו אף הן שטרי מטען מזויפים המציינים את מספרי המכולות: CMBU-234806-5 ו- FBLU-308408-1. גם כאן טוענת התובעת כי המכולות לא נשלחו ע"י החברה הגרמנית, אלא באמצעות חברת צים, אשר אישרה הגעת שתי מכולות מטעמה לנמל חיפה ללא שטר מטען. חשוב לציין כי על גבי שני שטרי המטען הרלבנטיים מצוינים מספרי המכולות בכתב יד, וניתן בנקל לראות כי הן אינן שייכות לצים (נספח י' לתצהיר התובעת). המדובר כאמור במכולות אשר שטרי המטען המקוריים שלהן מוחזקים ע"י הספק ההודי כערובה לתשלום חובה של הנתבעת כלפיו, ומעיון בהם אכן נראה כי הסחורה היתה אמורה להשלח במכולות של צים (נספח י"ד לתצהיר התובעת). לאור האמור, מאוחסנות שתי המכולות בנמל, ולא ניתן לשחררן.

13. לחיזוק טענתה, טענה התובעת בסיכומיה, כי אף בנק הפועלים יודע שהשטרות מזויפים, ועל כן סירב להצעתה לקבל את הכספים לאלתר, בכפוף להתחייבותו כי במידה ויוכח שהשטרות מזויפים, ישיב לה את הכספים (ראה הדיון מיום 09.02.09 בבית המשפט המחוזי בחיפה, בבקשת רשות הערעור שהגישה התובעת על ההחלטה בסעד הזמני).

14. הנתבעת מצידה, לא העלתה ולו טענה אחת כנגד טענת הזיוף והתרמית, ולמעשה כלל לא התמודדה עם סוגיה זו (למעט טענה סתמית שלא הוכחה שמדובר על עומס בנמלי הודו שגרם לכך שפקחי נמלים בהודו לא הקפידו שאורז שהוצא על ידם ממכולה פלונית לשם בדיקתו יושב לאותה מכולה ממנה הוצא; ניתן גם לתהות האם כל האורז מוצא מן המכולה לשם בדיקה ומדוע אין די במדגם). את הגנתה החלה הנתבעת בתיאור עסקה אחרת שנכרתה בין הצדדים- עסקת משחות השיניים. מעסקה זו מנסה הנתבעת ללמד על התנהגותה הקלוקלת של התובעת, אשר סיכלה את שיווק משחות השיניים בישראל, לא מילאה חובותיה על פי ההסכם, לא שילמה את התמורה בעבור הסחורה, וגרמה לנתבעת לנזקים רבים נוספים מול הספקים בהודו. חרף זאת, לא העלתה הנתבעת כל טענת קיזוז בעילה זו, ורק טענה כי היא שומרת לעצמה את הזכות להגיש תביעה בעתיד בגין הנזקים שנגרמו לה, לאור המצב הכלכלי הקשה בו היא מצויה כיום. למותר לציין כי ממילא, טענת קיזוז יש לפרט ולהמחיש באותה מידה בה יש לפרט כתב תביעה. טעם הדבר ברור, שכן הקיזוז, שעה שמוכחת הזכות לקזז, הוכר כאמצעי מהותי לתשלום חוב. מטעם זה ניתן לטעון קיזוז אף בכתב תביעה, למרות שמדובר בטענת מגן במהותה, ולא טענת חרב. ממילא ברור שלגוף הענין מידת ההוכחה של טענת קיזוז זהה לזו של תביעה. ממילא ברור שאף לו הועלתה טענת הקיזוז כדין – היא לא הוכחה במידה הנדרשת שעה שבירורה הושאר להליך נפרד אם וכאשר יבוא אל העולם, בדמות תביעה של צ'ויס.

15. לאחר "פרשת" משחות השיניים פירטה הנתבעת, כי עשתה שימוש במקדמה שקיבלה מהתובעת לשם הקמת מפעל אריזה בהודו, על כל האישורים, המכונות וחומרי הגלם הנדרשים לשם כך, ובסה"כ השקיעה סכום של 327,000$ בקיום ההסכם, תוך ציפיה להתקשרות ארוכה בין הצדדים (נספח ז' לתצהיר הנתבעת). כמו כן ציינה כי לא בכדי נרשם בהסכם בין הצדדים כי יתכנו שינויים בזמני הייצוא שכן הדבר היה תלוי בקבלת רשיונות, בשחרור האורז מהמכס בהודו ולאחר מכן בישראל, ובבירוקרטיה רבה, כך שעיכובים מסוימים באספקה היו אכן צפויים. הנתבעת הוסיפה וטענה כי במקרה דנן, לאור המשבר העולמי שפרץ בשוק האורז באותה תקופה, התעוררה בעיה נוספת- שכן ממשלת הודו הטילה מגבלות חמורות על ייצוא אורז משטחה, ובין היתר הטילה מס מוגבר על ייצוא אורז פשוט (מאמרים המאשרים את קיומו של משבר האורז צורפו כנספח י' לתצהיר הנתבעת).

אשר על כן טוענת הנתבעת, כי התובעת ביקשה ממנה לתייג את האורז הרגיל כאורז בסמטי (עליו לא הוטל מס) ולייצאו מהודו באופן זה. לטענת הנתבעת, התריעה בפני התובעת כי היא אינה אחראית על האורז מרגע מסירתו לנמל, ועל כן חתמו נציגי התובעת על שטרי המטען ללא הסתייגויות (נספח י"א לתצהיר הנתבעת). ואולם, שלטונות הודו "עלו" על נסיונות התרמית ואסרו את היצוא, ולטענתה התובעת קיבלה הודעה מפורשת על כך. לעניין זה חשוב להדגיש כי טענה זו הועלתה בדמות השערה בלבד בכתב ההגנה, אולם לעת הגשת התצהירים כבר נטענה בפה מלא, מבלי שיהיו בידי הנתבעת ראיות כלשהן להוכיחה. לאור האמור טענה הנתבעת, כי מהרגע בו נחתמו שטרי המטען, הועברה החזקה במכולה לידי התובעת, ועל כן משכשלה התובעת בשמירה על הסחורה אין לה להלין אלא על עצמה ועליה לשלם לנתבעת את התמורה המלאה. לכך השיבה התובעת כי לא ידעה על בעיות המיסוי בהודו וכי בכל מקרה לא אמור להיות מיסוי על יצוא (עמ' 36 לפר'). כמו כן טענה כי שטר המטען ממילא אינו מציין את סוג האורז כך שבכל מקרה לא יכול להיות מצב שעל שטרי המטען נרשם סוג אורז שונה מזה שהיה בפועל במכולה, ומכל מקום הסכמה כאמור בדבר רישום אורז שונה מזה שהועמס מעולם לא ניתנה (עמ' 36 לפר'). על כל האמור הוסיפה התובעת וטענה כי שטר מטען יוצא רק לאחר שהמכולה מועמסת על האוניה, ועל כן אם מכס תופס סחורה זה יכול להיות רק לפני הוצאת שטר המטען (עמ' 42 לפר').

עיון בשטרי המטען האמורים (נספח ו' לתצהיר התובעת), מעלה כי לפחות בשטרות אלו אכן צויין סוג האורז שנשלח, היינו בסמטי ורגיל, בנוסף לכמותו. כך, על גבי כל מכולה היו אמורים להיות מועמסים 9,570 ק"ג של אורז בסמטי ו-9,550 ק"ג של אורז מאיכות זהב. המכולות הנ"ל כאמור לא הגיעו כלל, ושטרי המטען נטענים להיות מזויפים.

16. לטענת הנתבעת, הסכימה לדחיית מועדי פרעון מכתבי האשראי לאור טענת התובעת כי היא מצויה בקשיים כלכליים, והבטחתה כי במידה ותעשה כן, תשלם לה את חובה בעבור עסקת משחות השיניים. בלית ברירה, ולאור המצוקה הכלכלית אליה נקלעה, הסכימה הנתבעת להצעה ודחתה את מועדי הפרעון. דוחקה הכלכלי של הנתבעת היה כה חמור, עד שאף הציעה לתובעת למסור לה 4 שיקים במקום מכתבי האשראי, אולם התובעת סירבה. כל האמור מעיד לגרסת הנתבעת כי לא רימתה את התובעת, שכן לו היתה טענה המרמה נכונה, לא היתה מסכימה לדחיית מועדי הפרעון. לכך השיבה התובעת כי הנתבעת הסכימה לדחיית מכתבי האשראי בשל חששה כי התובעת תפנה לביהמ"ש ותעצור את מכתבי האשראי באם תסרב (עמ' 39 לפר'), וטענה זו, בהתחשב ביתר הנסיבות, מקובלת עליי.

17. לגופה של טענת המרמה (וכפי שציינתי הנתבעת לא התמודדה באופן ממשי עם שאלה זו) הנתבעת טענה כאמור, כי החלפת מספרי המכולות נבעה מאי הקפדה של פקחי הנמל בהודו כי האורז שהוצא על ידם מהמכולה לשם בדיקה יושב לאותה מכולה ממנה יצא. כמו כן טענה כאמור, כי נציגי התובעת בדקו את אי ההתאמות בשטרי המטען ואישרו את מכתבי האשראי על אף הפגם, תוך ידיעה כי חרף החלפת המספרים, נותר תוכן המכולה כשהיה. לטענתה, החלפת המכולות לא גרמה נזק כלשהו למישהו לרבות התובעת, שכן הטובין הגיע ליעדו. חשוב להדגיש כי בהעלאת טענה זו התייחסה הנתבעת ל-8 המכולות אשר הגיעו לנמל חיפה והתקבלו בידי התובעת בפועל.

מכל מקום, בין אם הוחלפו המכולות ובין אם לאו, הרי שלא יכול להיות ספק כי לכל הפחות על מספרי המכולות הנקובים בשטרי המטען להיות נכונים וקיימים. משעה שמספרי המכולות כלל אינם בנמצא, טענת הנתבעת כי הסחורה הועברה ממכולה אחת לאחרת, ועוד במספר מקרים, אין בה ממש, והיא מעלה כשעצמה לא מעט תהיות. לגופו של עניין, כפי שכבר ציינתי, אין חולק כי מכולות אלו הגיעו עם שטרי מטען, וכי נציגי התובעת חתמו על העדר הסתייגויות טכניות הנוגעות גם למספרי המכולות, בהנתן העובדה כי הנ"ל אכן הגיעו. אולם אין לנתונים אלו כדי לשלול טענת המרמה המהותית אותה טענה התובעת.

18. באשר ל-6 שטרי המטען המזויפים טענה הנתבעת כי אי ההתאמה בין מספרי המכולות אינה רלבנטית לענייננו, שכן היא אירעה לאחר הוצאת שטרי המטען, העברת הבעלות והעברת החזקה בסחורה. בנוסף ציינה כי לא היא הוציאה את שטרי המטען ולא היתה לה שליטה עליהם ומכאן שבוודאי לא יכלה לשנות את המספרים. יש לדחות טענה זו. אי ההתאמה במקרה זה אינה אי התאמה "טכנית" כביכול בין מספרי המכולות (הקיימים והממשיים כאמור) עליהם הועמסה הסחורה בפועל לבין מספרי המכולות שנרשמו על גבי שטר המטען או מכתב האשראי, אלא אי התאמה בעצם קיומן של המכולות.

כאמור, התובעת הגישה מסמך מטעם חברת צים המעיד כי מספרי המכולות המצוינים על גבי שטר המטען אינם קיימים במאגר שלה, היינו כי עצם רישומן הינו פיקטיבי. עובדה זו מהווה נתון רלבנטי לעצם העברת הבעלות בסחורה ואף פרעון מכתב האשראי.

19. בפסיקה נזכר ששטר המטען משמש למספר מטרות: א. זהו מסמך המעיד על זכות הקניין בנכסים הרשומים והסבתו לאדם שלישי- היינו מקנה לו את הזכויות הרשומות בו. ב. השטר הוא מסמך בכתב המהווה ראיה לחוזה ההובלה ותנאיו. ג. השטר מהווה ראיה לכאורה לקבלת הנכסים על ידי המוביל בכמות או במספר או במשקל המצוינים בו, אולם ראיה זו ניתנת לסתירה (ראה את הדברים שנאמרו בע"א 603/72 "צים" חברת השיט הישראלית נ' אדרס חמרי בניין בע"מ כפי שהם מובאים בע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ נו(2) 344, 355). היינו,כי עם העברת הטובין למוביל (היינו באמצעות מסירת שטר המטען), הועברה אכן הבעלות לתובעת (ראה גם את ספרם של דוד ששון, מאיר יפרח, אורלי שנקר אשראים דוקומנטריים: היבטים מעשיים ומשפטיים 1996, 28), ואולם:

"מעבר לאישור העקרוני כי אכן המוביל קיבל לידיו סחורה, אין שטר המטען מבטיח הרבה לקונה: אומנם על שטר המטען מופיעה בדרך כלל שורה של פרטים שונים על הסחורה כגון משקלה, כמותה, מספר החבילות, סוגה ואיכותה; אך אלו נתונים כלליים בלבד שהמוביל, המציין אותם על שטר המטען, מקבלם ממי שמסר לו את הסחורה, כאשר למוביל עצמו אין את האמצעים הטכניים ואת הידע והמומחיות לברר ולאמת את רובם. יוצא שמבחינתו של הקונה הזהיר, שטר המטען מהווה אישור בדוק לגבי מספר מצומצם של נתונים, שהם עצם העובדה של קבלת שטר מטען כלשהו על ידי המוביל (כזה הנטען להיות הסחורה המוסכמת), תאריך קבלת הסחורה על ידי המוביל (וזהו נתון רב חשיבות, כפי שנראה להלן) וכן מצבה הכללי החיצוני של הסחורה עד כמה שניתן לבדוק זאת בבדיקה חזותית של עין לא מקצועית. יוצא שטענת המרמה לגבי שטר המטען מצד הקונה תוכל להתייחס רק למרמה בנתונים אלה" (י' דותן "האשראי הדוקומנטרי: מרמה במכר ומרמה במסמכים" משפטים יז 92, 115, וכן ראה גם את הדברים שנאמרו ברע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ נד(1) 773, בעמ' 785-787).

באם תתקבל טענתה של הנתבעת, יצא כי מרגע שבו יצא שטר המטען מידיה, אף אם הינו מזויף, אין להטיל עליה כל חבות, שכן הבעלות בסחורה עברה לידי התובעת, ומכאן שאף אם כלל לא נשלחה סחורה, עליה לפרוע את התשלום בגינה. כפי שכבר ציינתי, לטעמי אין לחתימה על מסמך ההסתייגויות ולו דבר לענייננו שעה שמספרי המכולות אינם קיימים, ואף כללי ה-UCP קובעים מפורשות כי אין במתן הודעה על אי התאמה כדי לשלול מהרוכש או הבנק את היכולת להעלות טענת מרמה כנגד המוכר (אשראים דוקומנטריים, 171).

לא מוטלת לטעמי כל חובה על נציגי התובעת לבדוק, לעת חתימתם על מכתבי ההסתייגויות, למול חברות ההובלה השונות, האם המכולות שצוינו בשטרי המטען אכן קיימות בכלל ושולחו לדרכן. הדבר יוביל לעיכובים בלתי סבירים על הסחר הבינלאומי, יעכב את חובת התשלום ליצואן (שכן אז תידרשנה התאמות כנגזרת של הטלחת חובת בדיקה שכזו), יטיל נטל בלתי סביר על היבואן, ויהיה כרוך בתוספת עלויות לא מבוטלת לכל הצדדים המעורבים. הכל בשעה שהקונה הסביר כלל לא יכול להעלות על דעתו כי מספרי המכולות הנקובים בשטרי המטען אינם קיימים בכלל.

20. בנוסף לא טענה הנתבעת מיהו הגורם המדפיס את שטרי המטען או מספרי המכולות ולמי אמורה להיות מועברת האחריות במידה ולא היא אחראית לזיוף, מה גם שאיני מוצא כל אינטרס של גורם אחר לזייף את שטרי המטען בצורה כזו. מכל מקום לעניין זה נאמר כי "הנטל לפקח על המוביל ולדאוג כי יפעל כשורה, והסיכון לאי קבלת התשלום אם היו חריגות בפרוצדורה של הוצאת המסמכים, צריך ליפול על המוכר שבא במגע עם הגורמים המוציאים את המסמכים, ולא על הקונה היושב מרוחק מהם אלפי קילומטרים" (מאמרו של דותן, בעמ' 143).

21. כאמור הנתבעת טענה גם כי נציגי התובעת ידעו כי במכולות המדוברות נמצא אורז רגיל ולא בסמטי, בניגוד לשטרי המטען, וחתמו על אי התאמה זו (נספח ו'2 לתצהיר הנתבעת). מכאן, שאין כל ספק שהמכולות האמורות הוחרמו ע"י פקחי ממשלת הודו, והתובעת מסתירה עובדה זו. לכך השיבה התובעת, כי בנוסף לטענות שכבר צוינו לעיל, במידה והסחורה אכן הוחרמה היה צריך להיות לדבר תיעוד כלשהו או ראיה כי המכס עיקל את הסחורה אולם תיעוד כזה אינו בנמצא (עמ' 40 לפר'). לטענתה, אף בחלוף 3 שנים מאז העלתה הנתבעת לראשונה טענה זו, לא יכלה לתמוך אותה בראיה כלשהי ואף נוכחותו של רוסו בהודו בשנים האחרונות לא סייעה בידה בהוכחת הטענה. כפי שכבר ציינתי, טענה זו של הנתבעת אינה מקובלת עליי, מה גם שהיא לא הוכחה כזית. לצורך העניין אך סביר כי במשך 3 שנים ארוכות בהן מתנהל התיק, היתה מוצאת זו את הדרך לתמוך גרסתה באמצעות אישור כלשהו מממשלת הודו. הנ"ל לא נעשה, ומכאן שסביר יותר כי הנתבעת אכן הוציאה שטרי מטען מזויפים, המציינים מספרי מכולות פיקטיביים, מבלי להטעין את הסחורה על האוניה.

22. המירמה במקרה זה הינה אכן כזאת אשר גרמה לכך "שהעיקרון החשוב של ניתוק מכתב האשראי מחוזה המכר לא ישרת עוד שום מטרה לגיטימית, ושהמירמה לא תאפשר למבצעה לנצל יתרון לא הוגן ולהמלט עם כספו של הקונה... לכן גורסת הגישה המקובלת, כי רק מירמה, המשמיטה כליל את הבסיס המסחרי של חוזה המכר- על ידי כך שהמוכר שלח במקום סחורה חומר חסר כל ערך, כגון פסולת או אבנים, או לא שלח סחורה כלל- מצדיקה הענות לתביעת עצירת התשלום, ובכל מקרה אחר יהא על הקונה לברר את הסכסוך בינו לבין המוכר בדרך של תביעה נגד המוכר, על יסוד עיסקת המכר עצמה והחוזה שנערך בה, ולא בדרך של תביעה במישור של מכתב האשראי, שהוא, כאמור, חוזה נפרד בין המוכר לבנק המוציא" (ר"ע 646/84 שוראב אינדסטרי אנד טריידינג קומפני נ' רמונד סבה- "אונקס" לח(4) 693, 698-699 וכן רע"א 9622/05 פוליבה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (מאגר נבו), פס' 6). במקרה דנן, הסחורה לא הגיעה כלל בקשר סבתי עם המרמה, שכן היא מלכתחילה לא הועמסה ומכאן שנשמט הבסיס המסחרי של חוזה המכר. לפיכך, יש להורות על צו מניעה קבוע ביחס לפרעון מכתבי האשראי, ובהתאם לדרישת התובעת, להשיבם לידיה.

23. מהפן המשפטי טענה הנתבעת כי על מנת להוכיח את טענת התרמית יש להוכיח מעשה תרמית חמור, ואין די בהעלאת טענת זיוף בעלמא. לגרסתה, לא כל כשלון עסקי (במקרה זה- הסיכון שהתממש בדמות החרמת הסחורה) עולה כדי תרמית, ובמקרה זה מדובר בכשלון טכני בלבד, שלא מנע מהתובעת לחתום על העדר הסתייגויות לגבי מועדי האספקה וכיו"ב. החשוב לגרסתה- הוא כי יש שטר מטען המעיד שהסחורה יצאה למשלוח, וככל שקיימת חוסר התאמה, על התובעת להפנות טענותיה לגורם אשר הביא אותה לחתום על כתב הויתור על אף אי ההתאמה. כפי שכבר ציינתי, טענות אלו אינן מקובלות עליי ואין באי ההתאמה הנטענת כאן משום אי התאמה טכנית בלבד או הסכמה לפטור המעביר את האחריות לגורל הסחורה מהנתבעת לתובעת. כמו כן, אין בטענות אלו משום התייחסות לטענת המרמה גופה.

נקבע בספרות לעניין זה כי "גם במקרה של מרמה במסמכים ניתן לעיתים קרובות לבסס חשדות ממשיים- כאלה המצדיקים מתן צו זמני- ע"י ראיות אובייקטיביות שיושגו במהירות ובאמצעים פשוטים למדי. שיחת טלפון או טלפקס לרשת שהמסמך מתיימר להיות שלה, יכולה לאשר כי המסמך לא הוצא כלל על ידה או שאינו זהה למה שאותו מוסד מוציא, או שהפרוצדורה שננקטה בהקשר להוצאת אותו מסמך חרגה מהרגיל; עם זאת מובן, שלא כל מקרה של מרמה במסמכים ניתן לבירור באמצעים כה פשוטים" (ראה מאמרו של דותן, בעמ' 123-124). לענייננו- התובעת הציגה כאמור את מכתבה של חברת צים בדבר אי רישומן של המכולות האמורות בחברה, וכן את הודעתה של החברה הגרמנית כי מעולם לא הוציאה את שטרי המטען ולא שילחה סחורה עבור הנתבעת או התובעת. די בנתונים אובייקטיביים אלו לטעמי, כדי להוכיח כי שטר המטען שהוצא הינו מזויף ועל כן אינו בגדר מסמך כלל (אשראים דוקומנטריים, עמ' 207).

24. באשר ל-2 המכולות אשר לא ניתן לשחרר מהנמל, טענה הנתבעת כי דווקא היא הקורבן בעניין זה. לטענתה, לאור החוב הגדול של התובעת כלפיה (בעסקת משחות השיניים), נקלעה לקשיים תזרימיים, עד כי לא יכלה להעביר לספק ההודי סכום של 20,000$ אשר היה נדרש על מנת לקבל את שטרי המטען המקוריים, ומכאן שהתובעת למעשה ביצעה עוולה של גרם הפרת חוזה. ההיסמכות על גרם הפרת חוזה אינה מסברת האוזן ומדובר בשתי מיזמים נפרדים. ואולם, ממילא בהתחשב בכלל נסיבות המקרה, לא סביר בעיניי שלא היה בידי הנתבעת לשלם סכום קטן יחסית לספק ההודי על מנת לשחרר את הסחורה, בייחוד באם נזכור כי הועברו לידיה סכומי כסף לא מבוטלים במסגרת העסקה, אשר לא ברור מה עלה בגורלם (ראה עדותו של רוסו במסגרת הבקשה לסעד זמני), ומכאן שאין לגלגל האשם בעניין זה לפתחה של התובעת דווקא. כמו כן ציינה הנתבעת, כי במסגרת הדיון לסעד זמני, אפשרתי לתובעת לשחרר כספים מתוך מכתבי האשראי הדוקומנטרי לשם תשלום לספק ההודי וקבלת השטרות המקוריים אולם התובעת נמנעה מלעשות כן, ועל כן כשלה בהקטנת נזקיה. לטענה זו השיבה התובעת כי לא העבירה את הכספים, שכן הנתבעת הבהירה לה, כי עם קבלת הסחורה יהא עליה לשחרר את יתרת מכתב האשראי ועל כן לא היתה מעוניינת בכך (עמ' 35 לפר'). טענה זו מקובלת עליי.

25. מהתנהלותה של הנתבעת עד לשלב זה ונסיונה לפרוע את מכתבי האשראי חרף העובדה שהסחורה לא הגיעה לישראל, ניתן לשער כי לנגד עיני התובעת עמד אכן איומה של הנתבעת כי במידה ותוכל לשחרר את שטרי המטען, יהא עליה גם לשלם לנתבעת את התמורה החוזית בעבור הסחורה של התקבלה. בנוסף, לאור העובדה כי המכולות מצויות בנמל כבר זמן לא מבוטל, דבר המעלה ספקות באשר לטיבו ואיכותו של האורז, נראה כי אין לבוא בטרוניה לתובעת על שבחרה לא לפעול בדרך זו.

26. לאור האמור אני מורה על ביטול מכתבי האשראי והשבתם לידי התובעת. בהחלטה זו יש משום אסמכתא כלפי הבנק להשיב מכתבי האשראי כאמור.

השבת המקדמה

27. בנוסף דורשת התובעת כי לאור ביטולה של העסקה, תושב אליה גם יתרת המקדמה ששילמה. להזכיר, כי תומר שילמה לצ'ויס סכום של 100,000$ ביום 17.04.09 כמקדמה עבור מלאי האורז (נספח י"ב לתצהיר התובעת), כאשר הנתבעת היתה אמורה לקזז מעלות כל מכולה שנשלחה סכום של 1,000$ לאחר שחרורה ופרעון התשלום, עד להשבת המקדמה כולה. בפועל, טוענת התובעת, שילמה לה צ'ויס בעבור 7 מכולות בלבד, והדבר מסתבר לאור העובדה כי לנמל חיפה הגיעו 8 מכולות בלבד. בכתב התביעה הבהירה תומר, כי מאחר ואין כיום אפשרות לצ'ויס להמשיך ולספק את האורז, היא מבקשת לראות בכתב התביעה כהודעה על ביטול ההסכם עקב הפרתו היסודית, והשבת סכום המקדמה הנותר- 93,000$, ועל פי שער הדולר היציג ביום הגשת התביעה- סכום של 354,330 ₪.

28. הנתבעת לא התגוננה בפני טענה זו, לא טענה כי הביטול נעשה שלא כדין או כי הסעד המבוקש אינו בר ביצוע. אני מקבל את טענת התובעת לביטול החוזה והשבת הסכומים ששולמו במסגרתו. סכום המקדמה אומנם שולם לנתבעת על מנת שתוכל לשריין את חומרי הגלם לאספקת האורז (ראה נספח א' לתצהיר התובעת), אולם היה אמור להיות מוחזר לתובעת במהלך חיי העסקה, כאשר הנתבעת מצידה סופגת הפסד קל ברווחיה. מאחר והעסקה לא יצאה לפועל בשלמותה העטיה של הנתבעת כמפרת החוזה, הרי שעל הנתבעת להשיב לתובעת את הפרש כספי המקדמה ששולמו לה בעבור המכולות שלא סופקו. מאחר ואין לפניי טענת קיזוז או תביעה שכנגד (ודאי לא כאלה שהוכחו), אין בידי להורות על קיזוז הסכום האמור מול ההשקעה הנטענת שביצעה הנתבעת בהודו (מה גם שזו לא הוכחה בפניי) או על תשלום נגדי כלשהו המגיע לה.

הוצאות הטיפול באורז

29. בנוסף עותרת התובעת להחזר הוצאות בעבור הטיפול באורז, אשר לא היה אמור ליפול על שכמה, וכן "נפל" לאור התרשלותה של הנתבעת. לטענתה, לפני משלוח ושינוע האורז, יש לבצע בו טיפול בגז המונע הווצרות טפילים ומזיקים. חרף זאת, לא ביצעה הנתבעת טיפול כאמור, כך שמשלוחי האורז שהתקבלו אצלה היו נגועים במזיקים וטפילים (עמ' 43 לפר'). לטענתה, הנתבעת הכירה בכך, וסוכם בין הצדדים כי תומר תטפל בריסוס, כאשר העלות בסך 1 ₪ לקילו תשולם ע"י צ'ויס, וזו אף סיפקה לתובעת שקיות חדשות לשם אריזת האורז מחדש. מאחר והכמות שנצרכה טיפול עמדה על 130,875 ק"ג, על הנתבעת לשלם לתובעת סכום זה (ראה נספח י"ג לתצהיר התובעת).

30. לכך השיבה הנתבעת, כי כל משלוח אורז ששולח עבר טיפול מונע לחדירת חיידקים וחרקים ומהמשלוחים אף ניטלו דגימות טרם שליחתם המאשרים את נקיון הסחורה. מכל מקום טענה כי כמות האורז המטופל לה טוענת התובעת אינה הגיונית שכן לא יכול להיות שרק 130,875 ק"ג ניזוקו ושאר הסחורה תקינה, שכן כל המשלוח עבר טיפול זהה.

31. להוכחת טענתה צירפה התובעת אישורים ממכון התקנים וקבלות המעידות על ביצוע הטיפול האמור (נספח י"ג לתצהיר התובעת). ממסמכים אלו עולה כי האורז שנבחן במכון התקנים אכן אינו עונה לתקן, אולם המדובר בבדיקה שנערכה רק ביום 23.04.09, להזמנה שנעשתה ביום 06.04.09, היינו כשנה לאחר מועד הגעת האורז לנמל חיפה.

גם הקבלות אותן צירפה התובעת אינן מעידות באופן חד משמעי על נחיצות הטיפול, שכן חלקן נוקבות בביצוע בדיקות במהלך חודש אוגוסט- נובמבר 2008, וחלקן בטיפולים שנעשו רק בחודש יוני 2009. מאחר שאין חולק כי ההתקשרות בין הצדדים הופסקה בפועל לקראת סוף שנת 2008, וגם זאת רק לאחר שהמכולות האחרונות לא הגיעו והתעורר אצל התובעת החשד לתרמית, הרי שאין לביצוע טיפול במועד כה מאוחר בכדי להעיד כי הלה היה כלל נחוץ. באם אכן היו נוקבות הקבלות האמורות בתאריכים בהם הגיעו המשלוחים הראשונים בפועל, אזי אולי היה בכך בכדי לרמוז על דרך התנהלותה של הנתבעת בכל הנוגע לטיפול באורז, בתורת הגורם לצורך בטיפולים. אלא שאישורים כאלו אינם בנמצא. מכל מקום לא מצאתי כי התובעת צלחה בהוכחת טענה זו וטוב היה לו היתה מביאה לעדות לעניין זה את אחד מבוחני האורז או אחד ממנהלי החברות המטפלות. כזאת לא נעשה, ואף תשובתו של קימלוב בחקירתו הנגדית לעניין זה היתה מתחמקת משהו. משכך אין בידי לקבוע כי האורז הנ"ל אכן היה נגוע בחיידקים וטפילים לעת הגעתו, או שצבר אותם במשך זמן אחסונו עד שהתעורר הצורך בטיפול נוסף. לאור האמור, דין התביעה להדחות ברכיב זה.

הפרש מחירי אורז

32. טענה התובעת כי לאור ירידת מחירי האורז בעולם, שונו ההסכמות בין הצדדים, כך שבמקום 0.99 סנט לקילו אורז רגיל ו-1.46$ לקילו אורז בסמטי כפי שנקבע בהסכם ההזמנה, הפחיתה הנתבעת את עלות האורז ל-0.85 סנט לקילו ו- 1.37 $ לקילו בהתאמה (נספח ט"ו לתצהיר התובעת). להוכחת טיעוניה צירפה התובעת העתקים מחשבוניות בהן נראים המחירים לפני השינויים והחשבוניות המתוקנות (נספח ד' לתצהיר התובעת). לאור זאת טוענת התובעת כי התמורה בגין הטובין צריכה לעמוד על 21,087$ פחות מזו שהוסכם עליה. בהתאם לשער הדולר היציג במועד הגשת התובענה המדובר בסכום של 80,307 ₪. בחקירתו הנגדית העיד קימלוב כי ההסכמה האמורה נגעה ל-6 המכולות שהיו אמורות להגיע (היינו ה-4 שלא הגיעו וה-2 התקועות בנמל), ובהתאם לכך חושבו הסכום והכמות הרלבנטית (עמ' 38 ו-42 לפר').

33. לטענת הנתבעת לעומת זאת, הגיעה הדרישה להפחתת מחירים מהתובעת, לאחר שהחלה ירידת מחירי אורז בכל העולם. לטענתה, דרשה התובעת את ההפחתה במחיר, ואף שלחה אליה במפגיע דף עם מחירי האורז החדשים הרצויים לה ביום 28.10.08 וכך ניסתה לכפות עליה את רצונה (נספח י"ב לתצהיר הנתבעת). לטענת הנתבעת, מעבר לזכותה לעמוד על קיום החוזה המוסכם, לא יכלה להוריד את המחירים, שכן כבר התקשרה עם צדדים שלישיים לקניית האורז על סמך ההסכם עם התובעת, ועל כן כל שינוי במחיר היה גורם לה להפסדים רבים. לאחר שהביעה הנתבעת את התנגדותה, החלה התובעת בסירובה לשלם את התמורה בגין האורז שסופק לה וביקשה לדחות את מועדי התשלומים. כמו כן טענה הנתבעת כי דרך חישוב הפיצוי אותו הציגה התובעת אינו הגיוני.

לטענתה, כתב חישוב הכמויות (נספח ט"ז לכתב התביעה) מתייחס להפרשי מחירים בעבור 191 טון אורז בסמטי, כאשר להוכחת טיעוניה הציגה התובעת חשבוניות מחודש 07/08 ו-09/08 מהן ניתון ללמוד על הפרשי המחירים. לטענת התובעת, סיכום החשבוניות מעלה כי מדובר בכמות של 153,015 טון אורז בלבד, ועל כן הדבר אינו תואם את חישובה של התובעת עצמה.

לכל האמור הוסיפה הנתבעת וטענה, כי מקור השוני במחיר הינו בהגבלות שהטילה ממשלת הודו- כך, למרות שבחשבוניות מחודש 09/08 צוין שסופק אורז בסמטי יקר יותר, בפועל סופק אורז רגיל שעלותו נמוכה יותר, וכך שילמה התובעת לנתבעת בגין אורז רגיל, אך לצרכי מיסוי דווח בחשבוניות כי מדובר באורז בסמטי. גרסה זו אפשרית, אף שהסכומים הנטענים אינם מקורבים ולו במעט, לסכום העסקה המקורי.

כמו כן ציינה הנתבעת כי לא בכדי לא קוזזו במקרה זה דמי קדימה של 1,000$ למכולה שכן המדובר באורז זול יותר ועל כן לא היה צורך בקיזוז המקדמה ממנו, על פי ההסכם שבין הצדדים. בטענה זו אין ממש, שכן הסכם ההזמנה קובע כי צ'ויס תקזז מעלות כל מכולה (ללא ציון סוג האורז שהיא מכילה) סכום של 1,000$ לאחר שחרור הסחורה ופרעון התשלום (ראה נספח א' לתצהיר התובעת). רוצה לומר, כי אין בידי הנתבעת להסתמך על טענה זו בלבד בכדי להצדיק את גרסתה לאי הפחתת המחירים.

34. אלא שדומה כי נעלמה מעיני הנתבעת הסיבה המרכזית בגינה יש לדחות את תביעת התובעת בראש זה - היינו כי 6 המכולות בגינן היא דורשת את הפרשי המחירים לא סופקו לה בפועל, ולפיכך היא גם לא שילמה עליהן (משעה שאני מורה כאמור על ביטול מכתבי האשראי). מכאן שלתובעת לא נגרם כל נזק בפועל כתוצאה מהפחתת מחירי האורז בעולם, אף אם אכן הוסכם בין הצדדים על הורדת מחירים כאמור. לפיכך, שסכום התמורה שהיה אמור להיות נמוך ב-21,000$, לכל היותר היה רק אמור להיות נמוך בשיעור זה, אולם מאחר והוא לא שולם ממילא, אין לו כל נפקות לענייננו. משכך, דין התביעה להדחות גם ברכיב זה. למעלה מן הצורך יצויין כי לו סופקו המכולות והאורז, הרי טענתה העקרונית של הנתבעת כי בעלי הדין קשורים במחירים שבחוזה, לאחר שכבר התקשרה הנתבעת עם ספקי האורז להם התחייבה על המחירים הקודמים (והגבוהים יותר) – מסברת את האוזן.

חיוב בשל אחסנת נמל ושימוש במכולות

35. טענה התובעת, כי עקב העיכובים הרבים שנגרמו לה בכל הקשור להמצאת המסמכים הנחוצים לשחרור הסחורה, אוחסנו המכולות בנמל שבועות ארוכים.

בגין אחסון זה, מחויבת התובעת ע"י נמל חיפה, ולצרכי אגרה העמידה את רכיב התביעה הנ"ל על סכום של 25,000 ₪, תוך שמירת זכותה לתקן את הסכום לאחר שרכיב התביעה יתגבש במלואו. לעת הגשת הסיכומים טענה התובעת כי המכולות נמכרו לגורם שלישי, היינו כי הנזק האמור כבר ידוע לה, ועדיין לא ביקשה לתקן את כתב התביעה ולנקוב בסכום הנכון. כמו כן חשוב לציין כי הנזק האמור לא נטען בתצהירי עדותה הראשית, אלא רק בכתב התביעה ובסיכומיה.

בנוסף טוענת התובעת, כי במסגרת פעולת התרמית של הנתבעת, הזמינה מצים מכולות ריקות על מנת להעמיס עליהן טובין אשר לא נשלחו, ובגין כך היא מחויבת בתשלום. רכיב זה אף הוא טרם התגבש במועד הגשת כתב התביעה, אולם לצרכי אגרה העמידה אותו התובעת על 50,000 ₪. שוב, גם כאן, בחלוף 3 שנים ממועד פרוץ הסכסוך, ולאחר שהתובעת יודעת כי מדובר במעשה מרמה, לא יכלה משום מה לנקוב בעלות השימוש המדוייקת במכולות, היינו לתחום ולהמחיש את סך הנזק שנגרם לה.

36. התובעת לא הוכיחה כזית רכיבים אלה שבתביעה, לא צירפה חשבוניות המעידות על החיוב השוטף בגין האחסון והשימוש, ואף לא מכתבי דרישה או הודעה מנמל חיפה או חברת צים המודיעים לה על עצם חיובה בסכומים האמורים. לאור האמור, ואף בהעדר התיחסות מטעם הנתבעת לעניין זה, דין התביעה להדחות בפריטים אלה.

חיוב אישי

37. התובעת מבקשת לחייב את רוסו אישית בגין פעילותו בחברה. לטענתה, עשה רוסו בנתבעת כבשלו, תוך שהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות ובכך מכסה על התנהגות חסרת תום לב ומזיקה ביודעין. מאחר ורוסו הינו זה שחתם על הסיכום בין הצדדים, והיה הרוח החיה בכל הנוגע להתקשרות מול הנתבעת, יש לחייבו ביחד ולחוד עם הנתבעת בכל הכספים והסעדים נשוא תובענה זו, ולהרים את מסך ההתאגדות.

חיוב אישי בחוב חברה (משעה שאין מדובר בערבות לחובותיה) יכול להתקיים מכוח הרמת מסך כלפי בעל מניות או מכוח חיוב אישי של אורגאן בתאגיד, מכוח אחריותו האישית, חוזית או נזיקית. איני סבור כי התובעת הוכיחה את העובדות הנצרכות לשם המחשת עילה לרמת מסך כלפי בעל מניות. לחסכון במלל ראה סקירת הדין בסע' 15 – 18 לפסק דיני בת"א (חי') 18082/04 סונול שני סוכנויות בע"מ נ' אומן הקידוח והניסור צפון בע"מ. יכול שתעלה שאלה אם אין מקום לחיוב אישי של רוסו כמנכ"ל צ'ויס, מכוח סע' 54(א) לחוק החברות.

אין חולק כי רוסו הוא שפעל מטעם צ'ויס בעסקת האורז נשוא התובענה, ומשעה שעסקינן לא בטענה של התנהלות עסקית כושלת גרידא אלא בטענה שהתקבלה בדבר זיוף , המקרה מתאים עקרונית לחיוב אישי של נושא משרה בתאגיד, אם הוכחה מעורבותו האישית בזיוף. מאידך, טענה המקרינה אשמה פלילית ראוי שתוכח (למצער) בהוכחות בעלות משקל רציני אם לא במידת הוכחה מיוחדת. חרף תהיות שעשויות להתעורר, בסופו של יום לא הוכחה מעורבות אישית של רוסו דוקא, במישרין או מכוח הסמכת אחרים, במעשי הזיוף, או ידיעה מבעוד מועד אודות מעשי הזיוף. יש להבדיל בין אחריות חברת צ'ויס לבין מעורבות של בעל תפקיד מטעמה , שזהותו לא הוכחה, במעשי הזיוף. בסופו של יום אפוא, אין מקום להורות על חיוב אישי של הנתבע 2.

38. לאור האמור לעיל, אני מורה על צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע הפורמאלי הבנק הבינלאומי הראשון, לפרוע ולו חלקית את מכתבי האשראי הדוקומנטארי בסך 89,698$ ובסך 46,848$ (מכתב מס' 7372604 IDC / IT 004), ומורה על ביטולם והשבתם לתובעת. ב"כ התובעת ידאג למימוש מול הנתבע הפורמאלי.

כן אני מחייב הנתבעת 1 להשיב לתובעת בתוך 30 יום יתרת המקדמה ששולמה לה עבור אספקת האורז בסך 93,000 דולר ארה"ב, כשיעורם בש"ח במועד הגשת התביעה (לפי שער יציג), ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

39. הוצאות משפט: טענה התובעת כי נשאה בהוצאות משפט בעשרות אלפי ₪ בגין שכ"ט ובגין הוצאות כלליות לרבות נסיעה לגרמניה לצורך גביית עדותו של מנהל החברה הגרמנית. לעת הגשת התצהירים טענה התובעת כי תצרף חשבוניות שכ"ט על סך 30,000 ₪, תוך שהיא שומרת לעצמה את הזכות לצרף אסמכתאות עד לגמר ההליך. הנ"ל לא נעשה, אולם ממילא יש להביא בחשבון היקף ההתדיינות ואף הסכום הכספי שנפסק בגין השבת המקדמה , ואם נצרף לו גם סכומי מכתבי האשראי הדוקומנטרי, הרי שהסכום הנדרש כאן סביר בקירוב.

אני מחייב הנתבעת 1 לשלם לתובעת בתוך 30 יום הוצאות משפט בסך כולל של 25000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וכן הוצאות משפט כלליות באומדן של 10,000 ₪.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.