לפניי בקשה להארכת מועד וכן בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש ביום 21.12.08 בהעדר בקשת רשות להתגונן, לפיו חויב לשלם למשיב סך של 26,276 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת הוצאות משפט (להלן: "פסק הדין").

עניינה של התביעה, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, בתשלום שכ"ט עו"ד בהתאם להסכם מיום 16.11.06.

המבקש עותר, אם כן, למתן ארכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין מאחר ולטענתו, לא ידע אודות פסק הדין שניתן בהעדרו, אלא רק לאחרונה עת הוטל עיקול על רכבו (לדבריו, הוא מצוי באיחוד תיקים). לטענת המבקש, לא הגיש בקשת רשות להתגונן במועד היות וכתב התביעה כלל לא נמסר לידיו, ולטענתו, החתימה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו. לגופו של עניין טוען המבקש כי, המשיב אינו זכאי לקבלת שכ"ט מהטעם שלא ייצג אותו לשביעות רצונו ולא פעל בהתאם להתחייבויותיו לצורך הגדלת קצבת הנכות שמקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

המשיב מתנגד לביטול פסק הדין. לדבריו, המבקש ידע אודות התביעה שהוגשה נגדו, ידע כי ניתן נגדו פסק הדין בהעדרו, כמו כן ידע אודות פתיחת תיק ההוצל"פ ולראיה אישור המסירה המעיד על משלוח אזהרה מיום 6.10.09. יתירה מזאת נטען כי, משך תקופה של למעלה מ- 3 שנים שלח המבקש אנשים כדי להגיע להסדר עמו, ובכך זאת לא פעל להסדרת חובו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשות להתקבל.

אשר לבקשה להארכת המועד, אין חולק כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה שכן, מעיון באישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט עולה כי, ביום 30.12.08 קיבל

המבקש את פסק הדין לידיו. לפיכך, על מנת להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, נדרש המבקש להצביע על קיומו של "טעם מיוחד" (ראה- רע"א 7092/11 איוב מטח נ. קרן הסיטי מיום 16.08.2012 (פורסם בנבו)).

המבקש טוען כאמור כי, לא ידע אודות פסק הדין שניתן בהעדר הגנה היות ומתנהל נגדו איחוד תיקים. אינני סבור כי יש די בטענה זאת, עם זאת, לאור הטענה שהעלה המבקש שעניינה הכחשת דבר קבלת כתבי בית הדין, ומאחר ומצאתי כי, קיים שוני בין החתימה שעל גבי אישור המסירה של פסק הדין לבין החתימה על גבי הסכם שכר הטרחה (צורף לכתב התביעה), הרי שלטעמי יש בכך "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד.

אשר לבקשה לביטול פסק הדין, בבואנו לדון בבקשה לביטול פסק דין יש לבצע הבחנה בין שני סוגים של מקרים, מקרה בו פסק הדין פגום בהליך נתינתו, כאשר כתב בית הדין לא הומצא לבעל הדין כדין, ומקרה אחר בו מתבקש ביטול מחמת שיקול דעת, במסגרת זו נדרש בית המשפט לשקול את סיבת המחדל בגינה ניתן פסק דין בהעדר הגנה ואת סיכויי הגנתו של המבקש.

במקרים בהם מדובר בביטול מחובת הצדק ההלכה היא שביהמ"ש חייב לבטל את פסק הדין אך ורק לאור הפגם שדבק בו, ללא התייחסות לטענות בעל הדין שכנגדו ניתן פסה"ד ולסיכויי הצלחתן להתקבל.

במצב דברים זה, לאור טענת המבקש לפיה החתימה המתיימרת להיות חתימתו, אינה שלו, ולאור העובדה שעיון באישור המסירה שצורף לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה מגלה כי, חתימת המקבל אינה זהה לחתימת המבקש המתנוססת על גבי הסכם שכר הטרחה, הרי שעולה ספק ביחס לשאלת ההמצאה של כתב התביעה וההזמנה לדין.

המסקנה היא, אם כן, כי לא הוכח שכתב התביעה הומצא למבקש כדין, משכך מתחייבת התוצאה המורה על ביטול פסק הדין מיום 21.12.08 מחובת הצדק.

אני מורה למבקש להגיש בקשת רשות להתגונן תוך 30 ימים מיום קבלת העתק החלטה זו, ובנסיבות אינני עושה צו להוצאות.

כן אני מורה על עיכוב הליכי ההוצל"פ שננקטו כנגד המבקש במסגרת תיק זה.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ד, 05 יוני 2014, בהעדר הצדדים.