1. העניין שבפני, בקשת הנתבעים 1-2 למתן רשות להתגונן בפני תובענה כספית אשר הוגשה כנגדם בסדר דין מקוצר.
2. עניין זה נדון בפני כב' הרשמת שלומית פומרנץ, אשר לאור פרישתה לגמלאות בסוף שנת 2011, ונבצר ממנה ליתן ההחלטה בבקשה. אציין כי סיכומי טענות הצדדים הוגשו עד לחודש ספטמבר 2010, וכעת נותב עניין זה לטיפולי.
3. לא ראיתי טעם צורך או הצדקה לקיים דיון נוסף בבקשה, בשים לב שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית בנוגע למתן החלטה על בסיס כתבי טענות – ומאחר וממילא בשלב זה ניתנת ההחלטה על בסיס ראיות לכאורה בלבד, ללא קביעת ממצאים עובדתיים.
4. לאור ההסכמה הדיונית שבין הצדדים, ניתנת החלטה זאת על בסיס סיכומי טענות הצדדים.

התובענה

1. התובענה הינה תובענה כספית ע"ס 191,434 ₪, אשר נותרו כיתרה בלתי מסולקת בחשבון בנק אשר נוהל אצל התובע (סניף סבינינה 719), לאחר שנדרשה סילוק אותה יתרה.
2. לגבי הנתבע מס' 2, נטען כי הוא חתם על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, להתחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובע, זאת ביום 26.8.2007.

טענות הנתבעים

1. לטענת הנתבעים, ביום 26.8.2007 חתם הנתבע 2 על כתב ערבות מתמדת מבלי שהוענק לנתבעת 1 כל אשראי, וביום 30.8.2007 – ארבע ימים לאחר מכן - חתם הנתבע 3 על כתב ערבות, ולדברי הנתבע מס' 2 סוכם באותו מועד בע"פ כי אך ורק נתבע מס' 1 יהא מחוייב לחובות החברה עד לסכום של 175,000 ₪.
2. מציין הנתבע מס' 2 כי הסכמה זאת באה לעולם עקב חוב נטען שהיה לנתבע 3 כלפי הנתבע 2, ומאחר ונתבע מס' 3 לא יכול היה להשיב את אותו חוב, הציע לנתבע 2 כי יפנה לפתוח חשבון בנק בסניף סביניה אצל התובע (שם נטען שלנתבע 3 ישנה היכרות מוקדמת ומעמד בעל משמעות), וייקח אשראי אותו יחזיר הנתבע 3. מציין הנתבע 2, כי הנתבע 3 הפעיל עסק לממכר מזון שהיה סמוך לסניף הבנק, ועל כך תמך הוא טענותיו בדבר לקנוניה בין הנתבע 3 לתובע – בהקשר של קבלת האשראי (ולדבריו של הנתבע 2, דברים אלו נאמרו בפניו לפקיד הבנק).
3. למעשה, טוען הנתבע 2, כי הנתבעת 1 הוקמה אך ורק לצורך קבלת אשראי מאת הבנק, אשראי אשר אותו ישיב הנתבע מס' 3, לכאורה – כאשר נציגי התובע היו מודעים לאופן, למטרה ולצורת ההתקשרות.
4. לאור כל האמור, טען הנתבע 2 לבטלות ערבותו, בשל היעדר הגילוי הנאות אודות הקשרים שיש או היו לתובע עם הנתבע 3, אי ביטוי ההסכמות בע"פ אשר היו ידועות לנציגי התובע, ובטלות החוזה מטעמים הנוגדים את תקנת הציבור.
5. עוד טענו הנתבעים, כי חיובי הריבית אשר נכללו בתובענה שגויים, שכן לגישתם החיוב בריבית רלוונטי רק מיום משלוח דרישת תשלום, בעוד התחשיב על פי התביעה מכיל חיוב בריבית לתקופה מוקדמת יותר.
6. בנוסף טענו הנתבעים כי נגרמו להם נזקים באופן התנהלות חשבון הבנק, ובין יתר , נטען להגבלת פעילות חשבון הנתבעת 1 בגין עיקולים אשר הוטלו על הנתבע 2 שלא היה בעלי החשבון, וכן טענות הנוגעות לאי כיבוד המחאה אשר פגעה בשמה הטוב והאינטרסים העסקיים של הנתבעת 1.
7. אציין כי הנתבעים העלו טענות נוספות, כגון בטלות הערבות מכח סתירת כתב הערבות את "היתר עסקא" אשר ניתן לתובע (ויוזכר בתמצית, ששאלת "היתר עסקא" נוגעת לריבית ולא לקרן הנתבעת), טענות הנוגעות לאי כשירות התובענה להתברר בסדר דין מקוצר, בטלות הערבות בהיעדר גמירות דעת מטעם התובע (בשל חתימה חסרה על אחד ממסמכי הערבות) – ואולם לגישתי מדובר בטענות סרק אשר הועלו כלאחר יד וללא טענה שיש בה להעלות הגנה (ואציין כי אין תובענה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר מתובענת מוסד בנקאי הנסמכת על מסמכים בנקאיים, דפי חשבון הסכם וכתבי ערבות), טענות לפגמים במשלוח ההתראות (ולא ראיתי במשלוח התראות לכתובת הידועה על פי ההסכם כהפרת החובה) – לא מצאתי לנכון להתייחס בהרחבה לטענות אלה.
8. לעתים נכון למקד הדיון בטענות השנויות במחלוקת, ולא להעלות טענות "מן היקב ומן הגורן", בבחינת לתקוף כל אספקט, מתוך רצון לייצר פולמוס הנוגע לטענות סרק, בבחינת "כל המרבה הרי זה משובח", ובהתאם ההתייחסות להלן תהא לטענות המכילות טענות הגנה מהותיות, ולא הטענות אשר נזכרו בסעיף 14 לעיל.

עמדת התובע

1. כאמור לעיל, ההתייחסות הינה לטענות המהותיות כנזכר בסעיפים 9-13 לעיל.
2. בנוגע לשאלת החיובים בריבית, סבור התובע כי מדובר בטענה כללית וסתמית, שאינה מפורטת דיה, אינה מכילה תחשיב כלשהוא, ונוגדת במפורש את האמור בסעיף 1 לתנאי ניהול החשבון המהווה את הסכם המסגרת ביחסים שבין הצדדים. מוסיף התובע, כי מדובר בחוזה, שהגם מהווה הוא חוזה אחיד, אינו מכיל תנאי מקפח – ואף לא נטען בהקשר זה, כך שדינה של הבקשה להידחות.
3. בכל הנוגע למתן הערבות בפועל ולניסוחה, סבור התובע כי יש לדחות אף טענה זאת. לכל טענות הנתבע 2, בהקשר של אותן הסכמות אשר לכאורה ידועות היו לתובע, הרי שהן לא קיבלו כל ביטוי בכתב, ואפילו לא ברמז, ולגבי טענת הנתבע 2 כי למיטב הבנתו, הנתבע 3 לבדו היה חתום כערב, הרי שהדברים נסתרים במסמך הגילוי לערב. העובדה כי הנתבע 2 מצייר מציאות אחת וחתם על מסמכים שמשמעותם שונה בתכלית, מצדיקה דחיית הטענה, אליבא ב"כ התובע.
4. וגם לגבי טענת הקנוניה אשר הועלתה, סבור הבנק כי יש לדחותה. התובע טוען שטענת קנוניה יש להעלות באופן המלא והמפורט ביותר, וטענות הנתבע 2 בהקשר זה, הינן כלליות וסתמיות, בלתי מפורטות ולא ברורות. התובע סבור שהעובדה שלנתבע 3 היה עסק לממכר מזון הסמוך לסניף הבנק אינו מהווה מענה לחובת הפירוט הנדרשת בהקשר זה.
5. עוד השיב התובע, כי לגבי הטענה בנוגע לנזקים הרי שאינם מפורטים ומכומתים, ולא ניתן לראות בהם כהודעת קיזוז.

דיון והכרעה

1. בכל הנוגע לטענות בדבר הזכות לקיזוז בנוגע לנזקים הנטענים, או לטענה הנוגעת לאופן חישוב הריבית, דינן של הטענות להידחות, באשר הועלו באופן שאינו מפורט כלל ועיקר, וללא כימות כלל.
2. אוסיף כי הנתבע 2 סותר את טענותיו, כאשר מחד מציין הוא כי הנתבעת 1 קמה על מנת לקבל את האשראי המהווה הסדרת החוב, ומאידך מציין הוא כי לנתבעת 1 "ספקים חשובים" אשר נפגעו כתוצאה מאי כיבוד המחאה של 500 ₪. מדובר בשלל טענות, אשר ממילא אינן מפרטות מהו החיוב העודף הנטען (בין אם מדובר בריבית, ובין אם מדובר בנזקים הנטענים). מדובר בטענות כלליות וסתמיות, שאינן נתמכות באסמכתאות, ואינן מכומתות כלל.
3. להבדיל, בנושא הפרת חובת הגילוי או הטענה בדבר קיום נסיבות מיוחדות המצדיקות בחינה, סבורני כי טענה זאת – וטענה זאת בלבד, מקימה הגנה אפשרית (אם כי דחוקה עד מאוד, עד כדי שכמעט אינה קיימת); בראייה כוללת, אין זה סביר כי צד ג', שאינו בעל מניות בחברה, יחתום על ערבות מתמדת להבטחת חיוב בסכומים ניכרים (וכמעט 200,000 ₪), אלא בהתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות בהקשר זה.
4. טענת הנתבע מס' 2, כי נציג הבנק הבטיח לו שלא יידרש לשלם אלא מעבר לערבותו של הנתבע 3, נשמעת תמוהה קמעא, ואולם כאשר בפועל מתברר שלנתבעת 1 לא ניתן אשראי אלא לאחר שצד ג' שאינו בעל מניות חתם על ערבות בהיקף ניכר, הדבר מצריך בירור עובדתי, על מנת שתישמענה הטענות, ואף אותו צד ג' יישמע בפני בית המשפט ויפרוש את גרסתו.
5. במסגרת כתבי הטענות מצוין כי הנתבע 3 מצוי בהליכי פשיטת רגל. אדרבא, מוצדק במקרה זה שתישמע גרסתו, ומידת תום הלב שלו בהליכי פש"ר, תיבחן אף היא, על כל המשתמע מכך.
6. יכול וקנוניה הייתה או לא הייתה, אכן, רמת הפירוט בבקשה הינה נמוכה, ואולם מהותית – טענת הנתבע 2 הינה להטעייתו, ולהסתמכותו על דברי נציג הבנק, ככל שנאמר אשר נאמר לדבריו. קביעה שכזאת, מחויבת שקילת שיקולים שלא ניתן לשקול בשלב של מתן החלטה על בסיס ראיות לכאורה, דבר המצדיק מתן רשות להתגונן בפני התובענה – בעילה זאת בלבד.
7. לאור האמור אני מורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין רגיל.
8. תצהיר הנתבע ישמש ככתב הגנה – ובעילה היחידה בה נתקבלה הבקשה, כאמור לעיל.
9. המזכירות תנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון, בפני הגורם השיפוטי אשר ידון בתובענה לגופה.
10. כאשר הבקשה נתקבלה מחד, ומרבית הטענות הכלולות בה נדחו מאידך, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בהעדר הצדדים.