עסקינן בתביעה בגין נזק גוף אשר נגרם לתובעת בהיותה תלמידה בבית הספר.

התובעת ילידת 15/9/87 ובזמן הרלוונטי לענייננו היא למדה בבית ספר תיכון בכפר דיר אל אסד.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 8/12/04 בעת שהתובעת למדה בכיתה י"ב, אחד החלונות התנתק ממקומו ונפל עליה תוך כדי ישיבתה בכיתה בסמוך לאותו חלון. כתוצאה מכך, נחבלה התובעת ממסגרת החלון בפניה.

בעקבות כך, הובהלה התובעת לשם קבלת טיפול רפואי ראשוני למוקד הרפואי "חיאן" ומשם הופנתה לבית חולים נהריה. בבית החולים נבדקה התובעת ואובחנה כסובלת מפצע קטן בפנים משמאל. הפצע נתפר והתובעת שוחררה לביתה עם המלצה למנוחה, מעקב רפואי ושימוש במשככי כאבים לפי הצורך. כמו כן, התובעת הונחתה לגשת לקופת חולים בחלוף ששה ימים לצורך הורדת התפרים.

מאוחר יותר התובעת אכן פנתה לקופת חולים לצורך הוצאת התפרים והמשך מעקב רפואי, ושם אובחנה כסובלת מסימן חבלתי בשל הפצע הנ"ל מתחת לעין שמאל והומלץ לה על ביצוע שטיפות במים וסבון.

בהתאם למסמכים שצורפו לתיק, התובעת לא השתתפה בטיול השנתי מטעם בית הספר אשר נמשך ארבעה ימים, בין התאריכים 20-23/12/04, כשלטענתה, בשל מצבה נבצר ממנה לעשות כן.

התביעה הוגשה נגד המדינה (משרד החינוך) בהיותה אמונה על מערך הבטיחות בבית הספר, וכנגד המועצה המקומית דיר אל אסד, בהיותה הבעלים והאחראית על תחזוקת בית הספר.

התובעת לא הגישה חוות דעת רפואית מטעמה, ולכן הנחת המוצא היא שלתובעת לא נותרה נכות בעקבות האירוע הנ"ל. אומנם נטען כי לתובעת נותרה צלקת כתוצאה מהאירוע, ואולם לא הוצגה לפניי כל תעודה רפואית עדכנית או תמונה שלה המאמתת טענה זו.

הצדדים סיכמו טענותיהם בשאלת האחריות ובשאלת הנזק, כאשר עצם התרחשות האירוע לא היתה שנויה במחלוקת.

ניתן לומר, כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת האחריות הרובצת על כל אחת מהנתבעות ובשאלת הנזק.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מוצאת כי כל אחת מהנתבעות נושאת באחריות לאירוע.

אקדים לומר, כי הסיבה שבעטיה נפל החלון לא היתה ברורה לאף אחד מהצדדים, וכל אשר התברר מתוך התמונה העובדתית העולה מהמסמכים שהוגשו לתיק הוא שהחלון התנתק מעצמו ללא סיבה ידועה או סיבה הנראית לעין. לפיכך, יש להניח כי החלון נפל בשל אחת משתי סיבות: או בשל הנחתו בצורה לא נכונה, או בשל פגם אינהרנטי בו.

כל אחת מהנתבעות ביקשה להטיל את האחריות על כתפי האחרת. בעוד הנתבעת 1 טוענת כי האחריות לתחזוקת החלון, לרבות ביצוע בדיקות בטיחות למבנה בית הספר, רובצת על הרשות המקומית, קרי על הנתבעת 2, טוענת הנתבעת 2 כי לא היה כל פגם הקשור לתחזוקת החלון ואם החלון נפל ללא סיבה נראית לעין, הרי שסיבת הנפילה כרוכה ככל הנראה בפגם הקשור לתקינותו של החלון.

אומנם סיבת הנפילה של החלון לא הובהרה עד תום, ואולם אני מוצאת בעובדה העולה מדו"ח החקירה, כי שרת בית הספר החזיר את החלון למקומו תוך קיבועו בברגים, משום אינדיקציה לכך, כי החלון לא היה תקין ולא בטיחותי דיו.

נוכח כך אני מוצאת, כי יש להשית את האחריות בגין האירוע על שתי הנתבעות בחלקים שווים; על הנתבעת 1 בשל אחריותה הכללית למערך הבטיחות בבית הספר, ועל הנתבעת 2 בשל אחריותה לתחזוקה השוטפת, שאילו בוצעה כראוי ייתכן כי ניתן היה לגלות את הפגם האמור מבעוד מועד, אך גם בשל אחריותה לבצע בדיקות בטיחות תקופתיות ולדווח על כל פגם שמתגלה לנתבעת 1 – וכאן המקום לציין, כי הנתבעות לא הציגו בפניי כל מסמך הקשור לביצוע בדיקות בטיחות בין לפני האירוע ובין אחריו.

בנוגע לנזק – אשוב להזכיר כי מדובר במקרה אשר לא הותיר נכות צמיתה. ניכר מתוך המסמכים שהוגשו, כי עסקינן במקרה המצדיק פסיקת פיצויים, בעיקר בגין כאב וסבל, ועוד סכום מינורי בגין הוצאות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בנוגע לנזק ועיינתי במסמכים שצורפו לתיק, ובשים לב לזמן אשר חלף מאז האירוע ועד היום, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 12,000 ש"ח בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.5% והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

הסכומים הנ"ל ישולמו ע"י הנתבעות בחלקים שווים ביניהן.

ככל שיחול חיוב בגין יתרת אגרה ניתן פטור מתשלומה.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ב, 03 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.