כנגד הנתבע ניתן פסק דין במעמד צד אחד המחייב אותו לשלם לתובע את סכום התביעה (בסך של 75,000 ₪) בצירוף הוצאות משפט (בסך של 938 ₪) ושכ"ט עו"ד (בסך של 7,500 ₪).

הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין ולאחר שהוגשה תגובת התובע נקבעה הבקשה לדיון במעמד הצדדים בפני ליום 8.12.10.

במעמד הדיון בפני הגיעו הצדדים להסכמה, כדלקמן:

"פסק הדין שניתן כנגד הנתבע במעמד צד אחד יבוטל ללא צו להוצאות. לצורך סילוק מלא וסופי של התביעה ומבלי להודות בטענות של צד אחד כלפי משנהו, ישלם החייב סך של 8,800 ₪ ב-38 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, החל מיום 20.12.10 ובכל 20 לחודש שלאחריו. בנוסף לסכום הנ"ל, ישלם הנתבע תשלום חודשי בסך של 270 ₪ וזאת החל מיום 20.12.10 ובכל 20 לחודש שלאחריו וזאת עד הגיעו של הנתבע לגיל 67. הפיקדון בסך של 1,000 ₪ יועבר לטובת התובע. איחור של עד 7 ימים בכל אחד מבין התשלומים לא יהווה הפרה של ההסכם. ככל שיפר הנתבע את ההסכם דלעיל, יעמוד סכום פסק הדין, בניכוי כל סכום ששולם עד לאותו מועד, לפירעון מיידי...".

הסכמת הצדדים אושרה על ידי בית המשפט במעמד הדיון וקיבלה תוקף של פסק דין.

במסגרת תיק ההוצאה לפועל המתנהל לצורך ביצועו של פסק הדין, קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין פרשנותה של ההסכמה דלעיל, אשר קיבלה תוקף של פסק דין. מעיון בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל, מיום 13.1.13, עולה כי המחלוקת בין הצדדים נחלקת לשני חלקים. הראשון, נוגע להפעלת הסנקציה על מלוא סכום פסק הדין, אשר בוטל בהסכמת הצדדים והשני, נוגע לאופן חישוב הסנקציה שעניינה העמדת סכום הפשרה לפירעון מיידי.

כבוד רשמת ההוצאה לפועל הכריעה במחלוקת הראשונה, תוך שהיא מאמצת את טענותיו של הנתבע, שלפיהן, פסק הדין הראשון בוטל באופן סופי, כאשר הפרת ההסכם על ידי הנתבע איננה יכולה לגרום להפעלת סנקציה על סכום פסק הדין אשר בוטל. כבוד רשמת ההוצאה לפועל מוסיפה וקובעת כי אין בפסק הדין השני כל אזכור לכך שהביטול הוא על תנאי, ועל כן נדחתה עמדתו של התובע בהקשר זה.

כאמור, עניין זה הוכרע על ידי כבוד רשמת ההוצאה לפועל ואינני נדרשת להכריע בו כלל.

כבוד רשמת ההוצאה לפועל סברה כי לצורך ההכרעה בשאלה הנוספת השנויה במחלוקת, נדרשת הבהרה מטעם בית המשפט. על כן, פנתה כבוד רשמת ההוצאה לפועל לבית המשפט בשאלת הבהרה ממוקדת, כדלקמן:

"האם הפרה מצד החייב בביצוע התשלומים שנקבעו בפסק הדין השני מעמידה לפירעון מיידי את הסכום של 8,800 ₪ בלבד או שמא גם את כל התשלומים של 270 ₪ עד הגיע החייב לגיל 67, מהוונים להיום. הסכום המהוון עומד על כ- 81,000 ₪".

לאחר שעיינתי בטענות שני הצדדים ושקלתי את כל נסיבות העניין, אני מבהירה כי הסנקציה בגין הפרת ההסכם, הינה העמדת מלוא סכום פסק הדין (בניכוי הסכומים ששולמו) לפירעון מיידי. פרשנות לפיה העמדה של 8,800 ₪ בלבד לפירעון מיידי אינה עולה בקנה אחד עם נוסח ההסכמה. ככל שהצדדים התכוונו כי הסנקציה תופעל רק על הסכום של 8,800 ₪, היה מקום לרשום זאת מפורשות. משלא עשו כן, יש לפרש את הסנקציה באופן שתחול על מלוא הסכום ולא על חלק ממנו בלבד. מדובר בסנקציה מקובלת, שמטרתה לעודד את הנתבע לעמוד בחיוב שנטל על עצמו במסגרת ההסכמה, באופן שמבהיר לו כי הפרת ההסכמה על ידו תגרור את ביטול הפריסה שנקבעה בהסכמה ותוביל להעמדת מלוא החיוב לפירעון מיידי.

נוכח כל האמור, אני מבהירה כי מהסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, כפי שנוסחה, אנו למדים כי הפרת ההסכמה אמורה להעמיד את מלוא סכום פסק הדין לפירעון מיידי ולא חלקו בלבד.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו ללשכת ההוצאה לפועל בנצרת ולבאי כוח הצדדים.

5129371

54678313

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ג, 12 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.