צד ג ספורטינג ייזום ספורט תחרותי

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע, יליד 1975, כתוצאה מפגיעת כדור בפניו בעת שהלך עם בני משפחתו בפארק העירוני בעפולה, במסגרת אירועי הפתיחה של הפארק ביום 2.10.07 (להלן – הפארק).

התביעה הוגשה כנגד עיריית עפולה המחזיקה של הפארק (להלן – העירייה), כנגד הנתבעת 2, אשר הפעילה מתקני משחקים בפארק ביום האירוע (להלן - פעלטון), וכנגד המבטחת של העירייה, הנתבעת 3 (להלן – המבטחת). העירייה והמבטחת הגישו הודעת צד ג' כנגד חברת ספורטינג ייזום ספורט תחרותי (להלן – ספורטינג), אשר הפעילה בפארק פעילות ספורטיבית ביום האירוע.

טענות הצדדים:

1. לטענת התובע, ביום האירוע הוא ובני משפחה נוספים שהו בפארק במסגרת אירועי הפנינג המוני לפתיחת הפארק. בסיום הבילוי בסביבות השעה 19:00, כשבנו של התובע ישוב על כתפיו, שמו פעמיהם לקראת היציאה מהפארק. לפתע פגע בראשו של התובע כדור או דיסקית שהועף ממגרש הוקי-רולר המצוי בסמוך לשביל בו הלכו. כתוצאה מהמכה התובע חש סחרחורת, הספיק להעביר את בנו לאימו והתמוטט ארצה. הוא פונה לבית החולים העמק שם נבדק, נמצאה אצלו חבלה מתחת לעין שמאל ושבר ללא תזוזה באף והוא שוחרר לביתו עם הנחיות להמשך מעקב וטיפול רפואי. לטענתו, הוא נמצא במעקב של נוירולוג ורופא עיניים וכי מאז התאונה סובל מכאבי ראש חזקים, הבזקים בעין שמאל בחילות וסחרחורות. התובע הגיש חוות דעת ד"ר עמיקם רשף, מומחה לנוירולוגיה אשר קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%.

2. לטענת התובע, הנתבעות חבות כלפיו בנזיקין בגין התרשלותן בכך שלא דאגו לקיום מיגון הולם של המגרש ממנו הועף הכדור שפגע בו, ובכך שלא תחזקו ולא הפעילו פיקוח כנדרש על הפעילות במגרש.

3. העירייה והמבטחת מכחישות את נסיבות התאונה וטוענות כי התובע לא הוכיח את נסיבות הפגיעה ומקורה. לגופו של עניין טוענות הן, כי לא נמצא כל פגם ו/או ליקוי במגרש ממנו הועף הכדור שפגע בתובע לפי טענתו, והתובע לא הוכיח קיומו של פגם כזה. הנתבעות מצביעות על כך שהמגרש המצוי בקרבת המקום בו נפגע התובע, מגודר בגדר הנישאת, לפי הטענה, לגובה של כ- 3.5 מטרים. לטענתן, מדובר בגדר תקנית אשר תואמת את דרישות הבטיחות, וכי אין זה סביר שהתובע נפגע מכדור שיצא מהמגרש הממוגן כאמור, ואף אם כך יוכח, הרי שלא היתה כל התרשלות ביחס למיגון המגרש. עוד טוענות הנתבעות, כי גם אם נפגע התובע מכדור בעת הילוכו בפארק, הרי שמדובר בסיכונים טבעיים סבירים ורגילים בפעילות אנוש מקובלת ולא חלה כל אחריות מצידן בגינה. הנתבעות הגישו חוות דעת מומחה מטעמן, של ד"ר בלה גרוס, אשר קבעה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כלשהי.

4. פעלתון מכחישה כל זיקה בינה לבין האירוע נשוא התביעה. לטענתה, היא אכן הפעילה מתקנים בפארק ביום האירוע, אולם לא הפעילה כל מתקן ו/או משחק אחר בו משולבים כדורים פרט למתקן אחד ואשר בו משחקים עם כדורי ספוג רכים, בעוד שהתובע נפגע מכדור קשיח.

5. העירייה והמבטחת הגישו הודעת צד שלישי כנגד ספורטינג, כמי שהייתה אמונה על הפעלת משחקי ההוקי-רולר בפארק ביום האירוע והיתה אחראית לפקח עליהם. לטענת העירייה והמבטחת, ספורטינג הייתה אחראית הבלעדית לשמירה והקפדה על כללי בטיחות, הדרכת השחקנים, לרבות משמעת, התנהגות ספורטיבית, יסודות וטכניקות המשחק, ציוד מתאים ומניעת פגיעה ו/או שמירה על בטחונם של העוברים ושבים. משום כך חבה ספורטינג כממונה, מפעילה, מארגנת ומפקחת על משחקי ההוקי-רולר באחריות בגין האירוע וחבה בחובת השיפוי לעירייה במידה וייקבע כי ישנה אחריות מצד האחרונה.

6. ספורטינג טענה בכתב הגנתה, כי ביום האירוע היא אמנם קיימה פעילות במגרש בפארק, אולם פעילות זו הסתיימה עוד בצהריים לפני שהתובע נפגע בפניו, וכי אין לה כל אחריות ביחס לפגיעת התובע בשעות הערב.

7. נוכח הפערים בין חוות דעת המומחים לעניין הנזק, מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' דוד ירניצקי, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5%.

דיון והכרעה:

נסיבות האירוע:

8. כאמור לעיל, בין הצדדים נטושה מחלוקת בדבר נסיבות הפגיעה ובשאלה האם עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו בעניין זה. במחלוקת זו אדון תחילה.

9. מהראיות שבפני עולה בבירור כי התובע נפגע בראשו בפארק ביום האירוע נשוא התביעה. הדבר עולה מעדויות התובע ובני משפחתו שהיו איתו בעת האירוע ואשר העידו מטעמו (אמו, ואחיין של אשתו בשם מתן בן עזרא (להלן - מתן), לפיהן התובע נפגע בראשו מחפץ - כדור שעף לעברו בעת שבני המשפחה הלכו על שביל בפארק. עדויות אלה באשר לעצם הפגיעה, משתלבות עם התיעוד במסמכים הרפואיים שצורפו, מהם עולה כי ביום האירוע התקבל התובע בשעה 20:00 בחדר המיון בבי"ח העמק בעפולה, והתלונן כי לפני כשעה וחצי נחבל בפניו מכדור גולף. על אירוע הפגיעה ניתן ללמוד מעדות מנהל הפארק, מר יניב בוגנים (להלן – בוגנים), אשר העיד מטעם הנתבעת, לפיה דווח לו על הפגיעה לאחר התרחשותה, כפי שטען מתן בתצהירו, ובלשונו של בוגנים:

"זכור לי מקרה הפגיעה, אני מאשר שהוא נפגע, אני לא יודע איך זה קרה. אני זוכר שהם באו אלי" (עמ' 28, ש' 4).

ובהמשך:

לפי מיטב זכרוני, אני זוכר שהיה מקרה פגיעה, הוא נפגע ממשהו, אני זוכר שהוא החזיק ילד ביד אם אני לא טועה, אמר שנפגע מאיזהו (כך במקור – ע.ג) כדור שהגיע לאיזור האף. אני לא זוכר מה אמרתי אותו רגע. אני לא זוכר אם הוא אמר שהוא נפגע עם הכדור של הרולר או ממשהו אחר" (עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 21-24).

10. שאלה נפרדת היא מהו מקור הפגיעה, דהינו, הנסיבות בהן נפגע התובע בפארק. לעניין זה ניצבת בפני גרסת התובע והעדים אשר העידו מטעמו. התובע העיד, כי בזמן הפגיעה הוא ובני משפחתו הלכו על שביל לכיוון היציאה מהפארק כשמשמאלו ממוקם מגרש המיועד למשחק הוקי-רולר (להלן – מגרש ההוקי או המגרש). לפתע פגע בראשו כדור משחק או דיסקית שהועפו במהלך המשחק שהתקיים במקום. על פי עדותו, בנו היה יישוב על כתפיו ואימו צעדה משמאלו ושאר בני המשפחה היו לפניו או בצידו הימני (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 1-6). בחקירתו הנגדית ציין התובע כי ראה ילד לוקח את החפץ שפגע בו ולקח אותו למגרש (עמ' 13, ש' 4). אימו של התובע העידה כי היא ראתה חפץ עף מכיוון שמאל כשהוא עובר בסמוך מאוד לראשה, ואז ראתה את התובע נופל (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 5-8). מתן העיד בתצהיר העדות הראשית, כי שמע חבטה חזקה, ראה את התובע מוסר את בנו אותו נשא על ידיו לאמו, ולאחר מכן התמוטט ארצה. עוד הצהיר, כי ראה ילד מגיח במהירות לכיוונם ומרים מהארץ חפץ עגול בצבע אדום ומחזירו למגרש ההוקי.

11. לטענת הנתבעות, אין בעדויות מטעם התובע כדי להבהיר ולהוכיח את האופן בו נפגע, ובפרט אין בהן כדי להוכיח כי מקור הפגיעה הוא בכדור שעף מכיוון מגרש ההוקי דווקא. לעניין זה מצביעות הנתבעות על העובדה כי התובע לא ידע לומר ממה נפגע, האם מכדור או מדיסקית, תוך ששתי האופציות צויינו בכתב התביעה ובתצהירו, וכן על כך שבכתב התביעה נאמר כי "ככל הנראה" נפגע התובע מכדור שהועף ממשחק הוקי או משחק אחר שהתקיים בפארק. עוד מצביעות הנתבעות על סתירות שעלו לפי הטענה מעדויות התובע ואמו, ועל חוסר הסבירות, לטענתן, בטענה כי נפגע מכדור שעף ממגרש ההוקי.

12. אקדים ואציין את מסקנתי, ולפיה, על בסיס העדויות שנשמעו והראיות הקיימות, עלה בידי התובע להוכיח כי הוא נפגע מכדור אשר הועף ממגרש ההוקי בפארק. על-אף קשיים מסויימים בעדותו של התובע, סבורני כי המכלול הראייתי שהוצג מביא למסקנה המסתברת במידה הנדרשת, כי זהו מקור הפגיעה בתובע.

13. ראשית, התיאור שניתן מפי מתן והתובע לחפץ שפגע באחרון, תואם במהותו את הראיות באשר לכדור המשמש במשחק ההוקי-רולר. בעניין זה אינני סבורה כי יש להסיק מסקנה כלשהי מהעובדה כי התובע בתצהירו תיאר את החפץ שפגע בו ככדור או דיסקית. התובע הסביר בעדותו כי מבחינתו מדובר באותו דבר, ואין ההסבר בלתי סביר, משאין טענה כי התובע בקיא בסוג זה של אביזרי המשחק. מר שמעון בן טוב (להלן – בן טוב), העד מטעם ספורטינג, שהוא מנהל חוגי רולר בליידס ועוסק בתחום המשחק הספציפי בו מדובר, העיד כי בהוקי-רולר משחקים בכדור (להבדיל מהוקי קרח בו משחקים עם דיסקית), כי מדובר ב- "כדור קטן, די דומה לכדור טניס" שמשקלו קל והוא עשוי מחומר קשיח (עמ' 33, ש' 10). תיאור זה עולה בקנה אחד עם עדויות התובע ומתן בדבר החפץ שפגע בתובע. הדברים גם מתיישבים עם הרישום בגיליון חדר המיון בבית החולים (נספח ב' לתצהיר התובע), לפיו גרסתו הראשונית של התובע היתה כי הוא נפגע מכדור גולף, דהינו, מכדור קטן. לכך יש להוסיף כי הגרסה לפיה נפגע התובע מכדור שעף לעברו, עולה גם מדברי בוגנים, בהתייחס לגרסה ששמע מפי התובע מיד בסמוך לאחר האירוע, ולפיהם ציין התובע כי נפגע מכדור באזור אפו (עמ' 31, ש' 20-23).

14. שנית, וכפי שצויין לעיל, מעדותו של מתן בתצהיר העדות הראשית שלו עולה, כי מיד לאחר הפגיעה בתובע הוא ראה ילד רץ לכיוון בו עמדו בני המשפחה, מרים חפץ עגול בצבע אדום ומחזירו למגרש ההוקי בפארק. בחקירתו הנגדית נשאל מתן מה היה החפץ אשר ראה, וציין כי למיטב זכרונו זה היה כדור עגול. בחקירתו הנגדית לא נשאל מתן כלל באשר להצהרתו כי ראה ילד מגיע בריצה ולוקח את החפץ האדום (אותו תיאר בחקירתו ככדור) למגרש ההוקי הסמוך. עדותו זו לא נסתרה איפוא ולא התערערה, והיא קושרת בין הפגיעה לבין מגרש ההוקי. יצויין כי גם התובע בחקירתו הנגדית העיד כי ראה ילד לוקח את הכדור שפגע בו למגרש ההוקי (עמ' 13, ש' 4). גרסה זו לא נזכרה מלכתחילה בתצהיר העדות הראשית של התובע, והועלתה על-ידו לראשונה בחקירתו הנגדית, ולפיכך ככל שהיה מדובר בעדות יחידה משקלה היה מוגבל. אולם כאמור, הדברים עולים מתצהיר העדות הראשית של מתן, ועדותו של האחרון לא התערערה בחקירתו.

15. שלישית, הטענה כי מקור הפגיעה בתובע הוא כדור שעף ממגרש ההוקי, מתיישבת עם הראיות בדבר מיקום המגרש ומאפייני הפגיעה. לעניין זה העידו התובע ובני משפחתו, כי הם הלכו בשביל העובר לצד מגרש ההוקי, כשפניהם לכיוון היציאה, וכשהמגרש מצוי משמאלם. מהתמונות שצורפו עולה כי מגרש ההוקי מצוי בקרבת השביל. בין השביל למגרש אין מתקנים נוספים. זהו שטח פתוח. עפ"י המסמכים הרפואיים שצורפו, התובע נפגע באזור עינו השמאלית, באופן המצביע באופן הגיוני על כך שמקור הפגיעה הוא מצד שמאל, בו כאמור מצוי המגרש. טענת הנתבעת בדבר אי-סבירות הגרסה נוכח עדויות התובע ואמו לפיהן האם הלכה משמאלו, כך שהיא זו שהיתה צריכה – לפי הטענה - להיפגע מכדור שעף מכיוון זה, איננה משכנעת; לא הוכח כי השניים הלכו בקו מקביל לחלוטין, ותיאור האם לפיו החפץ שראתה התעופף בסמיכות רבה אליה ואז פגע בתובע, הוא בגדר תיאור שסבירותו לא נשללה.

16. רביעית, מהראיות שהוצגו עולה כי בעת שנפגע התובע התקיים משחק במגרש ההוקי. הדבר עולה לא רק מעדות התובע (עמ' 13, ש' 25), אלא אף מעדות בוגנים, מנהל הפארק, אשר העיד מטעם הנתבעת; בחקירתו הנגדית לב"כ ספורטינג, ציין בוגנים כי בערב בו נפגע התובע התקיים משחק בוגרים במגרש ההוקי, ובלשונו: "הלקוח שלך (דהינו – ספורטינג, ע.ג) אמר לי שהיה עד הצהריים, אך אני אומר לך בוודאות שבערב כשנפגע התובע היה משחק במגרש של בוגרים עם מדים מקצועיים, שיחקו שם משחק מקצועי" (ההדגשה הוספה. עמ' 29, ש' 27-28).

17. כאן המקום להתייחס לטענת העירייה כי אין כל סבירות שהתובע נפגע מכדור שעף ממגרש ההוקי, וזאת נוכח הגדר המצויה במקום אשר איננה מאפשרת יציאה של כדורים אל מחוץ למגרש. לטענה זו נשוב בהמשך בדיון בשאלת הרשלנות. בשלב זה של הדיון, ולעניין טענת העיריה כי ההתרחשות הנטענת על-די התובע איננה אפשרית מבחינה פיזית/מעשית, יש לומר, כי זו לא הוכחה בצורה מספקת. מהתמונות אכן עולה כי קיימת גדר סביב המגרש, שגובהה לא הוכח בנתונים ממשיים, אף היא נחזית להיות גדר בגובה ממשי, ובפרט באזור הפונה לדרך בה הלך התובע, אולם לא הוצגו ראיות משכנעות לכך שבנתוני המשחק הספציפי – הוקי-רולר, העפה של כדור אל מחוץ למגרש הינה בלתי אפשרית בשל הגדר הקיימת במקום (לעניין זה אתייחס בהמשך).

18. נסכם את הדברים עד פה: עפ"י העדויות והראיות שהוצגו, הוכח, במידה הנדרשת במשפט האזרחי, כי התובע נפגע בראשו מכדור הוקי-רולר שעף לכיוונו ממגרש ההוקי הנמצא בסמוך לשביל עליו פסע בפארק.

19. על רקע האמור אפנה כעת לבחון את השאלה הם הנתבעים חבים ברשלנות כלפי התובע בגין פגיעתו באירוע האמור.

התביעה נגד העיריה:

20. כאמור לעיל, עילת התביעה של התובע נגד העיריה מתמקדת בעוולת הרשלנות, ולהלן אבחן האם מתקיימים יסודותיה.

21. נראה כי המחלוקת בענייננו בשאלת החבות ברשלנות הינה מצומצמת בעיקרה, וממוקדת ברכיב ההתרשלות. אתייחס איפוא בקצרה בלבד ליתר רכיבי העוולה. באשר לחובת הזהירות המושגית של העיריה, אין חולק כי העיריה חבה חובת זהירות מושגית כלפי עוברים ושבים בפארק ציבורי המצוי בחזקתה, ביחס לפגיעות גוף שעלולות להיגרם להם משימוש בתשתיות הפארק. חובת הזהירות של העיריה מתקיימת אף במישור הקונקרטי של נסיבות המקרה. אין למעשה חולק, כי משחק ההוקי-רולר טומן בחובו סכנה לפגיעת גוף כתוצאה מפגיעת הכדור בו נעשה שימוש במשחק. הדבר עולה ממאפייני המשחק, בו עושים השחקנים במסגרת משחק תחרותי שימוש במחבטים ובאמצעותם חובטים בכדור המשחק שהוא כדור קטן העשוי גומי קשיח (עמ' 33, ש' 8-9). פגיעת הכדור עלולה לגרום לנזק גוף, ובלשונו של בן טוב המאמן חוגים של משחק זה – היא עלולה לגרום "למכה חזקה בוודאי" (עמ' 33, ש' 17). עקב כך, השחקנים עצמם ממוגנים בין היתר באמצעות קסדות ראש עם כיסוי רשת בפנים (עמ' 33, ש' 1-2). הסיכון של העפת הכדור ופגיעתו בעוברים ושבים בפארק הציבורי בו בחרה העירייה למקם את מגרש ההוקי, שאינם לוקחים חלק במשחק ואינם מודעים למאפייניו ולסיכוניו, הוא סיכון צפוי ובלתי סביר, שיש להיערך למנוע אותו. ואכן, העיריה במקרה דנן פעלה לנקוט באמצעי בטיחות, באמצעות הקמת גדר מסביב למגרש אשר נועדה למנוע יציאה של הכדור.

22. השאלה בענייננו הינה, האם האמצעי שנקטה העיריה הוא אמצעי סביר בנסיבות העניין, דהינו, האם הגדר שהקימה העיריה מהווה אמצעי בטיחות הולם למניעת התממשות הסיכון. בעניין זה לא הביאו שני הצדדים ראיות ישירות של ממש. התובע לא הציג חוות דעת מקצועית המצביעה על ליקויים בגדר, והעיריה, אשר טענה כי הגדר נבנתה בהתאם לכל תקני הבטיחות והאישורים הנדרשים בהקשר זה, לא הציגה כל ראיה לכך, והסתפקה בטענה כי התובע לא הוכיח את אי-תקינות הגדר ובהצבעה על תמונת הגדר תוך טענה כי זו כשלעצמה מלמדת על כך שהיא לא התרשלה בנקיטת אמצעי זהירות מתאימים.

23. ברי כי את סבירות האמצעי שננקט, יש לבחון ביחס למהות הסיכון בו מדובר. בענייננו מדובר במשחק בעל מאפיינים ייחודיים, כפי שצויינו לעיל, שבמסגרתו נעשה שימוש במחבטים ובכדור גומי קטן וקשיח, שפגיעתו בגוף האדם עלולה לגרום נזק. אמצעי המיגון ביחס לפעילות מעין זו, לצורך מניעת פגיעה בעוברים ושבים, צריך להלום את הנתונים הספציפיים של המשחק. במקרה דנן קבעתי כממצא, כי הכדור שפגע בתובע מקורו במשחק ההוקי-רולר שהתקיים במגרש, אשר עף מכיוון המגרש ופגע בתובע, חרף קיומה של הגדר במקום. לכך מצטרפת עדותו של בן טוב; העד, הבקיא בסוג זה של משחק, העיד אומנם כי הוא סבור שהמגרש בטיחותי וכי החבטה באמצעות מחבטי המשחק לא יכולה להעיף את הכדור לגובה הגדר, אולם יחד עם זאת עלה מעדותו כי בפועל כדור עשוי לעוף מעל הגדר במהלך המשחק וכי היו מקרים שאכן כך ארע. וכך נאמר בעדותו:

"ש. כמו שהראיתי לך בתמונה, על סמך מיקום הגדר, ראית כדור שעשה מסלול כזה מעל הגדר.

ת. היו מקרים שכדור פוגע לדוגמא במקל של שחקן יריב, אם המקל מונח בזווית אז יכול להיות שהכדור יתרומם. אבל זה לא ממכה ישירה בכדור" (עמ' 35, ש' 20-21).

מדברים אלה עולה, כי במהלך משחק ההוקי, קיימת אפשרות מעשית כי כדור יעוף לגובה. לא נטען, לא כל שכן הוכח, כי מדובר בתרחיש נדיר או בלתי שגרתי במהלך המשחק, כאשר מדבריו של בן טוב אף משתמעת מסקנה הפוכה.

24. בנסיבות המפורטות לעיל, המסקנה הלכאורית המסתברת יותר הינה, כי הגדר כפי שנבנתה ע"י/מטעם העירייה, אין בה כדי לתת מענה מספק וסביר להגנה על עוברי אורח הנמצאים בסמוך למגרש ההוקי, מפני פגיעת כדור טועה ממשחק ההוקי-רולר. בנסיבות אלה, נטל הבאת הראיות (להבדיל מנטל ההוכחה, שאין חולק שהוא חל על התובע), עובר אל העיריה, להביא ראיות שיש בהן כדי להצביע על כך שלא התרשלה בבניית הגדר כפי שנבנתה (בע"א 600/86 עמיר ואח' נ' קונפינו, פד"י מ"ו (3) 233; בע"א 41/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדל , פד"י מ"ט (1) 45). אלא שהעיריה לא הציגה ראיות כלשהן בעניין; לא הוצגה אסמכתא בדבר עמידת המגרש בתקן רלוונטי מכל סוג, לא הוצגו ראיות המעידות על בדיקות בטיחות שנעשו למגרש ועל התאמתו למשחק וסיכוניו ולא ראיות אחרות. מנהל הפארק אשר העיד כעד יחיד מטעם העיריה, העיד כי הוא לא עסק כלל בנושא הבטיחות, וכי מבחינתו המתקנים כפי שקיבל אותם לידיו מהעיריה הם תקניים ובטיחותיים (עמ'. 26, ש' 3-4). העד לא ידע להעיד דבר לעניין בטיחות המגרש, אלא רק להפנות לגורמים שלטענתו עסקו בעניין מטעם העיריה, כגון יועץ בטיחות של העיריה ומהנדס העיריה. עדותם של אותם גורמים לא נשמעה, וכאמור לא הוגשו מסמכים כלשהם בעניין זה, אף שבעדות מנהל הפארק נטען כי קיימים כאלה (עמ' 27, ש' 15, 22; עמ' 30, ש' 10). ההימנעות מהצגת ראיות שבידי העיריה, פועלת לחובתה במישור הראייתי, "שהרי מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736). עצם העובדה כי הוקמה גדר מסביב למגרש, ותמונת הגדר עצמה, אין בה די כדי להראות כי ננקטו אמצעי בטיחות סבירים, כאשר המחלוקת היא בהתאמת סוג האמצעי שננקט לנתוני המשחק הספציפי (הוקי-רולר) עבורו משמש המגרש. יצויין כי אף נתוני הגדר הבסיסים לא הוכחו כדבעי, לא גובהה המדויק (אשר בתצהיר העיריה נטען כי הוא מגיע ל- 3.5 מ' ובמקומות אחרים נטען כי הוא מגיע ל- 3 מ', ולא נתוני גדר הרשת שהוקמה על גבי חלק מהגדר לצורך הגבהתה, ומידת התאמתה למנוע מעבר של כדור ההוקי אל מחוץ למגרש.

25. אשר לקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם לתובע, אף הוא מתקיים בענייננו. ככל שהגדר היתה נבנית באופן תקני ההולם את הסיכון הקיים להעפת כדורי ההוקי-רולר מחוץ למגרש, סביר כי האירוע היה נמנע. כפי שצויין לעיל, העפת כדור מחוץ למגרש הינה אירוע אפשרי וצפוי, ולפיכך מתקיים אף קש"ס משפטי.

26. אשר לטענות הנוספות שמעלה התובע בדבר התרשלות העיריה בכך שלא פיקחה על השימוש שנעשה במגרש וניהול המשחק בו, את אלה אינני רואה לקבל. לא הוצגו כל ראיות לכך שבמגרש נעשה בעת האירוע שימוש בלתי תקין או חריג, ואין בפני כל גרסה עובדתית המצביעה על כך. בנסיבות אלה, אין כל יסוד לקבוע כי העיריה התרשלה בפיקוח על השימוש שנעשה במגרש בעת האירוע, וכי הדבר גרם להתרחשות האירוע נשוא התביעה.

התביעה נגד פעלטון:

27. טענות התובע נגד פעלטון נטענו באופן כוללני וסתמי, ולמעשה קשה לדלות מטיעוניו מהיא הרשלנות שהוא מייחס לפעלטון. פעלטון טענה כי בערב האירוע בפארק היא הפעילה בו מתקני משחק שונים ללא שילוב כדורים, למעט מתקן אחד בו כדורי ספוג רכים. העד מטעם פעלטון, מר דוד הירש, העיד על כך, ובחקירתו הנגדית הקצרה הוא לא נשאל לעניין זה כלל, כך שעדותו לא נסתרה בדרך כלשהי. אין חולק כי התובע לא נפגע מכדור ספוג. בנסיבות אלה אין לייחס כל אחריות לפעלטון בגין פגיעת התובע.

ההודעה לצד שלישי נגד ספורטינג

28. כאמור לעיל, העיריה הגישה הודעת צד ג' נגד ספורטינג, בה טענה כי ספורטינג היא הגורם המקצועי לו נמסרה הפעלת המגרש בעת האירוע, ולפיכך ככל שקיימת אחריות לנזק שנגרם לתובע עקב השימוש במגרש, היא מוטלת על ספורטינג.

29. אינני סבורה שיש בראיות שהוצגו כדי להצביע על אחריות כלשהי של ספורטינג לפגיעת התובע. כאמור לעיל, אין כל ראיות המצביעות על שימוש לא תקין במגרש במשחק בעת האירוע, על אי-מילוי הוראות בטיחות או הוראות משחק מצד השחקנים או על התנהלות לא תקינה אחרת במגרש. גרסה עובדתית כזו לא נשמעה מפי התובע ואף לא מפי העד מטעם העיריה. ממילא אין בנסיבות אלה ראיות הקושרות את שארע לתובע עם פיקוח לקוי על הנעשה במגרש, כנטען נגד ספורטינג.

30. זאת ועוד, לטענת בן טוב אשר העיד מטעם ספורטינג, ספורטינג הפעילה במקום חוג למשחקי רולרבליידס לילדים עד לשעות הצהריים בלבד, ולאחר מכן עזב נציגה את המקום, ולא היה נוכח בו בשעת האירוע (עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 4-5). עוד עולה מעדותו, כי לא נחתם כל הסכם עם העירייה וכי הם התבקשו לקיים משחקים ביום הפתיחה, וזאת עשו כאמור בשעות הבוקר בלבד (עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 1-12, ש' 15-17). נציג העיריה לא ידע להצביע על נוכחות של נציג ספורטינג במקום בשעות הערב, עת נפגע התובע (עמ' 30, ש' 4). הוא אף אישר בעדותו כי ספורטינג פעלה במקום עם קבוצת ילדים, ואילו בעת האירוע שיחקו במגרש קבוצת בוגרים אשר תוארה על-ידו כקבוצה מקצועית (עמ' 29, ש' 27-28), לגביה אף העיד בהמשך כי מדובר בבוגרים שמשחקים במגרש "עד היום בשבתות באופן עצמאי" (עמ' 31, ש' 17). העד מטעם העיריה לא ידע לומר אם השחקנים ששיחקו במקום בעת האירוע היו קשורים לספורטינג, אלא רק הניח כי כך הדבר (ובלשונו: "הם הוזמנו על ידי חברת ספורטינג, אני מניח, כי אנחנו לא", עמ' 31, ש' 16). אין חולק כי העיריה לא טרחה לחתום על הסכם כלשהו עם ספורטינג באשר לפעילות במקום, ואין בראיות שהוצגו כדי להוכיח סיכום בעל-פה לפיו ספורטינג תהיה אחראית למכלול הפעילות במגרש במשך כל שעות האירוע.

31. לאמור לעיל יש להוסיף, כי אין חולק שספורטינג איננה מקימת או בעלת המגרש, אלא רק הפעילה בו משחקים/חוגים, ובנסיבות דנן אינני סבורה כי יש לייחס לה אחריות בגין פגיעה שנגרמה בשל ליקוי בטיחות שמקורו במגרש עצמו.

32. המסקנה היא כי ספורטינג איננה נושאת באחריות נזיקית לאירוע בו נפגע התובע, ודין ההודעה לצד ג' נגדה – להידחות.

הנזק:

הנכות

33. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% בגין כאב ראש מיגרנוטי בעקבות החבלה. המומחה התייחס בחוות דעתו לרישומים הרפואיים בתיקו הרפואי של התובע אשר המצביעים על תלונות קודמות של התובע על כאבי ראש, תוך שציין כי בחמש השנים שקדמו לאירוע לא היו תלונות על כאבי ראש ראשוניים ומרבית כאבי הראש קודם לכם היו על רקע סינוסיטיס, כאשר התמונה העולה לאחר התאונה מתאימה לכאב ראש מיגרנוטי. המומחה ציין כי לאור תדירות לא גבוהה ותגובת התובע לטיפולים, נכותו בגין הפגיעה עומדת על 5% בלבד.

34. העירייה בסיכומיה טוענת כי לתובע לא נגרמה נכות רפואית כתוצאה מהאירוע נשוא התביעה, שכן לפי התיעוד הרפואי וחווה"ד הרפואית שהוגשה מטעמה, התובע סבל מכאבי ראש עוד קודם לכן. אין לקבל את הטענה. הנתבעת לא ביקשה לחקור את המומחה מטעם בית המשפט, והערכתו המקצועית של המומחה כפי שפורטה בחוות דעתו, לפיה התאונה גרמה לתובע נזק שונה ומובדל מהמצב ממנו סבל עובר לתאונה, לא נסתרה בדרך כלשהי. בנסיבות אלה, ונוכח המשקל המיוחד הניתן לחוו"ד מומחה מטעם בית המשפט, ולאחר עיון בחווה"ד עצמה, אני רואה לאמץ את קביעת המומחה באשר לשיעור הנכות שנותרה לתובע.

הפסדי שכר לעבר:

35. התובע מבקש כי ייפסק לו פיצוי גלובלי בגין הפסד שכר לעבר בסך 50,000 ₪. לטענתו, עובר לתאונה הוא עבד בחברת טרקלין חשמל כאיש שיווק והשתכר שכר חודשי בסך 6,750 ₪. בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה הוא נאלץ לעזוב את מקום עבודתו והחל לעבוד בחברת פזגז בשכר חודשי בסך 5,500 ₪, תוך שנרם לו הפסד שכר. עוד ציין כי איננו עובר כיום.

36. אינני רואה לקבל את טענות התובע בדבר הפסדי שכר שנגרמו לו, משאלה לא הוכחו בצורה כלשהי.

מבחינת התקופה הסמוכה לתאונה, התובע לא צירף אישורי מחלה, ומחקירתו הנגדית אף עלה כי הוא לא החסיר ימי עבודה בעקבות התאונה; התובע ציין כי התאונה ארעה במהלך חג הסוכות, בתקופה זו "לא עבדנו", ומיד לאחר מכן שב לעבודתו (עמ' 18, ש' 31).

אשר לטענה לאובדן שכר חלקי בשל השינויים שחלו בעבודתו לאחר התאונה; התובע לא הוכיח כי נאלץ לעזוב את עבודתו עקב הפגיעה באירוע נשוא התביעה, לא העיד עדים כלשהם לעניין זה ועדותו שלו בנקודה זו לא היתה משכנעת, תוך שהוא מוסיף בחקירתו הנגדית פרטים שונים בדבר השינוי במתכונת עבודתו לאחר התאונה, שלא בא זכרם בתצהיר העדות הראשית הלאקוני שהוגש בעניין זה. הטענה בסיכומים כי התובע נאלץ לעזוב את מקום עבודתו לאחר התאונה ועבר לעבוד בשכר מופחת, נטענה בעלמא, ללא ציון פרטים רלוונטיים וללא צירוף אסמכתאות רלוונטיות, ובכלל זה לא צורפו תלושי שכר ממקום העבודה החדש לו טען התובע. זאת ועוד, מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי הוא שב למקום עבודתו, וכי לא נגרם לו כל הפסד שכר בפועל בשנה שלאחר התאונה, כדלקמן:

"ש.השתכרת ב-2007 משני המקומות שנתי – 81,000 ₪. ב- 2008 עבדת שנה שלמה והשתכרת 91,732 ש"ח.האם נכון?

ת. נכון.

ש. אתה מסכים איתי שאתה לא יכול להראות לנו ירידה בהשתכרות שלך בכתובים?

ת. נכון." (עמ' 19 לפרוטקול, ש' 20-24).

כך אף עולה מדו"ח רציפות של המל"ל אשר צורף ע"י העיריה, המצביע על כך שהתובע המשיך לעבוד במקום עבודתו ערב התאונה עד סוף 2008, ושכרו אף עלה בתקופה זו.

37. נוכח המפורט לעיל, לאור העובדה כי התובע שב לעבודה מיד לאחר התאונה, וכי הוא לא הוכיח ששכרו נגרע בצורה כלשהי, ובשים לב לנכות הרפואית הנמוכה שנקבעה, אין בפני כל תשתית המצדיקה לפסוק לתובע פיצויים בגין אובדן שכר עבר שנגרם לו כתוצאה מהתאונה.

אובדן שכר לעתיד:

38. התובע טוען כי יש לפסוק לו פיצוי בגין הפסד שכר לעתיד על בסיס נכות תפקודית של 20%. הנתבעים טוענים, מנגד, כי אין מקום לכל פיצוי בראש נזק זה, נוכח הנכות המזערית שנקבעה ובהיעדר כל ראיות המצביעות על פגיעה בכושר העבודה של התובע.

39. אין לקבל את טענת התובע בדבר שיעור הנכות התפקודית. כאמור לעיל, הנכות שנקבעה לתובע היא נכות נמוכה מאוד, התובע שב לעבודתו לאחר התאונה וטענותיו כי בשל מכאוביו הוא מוגבל בעבודתו וביכולתו למצוא עבודה מתאימה, אינן עולות בקנה אחד עם הנתונים הקיימים ולא הוכחו בצורה משכנעת.

40. בנסיבות אלה, ובשים לב לאפשרות כי הפגיעה שנותרה בתובע תשפיע במידת מה על כושר השתכרותו העתידי במהלך חיייו, יש מקום לפסיקת פיצוי גלובלי בגין הפסד שכר לעתיד, אותו אני מעמידה בנסיבות העניין על סך 40,000 ₪ (המהווים כמחצית מחישוב אקטוארי מלא לפי שכרו המשוערך של התובע ערב התאונה, הנכות הרפואית ושנות העבודה שנותרו לו עד גיל פרישה).

כאב וסבל:

41. נוכח מהות הפגיעה והנכות הרפואית שנותרה ומכלול הנסיבות, ובשים לב לתקופה שחלפה מאז התאונה, אני רואה לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך 20,000 ₪.

עזרת צד ג':

42. לטענת התובע, לאחר הפגיעה הוא סבל מכאבי ראש חזקים, הקאות ובחילות ולכן נזקק לעזרתה של רעייתו בפעילות היומיומית. לטענתו, לנוכח הפגיעה הוא יידרש לעזרת בני משפחתו גם בעתיד וכל יש לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי בסך 25,000 ₪. לטענת הנתבעות התובע לא הציג כל ראייה בדבר הצורך בעזרת צד ג' ובכל מקרה לא הוכח כי נגרמו לבני משפחתו של התובע הפסדים כלשהם, כך שאין לפסוק לו פיצוי כלשהו.

43. התובע לא הציג עדויות המצביעות על עזרה אותה קיבל, וכאמור לעיל אף לא הוצגו אישורים רפואיים המעידים על תקופת אי-כושר כלשהי. נוכח סוג הפגיעה והנכות בה מדובר אף אין מקום להניח כי התובע צפוי להזדקק לעזרה כאמור. לפיכך אינני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק זה.

הוצאות:

44. לטענת התובע נגרמו לו הוצאות רפואיות בין היתר בגין נסיעות לטיפולים ועלות תרופות כנגד כאבים בסכום כולל של 3,000 ₪. ביחס לעתיד טוען התובע כי על בסיס ההוצאות בעבר יש לפסוק לו בגין העתיד סך 6,000 ₪. לטענת הנתבעות התובע לא הציג כל הוכחה לקיומן של הוצאות כלשהן בהן נשא או צפוי לשאת ובכל מקרה כל הטיפולים הרפואיים ו/או התרופות לרבות הנסיעות כלולים בסל הבריאות ואינם ברי פיצוי.

45. התובע צירף לסיכומיו קבלות ספורות בגין הוצאות והשתתפות עצמית באשר לחלק מהטיפולים וטופסי ההתחייבות. בשים לב לקבלות שצורפו ולראיות בדבר המעקב הרפואי שעבר התובע, שסביר שהיה כרוך בנסיעות, אני רואה לפסוק לו פיצוי בגין הוצאות לעבר בסך 1,000 ₪. אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה עבור העתיד.

46. הפיצוי לתובע בגין הנזק שנגרם לו מסתכם איפוא בסך 61,000 ₪.

סיכומם של דברים:

47. נוכח כל המפורט לעיל התביעה נגד הנתבעות 1 ו-3 מתקבלת, ואני מחייבת אותן ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצויים בסך 61,000 ₪. כן יישאו הנתבעות הנ"ל בשכ"ט המומחה מטעם התובע, בחלקו של התובע בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט ובסכום האגרה ששולמה ע"י התובע, כשאלה משוערכים להיום. בנוסף ישלמו הנתבעות שכ"ט עו"ד התובע בסך 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

48. התביעה נגד נתבעת 2 נדחית. התובע ישא בשכ"ט עו"ד והוצאות הנתבעת 2 בסכום כולל של 10,000 ₪.

49. ההודעה לצד ג' נדחית. המודיעות לצד ג' יישאו בשכ"ט עו"ד והוצאות צד ג' בסכום כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"ד, 16 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.