1. המבקש אזרח שבעבר התגורר בעיר אילת. המשיבה רשות מקומית (להלן גם: העירייה) המוסמכת על פי דין לקבוע הסדרי חנייה בתחומה, ובתוך כך לקבוע עבירות מסוג קנס למי שהפר את הסדרי החניה שקבעה.

2. לפניי תובענה על דרך של המרצת פתיחה שבה עתר המבקש להצהיר על התיישנות עונש הקנס שהוטל בגין ארבע עבירות מסוג קנס (חניה במקום אסור) שבוצעו במהלך שנת 2002 בתחום העיר אילת. כפועל יוצא מבוקש להצהיר על בטלות הליכי הגבייה הננקטים נגדו.

3. המבקש העלה טענת התיישנות העונש בלבד. לפיכך נקודת המוצא היא כי קיבל את ההודעות על ביצוע העבירות וכי חרף זאת לא הודיע על רצונו להישפט וגם לא שילם את הקנס. מטעם זה גם הסמכות העניינית לדון בתובענה מסורה לבית משפט השלום.

לבקשת המבקש ובהסכמת המשיבה עוכבו הליכי הגבייה עד להכרעה בתובענה.

4. מכתבי הטענות עולה שהמבקש קיבל ארבע הודעות בגין ביצוע עבירות חנייה בתחום העיר אילת:

הודעה מספר 17310640 מיום 29.7.02; הודעה מספר 17401241 מיום 30.7.02; הודעה מספר 18489146 מיום 2.9.02 והודעה מספר 19259845 מיום 21.9.02.

5. לגרסת המבקש, עד ליום 27.7.08 שבו החלו גובים מטעמה לנקוט פעולות גבייה נמרצות, לא שלחה העירייה הודעות על תשלום קנס וממילא לא נקטה פעולות גבייה כלשהן. לפיכך התיישן העונש וכאמור, אין העירייה רשאית לנקוט נגדו הליכי גבייה.

6. לגרסת המשיבה בכל ארבעת הדוחות שקיבל המבקש, שלחה לו הודעות (ללא פירוט סוגן) ביום 6.3.03; ביום 18.8.03; ביום 15.8.03 וביום 5.11.04. מהנספחים שצירפה לתגובתה לא ניתן למצוא תמיכה בטענתה כי שלחה הודעות במועדים הנקובים לעיל.

(א) נספח א' הוא מסמך פנימי של העירייה ובו פורטו הוצאות בגין שתי דרישות תשלום, האחת מיום 2.11.04 והשנייה מיום 10.6.07. אין תיעוד נוסף בקשר להודעות תשלום אלה.

(ב) בנספח ב' שתי 'רשימת דברי דואר רשומים' מסוג 'הודעות תשלום קנס' מיום 9.2.03 שנמסרה לבית המיון בדואר בת ים ביום 6.3.03 ומיום 5.6.03 שנמסרה ביום 15.6.03 לבית הדואר. בשתי הרשימות הללו כלולים מספרי הדוחות נושא המחלוקת.

(ג) נספח ג' הוא דיווח על מסירת 'דוחות לבית הדפוס כולל מעטפית' הנושא תאריך 18.8.03 ועליו רשם מאן דהו כי נוגע למסירה מרוכזת - מן הסתם לבית הדואר - שנעשתה ביום 4.9.03.

כן צורף 'קובץ דרישות תשלום' שנוצר ביום 15.8.04 ונמסר לבית הדואר באותו יום וקובץ דומה שנוצר ביום 5.11.04 ונמסר לבית הדואר באותו יום. גם בקבצים הללו מצוינים מספרי הדוחות נושא המחלוקת.

מהמסמכים עולה כי כל ההודעות הללו נשלחו לכתובתו של המבקש בעיר אילת.

(ד) לבסוף גם צורף אישור מסירה של דבר דואר רשום שנשלח למבקש לפי כתובתו בעיר חדרה ואשר ביום 8.7.07 הוחזר לשולח מהטעם 'לא נדרש'. על אישור המסירה מוטבעים פרטיה של המחלקה המשפטית של חברת 'שוהר שירותי חניה בע"מ' האמונה מטעם העירייה על גביית קנסות.

7. בעלי הדין אינם חלוקים בנוגע למסגרת הנורמטיבית החלה על המקרה:

סעיף 239א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) הקובע כי עבירת תעבורה שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש תתיישן אם 'עברה שנה מיום שבוצעה עבירה... אלא אם כן, תוך אותה תקופה, הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה, או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה...'.

מיום 10.7.1995

תיקון מס' 20

ס"ח תשנ"ה מס' 1519 מיום 11.4.1995 עמ' 198 (ה"ח 2285)

הוספת סעיף 239א

מיום 17.7.2005

תיקון מס' 43

ס"ח תשס"ה מס' 1974 מיום 17.1.2005 עמ' 92 (ה"ח 3165)

239א. (א) עברה שנה מיום שבוצעה עבירה לפי פקודת התעבורה או לפי התקנות לפיה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל–1970, שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניניה הזמנה למשפט לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד–1974, אלא אם כן, תוך אותה תקופה, הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה, או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה; אולם, אם הוכיח בעל הרכב החשוד בעבירה כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה, ניתן להגיש כתב אישום ולהמציא הזמנה למשפט למי שנהג ברכב, אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

(ב) היתה העבירה כאמור בסעיף קטן (א) עבירה שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור בסעיף 27א לפקודת התעבורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בענינה הזמנה למשפט, אלא אם כן הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה בתוך התקופות כמפורט בסעיף 225א(א1)(1) או (2) או התקיים האמור בסעיף קטן (א2).

סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי '..אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט.. עברו – בחטא - שלוש שנים' יתיישן העונש.

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד-1974 להלן: התקנות) הקובעת חזקת המצאת כדין:

'בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.'

8. אין חולק אפוא כי עבירות הקנס מהסוג הנדון מתיישנות תוך שנה מהיום ביצועה, ואם נשלחה הודעה על ביצוע העבירה (או הוזמן החשוד לחקירה, חלופה שאינה רלוונטית למקרה דנן) – תוך שנה מיום משלוח ההודעה.

מאחר שאין טענה שבתכוף לביצוע העבירות קיבל המבקש את הדוחות, היה על העירייה להוכיח מתי נשלחו הודעות על ביצוע העבירות, ובהתאם לכך ניתן היה לדעת, על יסוד החזקה המנויה בתקנה 44א לתקנות, את המועד שבו הפכו הדוחות לפסקי דין חלוטים ושממנו יש למנות את מניין הימים לצורך ההתיישנות.

9. נטל הראיה להוכיח כי נשלחו הודעות על תשלום קנס מוטל על כתפי העירייה בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'. רק אם עמדה העירייה בנטל המוטל עליה עובר הנטל לנמען - המבקש במקרה דנן - להוכיח כי לא קיבל את ההודעות מסיבות שאינן תלויות בו.

10. העירייה לא הוכיחה כי שלחה למבקש הודעה על ביצוע העבירות. אמנם נכון, המבקש אינו חולק כי ביצע את עבירות הנקס נושא הדוחות ברם מועד משלוח ההודעה על ביצוע העבירה נדרש כדי לקבוע את מועד תחילת מרוץ ההתיישנות, שהוא היום שבו הפך פסק הדין לחלוט.

בהתאם לתקנה 44א לתקנות קמה חזקה, ולפיה בוצעה המצאה כדין של ההודעה על ביצוע העבירה כעבור חמישה עשר יום ממועד משלוח ההודעה בדואר רשום. ממועד זה מסורים לנמען תשעים ימים כדי לשלם את הקנס או להודיע על רצונו להישפט, כך שבחלוף מאה וחמישה ימים הופכים ההודעות על ביצוע העבירה לפסקי דין חלוטים.

11. מהמסמכים שצירפה העירייה לתגובתה ואשר פורטו לעיל עולה כי לראשונה ביום 6.3.03 נמסרו לבית הדואר הודעות על תשלום קנס. אניח אפוא כי הדוחות הפכו לפסקי דין חלוטים במועד כלשהו קודם לכן, בחלוף מאה וחמישה ימים ממועד משלוח ההודעות על ביצוע העבירות.

12. היות שבתום התקופה האמורה הופכות הדוחות לפסקי דין חלוטים, אין למבצע העבירה זכות לבקש להישפט. יוצא אפוא שממועד זה ואילך טווח שלוש השנים שבו על העירייה לשלוח הודעות על תשלום הקנס כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות יתחיל בתום חמישה עשר יום מיום משלוח ההודעה על תשלום הקנס, ולא כעבור מאה וחמישה ימים.

13. במקרה דנן לא עמדה העירייה בנטל המוטל עליה ולא הוכיח משלוח הודעות על תשלום הקנס. אין די במסמכים שצירפה כדי להוכיח כי עשתה-כן. כל אשר הוכיחה, כי במועדים הנקובים נמסרו לבית הדואר הודעות למשלוח. הא ותו לא. אין ראיה כי הלכה למעשה נשלחו דברי הדואר למבקש.

14. אף אם נניח שדי ברשימות שצורפו כדי להוכיח משלוח דברי הדואר - ולא היא - הוכח כי יום 5.11.04 היה המועד האחרון שבו נשלחו הודעות על תשלום הקנס למבקש, כך שבהתאם להוראות תקנה 44א לתקנות, חזקה כי מועד ההמצאה היה ביום 21.11.04. כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות היה על העירייה לשלוח הודעות על תשלום קנס לא יאוחר מיום 21.11.07 ואין ראיה כי עשתה-כן (ואם נקבל את גישת המשיבה, ולפיה מתיישן העונש תשעים ימים מאוחר יותר, אזי העונש התיישן ביום 21.2.08, כשפעולות האכיפה החלו ביום 27.7.08.

15. אמנם נכון, העירייה צירפה גם אישור מסירה המעיד לכאורה על משלוח דבר דואר למענו של המבקש בעיר חדרה, אשר בתאריך 8.7.07 הוחזר לנמען (המחלקה המשפטית של חברת שוהר שירותי חניה בע"מ). ואולם מלבד הסממנים המעידים כי נשלח דבר דואר למבקש, אין לדעת מה היה תוכנו. העובדה שדבר הדואר יצא מהמחלקה המשפטית של חברת הגבייה כמו גם העובדה שמדובר באישור מסירה אחד בלבד (אף כי עסקינן בארבעה דוחות חניה) תומכות במסקנה כי אין מדובר בהודעה על תשלום קנס, לא כל שכן הודעה על תשלום קנסות.

16. לפיכך אפילו יש לראות ברשימות ההודעות על תשלום קנס ראיה מספקת להוכיח כי נשלחו למבקש, הרי שאין באישור המסירה - שהוחזר לשולח ביום 8.7.07 - כדי לשמש ראיה לקיום חובתה של העירייה לשלוח הודעות על תשלום הקנסות בתוך תקופת ההתיישנות.

17. העירייה לא הוכיחה אפוא כי שלחה במועד הודעות על תשלום קנס בקשר לארבע העבירות שביצע המשיב. בנסיבות אלה אין מנוס מהמסקנה כי העונש בגין כל ארבע עבירות הקנס (עבירות חניה) שעבר המבקש – התיישן, וכי אין המשיבה רשאית לנקוט נגדו הליכי גבייה.

18. ניתן אפוא בזאת פסק דין המצהיר כי עונש הקנס שהוטל לפי הודעה מספר 17310640 מיום 29.7.02; הודעה מספר 17401241 מיום 30.7.02; הודעה מספר 18489146 מיום 2.9.02 והודעה מספר 19259845 מיום 21.9.02 - התיישן.

כפועל יוצא, מנועה משיבה מלנקוט הליכי גבייה של הקנסות הללו. צו המניעה הזמני יהפוך אפוא לסופי.

היות שאין חולק כי המבקש עבר את עבירות החניה שיוחסו לו, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז אב תשע"ה, 12 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.