נגד

צדדים שלישיים: 1. רוברט אלמליח, ת.ז. 64872153
2. דקל איילון בנייה והשקעות בע"מ,ח.פ. 513392225
שניהם ע"י עוה"ד אדריאנה שכטר
3. אלון כהן, ת.ז. 023724925

א. מבוא וטענות הצדדים

1. בפניי תביעה כספית להחזר כספים שהעביר התובע לנתבע במסגרת עסקת מקרקעין שנרקמה ביניהם. הצדדים חלוקים עובדתית ביניהם בין היתר, ובעיקר ביחס לטיב העסקה שנרקמה.

2. על פי גרסת התביעה כמפורט בכתב התביעה, ביום 9.2.05 נכרת הסכם בע"פ בין התובע לבין הנתבע שהינו עו"ד בהשכלתו ועוסק בייזום הקמת מבנים. לגרסת התובע, עפ"י ההסכם בע"פ, התובע ירכוש דירה בפרויקט שמקים הנתבע תמורת סך של 70,000 $ (עפ"י השער 4.385). הפרויקט כפי שהוצג לתובע הינו בניין מגורים בן 4 קומות (עפ"י ההיתר שנתקבל), שייבנה ברח' הרצל 73 בראשל"צ, ע"ג בנק אשר שוכן במקום (להלן: "הפרויקט"). תמורת הסכום שסוכם, היה אמור התובע לקבל לבעלותו דירה בת 3.5 חדרים בקומה ג' שבפרויקט. עוד הוסכם על כיווני הדירה, על קומה, וכן על הצמדת מחסנים וחנייה לדירה.

3. לגרסת התובע, הנתבע הציג עצמו כעו"ד העוסק ביזמות נדל"ן, ההיכרות ביניהם נעשתה באמצעות קרוב משפחה, והובטח כי המבנה יוקם ע"י חברה קבלנית צד ג' 2, לפיכך נתן אמון בנתבע, והאמין כי לא ניתן בשלב זה לחתום על הסכם רכישה ממניעים פרוצדוראליים. לגרסת התובע, הוא העביר לנתבע סכומי כסף בשיקים שנרשמו לטובת הנתבע אישית כמפורט בסעיף 4 לכתב התביעה, כדלקמן:

א. סך של 37,000 ₪ ביום 9.2.05.

ב. סך של 81,000 ₪ ביום 15.2.05.

ג. סך של 109,000 ₪ ביום 28.2.05.

ד. סך של 73,000 ₪ ביום 7.3.05.

סה"כ – 300,000 ₪.

4. על מנת להבטיח את כספו, נחתם ביום 7.3.05 הסכם למכירת מניות בין צד ג' 3 אלון כהן לבין אשת התובע, שהינה בעצם אחותו של מר אלון כהן.

5. לאחר כשנה מכריתת ההסכם, נכח התובע כי הפרויקט לא מתממש וביקש מהנתבע את כספו חזרה. לגרסת התובע, עפ"י סעיפים 8 ו-7 לכתב התביעה, הנתבע השתמש בכספים שקיבל לפרויקט אחר, הבטיח שישיב לפחות את חלקם, אולם הנתבע לא קיבל דבר עד עצם הגשת התביעה.

6. לנתבע גרסה שונה, ועמדתו ביחס לעסקה שנרקמה בין הצדדים שונה בתכלית. לגרסתו, התובע שהינו מתווך דירות ובעל סוכנות תיווך, בהמלצת גיסו של התובע, השקיע מכספו בפרויקט נדל"ן שאמור היה להיבנות בראשל"צ. התובע הבטיח כספו באמצעות קבלת 25% ממניות חברת דקל איילון- צד ג' 2 (להלן: "החברה"), שהיתה אמורה לבנות את הפרויקט.

7. הנתבע למרות שבהשכלתו הינו עו"ד, טוען בסעיף 1.2 לכתב ההגנה כי הוא איננו חבר בלשכת עוה"ד וכי עיסוקו הינו התמחות בגיוס מימון להשקעות בפרויקטים בתחום הנדל"ן. התובע אם כן, לגרסת הנתבע, איננו רוכש דירה תמים, אלא משקיע בפרויקט נדל"ן, וככל משקיע סיכן את כספו בפרויקט. לו היה מצליח הפרויקט, היה אמור התובע לקבל דירה בפרויקט ששוויה בשוק גבוה ממחיר השקעתו. בסופו של יום הפרויקט לא צלח ולא בא לעולם. כל שנותר מהשקעת התובע הם אותם 25% ממניות החברה. בצר לו, הגיש התובע את התביעה כנגד הנתבע אישית מתוך מחשבה כי הינו "כיס עמוק" (ראה סעיף 2.2. לכ' ההגנה).

8. עוד טוען הנתבע, כי התובע עוסק בנדל"ן כמתווך דירות וודאי ער לעובדה כי עסקת נדל"ן טעונה הסכם בכתב. כל חלקו של הנתבע היה בגיוס השקעות, וכספי התובע היו חלק מההשקעה שגויסה. לטענת הנתבע, הוא פועל בהתאם והעביר סכומי כסף לפרקים לטובת קיום ענייני החברה והפרויקט (ראה סעיף 2.3 לכ' ההגנה).

עוד טוען הנתבע, כי התובע ניהל מו"מ ארוך בטרם השקיע כספו בפרויקט, בחן את התב"ע, את הנסח, את תוכניות הבנייה, ושוכנע כי מדובר בהשקעה כדאית. מאחר וטרם ניתן היתר בנייה לפרויקט, לא ניתן היה לערוך הסכם רכישה על מנת להבטיח את כספי ההשקעה, והתובע בחר להבטיח כספיו בדרך של רכישת 25% ממניות החברה. שיעור זה של מספר המניות נקבע על פי שווי החברה אותה עת שהיה כ- 300,000 $ לפי זכויות הבנייה נשוא הסכם הקומבינציה (סעיף 5.9 לכ' ההגנה).

9. לגרסת הנתבע, הוא לא הבטיח לתובע מעולם דבר באופן אישי, ושימש כצינור להעברת כספים בלבד. לטענתו, כל כספי התובע הועברו לחברה. לאחר כחודש וחצי משנוכח הנתבע כי הפרויקט לא יוצא אל הפועל, פסק מפעילותו במיזם (סעיף 5.13 לכ' ההגנה). מטבע הדברים, מפנה הנתבע אצבע מאשימה כלפי החברה (צד ג' 2) מנהלה והיזם מר אלמליח (צד ג' 1) וכלפי המשקיע הנוסף, שגרם לגיסו להשקיע במיזם אלון כהן (צד ג' 3).

10. צד ג' 1 ו-2, מכחישים כי אי פעם קיבלו את כספי התובע אליהם. לטענתם (סעיף 7 לכ' ההגנה), הסכום היחיד שקיבלו מהנתבע היה סך של 37,000 ₪. סכום זה הושקע ע"י הנתבע בחברה. על מנת שיקל עליו למצוא משקיעים נוספים, ביקש וקיבל 100% ממניות החברה. משהתקשה במציאת משקיעים, החזיר 75% ממניות החברה (סעיף 37 לכ' ההגנה). לטענת צדדי ג' 1 ו-2, מעולם אלירן לא העביר את כספי התובע אליהם, ולא בכדי לא צורפה כל אסמכתא לעניין העברות כספים אלה.

11. צד ג' 3 מכחיש אף הוא את מעורבותו במיזם. לטענתו, עיסוקו העיקרי הוא היותו המוציא לאור של מגזין "עיצובים". אין לו כל ידע בעסקי נדל"ן. היכרותו עם הנתבע הוא על רקע חברי ומקצועי, לאחר שנמסרו לו ענייני המגזין לייצוג. הנתבע הציע לצד ג' 3 (להלן: "כהן"), לחפש משקיעים, ובתמורה יזכה לחלק ממניות החברה. בפועל, לא הועברו לידיו מניות בחברה, הוא לא שימש חלק בחברה, לא כמנהל, לא כבעל מניות, או משקיע. כל חלקו הוא בכך, שהמליץ לתובע שהינו גיסו לבוא בדברים עם הנתבע.

ב. השקעה או רכישה

1. כאמור, טענת ההגנה היחידה של הנתבע שלא מכחיש את קבלת הכספים מהתובע, היא בטענה כי התובע שהיה מתווך ומצוי בתחום הנדל"ן, ביקש להשקיע בפרויקט ראשון לאחר ששמע על תוכניות הבנייה. בתמורה להשקעתו, הובטחה לו דירה כחלק מרווחי הפרויקט. לטענת הנתבע, משקרס הפרויקט וכשל, ירדה לטמיון השקעתו של התובע.

2. גרסה זו של הנתבע לא זו בלבד שלא נתמכת במאומה, אלא אף נסתרת ממכלול הראיות שהובאו בפניי ובייחוד מעדותו של הנתבע עצמו. עדותו של הנתבע היתה בלתי אמינה לחלוטין, מלאה בסתירות פנימיות, איננה קוהרנטית ומבולבלת לחלוטין באופן שקשה לתת בה אמון.

3. על אף שתצהירי התובע וצדדי ג' היו בפני הנתבע, שייצג את עצמו, לפני מועד הדיון, נמנע הנתבע שהינו עו"ד במקצועו לחקור את התובע וצדדי ג'. אי חקירה זו ,משמעה כי גרסת העדים לא נסתרה, לפחות לא גרסת העדים ביחס לנתבע עצמו.

4. כל התנהלות הנתבע בהליכים המקדמיים אף היא היתה התנהלות קלוקלת, לטענת הנתבע מרבית החומר הכתוב שהיה באמתחתו בהקשר לעסקה נשוא התביעה נעלם בעת שנפרד משותפו למשרד. יחד עם זאת, הנתבע הופיע לדיון עם קלסרים עבי כרס, כשאף מסמך לא צורף לתצהירו או לתיק המוצגים.

5. על אף ניסיון הנתבע להציג את התובע כאיש נדל"ן ממולח מתווך דירות בעל סוכנות תיווך בנתניה, אשר ביקש להפיק רווחים קלים בהשקעה בפרויקט נדל"ן, הרי הרושם שהותיר התובע בעדותו שהיתה בעיניי אמינה ומהימנה, הוא רושם של תובע הרחוק מהיות איש עסקים ממולח. התובע הצהיר בסעיף 48 לתצהירי עדות ראשית, כי הינו נכה ב-91%, והכספים שהועברו לנתבע הינם כספי פיצויים, הלוואה וקופות גמל של ילדיו אשר שולמו לנתבע תוך תקווה שיוכל להבטיח את עתידו ועתיד ילדיו בדירה שירכוש. כאמור התובע לא נחקר על כך, עדותו לא נסתרה, ואין לי כל סיבה לפקפק במהימנותו בניגוד לעדות הנתבע. אין מחלוקת גם, כי היכרות התובע עם הנתבע היתה באמצעות צד ג' 3 אלון כהן שהיה ידידו של הנתבע וגיסו של התובע (אחי אשתו). אני מקבלת את טענת התובע, כי בנסיבות היכרות זו היה רק טבעי שיסמוך על הנתבע, לאחר שגיסו המליץ עליו כעו"ד העוסק בפרויקטים בתחום הנדל"ן. הנתבע הותיר בו רושם טוב ואמין בפגישה שנערכה בפב' 2005 (ראה סעיף 5 לתצהיר שכאמור לא נסתר).

6. הנתבע כאמור לא תומך גרסתו בראיה כלשהי, הנתבע כעו"ד שהחזיק באותה עת 100% ממניות החברה (צד ג' 2), היה צריך לערוך הסכם שישקף את השקעת התובע בפרויקט המדובר. אין ולו בדל ראיה של התכתבות או מסמך משפטי אחר היכול להצביע על כוונת התובע להשקיע בפרויקט. בנסיבות כאלה, לא ניתן לתת אמון כלשהו בגרסת הנתבע.

7. לטענת הנתבע (סעיף 4 לתצהיר עדות ראשית), התובע ביקש ליהנות מהשקעה של 70,000 $ בפרויקט (שהיה שווה ערך ל-300,000 ₪), ובהחזר ההשקעה סוכם כי יקבל דירת 3 חדרים בפרויקט שייבנה. הנתבע לא מתאר בתצהירו כיצד יחולקו "הפירות" למשקיעים הנוספים, כיצד נבנתה חלוקת הרווחים ביחס לגודל ההשקעה וכד'.

8. עוד טוען הנתבע, כי התובע ביקש להבטיח את השקעתו ברכישת 25% ממניות החברה שרכש מאלון כהן. הסכם מניות זה רב הנסתר בו על הנגלה, ועדותו של הנתבע בכל הקשור להסכם זה היא עדות בלתי מהימנה לחלוטין כפי שיתואר להלן.

9. ראשית, נשאל הנתבע בחקירה נגדית מדוע התמורה שנקבעה בסעיף 5 הינה ל-150,000 ₪ אם ההסכם בא להבטיח השקעה של 300,000 ₪. הנתבע השיב כדלקמן:

"ש. אז בוא נסתכל רגע על התמורה, ברשותך. אם ויקטור השקיע 300 אלף, למה התמורה היא 150?

ת. לא זוכר, יכול להיות שזה, זה גם 50% מה-300 בדיוק. אז אני לא זוכר, נראה לי שיש פה היגיון מסוים שאני פשוט לא זוכר מהו כרגע.

(עמ' 97 לפרו' שורות 20-25).

תשובה זו של הנתבע בלתי מספקת לחלוטין, בייחוד לאור העובדה כי נכתב בכתב ההגנה כי שווי החברה אותה עת נאמד ב- 300,000 $. אם כך, השקעת התובע תאמה 25% מערך החברה בסך 75,000 $ ששווים בעת הרלבנטית 300,000 ₪, מדוע אם כן נרשם בהסכם כי התמורה עבור המניות הינה חצי מכך בסך 150,000 ₪?

10. אף תמוה מזאת, לשאלת ביהמ"ש (עמ' 66 לפרו' שורה 2) אם הוא ערך את הסכם העברת המניות, השיב הנתבע שכן כי הוא חושב שערך אותו. תשובה זו אכן תואמת את עדות התובע כי היה עם רעייתו במשרד הנתבע, הנתבע מסר לו את ההסכם, במעמד זה חתמה רעייתו של התובע בצד אחד של ההסכם והנתבע חתם על גבי חותמת החברה מהצד השני.

11. מטבע הדברים נחקר הנתבע נמרצות (בעמ' 66 ואילך), הכיצד הוא ניסח הסכם העברת מניות בין אלון כהן מצד אחד לבין החברה מצד שני לבין רעיית התובע מצד שלישי, כאשר אלון כהן מעולם לא החזיק במניות החברה. ב"הואיל" הראשון מצהיר לכאורה המוכר אלון כהן, כי הוא בעלים של 50% מהון החברה. אלון מעולם לא היה הבעלים של מניה אחת בחברה ועל כך אין מחלוקת. אלון כהן אף העיד כי לא ידע שנחתם חוזה לכאורה בשמו. לנתבע לא היתה תשובה קוהרנטית ועניינית, וכך השיב הנתבע לביהמ"ש בעמ' 66 לפרו' מול שורה 4 ואילך:

"כב' השופטת: אלון לא היה בעל מניות בחברה?

הנתבע: עוד פעם, אם אני זוכר נכון הוא לא היה בעל מניות, אבל

אני לא מוכן להישבע לזה.

כב' השופטת: אז למה אתה כותב שהמוכר מצהיר כי הוא הבעלים של

100 מניות החברה המהווים 50% מההון המונפק.

הנתבע: מי זה המוכר? תן לי שנייה את ההסכם.

כב' השופטת: המוכר זה אלון.

עו"ד אבי מיכאלי: המוכר זה אלון כהן.

כב' השופטת: למה אתה כותב הצהרה לא נכונה בשם אלון כעו"ד?

הנתבע: אפשר שנייה עותק, שאני אוכל להיות, שאני אוכל לענות תשובות לעניין?

עו"ד אבי מיכאלי: בוודאי, בבקשה. תשובות לעניין.

הנתבע: טוב, בוא אני אסביר את מה שקרה שם מאחורי הקלעים, ועוד פעם, בואו שנייה נתנתק מההסכם הזה ואני מניח שמה שאני אומר יסתדר עם מה שכתוב פה בהסכם, כי בסופו של דבר הכל הגיוני. מה שקרה בסופו של דבר, אלון ואני החלטנו לממן ביחד את הפרויקט, כל אחד הביא מכיסו, כל אחד ניסה להביא משקיע מטעמו, אלון הביא משקיעים, אני הלכתי לדבר איתם לנסות להסביר להם וכן הלאה, ואז אמר להם, ואז כשנכנס ויקטור לסיפור הזה, לא כ-, אחרי השלב הראשון, לא כמלווה, אלא כמשקיע, אמרנו בוא ניתן לו איזושהי בטוחה שתבטיח לו את הכסף שלו, זה"...

12. לא מצאתי תשובה עניינית לעובדה תמוהה זו, גם לא בניסיון נוסף של הנתבע להסביר את הסכם העברת המניות בעמ' 67 ואילך. בהמשך עדותו, ניסה הנתבע להבהיר כי 50% מהמניות היו שלו ושל אלון במשותף על אף שנרשמו כולם על שמו. גם בכך אין כל הסבר מניח את הדעת, נהפוך הוא. אם אכן הנתבע מחזיק כנאמן עבור אחר, יש לתת לכך ביטוי הן ברשם החברות והן בהסכם נאמנות. הדבר לא נעשה. ואם מחזיק הנתבע בכל המניות עבור עצמו, הרי כיצד מוכר אלון 25% מערך החברה?

13. אין זאת אלא שגרסת הנתבע איננה תואמת לאף פרט עובדתי אחד. לעומת זאת, גרסת התביעה כי הנתבע קיבל 70,000 $ עבור הבטחה לקבל דירה עתידית מסתדרת עם הדבק הדברים. הנתבע ביקש להפיס את דעתו של התובע ולמכור לו 25% ממניות החברה עד אשר ניתן יהא לקבל היתר בנייה ולבצע הסכם רכישת דירה, כבטוחה שתבטיח לכאורה את כספו.

14. הנתבע עצמו מודה שכוונת התובע היתה לרכוש דירה בפרויקט ולא מניות, ולו היה מתממש הפרויקט היה זכאי התובע לקבל דירה (סעיף ט' עמ' 6 לתצהיר עדותו), והסכם המניות היה הבטחת ההשקעה. עדותו של הנתבע עצמו תומכת בעובדה כי מדובר ברצון לרכוש נכס ולא להשקיע, שאכן הסכם העברת המניות היה אמור להפיס את דעתו של התובע כי הוא איננו מניח את כספו על "'קרן הצבי", אלא שכאמור הבטחות לחוד ומעשים לחוד.

15. מהראיות עולה, כי מדובר בכספים שעברו מהתובע אל הנתבע תמורת הבטחה לדירה. אין בהעברת הכספים כל סממן של השקעה מצד משקיע חיצוני בפרויקט, אלא שבשלב הטרומי לא יכלה החברה לחתום על הסכמי רכישה ולפיכך הועברו הכספים כמו שהועברו. על אף זאת, לתובע צורפו תרשימים ותשריטים של הבניין שייבנה ושל הדירה המתוכננת בפרויקט.

16. הנתבע אף לא דייק משהצהיר בסעיף קטן י"א (עמ' 6), כי התובע העביר את הכספים במהלך ארבעה חודשים, הכספים הועברו במהלך חודש אחד בלבד, ואין מחלוקת על מועדי העברת הכספים. גם על כך נחקר הנתבע ולא היה לנתבע למרבה הצער תשובה עניינית וממצה, וכך מעיד הנתבע:

"ת: מה הגשת, אני לא ראיתי מה הגשת.

ש. את הצילום של השיקים.

כב' השופטת: הוא מגיש צילום שיקים שכולם היו בחודש, אז למה כתוב ארבעה חודשים?

הנתבע: כי כל מערכת היחסים של הכספים שעברו מאיתנו, גם מאלון וגם ממני,

עו"ד אבי מיכאלי: לא, אתה כותב "התובע העביר".

הנתבע: אני מבין ואני רואה.

כב' השופטת: אתה כותב, התובע העביר במשך ארבעה חודשים.

הנתבע: נכון, אני לא זוכר למה כתבתי 4 חודשים, אני מניח שיש לזה הסבר. אני לא זוכר מה, כשכתבתי את זה ישבתי עם כל המסמכים, כרגע כשאתה שואל אותי מעל לדוכן העדים ורק המסמך הזה בפני."

17. הנתבע אף שינה גרסתו באופן מהותי מגרסתו הראשונה, וטען כי בתחילה היו הכספים שהועברו ע"י התובע כספי הלוואה. גרסה זו מעולם לא נטענה בכתב ההגנה, או בתצהיר עדות ראשית, גרסה זו של הנתבע מבולבלת לחלוטין בעדותו, לא ניתן להבין ממנה מתי הפכה ההלוואה להשקעה אם בכלל או לרכישה. וכך מעיד הנתבע בעמ' 16 לפרו' מול שורה 9 ואילך:

"ת: זה לא היה לגמרי ככה, הסיטואציה היתה שאחרי שהוא העביר את הסכום הראשוני כהלוואה, עלה רעיון, אני לא זוכר, נדמה לי שהוא זה שהעלה את הרעיון.

ש. מה ז"א כהלוואה?

ת. אז אמרתי מקודם כששאלת אותי על רישום הדירה, אז אמרתי לך שזה לא התחיל כרישום דירה, זה התחיל כהלוואה. אמרתי לך שלנו, לאלון ולי, היו שלוש אפשרויות: או להביא את כל הכסף מהבית, או להביא משקיע אחר שיקנה את המניות של החברה ואז אנחנו נרוויח פחות, או להביא..."

היכן ההיגיון שהתובע ימסור את כספי הפיצויים שלו או קופת גמל כהלוואה, או רע מכך ילווה מהבנק כספים כדי למסרם כהלוואה. אין זאת אלא שהתובע עשה מאמץ כדי לרכוש דירה לכאורה במחיר שוק טוב כמי שרוכש "על הנייר", אלא שכאמור תקווה זו נגוזה.

18. אינני יכולה לקבל את טענת הנתבע שאין לה כל תימוכין. התובע העיד כי הכיר את הנתבע בלבד דרך צד ג' 3. מעולם לא הכיר את החברה ו/או את אלמליח צד ג' 1. הנתבע הבטיח לו דירה תמורת כספו לכשייבנה הפרויקט. מטעמים פרוצדוראליים ומשעדיין לא היה היתר בנייה ולא החלה הבנייה, לא ניתן היה לערוך חוזה רכישת דירה. יחד עם זאת, לא נערך כל הסכם המבטיח דירה. כל שנעשה הוא הסכם להעברת מניות מאלון כהן, שמעולם לא החזיק במניות על שמו?! אלון עצמו לא חתום על ההסכם ולא ידע עליו בזמן אמת.

19. זה המקום לשוב ולהזכיר, כי כל הכספים הועברו מהתובע ישירות לחשבונו של הנתבע בלבד! לא לחשבון החברה ואף לא לחשבונו של אלמליח או כהן. הנתבע עצמו איננו מכחיש זאת. עובדה זו, היא הנותנת כי הקשר העסקי נוצר בין התובע לנתבע בלבד, על סמך הבטחות הנתבע בלבד. יש לראות את הנתבע כאחראי להשבת הכספים לתובע. הנתבע הוליך את התובע שולל, הבטיח לו הבטחות שווא עבור כספו, בעוד שדבר לא נעשה בכספו כדי לקדם את הפרויקט הנדון.

ג. אחריות צדדי ג':

1. בצר לו , משליך הנתבע את האחריות לפתחם של צדדי ג'. לטענתו, אלון היה שותפו וגייס את התובע כמשקיע בפרויקט יחד איתו. זאת ועוד, כל הכספים שהעביר התובע אל חשבונו הועברו בשלב כזה או אחר אל אלמליח עבור הפרויקט. אלמליח מכחיש זאת, וטוען כי למעט השיק הראשון בסך 37,000 ₪ שהיה שיק פתוח והנתבע רשם את שמו והעבירו אליו, לא הועבר אליו מאומה. וגם כספים ראשוניים אלה שעברו, עברו כחלקו של הנתבע בפרויקט אחר שאיננו קשור לפרויקט בו לכאורה רכש התובע דירה.

2. לא מיותר לחזור ולציין כי אלמליח לא נחקר נגדית על גרסתו זו והגרסה לא נסתרה. אלמליח העיד בעדותו לשאלות ב"כ התובע כי השיק הראשון היה מונח על שולחן הנתבע. הנתבע הציג את השיק כשיק של לקוח שלו, ונתן לאלמליח את השיק כחלק מחלקו בפרויקט ברח' קינג ג'ורג' בת"א (עמ' 131). לאחר שנפרדו דרכיהם של אלמליח והנתבע, ערכו השניים התחשבנות כללית בה קיזז הנתבע את הסכום של 37,000 ₪ שהעביר אליו. מעבר לכך, הכחיש אלמליח כי קיבל כספים כלשהם.

הנתבע עצמו לא המציא כל הסבר מניח את הדעת להשלמת פרטי החברה הפרטית של אלמליח על גבי השיק הראשון בסך 37,000 ₪ והעברתו לאלמליח, וכך משיב הנתבע בעמ' 40 לפרו' מול שורה 1 ואילך:

"ש. לא, אז תגיד לי, אתה לא זוכר מה עשית עם השיק?

ת. אני לא זוכר מה עשיתי.

ש. לא זוכר מה עשית עם השיק?

ת. כנראה שהוא נמסר לא. אדלר.

ש. הבנתי.

ת. שהוא במקרה רוברט.

ש. אוקיי.

כב' השופטת: למה נתת לו את השיק הזה

הנתבע: זה היה השיק הראשון של מערכת היחסים. השיק הזה הלך אל רוברט לכספים ראשונים, אני לא זוכר על מה, נדמה לי שזה היה לתשלום של איזה איש צבא לשעבר שעבד בעירייה והיה צריך לקדם"...

3. עפ"י גרסת הנתבע, עברו כל ה- 300,000 ₪ של התובע לידי אלמליח לטובת הפרויקט בראשל"צ. הנתבע כאמור לא צרף כל אסמכתא לתמיכת גרסתו. עובדה זו יותר מתמוהה, הכיצד מועברים כספים משותף לשותף ללא שהדבר יקבל ביטוי? היכן כרטסת הנהח"ש של החברה? עבור מה שימשו כספים אלה? היכן קבלות על הוצאות כספים בסך של 300,000 ₪? וכיצד הועברו הכספים?

4. שאלות כאלה ואחרות נשאל הנתבע באופן נוקב ע"י באי כח הצדדים בחקירה נגדית. תשובותיו היו מגומגמות ומהוססות. הנתבע לא ידע לפרט אילו כספים העביר, מתי, ועבור מה. אין לנתבע כל רישומים או אסמכתאות שיכולות לתמוך ולו במקצת בגרסתו. בעמ' 46 לפרטיכל, העיד הנתבע כי ערך בעבר טבלה מודפסת ואח"כ בכתב יד ושם היה כתוב אילו כספים ומתי העביר לאלמליח. כמובן שטבלה זו לא הומצאה ולא הוצגה מעולם. מייד ובסמוך מאד להעברת הכספים, ידע הנתבע כי התובע מבקש את כספו בחזרה, מה מנע ממנו כבר אז לשמור על אותן אסמכתאות בדבר העברת הכספים אם אכן היו כאלה?

5. גרסתו של הנתבע נשמעת מופרכת על פניה ולו מן הטעם שהחברה לא יכלה "לגלגל" 300,000 ₪ מבלי שדבר יקבל ביטוי בהנחה"ש. הרי אינטרס מובהק של חברה להכביר הוצאותיה לצורכי ניכוי במס, הכיצד הוצאו הוצאות עבור הפרויקט מבלי לתעד אותן באסמכתאות? כיצד ניתן לערוך התחשבנות מול רשויות המס, כשאף הוצאה לא מתועדת?

6. המינימום שנדרש מהנתבע הוא להראות בדפי חשבון הבנק העברות כספים שנעשו ממנו לאלמליח, אלא שהנתבע הכביר בתיאור, וטען כי העביר את כל הכספים, בסדר גודל של כ- 270,000 ₪ במזומן (?!) לאלמליח, וזאת טיפין טיפין. הנתבע מודה בעדותו (עמ' 84 לפרו' ש' 12), כי העברות הכספים לאלמליח נעשו תוך כמה שבועות. לנתבע לא היה כל מענה מניח את הדעת מדוע אם כן לא העביר העתקי תדפיס חשבון של אותם שבועות ללמדך על העברות הכספים ו/או משיכות הכספים מהחשבון בסכום זה?

בעמ' 85 לפרו' ,הסביר הנתבע כי בעצת בא כוחו לשעבר לא צרף את דפי החשבון, מאחר ולא ניתן היה להבין מהם מאומה לגבי הנושא שבמחלוקת, שכן הדפים משקפים העברות כספים בסכום כפול מהסכום שהעביר התובע, ולא ניתן לשייך הכספים לתובע.

7. אינני יכולה לקבל הסבר זה של התובע, מדובר בהתחמקות לשמה מהבאת ראיה. הלכה פסוקה היא, כי התחמקות מהבאת ראיה תלמד כי אותה ראיה היתה משמשת לרועץ לבעל הדין שנמנע מלהביאה, שאחרת לא היה מעכב הבאת אותה ראיה.

בענייננו, לא ניתן להסתפק בהבל פה של בעל דין בלבד ללא דבר מה שיסייע בידו, קל וחומר כשגרסה זו הנטענת בע"פ בלבד, אין בה היגיון כלכלי, מסחרי, או מעשי. אנשי עסקים שותפים בפרויקט בנייה, לא מעבירים מיד ליד כספים במזומן ללא תיעוד של העברות אלה באסמכתאות, קבלות, ספרי הנהח"ש וכד'.

8. למעט סכום של 37,000 ₪ שהעביר הנתבע לאלמליח, לא הוכיח הנתבע דבר. גם באשר לסכום זה, מאחר ואלמליח מכחיש כי סכום זה עבר אליו לצורך פרויקט ראשון אלא עבר לפרויקט קינג ג'ורג', וכי כספים אלה הועברו לנתבע על דרך קיזוז בגמר השותפות ביניהם, לא ניתן לחייב את אלמליח אף בסכום זה. גרסתו לא נסתרה, הוא לא נחקר עליה, והתובע הודה מפורשות כי אין לו כל היכרות ועניין קודם עם אלמליח אלא עם הנתבע בלבד!

בנסיבות אלה, יש מקום לדחות את הודעת צד ג' נגד אלמליח והחברה.

9 גם באשר לאלון כהן לא מצאתי כל נימוק המצדיק קבלת התובענה כנגדו. אלון לא חתם על הסכם המניות, לא ידע עליו בזמן אמת, לא קיבל כספים מהתובע, ולא היה בעל עניין בחברה או בפרויקט עצמו. כל חטאו שהכיר בין התובע לנתבע.

ס ו ף ד ב ר:

הנתבע שכנע את התובע להעביר אליו כספים תמורת דירה בפרויקט עתידי שייבנה. הנתבע לא השכיל להוכיח כי העביר חלק כלשהו מהכספים לטובת הפרויקט. הוכח כי הכספים עברו לחשבונו האישי של הנתבע. הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח את חבותם של צדדי ג'.

אני רואה בנתבע אחראי אישית לכספו של התובע.

אני מחייבת את הנתבע אלירן בר להשיב לתובע ויקטור אזרזר סך של 300,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1.3.05 ועד התשלום בפועל!

כמו כן, הנתבע ישיב לתובע את סכום האגרה הראשונה והשנייה, כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, וכן יישא בשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.

הודעת צד ג' נגד צדדי ג' נדחית בזאת.

הנתבע ישלם את הוצאות צד ג' 1 + 2 בסך כולל של 15,000 ₪, מאחר וצד ג' 3 – אלון כהן לא הגיש תצהיר עדות ראשית וסיכומים כנדרש, אינני פוסקת הוצאות לטובת אלון כהן.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים.

-

ניתן היום, י' אלול תשע"ב, 28 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.