נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד אריאל כהן

מטעם הנאשם: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד צח

<#2#>

גזר דין

הנאשם הורשע בעבירות של גרם מוות ברשלנות, גרם חבלה לאדם ונזק לרכוש וסטייה מנתיב.

טיעוני הצדדים:

1. ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם הנו בין 10 חודשי מאסר לבין 3 שנות מאסר בפועל ופסילה בפועל שבין 10-20 שנה. לטעמו, לאור עקרון ההלימה, מדיניות הענישה הנוהגת, ריבוי תאונות הדרכים ומשיקולים של גמול והרתעה, יש להטיל על הנאשם מאסר בפועל שלא יפחת משנתיים, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה בפועל לתקופה של לא פחות מ-20 שנה ופיצוי למשפחת המנוח. התובע הצביע על הפגיעה בערך קדושת החיים, לאחר שמות אדם בן 34 נגרם בשל מעשי הנאשם ובנוסף נגרמו חבלות קשות לנאשם ולשתי נוסעות ברכבו, ונהג ונוסע מרכב האודי נפגעו. התובע הפנה לעברו הפלילי של הנאשם ולעברו התעבורתי הכולל, בין השאר, שתי הרשעות בעבירה של סטייה מנתיב וחציית שטח הפרדה וציין כי מזג האוויר הגשום והמושלג אינו מהווה נסיבה מקלה שכן היה על הנאשם להתאים נהיגתו לנסיבות. התובע הוסיף כי הנאשם ניהל הוכחות, לא נטל אחריות ולא הביע חרטה.
2. ב"כ הנאשם ביקש להימנע מהטלת מאסר בפועל ולחלופין להורות על ריצויו בעבודות שירות לתקופה של פחות מששה חודשים, להטיל צו מבחן לפי המלצת שירות המבחן וכי תקופת הפסילה בפועל תפחת משש שנים. עוד עתר להימנע מהטלת קנס ופיצוי כיון שהנאשם לא עובד, התחתן לאחרונה, משפחת המנוח לא ביקשה פיצוי ותוכל לפנות לאפיק הנזיקי. הסנגור הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, טען כי למרות היותו נהג מקצועי עברו אינו מכביד ומצביע על היותו אדם נורמטיבי ונהג זהיר, וכי מצבו של הנאשם השתנה מקצה לקצה מאז התאונה נוכח פציעתו הקשה ונוכח צערו על אובדן חברו ושכנו. לדבריו, הנאשם מכיר בצערה של משפחת הקורבן ומצר על תוצאות התאונה. ב"כ הנאשם ביקש שלא להחמיר עם הנאשם על רקע ניהול המשפט, שכן בכך תפגע זכות יסוד של נאשם והוסיף כי לעוצמת הרשלנות הנמוכה חשיבות לעניין מידת העונש. לטעמו, זיכוי הנאשם מעבירה של נהיגה המונעת שליטה ברכב, מצב הכביש, מזג האוויר הסוער ביום התאונה, היות המקום חשוך ללא תאורה, והעדר ראיה בדבר נהיגה מהירה, פרועה או עבריינית, משליכות על עוצמת הרשלנות. לטענתו, הכביש הרלבנטי שופץ וגם לכך משקל לעניין עוצמת הרשלנות. לדברי הסנגור, היתה זו ההזדמנות הראשונה בה נהג הנאשם בשלג כשעד לאירוע נהג כשלוש שנים בלבד, זאת בשונה מנהגים אחרים שנסעו במקום באותו זמן ואפשר שהיו מנוסים יותר. הסנגור טען לחלוף הזמן ממועד התאונה והוסיף כי משפחת המנוח אינה חשה כעס על הנאשם ולכן לא התייצבו בבית המשפט להעיד לעניין העונש.

מדיניות ענישה נוהגת:

1. ככלל, מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור, הכולל פסילה בפועל לתקופה הולמת ומאסר בפועל, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה, כאשר נסיבות אישיות נדחות בפני האינטרס הציבורי, נוכח אופי העבירה ובשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים (ע"פ 6755/09 ארז אלמוג נגד מדינת ישראל; רע"פ 5619/12 סובחי חמאד נ' מדינת ישראל; רע"פ 827/10 אבו גרדה אברהים נ' מדינת ישראל; רע"פ 6582/09 עמרי מנור נ' מדינת ישראל; ע"פ 2437/11 עמאר דבאבסה נ' מדינת ישראל; ע"פ 783/07 חאלד חתאבה נגד מדינת ישראל; ע"פ 3013/06 צבי לוין נגד מדינת ישראל; רע"פ 3147/04 דימיטרי סטקרוט נ' מדינת ישראל – פורסמו במאגרים המשפטיים).

למרות מדיניות הענישה המחמירה ביחס לתאונות דרכים קטלניות, עדיין על בית המשפט לשקול כל מקרה לגופו ולערוך איזון בין רמת הענישה הנוהגת לבין נסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפניו, ביניהן דרגת הרשלנות, נסיבותיו האישיות של הנאשם, הודאה והבעת חרטה (רע"פ 2493/09 דימיטרי בבייב נ' מדינת ישראל; ע"פ 1319/09 משה כהן נגד מדינת ישראל; רע"פ 4261/04 פארין נגד מדינת ישראל; רע"פ 4484/05 מאירה לוין נגד מדינת ישראל; רע"פ 841/11 ו.ח. נ' מדינת ישראל; רע"פ 4732/02 ענת סורפין (לביא) נ' מדינת ישראל; עפ"ת (נצרת) 47170-03-12 מדינת ישראל נ' מנסור; ע"פ (נצ') 1342/06, 1377/06 מדינת ישראל נ' הייב חדר; עפ"ת (נצ') 56489-01-11 מדינת ישראל נ' אמיתי; ת"ד (נצ') 3402-12-08 מדינת ישראל נ' איתן יוסף; גמ"ר (פ"ת) 7-04-12 מדינת ישראל נ' מירב אלתרסקו – פורסמו במאגרים המשפטיים).

1. ב"כ המאשימה הפנה בטיעוניו לרע"פ 3147/04, רע"פ 5873/94, רע"פ 5619/12, רע"פ 827/10, רע"פ 6582/09, רע"פ 2437/11, רע"פ 2064/11, רע"פ 8995/10, רע"פ 7001/05, רע"פ 238/10, ע"פ 6755/09 ועפ"ת 35161-02-11. המדובר בפסקי דין בהם נדונה רשלנות מן הרף הגבוה ובמקרים מסוימים אף בנאשמים בעלי עבר תעבורתי מכביד.
2. הסנגור הפנה לגמ"ר (נצ') 6669-05-10 מדינת ישראל נ' פרח אבן חיים ולגמ"ר (נצ') 4545-07-09 מדינת ישראל נ' וידבסקי, אולם שם דובר בעבירות שבוצעו בנסיבות מיוחדות ובנאשמים שגרמו למות קרוב משפחה (אב/בן), כך שאין בפסקי דין אלו כדי ללמד על מדיניות ענישה. ביחס לגמ"ר (נצ') 235-03-10, בניגוד לנטען ע"י הסנגור, הוגש ערעור, ובעפ"ת (נצ') 47170-03-12 אושר העונש שהוטל בבימ"ש זה. לביסוס טיעוניו כי יש לשקול נסיבות מקלות דוגמת דרגת רשלנות ונסיבות אישיות, הפנה הסנגור לע"פ 3305/06, תת"ע 501-08-10, ע"פ 6755/09, 708/10 וע"פ 6358/10, הגם שבהם הוטלו עונשי מאסר בין כתלי הכלא ועונשי פסילה בפועל ממושכים.

דיון והכרעה:

1. הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, כי בתאריך 31/01/08 בשעה 02:00, בכביש 79, נהג ברכב משא בקלות ראש וברשלנות, ובקילומטר 22.2 של הכביש, סטה שמאלה לנתיב הנסיעה הנגדי, התנגש עם פינה קדמית שמאלית של רכבו בדופן שמאל של רכב מסוג אודי שהגיע ממול וגרם לכך שרכב האודי פגע במעקה הבטיחות שמימין לשול, הנאשם המשיך בסטייה על הנתיב הנגדי והתנגש עם חזית רכבו בחזית משאית מסוג וולבו שנסעה אחרי האודי.
2. תוצאותיה של התאונה, היו הרות אסון. נוסע ברכב הנאשם, מר חסן רחאל ז"ל, נפטר בהיותו כבן 34 שנים בלבד.

נוסעת ברכב הנאשם, נטלי אזולוס, בת 20, סבלה מפגיעה רב מערכתית, הונשמה עקב כאבים עזים, עברה ניתוח לקיבוע שבר בעצם הירך, עברה טיפול לקיבוע שבר בעצם הזרוע, סבלה משבר בחוליה D3 ואושפזה ברמב"ם למשך כשבוע ימים.

לנוסעת נוספת, ילנה צ'רנין, בת 25, נגרמו חבלות בעיקר בפנים ושבר מרוסק בירך ימין שנותח.

נהג האודי ונוסע ברכבו נפגעו באורח קל ושלושת כלי הרכב המעורבים ניזוקו.

1. הנאשם הגיע לבית החולים כשהוא מונשם ומורדם, סבל מפצע מדמם בראשו, חתך מרוטש בקרקפת עם עצם גולגולת חשופה, שברים בגולגולת, שבר בחוליה C1, חשד לשבר ב-D1, שבר בצלע ושבר בירך שמאל. הנאשם נותח באופן דחוף בעקבות חבלת הראש הקשה ולאחר אשפוז, הועבר לשיקום בבית לוינשטיין.

השלכות התאונה מלוות את הנאשם עד היום, בהיבט הפיזי ובהיבט הנפשי. ב"כ הנאשם הסביר כי הנאשם סובל עד היום מן הפגיעה בראשו וברגלו, אינו מצליח לעבוד, אינו מצליח לישון ללא נטילת כדורים, נעזר בתרופות הרגעה ובתרופות נגד כאבים וחש דכאון.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי מאז התאונה מתקשה הנאשם לחזור לתפקוד רגיל, מתמודד עם מצב רוח ירוד, ייאוש, קשיי שינה, מתחים, הסתגרות עצמית, צמצום יחסים חברתיים וחשדנות ביחסיו עם הזולת, שבגינם פנה לטיפול פסיכיאטרי ונעזר בטיפול תרופתי. לפי התרשמות שירות המבחן, הנאשם חווה את התאונה כאירוע קשה ומשברי עבורו.

1. אתחשב בעובדה שעובר לתאונה היה המנוח חברו ושכנו של הנאשם. הנאשם הביע בפני שירות המבחן את צערו על מות חברו המנוח ואת כאב האובדן.

אף ביחס לגב' נטלי אזואלוס, טען הנאשם, בפני שירות המבחן, כי היתה ידידתו, ואולם אמרתו עומדת בסתירה לעדותו בבית המשפט מיום 2.3.11 עמ' 85-86 שם טען כי אין בינו לבין גב' אזואלוס הכרות, כי לא שמע עליה לפני הגעתו לבית המשפט ואינו יודע מה שמה.

1. הנאשם הורשע בדין כיון שהוא הנושא באחריות הבלעדית להתרחשות התאונה ולתוצאותיה הטראגיות, לאחר שהפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, סטה לנתיב הנסיעה הנגדי ללא הסבר סביר והתנגש בשני כלי רכב, בזה אחר זה. יחד עם זאת, בבואי לבחון את דרגת רשלנות הנאשם, אינני סבורה כי המדובר ברשלנות מן הרף הגבוה, לאור נסיבות המקרה והיות שלא הוצגה כל ראייה כי נהיגת הנאשם, לפני התרחשות התאונה, היתה בגדר נהיגה פרועה.

הנאשם הסביר כי אינו זוכר את האירוע, והמעורבים בתאונה התקשו להצביע במדויק על השלב בו החלה סטיית הנאשם מנתיב נסיעתו. חלק מן העדים טענו כי הנאשם נהג עם אורות וסטה לעברם סמוך מאד לשלב ההתנגשות, טענה העולה בקנה אחד עם חוסר תשומת לב או התרשלות רגעית מצד הנאשם, שהובילו לסטייה ולהתנגשות.

בעת התאונה מזג האוויר היה מושלג וגשום, השעה שעת לילה, ללא תאורת רחוב, השלג והגשם משפיעים על תנאי הראות והכביש מכוסה בשכבת שלג, שכיסתה את רוב סימני הכביש ובכללם את קו ההפרדה בין נתיבי הנסיעה.

מזג האוויר ומצב הכביש לא היוו גורם לתאונה, שכן דווקא באלו יש כדי להטיל חובת זהירות מוגברת על הנאשם (רע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל), אך בעת קביעת מדרג הרשלנות, מהוים תנאי הנהיגה כאמור שיקול לקולה (ע"פ (מרכז) 3187-12-07 בילאל חאג' יחיא נ' מדינת ישראל ערעור על ת"ד (נתניה) 10013/06; ת"ד (נצ') 3402-12-08 מדינת ישראל נ' יוסף – פורסמו במאגרים המשפטיים).

מן המקובץ עולה, כי דרגת הרשלנות שיש לייחס למעשי הנאשם אינה גבוהה.

1. התאונה ארעה בתאריך 31.1.08 וגזר הדין ניתן בחלוף למעלה מ-5 שנים ממועד התאונה.
2. לנאשם הרשעה קודמת אחת בפלילים בגין עבירת תכנון ובנייה.
3. הנאשם נוהג משנת 2005 ולחובתו 3 הרשעות בתעבורה. עברו של הנאשם אינו מכביד בשים לב למספר הרשעותיו ולעובדה שכולן מסוג ברירת משפט. יחד עם זאת, הרשעתו משנת 2007 הנה בגין סטייה מנתיב נסיעה והרשעתו משנת 2012 הנה בגין חציית שטח הפרדה. עברו של הנאשם משקף חזרה על ההתנהגות של סטייה מנתיב נסיעה, התנהגות שעמדה בבסיס התרשלות הנאשם במסגרת התאונה דנן.
4. קצין המבחן פרש בתסקירו את נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהנו כבן 30, אמו נפטרה ממחלת הסרטן בהיותו כבן 17 שנים. הנאשם התחתן ביוני 2012 ואשתו בהריון. בני הזוג מתגוררים ביחידת דיור מעל בית הורי הנאשם. אשת הנאשם הנה עקרת בית והנאשם אינו עובד מאז התאונה, הוכר ע"י מל"ל כנכה בשיעור של 48% לצמיתות, אך אינו זכאי לקצבת נכות והוא מסתייע בכספי הפיצויים שקיבל מחברת הביטוח. לפני התאונה עבד הנאשם לאורך שנים וסייע בפרנסת משפחתו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם בעל אישיות בוגרת ורמת תפקוד מקובלת ביסודה, אך פגיעתו הפיזית והנפשית עקב התאונה מקשה עליו לחזור לרמת תפקוד מאוזנת. קצין המבחן ציין כי לשיקומו של הנאשם יש צורך בהתערבות רב מערכתית ע"י שילוב עבודה רגשית עם שיקום תעסוקתי, והוסיף כי "מעיון בבקשת הממונה על עבודות השירות...במידה ויוטל על הנאשם עונש שיאפשר מעורבות טיפולית, נמליץ להטיל עליו צו מבחן למשך 12 חודשים", כשבמסגרת הצו תבחן אפשרות השתתפותו בקבוצה לנהגים שחוו מעורבותם בתאונה קטלנית כאירוע טראומטי ומשברי.
5. חוות דעת הממונה על עבודות השירות הנה חיובית.
6. בהתחשב בחומרת העבירות, בנסיבות ביצוען, בדרגת הרשלנות, בתוצאותיה הקשות של התאונה, כמו גם בשים לב למידת אשמו של הנאשם, לפגיעה בערך החברתי של קדושת החיים, למידת הפגיעה בו ולמדיניות הענישה הנוהגת, מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע הנאשם הנו מאסר בפועל לתקופה שבין 6 חודשים לבין 24 חודשים, פסילה בפועל לתקופה שבין 6 שנים לבין 15 שנים וקנס ששיעורו בין 2,000 ₪ לבין 5,000 ₪.

בהתחשב בחלוף הזמן ממועד התאונה, בנזק שנגרם לנאשם עקב התאונה, בהיות המנוח חברו של הנאשם, בעברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם, בנסיבותיו האישיות ובהמלצת שירות המבחן והממונה על עבודות השירות, העונש המתאים לנאשם נמצא במתחם העונש ההולם שקבעתי לעיל.

1. לאחר איזון בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, הנני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1. ניתן בזה צו מבחן למשך 12 חודשים.

הנאשם מוזהר כי עליו לקיים את צו המבחן ככתבו וכלשונו ולמלא אחר כל הוראות שירות המבחן במהלך תקופת הצו, שאם לא כן תתבקש הפקעת הצו ועונשו ידון כבראשונה.

1. מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

עבודות השירות תבוצענה בעמותת מעון כפר כנא.

בתאריך 22.4.13 בשעה 08:00, יתייצב הנאשם לתחילת ריצוי עבודות השירות, במפקדת מחוז הצפון, יחידת עבודות השירות, שבמתחם בית סוהר חרמון.

הנאשם מוזהר מפני הפסקה מינהלית או שיפוטית של עבודות השירות שיביאו לריצוי המאסר

בין כותלי הכלא, בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 51ט ו/או 51י לחוק העונשין.

1. הנני מטילה על הנאשם מאסר לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של גרם מוות ברשלנות הקשורה בנהיגת רכב.
2. הנני מטילה על הנאשם פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים בניכוי 90 ימי פסילה מנהלית.

הנאשם יפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט לאלתר.

היה ויופקד הרישיון היום, יוכל הנאשם לנהוג היום עד לשעה 20:00.

1. הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר, אותם יישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, הראשון ישולם תוך 30 ימים. אי עמידה באחד התשלומים יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מיידי.
2. הנאשם יישא בתשלום פיצויים בסך 10,000 ₪ לטובת משפחת המנוח. הפיצויים ישולמו ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, שהראשון מביניהם ישולם תוך 30 ימים.

הטלת פיצויים במסגרת הליך פלילי אינה באה בהתאמה לנזק שנגרם. סכום הפיצויים שהוטל בהליך זה נגזר ממדיניות ענישה ונועד להעביר מסר חברתי ואישי הולם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 ימים.

ניתן והודע היום ל' ניסן תשע"ג, 10/04/2013 במעמד הנוכחים.

התובע: אבקש לעכב ריצוי עבודות השירות כדי לשקול הגשת ערעור, כך ימנע שהערעור ידון כשהנאשם כבר בעיצומו של ריצוי העונש. אבקש לדחותם ליום 2.6.13.

הסנגור: אין התנגדות.

<#4#>

החלטה

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות בתאריך 02.06.13 בשעה 08:00 בבית סוהר חרמון.

שאר חלקי גזר הדין יוותרו בעינם.

המזכירות תעביר העתק מפרוטוקול הדיון לממונה על עבודות השירות ולשירות המבחן.

ניתנה והודעה היום ל' ניסן תשע"ג, 10/04/2013 במעמד הנוכחים.